ארנונה על חניון מקורה

ארנונה על חניון מקורה עתירה מנהלית זו הוגשה כנגד חיוב הארנונה לשנת המס 2004 שהוטל על נכס העותרת, המשמש כחניון בתחום אוניברסיטת תל-אביב. העובדות 1. העותרת מחזיקה בחניון תת-קרקעי מקורה במתחם אוניברסיטת תל-אביב בשטח של 10,911 ממ"ר ובחניון פתוח בשטח של 2,302 ממ"ר. 2. העותרת חויבה בארנונה לשנת 2004 בגין החניון התת-קרקעי המקורה בסיווג "חניונים - בנין המשמש לחניית רכב בתשלום" בתעריף של 34.03 ₪ לממ"ר. בגין החניון הפתוח חוייבה העותרת בסיווג "קרקע תפוסה המשמשת לחניית מכוניות בתשלום" בתעריף של 38.03 ₪ לממ"ר. 3. הצדדים הגיעו להסכמות בעניין החניון הפתוח והגישו את סכומיהם רק ביחס לחיוב החניון המקורה. 4. אי לכך דן פסק-דין זה במחלוקת שבין הצדדים לעניין החניון המקורה בשטח של 10,911 ממ"ר. דיון 5. העותרת טוענת כי תקנות ההסדרים אינן מבחינות בין חניון מקורה לבין חניון שאינו מקורה, ומתחם התעריפים שקבע המחוקק לסיווג חניונים נע בין 1.08 ₪ לממ"ר עד 50.84 ₪ לממ"ר. לטענתה, עיריית תל-אביב החליטה ליצור אבחנה בין חניון מקורה לחניון שאינו מקורה, כאשר על-פי אבחנה זו חוייב החניון המקורה של העותרת בתעריך של 34.03 ₪ לממ"ר בעוד שחניונים שאינם מקורים, הגדולים מ-10,000 ממ"ר, מחוייבים בתעריך של 6 ₪ לממ"ר. לטענתה, אין מקום ליצירת אבחנה זו. 6. לא מצאתי פסול או חוסר סבירות באבחנה שעורכת המשיבה בין חניון מקורה או מבונה לבין חניון לא מקורה או לא מבונה. תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) הגדירה חניון כדלקמן: " 'חניון' - בין מקורה ובין שאינו מקורה ואשר החניה בו נעשית תמורת תשלום". אין בהגדרה הכוללת של חניון כדי לשלול מהמשיבה לאבחן בין חניון מקורה לשאינו מקורה לצרכי ארנונה, ובלבד שתעריפי הארנונה לא יחרגו מאלו שנקבעו בתקנות ההסדרים. בעניננו - אין חולק כי תעריף הארנונה איננו חורג מהתעריפים שנקבעו בתקנות ההסדרים. 7. עיון ב"טבלה השוואתית" שצרפה העותרת כנספח ב' לסכומיה מעיד כי חלק ניכר מהעיריות (לטענת העותר כ-1/3) קבעו תעריפים שונים לחיוב בגין חניון מקורה לבין חניון שאינו מקורה. עובדה זו מעידה כי עיריות ומועצות מקומיות כמו תל-אביב, רעננה, רמלה, קרית אונו, נצרת, מודיעין, לוד, טבריה, חיפה, בת-ים, בני ברק, באקה אל ע’רבייה, אשקלון, אשדוד, אריאל ואילת חייבו בתעריפים שונים חניון מקורה וחניון שאינו מקורה. 8. לאור האמור לעיל, ובהעדר נימוקים אחרים אשר יש בהם כדי לתמוך בעמדת העותרת, הגעתי למסקנה כי אין כל פסול באבחנה בין חניון מקורה לשאינו מקורה לעניין חיוב בארנונה. 9. העותרת טוענת כי מדיניות המשיבה היא לעודד הקמת חניונים בנויים, אולם התעריפים שבהם היא מחייבת חניונים בנויים משיגים תוצאה הפוכה. ביצוע מדיניות המשיבה אינו נמדד דווקא על בסיס היחס בין תעריף חניון מבונה לבין חניון שאינו מבונה. צודקת המשיבה הטוענת, בס' 18 לסיכומיה, כי עיון בנתוני רשויות מקומיות רבות אחרות מעיד כי אילו החזיקה העותרת במגרש מבונה בשטחן, התעריף היה גבוה בהרבה ומגיע אף לתעריף המקסימום הקבוע בתקנות. עיון בנספח ב' לסכומי העותרת מעיד כי בעוד המשיבה מחייבת את העותרת בתעריף של 34.03 ₪ לממ"ר, מחייבת עיריית אשדוד חניון מקורה ב-46.43 ₪, באקה אל ע’רבייה ב-50.84 ₪, בני ברק, גבעתיים, חיפה ומודיעין בסך של 50.84 ₪, לוד ב-41.92 ₪ וקרית אונו בסך 50.22 ₪. מכאן, ניתן לקבוע כי לא הוכחה טענת העותרת לפיה קביעת תעריף בסך 34.03 ₪ לממ"ר נוגדת את מדיניות המשיבה. 10. העותרת טוענת כי בקביעת תעריף ארנונה גבוה יותר לחניון בנוי כשהוא מגיע "עד לכמעט פי 6 מהתעריף המינימאלי" יש משום חסר סבירות קיצונית ושיקולים זרים. מלבד הטענה לפיה השקיעה העותרת כספים בהקמת החניון לא הובאו עובדות, ראיות וטענות המוכיחות את חסר הסבירות בקביעת תעריף גבוה לחניון מקורה בהשוואה לחניון שאינו מקורה ולא הובאו עובדות ראיות או חוות-דעת להוכיח כי תעריף חניון מקורה הגבוה פי 6 מחניון בלתי מקורה, אינו סביר. לא הוכח, ולו לכאורה, כי שיקולים זרים נפלו בקביעת התעריפים. ושוב - עיון בנספח ב' שצורף לסכומי העותרת מעיד כי קיימות עיריות ורשויות מקומיות שקבעו תעריף גבוה יותר לחניון מקורה, ועיריית רעננה אף קבעה, כמו המשיבה, כי תעריף החניון המבונה יהיה גבוה יותר, פי 6 לערך, מהחניון שאינו מבונה. 11. בס' 4 לסכומיה מפנה העותרת ל-ה"פ 607/86, טלרב נ' עיריית לוד, פס"מ נ"א(3)123, שם נקבע כי החלטה סבירה "היא זו המתקבלת אחרי שקילת כל הנתונים והעובדות הנחוצות לשם כך, ומציאת האיזון ההולם בין האינטרסים המנוגדים...". נטל ההוכחה בתיק זה הוא על העותרת והיא לא הוכיחה, ולו לכאורה, כי ההחלטה שהתקבלה לא שקלה את כל הנתונים והעובדות הנחוצות וכי לא שקללה בין האינטרסים המנוגדים. 12. אשר על כן ולסכום, אני דוחה את טענות העותרת כנגד האבחנה בין חניון מקורה לשאינו מקורה ואת הטענות כנגד גובה התעריפים תוך השוואה בין חניון מקורה לבין חניון שאינו מקורה. 13. העותרת טוענת כי מאחר ותעריפי החניה הנגבים בחניון נמוכים מתעריפי אגרת חניה מוסדרת, ומאחר ובצו הארנונה ישנו סיווג המתאים לחניונים עירוניים הגובים אגרת חניה מוסדרת, יש להתחשב גם בעותרת ולחייבה בתעריפים נמוכים יותר. בטיעון זה מצביעה, למעשה, העותרת על מגרשי חניה ציבוריים המופעלים באמצעות חברה עירונית, בהם התעריפים נמוכים יותר. טענה זו כנגד התעריף לחניונים אלה נטענה בעתירה, שם נטען לאפליה פסולה בין חברות עירוניות לבין חברות אחרות, ולאי חוקיותו של הקריטריון הקבוע לחברות עירוניות. משהגיעו הצדדים להסכמה והסיכומים התייחסו רק לנושא החניונים המקורים - אין עוד מקום לדון בתעריפים הניתנים לחניונים המופעלים באמצעות חברות עירוניות, ולחוקיותם. השוואה בלבד בין התעריף של חניון מקורה לבין חניון המופעל באמצעות חברה עירונית, מבלי לדון בחוקיות התעריף של החברה העירונית, אינו מהווה, כשלעצמו, נימוק התומך בעתירה. 14. אשר על כן ולסכום, העתירה נדחית. 15. העותרת תשלם למשיבה הוצאות משפט ובנוסף לכך שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ נושאי רבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חניון (ארנונה)קירויארנונהחניון