1. מבוא כל התובעים (להלן: "התובעים") רכשו מהנתבעת מס' 2, אופקים טיולים (2003) בע"מ (להלן: "אופקים") חבילת טיול מאורגן לסנט פטרסבורג ולמוסקבה בין התאריכים 12/9/04 - 22/9/04, לרבות כרטיסי טיסה לסנט פטרסבורג וחזרה באמצעות הנתבעת מס' 1, אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן: "אל-על"). התובעים 1 ו- 2 רכשו את חבילת התיור באמצעות חברת הנסיעות דיזנהויז. בסופו של יום בוטלה טיסת אל-על, שנועדה להחזיר את התובעים ארצה, וזאת עקב שביתה כללית, שפרצה במשק הישראלי ביוזמת ההסתדרות ביום 21/9/04, והתובעים נאלצו להישאר יום נוסף ברוסיה, נסעו ברכבת הלילה מסנט פטרסבורג למוסקבה וטסו משם ארצה, לאחר שרכשו כרטיסי טיסה בחברת התעופה הרוסית טרנס-ארו. כעת עותרים התובעים לבית המשפט לחייב את אופקים ואת אל-על לפצותם בסך 156,621₪ בגין נזקים ממוניים ושאינם ממוניים, שנגרמו להם, לטענתם, לאור התנהלות הנתבעות והפרת התחייבויותיהן כלפיהם. אופקים שלחה הודעת צד ג' לאל-על ואולם ביום 8/3/06 נמחקה ההודעה. 2. טענות התובעים כלפי אל-על א. אל-על הפרה את החוזה עם התובעים ולא עמדה בהתחייבותה להטיסם מסנט פטרסבורג לישראל. זאת ועוד. אל-על חזתה, או הייתה צריכה לחזות, בעת שהנפיקה לתובעים את כרטיסי הטיסה, את השביתה הכללית, שהייתה צפויה לפרוץ במשק לאור התרעות ההסתדרות הכללית והייתה צריכה להיערך בהתאם ולקיים את כל טיסותיה המתוכננות מיד עם סיום השביתה. ב. אל-על לא סיפקה לתובעים כל סידור חלופי של הטסה מסנט פטרסבורג לישראל, לא במועד שהתחייבה להטיסם ולא בכל מועד אחר. ג. ביום 23/9/04 הטיסה אל-על נוסעים מסנט פטרסבורג לישראל בטיסה חלופית, אך לא הביאה זאת מראש לידיעת התובעים, וזאת למרות העובדה, כי ניתן היה ליצור עמם קשר באמצעות אופקים. יתרה מכך, כשהגיעו התובעים למוסקבה עפ"י הנחיית הנתבעות וביקשו להסדיר טיסתם לישראל, הודיע להם נציג אל-על, לתדהמתם, שאין אפשרות להטיסם ארצה, לאור מספרם הרב של הנוסעים שצריכים לטוס לישראל. לטענת התובעים אל-על ידעה, או הייתה צריכה לדעת, שבמוסקבה ממתינים נוסעים רבים לטיסה וכי אין באפשרותה לספק להם מקומות טיסה ולמרות זאת הטריחה את התובעים לשווא, גרמה להם לטלטולי דרך בנסיעה מיותרת למוסקבה ולהוצאות כספיות מרובות. ד. אל-על ידעה, או הייתה צריכה לדעת, שהתובעים שוהים ברוסיה מכוח ויזה קבוצתית וכי כוחה יפה רק למשך הטיול המתוכנן ותוקפה פג מייד לאחר המועד הקבוע לסיום הטיול. ה. אל-על ידעה, או הייתה צריכה לדעת, שערב יום הכיפורים חל ב-24 בספטמבר 2004 וכי סביר להניח שבין התובעים מצויים גם כאלו שמכבדים את היום הקדוש וכי חשוב להם להימצא בישראל עם בני משפחותיהם, והשארתם ברוסיה תסב להם עוגמת נפש מרובה. ו. אל-על ידעה, או הייתה חייבת לדעת, שבקבוצה כמו זו של התובעים מצויים אנשים מבוגרים ובהם כאלו, החייבים ליטול תרופות בקביעות, וכי השארתם בחו"ל מעבר למתוכנן עלולה לגרום להם למחסור בתרופות ובכך לסכן את בריאותם. ז. אל-על לא פעלה באופן סביר ויעיל, אלא ברשלנות ובחוסר אכפתיות. ח. אל-על גבתה מהתובעים תשלום עבור טיסה, שלא ביצעה ואף לא הציעה לתובעים להשיב כספם. 3. טענות התובעים כלפי אופקים א. הנהלת אופקים לא פעלה כראוי להקדמת הטיסה, למרות פניות התובעים באמצעות מדריכת הקבוצה, גב' רחל קפלון (להלן: "גב' קפלון") לקיצור הטיול ולהקדמת טיסתם ארצה, לאור השביתה הצפויה במשק ועקב חששם, כי יישארו ברוסיה ביום כיפור. זאת ועוד. אופקים לא קיימה קשר יעיל עם הנהלת אל-על, כדי להבטיח את טיסתם של התובעים לישראל. ב. אופקים, שהייתה האחראית לארגון הטיול ושהייתה מודעת לעובדה שעלולה לפרוץ שביתה כללית בישראל ביום 21/9/04, לא דאגה לפתרונות חלופיים להטסתם של התובעים לישראל ולסידורי לינה, אספקת ארוחות ואירוח למשך השהייה המוארכת ברוסיה, וזאת למרות שהתובעים שילמו לאופקים מראש בעד האירוח והשהייה לכל משך הטיול ועד לשובם ארצה. ג. אופקים הפרה התחייבויותיה כלפי התובעים והיא חייבת לפצותם בגין ההפסדים, הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו להם. 4. טענות ההגנה של אל-על א. לא ניתן היה לבצע את הטיסה, שנועדה להחזיר את התובעים ארצה, עקב שביתה כללית, שפרצה במשק הישראלי בין התאריכים 21/9/04-22/9/04 ושבגינה הושבת גם שדה התעופה בישראל. אי ביצוע החוזה הינו תוצאת נסיבות, שהנתבעת לא ידעה ו/או לא היה עליה לדעת עליהן בעת כריתת החוזה ואשר לא יכולה הייתה למנען. ב. כתוצאה מהשביתה נגרם מצב של סיכול, כמשמעות מונח זה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. אי ביצוע החוזה במצב של סיכול אינו מזכה את הנפגעים בפיצוי. ג. בית המשפט בישראל כבר הכיר בשביתה כ"כוח עליון", שאינו בשליטתו של המוביל האווירי. ד. עילת התביעה כפופה להוראות אמנת ורשה בדבר תובלה בינלאומית באוויר (להלן: "אמנת ורשה"). אל-על נקטה בכל האמצעים הסבירים למניעת הנזק הנטען ע"י התובעים (והמוכחש), או לחלופין- לא הייתה בידיה כל אפשרות לנקוט באמצעים, כאמור, ועל כן היא פטורה מאחריות לנזקים, הנטענים ע"י התובעים מכוח הוראות סעיף 20 לאמנת ורשה. 5. טענות ההגנה של אופקים א. אין יריבות ישירה בין התובעים לבין אופקים, כאשר זו האחרונה שימשה כמתווך בלבד בין התובעים לבין ספקי השירות בפועל, ולרבות אל-על. ב. אי קיום