1. לפנינו ערעורו של עו"ד (להלן: "המערער") על החלטת הממונה על תשלום גמלאות (להלן: "המשיב") מיום 20.1.05 אשר קבעה כי המערער זכאי על פי סעיף 20 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל - 1970 (להלן:"חוק הגמלאות") לקצבת פרישה בשיעור של 32.83% מהמשכורת החל מחודש נובמבר 2004, מועד הגיעו לגיל פרישת חובה, בהתאם לתקופת שירות של 16 שנים ו - 5 חודשים (להלן:"החלטת הממונה"). בדיון מיום 13.9.03 אשר התקיים בפני כב' הרשמת ויסמן הסכימו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב. השאלה אשר נותרה במחלוקת (לאחר שהמחלוקת בעניין תוספת וותק הוסדרה) כפי שהגדירו אותה הצדדים היא: האם זכאי המערער להגדלת תקופת השירות על פי סעיף 7.10.2.1 לפסק הבוררות שניתן ביום 23.8.84 ואושר על ידי בית המשפט המחוזי. 2. אלה העובדות הצריכות לעניין - א. א. המערער הועסק בשירות המדינה כפרקליט. המערער סיים את שירותו ביום 30.11.83 במסגרת הסדר "הקפאת זכויות" לפי סעיף 17 א' לחוק הגמלאות, אולם במועד זה לא יצא לקיצבה וגם לא החל לקבל קיצבה. ב. ב. המערער היה אמור להתחיל לקבל קיצבה מחודש יולי 2004, אולם על פי אישור המשיב (מ/1 לכתב הערעור) זכאותו של המערער לקיצבה היא מחודש נובמבר 2004 ואילך, במועד בו מלאו למערער 65 שנים ו - 4 חודשים וזאת בהתאם לחוק גיל פרישה, תשס"ד - 2004 (להלן: "חוק גיל פרישה"). ג. ג. בהליך שהתנהל בשנת 1984 בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בין המדינה לבין ארגון פרקליטי המדינה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה על פיו מונה עו"ד חיים צדוק כבורר יחיד בענינים השנויים במחלוקת בין הצדדים, לגבי תוכנו של ההסכם הקיבוצי העתיד להחתם בין הצדדים (תבע' מד/4-6). ד. ד. בפסק הבוררות שניתן ביום 23.8.84 פסק הבורר עו"ד עו"ד ח. צדוק בנושאים שונים, ביניהם נושא הגמלאות של הפרקליטים. הוראות הרלבנטיות לעניננו מצויים בסעיף 7.10.2, שענינם גמלאות. "7.10.2 פרקליט יהיה זכאי לגמלה בשיעור של 3% לכל שנת שירות, במקום גמלה בשעור של 2% לכל שנת שירות לה הוא זכאי כיום. לצורך זה יפעילו הרשויות המוסכמות את הסמכות לפי סעיף 100 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל - 1970. הוראה זו חלה על פרקליטים שיצאו לגימלאות שיציאתם לגמלאות היא מיום 1 באפריל 1984 ואילך. 7.10.2.2.1 7.10.2.2.1 אינני רואה את עצמי מוסמך לפסוק בעניין שיעור הגימלה של פרקליטים לפני יום 1 באפריל 1984 אני ממליץ שהמדינה תשקול, מתוך גישה חיובית, ששיעור הגימלה של פרקליטים אלה יהיה אף הוא כאמור בסעיף 7.10.2.1". פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 3.6.85, בהתאם לסעיף 23(א) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 (המ' 263/85 ארגון פרקליטי המדינה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בפסק הדין בהליך האמור צויין גם כי פסק הבוררות הוגש לרישום כהסכם קיבוצי מיוחד. ה. ה. לאור פסק הבוררות החליטה הממשלה את ההחלטה המפורטת להלן (להלן: "החלטת הממשלה") אשר הודעה עליה פורסמה בילקוט הפרסומים תשמ"ו עמ' 2628: "מודיעים בזה כי בתוקף סמכותה לפי סעיף 100 (א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל - 1970, קבעה הממשלה כלהלן: 1. תקופת עבודתו של עובד כפרקליט תחשב כעבודה בתנאים מיוחדים; 2. נציב שירות המדינה יורה לעניין הסעיף האמור, כי תקופת שירותו של עובד כאמור בפסקה (1), אשר פרש מעבודתו כפרקליט לאחר כה' באדר ב' התשמ"ד (1 באפריל 1984), תוגדל במחצית תקופת עבודתו כפרקליט. 