בית דין איזורי לעבודה ת"א - יפו עב 008125/02 בפני: כב' השופט שמואל טננבוים נ.צ. מר מר הרצל ישי (ע) נ.צ. מר שמואל שחם (מ) 19/06/2006 בעניין: קריסלדה קסידסיד ע"י ב"כ עו"ד א. אלמדון התובעת נ ג ד 1. מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ש. (שביט) כפתורי 2. אסתר גור ע"י ב"כ עו"ד א. אינדורסקי הנתבעות פסק דין 1. שתיים אוחזות בזכות לפנסיית השאירים של יעקב פנחס גור ז"ל . זו טוענת כולה שלי וזו טוענת כולה שלי. אחת אומרת בעלי היה המנוח ואיתי התגורר בעת פטירתו והאחרת טוענת לא כי, אלא אני הנני הידועה בציבור שלו ועימי התגורר עובר לפטירתו. האם יש לחלוק את גמלת הפנסיה בין השתיים או שמא זכאית רק אחת מהן לגימלה זו ואם כך, מי מבין השתיים? זוהי השאלה שהונחה לפתחנו בתביעה זו. רקע - עובדות שאינן שנויות במחלוקת 2. יעקב פנחס גור ז"ל (להלן - המנוח) והנתבעת 2 (להלן - אסתר) נישאו בשנת 1965. נולדו להם שלוש בנות איריס, קרן ומאיה. בני הזוג התגוררו בישוב אלפי מנשה. המנוח היה עובד התעשייה הצבאית ובמסגרת עבודתו, נשלח בשנת 1991 עם משפחתו לסינגפור. שם הכירו בני הזוג את התובעת (להלן - קריסלדה) אשר עבדה אצל המשפחה כעוזרת וכמטפלת של בתם הקטנה של בני הזוג, מאיה. קריסלדה היא פיליפינית במוצאה אשר קיבלה רישיון עבודה בסינגפור. בשנת 1995, הסתיים רישיון העבודה של קריסלדה בסינגפור ובמקומה העסיקו המנוח ואסתר עובדת אחרת. בחודש יוני 1996 חזרו אסתר ובתה מאיה ארצה. בסוף שנת 1996 חזר גם המנוח לארץ. קריסלדה עזבה את סינגפור וחזרה לפיליפינים בתחילת שנת 1997. המנוח פתח לקריסלדה בפיליפינים חשבון בנק משותף שלו ושלה, וזאת בידיעתה של אסתר. גם לאחר חזרתם של המנוח ואסתר ארצה, הם המשיכו לשמור על קשר עם קריסלדה. סוכם בין המנוח לבין קריסלדה, כי המנוח ידאג להבאתה לארץ כעובדת זרה. קריסלדה אכן הגיעה ארצה בחודש מאי 1997 כעובדת זרה ועבדה בטיפול בקשישים במספר מקומות. 3. ביום 15.1.99 שכר המנוח דירה בת חדר אחד ברח' הגפן 13 בבני ברק וזאת לתקופה של שנה אחת. הדירה נשכרה ע"י המנוח עבור קריסלדה בידיעתה של אסתר. כל התשלומים עבור שכירת הדירה שולמו בהמחאות מהחשבון המשותף של המנוח ושל אסתר. קריסלדה התגוררה בדירה זו עד חודש ספטמבר 1999. באותו חודש עברה התובעת להתגורר בדירה שכורה ברח' כץ 59 בפתח תקווה. גם שכר הדירה עבור דירה זו בפ"ת שולם ע"י המנוח מחשבונם המשותף של המנוח ושל אסתר. קודם לכן בחודש אפריל 1999, פתח המנוח עסק של מכבסה בפתח תקווה יחד עם שותפה שהתגוררה באלפי מנשה. הדירה השכורה בפ"ת היתה בסמוך למכבסה. קריסלדה עבדה במכבסה. קודם לעבודתו במכבסה עבד המנוח במתנ"ס באלפי מנשה וזאת עד לחודש אוגוסט 1998. בן, בנה של קריסלדה (להלן - בן) נולד ביום 2.12.99 בבית החולים בלינסון בפ"ת. קריסלדה התגוררה בדירה בפ"ת עד לסוף חודש אוקטובר 2001 וזאת בסמוך לאחר פטירתו של המנוח. 4. ביום 15.6.99 חתמו המנוח ואסתר על הסכם גירושין. ביום 30.12.99 התגרשו הצדדים, בפועל לא בוצעו הליכי הפרדת הרכוש כמפורט בהסדר הגירושין. דירת בני הזוג נשארה רשומה על שם שניהם. הצדדים המשיכו להחזיק שני חשבונות משותפים בבנק לאומי ובבנק אוצר החייל. המנוח לא שינה את כתובתו ולא את הסטטוס שלו בתעודת הזהות ולא שינה את המוטבים בביטוחים. ביום 4.9.01 נפטר המנוח לאחר מחלה קצרה בגיל 57 בבית החולים בלינסון בפ"ת. בעת פטירתו היה המנוח פנסיונר של מבטחים. 5. אסתר הגישה לבית דין זה בתיק עב' 2276/02 בקשה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח לצורך קבלת קצבת שאירים ממבטחים. מבטחים השאירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית הדין וזאת לאחר שאסתר המציאה, בין השאר, אישור מצה"ל המכיר בה כידועה בציבור של המנוח ותעודת פטירה של המנוח בה היתה אסתר רשומה כאשתו. ביום 11.3.02 ניתן על ידי כב' השופט מאיר נחתומי פסק דין המכיר באסתר כידועה בציבור של המנוח לענין זכותה לקיצבת שאירים. קריסלדה לא היתה צד לדיון זה והיא לא הוזכרה על ידי אסתר במסגרת תביעה זו. מבטחים החלה לשלם פנסיית שאירים לאסתר מכח פסק הדין הנ"ל ואף שילמה פנסיית שאירים למאיה בתם של המנוח ואסתר. מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין הנ"ל, פנתה קריסלדה למבטחים וטענה, כי היא הידועה בציבור של המנוח וכי ילדה לו ילד. לאחר שקריסלדה המציאה למבטחים אישור על לידת חי ואשור פטירה של המנוח, החלה מבטחים לשלם קצבת שאירים לבן. אסתר היא זו שהוכרה כבת זוגו של המנוח לצורך קבלת קיצבה ממשרד הביטחון. המסגרת הנורמטיבית ומתווה הדיון 6. זכויותיהן של אסתר ושל קריסלדה תקבענה על פי תקנות קרן הפנסיה המקיפה לעמיתים ותיקים (להלן - התקנות) של הנתבעת 1 היא מבטחים (להלן - מבטחים). בתקנה 1 לתקנות, שעניינה הגדרת מונחים, הוגדרו "אשה" ו"אלמנה" כך: " 'אשה' פירושו - אשת חבר או פנסיונר או מי שבית משפט מוסמך הצהיר עליה כידועה בציבור כאשתו. 'אלמנה' פירושו - אשת חבר או פנסיונר שנפטר וגרה עימו בעת פטירתו". תקנה 31 דנה בפנסיית שאירים לאלמנת פנסיונר ואלמן פנסיונרית. בס"ק א' נקבע: "מת הזכאי לקבלת פנסיית זיקנה והשאיר אחריו אלמנה שהיתה אשתו לפחות שנתיים לפני פטירתו, או שילדה לו ילד, תקבל האלמנה פנסיה לכל ימי חייה בשיעור השווה ל-60% מהפנסיה שהיה מקבל בעלה אילולא נפטר". מניסוח התקנות עולה, כי זכאות לקצבת שאירים לאלמנת פנסיונר נוצרת במקרים הבאים: א. מי שהיתה אשתו או ידועה בציבור של פנסיונר שנתיים לפחות לפני פטירתו וגרה עימו בעת פטירתו. ב. מי שהיתה אשתו ו/או ידועה בציבור של פנסיונר פחות משנתיים לפני פטירת המנוח אך ילדה לו ילד וגרה עימו בעת פטירתו (דב"ע 97/ 37-6 פוגל נ' מבטחים פד"ע לב' 372 בעמ' 380). נוכח טענות הצדדים והשאלות העולות מהנתונים שבתביעה זו עלינו להכריע - עובדתית ומשפטית - בשאלות הבאות: א. האם קריסלדה היתה ידועה בציבור של המנוח ואם כן ממתי? ב. האם קריסלדה ילדה למנוח ילד? ג. אסתר או קריסלדה, עם מי מביניהן גר המנוח בעת פטירתו? 7. ביום 6.3.02 לאחר פטירתו של המנוח, הגישה אסתר לבית הדין הרבני האזורי באריאל בקשה לתיקון מצבה האישי שלה ושל המנוח. טענתה של אסתר היתה כי זמן קצר לאחר הגירושין חזר המנוח לחיות עימה בביתם באלפי מנשה כבעל ואשה. קריסלדה צורפה כצד לדיון. ביום 1.9.02 ניתן פסק הדין על ידי בית הדין הרבני באריאל. בדעת הרוב נקבע כדלקמן: " ... מסקנת הדברים מתברר, כי המנוח חזר לאשתו תקופה קצרה לאחר הגירושין, אולם בו זמנית מדי פעם היה בקשר עם העובדת שלו, אבל לא קשר קבוע ויציב כמו שהיה לו עם גרושתו. אלו היינו דנים מכח ידועה בציבור, הרי שנוטה הכף שהמבקשת (אסתר - ש.