בפני בקשה למתן צו עשה זמני. ביום 16.2.2010 הגישו המבקשים כנגד המשיבים תביעה על סך 5,293,368 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהקמת הרכבת הקלה בירושלים. בד בבד, ביקשו המבקשים שבית המשפט יחייב את המשיבים לפעול ולבצע את עבודות הקמת הרכבת הקלה במסגרת של שלוש משמרות עבודה ביממה, ברח' יפו במקטע שבין בניין ג'נרלי וכיכר ציון וברחובות הגובלים בו; להודיע ולפרסם בפומבי את תאריך היעד הסופי לסיום הפרויקט; למנות מנהל מיוחד זמני בעל סמכויות פיקוח ואכיפה מטעם בית המשפט לצורך פיקוח על ביצוע והשלמת הפרויקט; וכן לפנות את הפסולת וכל המטרדים הפזורים באזור עסקיהם של המבקשים בסוף כל יום עבודה. המבקשים הינם בעלי עסקים במרכז ירושלים, בסביבות רח' יפו, בין בניין ג'נרלי לכיכר ציון. לבקשתם, צירפו המבקשים שלושה תצהירים וכן תמונות המצביעות על התוהו ובוהו השורר במרכז העיר כתוצאה מעבודות הרכבת הקלה. בין היתר נטען בתצהירים, כי לקוחות הפסיקו להגיע לחנויות, כי מדובר במטרדים בלתי פוסקים ובלכלוך רב הגורם לרתיעת לקוחות מלהיכנס לעסקיהם. כמו כן, נטען בתצהירים, כי למבקשים נגרם נזק כלכלי כבד כתוצאה מהעבודה מול עסקיהם . בתצהיר שהגיש מר ליאור צלניק נטען, בין היתר, כי עקב הימשכות העבודות, העסק שלו מפסיד כל יום כ-2,500 ₪ ובכל חודש כ-70,000 ₪. בנוסף, הצהיר מר צלניק, כי לאחר שהמשיבה מס' 1 זכתה במכרז לביצוע הפרויקט, נחתמו סדרת הסכמים לביצוע הפרויקט, כאשר בחודש ספטמבר 2004 נחתם ההסכם הסופי וב-15.1.2006 בוצעה הסגירה הפיננסית של ההסכם. לטענת המבקשים, הפרויקט אמור היה להסתיים בסוף שנת 2006, אך במקום לחנוך את הרכבת הקלה במועד זה, התאחר סיום הפרויקט שנה אחר שנה וטרם נמסר תאריך יעד סופי לסיום הפרויקט. המשיבה מס' 1 הגישה תשובתה בכתב בצירוף תצהירו של מר שחר נווה אשר שימש כמנהל ביצוע עבודות ההקמה בפרויקט וכמי שמכיר מקרוב את הפרויקט ומלווה אותו מאז תחילתו. ביום 24.2.2010 התקיים דיון בנוכחות הצדדים ולאחר שמיעת הצדדים, אפשרתי לצדדים להגיש טיעונים משלימים לביסוס טענותיהם. כרקע עובדתי יש לציין, כי עבודות הרכבת הקלה מוסדרות במסגרת הסכם זיכיון בו התקשרה מדינת ישראל עם הזכיין (סי.טי פס בע"מ). פרויקט זה הינו פרויקט מסוג BOT, בו הזכיין אחראי לבניית הפרויקט, הפעלתו והעברתו אל המדינה בתום תקופת הזיכיון. עבודות ההקמה של הרכבת הקלה כוללות הנחת מסילות לאורך תוואי של כ-13.8 קילומטר שתחילתו באזור הגבעה הצרפתית וסיומו בהר הרצל. ליבי ליבי למבקשים ואולי גם לכל תושבי ירושלים, הסובלים מדי יום מהתוהו ובוהו השורר בירושלים, מהפקקים האין סופיים, מסגירת הכבישים ומשינויי המסלולים כמעט מדי יום. השופט בתוך עמו הוא יושב ויש לו מה שעיניו רואות ומציאות החיים הינה חלק מכלי עבודתו כמו הדין והחוק (ראה ע"א 4868/90 אברהם אנג'ל עו"ד נ' קוליה בודסקי פ"ד מו'(4) 434 בעמ' 437). ואולם, אהדה לחוד וסמכות משפטית לחוד. עם כל ההבנה למצבם של המבקשים, אינני סבור כי יכול אני להיעתר לבקשתם למתן צו עשה זמני ותרופתם של המבקשים הינה במסגרת התביעה הכספית אותה הגישו. לא בנקל יעתר