אכיפת הסכם רוטציה 1. האם זכאי זייד גדבאן (להלן: "המשיב") לקבל שכר כסגן ראש המועצה המקומית חורפיש מיום 1.6.2001 ועד יום 12.3.2002, הגם שלא מילא תפקידו בפועל בתקופה זו - בעל כורחו? שאלה זו עומדת בלב הערעורים שלפנינו. הרקע וההליכים 2. ביום 10.11.1998 התקיימו בחירות במועצה המקומית חורפיש (להלן: "המועצה"). ביום 5.1.1999 התכנסה מליאת המועצה לישיבה כדי לבחור סגן וממלא מקום לראש המועצה. בישיבה אישרה המועצה הסכם מיום 9.12.1998 שנכרת בין ארבע רשימות שהיו מיוצגות במועצה ולפיו תהיה רוטציה בתפקיד סגן וממלא מקום ראש המועצה בין עיסאם בריק (להלן: "בריק") והמשיב, באופן שבו בריק יכהן בתפקיד במשך שנתיים וחצי והמשיב ולאחר תום תקופה זו יחליפו המשיב עד לבחירות הבאות (להלן: "הסכם הרוטציה"). עוד נקבע בהסכם הרוטציה כי המכהן בתפקיד סגן ראש המועצה יהיה זכאי לשכר חודשי. 3. בריק כיהן בתפקיד על פי המוסכם. לקראת תום תקופת כהונתו פנו מספר חברי מועצה בעתירה מנהלית לקבל סעד הצהרתי שלפיו המשיב נבחר שלא כדין ולכן אינו יכול לקבל לידיו את התפקיד כל עוד לא נבחר כדין וכי החלטת המועצה לאשר את הסכם הרוטציה הינה בלתי חוקית ובטלה. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ג' גינת) קיבל את העתירה וקבע כי אישור הסכם הרוטציה על ידי מליאת המועצה אינו יכול לבוא במקום בחירת המשיב לתפקיד כדין. לפיכך קבע כי המשיב אינו יכול למלא את תפקיד סגן ראש המועצה. על פסק הדין הגיש המשיב ערעור לבית המשפט העליון. בית משפט זה קיבל את הערעור ופסק ברוב דעות (כבוד המישנה לנשיא השופט ש' לוין והשופטת א' פרוקצ'יה כנגד דעתי החולקת) כי : "לפנינו הסכם רוטציה תקף מבחינה משפטית שלא נפל בו פגם או פסול. הוא עומד במבחני החוק, באמות מידה חוקתיות ומתיישב עם מושגי תקנת הציבור. לפיכך ראוי לקיימו". (עע"ם 5042/01 זיד נ' פארס פסקה 23 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (ניתן ביום 12.3.2002) (להלן: "פסק הדין בערעור הראשון"). בפסק הדין נקבע גם כי: "הסכם הרוטציה בעינו עומד ואישורו בידי המועצה כמוהו כבחירה כדין של המערער לכהונת סגן לראש המועצה אשר תחל לאחר סיום תפקידו של הסגן הראשון ותימשך עד לבחירות הבאות, הכל על פי הוראות ההסכם" (שם, פסקה 25 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה) 4. בריק הפסיק לכהן בתפקיד ביום 1.6.2001, כפי שהוסכם בהסכם הרוטציה אולם המשיב החל לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה רק ביום 12.3.2002, יום מתן פסק הדין של בית משפט זה בערעור הראשון, וממועד זה קיבל שכר. המשיב ביקש לשלם לו שכרו כסגן ראש המועצה מיום 1.6.2001 ועד יום 12.3.2002 (להלן: תקופת הביניים) לפי השכר הקבוע בחוק. ראש המועצה דחה את בקשתו והמשיב עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה במטרה לקבל את שכרו עבור התקופה. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים 5. בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת ש' שטמר) דחה טענה לפיה אין לו סמכות לדון בעתירה וכי הסמכות נתונה רק לבג"צ כן קבע כי אין באיחור הקל בו הוגשה העתירה כדי לדחותה. בית המשפט דחה את הטענה כי למועצה אין אמצעים לשלם למשיב ולפיכך עתירתו של המשיב לוקה בחוסר תום לב. עוד קבע בית המשפט כי לאור הקביעה בפסק הדין בערעור הראשון כי הסכם הרוטציה תקף יש לראותו כמאושר על ידי שר הפנים כאמור בסעיף 35ב(א) לפקודת המועצות המקומיות. כן קבע כי לא הוכח שלבריק לא הואצלו סמכויות מראש המועצה ומכל מקום, בהעדר ראיות לסתור, יש לצאת מנקודת הנחה כי התשלום לבריק ניתן כדין וכי המשיב היה אמור להיכנס בנעליו על פי הסכם הרוטציה שתוקפו אושר. 6. לגופו של עניין קבע בית המשפט כי לו היה מתחיל המשיב לכהן בתפקיד לפי הסכם הרוטציה, היה ודאי מקבל את שכרו, ובחן את השאלה האם העובדה שלא מילא את התפקיד בפועל במשך התקופה, עד מתן פסק הדין בערעור הראשון, מונעת את תשלום שכרו: בית המשפט בחן מקרים דומים בהם נדונה השאלה האם יש לשלם לעובד את שכרו למרות שלא עבד בפועל - מכח הטלת תפקיד, מכח דיני עבודה או דיני חוזים. לעמדתו, במקרה דנן: "יש להגיע לתוצאה, שאינה דבקנית להלכות בדבר בעל חוזה עבודה, לפיה יקח ביהמ"ש בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים, כמו אינטרס ההסתמכות של האזרח, אשר בסס את תוכניותיו על ההסכם, ושמירת אמון הציבור במעשי המינהל, כמו גם אינטרס הציבור, העובדה שהעותר בסופו של דבר לא מלא את התפקיד ורשאי היה בזמן שהתפנה למלא תפקידים אחרים, היותו של הסכם רוטציה, חוזה שלטוני, הניתן בנסיבות מסויימות, בעיקר כאשר תהיה פגיעה בציבור, להפסקה או לביטול ... כן יש לקחת בחשבון, כי הסיכול של הסכם הרוטציה לגבי העותר, לא נגרם עקב אשמה של המועצה, אלא עקב התערבותו של צד שלישי אשר הביא, על ידי הפניה לביהמ"ש, לסיכולו של ההסכם." [הפניות הושמטו - מ"נ] בנסיבות אלה קבע כי יש לשלם למשיב רק 65% משכרו עבור התקופה בה לא מילא תפקידו כסגן ראש העיר וכממלא מקומו. על פסק הדין הגישו המועצה ושר הפנים את שני הערעורים שלפנינו. השגותיהם של בעלי הדין עיקרי טענות המועצה 7. לטענת המועצה אין המשיב זכאי לשכר שכן לא הואצלה לו כל סמכות מראש המועצה וממילא לא אושרה האצלת סמכויות כזו כנדרש על פי סעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק בחירת ראש הרשות וסגניו"), ועל פי הנחייה 2.4.3 בחוזר מנכ"ל משרד הפנים בדבר "תנאי שכר ותנאים נלווים לראשי הרשויות המקומיות וסגניהם בשכר", מחודש ינואר 1994 (להלן: חוזר המנכ"ל) (חוזר זה מתעדכן מעת לעת. החוזר העדכני, מחודש יולי 2001, חוזר ללא שינויים על ההוראות הרלוונטיות מחוזר המנכ"ל). עוד טוענת המועצה כי אינטרס הציבור למנוע בזבוז כספי ציבור גובר על אינטרס ההסתמכות של המשיב וגם כי לא היתה מעורבת בהליך הקודם ולכן אינה אחראית לתוצאותיו. לטענתה, מדובר בחוזה שלטוני שסוכל, שכן לא היתה אפשרות חוקית לקיים את הסכם הרוטציה, שלא