האם חוות דעת רפואית מהווה "ראיה חדשה" ? ההחלטה נשוא תיק זה הנה בשאלה האם חוות הדעת הרפואית אשר הוגשה על ידי המערער מהווה "ראייה חדשה", בהתאם לסעיף35(א) חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: "החוק" או "חוק הנכים") רקע עובדתי המערער יליד 29.12.1975 התגייס לצה"ל ביום 28.12.94, בפרופיל 65, ושירת כנהג תובלה בטירת הכרמל. המערער שוחרר משירות ביום 31.08.07, לאחר שבין התאריכים 29.07.1997 - 12.08.1997 אושפז בבית החולים רמב"ם, אובחן אצלו חזה אויר מימין, בוצעה פתיחת בית החזה ועקב מציאת בועת אויר באונה הימנית העליונה בוצעה כריתה חלקית של אותה אונה. ביום 01.10.98 הגיש המערער תביעה למשיב על מנת להכיר בנכותו בגין אירוע חזה אוויר ככזו שנגרמה לו עקב השירות. ביום 08.02.99 נדחתה תביעתו של המערער. המערער הגיש ערעור על החלטה זאת לועדת הערעורים בחיפה (וע 186/99) בהסתמכו על חוות דעתו של ד"ר ויילר מיום 12.03.00. ערעורו נדחה בהחלטת הועדה מיום 28.07.02. ערעור המערער לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 1088/03) נדחה בהחלטה מיום 21.04.03. ביום 25.06.06 פנה המערער למשיב בבקשה לערוך דיון חוזר בתביעתו לפי סעיף 35 לחוק בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' שמעון שפיצר מיום 24.05.06. בהחלטת המשיב מיום 30.07.06 נקבע כי אין בפנייתו של המערער עובדות חדשות או ממצאים המהווים ראייה חדשה. על החלטה זאת הוגש ביום 05.09.06 ערעור לועדת הערעורים בראשון לציון, אשר העבירה את הדיון בתיק לוועדה דנן אשר פתחה את תיק וע 1153/06. ביום 18.02.07 הוציא המשיב החלטה נוספת בנוגע למערער, ואשר הסתמכה על חוות דעתו של המומחה פרופ' עמיחי א. רובין מיום 28.01.07, אשר חזרה על עמדתו לפיה אין בחוות דעתו של פרופ' שפיצר כדי להוות ראייה חדשה. על החלטה זאת הגיש המערער ערעור נוסף וע 621/07, אשר על פי החלטת הוועדה מיום 14.03.07 הוחלט לאחד אותו עם תיק וע 1153/06. טענות הצדדים 5. לטענת המערער לאור פסקי הדין אשר ניתנו על ידי בית המשפט העליון בע"א 530/68 מרידור נ' קצין התגמולים, פד"י כב(2) 795 (להלן: "הלכת מרידור"), ורע"א 2563/03 בן חור נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 04.05.06) (להלן: "הלכת בן חור") יש לקבוע כי די בהגשת חוות דעת רפואית אשר לא עמדה בפני המשיב עת נתן החלטתו הקודמת כדי להוות "ראייה חדשה" בהתאם לחוק, וכי אין המשיב רשאי להציב תנאים נוספים לצורך קבלתה כראייה חדשה. המערער הפנה את הועדה לפסקי דין שונים אשר ניתנו על ידי בתי משפט מחוזיים וועדות בנושא הראייה החדשה, וכן הפנה את הועדה להחלטתה בעניין וע 1200/04 אלוש נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 12.06.06) שם קבעה הועדה בהתבסס על פסק דין בן חור כי יש לראות בחוות הדעת אשר הוגשה על ידי המערער "ראייה חדשה" (להלן : "פסק דין אלוש") 6. מנגד טוען המשיב כי יש לראות בחוות דעת רפואית כראייה חדשה רק כאשר יש בה חידוש שבעובדה או ברפואה שלא עמדו בפני המשיב, שכן קבלת פרשנותו של המערער תוביל למצב בו לא יהא קץ להתדיינויות ותשים לפלסתר את החוק, המשאבים העומדים למשיב ואת כללי המנהל התקין והרצוי (המשיב ציין בסיכומיו כי כיום, ובניגוד לעבר, עומד המשיב רק על עניין החדשנות, להבדיל על עמדתו בעבר עת דרש כי המערער יוכיח גם שקדנות ראויה בהשגת חוות הדעת הרפואית). לטענת המשיב אין לקבל את הפרשנות אשר נתן המערער להלכת בן חור, שכן הוא השמיט מקביעתו של בית המשפט בענין בן חור את קביעת בית המשפט כי חוות הדעת עשויה להוות ראיה חדשה, ומכאן שלא כל חוות דעת תהווה ראיה חדשה, ויש לבחון אותה לא רק כטענת המערער כאשר יש חשש לקינטור או שימוש לרעה בהליכים אלא יש לבחון את טיב הראייה המבוקשת. המשיב הפנה את הועדה להחלטות שונות בנושא וכן להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין ע"נ 436/85 משה מיראי נ' קצין התגמולים, פסקים תשמ"ו ג', 506 (להלן: "פסק דין מיראי") שם נקבע, בין היתר, כי על מנת שחוות דעת תתקבל כראיה חדש עליה להיות חוות דעת חדשנית או בלתי ידועה. 7. לטענת המשיב לאור פסקי הדין בנושא ועל מנת לבדוק שאכן המדובר בראייה חדשה העביר את חוות דעתו של פרופ' שפיצר לבדיקת המומחה הרפואי מטעמו פרופ' רובין, וכי זה קבע כי אין בחוות דעתו של פרופ' שפיצר ראייה חדשה. 8. לטענת המשיב אין להשוות בין המקרה לפסק הדין בעניין אלוש ובן חור, שכן שם דובר על חוות דעת ראשונה מטעם המערער ואילו במקרה הנדון כבר הובאה חוות דעת על ידי המערער, ואילו חוות הדעת הנוספת של פרופ' שפיצר אינה מוסיפה דבר, והינה כטענתו אותה גברת בשינוי הדרת. דיון והכרעה 9. סעיף 35(א) לחוק הנכים הדן בהחלטה חדשה אותה רשאי המשיב ליתן על סמך ראיות חדשות קובע כדלקמן: "קצין תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה בה כבר החלטה סופית לפי סעיף 34 ,33, אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה". 10. בפסק דין בן חור, מפי כבוד השופטת ארבל, התייחס בית המשפט לשאלה מתי תהווה חוות דעת רפואית "ראייה חדשה", וכך קבע בית המשפט : "מפסיקה זו צמחה במרוצת השנים ההלכה לפיה כל חוות דעת חדשה שטרם הוגשה לקצין התגמולים מבססת "ראיה חדשה" לצורך סעיף 35 לחוק. במהלך השנים נעשו ניסיונות לצמצם את הלכת מרידור. כך למשל, נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בפרשת מיראי כי כדי שחוות דעת תתקבל כ"ראיה חדשה", על קביעותיה להיות חדשניות, למשל במובן זה שהן לא היו ידועות בארץ קודם לכן (ע"נ (ת"א) 436/85 מיראי נ' קצין התגמולים, פ"מ תשמ"ו(ג) 506, 509-510, וראו גם ע"א (חיפה) 2428/02 בן עד נ' קצין התגמולים (לא פורסם, ניתן ביום 2.1.03)). אולם, ניסיונות אלו נדחו בפסקי דין אחרים, כך שבסיכומו של דבר נותרה על כנה הלכת מרידור, לפיה כל חוות דעת חדשה שלא עמדה בפני מקבל ההחלטה המקורית, עשויה להוות "ראיה חדשה". 11. מפסק דין בן חור עולה כי גישת בית המשפט בבואו לבחון האם עומדת בפניו "ראייה חדשה" הינה גישה מרחיבה ולא מצמצמת כטענת המשיב. הועדה אינה מקבלת את טענת המשיב לפיה יש לאבחן את פסק הדין בעניין בן חור ואלוש מענייננו, היות ושם דובר על הגשת חוות דעת ראשונה, שכן השאלה אשר נבחנה על ידי בית המשפט הייתה מתי חוות דעת מומחה תחשב כראיה חדשה, תוך בחינה והשוואה לפסקי דין אשר עסקו אף הן בהגשת חוות דעת מומחים רפואיים, ללא תחימת פסק הדין למקרים ספציפיים של אי הגשת חוות דעת בעבר. בנוסף, איננו סבורים כטענת המשיב כי על חוות הדעת להיות חדשנית ובלתי ידועה על מנת שתוכר כ"ראייה חדשה", וגישה זאת אף נדחתה על ידי בית המשפט בפסק דין בן-חור. יחד עם זאת, הננו סבורים, כטענת המשיב, כי אין די בכך שהוגשה חוות דעת חדשה על ידי המערער על מנת שזאת תהווה "ראייה חדשה" ויש לבחון האם ישנו שוני בין הנימוקים והטענות שבחוות הדעת השונות, אשר הוגשו על ידי המערער. שכן אם המדובר באותה חוות דעת, קרי באותן טענות עובדתיות ורפואיות אשר הועלו בחוות הדעת הקודמת, הרי שאין בכך משום ראייה חדשה, ויתכנו מקרים בהם תראה בכך הועדה משום שימוש לרעה בהליכי משפט. לא למותר לציין, כי ערעורו הקודם של המערער נדון לגופו בפני ועדת הנכים בחיפה וכן בפני בית המשפט המחוזי בחיפה באותן סוגיות - ונדחה. 