1. עניינו של ערעור זה היא מחלת יתר לחץ דם ראשוני , שבה לקה המערער, בתקופת עבודתו כסוהר בשב"ס. בתאריך 19.01.04 פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה לעיל. בתאריך 03.11.04, דחה המשיב את תביעת המערער בטענת-סף ולא הכריע בה לגופו של ענין תוך שהוא מסתמך על "בחירת זכויות", דהיינו, כי משבחר המערער בזכויות במסלול התגמול של המוסד לביטוח לאומי, נחסמה דרכו לתבוע מכח חוק הנכים, וזאת בהתאם לקבוע בסעיף 36 א' לחוק הנכים. עוד קבע קצין-התגמולים בהחלטתו מיום 03.11.04, כי בהסתמכו על תוצאות הבדיקות ועל-סמך הנימוקים המפורטים בחוות-הדעת הרפואית של פרופ' א. יינה, מומחה לנפרולוגיה, מיום 07.09.04 (מוצג מש/2), הגיע לכלל מסקנה, שלא קיים "קשר סיבתי" בין מחלת יתר לחץ דם ראשוני, ממנה סובל המערער, לבין תנאי-שירותו בשב"ס, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 2. ראשיתו של ההליך הקשור לענין, היא תביעה שהוגשה לקצין-התגמולים על-ידי המערער, עוד בתאריך 26.05.02, שבה תבע להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים, בגין אירוע הוסקולרי מוחי, שבו לקה עקב תנאי-שירותו בשב"ס. המשיב דחה את התביעה הנ"ל וביום 18.11.02, הודיע למערער, כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות ועל סמך האמור בחוות-הדעת הרפואית של פרופ' מנחם שדה, מומחה למחלות ניורולוגיות, מיום 14.10.02, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין האירוע ההוסקולרי המוחי, שבו לקה המערער, לבין תנאי-שירותו בשב"ס, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. בתאריך 23.01.03, הגיש ב"כ המערער ערעור על החלטתו דלעיל של קצין-התגמולים מיום 18.11.02 (תיק ערעור וע 1013/03). לכתב-הערעור צירף ב"כ המערער חוות-הדעת רפואית של ד"ר ברוך אלעד, מומחה בניורולוגיה ורפואת שינה, מיום 10.04.03 (מוצג מע/2). בתאריך 12.06.03, פנה ב"כ המשיב בבקשה (תיק בש"א מס' 3143/03) שבה עתר למחוק על הסף כתב-ערעור זה, וזאת מחמת כך, שהחלטתו זו של קצין-התגמולים, הדוחה את תביעת המערער, היא בגין האירוע ההוסקולרי המוחי, בעוד שחוות-הדעת הרפואית של ד"ר ברוך אלעד הנ"ל, שצורפה כתמיכה לערעור, עניינה " מחלת יתר לחץ דם ראשוני". בתאריך 08.07.03, ניתן על ידנו פסק-דין (בתיק ערעור מס' וע 1013/03), שבה נתקבלה בקשת ב"כ המשיב, וזאת לאור כך: - א. שחוות-הדעת של המומחה הרפואי מטעם המערער (ד"ר ברוך אלעד), עוסקת ב"קשר סיבתי" שבין מחלת יתר לחץ דם ותנאי- שירות, בעוד שהחלטת קצין- התגמולים (מיום 18.11.02) עניינה "הקשר הסיבתי", שבין האירוע ההוסקולרי המוחי לתנאי-השירות; ב. קצין-התגמולים כלל לא דן, לא נתן את דעתו, ולא ניתנה כל החלטה מטעמו בגין הפגימה הקשורה עם מחלת יתר לחץ דם; ג. ומשום, שעל-פי חוק הנכים, הסמכות המוקנת לנו היא לדון אך ורק בערעורים על החלטת קצין-התגמולים. בשלהי פסק-הדין הנ"ל, ציינו, כי טוב יעשה ב"כ המערער אם יפנה את תביעתו לקצין-התגמולים, בגין הפגימה הקשורה במחלת יתר לחץ דם ויצרף לה את חוות-הדעת הרפואית של ד"ר ברוך אלעד, מיום 10.04.03, וזאת כדי שקצין התגמולים יתן "החלטה חדשה" בנדון. 