ט.) היא הידועה בציבור, אולם נוסף אצל המבקשת המעמד ההלכתי של גרושה שחזרה לחיות עם בעלה, שדינה כאשתו לכל דבר, ואילו לא היה נפטר, היתה זקוקה המבקשת ללא ספק לגט נוסף אילו היה ברצונה להינשא. על כן פוסק בית הדין : כי בעת פטירתו של המנוח יעקב פנחס גור, היה נחשב כנשוי למבקשת אסתר איטה גור, ואין המתנגדת קריסלדה קסידסיד נחשבת כידועה בציבור של המנוח". נוכח פסק דינו של בית הדין הרבני, השאלה האם היתה אסתר אשתו של המנוח, אינה עומדת לדיון בפנינו. מעמדה של אסתר כאשתו של המנוח נקבע על ידי בית הדין הרבני האזורי באריאל. קביעה זו הינה קביעת מעמדה האישי של אסתר והינה בתחום סמכותו של בית הדין הרבני. אין מחלוקת, כי אסתר ילדה למנוח ילד ועל כן - בהתאם לתנאים שבתקנות - השאלה היחידה באשר לאסתר הטעונה הכרעה הינה, האם היא גרה עם המנוח בעת פטירתו. יצויין ויודגש, כי הכרעתנו בשאלות א' וב' לעיל (מעמדה של קריסלדה כידועה בציבור והשאלה האם היא ילדה למנוח ילד), הינה אך ורק לצורך הענין שבפנינו, דהיינו זכאותה של קריסלדה לפנסיית שאירים מכח התקנות. לא אמורה להיות לקביעתנו בנושאים אלו, השלכה לתחומים אחרים שאינן בתחום סמכותו של בית דין זה ולעילות וסעדים שלא הועלו במסגרת תביעה זו. "ידועה בציבור" ו"מגורים" - סקירת הפסיקה 8. המבחן להכרה באשה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול; ראשית - על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית - עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. (ע"א 621/69 ניסים נ' יוסטר פד' כד' (1) 617 בעמ' 619. ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון פד' מג' (1) 431 בע"ע 444 - 443. דב"ע נג/7-6 בטר נ' קג"מ פד"ע כז' 135 בעמ' 140. דב"ע 97/ 37-6 פוגל נ' מבטחים פד"ע לב' 372 בעמ' 376. ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב ואח' נ' קג"מ, פס"ד מיום 26.6.01. דב"ע נו/ 329-0 רייזמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 6.7.97). בע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב ואח' נ' קג"מ (פס"ד מיום 26.6.01) מוסיפה השופטת רוזנפלד את הדברים הבאים: " השאלה בדבר הכרה באשה, כ 'ידועה בציבור' כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה אותו יש להוכיח בראיות. לענין זה יש צורך בראיות, כי האישה היתה ידועה בציבור כאשתו של האדם בו מדובר, ושבציבור קיבלו את השניים כבעל ואשה, וכך התייחסו אליהם. יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד, שיש בו מסימני החיים של יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על פי הדין. השאלה אותה יש לברר במקרים כגון אלו היא האם בקשר שבין השנים היה מסימני החיים של קיום יחידה משפחתית, וכפועל יוצא מכך, במקרים המתאימים - האם עקב פטירת המנוח נוצר, לגבי מי שטוענת להיות הידועה בציבור שלו, מחסור כלכלי, כגון, כאשר הידועה בציבור היא עצמאות מבחינה כלכלית, היא תחשב 'אלמנה' אם יוכח קיום החיים המשותפים ביחידה משפחתית". (ראו עוד: ע"ע 001245/00 שליאקין ואח' נ' הממונה על תשלום הגמלאות, פס"ד מיום 26.1.03. עב"ל 00169/01 אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 10.5.04). 9. תנאי לזכאותה של אשה או ידועה בציבור לפנסיית שאירים הינו, כי היא גרה עם המנוח בעת פטירתו. על טיבם של המגורים לענין זה עמד בפירוט בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע מד/ 62-0 המוסד לביטוח לאומי נ' משעלי פד"ע טז' 3 בעמ' 7-8: " עת אומרים שאשה פלונית 'גרה עם' גבר אלמוני .... אין מדובר עוד בקשר בין אדם לדומם, אלא לקשר בין בני אדם חיים, על כל העולה מכך ... את הדיבור היא 'גרה עימו' בהקשר הדברים כאשר מדובר בהעמדת גבר ואשה למטרה מוגבלת בגדר 'בני זוג' או 'נשואים' יש לפרש בשים לב למטרת המחוקק כ-COHABITATIO (בלטינית) או COHABIT (באנגלית) ... התנאי שאשה גרה עם גבר, במשמעות של קוהביטציה, יכול ויינתנו לו ביטויים שונים בגילים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים. אשר יקבע הוא המכלול לפי נסיבותיו ולא פרט זה או אחר". בהמשך מתייחס בית הדין הארצי לדרישת המגורים בחוק הביטוח הלאומי לפיה "אשתו" שבאותו חוק כולל " 'ידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו": "מעצם המושג 'ידועה בציבור' משתמעת, בדרך כלל, קוהיביטציה, אין זה משנה, שדווקא עת מדובר ב 'ידועה בציבור' , אותה קוהיביטציה תמצא את ביטויה או את הדגש לביטויה, בנתונים אחרים מאשר עת מדובר בזוג נשואים כדין. מכאן שהמילים 'והיא גרה עימו' בקשר ל'ידועה בציבור', הן מיותרות אם רואים בהן תנאי חיובי מצטבר. ישאל השואל, מה רצה להשיג המחוקק במילים אלה? התשובה ברורה ופשוטה. עת מדובר בזוג נשואים כדין ממשיכה האשה להיות אשתו של הבעל והבעל ממשיך להיות בעלה של האשה אף אם מסיבה זו או אחרת הם חיים בנפרד, או שאינם גרים האחד 'עם' השני, במשמעות שניתנה לעיל, היינו הם במצב של SEPARATIO; לענייננו אין זה משנה אם המשפט העברי מכיר ב-SEPARATIO או שאינו מכיר בכך, מה שבאו להשיג בהזדקקות למילים 'והיא גרה עימו' הוא, שעת מדובר ב'ידועה בציבור' מצב של SEPARATIO מפסיק את היות האשה 'אשתו' מכוח היותה ידועה בציבור, יחד עם זאת ברור שצריך שיהיה בכך כדי לשלול את הקוהביטציה ולא רק אחד הביטויים לכך". עקרונות אלו בכל הקשור להגדרת המגורים, מלווים ומנחים את פסיקתו של בית הדין הארצי גם בפסיקה מאוחרת יותר. ראיית המגורים המשותפים כחלק מהגדרתה של האשה כידועה בציבור וכתנאי להכרה בה ככזו, ולא רק כתנאי מצטבר לצורך זכויות פנסיה, צויינה בדב"ע נג/ 7-6 בטר נ' קג"מ פד"ע כז' 135 בעמ' 138. וחזרה ונשנתה במפורש בדב"ע נו/ 329-0 רוזמן נ' המוסד לביטוח לאומי פס"ד מיום 6.7.97 ובדב"ע נד/ 4-6 ליאון נ' מבטחים פד"ע כז' 339. בית הדין הארצי יישם את ההלכה לפיה, שאלת המגורים תבחן במצבים שונים על פי מכלול הנסיבות. נבחנו -בהקשרים שונים של דיני הביטחון הסוציאלי - שאלות של העדר מגורים משותפים בשל מצב רפואי (דב"ע נה/ 117-0 קומולוש נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כט' 49. ע"ע 183/99 אהרון נ' הממונה על תשלום הגמלאות פד"ע לז' 396), על רקע מצב נפשי (דב"ע נב/ 69-0 ליאון נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 458. ע"ע 33/99 צרפתי נ' הממונה על תשלום הגימלאות פס"ד מיום 18.12.00. ע"ע 0209/05 שטיינר נ' הממונה על הגמלאות, פס"ד מיום 12.1.06), ואף בשל מצב כלכלי (דב"ע נו/ 225-0 עטר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לב' 385). כללים אלו, באשר לתנאים להכרה באשה כידועה בציבור ובאשר להגדרת המגורים, לא פג טעמם -חרף שינויי העיתים מאז ניסוחם לראשונה - וכוחם יפה גם כיום. על רקע האמור נבחן את הראיות שנפרשו בפנינו. ראיות קריסלדה 10. קריסלדה בתצהירה ובחקירתה הנגדית (עמ' 13-21 לפר') טוענת, כי במהלך העבודה אצל משפחת גור בסינגפור נקשרו קשרי אהבה בין המנוח לבינה והוא אף פתח לה ולו חשבון בנק משותף בפיליפינים באמצעותו העביר לה כספים והיא העבירה לחשבון זה את משכורתה. הקשרים בין השניים נמשכו גם לאחר שעזבה את סינגפור והמנוח אף ביקר אצלה בפיליפינים מספר פעמים. המנוח דאג להביאה ארצה כעובדת זרה והכין את כל הטפסים הדרושים. בעת הגיעה ארצה, כל זמן שעבדה בטיפול בקשישים, התראתה עם המנוח בסופי שבוע. רשיון העבודה של קריסלדה נגמר בחודש ינואר 1998. באותו חודש שכר המנוח דירה בבני ברק ושם התגורר השניים מאותו מועד. קריסלדה מעידה כי גרה עם המנוח מינואר 1999 בבני ברק ומוסיפה: "כל לילה הוא ישן איתי באותה דירה. לא היה לילה אחד שהוא לא ישן, גם בימי שישי בלילה הוא ישן בדירה איתי. גם בחגים היהודיים הוא ישן איתי. לא היה לילה אחד שהוא ישן אצל אתי" (עמ' 14 לפר'). מוסיפה קריסלדה ומצהירה, כי באפריל 1999 פתח המנוח את המכבסה בפ"ת והיא עבדה שם בלא משכורת הואיל והמכבסה היתה בעיניה עסק משותף. אף בבית ניהלו משק בית משותף, אך בהעדר אישורי שהייה פורמליים לא היה לה חשבון בנק