הטיסה לא היה נתון לאחריותה ו/או לשליטתה של אופקים. עפ"י אמנת ורשה המוביל הוא שנושא באחריות לנזק, שנגרם מחמת איחור בתובלה האווירית של נוסעים, כבודה או טובין. ג. אופקים נהגה לאורך כל הדרך כמצופה ממנה כסוכנת נסיעות סבירה וככל שהדבר היה בשליטתה, בוצע הטיול על פי האמור בתוכנית ולא נתקבלה כל תלונה אודות אי ביצוע הטיול עפ"י התכנון המקורי. ד. מייד עם היוודע השביתה יצרה אופקים קשר עם משרדי אל-על וביקשה מאל-על למצוא פתרון להטסת הנוסעים לארץ. יתרה מכך, במקביל ניסתה אופקים לחפש פתרונות חלופיים לבעיה. ה. אופקים פעלה עפ"י הנחיות אל-על וניידה הנוסעים בהתאם לאותן הנחיות. ו. לאחר שהבינה נציגת אופקים, הגב' קפלון, כי הטיסה לא תצא במועדה, דאגה אופקים, באמצעות נציגתה, למצוא סידורי לינה לתובעים בתעריף קבוצתי, הזול בכ- 15% מהמחיר הרשמי, שהיה נהוג באותה עת. זאת ועוד. לאור הנסיבות ארגנה אופקים אף יום טיול נוסף על חשבונה. 6. דיון האם יש לראות בשביתה שפרצה, משום גורם שהביא לסיכול חוזה ההטסה שבין התובעים לבין אל-על ולסיכול החוזה שנכרת בין התובעים לבין אופקים? אין חולק, כי טיסת אל-על 614LY, שבאמצעותה היו אמורים התובעים לשוב ארצה מסנט פטרסבורג לישראל ביום 22/9/04 בשעה 00:40 בוטלה, עקב שביתה כללית שפרצה במשק הישראלי ע"י ההסתדרות ביום 21/9/04 בשעה 06:00 בבוקר ואשר בצעד יוצא דופן גרמה גם להשבתה מוחלטת של נתב"ג, כך שאין יוצא את הארץ ואין בא. לטענת אל-על השביתה יצרה מצב של "סיכול", כמשמעו בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 ועל כן לא זכאים התובעים לכל פיצוי שהוא. התובעים טוענים מנגד, כי לאור הפרסום הנרחב באמצעי התקשורת בדבר השביתה המתוכננת ולאור התראות ההסתדרות הכללית, אל-על הייתה צריכה לחזות בעת שהנפיקה לתובעים את כרטיסי הטיסה את השביתה הכללית, שהייתה צפויה לפרוץ במשק, ולהיערך בהתאם ולקיים כל טיסותיה המתוכננות מיד עם סיום השביתה. סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970(להלן: "חוק התרופות") קובע כדלקמן: "18. (א) הייתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים. (ב) במקרים האמורים בסעיף-קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכול אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו". השאלה העומדת לפנינו הינה אפוא, האם במועד כריתת החוזה הייתה אל-על צריכה לצפות שקיום החוזה, דהיינו הטסת התובעים ארצה, הוא בלתי אפשרי? ניסיון החיים מלמד, וזו למעשה טענת אל-על בפועל, שלא הייתה יכולה לצפות, כי תפרוץ שביתה. שהרי ידוע לכל, שמו"מ בין ארגון עובדים למעסיק אינו בהכרח מסתיים בשביתה, שבידוע הינו הנשק האחרון, שבידי העובדים לנקוט בו. זאת ועוד. יש להדגיש, כי עיתוי השביתה לא היה ידוע בפועל והשמועות בדבר השביתה לא היו ודאיות (וראה: עמ' 31 לפרוטוקול שורות 5-7) וממילא- סגירת נמל התעופה מהווה צעד קיצוני וחריג גם בארצנו למודת השביתות. ואכן- בשורה של פסקי דין נקבע, כי נסיבות של שביתה כללית במשק, המשביתה את נמלי התעופה, מהוות נסיבות של סיכול חוזה, אשר לא ניתנות לצפייה, כלשון סעיף 18(א) לחוק התרופות. וראה: תיק ת.ק. (ראשל"צ) 2129/03 גולדברג נ' אל-על (לא פורסם, 14/6/04- מפי כב' השופט הימן; תיק ת.ק. (ת"א) 4587/04 גולדנר נ' אל-על (לא פורסם, 6/4/05 -מפי כב' השופט מור); תיק ת.ק. (ת"א) 3477/04 ולדינגר נ' אל-על (לא פורסם, 6/7/04- מפי כב' השופטת גזית); תיק ת.ק. (חי') 2552/04 זובקו נ' אל-על (לא פורסם, 24/6/03- מפי כב' השופט חדיד; תיק ת.ק. (רמ') 1509/01 (לא פורסם, 3/12/01- מפי כב' השופטת צבר. וכבר נפסק, כי "שביתה ובמיוחד שביתה המשביתה את המשק באופן כללי, גורמת לנזקים אדירים... תוצאה בלתי נמנעת היא שחלק ניכר מהנזק נופל על כתפי אזרחים תמימים, אשר אין להם מזור. יש ונראה כי תוצאה מצערת זו היא בלתי נמנעת, כפי תוצאות מצערות אחרות שנזקים רבים עמם נגרמו לאחרים באותה שביתה" (ראה תיק ת.ק. (ראשל"צ) 2129/03 גולדברג נ' אל-על , הנ"ל. זאת ועוד. נסיבות, בהן טיסות רבות ונוסעים רבים "תקועים" בחו"ל משום השביתה, הן נסיבות, שאין אפשרות כמעט להיערך להן וכבר נקבע, כי כשאדם מהציבור בוחר לנסוע ולטייל בעולם, הוא לוקח על עצמו את כל הסיכונים הסבירים, הנובעים מהמתרחש בעולמנו המודרני. בתעבורה האווירית מתרחשות תקלות, מטוסים מאחרים ואף חמור מכך. השביתות בארץ ואף ברחבי העולם, הינם אירועים, המתרחשים פעם בפעם ואין לומר, כי מדובר בתופעה שיש להתעלם ממנה, כאילו אין כל סיכוי סביר שתתרחש (ראה: תיק ת.ק. (ת"א) 4587/04 גולדנר נ' אל-על ,לעיל). סעיף 18(א) לחוק התרופות קובע אמנם, שנסיבות אלו מקימות לנפגע עילה לאכיפת החוזה או לפיצויים, ואולם סעיף 18(ב) לחוק התרופות קובע איזון בין הצדדים, באופן שמותיר לבית המשפט שיקול דעת נרחב להורות על השבה ועל שיפוי הנפגע בגין הוצאותיו הסבירות. כך או כך, סעיף 22 (ב) לחוק התרופות קובע: "הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק המסדיר יחסי עבודה או בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון" ובענייננו קיימות הוראות מיוחדות באמנת ורשה הרלבנטיות בדיוננו, ככל הנוגע לאל-על, ואכן אליהן מפנה אל-על בטענותיה, אם כי אין בכך כדי לסתום את הגולל תחולתם של דיני החוזים (וראה: ת.