3. בהודעה זו, "פרקליט" - פרקליט המשובץ בתקן משרד המשפטים בפרקליטות המדינה (הלשכה הראשית או כפרקליט מחוז) והוא מועסק כפרקליט, למעט פרקליט המדינה". 3. טענות המערער - א. א. יציאתו של המערער לקיצבה היתה בחודש נובמבר 2004 דהיינו לאחר 1.4.84. בהתאם לפסק הבוררות, פרקליטים שיציאתם לגמלאות היא מיום 1.4.84 ואילך יהיו זכאים לגמלה בשיעור 3% לכל שנת שרות במקום גמלה בשעור 2% לכל שנת שירות. ב. ב. המערער מבקש להסתמך על דבע' נה/12- 6 גולדשטיין ואח' - מדינת ישראל בו נקבע כי הסמכות המשפטית להגדלת תקופת השירות מצויה בסעיף 100 לחוק הגמלאות וכי על המדינה לכבד את פסק הבוררות שניתן לו תוקף של פסק דין. הממשלה כיבדה את פסק הבוררות במסגרת החלטת ממשלה בדבר עבודה בתנאים מיוחדים לגבי פרקליטים שהינם עובדים פעילים שניתנה מכח סמכותה לפי סעיף 100 (א) לחוק הגימלאות. פסק הבוררות לא כובד לגבי המערער למרות שהוא מחייב את כל הרשויות המוסמכות. המערער מסכים כי סעיף 100 (א) לחוק הגימלאות אינו חל עליו אך טוען כי המדינה לא כיבדה את פסק הבוררות ואת פסק הדין אשר אישר אותו. זכותו של המערער להגדלת תקופת השירות נובעת מפסק הבוררות ומפסק הדין של בית המשפט המחוזי שאישר אותו. מאחר והמדינה לא כיבדה לגביו את פסק הבוררות, היה על הממונה על הגמלאות לקבוע למערער תקופת שירות גדולה משהיתה למעשה בהתאם לפסק הבוררות, ולפסק בית הדין של בית המשפט המחוזי אשר אישר אותו. זכויות המערער לגימלה מתגבשות לפי המצב המשפטי ביום ארוע העילה לתשלום הפנסיה ומועד זה נפל ביום 1.11.04. גם המשיב מסכים שזכויות המערער לפנסיה התגבשו לאחר 1.4.84 ולכן שינויים שחלו בתקופה מיום סיום השירות לבין מועד הזכאות לפנסיה לעניין מועד הזכאות לתשלום פנסיה הוחלו על המערער. ג. ג. המערער בחר בזכויות לגימלאות לפי סעיף 17 א' לחוק הגמלאות, ולפיכך חל עליו סעיף 46 (ג) לפי זכאותו של המערער לתשלום פנסיה קמה למערער במקור בגיל 65. המשיב מסכים כי במועד סיום השירות לא יצא המערער לקיצבה. לפיכך, גם החיל המשיב על המערער את השינויים שחלו במועד הזכאות לתשלום פנסיה בתקופה שמיום סיום השרות ועד מועד יציאה לקיצבה בפועל והכוונה לתיקון בהוראות חוק גיל פרישה תשס"ד 2004 שתיקן את סעיף 46 (ג) לחוק הגימלאות וקבע את גיל פרישת חובה ל 65 ו 4 חודשים במקום 65. 4. טענות המשיב א. א. בהתאם לסעיף 100 מוסמכת הממשלה לקבוע תנאי עבודה מיוחדים אך ורק לגבי עובד המועסק ואינה מוסמכת לקבוע תנאים כאמור למי שכבר אינו מועסק כעובד מדינה. המשיב מסתמך על בג"צ 338/81 אברהם בוצר נ' ממשלת ישראל פ"ד ל (1) 185. ב. ב. עו"ד חיים צדוק מונה כבורר בענינים השנויים במחלוקת בין הצדדים לגבי תוכנו של הסכם קיבוצי אשר עתיד להחתם בין הצדדים. מובן מאליו כי תנאי ההסכם הקיבוצי לא היו אמורים לחול לגבי פרקליטים שפרשו מעבודתם לפני שהחל ההליך. מטבע הדברים וללא קביעה מפורשת בפסק הבוררות, תנאי פרישה לא חלים לגבי מי שפרש לפני פסק הבוררות. סעיף 