ולא כרטיס אשראי. באשר לתקופת המגורים בפ"ת מעידה קריסלדה, כי במכבסה היתה הפסקה בין השעה 13:30 לשעה 15:30 בה היה המנוח מגיע הביתה לדירה בפ"ת שניהם היו אוכלים צהריים ונחים. קריסלדה עבדה במכבסה בשעות אחה"צ כשלפני הצהריים עד לשעה 16:00 עבד במקום בנה של עליזה הרשקו שהייתה שותפה עם המנוח בעסק עד לחודש יולי 2000 בערך. במסגרת עבודתו מסר המנוח כביסה לגיהוץ במכבסה של שותפתו באלפי מנשה. הוא היה יוצא לעבודה בשעה 05:00 בבוקר ובשעה 06:00 היה לוקח את הגיהוץ לאלפי מנשה. לגירסתה של קריסלדה, היא נכנסה להריון מהמנוח בחודש פברואר 1999. בשל הנסיעות המרובות של המנוח, והריונה המתקדם של קריסלדה, החליט המנוח שעדיף שהם יתגוררו סמוך למכבסה ואז עברו השנים להתגורר ברח' כץ 59 בפ"ת. גם בדירה זו ניהלו השניים משק בית משותף. בהוצאות שכירות נשא המנוח. את הקניות עשו המנוח וקריסלדה יחד. המנוח היה נותן לה כסף אך היא לא קיבלה משכורת ממנו בגין עבודה במכבסה. בדירה בפ"ת היו חפציו של המנוח, בגדים ורהיטים שקנה המנוח, אלבומים ותמונות. במהלך הדיון הציגה קריסלדה שקית לטלית וגביע ליין של המנוח שהיו בדירה בפ"ת ונשארו ברשותה. בן, בנה של קריסלדה, נולד בדצמבר 99' בניתוח קיסרי. לבית החולים הגיעה קריסלדה יחד עם המנוח. הוא לא נשאר עימה עד הלידה הואיל ואמור היה לפתוח את המכבסה. הוא ביקש מביתו קרן להישאר עמה בבית החולים. המנוח שילם את חשבון בית החולים בסך 7,000 ₪. לאחר כחודש וחצי נערכה לבן ברית מילה בבית ברח' כץ. בברית נכחו הוריו של המנוח ואחיותיו דפנה ונירה ובתה של דפנה, אפרת. קריסלדה הציגה תמונות מטקס ברית המילה (ת/7,ת/8). בן החל לבקר במשפחתון ליד המכבסה כשהגיע לגיל 9 חודשים וזאת לאחר שהיה במשפחתון קודם של ילדים שאמותיהם פיליפיניות ואבותיהם ישראליים. חברים של המנוח לא ביקרו אותה ואת המנוח בדירה הואיל ומדובר גם בחברים של אסתר. מאז שהגיעה לישראל הלכו השנים לבקר חבר אחד של המנוח. קריסלדה הלכה עם המנוח לחתונות של חברים שלה (ת/8(א) ), הם יצאו לסרטים ולמסעדות יחד. קריסלדה השתתפה בהלוויתו של המנוח. קריסלדה מציינת, כי אין פס"ד המכיר באבהותו של המנוח על בן. המנוח חתם על תעודת הלידה וזאת מספר חודשים לאחר הלידה. בן לא נרשם כבנו של המנוח במשרד הפנים למרות שהמנוח ניסה לעשות זאת. בן מקבל קצבה ממשרד הביטחון וכן ממבטחים וזאת לאחר שהוצגו להם תעודת הלידה עליה חתם המנוח ומסמך ממשרד הפנים. קריסלדה הציגה שורה של תמונות בהן נראים יחדיו, בהזדמנויות שונות, הוריו ואחיותיו של המנוח ובעלה של אחת מהן, בן, וקריסלדה ( ת/1 - ת/8). 11. לענין תקופת המגורים בבני ברק העיד מטעם קריסלדה, מר מאיר מטלון שהינו מתווך דירות ובעליה של הדירה ברח' אפשטיין 13 בבני ברק. בתצהירו מציין מר מטלון, כי המנוח פנה אליו בבקשה למצוא לו דירה קטנה למגוריו ולמגורי חברתו לחיים. העד הציע לו את דירתו הפרטית ברח' אפשטיין. לאחר חתימת החוזה (נ/1) נכנס להתגורר המנוח בדירה יחד עם קריסלדה. המנוח ציין בפניו, כי קריסלדה היא חברתו לחיים וכי בכוונתם להביא לעולם ילד משותף. התשלומים עבור השכירות, לפי דברי המנוח לעד, יהיו על שמו של המנוח הואיל וחברתו אזרחית זרה. בני הזוג התגוררו בדירה עד ספטמבר 1999 ועזבו כאשר קריסלדה היתה בהריון מתקדם. במשך תקופת מגוריהם פגש בהם מר מטלון והיה ברור שמדובר בבני זוג לכל דבר. בחקירתו הנגדית (עמ' 5-8 לפר')' מסביר מר מטלון, כי משרדו וביתו סמוכים לדירה שהושכרה והוא המנוח "התחברו" והיו ידידים כך שהמנוח סיפר על קשריו עם קריסלדה. מר מטלון ביקר בדירה כ-10 פעמים בתקופת השכירות ובדרך כלל בערב ולאחר תיאום, והוא ראה את קריסלדה והמנוח יחד. מהביקורים במקום התרשם העד, כי בדירה לא התגוררה קריסלדה לבדה. התשלומים בפועל בגין שכר הדירה נעשו במזומן לאחר שהוחזרו למנוח שיקים דחויים מחשבון בבנק אוצר החייל שנתן לעד. כל חודש היה העד מגיע, מקבל מזומן ומחזיר את השיק. 12. התקופה בה היה המנוח שוכר הדירה בפ"ת החל מחודש ספטמבר 1999, נפרשה בפנינו על ידי מספר עדים. גב' ג'ני גלמן מתגוררת בבנין ברח' כץ 59 בפ"ת. לפי עדותה, הכירו היא ובעלה את המנוח ואת קריסלדה עת נכנסו לגור יחד בדירה. בנה של גב' גלמן גדול ב-6 חודשים מבן, ולכן הם בילו יחד עם הילדים. בעדותה בעל פה (עמ' 1-4 לפר') העידה גב' גלמן כי ראתה את המנוח בשעות 07:30 - 08:00 בבוקר כשהוא מסיע את הילד לגן וזאת לפחות ארבע פעמים בשבוע, כשהיו יוצאים יחד למקום העבודה. היא ראתה את המנוח גם בשעות מאוחרות. היא ראתה אותו בשעה 12:00 ביום שבת וביום רגיל. היא ראתה אותו בדירה ובחצר שלו והם נפגשו בגן הציבורי כשהמנוח טייל עם הילד שלו. בדירתם של המנוח וקריסלדה ביקרה העדה פעמיים או שלוש בכל התקופה. המנוח היה חוזר לארוחת הצהריים עם קריסלדה ועגלה, והעדה נפגשה עימם בחדר המדרגות. המנוח וקריסלדה היו בדירתה די הרבה בגלל בלוני הגז ובגלל כביסה שנפלה מהמרפסת שלהם. העדה מציינת, כי לשתי הדירות היתה חצר משותפת. העדה ראתה אותם בקניות במוצאי שבת. על דלת הדירה ועל פעמון הדירה היה רשום שם כלשהו. על תיבת הדואר היה רשום שמו של המשכיר וכן השם "גור". גב' גלמן מספרת, כי בשנה הראשונה להולדת הבן היו לוקחים אותו למקום העבודה לחצי יום. שנה לאחר מכן הכניסו אותו למעון או לגן. המנוח היה מסיע את הילד בבוקר ואח"כ היה לוקח את התובעת למקום העבודה. העדה אינה יודעת מדוע חזר המנוח הביתה לאחר שהיה לוקח את הילד לגן. 13. עד נוסף המעיד על הקשר שבין השניים - המנוח וקריסלדה - בתקופה בה שכר המנוח את הדירה בפ"ת, הינו מר ישעיהו ברנשטיין, בעליה של אותה דירה. בתצהירו אומר העד, כי בחודש ספטמבר 1999 השכיר את הדירה למנוח ולקריסלדה והם התגוררו בה עד ספטמבר 2001 מועד פטירתו של המנוח. קריסלדה המשיכה להתגורר בדירה עד לסוף חודש אוקטובר 2001. העד מצהיר, כי ידע שמדובר בבני זוג, הוא ראה את קריסלדה בהריון וכשביקר בדירה ראה שנולד להם בן. בכל עת שביקר בדירה היו שם שני בני הזוג והדבר עלה מצורת הדירה וארגונה. המנוח אף אמר לו שהתגרש מאשתו ונהג לכנות את קריסלדה "אשתי". בחקירתו הנגדית (עמ' 21-25 לפר') מוסיף מר ברנשטיין, כי ביקר בדירה 10 פעמים לפעמים בתיאום ולפעמים לא וזאת כדי לקבל את שכר הדירה ולסדר את האינסטלציה. בדרך כלל גם המנוח וגם קריסלדה היו בדירה בשעות הערב, לעיתים היתה קריסלדה לבדה בדירה. את השיק האחרון עבור שכר הדירה קיבל העד מבתו של המנוח. מר ברנשטיין חוזר על כך, שהמנוח אמר לו על קריסלדה שזו אשתו ועל כך, שבדירה גרו זוג ולא אדם אחד. העד ציין שחוזה השכירות אינו בידיו. הדירה הושכרה עם מיטה זוגית ולא היתה מיטה אחרת. לתיק בית הדין הוגשה עדותו של מר ברנשטיין בבית הדין הרבני האזורי באריאל (ת/9). באותה עדות אומר מר ברנשטיין, בין השאר, כי כששלח שרברב לדירה אמר לו אותו שרברב, כי בדירה גרה מישהי ובשבילו זה היה דבר חדש. 14. את מסכת ראיותיה של קריסלדה לתקופה זו, משלימה גב' רוזלינדה רייס. היא מצהירה, כי הכירה את המנוח ואת קריסלדה בספטמבר 2000 כשפגשה אותם ברחוב עם תינוקם והציעה את שירותה כמטפלת בביתה. לאחר חודש הביאו השניים את בן שהיה בן 10 חודשים לביתה והיא טיפלה בו במעון גן לילדי פיליפינים שניהלה בביתה. לפי הצהרתה של גב' רייס, המנוח וקריסלדה היו תמיד יחד והיה ברור שמדובר במשפחה לכל דבר. הם השתתפו גם ביום הולדתו של בנה של