נזק עקב תדלוק שגוי בתחנת דלק השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה: 1. הערעור הוא על פסק-דין של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופט ערן נווה), בת"א 624/04 מיום 25/1/07, לפיו קיבל בית המשפט את תביעת המשיב וחייב את המערערת במתן פיצוי למשיב בגין תדלוק שגוי של בנזין במקום סולר ברכבו. סכום הפיצוי הועמד על סכום של 10,601 ₪ מיום מתן חוות הדעת ועוד הוצאות משפט ושכ"ט, וכן סכום נוסף של 1,000 ₪ בגין הפסד יום עבודה, כתשלום נפרד. התביעה המקורית וממיצאים עובדתיים: 2. בכתב התביעה שהוגש על דרך של סדר דין מהיר, טען המשיב, כי ביום 8/2/02 הוא נכנס לתחנה עם רכבו מסוג וולקסווגן קרוול TDI מס' רישוי 9812324 שנת ייצור 2000, הנוסע על סולר (להלן: הרכב) לצורך תדלוק בתחנת הדלק של המערערת בכפר אבו-סנאן (להלן: התחנה). התדלוק בוצע על ידי מתדלק מטעם המערערת בבנזין במקום בסולר. המשיב פירט עוד, שראה אכן כי סכום התדלוק חריג בהיותו גבוה, העיר את תשומת לבו של המתדלק והופנה לבעל תחנת הדלק. לאחר שנסע ברכבו, נתקע הרכב, והוא נאלץ להזמין גרר והעביר את הרכב למוסך מור בנהרייה. לאחר שפנה לבעל התחנה הופנה על ידי האחרון לחברת הביטוח. האחרונה השיבה כי האירוע הנטען אינו נמצא בכיסוי ביטוחי, והתביעה נדחתה. כתוצאה מן המעשה האמור, טען המשיב לנזקים בהיקף של 13,950 ₪, אשר התבססו על חוות דעת השמאי שצורפה. 3. תחילה לא הופיע המשיב ובית המשפט הורה על דחיית התביעה (7/10/03). משחודש הדיון הגישה המערערת כתב הגנה וכן קיבלה רשות להגיש הודעה צד ג', כנגד מי ששימשה כסוכנת וכן כנגד חברת הביטוח. משלא הופיעה המערערת לדיון שנקבע ליום 12/7/04, ניתן פסק דין לחובתה על מלוא הסכום הנתבע, וההודעות לצד ג', נמחקו. תובענות אלה, בסופו של דבר נותרו מחוקות גם על-פי פסק דין חלקי שניתן ביום 21/12/06. 4. משחודש הדיון ונשמעו ראיות (ישיבה מיום 19/10/06), על סמך הסדר דיוני שהוצע והשלמת עדויות (ישיבה מיום 21/12/06), עלו בשאלת החבות עובדות שונות במעט: - המשיב ששימש כשוטר וכבוחן תאונות דרכים, נהג לתדלק אצל המערערת. נהג מטעמו, בשם מר אשקר עאדל (להלן: מר אשקר - הנהג) עבד על הרכב מטעם המשיב והוא זה שהגיע לתדלוק הרכב ביום האירוע. מר אשקר-הנהג טילפן למשיב והודיע לו שיש בעיה ברכב. המשיב שהיה בהשתלמות באותו יום בתל-אביב, יצר מיידית קשר טלפוני עם תחנת הדלק ונאמר לו על ידי המערערת כי יש כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם עקב האירוע האמור; - עוד אין חולק, כי באותה עת לא היו בתחנה משאבות לתדלוק עצמי, ולכן התדלוק המוטעה ככל שהיה, נעשה על ידי מי מעובדי המערערת (עמ' 11 לפרוטוקול). - המתדלק, מר עימאד מוסלח, שעבד אצל המערערת כשלוש שנים, היה אחראי משמרת. העד הודה כי המשיב היה לקוח קבוע בתחנה ועוד העיד: "התבלבלתי ושמתי לו אקדח של 96, היה לחץ של עבודה. אני מודה בטעותי. בזמן העבודה לא גיליתי. בעל הבית שלי התקשר אלי הביתה לאחר שהלכתי הביתה ואמר לי שטעיתי ושמתי לו דלק במקום סולר. התווכחתי עם הבחור בבוקר על המונה שהיה רשום במשאבה, זכור לי שהיה מדובר ב- 230 ₪ והוא אמר לי שלא יכול להיות מחיר כזה בחיים. אמרתי לו שזה מה שרשום. בסוף הוא נתן לי את הכרטיס שלו, העברתי לו במכשיר והוצא פתק. אחרי שנסעתי הביתה התקשר אלי בעל הבית ואמר לי שטעיתי ושמתי לו דלק במקום סולר. אמרתי לו שיכול להיות. אף אחד לא הפעיל עלי לחץ למסור עדות זו. אני לא קשור לתובע בדרך כלשהי. אף אחד לא השפיע עלי ולא אמר לי כלום. אני מוזמן לעדות באמצעות ביהמ"ש. אני מודה שטעיתי. בעל הבית שלי מר מישלי מועלם אמר שאגש לסוכנות