1. לפנינו ערעור על החלטתה של רשמת בית דין זה, השופטת לאה גליקסמן (להלן: הרשמת) מיום 4.6.06 בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור (בש"א 149/06; להלן: הבקשה להארכת מועד). ההליך בבית הדין האזורי 2. המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי בחיפה (השופטת אביטל רימון קפלן, ונציגי ציבור מר אבי לב ומר קלמן בורנשטיין; עב 5349/00) כנגד המשיבה (להלן: החברה) והמנהל הכללי שלה (להלן: המנכ"ל) לתשלום רכיבים אלה: עמלות מכירות שכונו על ידו "תמלוגים", פיצויי פיטורים, השבת ניכוי שכר, ופדיון חופשה, ובצירוף פיצויי הלנת שכר ופיצוי הלנת פיצויי פיטורים. המערער, שהיה עובד החברה, טען בתביעתו, בין היתר, כך: מתוקף הסכם העסקה, קמה לו זכאות לתשלום תמלוגים בשיעור 3% ממכירות החברה; המנכ"ל הוא שחתם על זכרון הדברים שנערך ביניהם, והוא שגרם להפרת ההסכמות שבזכרון הדברים בכל הנוגע לתשלום התמלוגים המגיעים למערער. על כן יש להשית על המנכ"ל חבות אישית לחובות החברה כלפי המערער. החברה והמנכ"ל ביקשו לדחות את תביעת המערער נגדם. 3. בפסק הדין עמד בית הדין בהרחבה על מסכת העדויות, הראיות וטענות הצדדים, ובהסתמך על כלל החומר שהובא לפניו, קיבל את תביעת המערער לפדיון חופשה. רכיבי תביעתו האחרים, לרבות תביעתו לתשלום תמלוגים נדחו, הן כלפי החברה והן כלפי המנכ"ל (להלן: פסק הדין). 4. פסק הדין ניתן בתאריך 14.11.05. בו ביום יצאה מלפני השופטת אביטל רימון החלטה בה נקבע כך: "1. לאחר חתימת פסק הדין, הופנתה תשומת ליבי לטעות סופר שנפלה בסיפא לסעיף 74 לפסק הדין, שבה נקבע כי התביעה לתשלום פדיון חופשה כנגד הנתבעת מס' 1 מתקבלת, אך בחלק האופרטיבי נרשם בטעות: "ואנו מורים כי על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את הסך.... (ההדגשה הוספה א.ר.ק.). 2. מהקשר הדברים ותוכנם ברור כי מדובר בטעות סופר וכי הכוונה היא לנתבעת מס' 1, ברם על מנת להסיר כל ספק ספיקא, מובהר בזאת כי יש לקרוא את הסיפא לסעיף 74 כדלקמן: "התביעה לתשלום פדיון חופשה כנגד נתבעת מס' 1 מתקבלת, ואנו מורים כי על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 10,624 ש"ח בגין פדיון חופשה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.99 ועד התשלום המלא בפעל". המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ביחד עם פסק הדין. (להלן: החלטת התיקון). הבקשה להארכת מועד 5. ביום 30.1.2006 הגיש המערער לרשמת בקשה להארכת מועד "לשם הזהירות" בלבד, כהגדרתו. כעולה מהחלטת הרשמת, נימוקי הבקשה אשר נתמכו בתצהיר היו אלה: פסק הדין הומצא לב"כ המערער ביום 23.11.2005. בא-כוחו סבר בטעות כי לרשותו 45 יום להגשת הערעור, ולא היה מודע לכך שהמועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין אזורי הוא 30 יום בלבד; נסיון להגיש את ערעור ביום 8.1.2006 לא צלח, מחמת האיחור בהגשתו; ביום 11.1.06 אגב עיון במוצגים בתיק בית הדין האזורי בחיפה, לצורך צילום מוצג שאבד לו, התברר לבא-כוח