3. כאמור, בתאריך 19.01.04, אכן פנה ב"כ המערער ב"תביעה חדשה" לקצין-התגמולים, בתביעה להכיר במערער כ"נכה", לפי חוק הנכים, בגין הפגימה הקשורה עם יתר לחץ דם ראשוני, כאמור בסעיף 1 של פסק דין זה. בתאריך 28.03.05, הגיש ב"כ המשיב כתב-תשובה, שבה נטען, כי יש לדחות את הערעור על-הסף, וזאת מאחר ולמערער משולמת קצבה, לפי חוק הביטוח הלאומי, ובהסתמך על סעיף 36 א', לחוק הנכים, לא יחולו סעיפי חוק הנכים על מי שבחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, ומנימוק זה בלבד, יש לדחות את הערעור. ביום 16.06.05, הגיש לנו ב"כ המערער תצהיר, שעשה המערער ביום 08.06.05 (מוצג מע/1), שבו מביא המערער פירוט לגבי נסיבות האירוע שגרמה לנכותו. קבענו דיון, ליום 04.09.05, לשם חקירתו של המצהיר בנושא של "בחירת זכויות". בדיון מיום 04.09.05, הגיש לנו ב"כ המשיב, כמוצג,את תיקו-הרפואי של המערער (מוצג מש/1) וביקש לחקור-נגדית את המערער על האמור בתצהירו מיום 08.06.05. בתום חקירת המערער עתרו באי-כח הצדדים להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב, תוך 60 יום. ניתנה החלטה, כמבוקש על ידי ב"כ הצדדים, ונקבע, כי פסק-הדין ישלח אליהם והם פטורים מהופעה לשמיעתו. סיכומי ב"כ המשיב הוגשו לנו ביום, 05.10.05, וזאת בהתאם להארכה שניתנה, ביום 28.11.05, על פי בקשת ב"כ המשיב ובהסכמת ב"כ המערער; ואילו סיכומי ב"כ המערער לא הוגשו עד יום כתיבת פסק-דין זה וגם לא הוגשה כל בקשה למתן הארכה. 4. בפסק-הדין שניתן בבית-המשפט העליון בתיק רע"א מס' 2557/96 - שפיר נ. קצין-התגמולים (תקדים עליון 97 (2), ע' 922), נקבעו על ידי נשיא בית המשפט (כב' השופט א. ברק), הלכות ברורות בענין הבחירה בין מסלולי התביעה, דהיינו, בין תביעה מאת קצין-התגמולים לבין תביעה מאת המוסד לביטוח לאומי. בפסק-הדין הנ"ל, מפנה כב' הנשיא לפסק דין אחר שיצא מתחת ידו של בית-המשפט העליון, מפיו של כב' השופט א. מצא (בתיק מס' ע"א 3449/90 - קצין-התגמולים נ. איבגאנה (פ"ד כרך מ"ז (2), עמ' 84, וכן ראה עמודים 98, 99 ו - 100). 5. בפסק-הדין בעניינו של איבגאנה, קובע כב' השופט מצא את הדברים הבאים: - "נכה, כמשמעו בחוק הנכים, עשוי להיות זכאי לסעד גם ממקור אחר: דיני הנזיקין, חוק הביטוח הלאומי... בסעיפים 36, 36 א' ו - 36 ב' לחוק הנכים מסדיר המחוקק את יחסי-הגומלין, בין חוק הנכים לבין מערכות-דין אחרות אלו, המקיימים עילות לשיפוי... קיום הסדרי-השיפוי מותנה במניעת גביית תשלומי-כפל על ידי הנכה. לפיכך, הינחה המחוקק את הנכים בדבר חובתם לבחור בין זכאות, לפי חוק הנכים, לבין זכאות, לפי מקור אחר. ביסוד הברירה הנתונה לנכה, ניצבת התפיסה, שבעצם תביעתו להכרה בזכאותו, לפי חוק הנכים, אין כדי למנוע מן הנכה לתבוע, במקביל, גם על-פי עילה שיסודה בדין אחר; אך אין הוא רשאי לממש את זכאותו אלא על-פי מקור דין אחד, ומעת שגבה כספים (פיצוי או תגמול), או קיבל טובת הנאה אחרת, מאחד המקורות, נפסקת זכותו להמשיך בהליך להוכחת זכאותו כנגד הגורם האחר. גישת הפסיקה בנושא זה, היא ברורה ועקבית... אך כוחה של פסיקה זו יפה - בבחינת קל - וחומר - ביחס למיצוי זכות הבחירה הנתונה לנכה, לפי סעיף 145 (ג) לחוק הביטוח הלאומי... 6. מתצהירו של המערער, מיום 08.06.05, ומהדברים שנאמרו על ידו, שעה שנחקר בפנינו, ביום 04.09.05, עולות העובדות הבאות: - א. ביום 06.11.02 קבע המוסד לביטוח לאומי למערער נכות יציבה בשיעור של 100%; ב. משולמת לו קיצבה על פי החוק לביטוח לאומי; ג. המערער ממשיך לקבל קיצבה כנ"ל עד עצם היום הזה. 7. כעולה מטענותיו של ב"כ המערער, אין לראות בפנייתו של המערער מאת המוסד לביטוח לאומי כמעשה של "בחירת זכויות", וזאת כל עוד לא הוכר המערער, כ"נכה", לפי חוק הנכים. ב"כ המערער מסתמך, על טיעון פרשנותו הנ"ל, על לשונו של סעיף 36 