בית משפט למתן צו עשה זמני, במיוחד כאשר ניתן לפצות את המבקשים באופן ריאלי אם אכן יאלצו לסגור את עסקיהם או לסבול הפסדים כספיים ניכרים: "מתן צו עשה זמני נתון לשיקול דעת בית המשפט, והשאלה המרכזית, אשר מן הראוי שתעלה בפני בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו, היא, אם מתן הסעד הזמני הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט, לשם שינויו של המצב הקיים עובר להגשת התובענה - עוד לפני שהוכרע בתובענה" (רע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג(4)552 פסקה 3 בפסק דינו של כב' הנשיא דאז מ' שמגר). בעניין זה, ראו גם רע"א 2736/98 Habboub Bros. Co נ' Nike International פ"ד נד(1) 614. המשיבים הסכימו, כי למבקשים נגרמת "אי נוחות" כתוצאה מהעבודות המתמשכות במרכז ירושלים (לדעתי מדובר לא רק באי נוחות אלא גם בהפסדים כספיים) וטענו, כי מצב זה אינו מקים עילת תביעה נגד מי מהם. בעניין זה הופניתי לע"א 3464/05 פז חברת נפט בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד התחבורה מחלקת עבודות ציבוריות (פורסם במאגרים): "הנזק שנגרם למערערת, לטענתה, נובע מחסימת הגישה הישירה מהכביש הראשי לתחנת התדלוק בשל ביצוע עבודות השיפוץ וההרחבה בכביש 57. אכן עבודות פיתוח ותשתית המבוצעות על ידי רשויות המדינה, ובכלל זה עבודות סלילה של דרכים או כבישים, גורמות לא אחת, מטבע הדברים, לפגיעה באלו הדרים או עוסקים בקרבת מקום. כך, למשל, עלולה להיחסם גישה לבית עסק השוכן באזור בו מתבצעות עבודות כאלה. נזק זה אינו מקים מניה וביה אחריות בלתי מסויגת בנזיקין. עבודות פיתוח וסלילת כבישים באות, בסופו של יום, לקדם את אינטרס הציבור, וככל שהם גורמות לפגיעה זמנית, ולעיתים אפילו פגיעה קבועה, במאן דהוא, הרי זה כורח שאין מנוס ממנו. מה גם שאותו מאן דהוא נהנה גם הוא מפיתוח הסביבה שבה הוא מצוי". כאן מן הראוי לציין, כי ההאשמות ההדדיות בין הזכיינית לבין המדינה, בין היתר, לנוכח העיכובים בהקמת הרכבת הקלה, הועברו לבירור בבוררות לפני כב' השופט בדימוס בועז אוקון ועו"ד רם כספי (להלן: "הבוררים"). הבוררים מינו מומחה הנדסי, מר אבי אודווין, ליתן המלצות בדבר לוח הזמנים המהיר ביותר האפשרי להשלמת העבודות בפרויקט וכן בכדי לקבוע על מי מוטלת האחריות להתמשכות לוח הזמנים של העבודות. לענייננו, חשוב לציין, כי ביום 22.2.2010, נתנו הבוררים בהסכמה צו עשה זמני לפיו יסיים הזכיין את העבודות באופן שמועד אישור ההפעלה יעמוד ביום 22.2.2011. על פי לוח הזמנים המעודכן שאומץ בהחלטת הבוררים, אמורות העבודות להסתיים ב-15.8.2010, ואילו העבודות הרלבנטיות לבתי העסק נשוא בקשה זו אמורות להסתיים קודם לכן דהיינו ביולי 2010. מכאן, שהמבקשים יודעים עתה את תאריך היעד שנקבע לסיום העבודות ובהתאם לכך יכלכלו את צעדיהם. סיכומו של דבר, כמו כל תושבי ירושלים הייתי שמח לו עבודות הקמת הרכבת הקלה היו מסתיימות בהקדם ולפי לוח הזמנים המתוכנן ויש לקוות כי הצדדים יעמדו במועד אותו קבעו הבוררים לסיום עבודות הקמת הרכבת הקלה בירושלים. הבקשה נדחית ללא צו להוצאות. חסימת גישהצוויםצו עשה