העדה, מוטי בנובמבר 2000. בדרך כלל המנוח וקריסלדה הביאו את בן בבוקר מביתם ולעיתים היה מביאו המנוח לבדו. בשעות הצהריים היה מגיע המנוח לבדו לקחת את הילד. גב' רייס טיפלה בבן עד נובמבר 2001. גב' רייס מציינת שהפכה לחברה טובה של קריסלדה והם נפגשו פעמים רבות. בחקירה הנגדית (עמ' 9 - 11 לפר') אומרת העדה, כי הם הביאו את בן בשעה 07:30 או 08:00 בבוקר לפני פתיחת החנות וכי שניהם יחד היו באים לקחת אותו בשעה 13:00. לפעמים היתה גב' רייס הולכת לדירה שלהם. קריסלדה סיפרה לה שהמנוח בעלה. בגין הטיפול בילד שילם המנוח במזומן. ראיות אסתר 15. בתצהירה מודה אסתר, כי המנוח פתח בידיעתה, חשבון בנק משותף עם קריסלדה בפיליפינים כדי שישמש את קריסלדה. במהלך שנת 1999 חשה, כי למנוח קשר הדוק מידי עם קריסלדה. למרות הכחשותיו של המנוח וטענותיו, כי יחסו לקריסלדה נובע מרחמים ואינו בהקשר מיני, עמדה אסתר על רצונה להתגרש. בחודש יוני 1999 חתמו בני הזוג על הסכם גירושין אך הגירושין בוצעו רק לאחר מספר חודשים בשל בקשותיו והכחשותיו של המנוח. לפני הגירושין שכר המנוח דירה בפתח תקווה סמוך למכבסה בה עבד בידיעתה ובעידודה, כדי שיוכל לעזוב את הבית לפני הגירושין. תשלומי שכר הדירה שולמו בהמחמאות מהחשבון המשותף שלה ושל המנוח. המנוח עזב את ביתו באלפי מנשה רק ביום הגירושין עצמו כשהוא לוקח עימו רק תיק קטן של בגדים ומצהיר על כוונתו לחזור הביתה בקרוב. המנוח לא שינה מאומה, לא כתובת, לא סטטוס בתעודת זהות ולא מוטבים בביטוחים. חשבון הבנק המשותף של בני הזוג נשאר משותף. מדובר בחשבון העיקרי של המנוח אליו נכנסו מידי חודש שתי הפנסיות שלו וזאת עד ליום פטירתו. מיד לאחר סידור הגט החל המנוח לשוב וללחוץ על אסתר לחזור ולהתגורר עימה. לאחר מספר שבועות חזר המנוח להתגורר בביתם והם חזרו לחיות כבני זוג לכל דבר. ביום 28.1.00 ערך לה המנוח מסיבת הפתעה ליום הולדתה אליה הוזמנו כל בני המשפחה ומספר מכרים. מאז התגורר המנוח בבית באופן קבוע כל לילה, כל שבת וכל חג. לתצהירה צירפה אסתר צילומים מליל הסדר בבית באלפי מנשה. מוסיפה אסתר ומעידה, כי היא והמנוח ניהלו משק בית משותף ללא התחשבנות בניהם. הם המשיכו להחזיק שני חשבונות בנק משותפים בבנק אוצר החייל ובבנק לאומי. שניהם לקחו הלוואה בבנק אוצר החייל בגין תשלום שחב המנוח לשותפתו במכבסה (לתצהיר אסתר צורף עותק הסכם הלוואה מיום 14.6.01). בשעת מחלתו סעדה אותו אסתר וישבה ליד מיטתו כל יום וכל לילה עד לפטירתו. היא ישבה "שבעה" בביתם באלפי מנשה. היא שילמה 18,000 ₪ לרכישת חלקת קבר עבורו בבית עלמין ירקון. באשר לטענות קריסלדה, כי המנוח היה מגיע לאלפי מנשה רק כדי למסור כביסה לגיהוץ, מציינת אסתר שמדובר בתקופה של חודשים ספורים בעוד שחייו במקום נמשכו עד לפטירתו. לענין הדירה בפ"ת, לא ניתן היה להפר את החוזה בגין שכירות זו ולכן הם המשיכו להחזיק בה, כשהמנוח היה משתמש בדירה כדי לנוח את מנוחת הצהריים. במהלך עדותה בפנינו (עמ' 55-67 לפר'). מוסיפה אסתר כי בשנת 1998 הגישה את התביעה לגירושין בבית הדין הרבני. היו שני דיונים בבית הדין. לאחר מכן נחתם הסכם גירושין שהיה מונח. לאחר זירוז של אסתר, נקבע דיון בבית המשפט לענייני משפחה לאישור ההסכם וזאת בתחילת שנת 1999. עד למתן הגט לא היתה מתיחות בינה לבין המנוח. אסתר מעידה, כי קריסלדה התקשרה באמצע הלילה למנוח לפחות שלוש פעמים וזה גרם לה להמשיך ולחשוד במנוח. אסתר הסכימה לשכירות הדירה בבני ברק עבור קריסלדה למרות חשדותיה וזאת כי היתה לה פינה חמה בלב עבורה והיא סברה שבכך יסתיים הענין. אסתר מציינת, כי עובדת עבודתה של קריסלדה במכבסה והקשר היום יומי עם המנוח היתה מהגורמים לבקשתה להתגרש. באשר להיעדרותו של המנוח מהבית עד גירושיו, חוזרת אסתר ומעידה, כי המנוח לא היה בבית חודש וכמה ימים. הם המשיכו להחזיק בדירה בפ"ת הואיל ואי אפשר היה להפר את החוזה ובשל כך שהמכבסה אמורה היתה לשאת בהוצאות השכירות. בנוסף, סוכם שטוב שהמנוח ינוח לו בצהריים בשל עבודתו הקשה. אסתר מכחישה, כי היא ידעה שקריסלדה בהריון ומוסיפה, כי בתה קרן לא אמרה לה בזמנו ששהתה עם קריסלדה בזמן הלידה בבית החולים. לגירסת אסתר, החפצים שהוצגו על ידי קריסלדה במהלך עדותה אינם של המנוח. הגביע שלו נמצא אצלה בבית. אסתר מספרת, כי המנוח לקח חנוכיה עתיקה של הוריו לשיפוץ וזו היתה בדירה בפ"ת בעת פטירתו. תעודת הזהות של המנוח היתה אצל אסתר והיא השתמשה בה לצורך סידורי הקבורה. ארנקו של המנוח היה אצל הבת קרן והוא נלקח על ידה עם תיקו של המנוח ומסמכים אחרים מבית החולים. מסמכי העסק של המנוח נלקחו על ידי קרן מהדירה מפתח תקווה לאחר פטירתו של המנוח. המסמכים נגנבו מביתה של קרן . אסתר מאשרת כי היא רואה חלק מהמסמכים בידיה של קריסלדה על אף שאין היא מאשימה אותה בגניבה. אסתר אינה מאשרת את חתימתו של המנוח על מסמך "הודעת לידת חי", שצורף לכתב התביעה. אסתר מספרת כי מחלתו של המנוח החלה כדלקת ריאות כשבוע לפני שאושפז, הוא טופל בקופת חולים כללית באלפי מנשה אצל ד"ר גולדמן רופאת משפחה. ביום האשפוז לקחה אותו קרן שהיתה בחופשת לידה, לקופ"ח והרופאה החליטה לאשפזו. קרן והמנוח נסעו לבית החולים בילינסון. תיקו הרפואי של המנוח היה בקופ"ח באלפי מנשה ומשם הועבר לגניזה. 16. בתה של אסתר, קרן גור - לביא (להלן- קרן) מצהירה כי היתה הבת הקרובה לאביה. קרן ובעלה מתגוררים בשכנות קרובה לביתם של אסתר והמנוח מאז חזרתם של בני הזוג מסינגפור והם מצויים איתם במגע יום יומי. לדבריה, סיפר לה המנוח, כי אסתר חושדת בו בקשר הדוק מדי עם קריסלדה. המנוח הכחיש בפניה קשר מיני עם קריסלדה וטען, כי יש להתייחס אליה ברחמים. תקופה קצרה לאחר הגירושין, חזר המנוח להתגורר עם אסתר כבעבר והם חזרו לחיות כבני זוג נשואים לכל דבר וענין. המנוח טיפל בבית, תיחזק אותו ואף טיפל בגינה מדי שבוע. הדברים ידועים לקרן גם מדבריו של המנוח וגם מראיה שלה. היא היתה נכנסת מספר פעמים בשבוע לביתם של בני הזוג. כל יום שישי בלילה אכלו קרן ובעלה עם הוריה של קרן ולאחר מכן, המנוח נשאר ללון בבית. הדבר היה כך גם בחגים. ברוב המקרים, הם היו נפגשים בשבת בבוקר בגינת ביתם של ההורים כשהמנוח היה בבית. אסתר והמנוח ביקרו בביתה של קרן יחד והביאו מתנות משותפות. אסתר היא זו שסעדה את המנוח בשעת חוליו. המנוח העסיק את קריסלדה במכבסה ושילם לה משכורת. בשל כך שלא היה לה רישיון עבודה לא ניתן לשלם משכורת באופן רשמי. בשל בדידותה של קריסלדה ובחמלתו עליה, לקח אותה המנוח לביקורים אצל הוריו. לפי תצהירה של קרן, סיפר לה המנוח שלקריסלדה חבר קבוע והוא אביו של התינוק. עוד סיפר לה כי היא מתגוררת באיזור התחנה המרכזית בת"א. בחקירתה הנגדית (עמ' 47-51 לפר'), מוסיפה קרן, כי בתקופת חופשת הלידה שלה בעקבות לידת בתה ביום 21.12.00 במשך חצי שנה, היו המנוח ואסתר עושים "ביבי סיטר" לבתה בערבים והמנוח היה בביתו יום יום. לפעמים הדבר נעשה בביתה של קרן ולפעמים בביתם של אסתר והמנוח. קרן אינה מכירה את הטלית והגביע שהציגה קריסלדה במהלך הדיון וטוענת, כי פריטים מסוג זה נמצאים בבית באלפי מנשה. היא אינה יודעת שדרכונו של אביה נמצא אצל קריסלדה. קרן מכחישה את חתימתו של המנוח על טופס "הודעת לידת חי". העדה מאשרת, כי לבקשתו של המנוח ביקרה את קריסלדה בבית החולים טרם הלידה וזאת בשל קשיי השפה שלה. היא שהתה בבית החולים 20 דקות וחזרה