א. רקע בקשת המבקש להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל מיום 18.2.04, לפיה נקבע כי אין קשר סיבתי בין נכותו של המבקש בתחום העיניים לבין תאונת הדרכים מיום 23.4.00, אשר הוכרה גם כתאונת עבודה. עניינה של בקשה זו נוגע אך לתחום העיניים, על אף שבמסגרת התאונה, נקבעה למבקש נכות אף בתחום האורטופדי. ועדה רפואית ראשונה של המל"ל, אשר אליה הוגשה לבקשתו של המל"ל חוות דעת רפואית של מומחית העיניים ד"ר מוניס, קבעה למבקש נכות צמיתה של 65% עקב עיוורון מלא וקבעה כי קיים קשר סיבתי בין התאונה נשוא תיק זה לנכות בתחום העיניים. יצויין כי בקביעתה כאמור הופחתו 35% נכות, עקב מצב רפואי קודם. ועדה רפואית לעררים אשר אליה ערער המל"ל קבעה, כי אין קשר סיבתי בין הנכות בעין לבין התאונה. המבקש ערער פעמיים לבית הדין האזורי לעבודה. בראשונה, הורה בית הדין להחזיר את העניין לועדה הרפואית בהרכב אחר. הואיל ואף הועדה האחרת חזרה על קביעתה של הועדה הראשונה, חזר המבקש וערער כאמור שנית, ואולם ערעורו נדחה. ב. טענות הצדדים: 1. טענות המבקש: טענותיו העיקריות של המבקש הינן בתמצית אלה: א. לא יתכן שעניין כה אקוטי וקשה, לגביו קיימת מחלוקת באשר לקיום הקשר הסיבתי או להעדרו, יקבע על ידי ועדה רפואית שלא ניתן לחקור את חבריה. הפער עצמו בלתי ניתן לגישור, ומטעם זה יש להתיר הבאת ראיות לסתור. ב. ועדה לעררים פסקה בניגוד לחוות דעתה של ד"ר מוניס אשר הוזמנה ע"י המל"ל עצמו. ג. מול קביעה חד משמעית המוצאת קשר סיבתי בין התאונה לנכותו של המבקש בתחום העיניים, באה קביעה נוגדת של הועדה הראשונה לעררים, שהתעלמה ממסמכים רפואיים מפורשים המצביעים על פגיעת ראש. התנהלות זו פירושה אי בדיקת התיק הרפואי כשהוועדה הרפואית השניה, לא התייחסה כלל לעניין זה. ד. המל"ל נמנע משלוח למבקש את ערעורו עד כה והמבקש אינו יודע מהם נימוקי הערעור. 2. טענות המשיבה: להלן טענות המשיבה בתמציתן: א. קביעת הועדה לעררים הינה קביעה עפ"י סעיף 6 ב' לפלת"ד ומחייבת כקביעה עפ"י דין. ב. שיקול הדעת הנתון לבית המשפט להביא ראיות לסתור הינו מצומצם למקרים חריגים ונדירים. ג. קיומו של הפער בין חוו"ד של ד"ר מוניס לבין קביעות הועדות, אינו מצדיק קבלת הבקשה, שכן לא די בעובדה שיש מומחים הסבורים אחרת מהועדה הרפואית ולא די בעצם קיומו של פער, אף משמעותי, כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור קביעה עפ"י דין. ד. הואיל ושתי ועדות בהרכבים שונים הגיעו למסקנה, לפיה אין קשר סיבתי בין עיוורון המבקש לבין התאונה, אלא מצב זה נובע ממצב רפואי קודם, והואיל ובפני שתי הועדות היו העובדות הרלוונטיות, והואיל ועומדת לפעולות ועדות המל"ל חזקת תקינות מעשי הרשות, הרי שלא ניתן לטעון לקיומו של פגם בהחלטותיהן, ויש לדחות את הבקשה. יודגש כי לטענת ב"כ המשיבה, היתה מונחת בפני הועדה השניה חוות דעתה של ד"ר מוניס, ובמסגרתה היו חברים אף מומחי עיניים. ג. דיון 1. סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו". 2. מנוסח סיפא הסעיף עולה, כי יש להתיר הבאת ראיות לסתור, רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. על כן צודקת עקרונית ב"כ המשיבה בטענתה, כי הבאת ראיות לסתור תותר, באופן חריג ומיוחד בלבד. כידוע, אף המגמה הינה מגמת צמצום ההיתר להבאת ראיות לסתור, שכן כל תכליתו של סעיף 6 ב' הנ"ל הינה קיצור ההליך והרצון להמנע מהקושי להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות. בעניין זה צודקת גם ב"כ המשיבה בטענתה הנוספת ולפיה, עצם קיומו של פער, אף משמעותי, בין קביעות דרגת הנכות על ידי ועדת המל"ל הראשונה וזו של הועדות לעררים, אינה מצדיקה מתן היתר להבאת ראיות לסתור. זוהי ההלכה בנושא והיא שזורה "כחוט השני" בפסקי דין לא מעטים שניתנו בנושא זה. 3. השאלה העומדת איפוא בפני היא, האם קיים בענייננו טעם מיוחד, אשר יש בו כדי להביא למסקנה שמן הצדק יהיה להתיר הבאת ראיות לסתור? 