עניינה של עתירה זו בשאלת סיווגו של העותר, המרצה עונש של 10 שנות מאסר, כאסיר ביטחוני וההשלכות הנובעות מכך. בעתירה שלובה גם בקשתו של העותר להעברתו לכלא בצפון הארץ, סמוך למקום מגורי משפחתו. העותר בשלהי שנת 2002, הזדעזעה המדינה מחשיפתה של פרשיית ריגול חמורה, בה היו מעורבים אזרחים ישראלים, אשר העבירו מידע לארגון החיזבאללה. בין המעורבים בפרשה היה גם העותר, בן למשפחה בדואית, ששירת כקצין בצבא הקבע בדרגת סגן אלוף. העותר נעצר והוגש נגדו כתב אישום חמור לבית דין צבאי מיוחד (תיק מ' 3/02). בכתב האישום יוחסו לעותר עבירות מן החמורות שבספר החוקים. העותר הואשם בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, ריגול חמור ובגידה וכן בשלוש עבירות של יבוא ומסחר בסם מסוכן. העותר הואשם, כי מתחילת שנת 2002 ועד חודש יולי 2002, קיים עשרות שיחות טלפון עם אזרח לבנוני הפועל מטעם ארגון חיזבאללה. באותה תקופה ולבקשתו של סוכן החיזבאללה, אסף העותר מידע אודות תנועותיו של אלוף פיקוד הצפון דאז גבי אשכנזי ואבטחתו, עמדות ותנועות טנקים במרחב הפיקוד ואודות מטוסי חיל האוויר. העותר העביר בשלוש הזדמנויות שונות ידיעות סודיות, באמצעות אחר, לאותו סוכן החיזבאללה. בנוסף, הואשם העותר בשלוש עבירות של יבוא ומסחר בסם מסוכן, בכך שהעביר מלבנון סם מסוג הרואין במשקל של 6.9 ק"ג וסם מסוג חשיש במשקל של מאות ק"ג. ביום 27.4.2006, ניתנה הכרעת הדין בעניינו של העותר. העותר הורשע פה אחד בעבירה של קיום מגע עם סוכן חוץ, ובשתי עבירות של יבוא ומסחר בסם מסוכן. העותר הורשע ברוב דעות בעבירה של ריגול חמור, וזוכה מחמת הספק מעבירה של בגידה ומעבירה אחת של יבוא ומסחר בסם מסוכן. ביום 18.6.2006, ניתן גזר דינו של העותר. בגזר הדין סקר בית הדין הצבאי המיוחד את עברו הצבאי המפואר של העותר ותרומתו לביטחון המדינה, תרומה שאף גבתה ממנו מחיר כבד ביותר, עת נפגע העותר במהלך פעילות מבצעית ונותר נכה בשיעור של כמעט 100%. בית הדין אף סקר שורה של עדויות אופי, שניתנו לטובתו של העותר, ביניהן עדויות של ארבעה אלופי צה"ל במילואים. בסופו של יום גזר בית הדין הצבאי המיוחד על העותר עונש של 15 שנות מאסר לריצוי בפועל, 3 שנות מאסר על תנאי וכן גירוש מהצבא. העותר ערער על פסק דינו של בית הדין הצבאי המיוחד בפני בית הדין הצבאי לערעורים (תיק ע' 80/06). ביום 18.6.2007, ניתן פסק הדין, שקיבל באופן חלקי את ערעור העותר. בהסכמת התביעה, הומרה ההרשעה בעבירת ריגול חמור להרשעה בעבירת ריגול. כתוצאה מכך ולאור הודאתו של העותר בביצוע העבירות בהן הורשע והבעת חרטה, המצביעות על לקיחת אחריות למעשיו, הועמד עונש המאסר בפועל על תקופה של 10 שנים. לא הייתה התערבות ביתר רכיבי הענישה. הרקע לעתירה העותר שוהה כיום בכלא "אשל" בבאר שבע. לדבריו, החל ממועד מעצרו בשנת 2002 ועד לאחר גזירת דינו בשנת 2006, שהה בכלא צבאי ונהנה מתנאי כליאה רגילים, להם זכאי כל קצין השוהה במערכת הכליאה הצבאית. העותר נהנה מתנועה חופשית ברחבי הכלא וקיבל ביקורים באופן קבוע, ללא כל הגבלה על זהות מבקריו. הביקורים היו ביקורים פתוחים ללא כל מחיצה בין העותר לבין מבקריו. לעותר אף ניתנה זכות גישה בלתי מוגבלת לטלפון. עם תום משפטו הועבר העותר למשמורת המשיב, ולדבריו חלה הרעה משמעותית בתנאי כליאתו. העותר הוגדר כאסיר ביטחוני והוטלו עליו כל ההגבלות המוטלות על אסירים ביטחוניים (מניעת חופשות, הגבלת ביקורים ומניעת שימוש בטלפון). בנוסף, בשל עברו הצבאי, לא ניתן היה לשכן את העותר באגף ביטחוני ולפיכך הוגדר העותר כאסיר טעון הפרדה, והוחזק בהפרדה מלאה עד חודש אפריל 2007, מועד בו הועבר לאגף שמור. העותר פנה באמצעות באי כוחו למשיב, בשתי בקשות לשנות את סיווגו מביטחוני לפלילי ולחילופין להסיר את המגבלות המוטלות עליו, אך נענה בשלילה. בקשות העותר נדחו על ידי המשיב, בהסתמך על חוות דעת של גורמי הביטחון, לפיהן נשקף מהעותר איום לביטחון המדינה. לאור עמדת גורמי הביטחון, פנה העותר במכתב לראש השב"כ ובו הביע הסכמתו להיפגש עם חוקרי השב"כ ולמסור להם את כל המידע שברשותו, אשר יכול לסייע בידם, אך מכתבו זה טרם נענה. טענות העותר העותר אינו חולק על העובדה, כי העבירות שבוצעו על ידו הן עבירות ביטחוניות. ברם, לטענתו הגדרת אסיר כאסיר ביטחוני אינה "מעשה מכאני", המבוסס רק על העבירה בה הורשע האסיר, אלא יש לבחון את טיבה של העבירה ואת מניעיו של האסיר בביצועה. לדידו של העותר, הרכיב החשוב בהגדרתו של אסיר כאסיר ביטחוני הוא המניע האידיאולוגי, ממנו אף נגזרת הסכנה הטמונה מהאסיר - רכיב אשר אינו מתקיים בו כלל ועיקר. העותר סבור, כי לאור הרקע האישי והמשפחתי שלו, השזור כחוט השני עם כוחות הביטחון, וכן לאור העובדה, כי מוסכם שמעשיו לא נעשו על בסיס אידיאולוגי אלא על בסיס כלכלי בלבד, הרי שלא היה מקום להגדירו כאסיר ביטחוני. לפיכך, מבקש העותר להורות למשיב לשנות את סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי. לחילופין, טוען העותר, כי אף אם יש להגדירו כאסיר ביטחוני, עדיין קיים חוסר סבירות קיצוני בסירוב המשיב להסיר מהעותר את המגבלות החלות על אסירים ביטחוניים. העותר מפנה לסעיף 1ג לפקודת הנציבות 03.02.00, הקובע את התנאים לשיכונו של אסיר ביטחוני עם אסירים פליליים, והימנעות מהטלת המגבלות החלות על אסירים ביטחוניים - תנאים אשר לטענתו מתקיימים בעניינו. באשר לתנאי הראשון, לטענת העותר הוא לא היה חבר בארגון עוין ולא סייע לארגון עוין, עובר לביצוע עבירותיו, ולפיכך דרישה זו מתקיימת בעניינו. באשר לתנאי השני, הדורש כי תינתן בעניינו של העותר חוות דעת מטעם שרות הביטחון הכללי, לפיה "לא נשקפת כתוצאה מכליאתו שלא בנפרד ומאי הטלת מגבלות מיוחדות עליו, סכנה לפגיעה בביטחון המדינה", מציין העותר, כי במשך 4 שנות כליאתו במערכת הכליאה הצבאית, לא הוטלו עליו המגבלות המוטלות עליו כיום, וכן לא נטען ולא נמצא, כי כליאת העותר ללא המגבלות המוטלות על אסירים ביטחוניים גרמה לסכנה כלשהי לביטחון המדינה. בנוסף טוען העותר, כי לא חל כל שינוי ולא התרחש כל אירוע חריג, אשר הצדיק, עם מעברו לחזקת המשיב, הטלת המגבלות המוטלות עליו כיום. לטענתו, הקשחת תנאי כליאתו אינה מוצדקת ואינה נובעת מצורך ומסיכון אמיתיים, הנשקפים לכאורה מהעותר. העותר מציין, כי המגבלות המוטלות עליו הן מגוחכות, לאור העובדה שמרבית בני משפחתו משרתים בזרועות הביטחון. עוד מציין העותר, כי מצבו הפיזי והמנטאלי, עקב פציעתו משנת 1996, הינם כאלה המאיינים כל סכנה הנובעת ממנו לביטחון המדינה. כן מציין העותר, כי לאחר פציעתו לא חזר למערך הגששות, ומאז שנת 2002 הוא אינו משרת בצבא כלל, ולכן אין ברשותו כל מידע בעל חשיבות. לפיכך, מבקש העותר להורות למשיב שלא להטיל עליו את המגבלות המוטלות על אסירים ביטחוניים, באשר הטלתן אינה סבירה, אינה מידתית, אלא שרירותית וחסרת הצדקה. טענות המשיב המשיב מפנה לסעיף 1.א. לפקודת הנציבות 04.05.00 הקובע, כי סיווגם של אסירים הוא החלטה אדמיניסטרטיבית פנימית של המשיב, שאינה כפופה לסיווג קודם של מתקן הכליאה הצבאי בו שהה העותר. הסיווג נועד, בין היתר, לאפשר ניהול תקין של מתקני הכליאה, על ידי החזקת קבוצות אסירים הומוגניות, כדוגמת אסירים ביטחוניים, בנפרד מאסירים אחרים. המשיב מפנה לסעיף 1.ד. לפקודה הנ"ל הקובע, כי הגדרת אסיר תעשה על פי בחינת טיבה וטבעה של העבירה בה הורשע האסיר וכן המניעים והנסיבות לביצועה. המשיב אף מציין, כי סעיף 3.א. לפקודה הנ"ל מתווה שלוש חלופות להגדרת אסיר כביטחוני: א. אסיר אשר הורשע ונדון למאסר בגין ביצוע עבירה שעל פי טיבה או נסיבותיה הוגדרה כ"עבירה ביטחונית מובהקת" - עבירה אחת או יותר המנויה בנספח א' לפקודה. ב. המניע לעבירה היה לאומני. ג. היה במעשה משם מתן שירות לארגון טרור או לאדם שרצה לפגוע בביטחון המדינה, או שהיתה אפשרות ממשית שיהיה במעשה משם מתן שירות לארגון טרור או לאדם שרצה לפגוע בביטחון המדינה,כשמהעשה נעשה מתוך מודעות או מתוך עצימת עיניים או אדישות לסיכון שהמעשה יצר או יכול היה ליצור לביטחון המדינה. המשיב טוען, כי עבירות הריגול והמגע עם סוכן חוץ, בהן הורשע העותר, הינן עבירות ביטחוניות מובהקות, הקבועות בנספח א' לפקודה הנ"ל. בנוסף טוען המשיב, כי בעבירות אלו, מעצם טיבן וטבען, טמון אפקט ביטחוני, אשר לא ניתן להתעלם ממנו, גם אם כטענת העותר העבירות בוצעו ממניעים כלכליים. המשיב מפנה בעניין זה לגזר הדין, בו נקבע כי העותר היה מודע לתוצאות האפשריות של מעשיו. לפיכך טוען המשיב, כי בדין סווג העותר כאסיר ביטחוני ואין להתערב בקביעה זו. באשר לעתירתו החלופית של העותר, להסיר מעליו את מגבלות המוטלות על אסירים ביטחוניים, טוען המשיב, כי לא מתקיימים שני התנאים המצטברים לשם כך. לגרסתו, אף אם העותר אינו חבר בארגון עוין, הרי שניתן לומר שבמעשיו סייע העותר לארגון עוין. בנוסף, לא רק שלא קיימת חוות דעת של גורמי הביטחון, ממנה עולה, כי לא נשקפת מהעותר סכנה לביטחון המדינה, אלא שגורמי הביטחון סבורים בדיוק להיפך - אין להסיר את המגבלות המוטלות על העותר, שכן לא ניתן לשלול את האפשרות, כי הסרת המגבלות תנוצל על ידי העותר ליצירת קשר עם גורמים עוינים. המשיב מציין, כי אין כל רבותא בעובדה, שבמשך כל תקופת מאסרו במערכת הכליאה הצבאית לא הוטלו כל מגבלות על העותר. לאור עמדת גורמי הביטחון, לפיה נשקפת מהעותר גם מסוכנות עתידית, הרי שמדובר היה בתקלה ואין לגזור ממנה גזירה שווה ולהמשיך ולהתיר קיומו של מצב מסוכן זה. עוד מציין המשיב, כי שני המעורבים האחרים בפרשה הוגדרו כאסירים ביטחוניים ואין כל הצדקה להעדיף את עניינו של העותר על פני עניינם, רק בשל רקעו האישי של העותר. לפיכך טוען המשיב, כי אין להסיר את המגבלות המוטלות על העותר, מתוקף הגדרתו כאסיר ביטחוני, ואין להתערב בקביעה זו. הביקורת השיפוטית על החלטות שב"ס ניהול בתי הכלא מסור לשיקול דעתו של המשיב, כאמור בסעיף 76(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב - 1971, המורה כי "שירות בתי הסוהר יעסוק בניהול בתי הסהור, בהבטחת אסירים וכל הכרוך בכך". מכוח הסמכות הנ"ל מוסמך נציב שרות בתי הסוהר, באישור השר לביטחון פנים, להוציא "הוראות כלליות שיקבעו עקרונות לענין ארגון השירות, סדרי המינהל, המשטר והמשמעת בו והבטחת פעולתו התקינה" (סעיף 80א(א)). מכוח הוראות אלו מוסמך הנציב להוציא "פקודות כלליות שיקבעו פרטים בנושאים האמורים בסעיף קטן (א)" (סעיף 80א(ב), הלא הן פקודות נציבות בתי הסוהר. הביקורת השיפוטית על החלטות שב"ס, המתגבשת באמצעות הכרעה בעתירות אסירים, מתנהלת על פי כללי המשפט המנהלי. בית המשפט בוחן את התנהלות השב"ס והגורמים הכפופים לו וממקד את ביקורתו בשמירה על הניהול התקין של ההליך המנהלי, בחינת הראיות המנהליות ובחינת הפעלת שיקול הדעת על ידי הגורם המוסמך. מטרת הבחינה היא להבטיח את שמירת זכויותיו של האסיר. ודוק, לא מדובר בהליך ערעור, הבוחן את הראיות ואת ההחלטה, אלא בהליך הבוחן את תקינות ההליך וקבלת ההחלטה, סמכות קבלת ההחלטה וסבירותה. מטבע הדברים, ביקורת מסוג זה הינה מצומצמת ושמורה רק למקרים חריגים (רון שפירא "הליך מינהלי כקובע את גבולותיה ומסגרת של הענישה הפלילית", המשפט יב, 485, 486). סיווג כאסיר ביטחוני העותר אינו חולק על הקביעה, לפיה העבירות בהן הוא הורשע הינן עבירות ביטחוניות מובהקות, באשר הן קבועות במפורש בנספח א' לפקודת הנציבות 04.05.00. עם זאת טוען העותר, כי בחינת העבירות על פי טיבן וטבען, מניעיו בביצוען ונסיבות ביצוען, אינם מלמדים על מניע ביטחוני כלל ועיקר, אלא על מניעי כלכלי גרידא. אין בידי לקבל טענה זו. בעבירות ביטחוניות מובהקות טמון, מעצם טיבן וטבען, פוטנציאל ממשי לפגיעה בביטחון המדינה ובביטחון אזרחיה. עצם ביצוע עבירה המוגדרת כביטחונית מובהקת מעניק לה את הנופך הביטחוני. מניעי הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה, אין בהם כדי לשלול את מובהקות העבירה הביטחונית, ככל שהיא מנויה בנספח א', כאמור בסעיף 1.ד. לפקודה הנ"ל (רע"ב 7519/06 ג'מאל מתאנה נ' שב"ס, מיום 12.12.2006, פורסם באתר "נבו", פסקה 7 סיפא לפסק הדין). העותר הורשע בעבירת ריגול ובעבירת מגע עם סוכן חוץ. שתיהן מוגדרות כעבירות ביטחוניות מובהקות. גם אם המניע לביצוען של העבירות היה מניע כלכלי, ניתן לקחת זאת בחשבון בעת גזירת העונש, אך אין בכך כדי לשנות מאופיין הביטחוני של עבירות חמורות אלה. מצאתי, כי מתקיימת בעניינו של העותר גם העילה השלישית והחדשה יחסית בסעיף 3 א(ג) לפקודה הנ"ל, שעניינה אדם "שהורשע ... במעשה שהייתה אפשרות ממשית שיהיה בו משום מתן שירות לארגון טרור או לאדם שרצה לפגוע בביטחון המדינה, כשהמעשה נעשה מתוך מודעות או מתוך עצימת עיניים או אדישות לסיכון שהמעשה יצר או יכול היה ליצור לביטחון המדינה." עמד על כך בית הדין הצבאי המיוחד בגזר דינו: "ואכן, מי היה מאמין, כי אדם, שזהו רקעו, וזו תרומתו, וכזו מידת הקרבתו למען המולדת, יורשע בדין בעבירות, מן החמורות החרותות עלי ספר החוקים, הצבאי והאזרחי כאחד, עבירות, אשר גלומה בהן, כוונה או לפחות ידיעה, כי תגרם כפועל יוצא מהן, פגיעה בביטחון המדינה. הדברים הוכחו לפנינו מעבר לכל ספק סביר ..." (עמוד 1 לגזר הדין) "יוצא, שהנאשם ניצל את מעמדו הבכיר בצה"ל להשגת ידיעות סודיות על מנת שהללו יועברו לידי מי, שהוא חשד, כי הוא סוכן של ארגון ה'חיזבאללה'. עשייה שכזו מהווה הפרה חריפה וחמורה של האמון, אשר ניתן בו כקצין בכיר בצה"ל, והיה בה כדי לגרור פגיעה ממשית בביטחון המדינה." (עמוד 9 לגזר הדין) דומה, כי הדברים שנכתבו בגזר הדין מדברים בעד עצמם ואין להוסיף עליהם דבר. לכאורה, די בקביעות אלו כדי לדחות את העתירה, אולם המשכתי ובחנתי גם את טענותיו החלופיות של העותר, ולא מצאתי כי יש לקבלן. הסרת מגבלות המוטלות על אסיר ביטחוני עד מועד מתן גזר הדין בעניינו, שהה העותר במערכת הכליאה הצבאית, וזאת ללא כל הגבלה על תנועותיו, או על ביקורי קרוביו ושיחותיו הטלפוניות. רק עם מעברו לחזקת המשיב הוטלו על העותר המגבלות המוטלות על אסירים ביטחוניים, שאת הסרתן הוא מבקש עתה. העותר טוען, כי שהייתו במשך 4 שנים במערכת הכליאה הצבאית, ללא המגבלות המוטלות עליו כיום, מצביעה על חוסר מסוכנות מצידו, ולהעדר חשש לפגיעה בביטחון המדינה. לטענתו, הטלת המגבלות לא נבעה מצורך אמיתי , אלא הייתה שרירותית ובלתי סבירה. העותר סבור, כי מתקיימים בעניינו התנאים הקבועים בסעיף 1.ג. לפקודת הנציבות 03.02.00, המאפשרים כליאתו של אסיר ביטחוני עם אסירים פליליים, והסרת המגבלות החלות על אסירים ביטחוניים. אמנם, העותר אינו כלוא כיום באגף ביטחוני אלא באגף שמור, מתוך התחשבות במצבו המיוחד, אך מבוקשו הוא כי יוסרו מעליו כל המגבלות לאלתר. המשיב טוען, כי אין לאפשר כליאתו של העותר ללא המגבלות המוטלות עליו, אך ורק בשל העובדה שאירעה תקלה בעת מעצרו במתקן כליאה צבאי. זאת לאור חוות הדעת של השב"כ, ממנה עולה, כי נשקפת מהעותר מסוכנות עתידית. לדברי המשיב, העובדה שהעותר נהנה בעבר מתנאי כליאה משופרים, אינה מקנה לו כל זכות להמשיך וליהנות מתנאים אלו גם כיום. התנאי הראשון בסעיף 1.ג. לפקודת הנציבות 03.02.00, עליה נסמך העותר, מחייב כי עובר לביצוע העבירה, האסיר לא היה חבר בארגון עוין ולא סייע לארגון עוין. אין חולק, כי העותר לא היה חבר בארגון עוין, אך המצב שונה באשר לשאלת סיועו של העותר לארגון עוין. לאור הציטוטים שהובאו לעיל מתוך גזר הדין, שעל בסיסם קבעתי כי בדין סווג העותר כאסיר ביטחוני, ברי כי במעשיו סייע העותר לארגון עוין. העותר אסף מידע מסווג, תוך שימוש בדרגתו ועמדתו במערכת הצבאית, והעבירו לאדם המכונה "אבו סעיד", למרות שהעותר "חשד באופן סביר שאבו סעיד הוא סוכן של החיזבאללה", כאמור בגזר הדין. ניתן לקבוע, כי במעשיו אלו פעל העותר "מתוך מודעות או מתוך עצימת עיניים או אדישות לסיכון שהמעשה יצר או יכול היה ליצור לביטחון המדינה", כאמור בסעיף 3 א הנ"ל. אף התנאי שני, הדורש חוות דעת חיובית מטעם השב"כ, לפיה לא נשקפת סכנה לפגיעה בביטחון המדינה, כתוצאה מכליאתו של העותר בנפרד והסרת המגבלות המוטלות עליו, לא מתקיים בעניינו של העותר. חוות הדעת מטעם השב"כ, שהוגשה לתיק בית המשפט, מצדדת בהותרת סיווגו של העותר כאסיר ביטחוני ובהמשך קיומן של המגבלות המוטלות עליו מתוקף סיווג זה. ראשית, מציינת חוות הדעת, כי העותר לא שיתף פעולה בחקירותיו ושמר על שתיקה במשך זמן ממושך, בקשר לתוכן המדויק של המעשים שבוצעו על ידו. שנית, חוות הדעת מצביעה על דפוס הפעלה ידוע ומוכר, לפיו מגייס ארגון החיזבאללה אזרחים ערבים ישראליים, לצורך העברת מידע מודיעיני תמורת סמים. ממצאים לדפוס פעולה זה התגלו במלחמת לבנון השנייה. חוות הדעת מציינת, כי למיטב הערכת השב"כ, מעשיו של העותר גרמו לנזק של ממש לביטחון המדינה. עוד מציינת חוות הדעת, כי לאור דפוס הפעלתו של העותר, באמצעות קשר טלפוני עם סוכן של ארגון החיזבאללה, לא ניתן לשלול את האפשרות, כי הסרת המגבלות המוטלות עליו, בכל הנוגע לחופשות, שימוש בטלפון והרחבת מעגל המבקרים - יהוו סיכון לביטחון המדינה. חוות הדעת מתייחסת גם לתקופת כליאתו של העותר במערכת הכליאה הצבאית, ללא המגבלות המוטלות עליו כיום. נאמר בה, כי לשב"כ לא הייתה ידיעה על כך. מעבר לכך נטען, כי טעות מעין זו שנעשתה בעבר, אינה שוללת את המסוכנות העתידית הנובעת מהעותר ואינה שוללת את החשש, כי העותר ניצל טעות זו גם בעבר, ליצירת קשרים עם גורמים עוינים והמשכת פעילותו. אמנם, העותר טוען כי לא ניצל לרעה את תקופת שהותו בכלא הצבאי, אך אין כל אפשרות לאשש טענה זו. המסקנה המתבקשת היא, כי לא מתקיימים שני התנאים המאפשרים הסרת המגבלות המוטלות על העותר, בעקבות סיווגו כאסיר ביטחוני. עצם העובדה שאירעה תקלה, אשר בעקבותיה שהה העותר בעת מעצרו בתנאים נוחים יחסית, אינה מקימה לעותר זכות להמשיך וליהנות מאותם תנאי כליאה, לאחר הרשעתו וגזירת דינו. יפים לענין זה הדברים שנאמרו ע"י כב' השופט גרוניס, ברע"ב 6797/03 מדינת ישראל נ' מחמד אלראזק (פסק דין מיום 2.11.2003, פורסם באתר נבו), פסקה 5 לפסק הדין: "עצם העובדה שאירעה תקלה בפעולתן של הרשויות אינה מקנה זכות למשיב. המשיב אמנם זכה מן ההפקר, אך בנסיבות העניין אין סיבה לומר, למעשה, לרשות המנהלית כי אין היא יכולה לתקן את התקלה שנפלה משזו התגלתה. ברור שהסיכון המצדיק את סיווגו של המשיב כאסיר ביטחוני ממשיך להתקיים. אין אף מקום לומר כי נפגע אינטרס ההסתמכות של המשיב." בנסיבות הענין ולאור חוו"ד השב"כ, לא ניתן לומר שהטלת המגבלות על העותר היא בלתי סבירה ומצדיקה את התערבותו של בית המשפט. לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיב ולהנציח בכך את התקלה, שאיפשרה כליאתו של העותר במתקן צבאי, עת נחשד בעבירות ביטחוניות חמורות, ללא כל מגבלה על תנאי מעצרו. העברה לכלא בצפון נדבך אחרון בעתירתו של העותר הוא בקשתו להעבירו למתקן כליאה בצפון הארץ, במטרה להקל על ביקורי בני משפחתו, ובכללם רעייתו וארבעת ילדיו הקטנים. המשיב מציין בתגובתו, כי העותר מקבל ביקורי משפחה מקרבה ראשונה. עוד מציין המשיב, כי ועדת העברות בחנה את בקשתו של העותר והחליטה לדחותה, לאור מידע מודיעיני. המידע המודיעיני הוצג לעיוני במהלך הדיון (מש/1, מש/1) ופראפרזות שלו נמסרו לעיונו של ב"כ העותר. מהמידע עולה, ככל שניתן לפרט, כי העותר מקיים קשר שלילי עם אסיר פלילי באגף, וכן כי בכוונתו להבריח חפץ אסור לבית הסוהר. ההחלטה היכן לשבץ אסירים היא החלטה של המשיב, הנובעת מסמכותו לנהל את מתקני הכליאה. החלטה כזו מערבת מספר רב של שיקולים, חלקם אישיים הנוגעים לאסיר עצמו, וחלקם מערכתיים. לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטתו של המשיב, שלא להעביר את העותר לכלא בצפון, בהיותה מבוססת על שיקולים עניניים וסבירים. לפיכך, העתירה נדחית גם בהתייחס לבקשה זו. בשולי הדברים העותר, שהקדיש את מיטב שנותיו וכישרונו לטובת ביטחון המדינה, התדרדר מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. העותר נפגע בגופו ובכבודו, עת הורשע בעבירות חמורות, נשלח לבית האסורים וגורש בבושת פנים מצה"ל. אם נכונה טענת העותר, כי שינה היום מדרכיו ולא נשקפת עוד סכנה ממנו, טוב יעשה אם ימסור לחוקרי השב"כ את כל מידע המצוי בידיו. פעולה זו תאפשר לגורמים המקצועיים להעריך את המסוכנות הנשקפת ממנו לביטחון המדינה כיום, ולקבוע אם יש מקום להקל בתנאי מאסרו, כמבוקש על ידו. בית סוהר / כלאמשפט פליליאסיריםבגידה (פלילי)אסירים בטחונייםהרשעהמגע עם סוכן חוץ / ריגולריגול