7.10.2.1 קובע כי הוא יחול רק על פרקליטים שיציאתם לגימלאות היא מיום 1.4.84. לאחר הפרישה אין הפורש עונה להגדרת פרקליט בין אם הוא יוצא לקצבה באותו מועד ובין אם לאו. המועד 1.4.84 (כ - 4 חודשים לפני מתן פסק הדין) נקבע מסעיף 8 לפסק הבוררות כמועד תחילת כל השינויים לפי פסק הבוררות. ג. ג. הסמכות המשפטית לקבוע את זכות ההגדלה אינה נובעת במישרין מפסק הבוררות, אלא מהחלטת הממשלה. החלטת הממשלה קובעת כי תקופת עבודתו של פרקליט תחשב כעבודה בתנאים מיוחדים והיא תעשה לגבי פרקליט אשר פרש מעבודתו כפרקליט לאחר 1.4.84. ד. ד. בהתאם לסעיף 17 א' לחוק הגימלאות יש לראות את המערער כמי שיצא לקצבה במועד בו בחר בזכות לגמלאות לפי חוק הגמלאות. ה. ה. אין לקבל את טענת המערער כי חל סעיף 100 (ב) לחוק הגמלאות, שכן סעיף זה מתיחס להגדלת שירות שאינה נובעת מהעסקה "בתנאי עבודה מיוחדים" אלא על פי נסיבות אישיות. לפיכך לא ניתן לעשות שימוש בסעיף 100 (ב) לצורך הגדלה עקב עיסוק בתנאי עבודה כפרקליט. המשיב מבקש להסתמך בעניין זה על דבע' ז/18-6 חיים שמואל מלק - הממונה על תשלום הגמלאות. ו. ו. למועד בו התגבשו זכויותיו של המערער לקצבה אין כל רלבנטיות. המערער פרש מעבודתו כפרקליט בשירות המדינה ביום 30.11.83. 4. ההכרעה - סעיף 100 לחוק הגמלאות עוסק בהגדלת תקופת השירות וזו לשונו: "(א) עובד המועסק בתנאי עבודה שקבעה הממשלה כתנאים מיוחדים לעניין סעיף זה, רשאי נציב השירות להורות בהודעה ברשומות ובתנאים שקבעה הממשלה, כי לצורך קביעת זכויותיו של אותו עובד לפי חוק זה, כולן או מקצתן, תחושב תקופת שירותו, כולה או מקצתה, כתקופה גדולה משהיתה למעשה, ובשיעור שקבעה הממשלה. (ב) לגבי עובד שסעיף קטן (א) אינו חל עליו רשאי נציב השירות להורות, בהודעה ברשומות ובתנאים שקבעה הממשלה באישור ועדת העבודה של הכנסת, כי לצורך קביעת זכויותיו של העובד לפי חוק זה, כולן או מקצתן, תחושב תקופת שירותו, כולה או מקצתה, כתקופה גדולה משהיתה למעשה בשיעור שקבעה הממשלה". בדבע' נה/12- 6 שמחה גולדשטיין ואח' נ' מדינת ישראל נדון ענינם של פרקליטים לשעבר אשר יצאו לגמלאות לפני 1.4.84. בפסק הדין (אשר שני הצדדים מסתמכים עליו) נקבע כי: "פסק הבוררות קבע אמנם את הזכאות של פרקליט לגמלה בשיעור של 3% לכל שנת שירות, במקום 2% (כלומר כהגדלת השירות במחצית) אולם הסמכות המשפטית לקבוע את זכות ההגדלה אינה נובעת במישרין מפסק הבוררות שנרשם כהסכם קיבוצי, אלא מהחלטת הממשלה, אשר ניתנה לאור פסק הבוררות. בהחלטת הממשלה (ר' פסקה 5 לעיל) נקבע כי הגדלת השירות של הפרקליטים תעשה לגבי פרקליט אשר פרש מעבודתו כפרקליט לאחר 1.4.84. הקביעה בדבר תחילת ותחולת ההחלטה היא במסגרת סמכותה המפורשת של המממשלה". 6. המערער מסכים כי החלטת ממשלה זו הינה מכח סעיף 100 (א) לחוק הגמלאות וכי סעיף זה אינו חל עליו שכן עינינו הוא "בעובד המועסק" ואילו המערער לא היה "עובד מועסק". המערער טוען כי חל עליו סעיף 100 (ב) אשר ענינו "עובד" ויש לפרש מונח זה ככולל גם "עובד" אשר חדל להיות מועסק. לטעמו "עובד" שבסעיף 100 (ב) הוא מי שנתמנה לשירות המדינה לפי חוק שירות המדינה (מינויים) התש"ט - 1953. המשיב טוען בהסתמך על דבע' נז/81 - 6 חיים שמואל מלק הממונה על תשלום הגמלאות כי לגבי הגדלות מטעמים שאינם קשורים לתנאי עבודה רשאי נציב שירות המדינה לקבוע לפי תנאים שקבעה הממשלה באישור ועדת העבודה של הכנסת כי תוגדל תקופת שירות של עובד, וגם הוא אינו מוסמך להגדיל תקופת שירותו למי שכבר אינו מועסק כעובד מדינה. איננו זקוקים להכריע בטענת המערער לפיה סעיף 100 (ב) חל גם על עובד החדל להיות מועסק, די לנו בכך שסעיף 100 (ב) מתיחס להגדלה שאינה נובעת מתנאי עבודה שקבעה הממשלה כתנאים מיוחדים. וכך נפסק בדבע' נז/81 - 6: "סעיף 100 לחוק הגמלאות תוקן בחוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס'10), תשל"ו - 1975 לפי נוסח המצוטט בפסקה 10 לעיל. על פי נוסחו של סעיף זה יש להבחין בין הגדלת שירות הנובעת מהעסקה בתנאי עבודה מיוחדים (סעיף קטן (א) לבין הגדלה מטעמים אחרים (סעיף קטן (ב))". הגם שהמערער טוען כי יש להגדיל את תקופת שרותו מכח סעיף 100 (ב) הרי שהוא מסתמך בעניין זה על פסק הבוררות ולא על כל טעם אחר להגדלה. פסק הבוררות עסק כולו בתנאי עבודת הפרקליטים ולפיכך החלטת הממשלה בהתאם לפסק הבוררות היתה בהתאם לסעיף 100 (א) לחוק וקבעה כי תקופת עבודתו של פרקליט תחשב כעבודה בתנאים מיוחדים. כאמור המערער לא הצביע על כל טעם אחר אשר יש בו לדעתו כדי להגדיל את תקופת שירותו מעבר לפסק הבוררות. משלא נטען כל טעם להגדלת השירות שלא נובע מפסק הבוררות אין מקום לבחון אם התקיימו יתר תנאי סעיף 100 (ב). 7. פסק הבוררות קבע כאמור כי ההוראה לגבי זכאותו של פרקליט לגמלה בשעור 3% לכל שנת שירות תחול על פרקליטים שיציאתם לגמלאות היא מיום 1.4.84. מאחר וכאמור הסמכות המשפטית לקבוע את זכות ההגדלה אינה נובעת מפסק הבוררות אלא מהחלטת הממשלה יש לבחון את לשון החלטת הממשלה, וזו קובעת כי נציב שירות המדינה יורה כי תקופת שירותו של עובד אשר פרש מעבודתו כפרקליט לאחר 1.4.84 תוגדל במחצית תקופת עבודתו כפרקליט. אין חולק כי המערער פרש מעבודתו כפרקליט לפני 1.4.84. 8. המערער טוען כי זכותו לפנסיה התגבשה ביום 1.11.04 ולפיכך יש להחיל עליו את פסק הבוררות. בדבע' נה/12-6 נקבע: "על פי ההלכה, הן לגבי פנסיה תקציבית והן לגבי פנסיה קופתית מצטברת, "נקבעת זכותו של עובד לגמלה לפי הוראות החוק או תקנון הפנסיה כפי שהם ביום שבו מתגבשת הזכות, ולא ביום שבו החל לעבוד או הצטרף לקרן הפנסיה". מהותה של הזכות לפנסיה של עובד, המשתכללת ומשתנה במשך תקופת עבודתו, ומתגבשת לפי המצב המשפטי ביום אירוע העילה לתשלום הפנסיה". סעיף 17 (א) לחוק הגמלאות בנוסחו במועד פרישת המערער מן השרות קבע: "עובד שנסתיים שירותו לאחר ששירת עשר שנים ואינו זכאי לקיצבת פרישה על פי הוראות אחרות של חוק זה, רשאי להודיע לנציב השירות לא יאוחר מששה חודשים ממועד סיום שירותו כי בוחר בזכויות לגמלאות לפי חוק זה עקב סיום השירות, ומשעשה כן יחול עליו סעיף 46 (ג).... " אכן מקובלת עלינו עמדת המערער לפיה ביום אשר פרש מן השירות לא היה זכאי לקיצבת פרישה, וזכותו לקיצבה התגבשה לפי המצב המשפטי ביום העילה ולפיכך הוחל עליו התיקון לסעיף 46 (ג) מכח חוק גיל פרישה. אלא שהמבחן לצורך הגדלת תקופת השירות אינו מועד התגבשות הזכות לקבלת קצבה. גם אם נקבל את עמדת המערער בניגוד לעמדת המשיב לפיה הזכות לקצבה "הוקפאה", הרי שהגדלת השירות מקורה כאמור בסעיף 100 לחוק הגמלאות. המערער לא הראה מקור להגדלת התקופה לא לפי סעיףף 100 (א) ולא לפי סעיף 100 (ב) משהחלטת הממשלה קובעת במפורש כי היא מתיחסת לעובד אשר פרש מעבודתו כעובד לאחר 1.4.84, וכאמור תנאי זה לא התקיים לפנינו. 9. המערער מוסיף וטוען כי פסק הבוררות קבע כי ההוראה בדבר הגדלת הגימלה תחול על פרקליטים שיציאתם לגימלאות היא מיום 1.4.84 ואילך ואילו הוא יצא לגמלה ביום 1.11.04. עוד נקבע בפסק הבוררות כי: "לצורך זה יפעילו הרשויות המוסמכות את הסמכות לפי סעיף 100 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל 1970. לטענתו הממשלה קיבלה החלטה רק לפי סעיף 100 (א) לחוק הגמלאות. אך הרשויות המוסמכות המנויות בסעיף 100 (ב) לחוק הגימלאות: הממשלה, נציב שירות המדינה, ועדת העבודה של הכנסת לא פעלו בהתאם לפסק הבוררות ולפסק הדין שאישר אותו. משרשויות אלה לא פעלו בהתאם לפסק הבוררות היה על הממונה על הגמלאות לאשר תקופת שירות גדלה משהיתה למעשה, ומשהממונה לא עשה כן על בית הדין לקבוע זאת. סעיף 43 לחוק הגמלאות קובע: "(א)43 הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה או החלטת ביניים של הממונה רשאי לערער עליה לפי בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית דין לעבודה, תשנ"ט - 1969. (ב) שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר המועד להגשת הערעור. (ג) בית הדין האזורי רשאי לאשר את החלטת הממונה או לשנותה או להחליט החלטה אחרת במקומה". באשר לסמכותו שלל בית הדין באשר לסעיף זה נקבע בדבע' לא/1 - 7 עמנואל הניג נ' נציב שירות המדינה פ"ד ב 225,229: "סמכות בין הדין לעבודה אינה נובעת איפוא מסמכות כללית הנתונה לרשות שיפוטית לפקוח על החלטות מינהליות, על כל המשתמע מכך במשפט המנהלי, סמכות בית הדין, מקורה בהוראה מפורשת בחוק, ומהחוק יש ללמוד על היקף הסמכות ומהותה. משמדובר בערעור על החלטה בעניין שאין בו שיקול דעת, זהה ההליך בפני בית הדין האזורי על החלטת פקיד תביעות לפי חוק הבטוח הלאומי. כשמדובר בהליך עקב החלטה בעניין שיש בו שיקול דעת, דומה אמנם ההליך לבחינת הרשות השיפוטית את דרך הפעלת הסמכות על ידי רשות מינהלית דומה, אך לא זהה. ההבדל בין דרכו של בית הדין בהליך עקב החלטה שיש בה שיקול דעת היא במידת הפעלת הסמכות". 10. גם המערער הטוען כי היה מקום להחיל עליו את סעיף 100 (ב) טוען כי היה מקום לעשות כן מכח פסק הבוררות. פסק הבוררות עצמו הכיר בכך כי לצורך הגדלת הגימלה על הרשויות המוסמכות להפעיל את סמכותם לפי סעיף 100. גם אם צודק המערער והיה על הרשויות להפעיל סמכותם במקרה דומה לשלו בו מדובר בעובד שחדל להיות מועסק ולכן לא חל עליו סעיף 100 (א) אלא 100 (ב) הרי שהמערער מסכים כי הרשויות לא הפעילו סמכותם לפי סעיף 100 (ב). משלא הפעילו הרשויות את סמכותם לא היה הממונה על הגמלאות רשאי להגדיל את תקופת ההעסקה גם לפי סעיף 100(ב). משלממונה על הגמלאות לא היתה סמכות להפעיל שיקול דעת לצורך הגדלת השירות אין לטעון כי חלה טעות בהפעלת שיקול הדעת. התוצאה איפוא כי הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום ג' באלול, תשס"ו (27 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים. נ.צ. גב' חנה קפלניקוב נ.צ. מר דן יערי חנה טרכטינגוט, שופטת הגדלת תקופת שירות (עובדי מדינה)