4. בענייננו, קיים ספק בעיני, אם עמדה בפני ועדת הערר הראשונה חוות דעתה של ד"ר מוניס. בעניין זה ודאי נפל פגם בהתנהלותה, אבל ענינה של ועדה זו אינו רלוונטי עוד, לאחר כינוס הועדה השניה לעררים. בעניין זה סברתי מלכתחילה, כי התרפא לכאורה הפגם האמור, שכן מפרוטוקול ישיבתה הראשונה של הועדה השניה (שהתנהלה בנוכחות המבקש ביום 21.1.04) עולה, כי אכן היתה מונחת בפניה חוות הדעת של ד"ר מוניס. יחד עם זאת מהפרוטוקול גם עולה, כי הועדה דחתה את החלטתה למועד אחר. היא התכנסה שוב לאחר קרוב לחודש ימים (ביום 18.2.04), ומעיון בפרוטוקול הישיבה שקיימה באותו מועד עולה, כי בעת הדיון בו נקבעה החלטתה, היו מונחים בפניה לכאורה, רק פסק הדין מיום 27.7.03 והכרטיס הרפואי של המבקש (ר' עמ' 1 לפרוטוקול מיום 18.2.04). כרטיס רפואי זה אינו כולל בתוכו, כך ניתן להניח, את חוות דעתה של ד"ר מוניס, שלא היתה מונחת, כך נראה בפני הועדה באותו מועד. מסקנה זו אני למד על רקע המפורט בפרוטוקול הועדה מיום 21.1.04, בו נעשתה אבחנה מפורשת בין שני המסמכים (ר' עמ' 1 לפרוטוקול מיום 21.1.04), מה גם שלא קיימת כל התייחסות קונקרטית לחוות דעתה של ד"ר מוניס, בכל צורה שהיא, ואין כל דיון בחוות דעת זו, בניתוח מסקנות הועדה. מן האמור לעיל עולה כי בעת שקילת ענינו של המבקש ביום 18.2.04, לא היתה מונחת ככל הנראה בפני הועדה, חוות דעתה של ד"ר מוניס, אשר יוזכר, שהיתה המומחית מטעם המל"ל עצמו, ואשר קבעה את שקבעה. קשה להניח כי הועדה שהתכנסה לאחר כחודש ימים, הביאה בחשבון שיקוליה את האמור בחוות דעת זו, וכי ניהלה דיון במסקנותיה של ד"ר מוניס אך מתוך זכרונה. מכל מקום, אין לאמור כל תיעוד בפרוטוקול הדיון עצמו. 5. שתי הועדות, הן זו הראשונה אשר במסגרתה ניתנה חוות הדעת של ד"ר מוניס והן זו השניה - הועדה לעררים, הינן ועדות מטעם אותו מוסד - המל"ל. השוני האקוטי, בין הקביעות של שתי הועדות מאותו מוסד, היינו מצד אחד קביעת קשר סיבתי ונכות גבוהה של 65% הנובעת מהתאונה (ובפועל תוצאתה - נכות מוחלטת, לאחר ניכוי מצב רפואי רלוונטי קודם של 35%), לבין הקביעה המנתקת כל קשר סיבתי בין הנכות בתחום העיניים לתאונה, יש בה כדי להצדיק לטעמי הבאת ראיות לסתור. במקרה מסוג זה, בו מדובר כאמור בפער של "הכל או לא כלום", יש לנקוט משנה זהירות בבחינת תקינות ההליך בפני ועדות המל"ל, בחינת החומר שעמד בפניהן ובחינת שאלת הנימוקים המצדיקים הבאת ראיות לסתור. 6. המבחן להתרת ראיות לסתור קביעת מל"ל אינו פורמלי אלא מהותי ובית המשפט צריך לוודא בין היתר, את איכות מסקנתו של המל"ל (ר' לעניין זה החלטתו של כב' השופט נ. הנדל בבר"ע 665/03 (מחוזי ב"ש) הדר חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' פינגלה יניב תק' - מח' 2004 (1), 1566). כמפורט בסעיפים 4 ו - 5 לעיל, ומשלא ברור אם החומר הרלוונטי המשמעותי, זה של ד"ר מוניס, היה מונח בפני הועדה בעת שקיבלה החלטתה, ממילא יש מקום לאפשר בחינת עניין זה באופן אובייקטיבי ומחודש. 7. המסקנה אליה הגעתי, מחויבת המציאות לדעתי, משיקולי צדק ונוכח משמעותה הגורלית למבקש ובעניין זה, חייב הצדק כלפי המבקש, בנכותו הגבוהה והמשמעותית, להראות ולא רק להעשות. 8. לנוכח כל המפורט לעיל, החלטתי להעתר לבקשה והנני מורה איפוא על מינויו של פרופ' מיכאל בלומנטל מרח' ברנדס 17, תל אביב. טלפון: 5441411-03, אשר יבדוק את התובע, יקבע את נכותו בתחום העיניים ואת הקשר הסיבתי, אם קיים כזה, בין הנכות לתאונה. 9. המומחה יבדוק את המבקש ויגיש חוות דעתו בתוך 45 יום מהיום. 10. הצדדים רשאים להעביר למומחה כל חומר בדבר הטיפול הרפואי שבידם אשר ניתן למבקש, למעט חוות דעת מומחים אחרים ופרוטוקולי המל"ל. 11. נוכח התוצאה אליה הגעתי, ישולם שכרו של המומחה בשלב זה על ידי המשיבה, כששאלת ההוצאות בהליך זה, תשקל בהתאם לתוצאות. 12. המזכירות תעביר עותק ההחלטה לב"כ הצדדים ולמומחה. ניתנה היום ח' בשבט, תשס"ו (6 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים. יעקב שפסר, שופט בקשה להבאת ראיות לסתורנכותתאונת דרכיםקשר סיבתיראיות