המערער כי ביום 14.11.05 התגלתה טעות סופר בפסק הדין אשר תוקנה בו ביום. "החלטת התיקון" מעולם לא הומצאה לו. לפיכך, המועד בו הומצא פסק הדין במלואו לב"כ המערער הוא יום ה- 11.1.06 ומועד הערעור הוא על כן ה- 10.2.2006. הוסיף המערער וטען, כי סיכויי הערעור טובים. החברה התנגדה לבקשה להארכת מועד בטענה כי אין מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק היענות לה, כי "החלטת התיקון" עניינה בתיקון טכני בלבד, כי גרסתו תמוהה וכי הבקשה נגועה בשיהוי. 6. בהחלטתה מיום 4.6.06 דחתה הרשמת את הבקשה, כשנקודת המוצא להחלטתה היא הגרסה העובדתית שהציג ב"כ המערער בבקשה ובתצהירו. מסקנותיה של הרשמת, בהסתמך על הדין החל, היו בעיקרן אלה: המדובר בטעות סופר גרידא, בה הוחלפה "נתבעת מס' 2" ב"נתבעת מס' 1", כמי שחייבת בתשלום פדיון החופשה למערער; "החלטת התיקון" הינה "תיקון טעות דפוס או טעות כתיב.... המובנת מאליה מקריאת מכלול פסק הדין"; "אין מדובר בתיקון מהותי או בתיקון המשנה את תוכנו של פסק הדין, ואין מדובר בתיקון שיש לו משמעות מעשית, ולא בנושא שולי או צדדי. כאשר מדובר בתיקון כזה, אין מקום לכך שמניין הימים להגשת ערעור יימנה מיום מתן החלטת התיקון". הוסיפה הרשמת וקבעה:"כעולה מנימוקי הבקשה, אין כל קשר בין מועד הגשת הערעור לבין החלטת התיקון או המועד בו הומצאה לב"כ המבקש החלטת התיקון". "בנסיבות המקרה הנדון, כאשר נעשה ניסיון להגיש את הערעור על פסק הדין המקורי, וכאשר אין בהחלטת התיקון כדי לשנות דבר בהודעת הערעור, המבקש מושתק מלטעון כי מניין הימים להגשת הערעור החל במועד מתן החלטת התיקון". למעלה מכך נקבע, כי "הבקשה נגועה אף בשיהוי" ללא מתן הסבר להשתהות הגשת הבקשה עד ליום 30.11.06 כאשר מנגד התגבשה אצל החברה ציפייה לסופיות ההתדיינות כיוון שחלפו למעלה מחודשיים מיום המצאת פסק הדין. אף סיכויי הערעור לא נמצאו להיות "טעם מיוחד" להארכת המועד, נוכח ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, בהם לא תתערב ערכאת ערעור. אשר על כן, נדחתה הבקשה להארכת מועד, תוך חיוב מהערער בתשלום הוצאות החברה בסך 1500 ש"ח (להלן: החלטת הרשמת). הערעור - דיון והכרעה 7. בטיעוניו חזר המערער, בעיקרו של דבר על טעמי הבקשה כפי שהובאו בפני הרשמת והסיף וטען: מניעת זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית, ודחיית בקשתו להארכת המועד להגשת הערעור פוגעת פגיעה חמורה בזכויותיו, במיוחד נוכח סיכוייו הטובים בערעור; ב"החלטת התיקון" "לא היה תיקון של טעות כתיב אלא טעות בהגדרת הנתבע אשר חל עליו החיוב בפסק הדין. המשמעות של אי ביצוע התיקון היא חיוב של נתבע אחר בחובה של הנתבעת 1 - המשיבה"; לפי סעיף 81 יש לראות את מועד התיקון כמועד מתן פסק הדין ומניין הימים לערעור הוא ממועד המצאת פסק הדין המתוקן. על כן, הוגשה הבקשה במועד. 