א. (י-ם) 8664/01 ברמן נ' מאלב- קווי תעופה הונגריים,[פדאור (לא פורסם) 02(8)503]. 7. אחריותה של אל-על עפ"י אמנת ורשה כאמור לעיל, חוק התובלה האווירית, תש"ם - 1980 מחיל בישראל את הוראות האמנה לאיחוד כללים בדבר תובלה אווירית בינלאומית, היא אמנת ורשה, ועל כך אין מחלוקת. סעיף 19 לאמנת ורשה קובע: "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה האווירית של נוסעים, כבודה או טובין". בהמשך להטלת האחריות העקרונית, קובעת אמנה ורשה גם סייגים. וכך קובע סעיף 20 (1) לאמנת ורשה: "לא ישא המוביל באחריות, אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא הייתה בידו האפשרות לנקוט בהם". מסדר הסעיפים ותכנם ברור אם כך, כי הכלל הוא שהמוביל אחראי לנזק אך למוביל עומדת בסעיף 20(1) הגנה. הנטל להוכיח ההגנה מוטל על המוביל (ראה: ע"א74/81 אולימפיק ארוויס ס.א. נ' מנקל מנזל קלימי, פ"ד ל"ז(1) 1; ד"נ 36/84 טייכנר נ' אייר פרנס פ"ד מא(1) 589, 634). בעניין ע"א 192/83 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' נעמת, פ"ד לה(4) 57 קבע כב' השופט לוין, כי מארג מעשי חקיקה אלו, ובראשם אמנה ורשה, ביקשו ליצור איזון בין הרצון להגן על ההובלה האווירית- מחד גיסא, לבין הצורך לפצות נוסעים אשר ייפגעו במהלך ההובלה האווירית- מאידך גיסא. נשאלת אפוא השאלה, האם לאחר שביטלה את הטיסה כדין, נקטה אל-על בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק, שנגרם כתוצאה מהביטול? התובעים טוענים בסיכומיהם, כי אל-על לא הרימה הנטל הרובץ עליה ולא הביאה ולו בדל ראייה, המעיד על כך שאל-על נקטה בכל האמצעים שעמדו לרשותה. אל-על מנגד טוענת בכתב הגנתה ובתצהיר עדותה הראשית, כי עשתה את מירב המאמצים וכי נקטה בכל האמצעים העומדים לרשותה, על מנת למנוע ו/או להקטין את הנזק שנגרם לתובעים. לטענתה- עם היוודע דבר השביתה, הודיעה לאופקים, כי הטיסה המתוכננת מסנט פטרבורג בוטלה ויידעה את התובעים, באמצעות אופקים, על האפשרות העומדת בפניהם לחזור לישראל בטיסת אל-על, שיוצאת ביום 23/9/04 ממוסקבה. עם זאת, מוסיפה אל-על, כי לא הבטיחה מקומות בטיסה זו, מאחר שהעדיפות ניתנה לנוסעים הרשומים עליה משכבר, והתובעים ידעו שמדובר בעמדת המתנה (סטנד ביי). משכך, לטענת אל-על, הבחירה הייתה בידי הנוסעים להמתין בסנט פטרסבורג לטיסה חלופית או להגיע למוסקבה. האומנם כך היו פני הדברים? לטענת התובעים נאמר להם, שאל-על לא מתכוונת להוציא טיסה מסנט פטרסבורג משיקולי כדאיות מסחריים. טענתם זו אף נתמכת בתצהירה ובעדותה של הגב' נילי כספי, נציגת אופקים, לפיהם- בשיחה שניהלה עם גב' אתי ממחלקת קבוצות באל-על, לאחר שהתייעצה עם גב' חן מפיקוח נתיבים ועם מר גל גרשון ממחלקת מכירות נענתה, כי אין בכוונתה של אל-על להוציא מטוס, שיאסוף את התובעים מסנט פטרסבורג, מאחר שמספר הנרשמים לטיסה זו הינו קטן ולפיכך אין כל הצדקה להוציא מטוס מיוחד בנסיבות (ראה בעמ' 39 לפרוטוקול, שורות 25-30). לכן נותרה בידי התובעים אפשרות אחת והיא- לנסות לעלות על טיסת אל-על היומית, היוצאת ממוסקבה. עוד טוענים התובעים בכתב תביעתם, כי אל-על ידעה או הייתה צריכה לדעת שבמוסקבה ממתינים נוסעים רבים לטיסה וכי אין באפשרותה לספק להם מקומות טיסה ולמרות זאת הטריחה אותם לשווא, גרמה להם להוציא הוצאות מרובות ולטלטולי דרך בנסיעה מיותרת למוסקבה, וכל זאת כדי לקבל שם מנציג אל-על את ההודעה, שיכולה הייתה להימסר בשיחת טלפון לסנט פטרסבורג, והיא- שאין לאל-על אפשרות להטיסם ממוסקבה. טענה זו נתמכת בעדותה של הגב' נילי כספי, נציגת אופקים, שלשאלת עו"ד שויג, ב"כ התובעים, האם אמרה לגב' קפלון שעליה להעביר את הנוסעים מסנט פטרסבורג למוסקבה, ענתה: "כן, קיבלתי הודעה מאל-על שהדרך היחידה לצאת מרוסיה היא ממוסקבה" (עמ' 40 לפרוטוקול שורה 4). אל-על לא סתרה טענות אלה בכל עדות ישירה שהיא ואף לא טרחה להגיש תצהירים מטעמם של אתי או של גל ממחלקת הקבוצות באל-על. התובעים, כאמור, הגיעו למוסקבה, שם התברר להם, כי נסיעתם הייתה לשווא וכי לא הוקצבו להם מקומות בטיסה הקרובה. מן העדויות עולה, כי אל-על לא כופרת בעובדה, שלא שוריינו לתובעים מקומות בטיסה חלופית, אלא שהם היו רשומים בעמדת המתנה (סטנד-ביי) בשתי טיסות חלופיות, כפי שעולה גם מדו"ח ה- PNR שהוצג (ועל כשליו עוד אעמוד בהמשך פסק-דיני). יצוין, כי אל-על המציאה את תצהירו של מר איגור וייסברוד, מנהל תחנת אל-על במוסקבה, שבו נטען, שהגעת התובעים הייתה ללא תאום מראש עמו ובהפתעה גמורה, אך מר וייסברוד לא הובא לעדות במועד שנקבע להוכחות, מתוך ציפייה תמוהה של אל-על, כי עדותו תישמע במועד ההוכחות השני שנקבע, ועל כן תצהירו לא הוגש ועדותו של זה לא נשמעה. ונשארת ונשאלת השאלה על כנה, האם דאגה אל-על לדווח מבעוד מועד לאיגור על הגעתם הצפויה של התובעים לשדה התעופה ולאפשר לו להיערך בהתאם? על שאלות אלה ניסתה להשיב עדת ההגנה עירית אולמרט מטעם אל-על בחקירתה: "ש. האם איגור קיבל דיווח על ביטול הטיסה? ת. איגור ידע על ביטול הטיסה עקב שביתת ההסתדרות. ש. האם דיברת איתו? ת. ההסתדרות השביתה את כל המערכות, כולל חב' אל על. ברור שהנציגים שלנו... איגור קיבל הודעה מאל על, כמו שקיבלו כל מנהלי התחנות של אל-על ברחבי העולם ובארץ על השביתה. ש. האם את דיווחת לו באופן אישי? ת. אני