א', לחוק-הנכים, וכן על האמור בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וכן בשל היות חוק הנכים חוק סוציאלי אשר בא להטיב עם הנכה. לטענת ב"כ המערער, באה פנייתו למוסד לביטוח לאומי לא כמעשה של "בחירה", הואיל, ובשל מצב בריאותו של המערער, היה עליו לפנות למוסד לביטוח לאומי, על-אתר, על מנת לקבל את הקיצבה ממנה יוכל להתקיים בזמן ההתדיינות מול קצין-התגמולים להכרה בנכותו. לטענת ב"כ המערער, אין מניעה, כי תביעתו תתברר לגופה וכי הערעור דנן ישמע לעצם הענין, ולכשיוכר כ"נכה", לפי חוק הנכים - יחזיר למוסד לביטוח הלאומי את כל הכספים אשר קיבל מידם. 8. אין אנו יכולים שלא להתייחס לנסיבותיו האישיות של המערער, דהיינו: - א. היות המערער יליד שנת 1945; ב. בשנת 1997 גוייס לשב"ס ונקבע לו פרופיל רפואי: - 97; ג. כיום, מרותק המערער לכסא גלגלים, עם שיתוק פלג גוף ימין, וזאת לאחר אירוע מוחי קשה; ד. כמו-כן קיימים אצלו גם סיבוכים ניורולוגים נוספים; ה. בתאריך 01.04.02 שוחרר מהשירות בשב"ס. 9. בשלב הנוכחי, חשוב לחזור ולציין, אין אנו דנים בשאלה של קיומו, או אי קיומו, של "קשר סיבתי" בין מחלת יתר לחץ הדם לבין דחק נפשי ופיזי. כאמור, ד"ר ברוך אלעד, בחוות-דעתו הרפואית - תומך בה ואילו פרופ' א. יינה, בחוות-דעתו הרפואית, טוען שלא קיים "קשר סיבתי" כזה. אנו אמורים להכריע אך ורק בשאלה: האם נחסמה זכותו של המערער להיות מוכר כ"נכה", לפי חוק הנכים עקב הפניה למוסד לביטוח לאומי בתאריך 06.11.02? 10. ערים אנו למצב המשפטי שבו נמצא המערער בענין "בחירת הזכויות". מצב זה הוגדר על ידי בית-המשפט העליון בערעורו של קצין-התגמולים נ. איבגאנה (עמ' 100 של פסק-הדין הנ"ל) כ - "הסדר מצוי שאינו משביע רצון". דא עקא, קבלת תגמולים מאת המוסד לביטוח לאומי, במשך תקופה של כ - 3 שנים; ועצם העובדה, שעד לעצם היום הזה, לא טרח המערער להודיע למוסד לביטוח לאומי, כי הגיש תביעה לקצין-התגמולים, וכי בדעתו להפסיק ולקבל קיצבה זו אם יתקבל הערעור שהגיש בפנינו - מורה, בעליל, כי נתקיימו בעניינו התנאים הקבועים בסעיף 36 א', לחוק הנכים. 11. בשל כך שהמערער "בחר בזכויות", על פי חוק הביטוח הלאומי - דין ערעור זה להדחות. 12. באשר להוצאות המשפט: טוען ב"כ המערער, כי בערעורו הראשון (בתיק ערעור מס' וע 1013/03, כלל לא העלה ב"כ המשיב את הטענה בדבר "בחירת זכויות", על פי סעיף 36 א' לחוק הנכים, ולבקשת ב"כ המשיב נמחק הערעור, חרף העובדה שהמומחה-הרפואי מטעם קצין-התגמולים (פרופ' מנחם שדה, מומחה למחלות ניורולוגיות, בחוות-דעתו הרפואית, מיום 14.10.02 ), הגם שהגיע לכל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי", בין האירוע ההוסקולרי המוחי של המערער, לבין תנאי שירותו, הוסיף בחוות הדעת הנ"ל, כי הדימום במוחו של המערער הינו, קרוב לוודאי, סיבוך של מחלתו הקשורה עם מחלת יתר לחץ הדם - והוא נאלץ לחזור עם תביעה נוספת לקצין-התגמולים - אין זה מן הראוי, לחייבו בהוצאות נוספות. טיעון זה של ב"כ המערער, מתקבל על דעתנו - ואין צו להוצאות משפט ולשכר טירחת עו"ד. 13. זכות ערעור כקבוע בחוק-הנכים. 14. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 04.09.05, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תעביר לקצין-התגמולים, ישירות - עותק מפסק-דין זה. ניתן היום ב' באדר, תשס"ו (2 במרץ 2006) בהעדר ב"כ הצדדים. ( - ) ( - ) ( - ) יעקב גנן, שופט (דימ.) ד"ר שמעון קליין גב' יואלה שרון אב בית-הדין חבר חברה צבאקצין התגמולים