8. החברה תמכה בהחלטת הרשמת מטעמיה, והוסיפה וטענה: התיקון לא השפיע על ההחלטה להגיש ערעור ברכיבי התביעה שנדחו; מהמועד בו גילה ב"כ המערער, לטענתו, את "החלטת התיקון" ועד להגשת בקשה להארכת מועד, חלפו 19 יום נוספים ובכך נפגע עקרון הציפייה של החברה בדבר סופיות ההליך; סביר להניח כי העיכוב נבע מבעיות שבין עורך דין ללקוח; אם אכן היה הערעור מוכן להגשה, כטענת ב"כ המערער, לא היה כל צורך לחזור ולעיין בתיק בית הדין האזורי; טעות שבחוק וטעות משפטית אינם מהווים טעם להארכת מועד, לרבות "טעות בסדרי עבודה שגרתיים שעיון בתקנות אמורים לגלותה"; כאשר ההסתמכות של בעל דין על סופיות הדיון מכרעת אין לשקול כלל את סיכויי הערעור. המסגרת הנורמטיבית 9. סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 [להלן: חוק בתי המשפט או החוק] קובע: " תיקון טעות בפסק דין (א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה. (ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן. (ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת. (ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת". סעיף 81 לחוק בתי המשפט נועד לאפשר לבית המשפט "לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה" [השופט מצא בע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17] כשתכלית ההליך לתיקון פסק דין, ליתן תוקף לכוונתו המקורית של בית המשפט אשר נתן את פסק הדין. הלכה פסוקה היא, כי סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט, המשנה את המועד להגשת הערעור, חל רק במקרה בו נמצא כי נעשה תיקון בפסק הדין, שאז יראו את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין. לעומת זאת, אם נדחתה הבקשה לתיקון פסק הדין, יחול מניין הימים להגשת הערעור מיום מתן פסק הדין [ע"א 332/93 חסן אבו-האני נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 286; בש"א 282/90 לוי מסעוד נ' לוי שולה, פ"ד מד(4) 212 ; רע"א 2500/00 חיים קריסטל נ' נחמה קריסטל ואח', דינים עליון, כרך נח, 285 ; עאח 1022/04 איגוד ערים וטרינרי (אזור שומרון) - ד"ר יורם ולטר, ניתן 24.2.2005]. עם זאת, במקרים בהם "על אף דחיית הבקשה לתיקון טעות סופר יהיה בהחלטה משום הבהרה של פסק הדין.... יחל מירוץ הימים לצורך הגשת הערעור במועד מתן ההחלטה האמורה" [עאח 59/05 ויקטור טל - אל.פי.סי שלט בע"מ, 14.7.05; עא 8375/02 מדינת ישראל ואח' נ' גדילן חברה להשקעות ונכסים בע"מ ואח']. תיקון על פי סעיף 81(ג) לחוק ומהותו 10. כדי שתיקון טעות בפסק דין יבוא בגדרו של סעיף 81(ג) (להלן גם: התיקון) יש לבדוק תחילה, האם מתקיים תנאי הסף לפיו, גרם תיקון הטעות לשינוי במערך הזכויות והחובות של הצדדים, כפי שנקבעו בפסק הדין המקורי. ככל שנעשה שינוי כאמור, קמה לבעל הדין הזכות לשקול אפשרות אם להגיש ערעור על פסק הדין המתוקן, אם לאו, ובאיזו עילה; בתוך כך שמורה לו הזכות לשקול האם בשל התיקון חל שינוי בעילת הערעור על פסק הדין המקורי, האם מקים התיקון עילת ערעור נוספת או חדשה, או האם יחזור בו כליל מן הערעור על פסק הדין המקורי [וראו דברים ברוח זו, לפיהם על התיקון לשנות דבר בעל משמעות מעשית בפסק הדין: ע"א 4395/06 עמותת ז.