באופן אישי לא הודעתי לאיגור, אבל אני יכולה להגיד שנשלח דיווח לכל מנהלי התחנות ואני מציגה את הדו"ח של אגף שליטה שנשלח לכולם. ש. מתי נשלח הדו"ח? ת. ב- 21. ש. במסמך הזה למטה כתוב "יום רביעי 22/9", כך שלא יכול להיות שהוא נשלח יום קודם. ת. הדו"ח הזה מרכז את כל הפירוט של כל השתלשלות האירועים של הטיסות, שהתחיל ב- 21 והמשיך ל- 22. הדו"ח נשלח ב- 21 וכולם ידעו על זה. אתה רואה דבר מודפס. ש. מה יצא בזמן אמת? ת. הודעה ממרכז שליטה של אל-על עקב ביטול טיסות. אין לי פה את המסמך הרשמי. אין לי שום בעיה להמציא אותו. ש. האם אמור להיות מסמך באל-על שיצאה הודעה לאיגור? ת. כן, שיצאה הודעה לכל מנהלי התחנות בעולם, שגם איגור קיבל אותו. ש. לא היה חשוב להמציא את המסמך? ת. לא חשבתי שהוא יהיה יותר חשוב מדו"ח השליטה שהוצג. ש. את ראית הודעה לאיגור? ת. באופן אישי לא ראיתי. " (עמ' 28 לפרוטוקול שורה 15 - עמ' 29 לפרוטוקול שורה 10) מעדותה של הגב' עירית אולמרט לא ניתן להסיק בוודאות, אפוא, כי איגור עודכן לגבי השביתה ו/או לגבי הגעת התובעים לשדה התעופה במוסקבה ומה פעל בעניינם. יתרה מכך, לא צורף מסמך אל-על המקורי, אשר שוגר למנהלי התחנות והמודיע על השביתה. לא למותר לחזור ולהדגיש, כי עדותו של מר וייסברוד לא נשמעה. אל-על מעלה טענה נוספת בסיכומיה, לפיה- התובעים הם שהחליטו על דעת עצמם לקנות את כרטיסי הטיסה בחברת טרנס-ארו, משהבחינו במספר הרב של הנוסעים, שהמתינו לטיסות, וזאת למרות שהמדריכה, הגב' קפלון, המליצה להם להמתין, כי "אל-על היא חברה אחראית והיא תדאג להחזירם ארצה". עוד טוענת אל-על, כי מי שסמך עליה והמתין, כמו המדריכה ובעלה, צלח ועלה על טיסת אל-על ממוסקבה ארצה. גם גב' קפלון מצהירה בתצהירה, שלתובעים לא הייתה כל סיבה לרכוש כרטיסי טיסה לארץ, באשר הייתה אפשרות, כי ימצאו גם לתובעים מקומות בטיסה הקרובה או בטיסות נדחות אחרות של אל-על וכי לאחר ששמעו התובעים שלאיגור אין פתרון מיידי להטסתם ארצה, דרשו ממנה למצוא חלופות טיסה לארץ. לעומתה טענו התובעים, כי לא נאמר להם, שהם ברשימת הממתינים ובחקירתם הנגדית אף היטיבו לתאר את תחושת חוסר הוודאות, ששררה בקרבם באשר לחזרתם ארצה, לאור התשובות הלא מספקות שקיבלו מהנתבעות, מה שהוביל אותם בסופו של יום לרכוש כרטיסי טיסה במחיר מלא בחברת התעופה הרוסית: "ש. יש לך כרטיס טיסה, אתה אמור לעלות על המטוס. ת. אף אחד לא אמר לי שאני ברשימת המתנה ושאני אחכה. לא היה נציג אל-על והמדריכה לא אמרה את זה. להפך - היא אמרה שיש מלא אנשים, שאין להם מה לאכול ושחב"ד מטפלים בהם. היא אמרה שיש יותר מ- 200 נוסעים שיושבים בשדה התעופה כבר כמה ימים, ואז היא באה בהצעה שיש טיסה חלופית של חברה רוסית אחרת..." (ע/ת 1 אהרון ניר - בעמ' 18 לפרוטוקול שורות 7-10). ש. "אני מסכים שאתה לא רשום ברשימת הטיסה, אבל לא הייתה אופציה להיכנס לרשימת ממתינים?" ת. "היא (גב' קפלון- א.ד.) לא העלתה אופציה כזו... רק אחרי שאיגור אמר שאין מקומות, היא הציעה לנו לטוס בחברה רוסית. אנחנו לא מדברים רוסית והיינו תלויים בה..." (ע/ת 1 אהרון ניר - בעמ' 17 לפרוטוקול, שורות 6-9). ת. "היא (גב' קפלון- א.ד.) אמרה שאין כרטיסי טיסה ובואו תקנו כרטיסים... מה אני אלך סתם לקנות כרטיסים? אני רציתי להיות ביום כיפור בבית..." (ע/ת 2 גילה צפריר - בעמ' 20 לפרוטוקול, שורות 15-16). ת. "לא ידעתי שאני ברשימת ממתינים, ידעתי רק שאין מקום. פעלנו לפי הוראות המדריכה וכפי שהציעה. אני ואשתי בילינו בריצות בשדה התעופה במוסקבה, מקומה לקומה, משמועה לשמועה, מאי וודאות לאי וודאות ומאי ידיעה לאי ידיעה... הוויזה שלנו הסתיימה ולא רציתי להישאר עד ליום הכיפורים, כי ידעתי שאם את היום הזה -ה-23, נחמיץ, אין כבר שום סיכוי כי ב- 24 זה כבר ערב יום הכיפורים ואנחנו נתקע ללא סידורים,ללא שפה וללא תרופות מעבר ליום הכיפורים..." (ע/ת 3 גרשון לוסטיג - בעמ' 22 ו- 23 לפרוטוקול, שורות 3-10, 28 בהתאמה). "ידענו שאין לנו פתרון, אין סיכוי..." (ע/ת 4 מאשה דלבה - בעמ' 24 לפרוטוקול, שורה 26). אל-על צירפה לתצהיר מטעמה את דו"ח אגף השליטה (P.N.R) ועליו גם נחקרה הגב' עירית אולמרט, המצביע על כך שבוטלו 15 טיסות נכנסות ועוד 12 סבבים, שתוכננו בגל היציאה השני. לטענתה, היא חכרה מטוס מיוחד, על מנת להטיס את נוסעיה מסנט פטרסבורג ארצה, דבר שהיה כרוך בעלויות ניכרות וכי רק ביום 23/9/04 הוברר, כי ניתן יהיה לבצע את הטיסה המיוחדת והודעה על כך נמסרה מיידית לאופקים באמצעות מערכת "כרמל", אולם חרף כך בחרו התובעים, על דעת עצמם, שלא להמתין עד לטיסה זו ובמקום זאת רכשו כרטיסים בחברה אחרת. מנגד טוענים התובעים בסיכומיהם, כי לא נאמר להם ע"י כל גורם שהוא לחכות בסנט פטרסבורג לטיסתה מיוחדת זו של אל-על. יצוין, שאל-על לא השכילה להוכיח, כי הודעה זו אכן נמסרה לאופקים. יתרה מכך, לא הוכח, שבמידה ואכן היו התובעים מחליטים לחכות לטיסתה זו של אל-על מסנט פטרסבורג, היו עולים עליה ו/או ששוריינו להם מקומות מובטחים על הטיסה האמורה. אותו P.N.R הוצג בצירוף "פירוש רש"י" של גב' אולמרט, מבלי שמי מקרב עובדי אל-על, שפעל ישירות בעניין הנדון, הגיע ליתן עדות ולהיחקר באשר לפעולותיו, ומבלי שהובהר מי הודיע לאופקים את שהודיע, אם בכלל. כך או כך- אל על לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי נעשתה כל פעולה שהיא כדי להבטיח שנציג אופקים אכן קיבל את ההודעות הרלבנטיות באמצעות מערכת "כרמל", או בכל דרך אחרת. האם עמדה אל-על בנטל להוכיח, כי עומדת לה ההגנה שבסעיף 20(א)- אני סבורה שלא לגמרי, שהרי בסופו של יום נאלצו התובעים לרכוש כרטיס טיסה חזרה ארצה בחברת תעופה זרה, על מנת להקטין נזקיהם בנסיבות המיוחדות של היותם אנשים, שאינם עולי ימים, המצויים בארץ זרה, שאינם דוברים את שפתה, וכדי להבטיח שובם ארצה עובר ליום הכיפורים בתוך תחושת חוסר האונים ואי הוודאות שאפפו אותם ולאור התשובות הלא מספקות, שקיבלו מאל-על באמצעות אופקים. שוכנעתי שאל-על נקטה באמצעים נאותים בכך שחכרה מטוס חלופי להטסת הנוסעים מסנט פטרסבורג ארצה מיד עם סיום השביתה, ואולם בנסיבות שנוצרו, ניתן היה לצפות שיאייש נציג של אל-על את דוכן אל-על במוסקבה במשך כל שעות העבודה באותו יום ולא יותיר את מאות הנוסעים הממתינים ללא כל הסבר, הנחיה או פתרון עד להגעתו הצפויה של מר איגור וייסברוד בשעות הערב, כ- 4 שעות לפני הטיסה המתוכננת לשעה 23:00. כמו כן לאור חומר הראיות שנפרש לפני- לא שוכנעתי, כאמור לעיל,שאל-על דאגה לעדכן את אופקים נכוחה בזמן אמת, וזאת לאור עדויות התובעים ועדויות אופקים ובהעדר, כאמור לעיל, כל עדות ישירה ובלתי אמצעית, שתסתור טענות אלו מטעם אל-על. ודוק- גם בשעות של חוסר הודאות, ניתן היה להרגיע את הנוסעים, אשר חשו אבודים וחסרי אונים, לו נציג מוסמך היה דואג להודיע להם שהם ברשימת המתנה לשתי טיסות וכי מקומותיהם בטיסה החכורה מסנט פטרסבורג אושרו, או למצער - הוזמנו, וזאת על מנת להבהיר את סיכוייהם ומיקומם באותה רשימת המתנה ולתת להם את התחושה שמחפשים עבורם פתרונות. שהרי אף לא אחד היה סבור שהשבתת נמל התעופה תימשך ימים רבים, אך נוכח יום הכיפורים הממשמש ובא (שבמהלכו שוב הייתה צפויה סגירת נמל התעופה בארץ) ניתן היה לצפות ולהבין את התחושות הקשות ואת חוסר הודאות שחשו הנוסעים ובהם היה צריך לטפל ברגישות ובהבנה, ובעיקר- ליידע אותם ולעדכן אותם בזמן אמת ולוודא כי המידע אכן מועבר לאותם נוסעים. כזאת לא הוכח לי כדבעי, משמטעם אל-על העידה אך גב' עירית אולמרט, שלא עשתה דבר באופן אישי בכל התאריכים הרלבנטיים לתובענה הנדונה, כאמור לעיל. 8. אחריותה של אופקים טענתם הראשונה של התובעים כלפי אופקים היא, כי הנהלת אופקים לא פעלה כראוי להקדמת הטיסה, למרות פניותיהם באמצעות גב' קפלון לקיצור הטיול והקדמת טיסתם ארצה, לאור השביתה הצפויה במשק ועקב חששם, כי יישארו ברוסיה ביום הכיפורים. עוד טוענים התובעים בתצהיריהם, כי גב' קפלון שאלה את חברי הקבוצה, האם הם מוכנים לסיים הטיול לפני המועד המתוכנן וכי כולם ללא יוצא מן הכלל, הסכימו לקצר הטיול ולשוב הביתה. מנגד טוענת גב' קפלון בתצהירה, כי בניגוד לנטען ע"י התובעים, אף לא אחד מהתובעים ביקש להקדים את הטיסה חזרה לארץ, וממילא לא הייתה כל פנייה מאורגנת שלהם. זאת ועוד. אף לא אחד מהתובעים שקל עובדה זו, מאחר שהשביתה לא הייתה עובדה מוגמרת כלל ועיקר וכי לא היה זה הגיוני, גם מבחינת התובעים, לחזור לארץ לאחר שלושה או ארבעה ימים בלבד. לדידה, גם מעשית לא היה הדבר אפשרי, שכן כרטיסי הטיסה היו לתאריך נקוב וכל שינוי בהם היה כרוך בתשלום. לא זו אף זו. הטיסה לסנט פטרסבורג הינה טיסה שבועית, היוצאת בכל יום רביעי בשבוע, ולא יום יומית. טענתם הנוספת של התובעים היא, כי אופקים הפרה התחייבויותיה כלפיהם וזאת משהפסיקה לדאוג להם והתנהגה כאילו הטיול הסתיים, ובניגוד להתחייבותה לספק חבילת תיור שלמה, הפסיקה לספק להם שירותים מכל אותם סוגי שירותים שהיא מתחייבת לספק כמארגנת הטיול, לרבות הוצאות שהייה, שכוללות לינה וארוחות וכן הסידורים שמצפים ממארגני טיול לספק - כגון סידורי נסיעה הולמים ברכבת, וזאת למרות שהתובעים שילמו לאופקים מראש בעד האירוח והשהייה לכל משך הטיול ועד לשובם ארצה. התובעים טוענים עוד, כי למרות היותם אנשים מבוגרים, נאלצו להיסחב עם מזוודותיהם הכבדות ללא כל עזרה. מעבר לכך, שתי תובעות נאלצו לחלוק ברכבת תא עם שני גברים זרים רוסים, דבר שהדיר שינה מעיניהן. לטענת התובעים, אופקים היא זו שהייתה צריכה לשאת בהוצאות השהייה ולאחר מכן יכולה הייתה אופקים לחזור בתביעה לאל-על. אופקים טוענת מנגד, כי עשתה, באמצעות המדריכה- הגב' קפלון, כל שניתן היה לעשות בנסיבות שנוצרו. זאת ועוד. בכל הזמנים הרלבנטיים הייתה אופקים בקשר רציף עם הגורמים הרלבנטיים באל-על ועם גב' קפלון וכי למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, לא הייתה כל אפשרות להשיג איש מנציגי אל-על בשטח במוסקבה או בסנט פטרסבורג, ואופקים פעלה כפי שכל מארגן טיול סביר היה פועל בנסיבות העניין: ראשית, לאחר שהתבררה עובדת השביתה, ניסתה אופקים לחפש חלופות עצמאיות תוך חשיבה מאומצת, היה ואל-על לא תמצא את הפתרון המבוקש בנסיבות וכי למרות בקשותיה המפורשות, אף נציג רשמי מטעם אל-על לא יצר עמה קשר מתוך מטרה לסייע לה במציאת פתרון. שנית, ועל כך אין חולק, לאחר שהבינה אופקים, כי הטיסה לא תצא במועדה, דאגה למציאת סידורי לינה לתובעים במלון בסנט פטרסבורג בתעריף קבוצתי, הזול בכ- 15% מהמחיר הרשמי שהיה אמור להיות באותה עת. שלישית, אופקים ארגנה באמצעות גב' קפלון יום טיול נוסף על חשבונה, על מנת להנעים