1. תביעה לתשלום היטל השלמת כביש בסך של 13,925 ₪ (להלן: "ההיטל"), בגין נכס ברחוב ברנר 63 בהרצליה. במהלך שנות ה- 70 נסלל לראשונה כביש ברחוב ברנר. העבודות, נשוא ההיטל השנוי במחלוקת, בוצעו במהלך שנת 2001 (להלן: "העבודות נשוא ההיטל שבמחלוקת"). התובעים הגישו כתב תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום ההיטל, בהתבסס על חוק עזר להרצליה (סלילת רחובות), התשל"ו - 1976 (להלן: "חוק העזר הנכחי"). 2. אין מחלוקת כי במהלך שנות ה- 70 נסלל כביש שבעדו שילמו הורי הנתבעת, אשר היו בעלי הנכס בזמנו, "דמי השתתפות" בהתאם לחוק עזר להרצליה (סלילת רחובות), תשכ"ו - 1966 (להלן: "חוק העזר הקודם"). כמו כן, אין מחלוקת, כי במהלך שנות ה - 80, כאשר בנו הנתבעים את ביתם בנכס, שילמו הם את כל חובותיהם בגין הבנייה. טענות התובעת 3. התובעת טוענת כי העבודות שבוצעו ברחוב ברנר מהוות עבודות "סלילת רחוב", המחייבות את הנתבעים בתשלום היטל השלמת כביש, בהתאם להגדרת המונח "סלילת רחוב" בסעיף 1 לחוק העזר הנכחי. לטענת המצהיר מטעם העירייה, מנהל מחלקת כבישים, נעשו עבודות ברחוב ברנר לרבות סלילה מחדש, אבני שפה, מפרצי חניה, תאורה ועצים. וכן נטען כי תוואי הכביש שונה. 4. התובעים טוענים כי טענתם של הנתבעים המבוססת על הוראות סעיף 6(א) לחוק העזר הנכחי, לפיו היטל ניתן לגבות רק פעם אחת מנכס, לא קיבלה רשות להתגונן, ונקבע ע"י כב' השופט סובל, כי "מששולמו בעבר דמי השתתפות, ניתן, עפ"י חוק העזר (הנכחי) לחייב בתשלום חלקי עבור השלמת כביש או הרחבתו, על פי התוספת שבחוק העזר". התובעת טוענת עוד, כי הרשות להתגונן ניתנה רק ביחס לטענת הנתבעים כי הרחוב והכביש היו שלמים ומושלמים בטרם ביצוע העבודות נשוא ההיטל שבמחלוקת. לעניין זה, טוענת התובעת, כי הכביש ברחוב ברנר היה בן 30 שנה לפחות, ולכן אין מדובר בסלילה בגדר "מקצה שיפורים", אלא סלילה מחדש של כביש ישן, המחייבת בהיטל. 5. התובעת טוענת כי התשלום ששילמו הוריה של הנתבעת 2 בשנות ה - 70, הינו "דמי השתתפות", בהתאם לחוק עזר להרצליה (סלילת רחובות), התשכ"ו - 1966 (להלן: "חוק העזר הקודם"). על פי חוק העזר הקודם, נגבו "דמי השתתפות" בגין הוצאות שהוציאה העירייה בפועל בגין סלילת כביש הגובל בנכס, להבדיל מהיטל המבוסס על תעריף קבוע המחושב על פי עלות ממוצעת של סלילת הרחובות בעיר כולה, כאשר שיעור ההיטל המוטל על בעל הנכס נקבע באופן יחסי לשטח הנכס. התובעת טוענת כי בהתאם להוראות המעבר הקבועות בסעיף 15 לחוק העזר הנכחי (להלן: "הוראות המעבר"), לפיהן יחולו הוראות חוק העזר הנכחי לגבי רחובות שהוחל בסלילתם החל מיום 1.4.1976 (להלן: "היום הקובע"), ואילו רחובות שנסללו טרם