פ נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ, מיום 8.11.06; בשא 7102/01 חב' קוביק בע"מ ואח' נ' מיקרוסופט קורפוריישן, מיום 7.4.02]. ודוק. לשם התקיימותו של תנאי הסף, די בכך שנעשה שינוי במערך הזכויות והחובות של הצדדים, תוך שניתן משקל שווה להשלכותיו האפשריות של השינוי ותוצאותיו. כגון, אם נוכח התיקון יוגש הערעור אם לאו, והאם תיגרע או תיווסף עילה מעילות הערעור. בהעדר שינוי במערך זכויות וחובות הצדדים, לא יבוא בגדר הוראתו של סעיף 81(ג) לחוק, תיקון טעות במספר התיק; תיקון טעות כתיב זניחה, או תיקון טעות במִסְפּוּר הפסקאות שבפסק הדין וכל כיוצא באלה. ממילא, ולאחר בחינת נסיבות המקרה, לא יהא בתיקון שכזה, כדי להאריך את המועד להגשת הערעור. ההשפעה בפועל של התיקון על הליך הערעור 11. בהתקיים תנאי הסף, יבוא שלב הבחינה de facto, לאמור ההשלכה בפועל של התיקון, על הגשת הערעור בנסיבות המקרה הספציפי. בתוך כך, נבחן האם התיקון שכתוצאה ממנו חל שינוי במערך זכויות וחובות הצדדים, השפיע על הערעור כפי שהוגש, או כפי שהיה בכוונת בעל הדין להגישו, לפני החלטת התיקון. ככל שנמצא שלתיקון גופו השפעה, או השלכה פוטנציאלית, על הליך הערעור, תחול הוראתו של סעיף 81(ג) לחוק. לאמור, מניין הימים להגשת הערעור יחל ממועד מתן ההחלטה המתוקנת. שונה המצב במקרה בו נמצא שהערעור מתמקד באותו חלק מפסק הדין המקורי בו לא נעשה התיקון, או שהתיקון שנעשה אינו משליך על אותו חלק מפסק הדין המקורי מושא הערעור. במקרה כזה, לא תחול הוראתו של סעיף 81(ג) לחוק, והמועד להגשת הערעור יימנה כסדרו, החל מיום מתן פסק הדין המקורי. על מבחן ההשפעה בפועל של התיקון על הליך הערעור, עמד הנשיא גולדברג בפסק הדין בעניין גרושובסקי בדבריו אלה: "כל עוד אין פסק הדין מתוקן, הרי שהפסק שאינו מתוקן עומד עדיין בתוקפו. לאור הנ"ל, הרי שגם לגבי אותם נושאים עליהם רצה בא-כוח המערערת לערער, היתה פתוחה בפניו דרך הערעור על פסק-הדין המקורי והוא, כפי שעולה מנסיבות המקרה, לא עשה זאת במועד הראוי.... ... אין לקבל את פירושה של המערערת, כי במקרה כמו זה שלפנינו, כאשר הערעור מתייחס לנושאים שבהם לא התבקש כלל תיקון וכאשר בעלי הדין פעלו לפי פסק-דין שניתן זמן רב לפני התיקון, יאופשר לבעל דין להגיש את ערעורו אחרי תיקונו של אותו חלק מפסק-הדין שלגביו אין ערעור. פירוש זה עומד בעליל נגד מטרתו הכללית של החוק, לתחום בזמן את המועד להגשת ערעור. נראה לנו שבנסיבות מקרה כגון זה שלפנינו ניתן גם לראות בערעור על הפסק כולו מכח סעיף 81(ג) הנ"ל משום שימוש שלא בתום לב בפעולה משפטית. .... במאמר מוסגר נוסיף, כי אין בדברינו לעיל משום הבעת דעה על הדרך הנאותה לערעור, כאשר הערעור הוא על אותו חלק שתוקן בפסק הדין וגם על הפסק כולו, וכן על אפשרות הערעור במקרה בו הערעור הוא אמנם על דברים שנקבעו בפסק המקורי, אך לתיקון היתה השלכה לגביהם. עוד נוסיף, כי סעיף קטן (ד) לסעיף 81 הנ"ל אמנם קובע את דרך הערעור בנסיבות תיקון