המשיב 1 (להלן "התובע"), יליד 81, תושב המושב אביבים, נותח ביום 25.7.00 בבית החולים של המבקשת 2 ע"י המבקש 1. בכתב התביעה נטען לרשלנות, אשר גרמה לתובע נזקי גוף. התובע נבדק ע"י ועדה רפואית מטעם מל"ל אשר קבעה כי הוא סובל מנכות רפואית צמיתה שיעור של 50% בגין הפרעה נוירולוגית פריפרית חמורה תחושתית ומוטורית ודרגת אי כושר בשיעור של 75%. בפניי שתי בקשות; האחת (בש"א 12435/07), אשר הוגשה ע"י הנתבעים בתביעה העיקרית (להלן: "הנתבעים"), בת.א. 623/07 ושעניינה מחיקת התובענה על הסף או העברתה אל ביהמ"ש המחוזי בירושלים, בטענה להעדר סמכות מקומית של בימ"ש זה והשניה (בשא 15899/07), אשר הוגשה ע"י התובעים בתביעה העיקרית (להלן "התובעים") ובה עותרים התובעים לתיקון כתב התביעה, באופן שיקים סמכות מקומית לבימ"ש זה. אמנם, שאלת הסמכות המקומית נקבעת על פי האמור בכתב התביעה ועל פי כתב התביעה, כפי שהוגש, לא קנה בימ"ש זה סמכות מקומית לדון בתביעה, אולם אם ניתן וראוי לתקן את כתב התביעה, מן הדין לעשות כן, שכן ביהמ"ש לא ימחק תביעה אם ניתן לתקנה באופן שתקנה לו סמכות לדון בה. מחיקת כתב תביעה מהווה סנקציה חמורה ותיעשה רק בנסיבות קיצוניות, כאשר בעל דין מגלה זלזול בוטה וחמור בהליכי בימ"ש, להבדיל מרשלנות - ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר בע"מ נ' אמיר מרדכי ואח' פ"ד מו(3) 793 (1992; ע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4) 817 (2002). ערה אני לכך שההלכה הנ"ל נקבעה בנוגע למחיקת תביעה ולא בנוגע להעברת הדיון בה למחוז אחר, אולם בהקשר לכך יש לציין שניים. האחד - כי בבש"א 12435/07 התבקש סעד של מחיקת התביעה והסעד של העברת מקום הדיון נתבקש כסעד חלופי בלבד והשני - כי לאור זכות הגישה לערכאות, אשר בחירת מקום השיפוט ע"י התובע (בגבולות התקנות והדין), הינה חלק ממנה, סבורתני, כי יש לנקוט במדיניות המאפשרת תיקון כתב התביעה, בשלב מוקדם כגון זה בו אנו מצויים כעת, ובלבד שהתיקון אכן דרוש וראוי וירפא את הפגם אשר דבק בהגשת התביעה, כפי שהוגשה. ומכאן - לבחינת הבקשות לגופן - בבש"א 12435/07 נטען, כי עובדות כתב התביעה אינן מגלות מהו מקור הסמכות המקומית לביהמ"ש זה, כנדרש על פי תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). לגופו של ענין נטען, כי בימ"ש זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה, מחמת כך שכתובותיהם של שני הנתבעים הינן בירושלים, האירוע התקיים בבית החולים של הנתבעת בירושלים ולתביעה אין כל זיקה לבימ"ש זה. בהיות טענות אלה נכונו", התבקש תיקון כתב התביעה, באופן שיצויין בו, כי לבימ"ש זה סמכות מקומית לדון בתביעה, בשל כך שלטענת התובעים ניתנים שירותיה של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), לכלל תושבי המדינה, באמצעות מרכזי סניפים בירושלים תל אביב וחיפה. לטענתם, מפעילה הנתבעת, גם בעיר חיפה, סניף המציע שירותי רפואה מתקדמת תחת השם "הדסה אופטימל". כן טוענים הם, כי הנתבעת 2 הינה "ספינת הדגל" של ארגון "נשים ציוניות הדסה באמריקה" וכי לארגון זה סניף גם בעיר חיפה. לפיכך, לטענתם, בשל המצאות סניפים של המבקשת בעיר חיפה, קונה בימ"ש זה סמכות מקומית לדון בתובענה, מכח תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בנוסף, מדגישים התובעים את מצבו הרפואי הקשה של המשיב, אשר מתגורר בישוב אביבים המרוחק כ- 4 שעות נסיעה מבית המשפט המחוזי בירושלים. נטען, כי בשל מצבו הרפואי המונע מהתובע לשבת ישיבה ממושכת יתקשה מאוד התובע להגיע לישיבות בית המשפט במידה ויתקיימו בירושלים. ב"כ הנתבעים טוען, כי לא יהא בתיקון כדי להקים סמכות לבימ"ש זה, שכן אין זהות בין שמה של הנתבעת לבין שמות הסניפים אשר במקומות אחרים בארץ, לרבות בחיפה. לטענתו, כל אחד מהתאגידים הינו תאגיד נפרד. התובעים צירפו לבקשתם תדפיס מאתר אינטרנט, בו מפורסמת פעילות מרכזים רפואיים בשם "הדסה אופטימל". בפרסום נאמר, בין היתר: "בית חולים הדסה הרחיב את פעילותו לתחום 'הרפואה לבריאים' ופתח מרכזים מתקדמים. המרכזים מציעים שירותים שנועדו לשפר..." (ההדגשות אינן במקור) מפרסום זה עולה, לכאורה, כי המרכזים "שייכים" לבית חולים הדסה. טענת ב"כ הנתבעים, לפיה מדובר בתאגידים שונים, לא נתמכה בכל ראייה, מה גם ש"הדסה אופטימל" אינו מצויין, בפרסום, כתאגיד (בהעדר המילה "בע"מ"). ב"כ הנתבעים לא סתר את העולה, לכאורה, מהפרסום ולא הראה, כי מדובר בתאגיד, שהינו נפרד מבית חולים הדסה, הנתבע בתביעה ולפיכך יש לראות, לצורך בקשה זו, בסניף אשר בחיפה, סניף של הנתבעת. על כך יש להוסיף את "ירידת קרנן" של טענות בדבר סמכות מקומית, כאשר מדובר במרחקים שאינם גדולים, כפי שנאמר ברע"א 6920/94 - יאיר לוי נ' צבי פולג. פ"ד מט(2), 731, עמ' 734-735: "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין ענין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נשוא להעלאת טענות טרומיות". די באמור לעיל, כדי להיעתר לבש"א 15899/07 ולדחות את בש"א 12435/07, אולם אוסיף ואציין כי גם מאזן הנוחות נוטה לצד התובע, לאור מצבו הרפואי, כפי שהוא עולה, לכאורה, מהאמור בתביעה. סוף דבר - : אני מקבלת את הבקשה אשר הוגשה בבש"א 15899/07 ומתירה תיקון כתב התביעה, כמבוקש. כתב התביעה ייחשב כמתוקן, ללא צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן. בש"א 12435/07 נדחית. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים. ניתנה היום כ"ב בכסלו, תשס"ח (2 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים. ת. שרון-נתנאל, רשמת סמכות מקומית