היום הקובע, יחולו לגבם הוראות חוק העזר הקודם, אף אם הושלמה עבודת הסלילה לאחר היום הקובע - תשלום דמי ההשתתפות אינו פוטר מהיטל השלמת כביש. 6. בנוסף, טוענת התובעת, כי בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק העזר הנכחי, הנתבעים נדרשים לשלם היטל השלמת כביש, אף אם שולמו בעבר "דמי השתתפות" בגין סלילת רחוב בהתאם לחוק העזר הקודם, ולאחר מכן בוצעו עבודות הרחבה/השלמה על פי חוק העזר הנכחי. 7. לטענת התובעת, אין הנתבעים יכולים להסתמך על סעיף 6(א) לחוק העזר הנכחי, שכן הפטור הקבוע בסעיף זה, למי שכבר שילם בעד כביש אחד ומדרכה אחת, מתייחס רק להיטל לפי חוק העזר הנכחי ולא להיטל שנגבה לפי חוק העזר הקודם. 8. התובעת טוענת, שרק לאחר תשלום היטל השלמת כביש (דהיינו - ההיטל השנוי במחלוקת), ייכנסו הנתבעים לגדר סעיף 6(א) לחוק העזר הנכחי ויהיו פטורים בעתיד מתשלום היטל בגין סלילה נוספת. טענות הנתבעים 9. הנתבעים טוענים כי הכביש נסלל כבר בשנות ה-70', והורי הנתבעים שילמו את כל האגרות וההיטלים. בסוף שנות ה- 80' קיבלו הנתבעים את המגרש ובנו את המבנה ושילמו את כל ההיטלים. כבר בשנת 1985 אישרה העירייה כי אין לחייב את החלקה באגרת כביש ומדרכה. נטען כי ניתן לחייב בהיטלים עבור סלילה של כביש גובל רק פעם אחת בעבודות שבוצעו ברח' ברנר היו אסתטיות במהותן, לא היה בהן צורך לשימוש רגיל. הנתבעת בעדותה טענה כי הכביש היה מושלם וכלל גם מדרכות, מקומות חניה ועמודי תאורה. אלמנטים אלה הוחלפו או חודשו, אולם אין לראות בכך עבודות סלילה של כביש. 10. הנתבעים טוענים כי בהתאם להוראות הקבועות בסעיף 6(א) לחוק העזר הנכחי, חיוב נכס הינו בעד סלילת כביש אחד ובעד סלילת מדרכה אחת. לטענתם, שולמו בגין הכביש דמי סלילה כאשר נסלל הכביש לראשונה בשנות ה - 70, על ידי הורי הנתבעת 2, שבבעלותם היה הנכס בזמנו. זאת ועוד, במהלך שנות השמונים קיבלו הנתבעים את הזכויות בנכס והחלו בבניית בית בנכס. במהלך הבנייה נדרשו הנתבעים להשלים את חובותיהם המתייחסות לכביש ולמדרכה. לטענת הנתבעים, עם השלמת בניית המדרכה, על פי הנחיות העירייה, מילאו הנתבעים את כל חובותיהם על פי חוק העזר בעניין זה. בנוסף, הנתבעים טוענים כי קביעתה של פקידת העירייה בשנות ה-80, כי "אין לחייב את החלקה באגרת כביש ומדרכה" מהווה התחייבות שלטונית מצד העירייה, לפיה החלקה לא תחוייב עוד בכל היטל שהוא בגין כביש ו/או מדרכה. 