את זמנם של התובעים עד כמה שניתן בנסיבות העניין. במהלך הטיול, כשנתבשרה אופקים, כי עליה להעביר את התובעים במהירות למוסקבה וכי משם יהא ניתן להטיסם ארצה, פעלה גב' קפלון בהתאם וארגנה את סידורי התעבורה ברכבת. יצוין, כי התובעת מס' 2 הצהירה בתצהירה (ת/5), כי המדריך המקומי של הקבוצה, בוריס, הוא שייעץ לנסוע ברכבת לילה מסנט פטרסבורג למוסקבה. זאת ועוד. הגב' קפלון עזרה לתובעים, לאור דרישתם, לרכוש כרטיסי טיסה חלופיים ואף ארגנה עבור התובעים הסעה לשדה התעופה, משם יצאה טיסת התובעים בחברת התעופה טרנס-ארו. גב' קפלון אף הצטרפה לתובעים, על-מנת לוודא כי הם עולים לטיסה. אופקים טוענת עוד, כי מתוקף תפקידה כסוכנות נסיעות שימשה היא כמתווך בלבד בין אל-על לתובעים וכי אל-על היא האחראית לתקינות השירותים ו/או המוצרים המסופקים על ידה. מחלוקת ניטשה בפסיקת בתימ"ש השלום ובתיהמ"ש לתביעות קטנות, האם יש לראות את סוכנות הנסיעות כמתווך (ראה: ת.א. (ת"א) 55701/04 ישבדרון נ' השטיח המעופף, תק- של 2006 (1) 16300, שם נקבע, כי תפקידה של סוכנות נסיעות אינו שונה מזה של מתווך; ואולם בתיק ת.ק. (ת"א)7384/02 רבין נועה נ' עקיבא טורס, תק- של 2003(1), 687 נקבע, כי סוכנות נסיעות לא יכולה לחסות תחת כנפי הטענה "מתווך הנני - ואחראי אינני"; אך ראה גם בעניין בר"ע (י-ם) 3278/01 בר טוביה נ' רגואן נסיעות בע"מ תק-מח 2002(1), 130, שם נקבע, כי תפקידה של סוכנות הנסיעות אינו שונה מזה של מתווך, אם כי ככזאת, בהשאלה מסעיף 8(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 - היא חייבת לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת ולמסור ללקוחותיה כל מידע שיש בידה בעניין מהותי הנוגע לעסקה). בעניין ת.א. (י-ם) 165/88 דהן נ' רפאל, אשר צוטט בתיק ת.ק. (טב') 1904/01 דיין נ' ניצא טורס חברה לנסיעות בע"מ (לא פורסם, 15/4/02), נקבע על ידי כב' השופט אברהם, כי: "משבחר (סוכן הנסיעות- א.ד.) בשירותים ואם בחר בהם במיומנות הראויה, אין הוא אחראי לשיבושים שחלו, אם יחולו, ושאותם לא ניתן היה ולא צריך היה לצפות". (ההדגשה שלי - א.ד.). ומן הכלל אל הפרט- אין כל טענה שאופקים התרשלה בבחירתה של אל-על כמוביל האווירי. מן העדויות שנפרשו לפני עולה, כי אופקים ראתה את סיומו של הטיול במועד המקורי - קרי ביום 21/9/04 (וראה בעמ' 64 לפרוטוקול בשורה 1) ולמעשה, גם התובעים הסכימו בחקירתם הנגדית, שאופקים לא הייתה חייבת לספק להם לינה ושירותי קרקע נוספים לאחר אותו יום (וראה עדותו של עת/1 בעמ' 15 לפרוטוקול שורות 25-30) וצמצמו דרישתם מגב' קפלון, כי תארגן מלון בהנחה גדולה יותר (וראה בעמ' 15 לפרוטוקול שורות 29-30 ובעמ' 20 לפרוטוקול שורות 20-21). אין חולק, שגב' קפלון ארגנה לתובעים ארוחת ערב ביום 21/9/04, הגם שזו אורגנה עוד בטרם נודע על השביתה (וראה בעמ' 51 לפרוטוקול שורות 2-4), כי סייעה להם לרכוש כרטיסי רכבת לשדה התעופה (וראה בעמ' 49 לפרוטוקול שורות 1-4) ואף ארגנה גם את הנסיעה משדה התעופה (וראה בעמ' 19 לפרוטוקול שורות 21-23) וסייעה לתובעים 1 ו- 2 להאריך את הויזה ולכל התובעים לרכוש כרטיסי טיסה בחברה הרוסית וליוותה אותם עד שטסו ארצה. מאידך גיסא- המדריכה לא דייקה פורתא, משטענה שהתובעים לא ביקשו להקדים טיסתם ולא שוכנעתי שאופקים ניסתה לבדוק את האופציה של הקדמת הטיסה ממוסקבה לפני מועד השביתה. זאת ועוד-וזה העיקר- מעדויות התובעים עולה כחוט השני הטענה, שלא נמסר להם כלל ע"י המדריכה, שקיימת בכלל אופציה של רישומם ברשימת המתנה (וראה בעמ' 17 לפרוטוקול שורות 4-9; בעמ' 18 לפרוטוקול שורות 6-10; בעמ' 20 לפרוטוקול שורות 14-16; בעמ' 22 לפרוטוקול שורות 27-28; בעמ' 23 לפרוטוקול שורות 25-28), וזאת למרות שהמדריכה ידעה גם ידעה על כך (וראה בעמ' 53 לפרוטוקול שורות 14-19 ובעמ' 42 לפרוטוקול שורות 22-23) וכמובן, גם באופקים ידעו על כך (וראה בעמ' 42 לפרוטוקול שורות 14-21). מן המקובץ עולה אם כן, כי בנסיבות המיוחדות שנוצרו עקב השביתה, לא התנערה אופקים לגמרי מהתחייבויותיה ולא נטשה את התובעים, אלא פעלה באמצעות גב' קפלון, על מנת למזער את אי הנוחות שנגרמה לתובעים בעקבות ביטול הטיסה, יצרה קשר עם הגורמים הרלבנטיים באופקים ובאל-על ופעלה עבור התובעים. אין גם לצפות שהמדריכה תדאג להטסתם של הנוסעים מסנט פטרסבורג למוסקבה, דבר שהיה גורם לדחיית הגעתם למוסקבה ולהוצאות כספיות נוספות וגם אין להלין על אופקים דווקא בגין המקומות שהוקצו לתובעים ברכבת. מאידך גיסא- לא נחה דעתי, כאמור לעיל, שהמדריכה הבהירה כדבעי לתובעים שהם רשומים ברשימת המתנה בשתי טיסות ובכך גרמה להגברת תחושות חוסר האונים וחוסר הוודאות, שחשו התובעים. המדריכה גם לא המתינה עד לשעה 17:00, דהיינו עד לבואו הצפוי של מנהל תחנת אל-על במוסקבה, מר איגור וייסברוד, כמובטח, ובכך סיכלה את האפשרות, שהתובעים היו עולים אולי על הטיסה שיצאה בשעה 23:00 באותו ערב, בעוד שהיא ובעלה בחרו לנצל את רישומם ברשימת ההמתנה וטסו בטיסת אל-על ארצה ממוסקבה, אשר יצאה משדה סמוך. למעלה מן הצורך יצוין, כי אין בפי התובעים כל תלונה נגד אופקים על הטיול המקורי. נהפוך הוא- תוכנית הטיול התקיימה כמתוכנן ואף העיד על כך ע/ת 3 גרשון לוסטיג (ראה בעמ' 22 לפרוטוקול שורות 14-17). ב"כ התובעים הבהיר עוד, כי התובעים לא