מועד ערעור על החלטת הממונה על השכר 1. המערערת עבדה כאחות במרכז הרפואי "שיבא" תל השומר עד אשר פרשה משירותה ביום 30.4.02. הממונה על תשלום הגמלאות אישר למערער, גמלה בשיעור של 62% ממשכורתה הקובעת ביום 20.5.02. ביום 11.6.02 הודיעה נציבות שירות המדינה למערערת כי תקופת שירותה הוגדלה בגין מצב בריאות לקוי ופרישה מוקדמת. 2. ביום 20.4.05, כמעט שלוש שנים ממועד פרישת המערערת, הגישה המערערת המרצת פתיחה לבית הדין האזורי בתל אביב- יפו (עב 4579/05),בה נטען כי יש לכלול בשכרה הקובע לצורך חישוב גמלה את התוספות ששולמו לה בגין משמרות לילה ושבת. 3. בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת טרכטינגוט, נציגי הציבור מר קזדו ומר שחם; עב 4579/05; בש"א 3185/06) קיבל את טענת הממונה על תשלום הגמלאות, לפיה המדובר הוא בערעור על החלטת הממונה על הגמלאות ולפיכך ניתן לסלק את ההליך על הסף מאחר והוגש בניגוד לקבוע בהוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל - 1970 (להלן:"חוק הגמלאות") ולסימן י"ד לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. עם זאת, נקבע כי נוכח הסכמת הממונה על הגמלאות לראות בהליך כערעור על החלטת הממונה על הגמלאות הרי שאין לסלק ההליך על הסף מסיבה זו. 4. בית הדין האזורי קבע כי יש לסלק את ההליך על הסף מן הטעם של חלוף המועד להגשת התובענה, משבית הדין אינו מוסמך להאריך מועד שנקבע בתקנות להגשת ערעור כדוגמת זה מושא הדיון. בית הדין האזורי דחה את טענת המערערת בדבר תחולתו של חריג "ההתיישנות שלא מדעת" הקבוע בחוק ההתיישנות, מאחר ולטענת המערערת החלטת הממונה על הגמלאות לא התקבלה על ידה, בקובעו כי הידיעה בדבר זכות המערערת לגמלה התגבשה עם קבלת הקצבה הראשונה. עוד קבע בית הדין האזורי, לגופם של דברים, כי אין לכלול את התוספות בגין עבודה במשמרות לילה ובשבת בבסיס השכר הקובע לתשלום גמלה וזאת לאור ההקשר התעשייתי. 5. הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב. 6. לוז טענות המערערת: א. בית הדין האזורי טעה טעות יסודית בקובעו כי המדובר בערעור על החלטת הממונה על תשלום הגמלאות ולא בתביעה לסעד הצהרתי. פועל יוצא של החלטה זו היא הקביעה כי המערערת אחרה המועד להגשת הערעור. המערערת טוענת כי ההליך המשפטי הראוי בעניינה הינו הליך בהמרצת פתיחה כפי שהוגש בנסיבות פרשת מיכל קאהן (ע"ע 249/03 מיכל קאהן - מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה ומשרד הבריאות; להלן: "פרשת מיכל קאהן"). ב. לחילופין טוענת המערערת כי יש להחיל את חוק ההתיישנות בעניינה מאחר ולא ידעה, עת יצאה לגמלאות, כי ניתן לתבוע הכרה ברכיב תוספות משמרות שישי שבת אלמלא פרשת קאהן ולכן יש לקבוע כי מירוץ ההתיישנות החל ביום שבו נודעו למערערת העובדות המהוות את עילת התביעה כקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות וכי יש לפרש את ההוראה הקבועה בתקנות הגמלאות בהתאם להוראות חוק ההתיישנות וכפי שנקבע בפסיקה (בש"א 1730/01 (י-ם) הממונה על תשלום הגמלאות - אליזבת חן, עבודה אזורי, כרך יא 492). ג. המערערת טוענת כי פנתה אל מנהלת משאבי אנוש במשיבה 1 במהלך חודש נובמבר 2000, לאחר שנודע למערערת כי ניתן לתבוע הכרה בעבודתה במשמרות שישי ושבת כעבודה רגילה כאמור, אולם נענתה כי עניינה מועבר לתגובת הממונה על גמלאות. משבוששה תשובת משיבה 1 מלהגיע פנתה המערערת לממונה על הגמלאות, אשר אף הוא נמנע מלהשיב. לפיכך טוענת המערערת כי משהוגשה התביעה במסגרת 60 הימים ממועד פניית המערערת אל הממונה על הגמלאות, לאחר פרסום פרשת קאהן, הרי שבדין הוגשה תביעתה. ד. אין בסמכותו של הממונה על הגמלאות לקבוע האם תוספת בגין עבודה במשמרות שישי ושבת הינן בגדר המשכורת הקובעת ולפיכך הדרך להבאת ההליך לפתחו של בית הדין איננה באמצעות הגשת ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות אלא בדרך של תביעה לפסק דין הצהרתי. ה. שגה בית הדין האזורי בקובעו כי אין לכלול תוספות בגין עבודה בשבת בבסיס השכר הקובע בשל ההקשר התעשייתי. התוספות שהמערערת קיבלה הינן אמיתיות ולא פיקטיביות. יש לאבחן את נסיבות מקרה זה מפרשת קאהן לעניין בחינת התוספת, משעה שלמערערת זו הייתה עבודתה הרגילה במשך כל תקופת עבודתה והיא התקבלה בשביל זה וכפי שנקבע בדב"ע לז/ 128-3 טובה שרייבר - הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן:"פסק דין שרייבר"). 