נפילה בתעלת ניקוז התובע, רני רוני נסראלדין, יליד 1993, התקבל בבית-החולים כרמל במחלקה לרפואה דחופה ביום 15.7.02 בשעה 22:34. טופס המחלקה לרפואה דחופה קשה מאוד לפענוח, אך ניתן להבין ממנו כי התובע נפגע בידו השמאלית, והיא גובסה. לא מצוינות בטופס נסיבות הפציעה. גרסת התובע באמצעות הוריו היא, כי ביום הפגיעה הוא רכב על אופניו בכפר דלית אל-כרמל בכביש הראשי, כאשר לפתע "צמיג האופניים נפל בתוך אחד החורים של תעלת ניקוז". התובע טוען, כי הנתבעת התרשלה בהתקינה תעלת ניקוז ובה פתחים רחבים, אשר איפשרו את כניסת הצמיג לאחר הפתחים, וע"י כך נגרמה התאונה. בכתב התביעה טען התובע, כי חל כאן הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, עפ"י סעיף 41 לפקודת הנזיקין. מהתעודה הרפואית אשר צורפה לכתב התביעה ואח"כ גם לסיכומים מ-11.8.02, מתברר כי ידו של התובע היתה בגבס במשך כשבועיים, מ-15.7.02 עד ל-1.8.07. בצילום אובחן חיבור השבר. אין כל ראיה לכך כי נגרם סבל או נזק כלשהו לתובע מעבר לכך. לכתב התביעה וגם לסיכומים צירף התובע מכתב מאת אדם בשם ברכאת סאבא, בו נכתב כי היה עד לנפילתו של התובע כתוצאה מהיתקלות הצמיג בחורים של מכסה הניקוז. לאחר שניסיונות מחוץ לכותלי בית-המשפט לבקש פיצוי מאת הנתבעת העלו חרס, הגיש התובע באמצעות הוריו (שלא כדין, לא אוזכרו שמות ההורים בכתב התביעה וגם לא נכתב כי הם האפוטרופוסים הטבעיים של התובע) את התביעה בתיק זה. התובע דורש מהנתבעת לפצותו על הנזקים שנגרמו לו עקב הנפילה, וביניהם פיצוי בגין טיפול רפואי, נסיעות ותרופות, הפסד השתכרות לעתיד, כאב וסבל, טיפולים רפואיים בעתיד ועזרת צד ג'. הנתבעת, אשר בזמן הגשת התביעה היתה עדיין מועצה מקומית דלית אל כרמל, התגוננה בטענות כדלקמן: א. גם אם התובע יוכיח את תביעתו וגרסתו תתקבל, לא קיימת כל עילת תביעה. התובע מיוזמתו בחר לחצות את תעלת הניקוז וכתוצאה מכך גלגל האופניים נכנס אל אחד הפתחים. התעלה היא תעלה תקנית, מורכבת בכביש באופן תקני וכנדרש, וזאת ניכר אף מהתמונות אשר צורפו לכתב התביעה. התעלה היא תעלת ניקוז רחבה, בולטת לעין, ניתן להבחין בה במרחק רב, בייחוד כשמדובר בשעות היום, השעות בהן נסע התובע. ב. לתובע יש לייחס אשר תורם בשיעור מירבי, ומעשיו למעשה ניתקו את הקשר הסיבתי, אם קיים בכלל, בין האירוע המוכחש כשלעצמו לבין הנזק. ג. לא מתקיימים התנאים להחלת הכלל של הדבר מדבר בעדו, שכן התובע ידע היטב מה גרם לפגיעתו, מהן נסיבות התאונה. לתובע היתה שליטה מלאה בנכס שברשותו, דהיינו אופניים, ולכן נטל ההוכחה הוא עליו. ד. הסכומים הנתבעים בכתב התביעה הם מוגזמים, מופרכים ואין להם כל קשר למציאות. לתובע לא נותרה נכות ולא נגרמו לו הפסדים, ומדובר בפגיעה קלה. ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק-הדין יינתן לאחר סיכומים בכתב אשר יוגשו לבית-המשפט ועל סמך החומר בתיק. סיכומי התובע: הנתבעת אחראית לכל מטרד או מכשול הנמצאים בכבישים בתחום שיפוטה. לנתבעת חובת זהירות מושגית כלפי תושביה וכלפי עוברי אורח בתחומה. רשת הברזל אשר הונחה לרוחב הכביש הינה מכשול, אשר גרם לפציעת התובע, ועל כן היא חייבת בפיצוי נזקיו. אין מקום לקבוע כי לתובע אשר תורם. התובע היה בזמן התאונה בן 9 שנים ועל-פי פקודת הנזיקין הרי אין להגיש תביעה נגד אדם על עוולה שעשה אותה בטרם מלאו לו 12 שנים, ועל כן אין גם לייחס לו אשם תורם כלשהו. גם על-פי ההיגיון, אין לצפות מילד בן 9 שידע כי אם יסע באופניים מעל התעלה הגלגל יפול לתוכה. הנתבעת התרשלה בהתקנת הרשת, שכן לו היתה מתקינה רשת ובה חריצים קטנים יותר, או שהחריצים היו לרוחב הכביש ולא לאורכו, התאונה לא היתה מתרחשת. ב"כ התובע טוען, כי לא ייתכן לקבוע שהתעלה בצורתה כפי שמוכח בתמונות אשר צורפו הן לכתב התביעה והן סיכומים היא תעלה תקנית. כל רוכב אופניים במקום עלול להיתקל במכשול זה, ולא רק ילד, ליפול ולהיפצע. אי לכך מבקש ב"כ התובע לקבוע כי הנתבעת התרשלה בהתקנת תעלה מסוכנת החושפת את עוברי האורח לסכנת נפילה. לעניין הנזקים טוען ב"כ התובע, כי התובע הוסע ממקום מגוריו אל בית-החולים כרמל ואל קופת-החולים לין על מנת לקבל טיפולים רפואיים. בתקופה שידו היתה בגבס נזקק התובע לעזרה מוגברת מהוריו, ולכן סכום הפיצוי המבוקש הוא 23,000 ₪. סכום זה מורכב מפיצוי בשיעור של 20,000 ₪ בגין כאב וסבל, עזרת צד ג' - 1,500 ₪ והוצאות רפואיות ונסיעות לשם קבלתן - 1,500 ₪. ב"כ התובע צירף ליסוכמיו את מכתבו של מר ברכאת סאבא ללא תאריך, אשר אף לא נוסח כתצהיר, ותצהירו של האב, מר רוני נסראלדין. תצהירו של מר נסראלדין אינו מעלה ואינו מוריד לעניין נסיבות התאונה, שכן הוא לא היה נוכח, ורובו ככולו הוא טענות משפטיות, שאין מקומן בתצהיר. בנוסף צורפו התעודות הרפואיות והתמונות. כל אלה צורפו גם לכתב התביעה. סיכומי הנתבעת טענה מקדמית לנתבעת והיא העדר עילה. לדעתה, כתב התביעה איננו מגלה כל עילת תביעה, שכן תעלת הניקוז ומכסה תעלת הניקוז נשוא כתב התביעה הם תקניים, מורכבים בכביש באופן תקני וכנדרש. יתר על כן טוענת הנתבעת, כי נטל ההוכחה לכך שתעלת הניקוז והמכסה עליה לא הורכבו כנדרש ובאופן תקני מונח על התובע. התובע בחר מרצונו לחצות את התעלה במקום בו טמון סיכון, למרות שידע והעריך את מצב הדברים ואת הסיכון הטמון בהם, דהיינו אפילו יוכיח התובע כי נפגע כמתואר על-ידו, אין לנתבעת כל אחריות לאירוע, והתובע אינו זכאי לפיצוי. התובע לא המציא כל ראיה שהיא התומכת בטענותיו להתרשלות הנתבעת ואי תקניות התעלה, ועל כן ועל-פי ההלכה, בנסיבות כאלו הנתבע הוא זה שיזכה בדין. בנוסף טוענת הנתבעת, כי התובע ניתק במעשיו הרשלניים את הקשר הסיבתי בין מחדלי הנתבעת, אם היו, לבין התאונה. התובע לא הוכיח את יסודות עוולת הרשלנות כנגד הנתבעת, הוא לא הוכיח שהופרה חובה כלשהי על-ידה, בעטיה נגרם הנזק. ב"כ הנתבעת הפנה את תשומת לב בית-המשפט לפסקי-דין שונים, וביניהם אלה החוזרים על ההלכה מפי כבוד השופט זיילר בת"א (י-ם) בוסקילה נ. עיריית ירושלים, האומרת כי: "כבישים ודרכים אינם משטח סטרילי והם משמשים מעבר נוח יחסית להולכי רגל, אולם שקערוריות קטנות ובליטות קטנות