למכבסה ומשם נסעה עם אביה לאלפי מנשה. לגירסתה, המנוח לא חזר לבקר את קריסלדה בבית החולים. לשאלתה, השיב לה המנוח כי הילד שנולד אינו ממנו. קרן מעידה, כי המנוח ביקש ממנה להכיר לקריסלדה את אחד מחבריה, היא ניסתה לארגן פגישה אך הדבר לא יצא לפועל. העדה מציינת כי ביום אשפוזו של המנוח היא פגשה אותו בביתו באלפי מנשה והם הלכו יחד לרופאת המשפחה שהמליצה לאשפז אותו. בעקבות כך, הם נסעו לבית החולים בילינסון. קרן מכחישה שהיא לקחה את המנוח באותו יום מפתח תקוה. לאחר "השבעה" היתה קרן בדירה בפ"ת ושילמה שכ"ד. היא לקחה מסמכים הקשורים למכבסה וזאת לבקשת בצלאל השותף במכבסה, שותפות שהחלה מספר חודשים לפני פטירתו של המנוח. היא נטלה גם חנוכיה שהיתה שייכת לסבתה. היא מכחישה שסייעה לאביה להעביר חפצים כלשהם לדירה בפ"ת. 17. חתנם של המנוח ואסתר, בעלה של קרן , רון גור לביא (להלן -רון) הצהיר מטעם אסתר, כי לאחר הגירושין חזר המנוח לביתו באלפי מנשה כשאסתר והמנוח חזרו לחיות כבני זוג נשואים לכל דבר. מוסיף רון ומציין, כי מדי בוקר בימי חול בשעה 07.30 היה אוסף אותו המנוח מביתו באלפי מנשה והם היו נוסעים יחדיו למקום עבודתו של רון בפ"ת. שם היה המנוח מוריד אותו וממשיך לעבודתו. מדי פעם היו חוזרים השניים לאלפי מנשה לאחר העבודה. מדי יום ראשון היתה מצטרפת אליהם באופן קבוע שכנתם נעמה אלדד , אשר היתה ממשיכה משם ללימודיה ברחובות. העד מצהיר, כי הוא וקרן היו נפגשים עם המנוח ואסתר בארוחות שבת ובחגים וגם בשבת בבוקר. גם לרון סיפר המנוח שקריסלדה גרה באזור התחנה המרכזית בת"א וזאת על אף ששוחח עם המנוח בעניינה מספר פעמים בודדות והמנוח, לא אהב לשוחח עליה. המנוח לא סיפר לו על קשר מיני ביניהם. בחקירתו הנגדית (עמ' 40-44 לפר') מסביר רון, כי הנסיעה עם המנוח בבוקר לפ"ת התמשכה עד תקופה של שנה וחצי, למעט מקרים בודדים בהם המכבסה היתה סגורה או בעת שירות מילואים של רון. השותפות של המנוח עם עליזה הרשקו היתה קצרה יותר מתקופת הנסיעה שלו ושל המנוח ולא תמיד היתה כביסה ברכב של המנוח. רון מציין שהמנוח נשאר ללון בביתו. הוא עצמו היה שעות רבות בבית המנוח וראה אותו במיוחד בסופי שבוע במהלך השנים 2000-2001. לגירסת רון במהלך 4-6 שבועות לאחר הגירושין, לא היה המנוח בבית, אולם לאחר מכן חזר הביתה וביום 28.1 אירגן את מסיבת יום ההולדת של אסתר. באותה תקופה, למעט תיק, הוא לא הוציא דבר מהבית. רון מתייחס לתמונות שהוגשו לבית הדין על ידי קריסלדה ומציין כי באירוע המצולם בת/5, פגשו במקרה את קריסלדה בבית הוריו של המנוח ולא היה מדובר בפגישה מתוכננת או באירוע חברתי. 18. איתן תגר גם הוא חתנם של המנוח ואסתר, ובעלה של בתם איריס (להלן - איתן) . בתצהירו הוא מציין , כי הוא ורעייתו מתגוררים בשכנות לביתם של המנוח ואסתר כך שהמגע ביניהם הוא יום יומי. לאחר הגירושין חזר המנוח הביתה והוא ואסתר חזרו לחיות כבני זוג לכל דבר. מספר פעמים בשבוע היה נכנס איתן לביתם של בני הזוג. בכל יום שישי אכלו יחד ארוחות שבת והמנוח היה נשאר ללון בביתו. בני הזוג ביקרו בביתם של איתן ואיריס והביאו מתנות משותפות. מדי בוקר ביום חול בשעה 07.15 היה איתן פוגש את המנוח באלפי מנשה, כשאיתן הביא את בתו לגן. המנוח היה רוכש מצרכים בסופרמרקט השכונתי. מוסיף איתן ומספר, כי הציע למנוח לחתום על ערבויות שנדרשו לצורך המכבסה, אך המנוח דחה זאת בטענה שאסתר חותמת לו על ערבות. למרות שהיה קרוב למנוח והוא התייעץ עימו לעיתים קרובות אף ניהל איתו שיחות נפש, מעולם לא שמע ממנו, כי יש לו קשר עם קריסלדה או שנולד לו בן ממנה. בחקירתו הנגדית (עמ' 30-35 לפר'). מכחיש העד, כי העביר חפצים של קריסלדה ושל המנוח מבני ברק לפתח תקוה. למרות שאיתן היה קרוב למנוח וזה התייעץ עימו בכל הקשור בעסקו, לא יודע איתן שקריסלדה לא קיבלה תלוש שכר מסודר. איתן מעולם לא ראה את קריסלדה עם המנוח. בלווית המנוח הוא ראה את קריסלדה. איתן מאשר שהוא ורעייתו הגיעו למכבסה לאחר פטירת המנוח אך הוא לא הציע לשלם לקריסלדה כספים על מנת שלא תפתח בהליכים משפטיים. הוא מאשר, כי איריס רעייתו נשארה לבדה באותה הזדמנות עם קריסדלה. מוסיף איתן ומציין, כי לעיתים כשחזר מעבודתו כשותף בקייטרינג, ראה את רכבו של המנוח ליד בית בני הזוג בשעה 2 או 3 לפנות בוקר. איתן מציין, כי ראה את המנוח בבוקר באלפי מנשה, גם לאחר שהשותפות עם עליזה הרשקו הסתיימה. 19. בנוסף לבתה וחתניה, העידו מטעמה של אסתר גם חברים שלה ושל המנוח. בתצהירה של גב' חיה טל תושבת אלפי מנשה, מציינת המצהירה כי במשך השנים נוצרו יחסי ידידות בינה ובין בעלה לבין אסתר והמנוח. הם היו מעורים אחד בחיי משנהו, מבקרים האחד בבית רעהו וזאת גם לאחר פטירתו של בעלה של גב' טל. גב' טל ראתה את המנוח רוכש מצרכים מדי בוקר בסופרמרקט המקומי. בכל ביקור שלה ראתה את המנוח והתארחה בביתם לארוחות שבת אותם ערכו המנוח ואסתר יחד. גב' טל מציינת, כי המשיכה להתארח בביתם בחגים ובמוצאי יום כיפור והמנוח נהג בבית מנהג בעלים. מוסיפה גב' טל ומצהירה כי פגשה את המנוח גם בקופ"ח, בבית כנסת בישוב וגם ברחוב והיה ברור, כי בני הזוג הם זוג נשוי לכל דבר. בחקירתה הנגדית (עמ' 26-30 לפר') מספרת העדה, שבעלה היה סגן מנהל סניף בנק לאומי בכפר סבא בו התנהל חשבונם של בני הזוג, וכי ידעה על חשבון משותף של המנוח ואסתר מכח קירבתה לאסתר. מוסיפה העדה, כי המנוח יצא מהבית רק ביום שהגירושין נכנסו לתוקף. לאחר הגירושין המשיכה גב' טל לבקר אצל אסתר לעיתים קרובות וראתה את המנוח בבית. הוא היה בגינה ובארוחות, סידר שולחן ורחץ כלים והתנהג כמי שגר במקום. העדה מאשרת, כי באלפי מנשה היתה לו שותפה לעסק והוא היה בא למסור לה כביסה לגיהוץ במשך זמן מסויים. לאחר מכן הוא הפסיק לבוא. גב' טל מציינת, כי ראתה את בגדיו של המנוח בארון בחדר השינה וגם ראתה בבית דברים שלו כמו דיסקים. בעת מחלתו של המנוח היא היתה מתקשרת לאסתר והיא מסרה לה פרטים על הטיפול בו. גב' טל לא שוחחה עם המנוח על המצב. לפי התרשמותה, לא היה הבדל בקשרים בין בני הזוג בין שנת 1998 לשנת 2001. 20. רפאל ומתי אלדד הינם בעל ואשה המצהירים- בתצהיר משותף - על הכרותם עם בני הזוג גור מזה כ-34 שנים. הם ידידים קרובים מאז, והם מתגוררים כ-18 שנה בשכנות צמודה (חצר משותפת) לבני הזוג. בני הזוג, למרות הגירושין, המשיכו להתגורר יחד ודבר לא השתנה ביחסיהם. בני הזוג היו יחד בבית ומחוץ לבית. בני הזוג אלדד השתתפו עם בני הזוג גור באירועים חברתיים. כאשר המנוח נפל למשכב טיפלה בו אסתר ולא משה ממיטת חוליו. בחקירה הנגדית ( עמ' 36-40 לפר') משיב מר אלדד לשאלה האם ידע, על הולדת ילדה של קריסלדה ומציין, כי ידע שנולד למנוח ילד בשלב הרבה יותר מאוחר מאשר בתקופת הגירושין, וכי המנוח סיפר לו שיש לו ילד מקריסלדה לאחר שזו ניצלה אותו והפילה אותו בפח. קריסלדה יצרה את הסיטואציה ללא ידיעתו, והוא לא רצה את הילד. מר אלדד מציין, כי השאיפה של המנוח היתה לקיים את משפחתו ואילו עם קריסלדה היה קשר של מאהבת ולא מעבר לכך. חודשיים לאחר הגירושין חזר המנוח לביתו אך המשיך לדאוג לילד שנולד לו מקריסלדה, כיון שהרגיש חובה לא להתנתק מאחריות לכך. מר אלדד מעיד, כי ראה את המנוח באלפי מנשה בבקרים בשעה 06:30 וגם בערבים בשעות 20:00 או 21:00. שני הזוגות היו באירועים משותפים והלכו יחד למסעדה. מר אלדד ביקר את המנוח בבית החולים כמעט כל יום וכל המשפחה היתה לצידו. את קריסלדה לא ראה בבית החולים. מר אלדד נכנס לחדר השינה בביתם של המנוח ואסתר. אסתר הראתה לו את בגדיו של המנוח. מוסיף העד, כי הוא הלך יחד עם המנוח לבית הכנסת והיו למנוח כלי קודש בבית. יצויין, כי בעדותו בבית הדין הרבני ביום 9.3.02 ( נספח לכתב התביעה) ציין מר אלדד, כי המנוח לא סיפר לו על הילד מקריסלדה והדבר נודע לו משמועות. 21. גב' מתי אלדד בעדותה בפנינו (עמ' 44-47 לפר'). מדגישה, כי היא כמו אחות של אסתר ומכאן ידיעתה על פרטים שונים בחיי בני הזוג כמו קיומו של חשבון משותף. לגב' אלדד נודע על קיומו של ילד שנולד לקריסלדה רק לאחר פטירתו של המנוח. גם אסתר, לדבריה של העדה, לא ידעה על כך. גב' אלדד ראתה בבית חפצים של המנוח. בתקופה של כחודשיים בה לא היה המנוח בבית, לא ראתה כביסה שלו במתקן הכביסה המשותף ולאחר שחזר היתה כביסה שלו. בבוקר היה המנוח לוקח את בנה של גב' אלדד ואת בתו מאיה לבית הספר. פעמים רבות נסעה בתה של גב' אלדד בימי ראשון בבוקר וגם באמצע השבוע עם המנוח מאלפי מנשה לפתח תקווה. גב' אלדד יודעת לספר, כי על פי מצב המיטה בביתה של אסתר יכלה להבחין שאין אדם נוסף בבית וזאת בתקופה שהמנוח עזב את הבית. לאחר חזרתו, ראתה העדה סימנים שהמנוח ישן במיטה. ההכרעה 22. גירסתן של אסתר ושל קריסלדה, בנושאים קריטיים, סותרות חזיתית זו את זו. סבורים אנו שגם זו וגם זו לא העלו בפנינו את העובדות במלואן וכהוויתן. חלק מהעדים עשו מאמץ, אף באמירות בלתי מדויקות, לסייע בידי הצד שהזמינם לעדות. עם זאת אין אנו מקבלים את הטענות לפיהן, יש לדחות מכל וכל עדות של מי מהעדים. יש להתייחס בזהירות לעדויות של בני משפחה ושל חברים קרובים. משקל יתר יינתן לעדויות של עדים חסרי נגיעה למי מהצדדים כמו גם למסמכים. עמדתנו תקבע על סמך הגיונם של דברים וסבירותם תוך התייחסות לתמונה הכללית המתקבלת מראיות שני הצדדים ופחות לשאלה מי מבין העדים עדותו קרובה יותר לאמת ומי פחות. נציין, כי עמדתה של מבטחים כפי שבאה לידי ביטוי בסיכומי באת כוחה, הינה שיש לחלק את הפנסיה בין אסתר לבין קריסלדה וזאת נוכח חומר הראיות, ממנו עולה שקריסלדה היתה הידועה בציבור של המנוח והתגוררה עימו בעת פטירתו. 23. אין בפנינו עדויות מפורטות באשר למערכת הקשרים שבין המנוח לקריסלדה בתקופה בה הועסקה קריסלדה בביתם של בני הזוג בסינגפור ועד לעזיבתה את סינגפור. הנתונים המעטים החשובים לענין זה הינם, כי המנוח פתח חשבון בנק משותף עם קריסלדה בפיליפינים והפקיד סכום כסף בחשבון זה. אין בפנינו נתונים בדבר פעילות החשבון. הטענה, כי המנוח ביקר אצל קריסלדה אף לאחר שבני הזוג חזרו ארצה, לא נסתרה. מכל מקום סבורים אנו כי עד להגעתה של קריסלדה ארצה כעובדת זרה בחודש מאי 1997, לא התקיימו בין השנים יחסים שחרגו מדאגה של מעסיק לעוזרת ומטפלת לשעבר אשר מעסיקיה נהגו בה כבת משפחה. מחודש מאי 1997 ועד לתחילת שנת 1999, אין ראיה כלשהי לקשר אינטימי בין המנוח לקריסלדה. באותה עת עבדה קריסלדה במספר מקומות בטיפול בקשישים וגרה במקומות בהם עבדה. אין אנו מקבלים את הטענה, כי בסופי שבוע התראתה עם המנוח. אין כל פירוט באשר לטענה זו וודאי לא הוכחה לכך. 24. בתחילת שנת 1999 שכר המנוח דירה בבני ברק עבור קריסלדה. אין מחלוקת, כי כל תקופת השכירות, שולמו דמי השכירות על ידי המנוח. מעדותו של משכיר הדירה עולה, כי המנוח נהג לשהות בדירה ואף הציג עצמו כמי שגר בה. מקובלת עלינו עמדת קריסלדה לפיה, בתקופה בה התגוררה בבני ברק קיים המנוח עימה קשרים אינטימיים ובילה חלק מזמנו עימה בדירה. בחודש ספטמבר 1999 עברה קריסלדה להתגורר בפתח תקווה בדירה ששכר המנוח ושילם בגינה את שכר הדירה. קודם לכן, החל מחודש אפריל 1999, החלה קריסלדה לעבוד במכבסה של המנוח, שהיתה בקרבת מקום לדירה. בתקופה זו, כעולה מחומר הראיות, שהה המנוח חלק משעות היום בדירה בפ"ת עם קריסלדה. הוא דאג לבן, הביא אותו לגן והחזיר אותו לדירה. חלק מבגדיו ומחפציו האחרים היו באותה דירה. בפועל, חלק משגרת יומו באותה עת, סב סביב קריסלדה ובן. עם זאת, מדובר בדירה הסמוכה למקום עיסוקו של המנוח, כך שניתן להניח שאת רוב שעות היום בילה בעבודה. המנוח הוא ששילם את שכר הדירה והוא שנשא בהוצאות החזקתה ובהוצאות המחיה של קריסלדה ובן. ביום 30.12.99 התגרשו המנוח ואסתר. מאותו יום ולתקופה של כחודש ימים, התגורר המנוח בדירה עם קרסילדה ובן. מדובר במגורים לכל דבר וענין בשעות היום ובשעות הלילה. לאחר כחודש ימים, חזר המנוח לביתו באלפי מנשה. שגרת יומו חזרה למצב שלפני גירושיו. הוא המשיך לבלות חלק משעות היום בדירה בפ"ת באותן שעות שבהן לא עבד במכבסה, אולם חזר בסופו של יום, לאשתו ולביתו באלפי מנשה. 25. בן, בנה של קריסלדה, נולד ביום 2.12.99. האם מדובר ילד של המנוח במובן תקנה 31 לתקנות? נחזור ונציין, כי ההכרעה בשאלה זו, כוחה יפה רק באשר לסעד הנדרש על ידי קריסלדה בתביעה זו בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה ועל פי דיני הראיות הנהוגים בו. אין בהכרעתנו קביעה בדבר אבהותו של המנוח על בן בהקשרים אחרים. מעבר לעדותה של קריסלדה עצמה, היא הציגה צילום טופס "הודעת לידת חי". בטופס זה מצויין, כי המנוח הינו אביו של בן. בטופס מצויה חתימה הנחזית להיות חתימתו של המנוח. התאריך המצויין בטופס הינו 6.4.00. מסמך נוסף שהוצג הינו תעודת לידה שהוצאה על ידי משרד הפנים ביום 9.5.01. בתעודה זו נכתב כי האב הינו המנוח, אולם אין ציון למספר זהות של בן. מעדויותיהם של עדי קריסלדה, עולה כי המנוח הציג עצמו כלפי גורמים מסויימים כאביו של בן. בתמונות שהציגה קריסלדה יש משום אסמכתא, ולו קלושה, לטענה זו. מאידך , אין ספק, כי המנוח היסס - באופן רשמי וגם כלפי כולי עלמא - להכיר בבן כבנו. זהו לשיטתנו, ההסבר לכך שהמסמך "הודעת לידת חי " נושא תאריך המאוחר בארבעה חודשים מיום הלידה. זוהי הסיבה שתעודת הלידה הוצאה על ידי משרד הפנים שנה וחצי לאחר הלידה ובלא שניתן לבן מספר תעודת זהות. המסמך הנוסף שביקשה ב"כ של קריסלדה להגיש (בש"א 4491/06) אין בו כדי לשנות התרשמות זו. גם אמירותיו של המנוח לפיהן בן אכן בנו הוא, נאמרו רק לבודדים ומכורח הנסיבות. הראיות מצביעות על כך כי במעגלים רחבים יותר, לא כך היו פני הדברים אלא ההיפך הגמור. בהתחשב בנתונים דלעיל לאחר ששקלנו את הראיות בנושא זה, לצורך ההכרעה בנושא שבפנינו, אנו קובעים כי קריסלדה ילדה למנוח ילד וזאת בגדר התנאי שבתקנה 31 א' לתקנות. 26. לאור קביעתנו לעיל ובהתחשב בטענות הצדדים ובראיותיהם, השאלה המכרעת בנושא דנן, הינה מי היא שגרה עם המנוח בעת פטירתו, אסתר או קריסלדה? שאלת המגורים הינה חלק מהגדרת "ידועה בציבור" (ראה בסעיף 9 לעיל). גם אם יסבור הסובר שלא כך יש לפרש את דרישת המגורים, הרי שדרישה זו היא חלק בלתי נפרד מהגדרת "אלמנה" שבסעיף 1 לתקנות וממילא תנאי לזכאות לפנסיית שאירים. אין בפנינו עדות מכרעת לכך שהמנוח שהה עם קריסלדה בשעות הלילה, לא בתקופת מגוריה בבני ברק ולא בתקופת מגוריה בפתח תקווה. העדויות מטעמה של קריסלדה מלמדות על שהותו של המנוח בדירה בבני ברק אך לא על מגוריו במקום דרך קבע. הדברים נכונים גם באשר למקום מגוריו של המנוח החל מחודש ספטמבר 1999, למעט התקופה הקצרה שלאחר הגירושין. עדיה של אסתר מעידים במפורש, כי המנוח עזב את ביתו באלפי מנשה רק לאחר הגירושין. כל אותם עדים מעידים, כי מספר שבועות לאחר מכן, חזר לביתו. גם אם יש להתייחס לעדויות של בני המשפחה בזהירות, הרי נוכח הדברים שחזרו ונשנו בעדויותיהם של בני המשפחה והחברים, שוכנענו בנכונותם. ברי, כי החל מתחילת שנת 1999 בילה המנוח חלק מזמנו עם קריסלדה בשעות היום, היו לו עימה יחסים אינטימיים והוא ודאג לפרנסתה. לא שוכנענו כי הוא התגורר עימה בתקופה כלשהי למעט מספר שבועות בתחילת שנת 2000. כל אותה תקופה היה ביתו באלפי מנשה, הוא יצא לעבודתו מביתו זה וחזר לביתו ולאסתר לאחר העבודה. הוא בילה בשבתות וחגים בביתו עם בני משפחתו וחבריו. אין חולקין, כי בחלק מתקופת עבודתו במכבסה הביא המנוח כביסה לגיהוץ לשותפתו באלפי מנשה. אין בכך כדי לערער את התמונה הכללית בדבר מגוריו באלפי מנשה. בחקירתה הנגדית אמרה קריסלדה, כי כל לילה המנוח ישן איתה ולא היה ולו לילה אחד שהוא לא היה עימה (עמ' 14 לפר'). גירסה זו נראית לנו בלתי סבירה בעליל. אין ספק, כי אסתר חשדה בקיום יחסים קרובים בין המנוח לקריסלדה כבר בשנת 1998. עם זאת, כעולה מחומר הראיות, מדובר היה בחשדות בלבד. ככל שהמנוח היה מתגורר דרך קבע עם קריסלדה כבר מתחילת שנת 1999, הרי ברי שלא מדובר היה בחשדות גרידא, אלא בנתון חד משמעי המעיד על הקשר האינטימי בין השניים, נתון שהיה בולט לעין לבני המשפחה ולשכנים. מצב הדברים בו חלפה לה תקופה של שנה בין עזיבת הבית לבין מתן הגט, אינו עולה בקנה אחד עם גישתה של אסתר כפי שהתרשמנו ממנה. ככל שכך היו פני הדברים, היתה אסתר דואגת לביצוע הגירושין מוקדם יותר. אין כל ראיה, כי בתקופה זו, היינו בשנת 1999, לא שהה המנוח בביתו בשעות הלילה. העדויות מצביעות על ההיפך מכך. יתר על כן. בכתב התביעה טענה קריסלדה כי בדירה ברמת גן גר עימה המנוח לסירוגין (סעיף 3). הדבר נוגד את עדותה במהלך הדיון. סתירה זו בשאלה קריטית לעילת התביעה, פוגעת באמינותה של קריסלדה. כעולה מעדויותיהן של אסתר ושל קרן, נלקח המנוח לבית החולים בלינסון מביתו באלפי מנשה ולאחר שביקר אצל רופאת המשפחה בישוב. יש בנתון זה להוסיף למסכת הראיות בדבר מגוריו של המנוח באלפי מנשה ולא בפתח תקווה. אין ללמוד מהחפצים שהיו בדירה בפ"ת, כי מדובר במגוריו במקום. הוכח, כי בגדיו של המנוח היו בביתו באלפי מנשה. ככל הנראה החזיק המנוח מערכת כפולה של תשמישי קדושה. נתונים אלו מחזקים את התרשמותנו לפיה, שהה המנוח עם קריסלדה בדירה בפ"ת, אולם לא עזב את ביתו ולא התגורר בפתח תקווה. אנו קובעים, כי מרכז חייו של המנוח בכל התקופה מחודש ינואר 1999 ועד פטירתו, למעט מספר שבועות לאחר גירושיו, היה בביתו באלפי מנשה. הוא התגורר עם אסתר בכל אותה תקופה. בעת פטירתו, המנוח גר עם אסתר ולא עם קריסלדה. 27. מסקנתנו לפיה לא התגורר המנוח עם קריסלדה בעת פטירתו אלא עם אסתר, חורצת את גורלה של התביעה. קריסלדה אינה "אלמנה" כהגדרתה בתקנות ומשכך אין היא זכאית לפנסיית שאירים. עם זאת, אין אנו פטורים מקביעת עמדתנו באשר למשמעותם של המרכיבים האחרים בהגדרת "ידועה בציבור" במקרה שבפנינו. התרשמנו, כי המנוח לא התכוון כל עיקר לנתק את קשריו עם אסתר ולפרק את התא המשפחתי עימה. אדרבא, נוכח מכלול העדויות אין לנו ספק, כי המנוח ביקש בכל מאודו להשאיר על כנו את קשריו המשפחתיים עם אסתר ועם כל בני משפחתו. אף גירושיו נעשו שלא בטובתו ולפי דרישה של אסתר. חרף קשריו האינטימיים עם קריסלדה ודאגתו למגוריה ולפרנסתה ולכך שתישאר בארץ, לא התכוון המנוח ליצור עימה קשר של מסירות ונאמנות המעידות על קשירת גורל בקשר של תמיד. מדובר בקשרים של גבר ואשה המקיימים בסתר קשרים אינטימיים וללא כל כוונה - לפחות מצד הגבר - ליצור מערכת שעל פניה נראית מערכת של חיי משפחה. ציינו, כי מערכת הקשרים בין השניים נעשתה בסתר. עדי אסתר, העידו כולם, כי המנוח הכחיש באופן מוחלט ולאורך כל התקופה הרלוונטית, את טענותיה של אסתר בדבר קשרים קרובים עם קריסלדה. עדיה של קריסלדה מעידים אכן, כי המנוח הציג את קריסלדה כאשתו ואת בן כבנו אלא שמדובר בהצגה בפני מספר מצומצם של אנשים; משכירי הדירות, המטפלת של בן ושכנה. מדובר באנשים שמטבע הדברים לא ניתן להסתיר מהם קשרים אינטימיים בעקבות שהותו של המנוח עם קריסלדה. לעומת זאת, לא בילו השנים עם חברים של המנוח, לא התארחו אצל חברים וחברים לא התארחו בדירתם. אין כל הוכחה לבילויים משותפים שלהם, כמו יציאה לחופשות או לאירועים אחרים. לענין זה העובדה שהמנוח יצא עם קריסלדה לחתונות של חברותיה שלה בלבד ולא לאירועים דומים של חבריו ובני משפחתו, מחזקת מסקנה זו. אין בפנינו ראיה של ממש לשאלה כיצד הציג המנוח את קריסלדה ואת בן בפני הוריו ואחיותיו. מהמוצגים ת/1 - ת/8 עולה, כי הוריו של המנוח אחיותיו וגיסו, הכירו את קריסלדה ואת בן. הם ביקרו אצל הוריו של המנוח. ניתן להסיק מתמונות אלו שקריסלדה ובן היו אורחים רצויים בביתם. אלא שמכאן ועד למסקנה כי הם ידעו על מערכת הקשרים בין המנוח לקריסלדה, רחוקה הדרך. אין לנו סיבה להניח, כי המנוח אשר הכחיש בפני בני משפחתו הקרובים כל קשר אינטימי עם קריסלדה, יציג את קריסלדה בפני הוריו כבת זוגו ואת בן כבנו. העובדה, כי המסמכים הקשורים בלידתו של בן נערכו חודשים לאחר הלידה, מלמדת על כך שהמנוח התמהמה בכל הקשור להכרה מצידו בבן כילדו. יש ליתן לכך משקל בבואנו להכריע בשאלה מה היו כוונותיו של המנוח בקשריו עם קריסלדה. נוסיף ונציין, כי המנוח לא שינה את כתובתו לכתובת בפתח תקווה. לא צויין בדרך כלשהי הנראית לעיני כל, כי בדירה בפ"ת מתגוררים בני זוג. 28. אין ספק, כי המנוח המשיך לקיים עם אסתר משק בית משותף גם לאחר הגירושין. הפרדת הרכוש שצויינה בהסכם הגירושין לא בוצעה. אסתר לא קיבלה מזונות עבור בתה הקטנה. בני הזוג המשיכו לקיים שני חשבונות בנק משותפים אשר לאחד מהם נכנסו שני הפנסיות של המנוח. לא נעשה שינוי במוטבי הביטוחים. אסתר אף חתמה על כתב התחייבות לקחת הלוואה שנטל המנוח ביום 14.6.01. לאחר פטירתו היה זו אסתר ששילמה 18,000 ₪ לרכישת חלקת קבר למנוח בבית העלמין ירקון. האם קיים המנוח משק בית משותף גם עם קריסלדה בנוסף למשק הבית המשותף שקיים עם אסתר? הוכח מעל לכל ספק, כי המנוח נשא בהוצאות שכירות שתי הדירות זו שבבני ברק וזו שבפ"ת. סבורים אנו שהמנוח אף נשא בכל הוצאות הבית האחרות ובפועל היה מפרנסם של קריסלדה ושל בן. מקובלת עלינו גירסתה של קריסלדה, כי עבדה במכבסה ללא שקיבלה שכר בפועל כך שבעבודתה זו תרמה להחזקת הבית. מאידך, לא נפתח חשבון בנק משותף של השניים בישראל ואין בפנינו ראיות של ממש באשר לדרך ניהול משק הבית. בהתחשב בנתונים שבפנינו מסקנתנו הינה, כי אין מדובר במשק בית משותף בין המנוח לקריסלדה כנדרש בפסיקה היינו "ניהול משק בית משותף כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים ...". העובדה, כי המנוח ואסתר קיימו משק בית משותף לכל דבר וענין, מצביעה על כך שהמנוח לא התכוון לסוג זה של שותפות כספית וניהול בית במערכת היחסים שבינו בין קריסלדה. המנוח הכיר במחוייבותו כלפי קריסלדה, וביחוד לאחר הולדת בן וזאת בשל הקשרים הקרובים והאינטימיים ביניהם. הוא ראה עצמו אחראי לקיומה הכלכלי וזאת על רקע העובדה שקריסלדה התקשתה להתפרנס בכוחות עצמה בהעדר אישור עבודה כחוק. אין די בנתונים אלו על מנת להסיק, כי מדובר היה בניהול משק בית משותף "... כנהוג בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים". התמונה הכללית המצטיירת הינה של תמיכה וסיוע מצד המנוח בקריסלדה, יותר מאשר ניהול כלכלי משותף של חיי משפחה. מן המצטבר עולה, כי לא התקיימו התנאים להכרה בקריסלדה כידועה בציבור של המנוח. 