השאלה העומדת לדיון היא האם יש להיעתר לבקשת המבקשות כדלקמן: 1) ליתן פסק דין הצהרתי כי המשיבה 1 אינה רשאית להתנות את פתיחת השער בגדר בין שטח מסוף מעבר הגבול נהר הירדן לבין השטחים של המבקשים בתנאי לפיו דרך שער זה לא יעברו משאיות מירדן לישראל וכן כי המשיבה 1 מחויבת לאשר את פתיחת השער; 2) להתיר למבקשות לפצל את סעדיהן על מנת להגיש בעתיד תביעה לפיצוי כספי כנגד המשיבה 1 לאחר התגבשות מלוא נזקיהן עקב מעשי ו/או מחדלי המשיבה 1 הנטענים בבקשה. כבר עתה אציין שאמנם המשיבה 2 הוגדרה כמשיבה פורמלית, אך היא נטלה חלק פעיל בכל הדיונים בבית המשפט ובהגשת הסיכומים. לאור עמדותיהן של המבקשים והמשיבות, כפי שבאו במהלך הדיונים בבית המשפט ובסיכומי הצדדים, מיפוי האינטרסים בבקשה זו הוא שהמבקשות והמשיבה 2 נמצאות בצד אחד של המתרס, ואילו המשיבה 1 נמצאת מצידו השני של המתרס. כללי: בעלות הדין: המבקשת מס' 1 הינה אגודה שיתופית בע"מ (להלן-"הקיבוץ"), אשר בעבר עסק בחקלאות, ובשטח המשבצת החקלאית שלה הוקם מסוף הגבול נהר הירדן. המבקשת 2 הינה שותפות מוגבלת (להלן-"השותפות"), אשר השותפים בה הם: הקיבוץ בשיעור 49% כשהשותפות שלו מוגבלת, חב' פיתוחי גשר בע"מ בשיעור 47% כשהשותפות שלה מוגבלת, וחב' גשר שייח חוסיין בע"מ בשיעור 4% כשהיא השותפה הכללית. הקיבוץ הוא בעל מניות השליטה בחב' גשר שיח חוסיין, כך שלמעשה הוא בעל השליטה בשותפות. המשיבה 1, רשות שדות התעופה (להלן-"רש"ת" או "הרשות") הינה תאגיד שהוקם על פי חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977. על פי חוק רשות שדות התעופה (הוראת שעה) תש"ם-1980 אחראית רש"ת על מעבר הגבול נהר הירדן (להלן-"מעבר הגבול" או "המסוף"). המשיבה 2, ניצנה ייזום ושינוע בע"מ (להלן-"ניצנה"), חתמה עם המבקשות על חוזה לשכירת שטחים בסמוך למעבר הגבול נהר הירדן. סדר האירועים: רש"ת שכרה מאת המבקשות מקרקעין בשטח של כ-12 דונם לצורך הקמת מעבר הגבול והפעלתו. בין הקיבוץ לבין הרשות התנהלו הליכים משפטיים בתיק אז' 2469/94 בבית המשפט המחוזי בנצרת, אשר הסתיימו בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 4.9.1995. עם גידול בנפח הפעילות הכלכלית במסוף, במיוחד בתחום יבוא מטעני חול ואגריגטים היה צורך בהגדלת שטח המסוף והגדלת השטח לפעילות הכלכלית. על כן, ביום 22.8.1999 נחתם הסכם שכירות בין השותפות לבין רש"ת לפיו שכרה רש"ת מאת המבקשות מקרקעין נוספים בשטח 31,900 מ"ר לצורך מתן שירותי יבוא חול ואגריגטים (להלן-"חוזה החול") . חוזה זה היה לתקופה של חמש שנים, עם אופציה להארכתו לתקופה נוספת של ארבע שנים ו-11 חודשים, הכל כמפורט בתנאי ההסכם. ביום 22.8.1999 נחתם בין השותפות לבין רש"ת הסכם נוסף (להלן-"ההסכם הנוסף"), במסגרתו התירה רש"ת לשותפות להציב ולתפעל מאזני גשר לשקילת משאיות במסוף המטענים, להקים שער מעבר בגבול מסוף המטענים אל מחסן הצמוד לגדר מסוף המטענים בו ניתנים למטענים מסוגים שונים שירותים שונים על ידי השותפות (או מי מטעמה) ולהקים מתקן בידוק בטחוני לחול ולאגריגטים בסמוך לשער המעבר האמור, הכל במשך תקופת הסכם החול ובתנאים הנזכרים בהסכם הנוסף. בענין הרשאה להפעלת מחסן, מאזני שקילה והקמת שער, נכתב בפתיח להסכם הנוסף (בעמ' 2) כדלקמן: "והשותפות מעונינת להפעיל מחסן, בשטח שבבעלותה ובחזקתה המצוי והגובל בשטח ולהפעיל בו שירותים שונים (להלן: "המחסן") והיא מעונינת לקבל הרשאה להצבת והפעלת מאזני גשר לשקילת משאיות במסוף המטענים וכן מעונינת לקבל הרשאה להקמת שער מעבר למחסן וכן מעונינת לקבל הרשאה להקמת מתקן בדוק בטחוני בשטח בגבול המחסן (להלן: "ההרשאות"). באשר להרשאה להקמת שער מעבר למחסן נכתב בסעיף 4(ב) להסכם הנוסף כדלקמן: (1) (1) הרשות נותנת הרשאה לשותפות להקים ולהציב שער מעבר בגבול שבין השטח למחסן או שבין מסוף המטענים למחסן, באופן שייקבע בלעדית ע"י הרשות, שישמש מעבר כניסה בלבד למשאיות המובילות רק מטעני חול ו/או אגריגטים הנכנסות מירדן לישראל, וזאת לאחר שעברו את מסוף המטענים. קיום התחייבות זו של הרשות מותנה בכך כי המחסן אכן יופעל ע"י השותפות. לא תפעיל השותפות מחסן - לא תקום חובה מצד הרשות לבצע התחייבותה להרשאה זו וגם לא תקום חבות חלופית אחרת מצד הרשות. (2) (2) מימון הקמת שער המעבר, תחזוקתו ותפעולו ייעשו ע"י השותפות ועל חשבונה ואולם יבוצע על עפ"י הוראות תכנוניות, ביצועיות ותפעוליות שיסוכמו בכתב בין הרשות לשותפות. כמו כן השותפות תנהג עפ"י הוראות הרשות בנושא איוש השער בכוח אדם ובמיוחד עפ"י הוראות מנב"ט מסופי הגבול ברשות. (ההדגשה שלי - י.