הביטוח למלא תצהיר, כי יש ביטוח על דברים כאלה...". מר אשקר - הנהג, אישר באופן עקרוני את העובדות שפורטו בעדותו של המתדלק. הנהג הסיע ילדים שאמורים היו להגיע לבית הספר בשעה 8:30. על-פי אותה עדות התדלוק נעשה על ידי המתדלק מטעם המערערת, כאשר היה עומס בתחנה, חתם על הקבלה נסע מן המקום ונתקע עם הרכב. הנהג אמר שלא היה לו כול ויכוח בנוגע לעלות התדלוק, מאחר שאין הוא נוהג להסתכל על הסכום, חתם על הקבלה והתכוון להמשיך בנסיעה, אך הרגיש שהרכב לא בסדר, הוריד את הילדים שהיו ברכב והתקשר למשיב. עוד יש להדגיש, שאין חולק כי מערכת היחסים בין המתדלק למערערת הסתיימה בקולות צורמים, וזאת בלשון המעטה, והמערערת ביקשה שלא להאמין לעדותו. בין היתר, לצורך כך, הוצגה הרשעתו בפלילים. 5. בשאלת היקף הנזק שנגרם, ניתן היה לקבוע כי המשיב הוכיח את מלוא נזקיו. מר אשקר העיד על הצורך בגרר. בנוסף השמאי אישר את חוות דעתו. יתר על כן, תחילה ניסה המשיב לתקן את הרכב באופן מצומצם ולהחליף את המשאבות בלבד, ואולם התברר כי לא היה די בכך, ואז נדרש המשיב להחליף את המנוע. פסק הדין של בית משפט קמא: 6. בהסתמך על הראיות שפורטו לעיל - ותוך שבית משפט קמא היה ער שמדובר במתדלק שפוטר מעבודתו עקב טענה של גניבה מהמערערת שהייתה המעביד, והוא אף הורשע בעילה של זיוף חשבוניות - קיבל בית המשפט את תביעת המשיב וקבע את שיעור הפיצוי שהועמד על סכום נמוך מזה שנתבע. טענות המערערת בערעור: 7. המערערת חזרה למעשה על טיעונים שהעלתה בפני הערכאה הדיונית. לעמדתה ישנן סתירות בין עדות המתדלק לעדותו של הנהג, וכן אין עקביות בין נוסחו של כתב התביעה לראיות שהוצגו. כמו כן הפנתה לקבלה שנתקבלה ולפיה על הקבלה מופיעה המלה "סולר". לטענת המערערת סיווג של סוג הדלק נעשה אוטומטית ומשלא מופיע על הקבלה "בנזין", הרי שהיה על בית משפט קמא להגיע למסקנה, שהמשיב לא הוכיח את תביעתו. עוד נטען כי שיעור הנזק שנפסק אינו הגיוני וחורג מגדר הסבירות. דיון ומסקנות: 8. כפי שהובהר עוד בשלב מוקדם של הדיון מדובר בערעור עובדתי, שספק אם היה מקום להגישו. בדיקה חוזרת של הדיון שהתנהל בבית משפט קמא, מובילה למסקנה חוזרת, כי אין אלא לאשר את ממצאיו של בית משפט קמא. חלקן של הסתירות שהועלו, אינן רלוונטיות, במיוחד לאור שינוי חזית במהלך הבאת הראיות, ללא התנגדות המערערת, וכאשר חלקם של הממצאים שנקבעו התבסס גם על עדותו של מנהל המערערת, מר מישלי מוהנא (להלן: מר מוהנא). עוד יש לחזור ולקבוע, כי המערערת מנועה למעשה מלטעון כי המשיב לא הוכיח כלל את מעשה התידלוק השגוי, בין היתר מאחר שהיה במכתב חברת הביטוח שהפנייה אליה נעשתה, על-פי הוראתו של מר מוהנא, כדי לאשר את גרסתו של המשיב, הן לעצם קרות האירוע, והן להיות האשם בטעות שאירעה - תוצאה של התנהגות המתדלק. לכן, העובדה שבקבלה נרשם "סולר" ולא "בנזין" - אין בה כדי לסתור את האירוע הנטען, גם אם עולה תמיהה לגבי הרישום האוטומטי שנעשה, כפי הנראה באמצעות המחשב. ואולם, אין להוציא מכלל אפשרות התערבות ידנית לשינוי המידע האמור. בכל מקרה, אין בנתון זה לכשעצמו כדי לערער את הודאת מר מוהנא כבעל דין על קרות האירוע, על כול פרטיו. 