29. בית הדין הארצי קבע וחזר והדגיש, כי בשאלה האם התקיימו התנאים להיותה של אשה ידועה בציבור - לענין זכותה לקצבת שאירים - יש ליתן משקל לכך שמטרת הביטחון הסוציאלי הינה למנוע מחסור ממי שהיתה סמוכה על שולחנו של המנוח ובמותו קיפחה את מקור פרנסתה. הלכה זו כוחה יפה עת באים להכריע בשאלה האם מוסד לביטחון סוציאלי או גוף כלשהו המשלם קצבת שאירים (המוסד לביטוח לאומי, הממונה על תשלום הגימלאות, קופות הפנסיה) חייב בתשלום הקצבה. מקום שהוכח מחסור כלכלי, יש ליתן לנתון זה משקל בשאלה האם לחייב את המוסד הסוציאלי בתשלום הגמלה. אין לשיקול זה מקום בו המחלוקת בפועל היא בין שניים הטוענים לזכות סוציאלית אחת, כשהגוף המשלם חסר אינטרס ממשי בהכרעה שבין אותם שניים. במקרה שבפנינו, עלינו להכריע בשאלה מי היא הזכאית לפנסיית השאירים של המנוח; אסתר או קריסלדה או שעליהן לחלוק את הגמלה. הויכוח אינו בין מבוטח לבין מוסד לביטחון סוציאלי. שאלת המחסור הכלכלי עקב פטירת המנוח אמורה להישקל ביחס לזכאותה של אסתר לפחות כמו שהיא נשקלת ביחס לזכאותה של קריסלדה. אין לנו כל יסוד להניח שהמחסור הכלכלי עקב פטירת המנוח נוצר רק אצל קריסלדה. 30. הלכה היא מקדמה דנא בפסיקתו של בית הדין לעבודה, כי במקרה של ספק באשר לזכויותיו של מבוטח בתחומי הביטוח הסוציאלי, יש לפרשו לטובת המבוטח ושאיריו. (דב"ע לט/ 3-6 אבניאלי נ' קג"מ פד"ע יא' 209 בעמ' 213. דב"ע נא/ 7-6 זיו נ' מבטחים פד"ע כג' 493 בעמ' 496. דב"ע 97/ 37-6 פוגל נ' מבטחים פד"ע לב' 372 בעמ' 379). בהלכה זו באה לידי ביטוי הגישה, כי מערך היחסים שבין המבוטח לבין המוסד המבטח - שהינם בבסיסם יחסים חוזיים - אינה מערכת יחסים חוזית מסחרית רגילה. אין מדובר בביטוח מסחרי גרידא. יש להתחשב בכך שהמוסד המבטח אמור לקדם את הביטחון הסוציאלי של חבריו (ע"ע 629/97 אליאב נ' קרן מקפת פד"ע לו' 721. ע"ע 1341/01 רפופורט נ' מבטחים פד"ע לח' 630). משכך יש בין השאר, להקל את נטל ההוכחה המוטל על הטוען לזכות סוציאלית וזאת ביחס לנטל המוטל על התובע זכות אזרחית רגילה. גם גישה זו וטעמיה יפים ונכונים משבאים לדון בתביעה של מבוטח נגד מוסד מהמוסדות לביטחון סוציאלי. אין לה תחולה מקום בו המחלוקת בפועל , כפי שהוסבר בסעיף 29 לעיל, הינה בין שניים הטוענים כל אחד לאותה קיצבה. השאלה העומדת להכרעה בפנינו הינה מי היא הזכאית לקצבה ולא האם מבטחים חייבת בתשלומה. מבטחים אינה מתכחשת לזכאותה לתשלום גמלת השאירים ובפועל היא משלמת אותה. תהא אשר תהא הכרעתנו במחלוקת שבין אסתר לקריסלדה, מבטחים לא תשלם לא יותר ולא פחות ממלוא הפנסיה. משמעות הדברים הינה, כי בעלי הדין בתביעה שבפנינו הינן אסתר מחד וקריסלדה מאידך. כל קביעה שלנו בדבר זכאותה של מי מהן תגרע, מיניה וביה, מזכותה של האחרת (וזאת בניגוד למצב המשפטי עת התביעה הינה מכח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 [סעיף 258 שבו] או מכח חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל - 1970 [סעיף 30 שבו]). הואיל וכך, הכלל בדבר ספק באשר לזכות מבוטח מכח חוקי הביטוח הסוציאלי, חסר תחולה במקרה דנן. נטל הראיה הוא כבמשפט אזרחי ועל פי העקרון הבסיסי לפיו המוציא מחברו עליו הראיה. (ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין פד' מה' (2) 89 בעמ' 97). חובת הראיה בדבר היותה של קריסלדה ידועתו בציבור של המנוח מוטלת איפוא במלואה עליה. נטל זה לא הורם. 31. כפי שפורט בהרחבה לעיל, לא נוצר ספק באשר לזכותה של קריסלדה לגמלה. עמדנו גם על כך, כי במקרה דנן אין תחולה לכלל בדבר ספק הפועל לטובת המבוטח. למעלה מן הצורך, ככל שלא תתקבל עמדתנו והעובדות אכן מצביעות על ספק באשר לזכויות הצדדים בתביעה זו, הרי שאז יש להפנות לדברים שנאמרו על ידי בית הדין הארצי לעבודה, אמנם במצב עובדתי ומשפטי שונה, אך עדיין בתחום דיני הביטחון הסוציאלי. בע"ע 183/99 אהרן נ' הממונה על תשלום הגמלאות פד"ע לז' 396 בעמ' 406, אומרת השופטת ארד את הדברים הבאים: "שקילת המסכת מכאן ומכאן מביאה אותנו לכך שכפות המאזנים מעוגנות הן. יחסיו של המנוח עם ענת (הטוענת להיות ידועה בציבור של המנוח - ש.ט.) שבמהלך השנים הלכו והתהדקו, אינם מבטלים כליל את קיומו של הקשר עם סנדה אשתו, גם אם במקביל הלך והתמעט. מכלל ה'הן' שבמערכת יחסיו של המנוח עם ענת אין כדי ללמד על ה'לאו' המוחלט, הסופי והבלתי הדיר ביחסיו עם אשתו .... במצב דברים זה ... מתוך ששמים אנו לנגד עינינו את מטרתו של חוק הגמלאות ואת תכליתו הסוציאלית, כשהמדובר הוא באשת המנוח שחייתה עמו בשיתוף וקיימה עימו קשר נישואים כשלושים שנה, בהן חלקה עימו, בין היתר ולענייננו, גם את הניכויים משכרו עבור הביטוח הסוציאלי - יפעל הספק לטובתה של המערערת (אשת המנוח - ש.ט.) ולא ישללו כליל זכויותיה כשאירה של המנוח (ההדגשה לא במקור - ש.ט.). אמירה זו יפה ומתאימה - בשינויים הראויים - גם לענייננו. אסתר חייתה עם המנוח כאשתו החל משנת 1965 במשך כ-35 שנים. הם חיו בשיתוף והקימו משפחה. היא עברה עימו לחו"ל בעת שליחות אליה יצא מטעם מקום עבודתו. גם לאחר הליך הגירושין, חזר המנוח להתגורר עם אסתר עד לפטירתו. אסתר היא זו אשר נתנה למנוח "את אונה ואת עונתה, את מעשי ידיה ואת אהבת לבה, שנשאה אתו בסבלו ועודדה אותו בצרתו ...". כלשונו של השופט חיים כהן (ע"א 384/61 מדינת ישראל נ' פרסלר פד' טז' 102 בעמ' 109). אסתר היא זו שמן הסתם חלקה עימו גם את הניכויים עבור הביטוח הסוציאלי. לעומת זאת הקשרים האינטימיים והקרבה שנוצרה בין המנוח לקריסלדה התקיימו בסתר לא יותר משלוש השנים שקדמו לפטירתו. ככל שקיים ספק זכותה של מי עדיפה, ספק זה פועל בברור לטובתה של אסתר. לא מצאנו עילה לגרוע מזכותה של אסתר לקצבת שאירים, אף לא בחלק מזכות זו. (ראו: חמן פ. שלח, "בן הזוג הידוע בציבור", משפטים ו' 119 בעמ' 161 הערת שוליים 235. מנשה שאוה, "הידועה בציבור כאשתו - הגדרתה, מעמדה וזכיותיה" עיוני משפט ג' 484 בעמ' 513). יודגש, כי אין עוסקים אנו בתביעה זו בשאלות של מוסר, הלכה או דיני משפחה בישראל. ענייננו אך במישור דיני הביטחון הסוציאלי כפי שגובשו בפסיקתם של בתי המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה. טיבם של שיקולינו נגזר במובהק מעקרונות ומערכים סוציאליים הנוגעים לסוגיה שבפנינו. 32. פשיטא, שהשיקולים באשר לזכותו של בן לגמלת פנסיה שאירים ליתומים מכח תקנה 32 א' לתקנות, שונים מאלו הנשקלים לענין זכותה של קריסלדה. במקרה דנן, אין מחלוקת בין כל הנוגעים בדבר, כי בן זכאי לפנסיה שאירים ליתומים. מבטחים משלמת גמלה זו עבור בן והיא אמורה להמשיך לשלם עבורו גמלה זו בהתאם לתקנות. סיכום 33. א) תביעתה של קריסלדה לגימלת שאירים, נדחית. ב) אסתר זכאית לגמלת שאירים. על מבטחים להמשיך ולשלם לאסתר את גמלת השאירים במלואה וזאת על פי פסק דינו של בית דין זה בעב' 2276/02 (מיום 11.3.02). ג) בן זכאי לגמלת שאירים ליתומים. על מבטחים להמשיך ולשלם עבור בן גמלה זו. קריסלדה תשא בהוצאותיה של אסתר ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום. לא ישולם הסכום במועד, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. משרד הפניםחיים משותפיםעובדים זרים