פסק-דין, אך אין ללמוד ממנו בצורה כוללנית גם למקרה בו הערעור מתמקד בחלקו של פסק-הדין שלא תוקן ובנסיבות הדומות לשלנו"[דב"ע מז/ 76-9 מלכה גרושובסקי - בנק "יהב" לעובדי המדינה בע"מ, פד"ע יט, 96, 101-100] תנא דמסייע למבחן ההשפעה בפועל של התיקון על זכויות הצדדים כפי שנקבעו בפסק הדין המקורי, נמצא גם בעניין ויקטור טל בו נעשה פעמיים תיקון בפסק הדין המקורי. באותו מקרה, פסק חברי השופט רבינוביץ שאין למנות את המועד להגשת בקשת הערעור ממועד ההחלטה השנייה שתיקנה את פסק הדין. זאת מן הטעם ש"לבקשת תיקון החברה אין כל נפקות לגבי מהות הערעור" היות וניתן היה להגיש את הערעור אף ללא קשר כלשהו לבקשה לתיקון פסק הדין [עאח 59/05 ויקטור טל - אל.פי.סי שלט בע"מ, 14.7.05]. המועדים להגשת הערעור 12. ככלל, על בעל הדין להגיש ערעורו על פסק הדין המקורי במועד הקבוע בחוק ובד בד יגיש בקשתו לתיקון פסק הדין ככל שהתיקון בר נפקות לערעורו. היה ונדחתה הבקשה לתיקון פסק הדין, לא החמיץ המערער את המועד להגשת הערעור. היה והתקבלה בקשתו לתיקון פסק הדין, ועל פניה יש בה השלכה על הליך הערעור, יימנה המועד להגשת הערעור מיום מתן ההחלטה המתקנת את פסק הדין, על פי הוראתו של סעיף 81(ג) לחוק. ניתנה החלטת תיקון לפסק הדין המקורי, ובעל הדין איחר להגיש ערעורו על פסק הדין המקורי, יגיש את הערעור בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בבקשתו זו, יסביר המבקש את הקשר בין החלטת התיקון לבין עילות הערעור, וההקשר הרלבנטי שבין החלטת התיקון לבין הערעור. בהעדר הסבר מניח את הדעת כנדרש, עלול הוא להחמיץ את זכותו לערעור, מחמת האיחור בהגשתו. 13. כללם של דברים: משנקבע המועד להגשת ערעור בחוק, טעונה הארכת המועד "טעם מיוחד". לצד דרישה זו, התיר המחוקק הארכת מועד להגשת ערעור במקרה בו נעשה תיקון טעות בפסק הדין. כמבואר לעיל, "תיקון טעות" כמשמעותו בסעיף 81(ג) לחוק, אין פירושו תיקון טעות זניחה ושולית, שאין בה די להארכת המועד להגשת ערעור. תיקון טעות, כשלעצמו, אינו מצדיק פריצת גבולות המועדים להגשת ערעור. שאם לא כן, נמצא עצמנו מאיינים את התכלית לשמה נקבעו מועדים קצובים בחיקוק להגשת ערעור. לפיכך, תיקון טעות הבא בגדרו של סעיף 81(ג) לחוק, יהא בעל צביון של "טעם מיוחד", עת נחיל עליו את המבחן הדו-שלבי, עליו עמדתי לעיל. לאמור, בהיבט הכללי, יש לקיים את תנאי הסף, בו יש להוכיח את השפעת התיקון על מערך הזכויות והחובות של הצדדים, לעומת זה שנקבע בפסק הדין המקורי; ובהיבט הפרטני - על המבקש הארכת המועד, להניח את הדעת כי הערעור הוסב מלכתחילה, או שהייתה כוונה להסב אותו, כנגד אותו חלק מפסק הדין המקורי שהושפע מן התיקון. בדרך זו, ניתן ביטוי הולם לשיקולים אלה: ניהול יעיל של ההליך השיפוטי; מניעת הארכת מועדים להגשת ערעור, ללא כל רלבנטיות או הצדקה; הגנה על הסתמכות הצדדים על סופיות פסק הדין; שמירה מפני פגיעה בזכות הגישה לערכאות; ומיצוי יומו של בעל דין הטוען כי תיקון פסק הדין משפיע על זכותו לערער ועל טענותיו