12. במקרה הנדון, ולאחר עיון בחוות דעתו של פרופ' שפיצר הננו סבורים כי אין בחוות דעתו כדי להוות "ראייה חדשה". כפי שיפורט להלן, פרופ' שפיצר מתייחס לאותם אירועים עובדתיים, כמו גם לאותן המסקנות הרפואיות אליהן הגיע ד"ר ויילר בחוות דעתו באשר לגורמים לנכותו של המערער, ואשר כבר נדונו והוכרעו על ידי הועדה אשר דנה בערעורו של המערער. חוות דעתו של ד"ר ויילר , כמו גם חוות דעתו של פרופ' שפיצר, בחנה שני אירועים אשר השפיעו על אוורת החזה של המערער והם: סגירת דלת משאית מרצדס 40 טון בה נהג, וכן הרמת והחלפת גלגל במשאית כחודש טרם אשפוזו. שניהם מציינים בחוות דעתם כי הטענה כי המערער הסתובב במשך מספר חודשים עם אוורת חזה אינה טענה שגרתית, שכן מחלה כזאת מאובחנת תוך מספר ימים ולא מספר חודשים, לטענתם אף כי בדרך כלל אין קשר בין מאמץ גופני לבין אוורת החזה הרי בנסיבות של מאמץ מיוחד קיים קשר בין אוורת החזה לבין המאמץ הגופני, וזאת כאשר מדובר בלחיצה חזקה תוך עצירת הנשימה הנקראת התמרון על שם וולסלווה (Valsalva Maneuver ). שניהם אף מציינים כי מדובר במחלה שנמשכה מספר חודשים ואשר לא אובחנה בזמן על ידי הרופאים, ואשר בשל אי אבחונה במועד טיפול שגרתי מסוג הכנסת נקז בין צלעי לא צלח, והיה צורך בניתוח של פתיחת בית החזה וכריתה של חלק מהריאה הימנית. ועדת הערר בחיפה התייחסה לנושאים אלו בהחלטתה (ראו סעיפים 11-12 להחלטה), ובחרה להעדיף את חוות דעתו של פרופ' רובין, על פני חוות דעתו של ד"ר ויילר. התייחסות לחוות דעתו של ד"ר ויילר נעשתה אף על ידי בית המשפט המחוזי, בערעור אותו הגיש המערער, אשר בחר אף הוא לקבל את עמדת המומחה מטעם המשיב על פני ד"ר ויילר, ואף נימק את הסיבות לכך. יש לציין כי גם מאמרים חדשים או ספרות רפואית חדשה לא הובאה על ידי המומחה מטעם המערער. 13. אשר על כן, והיות ומהאמור לעיל עולה כי אין כל שוני מהותי בין חוות דעתו של פרופ' שפיצר לחוות דעתו של ד"ר ויילר, אשר הטענות והמסקנות המועלות בה כבר נדונו והוכרעו על ידי ערכאות קודמות, הרי שאין מנוס מקביעה כי אין בחוות דעתו של פרופ' שפיצר משום ראייה חדשה. 14. בשולי הדברים נתייחס לטענת המשיב כי קבלת פרשנות מרחיבה לפיה כל חוות דעת רפואית תהווה ראייה חדשה תביא למצב בו יוביל הדבר לאין סוף התדיינויות ולעומס על המערכת, הרי בכפוף להסתייגותנו לעיל לפיה חוות הדעת אשר תוגש על ידי המערער לא תהיה זהה לקודמתה, אזי כפי שכבר צוין בעניין בן חור, טענה זאת הינה מסוג הטענות אשר על המשיב לפתור באמצעות פנייה למחוקק, ולא על ידי העלתה בפני הערכאה דנן. 15. באשר להגשת חוות דעתו של פרופ' עמיחי על ידי המשיב בתמיכה בטענתו כי אין בחוות דעתו של פרופ' שפיצר משום ראייה חדשה, הרי סבורים אנו כי רשאי היה המשיב לבחון באמצעות מומחה מטעמו האם יש שוני בין חוות הדעת אשר הוגשו על ידי המערער, ועל בסיס חוות דעת זאת לקבל את ההחלטה האם המדובר בראייה חדשה אם לאו. לסיכום דין הערעור להדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. רפואהראיות חדשותשאלות משפטיותחוות דעת