11. הנתבעים טוענים כי הכביש שברחוב כבר היה שלם ומושלם בטרם בוצעו העבודות נשוא ההיטל שבמחלוקת, וכלל מדרכות משני צדי הכביש (מרוצפות באבני אקרשטיין משתלבות), תאורה, ביוב וניקוז. הנתבעים טוענים עוד, כי התובעת ביצעה עבודות ברחוב בית"ר, הסמוך לרחוב ברנר, ו"גלשה" לרחוב ברנר על אף שהדבר היה בלתי נחוץ. 12. הנתבעים טוענים כי העבודות שבוצעו ברחוב ברנר, נשוא ההיטל שבמחלוקת, היו אסתטיות במהותן ולא היו נחוצות לשימוש הרגיל והתקין בכביש ובסביבתו, ולכן לא מדובר ב"השלמת כביש" ומכאן שאין מקום להטלת "היטל השלמת כביש". לטענת הנתבעים, טענה זו לא נסתרה על ידי התובעת. כמו כן, הנתבעים טוענים כי העבודות שבוצעו אינן נופלות בגדר המונח "סלילת רחוב" כקבוע בחוק העזר הנכחי וכי התובעת אימצה פרשנות קיצונית של לשון החוק, וכי עבודות "קטנות", "אסתטיות", אינן יכולות להיחשב "סלילה", "הרחבה", או "השלמה". 13. בניגוד לעמדת התובעת, כי מדובר בכביש ישן בן 30 שנה, טוענים הנתבעים כי שנה עד שנתיים לפני ביצוע העבודות נשוא ההיטל שבמחלוקת, בוצע קרצוף של הכביש בסמוך לנכס ובמסגרתו נסלל האספלט מחדש, דבר אשר יצר למעשה כביש מחודש. כמו כן, לאחר עבודות הקרצוף, התגלו בעיות במערכת הניקוז ו/או הביוב ברחוב, אשר הצריכו טיפול. כתוצאה מכך, פתחה העירייה שוב את הכביש, טיפלה בבעיות הניקוז ו/או ביוב ולאחר מכן סללה את הכביש מחדש. 14. הנתבעים טוענים כי אין בהבדלים שבין שיטת "דמי ההשתתפות" על פי חוק העזר הקודם, לבין שיטת ה"היטל" על פי חוק העזר הנכחי, כדי לחייבם בתשלום פעם נוספת. 15. הנתבעים טוענים, כי החוק החל במקרה הנדון הוא חוק העזר הקודם, ולא חוק העזר החדש, כפי שטוענת התובעת. הנתבעים טוענים כי הכביש נסלל לראשונה בתחילת שנות ה - 70, ולפיכך חל חוק העזר הקודם. לטענתם, העד מטעם העירייה לא ידע לומר בדיוק מתי נסלל הכביש לראשונה ולכן טענתם זו לא נסתרה. 16. הנתבעים טוענים כי העירייה פעלה בחוסר תום לב באשר לעצם הטלת ההיטל והן באשר לאופן ניהולה את ההליכים בעניין זה. הנתבעים טוענים כנגד שלבי הליך הטלת ההיטל על ידי העירייה. לטענתם, היה על העירייה לקבל החלטה על סלילת רחוב ולהודיע לכלל בעלי הנכס הגובלים בדבר ההחלטה ובדבר חיובם בהיטל. לטענת הנתבעים, הודעה כאמור לא נמסרה להם. דיון 17. לטענת העירייה, לפי חוק העזר שלגביו שולמו דמי השתתפות לסלילת כביש ומדרכה והוחלט להרחיב או להשלים את הרחוב משלם בעל הנכס הגובל היטל בעד השלמת הרחוב בלבד. העירייה אינה חולקת על כך כי שולמו בעבר דמי השתתפות, אולם טוענת כי בוצעו עבודות הרחבה או השלמה. 