באשמת המועצה. לפיכך ניתן לדעתה להחיל את הלכת ההשתחררות מחוזה שלטוני. המועצה טוענת גם כי בית המשפט שגה באיזון השיקולים ששקל וכי מול האינטרסים הרבים שמנה לטובת המועצה, עומד רק אינטרס ההסתמכות של המשיב, שלא הוכח כי הפסיק לעבוד בעבודה אחרת לקראת כניסתו לתפקיד, כי הוציא הוצאות או כי נגרמו לו הפסדים. המשיב אף לא פעל להקטין את נזקיו ולמצוא עבודה אחרת. לאור כל אלה מבקשת היא לקבל את הערעור ולקבוע כי המשיב לא זכאי לתשלום שכר בגין התקופה בה לא עבד בפועל. עיקרי טענות שר הפנים 8. שר הפנים חוזר וטוען כי בית המשפט לעניינים מינהליים לא מוסמך לדון בעתירה שכן החלטה לשלם שכר לסגן ראש הרשות מקומית טעונה אישור שר הפנים, אישור שלא התקבל במקרה דנן. לטענתו, יש מקום לקבל את הערעור גם לגופו של עניין, שכן לא התקיים אף תנאי מן התנאים שנקבעו בדין בנוגע להאצלת סמכויות של ראש המועצה המקומית לסגנו (הן במקרה של בריק הן במקרהו של המערער). אצילת סמכות כאמור מהווה, תנאי לשם קבלת שכר: מדובר בדרישה מהותית שלא התקיימה, אפילו היה המשיב ממלא תפקיד בפועל ולא כל שכן כשלא מילא כל תפקיד בשירות המועצה. למעשה, טוען המשיב כי בית המשפט קמא הורה לרשות השלטונית לסטות מהנחיותיה שלה, ללא כל הצדקה. שר הפנים מאזכר את פסק הדין שניתן ב-דנג"ץ 10350/02 שר הפנים נ' עדנאן מטר (פ"ד נח(3) 255) (להלן: "דנג"ץ מטר") לאחר מתן פסק הדין נשוא הערעור, פסק דין הקובע באופן חד משמעי כי לא ניתן לשלם שכר לסגן ראש רשות שלא הואצלו לו סמכויות של ראש המועצה. לפיכך, מבקש הוא לקבל את הערעור. עיקרי טענות המשיב 9. המשיב טוען כי שר הפנים וראש המועצה תמכו בעמדתו בערעור הראשון שהגיש וכי שר הפנים העלה על נס את היציבות השלטונית ביישוב, שאישור המינוי וההסכם הרוטציה שיצר אותו, הינו תנאי לשמירתה. לטענתו, להלכת מטר אין תחולה רטרואקטיבית, ויש לאבחנה מעניינו, שכן כאן שאלת תקינות מינויו נדונה והוכרעה בפסק דין חלוט. המשיב טוען כי לא היה צורך באישור שר הפנים לתשלום שכרו לאור סעיף 35ב(ג) לפקודת המועצות המקומיות, למרות שאישור זה ניתן הלכה למעשה. לגופו של עניין טוען המשיב כי קיימת הצדקה לשלם את שכרו לשם הבטחת אמון הציבור ברשות השלטונית. בפסק הדין בערעור הראשון נקבע כי הסכם הרוטציה תקף וראוי לאכיפה. שלילת שכרו בתקופה בה נבצר ממנו מלכהן בתפקיד תיתן זריקת עידוד, לדעתו, לאותם גורמים אופוזיציוניים שפעלו למנוע את תחילת כהונתו במועד. המקרה שלפנינו דומה למקרה של עובד שפוטר ופיטוריו הוכרזו כבטלים מעיקרים, ואין מוטלת עליו חובה להקטין את הנזק. כך גם אם ייעשה היקש מדיני החוזים. לפיכך, לדעתו יש לדחות את הערעורים. דיון כללי 10. הסיטואציה שנוצרה בענייננו ייחודית היא מכמה טעמים: מכח פסק דין נמנעה כהונתו של המשיב במשך התקופה ומכח פסק דין מאוחר יותר, החל הוא לכהן בפועל בתפקיד; לא המועצה היא שמנעה את תחילת כהונתו של המשיב ואף משרד הפנים לא התנגד לאכיפת הסכם הרוטציה, אלא הכהונה נמנעה על ידי