היו מגישים תביעה, לו היה מדובר באיחור של יום (בעמ' 62 לפרוטוקול שורה 12), הגם שבמקרה הנדון לא מדובר באיחור גדול בהרבה והדברים מדברים בעד עצמם. 9. נזקיהם של התובעים התובעים עותרים בכתב תביעתם לפיצוי בגין נזקיהם הממוניים ולפיצוי בגין נזקיהם שאינם ממוניים. א. נזקים ממוניים פירוט הנזקים הממוניים, להם עותרים התובעים, הינו כדלהלן: לזוג ליחיד לינה בסנט פטרסבורג ב- 21/9/04 142$ 120$ ארוחת ערב ב- 21/9/04 40$ 20$ ארוחות ב- 22/9/04 100$ 50$ רכבת מסנט פטרסבורג למוסקבה 60$ 30$ תחבורה מתחנת הרכבת במוסקבה לשדה"ת 40$ 20$ ארוחות ב- 23/9/04 100$ 50$ כרטיסי טיסה בחב' התעופה הרוסית 800$ 400$ יצוין, כי התובעים מס' 6,2,1 ו- 7 טוענים, כי נאלצו לטוס במחלקת עסקים וכי שילמו תוספת של 263$ לכל כרטיס. כמו כן התובעות מס' 1 ו- 2 נאלצו להאריך את אשרת השהייה ברוסיה בעלות של 70$ לכ"א. עיון בתצהירי התובעים מעלה מספר תהיות באשר לנזקים הממוניים, להם עותרים הם בכתב תביעתם, בהשוואה לפירוט שבתצהיריהם. לדוגמא בכתב התביעה מצוין, כי עלות הלינה במלון בסנט פטרסבורג ביום 21/9/04 ליחיד הייתה 120$, בעוד שהתובעת מס' 1 מצהירה בתצהירה, כי שילמה סך 60$ עבור המלון. זאת ועוד. לכתב התביעה צורף כנספח 9, לגביו נטען שהוא אישור תשלום בסך 120$, ששילם התובע מס' 12 עבור השהייה במלון ב- 21/9/04. לא ניתן להסיק מעיון בנספח 9, כי התשלום הנ"ל אכן בוצע ע"י התובע מס' 12 ומכל מקום סביר להניח, כי במידה והטענה נכונה, הרי שמדובר בעלות בגין חדר זוגי, מאחר שגם התובע מס' 12 וגם אשתו השתתפו בטיול, ולכן סביר כי עסקינן בחדר זוגי. לא זו אף זו. בכתב התביעה עותרים התובעים להחזר בגין עלות הארוחות ביומיים הנוספים (22/9/04 - 23/9/04) בסך 100$ לכל תובע, בעוד שהתובעת מס' 10 מצהירה בתצהירה, כי הוציאה מכיסה סך של 50$ בגין הוצאות אוכל ושתייה במשך היומיים הנ"ל. לא זו אף זו. התובעים טוענים בכתב תביעתם, כי עלות הנסיעה מסנט פטרסבורג למוסקבה הייתה בסך 30$ לנוסע בעוד שבסיכומיהם ציינו הם, כי המחיר מודפס על כרטיס הרכבת והוא 877.7 רובל והשער הוא 32 רובל לדולר. מנגד- מדריכת הקבוצה, גב' קפלון, השיבה בחקירתה לשאלה, מה הייתה עלות הכרטיס: "אני לא זוכרת בדיוק... פחות מ- 10$ ... אני שילמתי פחות מ- 10$... יש לי קבלה בבית" (וראה בעמ' 49 לפרוטוקול שורות 8-9, 15-18). גם לגבי תשלום בגין הנסיעה במונית מהרכבת לשדה התעופה טוענים התובעים להוצאה בסך 20$ לנוסע, בעוד שגב' קפלון בעדותה הצהירה, כי "זה המקרה היחידי שלקחנו טקסי, וזה התחלק כמו שאני סידרתי להם - 4 אנשים במונית וזה עלה בערך 5$ לכל אחד" (וראה עמ' 52 לפרוטוקול שורות 26-27). יתרה מזאת. לכתב התביעה צרפו התובעים (כנספחים 9-12) קבלות בודדות ביותר של תובעים ספורים מקרב 17 התובעים, ואלו הן: כרטיסי טיסה בחב' טראנס-ארו ממוסקבה לישראל של התובעים 1-2, 6-7 ו- 11-12 (התובעים 11-12 צירפו בנוסף כרטיסי עליה למטוס), צילום כרטיס נסיעה בודד ברכבת מסנט פטרסבורג למוסקבה וקבלה בודדת מיום 21/9/04, בגין תשלום עבור שהיה במלון בסנט פטרסבורג. ואולם- לתצהירי העדות הראשית לא צרפו התובעים ולו קבלה ו/או אסמכתא אחת, כדי להעיד על ההוצאות הנטענות (וראה: עמ' 16 לפרוטוקול שורה 4). גם אם נבחן את הצרופות לכתב התביעה, הרי שלא צורפו, כאמור לעיל, קבלות בגין הלינה במלון בסנט פטרסבורג, למעט האישור הנטען לעיל שצירף התובע מס' 12; לא צורפו הקבלות בגין הנסיעה ברכבת מסנט פטרסבורג למוסקבה, למעט שני כרטיסים, הכתובים ברוסית, וממילא- לא צורפו כלל קבלות בגין הוצאות שהוצאו בגין אוכל ושתייה. זאת ועוד. לכתב התביעה לא צורפו גם כרטיסי הטיסה בחב' טראנס-ארו, למעט כרטיסי הטיסה של התובעים 11-12, הנוקבים בעלות של 361$ וכרטיסי הטיסה במח' עסקים של התובעים 2,1 ,6 ו-7, הנוקבים בעלות של 596$ לכרטיס. גם אם נבחן את תצהיריהם של התובעים, אשר לא נבחרו כנציגי התובעים שייחקרו בביהמ"ש ע"י הצדדים, נמצא כי התובעות מס' 1-2 טוענות שנאלצו לשלם סך 70$ כ"א עבור הארכת השהייה ברוסיה, אך גם הן לא צירפו כל קבלה ו/או אסמכתא שיעידו על כך. תובעת מס' 2 טענה גם שלאור הנסיבות, אזלה תרופת גלוקופז למחלת הסוכרת והיא נאלצה לשלם עבור התרופה ועבור ביקור רופא סך 35$, אך גם כאן, כאמור, לא טרחה התובעת מס' 2 לצרף כל אסמכתא שהיא להוכחת טענותיה. תובע מס' 14 ציין בתצהירו, כי גב' קפלון השתמשה בטלפון הנייד הפרטי שלו על מנת לבצע שיחות עם אופקים בעלות של 1,176 ₪, אך גם כאן לא צירף התובע בדל של ראייה לתמיכה בטענותיו. ומנגד- בעדותה טענה גב' קפלון, כי "לא נגעה בטלפון של שליטין ו/או של התיירים" (ראה בעמ' 46 לפרוטוקול שורה 6-7). התובעת מס' 15 טענה, כי הפסידה שני ימי עבודה בסך 1,300 ₪, אולם, גם כאן לא צירפה התובעת כל תימוכין לטענותיה. יצוין, שהתובע מס' 17, מר אריה גלס, סרב לתת תצהיר מטעמו, מאחר שהיה עובד אל-על במשך שנים רבות ולא רצה לצאת חוצץ כנגד מעסיקתו לשעבר. זאת ועוד. חלק מהתובעים טענו בתצהיריהם, כי נגרמו להם נזקים בריאותיים, אך לא דאגו לצרף כל חוות דעת רפואית ולפיכך לא הורשו להוכיח כל עניין שברפואה (וראה תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בנסיבות אלה לא השכילו התובעים להוכיח כדבעי את נזקיהם הממוניים. ויוזכר- העובדה