18. הנתבעים טוענים כי הרחוב היה מושלם גם קודם, היה סלול באספלט, היו אבני שפה, מקומות חניה ותאורה. השינוי היחיד כפי שהעידה הנתבעת, היה נטיעת כמה עצים. עוד טענה הנתבעת בעדותה כי למעשה בוצע הפרויקט ברחובות אחרים בסמוך למקום וכנראה עקב כך הוחלט לעשות עבודות גם ברחוב ברנר, יותר כפועל יוצא של העבודות בסמוך ולא עקב צורך ממשי. עוד טענה כי לא חל כל שינוי או שיפור אמיתי, אבני אקרשטיין נעקרו, ובמקומן הונחו אבנים דומות. דווקא מקומות החניה צומצמו וכן הפך הכביש לכביש צר יותר באופן המפריע לתנועה תקינה של כלי הרכב. 19. בסעיף 6 א בחוק עזר של עירית הרצליה נקבע כי חיובו של נכס הינו בעד סלילת כביש אחד ובעד סלילת מדרכה אחת. אין מחלוקת כי הכביש היה סלול ובשנת 85' או ששולם היטל או שלא היה היטל היות ששולם קודם, או שלא היה חוב. 20. הסוגיה אינה סוגיה של הבטחה שלטונית, אלא של מצב חוקי. החוק קובע כי הכלל הרגיל הוא שמשלמים פעם אחת. מי ששילם או שהנכס שבנדון שולם ההיטל בגינו, אין משלמים פעם שניה. יש טעם בעקרון זה. זהו עקרון כללי אשר מכוחו מוטל תשלום בגין כביש ומדרכה רק פעם אחת בשלב שבו הופך שביל או דרך עפר לכביש ומדרכה. יתכן שיש לכלל הבסיסי הנ"ל חריגים מסוימים. אחד החריגים נקבע בסעיף 9 ב' לחוק העזר אשר קובע כי אם החליטה המועצה להרחיב את הכביש או להשלימו יש לשלם תוספת. נשאלת השאלה האם הורחב או הושלם הכביש. 21. המצהיר מטעם העיריה הצהיר באופן כללי כי תוואי הכביש שונה, אולם מתברר כי אין ממש בטענה זו. תוואי הכביש נותר התוואי המקורי או במלים "שינוי תוואי" היא לשינויים פעוטים יחסית כפי שניתן לראות במפה שצורפה. שינוי תוואי הוא שינוי יסודי אולם במקרה הזה לא היה שינוי יסודי. הכביש שהיה נותר. יתכן שהוסיפו שכבת אספלט או שגרעו שכבה והוסיפו שכבה. יתכן שפרקו עמודי תאורה והרכיבו עמודים אחרים, יתכן שהחליפו אבני שפה, או אבני אקרשטיין, אולם באופן בסיסי לא נעשה שינוי שניתן להגדירו כהרחבת הכביש או השלמתו. הכביש לא הורחב, ואף לא הושלם היות שהיה מושלם כבר קודם כפי שהעידה הנתבעת, ועדותה לא נסתרה. תשלום פעם שניה,כפי שנקבע בע.א. 26/72 שטקין כ"ז 1 267 הוא רק אם הורחב הכביש. 22. אכן העירייה ביצעה במקום עבודות ואף יתכן כי בתום העבודות היו במקום אבני אקרשטיין חדשות יותר ועמודי תאורה חדשים יותר, אולם באופן בסיסי לא נשתנה דבר. טוב שהעירייה מבצעת עבודות, יחד עם זאת לא תמיד ניתן לחייב את הדיירים בדמי העבודות, אלא התקציב יבוא מקופת העירייה באופן כללי, קופה הממומנת ע"י תשלומי ארנונה, אגרות ותשלומי המדינה. בכל מקרה, במקום זה התביעה מתייחסת לכביש בלבד, כביש בלשון בני אדם, ולא לכל האלמנטים, גינון, תאורה וכו', וזאת היות שאין מחלוקת כי עבור מדרכה כבר שולם. 23. השאלה בתיק זה היא גם שאלה פרשנית ולא רק שאלה עובדתית. העובדות נקבעו, כפי שפורט לעיל. את העובדות יש לבדוק בראי חוק העזר, ועל פי פרשנות ראויה. הפרשנות הראויה של חוק העזר, כמו גם כל חוק עזר אחר דומה של כל רשות מקומית היא שאין מטילים היטלים