צד שלישי; המשיב אינו 'עובד' במשמעות הרגילה אלא מונה לתפקיד על פי דין. שאלת אצילת סמכויות לא נדונה, לא בתקופתו של בריק ולא בתקופתו של המשיב לאחר תקופת הביניים. האם זכאי המשיב לשכר עבור התקופה בהתחשב במכלול הנסיבות הללו? שקלתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה שהוא לא היה זכאי לשכר והסיבה לכך היא שלא היתה אליו אצילת סמכויות המהווה, כפי שנראה, תנאי לקבלת שכר. ניתן להשאיר בצריך עיון את השאלה מה היה הדין באותן נסיבות אילו הואצלו לבריק ולמשיב סמכויות עם כינון המועצה. 11. נקודת המוצא של דיוננו הוא פסק הדין בערעור הראשון. בפסק הדין נקבע כאמור, ברוב דעות, כי המשיב זכאי למלא את התפקיד ממועד סיום תפקידו של בריק, הסגן הראשון, ועד לבחירות הבאות. בית המשפט לא דן בפסק הדין בשאלה האם זכאי המשיב לשכר עבור התקופה בה לא כיהן בפועל בתפקיד, וממילא לא פסק בעניין. אין ללמוד מפסק הדין את מה שאין בו, כביכול מעצם הקביעה כי הסכם הרוטציה תקף וראוי לקיימו, זכאי המשיב לשכר בתקופה שלא כיהן בפועל או בתקופה שלאחר מכן. יש לבחון את שאלת זכאות המשיב לשכר במשך תקופת הביניים לגופו של עניין. 12. העותרים טוענים כי בית המשפט לעניינים מינהליים לא היה מוסמך לדון בעתירה כיוון שהחלטה בעניין שכר לסגן ראש המועצה טעונה אישור של שר הפנים (סעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000) הם מצביעים גם על כך שענייני שכר של ראשי רשות מקומית וסגנים נדונו (כפי שיפורט) בעתירות לבית המשפט הגבוה לצדק גם אחרי חקיקתו של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. על כן מבקשים הם לבטל את פסק הדין נוכח מסקנתי כי ראוי לקבל את הערעור לגוף העניין ראוי, לדעתי, להביא את הפרשה לכלל סיום, על כן אציע לחברי לקבל את הערעור בלי לקבוע מסמרות בשאלת הסמכות. האם זכאי המשיב לתשלום שכר בגין תקופת הביניים: 13. נושא זכאותם של סגני ראש מועצה מקומית למשכורת הוסדר בדברי חוק אחדים וכן בהנחיות מנכ"ל משרד הפנים. סעיף 115 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א - 1950 (להלן: "צו המועצות המקומיות") קובע: "115. ראש המועצה, סגנו וכן מי שממלא את מקום ראש המועצה לפי סעיף 114(א)(3) או (ג) רשאים לקבל מקופת המועצה משכורת באישור השר ובשיעור שקבע השר". סעיף 35ב(א) לפקודת המועצות המקומיות קובע: "35ב(א) ראש מועצה מקומית וסגן ראש מועצה מקומית שנבחרו לפי חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש רשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975, או ראש מועצה אזורית שנבחר לפי חוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה), תשמ"ח-1989 (להלן בסעיף זה - ראש מועצה אזורית), וכן סגן ראש מועצה אזורית נבחרת, רשאים לקבל שכר ותנאי שירות מקופת המועצה בכפוף לאישור השר ובהתאם לתנאים ולשיעורים שקבע...." שר הפנים האציל את הסמכות לאשר תשלום לסגני ראש מועצה למנכ"ל משרד הפנים. בחוזר מנכ"ל נקבעו התנאים