1. התובע 1 (להלן - "התובע") הינו בעלים של דירה הנמצאת ברח' פיירברג 15 ג' בחיפה (להלן - "הדירה"). התובע ביטח את הדירה בפוליסה לביטוח תכולה אצל התובעת 2 (להלן - "התובעת"). בתאריך 4.5.03 ארעה הצפה בדירה. נטען בכתב התביעה כי זו ארעה כתוצאה מהתבקעות או התפוצצות צנרת הזנת מים של אחד הדוודים הממוקמים בגג הבניין. כתוצאה מכך נאלצה התובעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה. לתובע נגרמו נזקים נוספים, שלא כוסו, בגין נזקי מבנה, השתתפות עצמית, שכ"ט שמאי ואובדן שכר. לנוכח כל אלו הוגשה תובענתם המשותפת על סך של 13,667 ₪ נכון ליום 1.2.04. 2. תחילה הוגשה התובענה אך כנגד הנתבעת 1 (להלן, גם "חום שטיינר"). נטען כי חום שטיינר ביצעה, להזמנת התובע, התקנת הדוודים בצורה רשלנית שגרמה להצפה האמורה. לימים, ביקשו וקיבלו התובעים רשות להגיש כתב תביעה מתוקן הן נגד חום שטיינר והן כנגד הנתבעת 2 (להלן, גם "כרומגן") והנתבעת 3 (להלן, גם "אקסינור"). כרומגן, כנטען, היא החברה שייצרה את דוד החשמל האמור. נטען כי היא סיפקה דוד חשמל שאינו תקין. אקסינור, כנטען, היא החברה שסיפקה צנרת לדוודים שאינה תקינה. כל הנתבעות התגוננו בפני התביעה. 3. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעים הוגש, בעיקר, תצהירו של התובע וכן צורפה חוות דעת השמאי יאיר וידר ממשרד קיזלר שמאים בע"מ (להלן - "וידר"). מטעם חום שטיינר הוגש תצהיר מנהלה, מר יוסי פורת (להלן - "פורת"). מטעם כרומגן הוגש תצהיר היועץ הטכני והמפקח שלה, מר ארז בר (להלן - "בר"). מטעם אקסינור הוגש תצהיר מנהלה, מר יאיר בנית (להלן - "בנית"). משאלו ניצבו לנגד עיניי קיבלו ב"כ הצדדים את המלצת בית המשפט על פיה יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. ב"כ הצדדים הטעימו כי נהיר להם שאף על דרך זו רשאי בית משפט לקבל או לדחות תביעה במלואה. הפכתי ועיינתי בחומר הראיות והטענות ובדעתי, כסמכותי זו, אכן לדחות את התביעה כנגד כל הנתבעות. אפתח ואציין כי לא הייתה מחלוקת רצינית בשאלת גובה הנזק. עיקר שיקוליי, איפוא, נסמכים על שיקולי חבות. 4. מחוות דעתו של וידר עולה כי "מקור ההצפה בכשל/פיצוץ בצנרת הזנת המים לאחד מדודי המים במערכת הנ"ל". בעקבות זאת נקבע כי "סיבת הצפת שטח הדירה המבוטחת במים, מקורה בהתבקעות/התפוצצות צנרת הזנת מים לאחד הדוודים. מיקום הכשל בצנרת היה בנקודת החיבור לדוד". משמע, גרסתם הראשונית של התובעים, על סמך וידר השמאי מטעמם, הייתה כי מדובר בהתבקעות או התפוצצות של צנרת. לכאורה, איפוא, לא מדובר ברשלנות בהתקנה אלא במוצר פגום, והמוצר הפגום הנטען היא הצנרת. אכן, בהמשך הדרך מנסים התובעים מזלם בהרחבת חזית. הגם שהתובע טוען בתחילת תצהירו להתבקעות הצינור, הרי בגדר סעיף 15 לתצהירו הוא טוען לגרסה נוספת על פיה ההברגה של הצינור התפרקה וגרמה להצפה. ובגדר סיכום הטענות אף נמסרת גרסה נוספת של אפשרות ניקובה של הצנרת. אין בדעתי להידרש לכל אלו. בדעתי להידרש אך לגרסה המקורית של וידר, באשר להתבקעות או התפוצצות של הצנרת. 5. משאלו הם פני הדברים נישאות העיניים, בדרך הטבע, ליצרן הצנרת, ולכאורה היא אקסינור. פשיטא, צנרת אינה אמורה דרך שגרה להתבקע או להתפוצץ וככל שהדבר קורה לכאורה עסקינן במוצר פגום. ואולם מלכתחילה אקסינור מכחישה כי הצנרת הנטענת סופקה על ידה. לכך חובר טיעונה של אקסינור, שאליו חוברות יתר הנתבעות, על פיו בתכוף לאירוע הנטען לא נמסרה כל הודעה מתריעה באופן שהנתבעות התוודעו לנשוא התביעה, רק לנוכח כתב התביעה. אין צריך לומר כי בכך נגרם לנתבעות נזק ראייתי חמור. כתוצאה מכך נשללה האפשרות שלהן לבחון את חבותן האפשרית, אם על מנת להודות בה ואם על מנת להכחישה ולהזימה. 6. עתה נחזור לאקסינור. חום שטיינר, להזמנת התובע, ביצעה עבודות שיפוצים, שכללו אף את הצנרת האמורה. אין בפניי כל ראיה חשבונאית, פשוטה, על פיה הצנרת הנטענת שנרכשה, היא מתוצרת אקסינור. אף אין בפניי כל ראיה חפצית ממנה אני יכול ללמוד כי אכן הצנרת הנטענת כפגומה היא מתוצרת אקסינור דווקא. כך, חרף הכחשתה הנמרצת של אקסינור נתון מובהק זה, שלכאורה אין פשוט מלהוכיחו. 