האפשריות בערעור. בכך נשמר האיזון הנדרש בזכויות הצדדים להליך בכללותו. מן הכלל אל הפרט 14. נקדים אחרית לראשית, ונאמר, כי לאחר עיון בכלל החומר שבתיק ובטיעוני הצדדים, דין הערעור להידחות. טעמינו לכך נבאר להלן. החלטת התיקון עניינה סעיף 74 לפסק הדין המקורי, בו נקבע כך: "אשר על כן, ולאור המבואר לעיל בפסק דיננו, תביעותיו של התובע כנגד הנתבע 2 - נדחות. תביעותיו של התובע כנגד הנתבעת מס' 1 לתשלום "תמלוגים"/ "תמלוגים", החזר ניכויי שכר, ופיצויי פיטורים - נדחות. התביעה לתשלום פדיון חופשה כנגד הנתבעת מס' 1 מתקבלת, ואנו מורים כי על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את הסך של 10,624 ש"ח בגין פדיון חופשה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.99 ועד לתשלום המלא בפעל. ...." בהחלטת התיקון תוקנה הפסקה השלישית של סעיף 74 לפסק הדין המקורי ונקבע: "התביעה לתשלום פדיון חופשה כנגד הנתבעת מס' 1 מתקבלת, ואנו מורים כי על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 10,624 ש"ח בגין פדיון חופשה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.99 ועד לתשלום המלא בפועל". הנה איפוא, בפסק הדין המקורי, נדחו כל תביעותיו של המערער כלפי הנתבע 2 - הלא הוא מנכ"ל החברה, ומנגד התקבלה התביעה לתשלום פדיון חופשה, כנגד הנתבעת מס' 1 - היא החברה. לכאורה, ניתן היה לומר שהחלטת התיקון ממלאת אחר תנאי הסף הראשון, מתוך שהיא משנה ממערך זכויות וחובות הצדדים, באופן שהחיוב בתשלום פדיון חופשה למערער הושת על הנתבעת מס' 1 בלבד. אולם, למקרא הדברים כהווייתם, נמצא, כי לא רק שהמדובר בשינוי לכאורי בזכויות הצדדים ובחיוביהם, אלא שמכל מקום, אין מתקיים התנאי הקונקרטי, של השפעת התיקון בפועל על הגשת הערעור. כמאמרה של הרשמת בהחלטתה, אכן מדובר בטעות "המובנת מאליה מקריאת מכלול פסק הדין", לפיה, כאמור, מלכתחילה הופטר הנתבע 2 מכל חיוביו כלפי המערער; ותביעת המערער התקבלה אך רק ברכיב פדיון החופשה, ותשלומו הושת על החברה, הנתבעת 1, בלבד. משכך הוא, ההחלטה המתקנת את פסק הדין המקורי, אינה בעלת נפקות של ממש לגבי מהות הערעור. 15. בהחלטתה התייחסה הרשמת להעדר הקשר בין החלטת התיקון לבין הערעור שביקש בא-כוח המערער להגיש לבית הדין, עוד בטרם נודע לו על החלטת התיקון, וכך קבעה: "כעולה מנימוקי הבקשה, אין כל קשר בין מועד הגשת הערעור לבין החלטת התיקון או המועד בו הומצאה לב"כ המבקש החלטת התיקון. ראשית, ערעורו של המבקש מתייחס למרכיב התגמולים בפסק הדין, שלא נדון כלל בפסקה השלישית של סעיף 74 לפסק הדין, שתוקן בהחלטת התיקון. שנית, המבקש לא הסתמך על מועד החלטת התיקון לעניין המועד להגשת ערעור, שכן המבקש ניסה להגיש את הערעור על פי מועד המצאת פסק הדין המקורי, ללא שהיה מודע כלל להחלטת התיקון. ערעורו של המבקש לא נתקבל לרישום עקב האיחור בהגשתו, לנוכח טעותו של ב"כ המבקש, שסבר כי עומדים לרשותו 45 יום להגשת ערעור במקום 30 יום. אין מדובר במצב בו מלכתחילה סמך המבקש על הוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט, וסבר כי מניין הימים להגשת ערעור החל במועד המצאת החלטת התיקון. ההיפך הוא הנכון. המבקש למעשה מנסה להיבנות מכך שעקב תקלה כלשהי לא הומצאה לו החלטת התיקון במועד בו הומצא לו פסק הדין. בנסיבות אלה, ולאור תכליתו של סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט, אין לקבל את הטענה כי מניין הימים להגשת ערעור נמנה ממועד המצאת החלטת התיקון לב"כ המבקש. זאת ועוד. לדעתי, בנסיבות המקרה הנדון, כאשר נעשה ניסיון להגיש את הערעור על פסק הדין המקורי, וכאשר אין בהחלטת התיקון כדי לשנות דבר בהודעת הערעור, המבקש מושתק מלטעון כי מניין הימים להגשת הערעור החל במועד מתן החלטת התיקון". הנה כי כן, המערער ביקש להגיש ערעורו ללא כל קשר להחלטת התיקון, וקודם שידע על דבר החלטת התיקון, כטענתו. להחלטה המתקנת טעות סופר בפסק הדין אין כל נפקות לגבי מהות הערעור אותו ביקש המערער להגיש, אף אין טמונה בה אפשרות לשינוי מעילות הערעור, באופן המצדיק דחיית המועד להגשתו, על פי הוראתו של סעיף 81(ג). 16. אף דין טענותיו האחרות להדחות. טענת טעות במניין הימים, אינה בגדר "טעות שבדין" אשר יכול ותהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד. שכן, המדובר בטעות הניתנת לגילוי בבדיקה שגרתית של המועד להגשת ערעור, המוטל על בעל דין באשר הוא [עא"ח 44/06 משה קרסנטי- תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן ביום 30.10.06]. טענת המערער בדבר סיכויי הערעור, נבחנה לגופה ובדין נדחתה בהחלטת הרשמת. בית הדין האזורי ניתח בהעמקה ובהרחבה הנדרשת את חומר הראיות והעדויות שהושמעו בפניו, לרבות בנוגע להסכם "התמלוגים" ובסופו של יום קיבל את גרסת החברה ודחה את תביעת המערער בנדון זה. לאחרונה, פסקנו בענין קרסנטי שסיכויי הערעור הם "שיקול חשוב בהחלטה בדבר הארכת מועד להגשת ערעור" אולם, כשהערעור מושתת בעיקרו על קביעוֹת שבמהימנות ובעובדה, לא תתערב בו ערכאת הערעור בהעדר טעם משפטי המצדיק זאת [עאח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן 30.10.06; וראו גם: עאח 34/06 אלו אור בטחון בע"מ - מראוון ראבייה, ניתן 9.11.06; עאח 1011/02 ג'בארין וליד שריידי - עותאמה נארימאן רימאן, ניתן 15.9.03]. דברים אלה יפים אף לענייננו, משנראה, ולוּ על פני הדברים, כי סיכויי הערעור נמוכים, משלא נמצא טעם משפטי לכאורי להתערבותנו בפסיקתו של בית הדין קמא. אף בשלל טענותיו של המערער, בין כשלעצמן ובין בהצטברותן, לא נמצא "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור [דב"ע נג/95-9 אליעזר גת - הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552, 557]. 17. סוף דבר - הערעור על החלטת הרשמת נדחה. בתוך 30 יום מהיום ישלם המערער לחברה שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ, שאם לא כן, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק. תיקון פסק דיןפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים