השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה טרכטינגוט; בש"א 4926/06), בה נדחתה בקשת המערער לפי סעיף 13(ב) לחוק העבירות המינהליות, תשמ"ו - 1986 (להלן - חוק העבירות המינהליות), להאריך לו את המועד להגיש בקשה להישפט על עבירה לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א 1991, בגינה הוטל עליו קנס מינהלי. הרקע לערעור: ביום 9.4.2003 נערכה ביקורת משטרתית בחנות הירקות של המערער, ובה נמצאו שני עובדים זרים, אשר לטענת המשיבה הועסקו על ידי המערער בניגוד לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991 (להלן - חוק עובדים זרים). כפי העולה מתשובתו של המערער לתגובת המדינה בבית הדין האזורי, המערער אף זומן לחקירה במשטרה בעניין זה. ביום 8.11.2004 הוטל על המערער קנס מינהלי. הודעת הקנס המינהלי נשלחה לכתובת מעונו של המערער, בדואר רשום עם אישור מסירה. אישור המסירה של הודעת הקנס הוא מיום 10.12.2004, ועליו ציין הדואר "לא נדרש". ביום 25.5.2005 הומצאה למערער, לאותה כתובת אליה נשלחה הודעת הקנס המינהלי, דרישה לתשלום הקנס מהמרכז לגביית קנסות. ביום 19.6.2005 הודיע בא כוחו של המערער בכתב כי המערער מבקש להישפט על העבירה. במכתב מיום 4.7.2005 השיבה גב' ענבל משש, רכזת בכירה במשרד המסחר והתעשייה, כי הבקשה להישפט הוגשה לאחר המועד הקבוע בחוק העבירות המינהליות, וכי אין בסמכותה לדחות את המועד להגשתה. במכתב מיום 20.7.2005 פנה שנית בא כוחו של המערער למשרד המסחר והתעשייה, וטען כי עד למועד דרישת המרכז לגביית קנסות לא קיבל כל הודעה ו/או דו"ח על ביצוע עבירה, ולכן בקשתו להישפט הוגשה במועד. במכתב מיום 7.8.2005 השיבה גב' ענבל משש כי הפנייה נענתה במכתב מיום 4.7.2005; כי אין בסמכות משרד המסחר והתעשייה להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט; וכי אם ברצונו של המערער להישפט עליו לפעול לפי הוראות סעיף 13 לחוק העבירות המינהליות. במכתב מיום 28.8.2005 פנה בא כוח המערער פעם נוספת למשיבה, וטען כי אינו מבקש הארכת מועד, לנוכח העובדה כי הגיש את הבקשה במועד, וביקש מהמשיבה לנמק מדוע לטעמה הוגשה הבקשה באיחור. במכתב מיום 3.11.2005 השיבה גב' ענבל משש כי מעיון באישור המסירה עולה כי הסיבה לאי מסירת הודעת הקנס ליעדה היא שהמכתב לא נדרש, דבר המהווה המצאה כדין. כמו כן, חזרה גב' משש על כך כי אין בסמכותה לדחות את המועד להגשת בקשה להישפט. במכתב צוין כי מצורף אליו אישור המסירה, אולם אישור המסירה לא צורף למכתב. במכתב מיום 20.11.2005 ביקש ב"כ המערער כי יישלח אליו אישור המסירה, וחזר על טענתו כי הבקשה להישפט הוגשה במועד. למכתב המשיבה מיום 16.1.2006 צורף אישור המסירה של הודעת הקנס מיום 8.11.2004. ההליכים בבית הדין: ביום 30.3.2006 הגיש המערער לבית הדין האזורי "בקשה להישפט בגין עבירה מינהלית". בבקשתו, שנתמכה בתצהירו, טען המערער כי בתקופה בה נשלחה אליו ההודעה הראשונה על תשלום הקנס בוצעו עבודות בנייה במרבית הרחוב בו הוא התגורר וחלק גדול מהבתים טרם נבנה ו/או טרם נשא שם רחוב ומספר. כפועל יוצא מכך, היו בעיות רבות בחלוקת הדואר. המערער טען כי המועד הראשון בו קיבל הודעה על תשלום הקנס היה יום 25.5.2006, וממועד זה פעל להגשת בקשה להישפט. כן טען כי לא העסיק לעולם עובדים זרים. החלטת בית הדין האזורי ניתנה על יסוד הבקשה, תגובת המשיבה בכתב, ותשובת המערער לתגובת המשיבה. בית הדין האזורי קבע כי ההודעה על תשלום הקנס שנשלחה ביום 8.11.04 וחזרה בציון "לא נדרש" נמסרה כדין למערער, בהתאם לסעיף 35 לחוק העבירות המינהליות ולתקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות התשמ"ו - 1986. עוד ציין בית הדין האזורי כי הודעת הקנס מיום 8.11.2004 נשלחה לאותה כתובת אליה נשלחה הדרישה לתשלום הקנס בחודש מאי 2005, אותה קיבל המערער. בית הדין קבע כי לאור אישור המסירה המערער לא הוכיח כי ההודעה לא נמסרה לו מסיבות שלא תלויות בו, והדברים הכלליים בדבר בנייה חדשה ברחוב אין בהם כדי להוכיח שההודעה לא התקבלה, למרות חתימת מוסרה. כן קבע בית הדין כי המערער לא הצביע על טעמים המצדיקים מתן הארכת מועד להגשת הבקשה להישפט, למעט טענתו, שנדחתה, כי לא נמסרה לו הודעת הקנס מיום 8.11.2004. בערעור בפנינו טען המערער כי בית הדין האזורי התעלם מהסברו של המערער בתצהירו מדוע הודעת הקנס חזרה בציון "לא נדרש", למרות שהמשיבה לא ביקשה לחקור את המערער על תצהירו, וטען כי לא ניתן לדחות את טענת המערער ללא עריכת בירור עובדתי. כן טען כי בחוק לא נקבע מועד להגשת בקשה להארכת מועד להישפט. המשיבה טענה כי האמור בתצהירו של המערער, לפיו "יכול להיות" שלא קיבל את הודעת הקנס בשל עבודות בנייה, אין בו כדי לסתור את החזקה כי הודעת הקנס הומצאה למערער כדין. עוד ציינה, כי המערער לא הביא ראייה כלשהי לתמיכה בגרסתו כי באותה תקופה בוצעו עבודות בנייה במקום מגוריו. המסגרת הנורמטיבית: בהתאם לחוק העבירות המינהליות יכול הנקנס לנקוט באחת מדרכי פעולה אלה: לשלם את הקנס המינהלי בתוך 60 יום לאחר המצאת ההודעה על הטלת הקנס (סעיף 16 לחוק העבירות המינהליות). להגיש לתובע המוסמך בקשה לביטול ההודעה על תשלום הקנס בתוך 30 יום מהמועד בו הומצאה לו הודעת הקנס (סעיף 8א(א) לחוק העבירות המינהליות). ככל שהבקשה לביטול הקנס נדחית על ידי התובע המוסמך, הנקנס יכול להודיע כי הוא מבקש להישפט על העבירה בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה הדוחה את בקשתו (סעיף 8א(ה) לחוק העבירות המינהליות). ככל שהנקנס איחר את המועד להגשת בקשה לביטול הקנס, יכול הוא לבקש מהתובע המוסמך לשקול את בקשתו, למרות שהוגשה באיחור (סעיף 8א(ו) חוק העבירות המינהליות). להגיש לתובע המוסמך בקשה להישפט על העבירה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו הודעת הקנס (סעיף 8(ג) לחוק העבירות המינהליות). ככל שהנקנס איחר את המועד להגשת בקשה להישפט, רשאי הוא להגיש לבית הדין בקשה להארכת מועד להישפט (סעיף 13(ב) לחוק העבירות המינהליות). ההוראות המסדירות המצאת מסמכים, ובכלל זה הודעות קנס, הן אלה: סעיף 35 לחוק העבירות המינהליות: הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לפי חוק זה תהיה באחת מאלה: במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרים שנים, ובתאגיד ובחבר - בני - אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו; במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר - בני - האדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה. היה לנמען עורך דין, דייה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או במסירה לעובד במשרדו. .... שר המשפטים רשאי, באישור הועדה, להתקין תקנות משלימות בעניין המצאת מסמכים, והוא אף בסטייה מהוראות סעיף זה. תקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות, תשמ"ו - 1986 קובעת כי הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם; היום העשרים ואחד לאחר המשלוח כאמור ייראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם. שילוב הוראות חוק עבירות מינהליות בעניין הגשת בקשה להישפט והוראות החוק והתקנות בעניין המצאת מסמכים, מעלה כי ככל שהנקנס טוען כי לא קיבל במועד את הודעת הקנס שנשלחה אליו, עליו לנקוט באחת משתי דרכים אלה: ככל שהוא מבקש להגיש בקשה לביטול הקנס - עליו להגיש בקשה לביטול הקנס לתובע המוסמך, ובמסגרת הבקשה לביטול הקנס לבקש מהתובע המוסמך לדון בבקשתו על אף שהוגשה לכאורה באיחור, ולהעלות את טענותיו לעניין המצאת הודעת הקנס, וזאת בהתאם להוראת סעיף 8א(ו) לחוק העבירות המינהליות. ככל שהוא מבקש להגיש בקשה להישפט על העבירה - עליו להגיש לבית הדין בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט או בקשה להצהיר כי בקשתו להישפט הוגשה במועד, ובמסגרת הבקשה להעלות את טענותיו לעניין המצאת הודעת הקנס, וזאת בהתאם לסעיף 13(ב) לחוק העבירות המינהליות. ומן הכלל אל הפרט: לאחר בחינת טענות הצדדים וכל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות, אם כי שלא מטעמיו של בית הדין האזורי. בית הדין האזורי פסק בבקשה להארכת מועד על יסוד טענות הצדדים בכתב, ולא קיים דיון בפניו. כפי שנפסק בעניין אטיאס (עפ"א (ארצי) 39/06 יצחק אטיאס חברה לעבודות בניין בע"מ - מדינת ישראל, משרד התמ"ת; לא פורסם, 20.2.2007), דרך המלך בדיון בבקשה להארכת מועד להישפט, במיוחד בנסיבות בהן יש להכריע בשאלות של עובדה, היא לזמן את הצדדים לדיון בפני בית הדין בבקשה להארכת מועד להישפט. משלא התקיים דיון בפני בית הדין והמערער לא נחקר על תצהירו, לא נקבע למעשה ממצא עובדתי בטענת המערער כי לא הומצאה לו הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בו, ולא ניתן לקבל את קביעת בית הדין האזורי לפיה "לא הוכח כי ההודעה לא נמסרה למבקש מסיבות שאינן תלויות בו". כפי שעולה מהתכתובת בין ב"כ המערער לבין המשיבה, כבר ביום 7.8.2005 הועמד המערער על כך שעמדת המשיבה היא שבקשתו להישפט הוגשה באיחור, וכי עליו לפנות לבית הדין בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, בהתאם לסעיף 13 לחוק העבירות המינהליות. זאת ועוד. במכתב המשיבה מיום 3.11.2005 הועמד המערער על כך כי לגרסת המשיבה הומצאה לו כדין הודעת קנס, אשר לא נמסרה עקב "לא נדרש", ולכן בקשתו להישפט הוגשה באיחור, ועליו לפנות לבית הדין בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. אישור המסירה עצמו צורף למכתב המשיבה מיום 16.1.2006. למרות האמור, רק ביום 30.3.2006 הגיש המערער לבית הדין "בקשה להישפט בגין עבירה מינהלית". אמנם, בסעיף 13(ב) לחוק עבירות מינהליות לא נקבע מועד להגשת בקשה להארכת מועד להישפט. יחד עם זאת, בין אם הנקנס מבקש הכרעה שיפוטית בטענתו בעניין המצאת הודעת הקנס ובין אם הנקנס מבקש הארכת מועד להגשת בקשה להישפט, עליו להגיש את בקשתו בתוך פרק זמן סביר מיום שנודע לו על הטלת הקנס המינהלי או מהמועד בו מוצו ההליכים מול המדינה מחוץ לכותלי בית הדין. במקרה הנדון, משכבר בחודש אוגוסט 2005 הבהירה המשיבה למערער כי איחר את המועד להגשת בקשה להישפט וכי עליו לפנות לבית הדין, לא היה מקום לעיכוב בהגשת הבקשה לבית הדין. גם אם נקבל את טענת המערער כי לא יכול היה להגיש את הבקשה להארכת מועד בטרם השלים את בירור הפרטים בנוגע לגרסת המשיבה, הרי במכתב מיום 3.11.2005 הובהר לו כי קיים אישור מסירה "לא נדרש" של ההודעה לתשלום הקנס שנשלחה אליו, ובמצב זה היה עליו לפעול תוך זמן סביר לאחר מועד זה, ולא כחמישה חודשים לאחר מכן (ביום 30.3.2006). הערת סיום: התנהלות המדינה במקרה הנדון, כפי שהיא משתקפת בהתכתבות עם ב"כ המערער, אינה עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים המחייבים את הרשות בהפעלת סמכותה, ובמיוחד כשמדובר בהפעלת סמכות מעין שיפוטית. ראשית, מן הראוי שתשובותיה של המדינה יהיו מפורטות ומנומקות. במקרה הנדון, היה מקום שהמדינה תפרט את עמדתה כי הבקשה להישפט הוגשה באיחור עקב המצאה כדין של הודעת הקנס בחודש דצמבר 2004 כבר בתשובה לפנייתו הראשונה של ב"כ המערער. אין הצדקה כי נדרשו שלוש פניות של ב"כ המערער על מנת שיהיה בידיו המידע המלא בדבר המצאת הודעת הקנס, ופנייה רביעית על מנת לקבל את אישור המסירה. שנית, על המדינה להשיב לפניות הנקנס בתוך פרק זמן סביר, דבר שלא נעשה בהתייחס לשתי פניותיו האחרונות של ב"כ המערער. אמנם, במקרה הנדון, לא מצאנו כי פגמים אלה בהתנהלות המדינה מצדיקים להיענות לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, אולם על המדינה לתת את דעתה לפגמים אלה ולפעול לתיקונם. סוף דבר: הערעור נדחה. בשל האמור בסעיף 23 לפסק הדין, יישלח עותק מפסק הדין ליועץ המשפטי של משרד התמ"ת. ניתן היום, י"א באדר תשס"ז (1 במרץ 2007) בהעדר הצדדים. השופט עמירם רבינוביץ השופט שמואל צור השופטת לאה גליקסמן הארכת מועד