7. אכן, התובעים ביקשו לתקן כתב התביעה ולצרף, בין השאר, את כרומגן ואקסינור, וזאת למקרא כתב הגנתה של חום שטיינר מיום 15.4.04. טרחתי ולא מצאתי כתב הגנה מאותו מועד. ואולם מצאתי כי חום שטיינר הגישה פעמיים כתבי הגנה. בכתב ההגנה הראשון, שנוסח שלא על ידי עורך דין, טענה חום שטיינר כי "האחריות לדוודים הייתה באחריות כרומגן בע"מ שייצרה את הדוודים והצנרת שיוצרה על ידי חברת פל-גל בע"מ" (סעיף 4). רק בכתב הגנה מאוחר יותר, ובגדר תצהירו של פורת, הוזכרה לראשונה אקסינור. אך לנוכח הגרסה המובהקת אודות כך שהיצרן היא חברת פל-גל בע"מ דווקא, ברי שאין בדעתי לקבל כמוכחת את הטענה כי אקסינור היא הבעלים של הצנרת הנטענת לפגומה. לכאורה, די בנתון האמור על מנת להדוף את התביעה. אם אכן ההצפה היא פועל יוצא של צינור פגום, הרי יצרן הצינור הפגום, בעצמו ולבדו, חייב לשאת בנטל. יצרן הצנרת הנטענת כפגומה, והטענה האמורה מוכחת על ידי וידר ולא הוכחשה, לא ידוע לי. מכל מקום היא אינה אקסינור. וחרף כל אלו אדרש בקצרה לחבותן האפשרית של כרומגן ושל חום שטיינר. 8. ככל שעסקינן בכרומגן ברי כי דין התביעה נגדה להידחות. כרומגן היא יצרנית הדוד. בחוות דעתו של וידר לא נמצאה כל טענה אודות פגם בייצורו של הדוד. גם בחומר הראיות איש מן המצהירים לא הטיח כל האשמה בכרומגן, כמי שעשויה להיות חייבת במסכת שבפניי. משאלו הם פני הדברים אין בדעתי להידרש להרחבת חזית בסיכומי טענות התובעים וחום שטיינר, מהם עולה כי כרומגן אמורה הייתה, בעיקר, לתת הנחיות נאותות לחום שטיינר, שהיא מפיץ מוסמך שלה מזה שנים. 9. לכאורה מורכבים יותר פני הדברים ככל שעסקינן בחום שטיינר. ואולם, משעה שקבעתי כי ההצפה היא פועל יוצא של צנרת פגומה, נשללת מכל וכל האפשרות כי האירוע הוא פועל יוצא של התקנה פגומה. אין צריך לומר כי אם אכן היה ממש בטענה האמורה אודות התקנה פגומה שגרמה להצפה, מצפה הייתי מהתובע שיבוא בתלונות לחום שטיינר, כתוצאה מכך, ובתכוף לאירוע. ואולם לא זו גרסתו של התובע. בעקבות אירוע ההצפה הוא הזמין לביתו את נציג כרומגן, בר. זה, לטענתו, הסביר לו "שכל המערכת נבנתה בצורה לא נכונה על ידי חום שטיינר ויש להחליף חלקי צנרת במערכת" וכן כי "להרבה מתקינים אין ידע כיצד לבנות מערכות משולבות דוגמת המערכת שהותקנה בביתי" (סעיפים 13-14 לתצהירו). ואולם אין בדעתי לסמוך על הצהרה זו, שהרי היא אינה נתמכת בתצהירו של בר, מטעם כרומגן. בר אכן מודה במפגש שלו עם התובע, והוא אף נוקב ב- 18.5.03 כמועד המפגש, דהיינו שבועיים לאחר ההצפה. ואולם בר מציין כי הוא נדרש לבקר את התובע על מנת לשפר את ביצועי מערכת הדוד, עקב העדר מים חמים בכמות מספקת, ורק לעניין זה נתן הנחיות לחום שטיינר. משמע, בר מודה במפגש עם התובע ולא מרחיק עצמו מן התיאור האמור. ואולם מטרת המפגש אין לה כל קשר לנזקי הצפה, אלא להעדר מים חמים בכמות מספקת. המפגש מתרחש שבועיים לאחר ההצפה שגרמה לנזק משמעותי. בר לא מציין דבר אודות תלונה של התובע, בהקשר לאירוע לכאורה חמור ומשמעותי פי כמה, מסתם העדר מים חמים בכמות מספקת. לכך, כמובן, חוברת העובדה שבזמן-אמת, איפוא, לא קיבלו חום שטיינר ואקסינור, הזדמנות הוגנת להתמודד עם הטענה המוטחת נגדם בגדרו של הליך זה. התובעת אינה סתם בעלת דין. היא חברת ביטוח בישראל. היא בוודאי אמורה לקחת בחשבון את המשמעויות המפליגות לחובתה, לנוכח מחדל זה שמסב נזק ראייתי חמור ורציני. 10. לנוכח כל אלו בדעתי לדחות את התביעה כנגד כל הנתבעות. רק משום שהוסמכתי ליתן פסק דין על דרך הפשרה אפסוק הוצאות רגילות על הצד הנמוך, מן המקובל אצלי. 11. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובעים. הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחת מהנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו, בהתאמה, לידיהם הנאמנות של ב"כ הנתבעות תוך 30 יום מהיום המצאת פסק דיני זה. 12. המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה. ניתן היום כ' באלול, תשס"ז (3 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים. ש. לבנוני, שופט קלדנית: ברטה א.אחריות על מוצרים פגומיםשאלות משפטיותרשלנותמוצר