הנובעות מחפצים או ממבנה הכביש הם חלק אינטגרלי ממבנה כל דרך, וחוששני שאין אדם יכול לטעון שהתקלות באחד מאלה מזכה אותו בפיצוי, מפני שהוא מצדו הניח שאין עליו לשים לב לנעשה בדרכים, והוא יכול ללכת בהן כסומא בארובה ולא ליתן דעתו לנעשה בהן ולגבות מהרשות הציבורית את מחיר אי תשומת לבו." עוד מפנה הנתבעת את תשומת הלב לדברי כב' השופט חשין בע"א 371/97, סובחי נ. רכבת ישראל, פד"י מ"ז 3, עמ' 345: "סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכינו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית". טענה נוספת בפי הנתבעת היא, כי גם אם יקבע שגרסת התובע וטענותיו בנוגע לאחריותה הן נכונות, הרי לתובע אשם תורם בשיעור של 100%. על-פי הפסיקה, גם אם יש פטור לכל תביעת נזיקין לילד מתחת לגיל 12, הרי אין בכך כדי למנוע מהמזיק אפשרות להסתמך על אשם תורם של קטין לצורך הפחתת מידת הפיצויים, שכן גם קטין חייב לשמור על בטחונו. הנתבעת מדגישה כי האירוע היה בשעות היום, אור יום מלא, ראות מלאה וברורה, מכסה תעלת הניקוז בולט לעין, בחלקו השמאלי של הרחוב המוטות המרכיבים מונחים לרוחב, ולו היה התובע נוסע בצד הכביש ולא באמצע הכביש, כפי שהיה עליו לעשות, הרי לא היתה כל אפשרות שגלגל האופניים יתפס באחד החריצים. משבחר התובע לנהוג אחרת, ברור שתרומתו לתאונה היא בשיעור של 100%. לעניין הנזקים טוענת הנתבעת, כי אין כל הוכחה לנזק המיוחד של הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, וכידוע על-פי ההלכה, יש להוכיח נזקים אלה בראיות. יתר על כן, הוצאות רפואיות מכוסות על-פי חוק הבריאות הממלכתי. עם זאת, מסכימה התובעת כי אם יש מקום לפסוק בגין כך סכום של 200 ₪, די בו. לעניין כאב וסבל סבורה התובעת שבהעדר נכות ואשפוז זכאי התובע לכל היותר לפיצוי גולבלי של 2,000 ₪ בסך-הכל, ומסכום זה יש לנכות את אשמתו התורמת של התובע. דיון אין מחלוקת כי התובע נפצע. נגרם לו שבר בידו, והיא היתה נתונה בגבס במשך 17 יום. אין גם מחלוקת כי לא נותרה נכות כתוצאה מפגיעה זו, ולמעשה ככל הנראה התובע החלים ממנה כליל. היות והצדדים הסכימו כי פסק-הדין ינתן על-פי החומר בתיק ללא חקירות והבאת ראיות, ולאחר שהנתבעת לא הסכימה כי פסק-הדין ינתן לפי סעיף 79א, הרי מבחינה עובדתית לעניין נסיבות התאונה יש בפניי גרסת התובע שלא נסתרה, דהיינו התובע נפל כאשר גלגל אופניו נכנס לחריץ ברשת המכסה על תעלת הניקוז המותקנת לרוחב הכביש, כמתואר בתמונות. בחינת התמונות מראה, כי קיימות שתי תעלות ניקוז, אחת לרוחב הכביש ואחת לאורכו. על גבי התעלות, הנראות אמנם רחבות, מונחת רשת העשויה ככל הנראה מחומר מתכתי, כאשר התעלה הנמצאת לאורך הכביש - פסי המתכת מונחים לרוחב התעלה, ואילו התעלה המונחת לרוחב הכביש - פסי המתכת מונחים לרוחבה, כך שהם מהווים כביכול המשך של הכביש. מן התמונות עולה בבירור, כי החריצים בפסי המתכת רחבים דים כדי שצמיג אופניים יקלע לתוכם, וכן נראה בתמונות כי בין פסי המתכת כלואות אבנים, אשר גם התקלות בהן יכולה לגרום לנפילה. הנתבעת נתפסה לכלל טעות בסוברה כי התאונה התרחשה בשעות היום. על-פי מכתבו של מר ברכאת, מדובר בשעה 20:30 בערב, וגם השעה 22:36, בה נתקבל התובע בבית-החולים כרמל מצביעה על כך כי התאונה ארעה בשעות הערב. טעותה של הנתבעת נובעת מכך שבכתב התביעה נכתב 8:00 ולא 20:00, ולא נכתבה המילה "בערב". הצדדים לא חזרו יותר לעניין הטענה של חלות הכלל על-פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, ועל כן אין צורך לדון בה. אינני מקבלת את הטענה, כי כתב התביעה אינו מקבל עילה ולכן יש לסלק על הסף את התביעה. אחריותה המושגית של הנתבעת כלפי התובע ועוברי אורח אחרים בתחום שיפוטה איננה דרושה הוכחה, מתוך התמונת עצמן אי אפשר להיווכח כי התעלה היא תקנית כטענת הנתבעת, ולכן במידה וכתב התביעה מוכח כלשונו, וזה המבחן, לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת. אינני מקבלת את הטענה, כי התובע הוא זה שהיה צריך להוכיח את אי תקינות הרשת. המכשולים נראים בעין, על-פי התמונות. במקרה זה דווקא הנתבעת, אשר התקינה את הרשת ובידה הכלים להוכיח אם היא תקינה או לא, היא זו שהיתה אמורה להביא ראיות אלו בפני בית-המשפט ולא לחייב את התובע בהוצאות יתרות על-ידי הגשת חוות דעת, כאשר החומר, דהיינו תוכניות הבנייה, ההיתרים או כל מסמך אחר המעיד על כך כי התעלה נחפרה וכוסתה על-פי הדין - הוא ברשותה. עם זאת, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי על התובע היה לרכוב על אופניו בצד הכביש ולא באמצע הכביש, שהיא תופעה מסוכנת כשלעצמה ואיננה על-פי הדין. רוכב אופניים לא אמור לרכוב על אופניו באמצע הכביש, אלא בצדיו. מאידך, גם לו היה נוסע התובע למשל בצד השמאלי של הכביש, ולא בצד הימני בו נמצאת התעלה הרוחבית, על-פי התמונות, גם אז היתה סכנה שגלגל אופניו יכנס לתוך אחד החריצים. יש לציין כי אין מדרכות בצדי הכביש, שלא לדבר על שביל מיוחד לאופניים. התעלה מהווה מכשול, אם כי אמנם הוא מכשול גדול הנראה לעין ורק חוסר תשומת לב מוחלט יכול לגרום לכך שאדם המשתמש בכביש לא יראה אותו. למרבה המזל, הנזק של התובע אינו גדול, ואם כי שבר ביד הגורם לכאבים ויד מגובסת במשך 17 יום אינו נזק קל ערך, הרי שתביעת הפיצוי בסך 20,000 ₪ בגין כאב וסבל היא מוגזמת, כאשר לתובע לא נגרמה כל נכות. אם כי על-פי ההלכה כיום אין למדוד את שיעור הפיצוי על-פי השיעור אשר נקבע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הרי אי אפשר שלא להתייחס לכך כלל. הפיצוי המגיע לתובע, לו הייתי מקבלת את התביעה במלואה, היה 3,500 ₪. סיכומו של דבר בהתחשב בכל האמור לעיל, כאשר מחד יש מכשול אשר נוצר על-ידי הרשות המקומית, ומאידך חוסר זהירות רב של התובע בעצמו או הוריו (לא הוגשה הודעת צד ג' כנגד ההורים), אני מוצאת לנכון לקבוע כי הנתבעת נתפצה את התובע בשיעור של 2,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הסכום יופקד בתוכנית חיסכון נושאת פירות על שם התובע בבנק רשום עד הגיעו לגיל 18. הנתבעת תשא במחצית האגרות וכן בשכר-טרחת עורך-דין בשיעור של 15% + מע"מ.ניקוזנפילה