בסכומים משמעותיים אלא במקרים המתאימים, כגון בניית כביש או מדרכה, ומבחינת המועדים, כאשר יחול שינוי, כגון בניית בית, עניין הגורר הטלת אגרות שונות או קביעת אגרות אם אלה טרם שולמו במועד הרלוונטי בגין עבודות שבוצעו עובר לבניה. הכלל הרגיל הוא שתשלום מוניציפאלי שוטף בגין הוצאות העירייה מתבטא בתשלום ארנונה שוטפת, למימון פעולות העירייה. לכן הטלת היטלים שונים מהווה חריג אותו יש לפרש באופן מצמצם, כאשר ההיטל מוטל באופן מקרי ללא זיקה ברורה לאירוע מוגדר כמו סלילת הכביש או בניית הבית. הטלת היטלים באופן מקרי עלולה להוות הכבדה על משקי הבית וחריגה מהדרך הרגילה שהיא פיזור הוצאות העירייה באופן פרוגרסיבי באמצעות הארנונה, המוטלת מטבע הדברים בצורה פרוגרסיבית לפי אזורים ושטחים. העקרון הרגיל הוא שהעירייה תממן שיפורים ושינויים שונים בעיר מתוך תקציבה ולא תטיל היטלים חריגים בסכומים משמעותיים באופן שוטף או מקרי. 24. במקרה זה, טוענים הנתבעים כי העירייה ביצעה פרויקט דווקא ברחוב ביתר, ומשום מה גלשה גם לרחוב ברנר, למרות שהדבר לא היה נחוץ באופן ממשי היות שהרחוב היה מושלם וכלל את כל האלמנטים, מכאן שלא נעשתה תוספת או הרחבה. יתכן שעיקר הפרויקט היה ברחוב אחר. יתכן שהפרויקט גלש לרחוב הגובל. בכל מקרה השאלה היא, האם נעשתה סלילה חדשה במקום שלא היה סלול קודם, או הרחבה של הכביש למקום שלא היה כלול קודם. במקרה זה, עובדתית לא היתה סלילה חדשה ולא הרחבה. (ראה ניתוח עובדתי בהמשך). 25. כב' השופט סובל קבע כי אין לראות ברישום משנת 85' משום הבטחה שלטונית למתן פטור גורף מתשלום היטל. עוד קבע כב' השופט סובל כי מששולמו בעבר דמי השתתפות ניתן על פי חוק העזר לחייב בתשלום חלקי עבור השלמת כביש או הרחבתו על פי התוספת שבחוק העזר. כב' השופט סובל נתן לנתבעים רשות להתגונן בטענה כי רח' ברנר היה שלם ומושלם עוד טרם בוצעו העבודות נשוא ההיטל, וכי העבודות שבוצעו אינן בבחינת עבודות סלילה על פי חוק העזר. 26. חוק העזר קובע בסעיף 1 את הגדרת המונח "סלילת רחוב" בצורה רחבה ביותר וכולל למעשה כל עבודה קטנה או גדולה כפי שנאמר בס.ק. 8. נשאלת השאלה כיצד יש לפרש את הסעיף. לטעמי, הפירוש הנכון של הסעיף הוא שכל העבודות הנ"ל שייכות ל"סלילת רחוב", כאשר הן נעשות אכן במסגרת סלילת רחוב ולא כאשר נעשות עבודה מצומצמת זו או אחרת ברחוב שכבר היה סלול, ובוודאי לא כאשר נדרש תשלום עבור כביש בלבד ואין מחלוקת שעבור מדרכה כבר שולם. 27. כפי שצויין, הפרשנות הראויה למונח "סלילת רחוב" בחוק העזר, ובמקרה זה "השלמת כביש", צריכה להיעשות מתוך הראייה שאל לה לרשות מקומית להטיל היטלים בסכומים משמעותיים, אלא במקרים חד-פעמיים חריגים, למשל