לתשלום שכר לסגן, ונקבע בו, בין היתר כי: "1.4 סגן ראש רשות מקומית זכאי לקבל שכר רק אם הוא נבחר על ידי מליאת המועצה של אותה הרשות לכהן בשכר וכך גם יירשם בפרוטוקול המועצה של הישיבה בה נבחר..." בפסק הדין בערעור הראשון שהוא פסק דין חלוט נקבע ברוב דעות כי המשיב נבחר כדין. גם בהנחה שניתן אישור משרד הפנים למינוי "בדרך אחרת" כאמור לעיל, עדיין עומדת בפני המשיב משוכה גבוהה להוכיח את זכאותו לשכר עבור התקופה, שאותה אין הוא עובר. אבהיר את דבריי: 14. בסעיף 2.4.3 לחוזר מנכ"ל נקבע כי "ישולם שכר לסגן ראש רשות מקומית רק אם הואצלו לו תפקידים וסמכויות על פי סעיף 17 לחוק". סעיף 17 לחוק בחירת ראש הרשות וסגניו קובע כי "ראש הרשות רשאי, באישור המועצה, לאצול מתפקידיו וסמכויותיו לסגן ראש רשות..". גם סעיף 119 לצו המועצות המקומיות קובע כי סגן ראש המועצה רשאי למלא את תפקידו של ראש המועצה ולהשתמש בסמכויותיו במידה שנאצלו לו על ידי ראש המועצה, באישור המועצה, אם באופן כללי ואם לעניין מסוים של עניינים. 15. בדנג"ץ מטר נקבע כי התכלית שבבסיס בדרישה כי סגן ראש מועצה יזכה במשכורת רק אם נאצלו לו סמכויות כהוראת סעיף 17 לחוק בחירת ראש הרשות וסגניו נועדה להבטיח כי יקבל משכורת רק סגן ראש רשות ששירת בפועל את המועצה ואף להבטיח את הצורך בפיקוח הדוק וצמוד על ההוצאות שרשויות מקומיות עומדות בהן. לאור הקביעה כי מדובר בדרישה מהותית, ב"תנאי מן הליבה" כלשון השופט מ' חשין (שם, בעמ' 268ו), נקבע בדיון הנוסף הנ"ל כי לא ניתן לשלם שכר לסגן ראש רשות שמילא תפקיד בפועל כאשר לא הואצלו לו סמכויות כדין. הלכה זו שהפכה את ההלכה שנקבעה ב-בג"ץ 5605/00 עדנאן מטר ואח' נ' שר הפנים פ"ד נו(6) 890 (2002) (כבוד השופטים ד' דורנר, י' טירקל וא' ריבלין) (להלן: "בג"ץ מטר") הינה מאוחרת לפסק הדין נשוא הערעור. 16. ודוק: לצורך הדיון מתעלמת אני מכך שצו ביניים ואחר כך פסק דינו של בית המשפט המחוזי הם שמנעו מן המשיב לכהן כסגן ראש הרשות. מתעלמת אני גם מהטענות בדבר דמיון בין סגן ראש עיר בשכר לבין עובד שפוטר שלא כדין, או עובד שסתם לא קיבל עבודה לבצע וישב בטל בתקופת עבודתו. אני יוצאת מן ההנחה שאילו נעשתה אצילת סמכויות באותן הנסיבות אכן היה מקום להורות על תשלום שכר גם לתקופת הביניים, אולם המשוכה הבלתי עבירה היא, לדעתי, שלא היתה אצילת סמכות. 17. בדנג"ץ מטר נקבע כי תכלית ההנחיה היא, כי רק סגני ראש רשות שימלאו בפועל תפקידים וסמכויות ברשות המקומית, יהיו זכאים לתשלום שכר מקופת הרשות. שכן, ברי כי "אין הצדקה לשלם שכר מקופת המועצה לסגן ראש מועצה אלא אם הוא נושא, מכוח אצילת סמכויות, בנטל ממשי של ניהול הרשות". ואילו במקרה שלפנינו, אין טענה שלמשיב (או לבריק) הואצלו סמכויות מאת ראש המועצה ולפיכך אין הצדקה לשלם לו שכר המנוגד לתכלית שלפיה רק מי שמילא בפועל תפקיד יהיה זכאי לשכר מקופת הרשות. נראה לי כי גם אין מקום להורות על סטייה מההנחיה שבחוזר מנכ"ל לעניין האצלת סמכויות, שכן מדובר ב"ליבתה של ההנחיה" (ראה דיון בסטיה מהנחיות פנימיות בדנג"ץ מטר, בעמ' 267ו). 