7. המשיבים תמכו טיעונם בפסק דינו של בית הדין האזורי תוך שהם מעלים את עיקרי הטענות הבאות: א. מועד שנקבע בחוק להגשת ערעור על קביעת הגמלאות אינו ניתן להארכה על ידי ערכאה שיפוטית, אלא בתנאים המנויים בחוק עצמו. ב. התשתית העובדתית להתגבשות עילת התביעה הייתה ידועה למערערת מיד עם קבלת הגמלה. טענת המערערת בדבר תחולת החריג "התיישנות שלא מדעת" עד למתן פסק הדין בעניין פרשת קאהן תמוהה עוד יותר אף לנוכח העובדה שבפרשה זו נדחו הטענות אותן מעלה המערערת כעת. ג. פניית למנהלת משאבי אנוש במשיבה 1 אינה מהוות פנייה לממונה על הגמלאות כנדרש בחוק והיא נעשתה שנתיים ומחצה מהמועד בו פרשה המערערת ולכן אין בה להועיל לעניין האיחור בהגשת ההליך. ד. יש לדחות מן הדין, אף לגופם של דברים, את טענות המערערת. התשלום עבור משמרות לילה ושבת השתנה מחודש לחודש והיה תלוי בביצוע בפועל. כשנעדרה המערערת מעבודתה בעת חופשה או מחלה לא שולמו לה התוספות האמורות. מכאן, וכפי שנקבע בפרשת קאהן, אין לכלול תוספות אלו בשכר הקובע לגמלה משהמדובר הוא בתוספות שכר שתשלומן מותנה והמשולמות בשיעור המשתנה בהתאם לעבודה בפועל. ה. זאת ועוד, סעיף 8 לחוק הגמלאות קובע כי המשכורת הקובעת לגמלה תכלול את התוספות הקבועות אשר על פי הגדרתן בחוק צריכות להיות מוכרות על ידי הממשלה. בענייננו התוספות לא הוכרו על ידי הממשלה. 8. לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בערעור על כלל נספחיהם, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על התשתית העובדתית ומנומק היטב ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בו. לפיכך החלטנו לדחות את הערעור מטעמיו של בית הדין האזורי לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991. עם זאת לא נצא חובת נימוק הדין ללא הדגשים הבאים. 9. הלכה מושרשת היא, כי בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק או לדחות תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו. זאת, על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית. עם זאת אין מנוס, בנסיבות העניין, בלתי אם לדחות את ערעור המערערת על סילוק תביעתה על הסף על ידי בית הדין האזורי. המערערת הגישה תביעתה לבית הדין האזורי כמעט שלוש שנים לאחר המועד בו נודע לה על השכר הקובע לגמלה בעוד המועד הקבוע בדין להגשת ערעור על החלטת הממונה הינו 60 יום בלבד. המחוקק עיגן בדין את המועד הסטטוטורי להגשת הערעור. קביעה זו מבהירה לממונה על הגמלאות את גבולות התקופה בה יוכל לראות את עצמו משוחרר מסכנתה של תביעה. למותר לציין כי תביעת המערערת הוגשה בניגוד לקבוע בסעיף 43 לחוק הגמלאות לפיו השגה על החלטת הממונה תוגש בדרך של ערעור ולא באמצעות המרצת פתיחה. 10. אין מקום להחיל במקרה זה את חריג ה"התיישנות שלא מדעת" הקבוע בחוק ההתיישנות, משנודע למערערת היקף שכרה הקובע לגמלה, עליו הוגש ערעורה לבית הדין האזורי, במועד בו התקבלה קצבתה הראשונה. משכך, היה בידי המערערת האפשרות להגיש ערעורה על היקף השכר הקובע לגמלה במשך התקופה הקבועה בדין. זאת ועוד, המערערת נאחזת בפרשת קאהן כנקודת מפנה בה הוברר לה כי ניתן לתבוע הכרה ברכיב תוספת משמרות שישי ושבת. אין לטענה זו על מה שתסמוך משמצינו בפסיקת בית דין, עוד קודם מתן פסק דין קאהן, קביעת מסמרות בעניין תוספות משמרת לילה ומשמרת שנייה (וראה ע"ע 300312/97 יעקב נחמני ואח' - עיריית באר שבע, להלן:"פרשת נחמני", ניתן ביום 29.11.00, וסקירת הפסיקה שם. המערערת עצמה סומכת ידיה על הקבוע בפסק דין שרייבר, אשר ניתן ביום 10.8.78, בה נתבעה הכרה ברכיב תוספת משמרות לעניין הכללתה בפנסיה). יתירה מכך, בפרשת קאהן נדחתה תביעה דומה של אחות במרכז הרפואי שיבא תל השומר להכללת תוספת משמרות ותוספת שבתות וחגים במשכורת הקובעת, כך שאותו פסק דין לא צריך היה להניע את המערערת להגשת תביעתה. 11. מעבר לאמור נוסיף, כי אף לטעמנו יש לדחות את טענות המערערת לגופם של דברים. מעיון בתלושי המשכורת של המערערת, אשר צורפו לערעורה, עולה כי המדובר הוא בתוספות שכר שאינן קבועות המשולמות, על פני הדברים, עבור עבודה המבוצעת בפועל. הלכה פסוקה ועקבית היא כי תוספות כגון דא אינן חלק מהשכר, לא לעניין גמלאות ולא בכלל (וראה פרשת נחמני וכן ע"ע 440/05 ד"ר לודמילה לייבזון - מדינת ישראל משרד הבריאות) והוא הדין לענייננו. 12. עיננו הרואות כי בדין נדחתה על הסף תביעת המערערת בבית הדין קמא ובדין יש לדחותה כעת. 13. סוף דבר -הערעור נדחה. כל צד ישא בהוצאותיו משהמדובר בתביעה מהתחום הסוציאלי.הממונה על השכרערעור