ז.) יודגש כי כוח האדם שיוצב לעניין זה ע"י השותפות לא ייחשבו בשום פנים כעובדי הרשות אלא יהיו עובדי השותפות בלבד, על כל הנובע מכך. עם זאת, היה והרשות תחליט משיקולים שונים כי איוש כוח האדם שיוצב בשער יהיה של הרשות ו/או מטעמה מתחייבת השותפות לשאת בכל עלויות העסקתו של כוח האדם, הכל כפי שתקבע הרשות. (3) (3) אי הקמת השער מסיבות שאינן תלויות ברשות לא תחשב כהפרת התחיבות מצד הרשות. להסכם הנוסף צורף נספח ג', שהוא נספח תפעולי. המבקשות לא צירפו נספח זה לבקשה. נספח זה צורף לתשובת רש"ת. בסעיף 1(ב) לנספח התפעולי נכתב כדלקמן: "השותפות תהא מחויבת לכל הנהלים הביטחוניים אשר ייקבעו מדי פעם ע"י קב"ט המסוף ומנהלו וכן לכל הכללים הישימים החלים מכוח חוק שדות התעופה וכלליו." בסעיף 4 לנספח התפעולי נכתב כדלקמן: (א) (א) מטען שישונע ממסוף המטענים המופעל ע"י הרשות ו/או מי מטעמה למחסן יהיה מסוג חול ו/או אגריגטים ביבוא בלבד עפ"י החלת לקוחות שיהיו מעונינים לבצע מי מפעולות אלה באמצעות השותפות ולאחר שביצעו תשלום אגרת מטען דרך מסוף המטענים והשלימו שם את כל הבדיקות המכסיות והבטחוניות הנדרשות ע"י הרשויות השונות. (ההדגשה שלי - י.ז.) העברת המטענים למחסן תיעשה ע"י השותפות ועל חשבונה. (ב) (ב) מעבר משאיות למשיכת סחורה מהמחסן לא תתבצע דרך מסוף המטענים ו/או דרך השטח, אלא לצרכי שקילה בלבד וכאמור בסעיף 4(א)(4) להסכם. ביום 6.10.1999 התנהל דיון בין רש"ת והשותפות בדבר בקשת השותפות לאפשר לה גם מעבר משאיות המובילות מטען כללי ממסוף המטענים שבמעבר הגבול לשטח הנמצא בבעלותה, עליו היה בכוונתה להקים מחסן. בסעיף 1 של סיכום דיון מיום 7.10.1999 נכתב כדלקמן: "רש"ת תאפשר מעבר, באמצעות השער הנזכר לעיל משטח מסוף המטענים במעבר הגבול של רש"ת לשטחה של השותפות, של משאיות הנושאות מטען כללי הנכנסות מירדן דרך מסוף המטענים במעבר הגבול של רש"ת ומטרתן מחסן השותפות ושל משאיות הנושאות מטען כללי משטח מחסן השותפות למסוף המטענים במעבר הגבול של רש"ת במעבר הגבול של רש"ת בדרכן לירדן. הדבר יתאפשר רק אך ורק לאחר ביצוע כל הבדיקות הבטחוניות והתהליכים הנדרשים במסוף המטענים של רש"ת. יודגש בזאת כי יציאת משאיות ממחסן השותפות לישראל לא תתבצע באף תנאי ומצב דרך מסוף המטענים של רש"ת." (ההדגשה שלי - י.ז.). ביום 7.6.01 התקיימה פגישה בין השותפות לבין רש"ת, בה נדון נושא פתיחת השער. בסיכום פגישה מיום 10.6.01 כתבה רש"ת לשותפות כדלקמן: "פתיחת פתח למעבר מטענים כלליים בין מסוף נהר הירדן ומחסן השותפות: סיכום הדיון מיום 7.10.99 הכולל עקרונות כלליים להתקשרות בנושא היה חלק ממו"מ אשר נוהל בזמנו, אך לא הבשיל לכדי הסכם בין הצדדים. יחד עם זאת הננו נכונים לשוב ולדון בסוגיה מתוך מטרה להגיע להסכם מחייב." ביום 7.1.02 כתבה השותפות לרש"ת מכתב אודות פתיחת השער. וזה נוסח המכתב: "בהמשך לשיחותינו בנושא שער מעבר למטענים ממסוף הרשות לשטחי השותפות. 1. מבקשים לפתוח שער בין מסוף המטענים של מעבר "נהר הירדן" לבין שטחי שותפות "גשר השלום". 2. השער ישמש למעבר מטענים שונים לשטחי האחסון והתפעול המתוכננים להפעלה על ידינו. 3. התמורה המוצעת כפי שנדון והוסכם בדיונים קודמים 3% מרוחי השותפות מפעילות זו. 4. מבקש להסדיר הנושא במהירות האפשרית." ביום 27.5.02 נחתם החוזה שכירות בלתי מוגנת בין השותפות לבין ניצנה, לפיו השכירה השותפות לניצנה שטח קרקע בגודל 1ם דונם הצמוד למעבר הגבול. תקופת השכירות היתה למשך 72 חודשים, עם אופציה להארכה של 3 תקופות בנות 5 שנים כל אחת. מטרת השכירות היתה שטחי אחסנה ושינוע מטענים וכל פעילות אחרת המאושרת על פי דין. בסעיף 4.1 לחוזה זה התחייבו השותפות וניצנה לדאוג: "... לתיאום וקבלת אישור רשות שדות התעופה (להלן - רש"ת) לגבי פתיחת שערים בין המושכר לבין מעבר הגבול במידה ויהיה צורך..." ביום 13.10.02 נערך דיון בין השותפות לבין רש"ת בדבר הסכם כולל ביניהן. בו ביום נערך סיכום דיון. בסעיף 4 לסיכום הדיון נכתב כדלקמן: "...השער למחסן הלוגיסטי יוקם במסגרת הסכם נפרד שייחתם בין הצדדים ובהתאם לפניית השותפות מחודש יוני 2002." ביום 29.1.03 חתמו המבקשות והרשות על הסכם שכירות חדש (להלן-"החוזה השני"). בהתאם להוראות חוזה זה, שכרה רש"ת שטחים נוספים מאת המבקשות, תקופת השכירות לגבי כל השטחים ששכרה רש"ת מאת המבקשות הינה החל מיום חתימתו של ההסכם ע"י רש"ת ועד תום 25 שנים ו-11 חודשים ממועד זה. בחוזה השני נכתב במפורש שהסכם החול וההסכם הנוסף מבוטלים, ונקבעו הפעילויות של השותפות בשטחים הצמודים למסוף. בסעיף 11.1 לחוזה השני פירטו המבקשות ורש"ת את הפעולות המותרות לקיבוץ ולשותפות בשטחים הצמודים לגדר המסוף. וזה נוסח סעיף 11.1 להסכם השני: 11.1 מוסכם בזאת שהקיבוץ ו/או השותפות יהיו רשאים להמשיך ולקיים (בעצמם ו/או באמצעות מי מטעמם) את הפעילויות המסחריות המתנהלות בצמידות לגדר המסוף כדלקמן: 11.1.1 11.1.1 מגרש חניה (הקיים במועד חתימת הסכם זה) בשטח הצמוד לצד המערבי של גדר מסוף הנוסעים (ומסומן בצבע חום ובמספר 1 בתשריט נספח א'). 11.1.2 11.1.2 פעילות מסחרית של שינוע מלט (הקיימת במועד חתימת הסכם זה) בשטח הצמוד ממערב לשטח השני (ומסומן בצבע חום ובמספר 2 בתשריט נספח א'). 11.1.3 11.1.3 פעילות מסחרית של שינוע ביטומנים ומוצרים פטרוכימיים (הקיימת במועד חתימת הסכם זה) בשטח הצמוד מדרום לשטח השני (ומסומן בצבע חום ובמספר 3 בתשריט נספח א'). 11.1.4 11.1.4 פעילות מסחרית מתוכננת של הפעלה וניהול של מחסן לוגיסטי בשטח הצמוד מדרום למסוף המטענים (ומסומן בצבע חום במספר 4 בתשריט נספח א'), והכל בכפוף לכך שהשער בין המסוף למחסן הלוגיסטי האמור יוקם על ידי השותפות ויופעל בהתאם לתנאים שיוסכמו בנפרד בין הרשות לשותפות. (ההדגשה שלי - י.ז.). כפי שציינתי לעיל, הסכם החול וההסכם הנוסף בוטלו ע"י החוזה השני. וכך נכתב בסעיף 16 לחוזה השני: "הרשות והשותפות מצהירות, מסכימות ומתחייבות שהסכם שכירות זה יבוא במקום הסכם החול וההסכם הנוסף, ושני הסכמים אלו יגיעו לקיצם במועד חתימת הצדדים על הסכם שכירות זה. השותפות מצהירה ומתחייבת כי עם חתימת הסכם שכירות זה לא יהיו לה כל תביעות ו/או דרישות מכל סוג שהוא, שעניינן הסכם החול, לרבות התחייבויות הרשות כלפי השותפות במסגרת הסכם החול וכל פעילות שביצעה הרשות בשטח השני בתקופה בה השתמשה בו בהתאם להסכם החול. מבלי לגרוע מהתחייבויות השותפות בסעיף זה לעיל, מוסכם בזאת שהרשות תשכור מהשותפות את מאזני הגשר (על ציודם) שהוצבו על ידה, בהסכמת הרשות, בשטח המסוף. תקופת השכירות של מאזני הגשר האמורים תהיה ל-5 שנים מיום תקופת השכירות, ותנאי השכירות יוסכמו בכתב ובנפרד מהסכם שכירות זה." ההדגשה שלי - י.ז.) ביום 24.1.06, כ0-3 שנים לאחר חתימת ההסכם השנ, כתבה השותפות מכתב לרש"ת ובו כתבה כדלקמן: "בהמשך להסכמים בינינו וחלוף הזמן יש לנו עניין לבצע ולהפעיל את השער בין מסוף המטענים של המסוף והמחסן הצמוד לגדר המסוף. מבקש לתאם פגישה כדי שנוכל להתקדם לביצוע." ביום 11.6.06 שלח מר רן צדקיהו לרש"ת אפיון בטחוני של האזור בו אמור להיפתח השער בין המסוף לבין שטח האחסון של ניצנה. למפרט האפיון צורף נספח תפעולי. ביום 13.6.06 נערך סיכום פגישה שנערכה בין רש"ת לבין נציגי הקיבוץ אודות השער. בפגישה זו נדונו האפיונים של השער, הקמתו ותפעולו. בפגישה זו לא נדונה השאלה אילו משאיות יעברו דרך השער. ביום 28.9.06 נערך דיון בין השותפות לבין רש"ת אודות השער. סיכום דיון של פגישה זו נערך ביום 31.10.06. בסיכום הדיון נרשם כדלקמן: 1. הנספח התפעולי הועבר להתייחסות שותפות גשר השלום, שאמורה להחזיר הערותיה. 2. רש"ת נעתרה לבקשת שותפות גשר השלום שלא להגביל כניסת משאיות דרך השער למשאיות "שאטל" בלבד, אלא לכל משאית, ובלבד שיודגש שלמשאיות אין עדיפות בכניסה למסוף. 3. נקבע מועד נוסף להמשך מו"מ." ביום 7.1.07 קיבלה חברת מכשירי מדידה וסריקה בינלאומיים (1994) בע"מ (להלן-"חב' מכשירי מדידה") רשיון להפעיל מחסן כללי במעבר הגבול. חברה זו מפעילה מטעם ניצנה את המחסן בשטח ששכרה ניצנה מאת השותפות. לאחר קבלת רשיון זה החלה פעילות אינטנסיבית ביותר אודות פתיחת השער, ואז נכנסו לפעולה עורכי הדין של המבקשות וניצנה. ביום 22.1.07 שלחה השותפות מכתב לרש"ת ובו התלוננה על דחיית ישיבות בנוגע לשער. ביום 13.3.07 שלח ב"כ ניצנה מכתב לרש"ת ובו דרש לפתוח את השער לאלתר, שאם לא כן, תנקוט ניתנה בהליכים משפטיים כנגד רש"ת. ביום 10.4.07 נכתב ברש"ת דו"ח מו"מ אודות פתיחת השער בין המסוף לבין המחסן הלוגיסטי, כאשר דו"ח זה מתייחס להחלטת ועדת מסחר ונכסים של רש"ת מיום 14.3.06, פרוטוקול 6/2006. בסעיף 4 לדו"ח זה נכתב כי דרך השער יורשו לעבור אך ורק משאיות ישראליות, וכל פעולות השינוע ממשאית למשאית והטיפול במטען, לרבות כל הטיפול המכסי והביטחוני יבוצע במסוף המטענים של הרשות באמצעות הרשות או מי מטעמה. בסעיף 5 של מסמך זה נרשם כי כלל ההסכמות כפופות לאישור מוסדות הרשות. ביום 28.11.07 כתבה חב' מכשירי מדידה מכתב למנהל בית המכס במעבר נהר הירדן מכתב אודות הכנסת משאיות ירדניות ריקות למחסן הכללי, שנוסחו כדלקמן: "לאור פניות רבות של יצואנים ישראליים ויבואנים ירדניים ולצורך מתן פתרונות שיקדמו ויעודדו את הסחר עם ירדן, אנו מבקשים את אישורכם להכנסת משאיות ירדניות ריקות למחסן הבונדד JCT בנתיב נסיעה נפרד, ייעודי, מגודר ומאובטח. הפתרון המוצע יאפשר תנועה זורמת של המטענים, תוך הקפדה יתרה על כל הוראות האבטחה שנקבל מכם והוא יענה על העקרונות שכבר הותוו על ידי גורמי הבטחון בעבר: תנועת המשאיות הירדניות בנתיב נפרד ומגודר שיאפשר כניסה למחסני JCT בלבד ומניעת פיסית של התפרצות לישראל. המשאית תצא מהמחסן לאחר העמסתה, באותו נתיב ותנוע בדרך הקצרה חזרה לירדן. כניסת המשאית הירדנית הריקה לתחומי מחסן JCT תהיה לצורך העמסת מטען המיועד ליצוא לירדן בלבד. הרינו לחזור ולהביא לידיעתכם כי בונדד JCT בנהר הירדן מצוייד בכל האישורים הדרושים: 1. שטח מחסן הבונדד הוגדר והוכרז כאזור רכב תפעולי אחד יחד עם מסוף רש"ת על ידי משרד התחבורה ובאישור משטרת ישראל. 2. מחסן JCT הוא מחסן רשוי בפיקוח המכס על כל ההיבטים המשתמעים מכך. 3. חברתנו הינה חברת שמירה ואבטחה מאושרת כחוק על ידי משטרת ישראל ומשרד המשפטים. 4. למחסן JCT כיסוי ביטוחי מקיף, בידינו אישורים לאחסנת חומ"ס, עובדינו מאושרים לנהיגת רכבים ירדניים ועוד. אישורכם מתבקש." מכתב זה מלמד שעד למשלוח המכתב, וגם לאחריו לא היה לניצנה כל אישור שהוא מהמכס להכניס משאיות ירדניות לשטח המחסן הכללי, ולו גם לקחת ממנו סחורה לירדן. משמע ממסמך זה שהמכס לא נתן לניצנה כל אישור לבצע כל בידוק בטחוני למשאיות הירדניות לפני כניסתן לשטח המחסן הכללי. לאחר מסמכים אלו היתה התכתבות בין באי כוח הצדדים, עד שביום 6.9.07 הגישו המבקשות את בקשתן זו. לאור מכתבו של ב"כ ניצנה בדבר פתיחת הליכים משפטיים, ניתן היה לצפות שניצנה תהיה אחת המבקשות ולא משיבה פורמלית. כמדומני שתיאור זה של העובדות מאיר את העובדות באור שונה מזה שמציגות אותן המבקשות וניצנה. העדויות: מטעם המבקשות העיד המצהיר מטעמן, מר עמרי הדס. מטעם רש"ת העיד המצהיר מטעמה מר יואב אורן. מטעם ניתנה העידו רב ניצב (בדימוס) שלמה אהרונישקי, והמצהיר מטעמה, מר דן מטלון. כל העדים נחקרו חקירה שכנגד. מהעדויות עולה שנקודת המחלוקת בין הצדדים היא האם המשאיות הירדניות ייכנסו למדינת ישראל (לשטח הלוגיסטי) רק לאחר שעברו את כל הבדיקות הנדרשות על פי דין ועל פי דרישות משרדי הממשלה השונים בשטח רש"ת, או שמא מי שיעשה את הבדיקות הללו הן המבקשות וניצנה. הצדדים הגישו את סיכומיהם. טענות הצדדים בסיכומים: טוענות המבקשות בסיכומיהן כדלקמן: 1) רש"ת אינה באה במקום הגופים החוקיים המופקדים על ביקורת הגבולות, אלא היא "מנהל עבודה" בלבד; 2) בחוזים משנת 1999 היו הבנות עסקיות שנשמרו בחוזה משנת 2003 שנחתם בין המבקשות לבים רש"ת; 3) איסור רש"ת על כניסת משאיות ירדניות מהווה הפרת סיכומים והסכמים ברורים; 4) ביטול ההסכמים משנת 1999 אינו מבטל את ההבנות לגבי פתיחת השער; 5) לרש"ת אין סמכות לקבוע אילו משאיות ירדניות תעבורנה, אלא רק למשרד התחבורה; 6) במסגרת סמכויותיה של רש"ת אינה יכולה להגביל כניסת משאיות ירדניות; 7) רש"ת כפופה לעקרונות המנהל התקין העומד לפיקוחו של משרד התחבורה; 8) המבקשות והמשיבה 2 חתמו על הסכם השכירות ביניהן בהתחשב בפתיחת השער; 9) החלטת הרשות פוגעת בחופש העיסוק של המבקשות והמשיבה 2; 10) יש לאפשר למבקשות לפצל את סעדיהן. טוענת המשיבה 1 בסיכומיה כדלקמן: 1) הסכם החול והסכם הנוסף בוטלו, ואין להם כל משמעות לאחר ביטולם; 2) הרשות מוסמכת לקבוע תנאים להפעלת השער; 3) על הרשות להבטיח שהתנאים השונים לכניסה לישראל על פי החוקים השונים אכן יקויימו; 4) השטח בו נמצא המחסן הינו מחוץ למסוף, ועל כן הינו ככל שטח משטחי מדינת ישראל; 5) ההבנות העסקיות היו בכפוף לקיום כל תנאי הבטחון, ולא המשיכו להתקיים לאחר ביטול ההסכמים משנת 1999; 6) סיכומי הדיון הינם שלב במו"מ שניהלו הצדדים לצורך פתיחת השער; 7) ביום 13.6.06 הוסכם כי שינוע המטענים יהיה באמצעות משאיות שאטל, ביום 28.9.06 נעתרה הרשות לבקשת השותפות שלא להגביל את כניסת המשאיות דרך השער למשאיות שאטל בלבד. הסכמה זו לא שוכללה לכלל הסכם, ואת הסכמה זו יש להביא לאישור ועדת מסחר ונכסים ברשות; 8) פתיחת השער לא תיצור תחרות עסקית אותה מבקשת הרשות למנוע באמצעות התנגדות לפתיחת השער; 9) יש לאזן בין חופש העיסוק של המבקשות וניצנה לבין בטחון הציבור; 10) המבקשות אינן זכאיות לפיצול סעדים. טוענת המשיבה 2 בסיכומיה כדלקמן: 1) ניצנה מבקשת שהפעלת השער ואת מעבר כלי הרכב בהתאם להוראות הדין, דהיינו, כפי שתהיינה מעת לעת; 2) אין כל כוונה לעקוף או להתעלם מהבדיקות אותן מחויבת רש"ת לבצע מכוח תפקידה הסטטוטורי; 3) כניסת משאיות ירדניות למסוף המטענים של ניצנה אינו ככניסה לשטחי מדינת ישראל; דיון ומסקנות: תפקידי רש"ת וסמכויותיה: סעיף 5 לחוק רשות שדות התעופה קובע כי תפקידי הרשות הינם כדלקמן: (1) להחזיק, להפעיל, לפתח ולנהל את שדות התעופה המפורטים בתוספת (להלן - שדות התעופה של הרשות), לבצע בהם פעולות תכנון ובניה ולתת בהם שירותים נלווים לכל הפעולות האלה; (2) לתכנן ולהקים שדה תעופה שנקבע בתכנית אב של שדות תעופה שאישר שר התחבורה; (3) לנקוט אמצעים לבטחונם של שדות התעופה של הרשות, ושל בני האדם, הטובין, כלי הטיס, המבנים, המיתקנים והציוד שבהם, בהתאם להוראות שר התחבורה; (4) לתת בשדה תעופה צבאי שאינו שדה תעופה של הרשות, שירותים שעליהם יורה שר התחבורה בצו, בהתייעצות עם מועצת הרשות ובאישור שר הבטחון; על מתן השירותים יחולו הוראות חוק זה שיפורטו בצו; צו כאמור יובא לידיעת ועדת הכלכלה של הכנסת. בסעיף 1 הוגדר "שדה תעופה" כדלקמן: "שדה תעופה" - שטח רצוף, על המבנים והמיתקנים שבו, שהועד לנחיתה ולהמראה של כלי טיס ולביצוע פעולות או למתן שירותים נלווים לאלה, ובין השאר - (1) להובלת נוסעים וטובין בדרך האויר; (2) להסעה ולחניה של כלי טיס וכלי רכב; (3) למתן שירותי בטחון, בריאות, מכס, משטרה, תיירות וכיוצא באלה." חוק רשות שדות התעופה הוראת שעה, החיל את חוק רשות שדות התעופה על מעבר הגבול, קבע שחוק רשות שדות התעופה יחול, בשינויים המחוייבים, (למעט מספר סעיפים) על מעבר הגבול. כך שהגדרת "שדה תעופה" חל בשינויים המחוייבים גם על מעבר הגבול. ב"כ המבקשות היפנתה לבג"ץ 8299/01 ועד העובדים של ההנדסאים וכו' נ. רשות שדות התעופה בו קבע בית המשפט העליון כי רש"ת הינה תאגיד ציבורי הפועל לטובת הציבור. אלא שבעמ' 19 לפסה"ד קבע ביהמ"ש העליון כי לרש"ת אין רק תפקיד ציבורי בלבד, אלא יש לה גם תפקיד בעל אופי ציבורי-שלטוני מובהק. מהגדרת המונח "שדה תעופה" בשינויים המחוייבים לגבי מעבר הגבול, בשילוב עם סעיף 5(א)(1) לחוק רש"ת, הרי שעל רש"ת לדאוג שבמעבר הגבול יינתנו שירותי בטחון, בריאות, מכס, משטרה, תיירות וכיוצא באלה. שהן פעולות שלטוניות מובהקות. פעולה שלטונית זו נעשית באמצעות המוסדות המוסמכים מטעם המדינה, כגון: מכס, משטרה ושירותי הבטחון, אלא אם כן מוסדות אלו העבירו באישור בכתב ובתנאים שקבעו, את ביצוע שירותים אלו לגורם פרטי. כבר עתה אציין שהמבקשות וניצנה לא הביאו בדל ראיה לכך שגורמים אלו הסכימו להעביר אליהן את סמכויות אלו. כניסה לישראל: סעיף 7 לחוק כניסה לישראל, תשי"ב-1952 קובע כדלקמן: "לא ייכנס אדם לישראל, בין שהוא אזרח ישראלי ובין שאיננו אזרח ישראלי, אלא באחת מתחנות הגבול שקבע שר הפנים בצו שפורסם ברשומות, ולאחר שהתייצב שם לפני קצין בקורת הגבולות או בקר גבולות והציג לפניו דרכון או תעודת מעבר בני- תוקף; שר הפנים רשאי לפטור אדם מהוראות סעיף זה, אם יש נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת לדעתו. תחנות הגבול נקבעו בצו הכניסה לישראל (תחנות גבול), תשמ"ז-1987. מעבר נהר הירדן הוכרז כתחנת גבול. לפי ההסכמים שבין המבקשות לרש"ת עולה ששטח המטענים אליו רוצים לפתוח את השער נמצא מחוץ למסוף. לאור הוראות סעיף 7 לחוק הכניסה לישראל מבקשות המבקשות למעשה להתיר להן להכניס נהגים ירדנים לשטח מדינת ישראל ומחוץ לתחנת הגבול ללא דרכון או תעודת מעבר בת-תוקף, דבר הנוגד את חוק הכניסה לישראל. תנאי כניסת נהגים ירדנים ומשאיות ירדניות לתחום מדינת ישראל הנמצא מעבר לתחנת הגבול: את תנאי כניסת נהגים ירדנים ומשאיות ירדניות לתחום מדינת ישראל הנמצא מעבר לתחנת הגבול, פירט המצהיר מטעם רש"ת. קיימים תנאים כלליים לגבי כל משאית המגיעה למסוף, ואלו הם: 1) תיאום ואישור הכנסת משאיות לשטח המסוף (בדיקת הימצאות פרטי המשאית ברשימות המסופקות על ידי הרשויות הירדניות, וידוא עמידה בכל הבדיקות הנדרשות בצידו הירדני של הגבול וניתוב המשאית לתור המשאיות המיועדות לכניסה); 2) בדיקה ביטחונית ראשונית לכל משאית הנכנסת בשער המסוף אשר יוחד לכניסת משאיות (נבדקים: המשאית, הטובין, הנהג וכבודתו האישית); 3) בדיקות מנהלתיות (ניירת); 4) ניתוב המשאית בתוך המסוף, לאורך כל ההליך, תוך הקפדה על בידודן ממסוף הנוסעים (בראיה הצופה היתכנות של אירוע בטחוני ובמטרה למנוע "גלישתו" לאזורים מאוכלסים בנוסעים; 5) בדיקה ביטחונית נוספת של הנהג עם הגעתו למסוף המטענים; 6) בדיקה ביטחונית ראשונית של המשאית וכל אמצעי שינוע המחובר אליה, דוגמת גרור (להלן, וכמכלול: "פלטפורמה") בעודה עמוסה בטובין אותם היא מובילה; 7) בדיקה ביטחונית ראשונית של הטובין בעודם על הפלטפורמה; 8) אישור פריקת הטובין במסוף המטענים, וזאת לצורך בדיקה ביטחונית פרטנית; 9) בדיקה ביטחונית של הטובין; 10) אישור הטובין לשחרור בהליך מכסי; 11) לבד מאבטחת המסלול בו עוברת כל משאית לאורך תהליך הקליטה והפריקה, מופקדת הרשות על אבטחת כל שטח המסוף, לרבות גדרותיו (אבטחה המיושמת באמצעו כוח אדם אשר הוכשר במיוחד למטרה זו ובשילוב עם אמצעים טכנולוגיים); 12) פעילות מנהלתית, כגון: שמירה על הסדר הצבורי, נקיון, אחזקה וכיו"ב. משאית ירדנית ונהג ירדני המבקשים לצאת מתחומי המסוף ולהיכנס לתחומי מדינת ישראל שמעבר למסוף עם הטובין אותם היא מובילה, על הרשות באמצעות הגופין המוסמכים לכך לבצע את הבדיקות הנוספות כדלקמן: 1) ביצוע ביקורת גבולות - באחריות משטרת ישראל; 2) בידוד בטחוני לנהג וכבודתו באחריות רש"ת; 3) בדיקת קיומה של ויזת עבודה המאפשרת לנהג שאינו אזרח המדינה עבודה בישראל - באחריות משטרת ישראל; 4) בדיקה בטיחותית-תעבורתית של הפלטפורמה, לצורך אישור תנועה בכבישי ישראל (בדיקה שונה ונוספת על הבדיקה הביטחונית של הפלטפורמה) - באחריות משרד התחבורה; 5) וידוא קיומן של פוליסות ביטוח מתאימות לכיסוי הנהג והפלטפורמה למשך השהייה בישראל - באחריות המכס; 6) תפקידה של הרשות לוודא כי כל התהליכים הנדרשים בוצעו ואושרו על ידי הגורם הרלוונטי והמוסמך טרם כניסת אדם ו/או כלי רכב ו/או טובין לשטח מדינת ישראל. העולה מכל האמור לעיל הוא שאמנם האחריות לביצוע הבדיקות השונות נתונה לגורמים השונים, אך מאחר ויש מספר גורמים המבצעים מספר בדיקות שונות, חייב להיות גורם שיפקח שאכן כל הבדיקות נעשו, ויתן את האישור שאכן כל הבדיקות נעשו. תפקיד זה הוטל על פי דין על רש"ת, וללא אישור הסופי על ביצוע הבדיקות על ידי הגורמים המוסמכים לביצוען, לא ניתן לכל משאית זרה או נהג זר להיכנס לתחומי המדינה. מאחר ותפקיד זה הוטל על רש"ת על פי דין, שכן היא זו המנהלת את שדות התעופה, יכולה היא ורשאית היא לדרוש שהבדיקות הנדרשות על פי דין לכניסת משאיות ירדניות ונהגים ירדניים לשטח מדינת ישראל שמחוץ לגבות תחנת הגבול ייעשו על ידי הגורמים המוסמכים על פי דין בשטח תחנת הגבול. טענת המבקשות כי גורמים אחרים מוסמכים לבצע את הבדיקות הנ"ל ולא רש"ת חייבה את צירוף המשטרה, המכס, שירותי הבטחות ומשרד הפנים כמשיבים בבקשה זו. המבקשות לא צירפו גופים אלו על מנת שיביעו דעתן הם הן מסכימות או מתנגדות שהמבקשות או מי מטעמן יבצעו את הבדיקות הנדרשות. צירוף גופים אלו היה דרוש על מנת לסתור את חזקת התקינות של מעשי רש"ת, שכן רש"ת כגוף מינהלי נהנית מחזקת התקינות של מעשיה. ההסכמים משנת 1999: טוענות המבקשות כי ההבנות של ההסכמים משנת 1999 נשארו גם לאחר החוזה משנת 2003, לרבות ההבנות בקשר לפתיחת השער. סבור אני כי טענותיהן אלו של המבקשות הינן לוליינות משפטית, אשר עומדות בסתירה להוראות המפורשות של סעיפים 11.1 ו-16 לחוזה השני, אשר צוטטו לעיל בהרחבה. בהתאם להסכם השני בוטלו ההסכמים משנת 1999, ההבנות שלא נכללו בחוזה השני ושהיו קיימות על פי החוזה משנת 1999 גם הן בוטלו. במיוחד בוטלה ההסכמה לפתיחת השער, והיא הושארה למו"מ נפרד שיתקיים בעתיד. דבר זה עולה במפורש גם מסיכום שיחה מיום 13.10.02, כפי שצוטט לעיל. כפי שתנאי שכירות מאזני הגשר הושארו למו"מ נפרד, כך נושא פתיחת השער נשאר למו"מ נפרד. האם הסכימה רש"ת לפתיחת השער? טונות המבקשות שרש"ת הסכימה לפתיחת השער גם למשאיות ירדניות. סבור אני שמבחינה עובדתית יש לדחות טענה זו מהסיבות כדלקמן: 1) מחומר העדויות עולה שרש"ת הסכימה בתחילה שרק משאיות שאטל יעבדו במקום. משאיות שאטל הינן משאיות השייכות למפעיל המחסן ואשר נעות בתחום המסוף בלבד; 2) גם כאשר התירה רש"ת לכניסת משאיות ירדניות למחסן, היה זה בתוך שטח המסוף בלבד; 3) מכתבה של חב' מכשירי מדידה מחודש נובמבר 2007 למנהל בית המכס במסוף אודות בקשתה לכניסת משאיות ירדניות לתחום שטח המטענים מעיד שעד לאותו מועד לא נכנסה כל משאית ירדנית לתחומי מדינת ישראל שמחוץ לשטח המסוף; 4) גם בחוזה השכירות בין המבקשות לבין ניצנה נכתב במפורש שעל שתיהן להשיג את הסכמת רש"ת לפתיחת השער לאזור המטענים ששכרה ניצנה מאת המבקשות; 5) סיכומי הדיונים היו שלבים במו"מ. המבקשות לא יכלו לטעות ולחשוב שסיכומי הדיונים הם הסכם מחייב, שכן לאחר סיכום הדיון מיום 13.10.02 נחתם ההסכם השני ביום 29.1.03. בנוסף לכך בסיכום פגישה מיום 10.6.01 נכתב במפורש שסיכום הישיבה מיום 7.10.99 היה חלק ממו"מ בין הצדדים, ובסיכום דיון מיום 3.10.06 צויין שהסכם התפעול הועבר לשותפות להערות, וכי נקבע מועד להמשך מו"מ; 6) במכתב השותפות מיום 22.1.07 נכתב במפורש שיש לקבוע ישיבות נוספות לענין פתיחת השער. דבר המלמד שנושא זה היה במו"מ שטרם הסתיים; 7) צוותי המו"מ של הרשות לא היו מוסמכים להגיע לחוזה מחייב עם השותפות, שכן על פי סעיף 8(ה) לחוק רש"ת בידי מועצת הרשות תהא כל סמכות הרשות שלא יוחדה בחוק זה או בחיקוק אחר למוסד אחר ממוסדותיה. המבקשות לא הוכיחו שצוותי המו"מ היו מוסמכים להתחייב בשם רש"ת. יתירה מכך, העובדה שלאחר כתיבת סיכומי דיונים היה צורך לחתום על חוזים, משמע מכך שצוותי המו"מ לא הוסמכו להתחייב בשלבי הדיונים על חוזה בשם רש"ת. אשר על כן, סבור אני שרש"ת לא התחייבה לפתוח את השער,אלא כל שהגיעו אליו הצדדים היו הבנות אשר היו צריכות לקבל את אישור מועצת הרשות. עקב המחלוקת של כניסת המשאיות הירדניות לא הגיע נושא פתיחת השער לידי הסכם מחייב. נסיון לקביעת תנאי בחוזה באמצעות ביהמ"ש: המבקשות ורש"ת מצויות בעיצומו של מו"מ לפתיחת השער. למעשה, בבקשתה זו מבקשות המבקשות לכפות על רש"ת תנאי בחוזה באמצעות בית המשפט. אינני סבור שעל בית המשפט לקבוע לצדדים תנאי מתנאי החוזה. במיוחד כאשר מדובר על תפקיד שהוטל על רש"ת על פי דין, והוא הניהול הכולל של מעבר הגבול, ולהבטיח את קיום המעבר כתחנת גבול בו ניתנים שירותי בטחון, מכס, משטרה וביקורת משרד הפנים. בקשת המבקשות מצביעה על כך שבשם השיקול הכלכלי מבקשות המבקשות וניצנה לבוא במקום רש"ת כאחראית על תפעול מעבר הגבול, באופן שתפעלנה מעין תחנת גבול פרטית. אין לקבל את עמדתן של המבקשות בענין זה, שכן אין החלטת ממשלה או החלטה של שר התחבורה (שרש"ת כפופה אליו) על הפרטת תפקידה של רש"ת. תחרות כלכלית וחופש העיסוק: המבקשות וניצנה מבקשות למעשה ליטול לעצמן את תפקידי שירות הבטחון, משרד התחבורה, משרד הפנים והמשטרה בעת שהן מבקשות לחייב את רש"ת להסכים לכניסת משאיות ונהגים ירדנים ללא בידוק מתאים של גופים אלו. בכך יכולות המבקשות וניצנה להביא לסיכון שלום הציבור ובטחונו, ולנטילת סמכויות הנתונות למדינה כריבון. אמנם תחרות כלכלית חשובה, וחופש העיסוק חשוב והוכר כזכות יסוד, אך שני ערכים אלו אינם מוחלטים, אלא יחסיים. ערכים אלו אינם צריכים לבוא על חשבון פגיעה אפשרית בביטחון הציבור ולא על חשבון פגיעה בעניינים שלטוניים אלמנטריים הנמצאים בידיה של המדינה כריבון. אמנם קיים הסכם שלום בין המדינה לבין ממלכת ירדן, אך יש לזכור שדרך מעבר הגבול נכנסים גורמים שונים של הרשות הפלסטינית. סבור אני שקיימת ידיעה שיפוטית שגורמים מסויימים ברשות הפלסטינית מבקשים לבצע פיגועים בכל דבר המסמל את מדינת ישראל או הקשור למדינת ישראל, ודווקא במקומות כמו מעבר הגבול בנהר הירדן יש צורך בפיקוח הדוק של שירותי הבטחון, המשטרה, המכס, משרד התחבורה ומשרד הפנים על מעברי הגבול, ולא להשאיר את שירותים אלו, שבדרך כלל כמעט כל פעולה בהם מלווה בשיקולי בטחון, בידי ידיים פרטיות, ששיקולי רווח בראש מעייניהם, ולאו דווקא שיקולי בטחון. חוות הדעת של מר אהרונישקי: מר אהרונישקי ציין בסעיף 3 לחוות דעתו כי קיימת החלטת ממשלה המגדירה את האחריות לאבטחת המעברים הבינלאומיים במדינת ישראל. על פי החלטת ממשלה זו, מתחלקת האחריות לביצוע הפעולות השונות בין מספר גורמים, והם: 1) אבטחה פיזית - מבוצעת ע"י רש"ת בהנחיית משטרת ישראל; 2) טיפול בטחוני בנוסע ובכבודתו - מבוצע ע"י רש"ת בהנחיית השב"כ; 3) טיפול בטחוני במטען מסחרי - מבוצע ע"י רשות המכס, ובאחריותה, בהנחיית משטרת ישראל; 4) ביקורת של כניסה ויציאה לתחומי מדינת ישראל - באחריות ובהנחיית משרד הפנים ובביצוע משטרת ישראל. לאור חוות דעת מפורשת זו, היה על המבקשות וניצנה לדאוג להוסיף את גופים אלו במשיבים נוספים. אם אכן צודקות המבקשות בטענותיהן, צירוף גופים אלו לעתירה היה יכול לסייע בידן. האם ניתן ללמוד מאי צירוף גופים אלו שהמבקשות וניצנה ידעו שצירוף זה יזיק לעניינים אותם העלו בבקשה זו? מחקירתו הנגדית של מר אהרונישקי עולה שאינו ודע מהם הם אמצעי האבטחה הנמצאים במעבר הגבול נהר הירדן. סבור אני שתנאי ראשון להגשת חוות דעת אודות מעבר גבול הנמצא במקום בו קיים סיכון ממשי לכניסת אנשים מבקשים לפגוע באינטרסים של מדינת ישראל הוא הידיעה אילו אמצעי בטחון מותקנים בו ומי אחראי להפעלתם. לאור אי ידיעתו של מר אהרונישקי אודות אמצעי בטחון אלו, סבור אני שכל חוות דעתו לוקה בחסר. מעבר להבאת הפרטים אודות החלטת הממשלה איזה גוף אחראי על תחום כלשהו, אין בחוות הדעת מאומה. הוצאות: מאחר וניצנה למעשה היתה חלק מהמבקשות, למרות שנרשמה בצד המשיבות, יש לחייב גם אותה בתשלום הוצאות המשפט לטובת רש"ת. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את עתירת המבקשות בהמרצת הפתיחה. אני מחייב את המבקשות ואת המשיבה 2 לשלם למשיבה 1 כדלקמן: 1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.ירדןמשאית