9. גם בנושא הנזק והיקפו, אין מקום להתערבותה של ערכאה זו. המשיב הביא ראיות מפורטות גם להליך ביצוע התיקונים, מה שמעיד, שמלכתחילה ביקש המשיב לתקן את המשאבות בלבד, והוא נאלץ להרחיב את היקף התיקון בשל אי תקינות המנוע. המערערת לא הציגה כול ראיה סותרת. המסקנה המתבקשת היא שלא רק שאין מקום לחרוג מן הכלל שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת ממצאים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי. ניתן ביום 24/2/08) אלא גם אם הייתה ערכאה זו בוחנת מחדש את כלל הראיות הייתה מגיעה לתוצאה זהה. אשר על כן דינו של הערעור - שלא היה מקום להגישו מלכתחילה - להידחות. מאחר שלא הייתה התייצבות של המשיב, על אף זימון כדין, לא נעשה צו להוצאות. התוצאה המוצעת: 10. אשר על כן, מוצע לדחות את הערעור, ללא צו להוצאות נוספות. המשיב רשאי להמשיך בהליכי הגבייה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. החזרתו של הפיקדון שהופקד בבית משפט זה תעוכב למשך 30 ימים, כדי לאפשר למערערת להודיע אם היא מסכימה להעברתו לתיק ההוצאה לפועל שנפתח בקשר לפסק הדין שניתן בבית משפט קמא, ולמשיב לנקוט בהליך מתאים במסגרת הליכי הוצאה לפועל. ­­ ש' וסרקרוג - ס' נשיאה השופט י' כהן: 1. אני מסכים עם חוות דעתה של חברתי המלומדת, כב' סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג, אך מבקש אני להתייחס לטענת המערער, הנוגעת לקבלה שהופקה למשיבה בעת ביצוע התדלוק. 2. טענת המערערת היא, שעל פני הקבלה שהופקה בעת ביצוע התדלוק, נרשם שכלי הרכב של המשיבה תודלק בסולר. מכיוון שהמשיבה היא זאת המציגה את הקבלה, הרי שלכאורה המשיבה עצמה מוכיחה, שלא נעשתה כל טעות בתדלוק, וכלי הרכב תודלק בסולר ולא בבנזין כפי שהיא טוענת. כנדבך מרכזי לטענתה זו של המערערת, משמשת אמרת המתדלק בחקירתו הנגדית, כי הנתון שהוא מזין למערכת התדלוק בעת הנפקת הקבלה הוא סכום התדלוק בלבד "בלי שום דבר אחר, לא 96 לא 95 ולא סולר ... אני לא רושם סוג הדלק" (עמ' 11 לפרוטוקול). דברים אלה מלמדים לכאורה על כך, שרישום סוג הדלק בקבלה נעשה באופן אוטומטי על ידי המערכת, ומשקף באופן אמיתי את סוג הדלק שנרכש על ידי בעל המכונית. 3. כיוון שמדובר בטענה, שלכאורה היא טענה בעלת משקל ראייתי לא מבוטל, ציפיתי למצוא בפרוטוקול הדיון, שב"כ המערערת יציג את הקבלה לעדים מטעם המשיבה, ובכלל זה למתדלק שהעיד מטעמה, על מנת שיסבירו את הדבר. במיוחד היה מקום שהמתדלק יעומת עם טענה זאת, שהרי הוא הודה כי טעה באקדח התדלוק ותדלק את המכונית בבנזין. מתבקש היה איפוא, שהמתדלק יסביר, כיצד הוא טוען שטעה באקדח התדלוק, בשעה שהקבלה שהופקה באופן אוטומטי על ידי המערכת מלמדת על כך, שהוא לא טעה באקדח התדלוק. 4. ואולם, לא מנהל המשיבה ולא המתדלק נשאלו כיצד זה הם טוענים שהמכונית תודלקה בבנזין, בה בשעה שהקבלה מלמדת שהמכונית תודלקה בסולר. עניין זה נותר איפוא עלום, ועומד בסתירה לעדויות שמנהל המשיבה והמתדלק מסרו בבית המשפט. יתרה מזאת, הסכום הנקוב בקבלה הוא אחד מהסכומים החריגים בטבלת סכומי התדלוק באותו חודש שהוגשה לבית המשפט, והמתדלק זכר בעדותו, כי הנהג אמר לו שמדובר בסכום תדלוק חריג. 5. בית המשפט קמא שמע את העדים והתרשם מהם, ומצא לקבל את עדותם. במסגרת הערעור שלפנינו לא נוכל ליישב סתירות שהיה מקום ליישבן בבית המשפט קמא. במסגרת הערעור שלפנינו, אין מקום שנקבע, שהרישום בקבלה, שטיבו לא נתברר כראוי בחקירות העדים, עדיף על פני התרשמותו של בית המשפט קמא מהעדים שהופיעו לפניו, ונזכור בהקשר זה, שבית המשפט קמא הביא בחשבון את מערכת היחסים הבעייתית שבין המערערת והמתדלק. 6. על כן, הנני מצרף דעתי לדעתה של חברתי, כב' סגנית הנשיאה. י' כהן - שופט השופט שפירא: אני מסכים לתוצאה אליה הגיעו שני חבריי להרכב ולנימוקיהם. ר' שפירא - שופט אשר על כן, הוחלט כאמור בסעיף 10 בפסק דינה של כבוד השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה. בנושא הפיקדון יש לפעול כמפורט שם, ולעכב החזרת הפיקדון למשך 30 ימים מהיום. בהעדר כול החלטה אחרת תוך 30 ימים מהיום, יוחזר הפיקדון לידי מפקידו, באמצעות בא-כוחו. סולרתחנת דלק