18. מטרת ההנחייה בדבר אצילת סמכויות היא להבטיח כי יזכו בתגמולי שכר רק הנושאים בסמכות ובאחריות. אכיפת ההנחיה באה "בשל הצורך הגובר להקפיד על טוהר המידות ברשויות השלטון". הלכת מטר אומצה על ידינו בכמה הזדמנויות: ראו בג"צ 11229/05 מטר נ' שר הפנים (ניתן ביום 27.7.2006) (השופטים ד' ביניש, א' ריבלין ו-א' גרוניס); בג"צ 11341/03 חורי נ' שר הפנים (ניתן ביום 21.6.2004) (השופטים מ' חשין, ד' ביניש ואנוכי) ו-בג"צ 4915/01 פואז נ' שר הפנים (ניתן ביום 7.2.2005) (השופטים א' ריבלין, א' חיות ו-י' עדיאל). החלטה אחרונה זו היא בגדר מעט המחזיק את המרובה ואביא אותה במלואה: "עניינו של העותר הזה נופל בגדר הכלל שנקבע בדנג"צ 10350/02 שר הפנים נ' עדנאן מטר - חבר מועצה מקומית כפר קנה, תק-על 2004(1), 1730. ההנחיה בדבר אצילת הסמכות לא קוימה במקרה זה; אפילו סייע העותר בידיו של ראש-המועצה לא הואצלה לו הסמכות לעשות דבר במקום ראש-המועצה. אין בהחלטת המועצה בעניינו של העותר דבר וחצי דבר המלמד על האצלת הסמכויות. מדברי בא-כוח העותר עולה כי המועצה שילמה את שכרו של העותר, כולו או מקצתו. נציג המדינה ציין כי בשל שתשלום זה נעשה שלא-כדין יש צורך לבחון את האפשרות להשיבו. בדיקה זו אינה יכולה להיעשות במסגרת עתירה זו, ולפיכך איננו נדרשים לה היום. בכך אין כדי להביע עמדה בשאלה זו. העתירה נדחית." 19. לכאן נקשרת טענה אחרת של העותר ולפיה כיוון שקודמו בתפקיד בריק קיבל שכר, וגם הוא עצמו קיבל שכר לאחר תקופת הביניים, אות וסימן הוא שהוא זכאי לשכר גם בתקופת הביניים. לכך נשיב כי בהחלט יתכן ותשלומים אלה נעשו אף הם שלא כדין. שאלה זו אינה עומדת לפנינו ובכל אופן אין בהפליה הנטענת על ידי המשיב כדי להקנות לו זכות (השוו גם בג"צ 11229/05 הנ"ל לגבי טענת הפליה שהעלה מטר בגלגול נוסף של ההליך בעניינו). 20. מוסיף המשיב וטוען כי אין להחיל עליו את הלכת מטר מפני שהלכה זו נפסקה לאחר תקופת כהונתו, והחלטתה תהא החלה רטרואקטיבית. גם טענה זו אין לקבל. ב-רע"א 8925/04 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל (ניתן ביום 27.2.2006) נפסק כי "נקודת המוצא העקרונית היא כי הלכה שיפוטית חדשה חלה הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית" (שם, בפסקה 17 לפסק דינו של הנשיא). המשיב לא הביא כל טעם מדוע לא תחול נקודת מוצא זו גם בענייננו, כך נהגנו גם בפסקי הדין שהוזכרו לעיל שהחילו את ההלכה שנפסקה ב-דנג"ץ מטר על סיטואציות שארעו לפני שנפסקה ההלכה וכך ננהג גם במקרה זה. סוף דבר 21. לאור מכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי המשיב אינו זכאי לשכר עבור התקופה בה לא כיהן בפועל כסגן וכממלא מקום לראש המועצה. לפיכך דין הערעורים להתקבל. פסק הדין של הערכאה הראשונה מתבטל, לא יהיו צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. חוזהאכיפת חוזההסכם רוטציה