במקרה בו נסלל רחוב לראשונה. תיקון חוזר של אותו כביש או אותה המדרכה אינו מצדיק הטלת היטל. משצומצמה הסוגיה לכביש בלבד (כביש בלשון בני אדם) ולא ל"סלילת רחוב" ומשנקבע כי הכביש היה קיים, אין מקום לגביית האגרה. האם היה הרחוב "שלם ומושלם" טרם העבודות 28. המדובר בשאלה של עובדה. בתצהירו של מר יואל ינון, מנהל מחלקת הכבישים בעירייה, פורטו העבודות השונות שבוצעו, לטענת העירייה, ברחוב. בתצהירה של הנתבעת, הגב' קדר, צויין כי הרחוב כבר היה שלם וכלל אספלט, מדרכות, אבני שפה, תאורה, ביוב וניקוז, וכי לא נדרשה כל פעולה שהיא לשם השלמת הכביש. 29. בחקירתו לא הצליח מר ינון לסתור את העובדה כי היו ברחוב כביש, מדרכות, תאורה, ניקוז ביוב וכיו"ב טרם העבודות שבוצעו. בחקירתה של הגב' קדר לא נסתרה העובדה שנעשו עבודות ברחוב, אלא שהעידה כי אלה היו עבודות בלתי נחוצות, לדוגמה, החלפת אבני המדרכה באבני אקרשטיין חדשות, החלפת עמודי התאורה בעמודים חדשים, הוספת עצים וכיו"ב. 30. עדותה של הגב' קדר בעניין שלמות הרחוב לא נסתרה ולפיכך, יש לקבל את גרסתם של הנתבעים באשר לאופיין של העבודות שבוצעו ברחוב. האם נכנסות העבודות בגדר עבודות סלילה 31. המדובר בשאלה של פרשנות. אף אם נניח כי העבודות שצויינו בתצהירו של מר ינון אכן בוצעו, יש לבחון האם בנסיבות העניין, ראויים אלה להיחשב בגדר "השלמת כביש" על פי חוק העזר. 32. חוק העזר קובע כי סלילת רחוב היא "סלילת כביש או מדרכה ברחוב מסויים, או הרחבתם, או השלמתם, לרבות עבודות אלה, כולן או מקצתן...". ההגדרה מונה רשימה של עבודות שונות, אשר כוללת את העבודות שבוצעו לטענת העירייה. ההגדרה רחבה ביותר וכוללת כל עבודה גדולה או קטנה. 33. תביעתה של העירייה היא לתשלום היטל בעד "השלמת כביש" בלבד. כלומר, אין העירייה דורשת היטל בעד "סלילת כביש" או "סלילת מדרכה" או "סלילת רחוב" - סוגי עבודות אשר בגינם מפורטים שיעורי היטל. שינוי שיטת התשלום 34. סעיף 15 לחוק העזר הנכחי קובע תחולה והוראות מעבר שבין חוק העזר הקודם וחוק העזר הנכחי, כדלקמן: "א. הוראות חוק עזר זה יחולו לגבי רחובות שהוחל בסלילתם מיום א' בניסן תשל"ו (1 באפריל 1976) (להלן - היום הקובע), או לאחריו. ב. רחובות שהעירייה החלה לסלול לפני היום הקובע יחולו לגבם הוראות חוק עזר להרצליה (סלילת רחובות), תשכ"ו - 1966, אף אם הושלמה עבודת הסלילה לאחר היום הקובע. ג. תעודת המהנדס בדבר מועד תחילת הסלילה תשמש ראיה לדבר". 35. לטענת התובעים, שיטת התשלום הנהוגה על פי חוק העזר הנכחי - היטלים בשיעורים קבועים המבוססים על חישוב עלות ממוצעת של סלילת רחובות בעיר, שונה משיטת התשלום שהיתה נהוגה על פי חוק העזר הקודם - תשלום דמי השתתפות המבוסס על הוצאות שהוציאה העירייה בפועל בגין סלילת כביש, ואין תשלום דמי השתתפות על פי השיטה הקודמת פוטרת מתשלום היטל על פי השיטה הנכחית. 36. התובעים מבססים טענה זו על האמור בסעיף 9 (ב) לחוק העזר הנכחי, הקובע את היחס שבין השיטה שהונהגה על פי חוק העזר הקודם ובין חוק העזר הנכחי, כדלקמן: "(ב) נכס פינתי גובל, לרבות נכס פינתי, אשר בגין סלילת רחוב גובל אחד לפחות השתלמו דמי השתתפות בסלילת כביש או מדרכה בהתאם לחוק העזר הקודם, והחליטה המועצה להרחיב אותו כביש או להשלימו על פי חוק עזר זה, ישלם בעל הנכס הגובל היטל כמפורט בתוספת בעד השלמת רחוב בלבד". בהתאם לאמור לעיל, אף אם שילמו הורי הנתבעת "דמי השתתפות" על פי חוק העזר הקודם, על הנתבעים לשלם היטל בגין השלמת הכביש, בהתאם לחוק העזר הנכחי. 37. לכאורה, היה צורך לבדוק באיזה תאריך נסלל לראשונה הכביש אשר בעדו שילמו הורי הנתבעת תשלום. אם נסלל הכביש לפני היום הקובע, דהיינו לפני ה- 1 באפריל 1976, הרי שהתשלום ששולם בעד סלילת הכביש נחשב "דמי השתתפות" על פי חוק העזר הקודם. כזכור, נטען כי שולמו כל התשלומים בשנות ה - 80, מכאן לכאורה, שולמו גם לפי חוק העזר הנכחי. 38. סעיף 6 לחוק העזר הנכחי קובע כדלקמן: "(א) נכס גובל יחוייב בהיטל לפי חוק עזר זה בעד סלילת כביש אחד ובעד סלילת מדרכה אחת בלבד". 39. התובעת טוענת כי יש לשלם לפי ס' 9ב לחוק העזר היטל השלמת כביש או רחוב. אין מחלוקת גם לפי גרסת התובעת כי לפי סעיף 6א לחוק העזר החדש יחוייב נכס גובל בהיטל בעד סלילת כביש אחד ובעד סלילת מדרכה אחת בלבד. התובעת טוענת כי אם שולם לפי החוק החדש לא ישולם שוב (ע"א 49/84 עיריית הרצליה נ' שרה זלדוב). ראה גם ע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' מאיר סדי בע"מ, פד"י נ"ב(3), 321. באותו עניין נקבע כי נכס ששילם עבור כביש גובל בצד אחד פעם אחת, ייתכן שישלם פעם שנייה עבור כביש גובל בצד אחר, דהיינו, כביש חדש אחר, אולם על פי סעיף 6א חיוב בעד כביש מסויים ומוגדר הוא חיוב חד-פעמי. 40. הנתבעים טוענים כי העבודות בוצעו בשנת 2001 במסגרת פרוייקט ברחוב אחר, ברחוב בית"ר וגלשו לרחוב ברנר, אולם באופן בסיסי היו מיותרות. העבודות היו קוסמטיות ואסתטיות במהותן, ולא היה שינוי ממשי ברחוב ברנר. הרחוב היה תקין גם טרם ביצוע העבודות וכלל את כל האלמנטים: אבני שפה, מדרכות, מפרצי חניה, ביוב, ניקוז וכו'. מכאן שלא היתה הצדקה לחייב בהיטל סלילת מדרכה ו"השלמת כביש". בסופו של דבר וויתרה העירייה על המדרכה והקטינה את החיוב לכביש בלבד. 41. לפי האמור, המחלוקת מתייחסת לכביש בלבד ולא לאלמנטים אחרים כגון מדרכה, תאורה. אמנם, חוק העזר מגדיר כ"סלילת רחוב" כל עבודה מכל סוג, אולם כאשר העירייה מוותרת על דרישה בגין סלילת מדרכה, עקב פניית הנתבעים, ברור כי נותר רק האלמנט של כביש. במילים אחרות, כאשר מבוטל חיוב בנושאים מסויימים ונותר חיוב מסוים מוגדר, לא ניתן לטעון עוד כי חיוב זה כולל בתוכו את כל הנושאים האחרים, כולל אותו חיוב שבוטל זה עתה (מדרכה). מכאן, שכל שנותר לבחינה, בשלב זה, הוא הכביש. אין מחלוקת שהכביש היה כבר סלול ונותרה שאלה, אם נסלל מחדש והאם ניתן לחייב. התשובה במקרה זה היא בשלילה, היות שכבר היה חיוב לפי חוק העזר החדש, או לפחות בתקופת חוק העזר החדש. 42. קריאה נכונה של החלטת כבוד השופט סובל בבקשת הרשות להתגונן, מראה כי סוגייה זו לא הוכרעה. ואם יטען כי לא נתקבלה רשות להתגונן בסוגיה זו, יאמר, כפי שציינתי בהחלטות קודמות, כי העירייה אינה גוף פרטי, אלא גוף ציבורי, גוף שחלים עליו חובות אמון ותום לב כלפי הציבור באופן מוגבר, והוא גוף המשרת את הציבור ופועל מטעם הציבור. מכאן, שגוף כזה אינו רשאי להסתמך על טעמים פורמאליים, ולגבות חיובים כאשר ברור שהחיובים אינם מגיעים לקופה הציבורית. 43. מבחינה עובדתית, גוברת הגרסה העובדתית של הנתבעים על הגרסה של התובעת. למרות שהתובעת היא רשות ציבורית, שבידה כל המידע הרלוונטי, הסתפקה בעדות של מר יואל ינון, אשר אישר שהרחוב היה סלול וכן אישר כי במועד הרלוונטי, לא עבד בעירייה כלל. 44. הכלל הרגיל, כפי שנקבע בחוק העזר וגם בע"א 26/72 עיריית הרצליה נ' שטקין, פד"י כז(1), 267, הוא שהיטל סלילה מוטל פעם אחת בלבד והיטל נוסף ניתן לדרוש רק לגבי סלילת חלק אחר או הרחבה של הכביש שנסלל בפעם הראשונה. מכאן, שאם שולם לפי חוק העזר החדש ויש אישור מתקופת חוק העזר החדש שאין לחייב, הרי אין לחייב ותו לא. 45. ביום 13.11.85 אישרה העירייה בסמוך לבניית הבית, כי אין לחייב את בעלי הנכס באגרת כביש ומדרכה. באותה תקופה, היה חוק העזר החדש בתוקף כבר 10 שנים. בנסיבות כאלה חייבת היתה העירייה לגבות תשלומים עבור כביש ומדרכה. בנסיבות כאלה, כאשר מצב החיובים כבר נקבע בהתאם לחוק העזר החדש, ואין מחלוקת שהיה במקום כביש, וכאשר הדרישה כיום מתייחסת לכביש ולא למכלול העבודות, חייבת היתה העירייה להראות שביצעה הרחבה של הכביש או סלילה בקטעים שלא היו קודם. היות שהעירייה לא הוכיחה אלמנטים אלה, יש להגדיר את הדרישה כדרישה לתשלום בפעם השנייה, שאינה עולה בקנה אחד עם סעיף 6 לחוק העזר, שהוא הכלל הקובע כי משלמים פעם אחת בלבד. התוצאה היא שיש לדחות את התביעה. בנסיבות אין צו להוצאות. ניתן היום כ"ז באדר ב, תשס"ה (7 באפריל 2005) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח לצדדים. דניאל ארנסט, שופט כביש