שבעל דין יכול היה להביא עדויות וראיות לתמיכה בטענותיו, ולא עשה כן, מעוררת מדרך הטבע את החשד, כי הוא חושש מעדותם ומחשיפתם לחקירה שכנגד, ואי הבאת עדים והראיות יוצרת הנחה לרעתו, לפיה עדותם היתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, ואח', פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602). ויודגש- לא הייתה כל מניעה להציג ראיות בדבר ההוצאות הנטענות ועל כן אין לתובעים להלין אלא על עצמם. ודוק- אמנם מקובלות עליי טענות התובעים, אשר אוששו בעדותה של גב' קפלון, כי בעקבות ביטול הטיסה, נאלצו לשלם מכספם בגין עלות נסיעה ברכבת מסנט פטרסבורג למוסקבה, בגין עלות הנסיעה לשדה התעופה במונית וכן בגין עלות כרטיס הטיסה בחב' התעופה טרנס-ארו ממוסקבה לארץ (וראה: עמ' 50 לפרוטוקול שורה 26), כמו גם לצורך רכישת מזון, ברם הוצאות אלו שהוציא כל אחד מהתובעים לא הוכחו כדבעי. לכך יש להוסיף את הסכמתו של ב"כ התובעים בסיכומיו בע"פ, אם כי בשפה רפה, שלא בכל מקרה ולא לאורך זמן וללא הגבלה היה על אופקים להמשיך ולשאת בהוצאות התובעים בשל העדר האפשרות לסיים את הטיול ולחזור ארצה במועד המתוכנן והמקורי. עם סיום פרק זה של פסק דיני, חשוב לציין, כי גב' מאשה דלבה ובנה"ז גלס קיבלו החזר של מחצית מכרטיס הטיסה, אותו רכשו כעובדי אל-על לשעבר (וראה עמ' 23 לפרוטוקול שורה 30, ובעמ' 24 לפרוטוקול שורה 7). ב. נזקים שאינם ממוניים התובעים עותרים לקבלת סך 6,000 ₪ לכל תובע בגין נזקים שאינם ממוניים ובסך כולל של 102,000₪. לא נעלמה מעיני העובדה, כי כתוצאה מביטול הטיסה נגרמה לתובעים עוגמת נפש מרובה. התובעים, רובם אנשים מבוגרים בטווח הגילאים שבין 65-80 שנה, נאלצו בהנחיית הנתבעות ל"טרטר" עצמם שלא לצורך כשהם נושאים את מזוודותיהם הכבדות בנסיעת לילה, שלא הסבה להם נחת והנאה ברכבת מסנט פטרסבורג לשדה התעופה במוסקבה, לבזבז זמן, כסף ועצבים וכל זאת על מנת להיווכח, כי כל טרחתם הייתה לשווא וכי אין עבורם מקומות שמורים בטיסת אל-על, היוצאת לישראל. זאת ועוד. נאמר להם שנציג אל-על, מר איגור וייסברוד, שאותו היו אמורים לפגוש בשדה התעופה, אמור להגיע לשדה רק בשעות הערב. חלק מחברי הקבוצה נותרו ללא כסף, חלקם נותרו ללא תרופות וחלקם היו צריכים לדאוג להארכת תוקף אשרת השהייה ברוסיה. יתרה מזאת. התובעים היו צריכים לטלטל עצמם שוב בנסיעה לשדה תעופה אחר שליד מוסקבה, שממנו יצאה טיסת טרנס-ארו ארצה. אי אפשר להתעלם מתחושותיהם הקשות של התובעים, תחושות של חוסר אונים, של אי וודאות ושל ייאוש מוחלט, שהעיבו על חופשתם ופגמו בחוויות הטיול המוצלח. עם זאת, הסכום שנתבע נראה לי כחורג מהסביר, באשר, כאמור, על כל נוסע סביר לצפות תקלות כאלה או אחרות ואין הוא יכול להתעלם מאפשרויות שכאלה. זאת ועוד. ביהמ"ש כבר התריע, כי לאחרונה תביעות בגין עוגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים וכי יש למדוד את הפיצוי בגין עגמת נפש במשורה (ראה: ת.א. (ת"א) 103072/98, רם און נ' סנאורה בע"מ, תק- של 2004(1), 5574). 9. הפיצוי המגיע לאור המקובץ מצאתי, כי מן הראוי לקבל את תביעת התובעים, אם כי באופן חלקי, וזאת בהתחשב בנסיבות המיוחדות, שיצרה השביתה ומאחר שהתובעים לא השכילו להוכיח את נזקיהם די הצורך. בנוסף, חוק התובלה האווירית קובע רף נמוך יחסית של פיצוי, לצד העברת הנטל להוכיח אי התרשלות מכתף המשתתף בטיסה אל כתפי המוביל האווירי או סוכניו. ויש להדגיש, כי מעבר לחובה לאזן בין האינטרסים הנוגדים של הנוסע ושל חברת התעופה, קיים גם אינטרס ציבורי שלא להכביד על פעילותם של חברות התעופה האזרחיות ולאפשר קיומם ללא הטלת אחריות כספית בשל כל תקלה, היכולה להתעורר במהלך פעילותם (ראה: ת.א (ת"א) 55495/03 שעשוע נ' ק.ל.מ. נתיבי אויר הולנדיים, תק-של 2004(3) 10671). יצוין גם, שאל-על הציעה לכל תובע (אם כי לאחר הגשת התביעה) כרטיס טיסה חינם לכל אחד מיעדי אל-על בעולם או לחלופין- כרטיס טיסה לאירופה בתוספת שובר של 200$ לטיסה נוספת, הגם ששווי הכרטיס, שלא נוצל ע"י התובעים, מסתכם בסך של כ- 230$ (וראה: בעמ' 73 לפרוטוקול בשורה 17). אבל התובעים, כאמור, סירבו להצעתה זו של אל-על. גם לגבי אופקים, יש לשים אל לב, כי יש לזקוף לחובתה חלק מינורי בנסיבות העניין, כמפורט לעיל. לאחר שהעברתי אפוא תחת שבט בקורתי את מחדליהן ואת מעשיהן של כל אחת מהנתבעות כמפורט בפסק דיני, ומנגד את מחדליהם של התובעים - אשר לא השכילו להוכיח את נזקיהם כדבעי ואשר החליטו משיקוליהם שלהם, שלא להמתין בשדה התעופה במוסקבה עד לבואו הצפוי של מר איגור וייסברוד, וכשבחנתי את כל נסיבות המקרה לאור משטר החוק, כפי שהוא מותווה גם ע"י הוראת סעיף 18 לחוק התרופות וע"י אמנת ורשה, אני מורה, כי הנתבעות יפצו את התובעים בשיעורים מסוימים, ככל שהדבר צודק לעשות כן בנסיבות העניין. 10. סוף דבר סופו של יום אני מחייבת את אל-על לשלם לכל אחד מהתובעים מס' 3-4 ו- 8-15 סכום השווה ערך ל- 300$, וכן לכל אחד מהתובעים 1, 2, 6 ו- 7 - סכום השווה ערך ל- 560$ ולכל אחד מהתובעים מס' 5 ,16 ו-17 - סכום השווה ערך ל- 232$ ( לאחר ששלושת אלו האחרונים קיבלו החזר של 68$ בגין אי ניצול החלק השני של כרטיס הטיסה). בנוסף לכך אני מחייבת את אופקים לשלם לכל אחד מהתובעים סך השווה ערך ל- 180$. הסכומים ישולמו לפי השער היציג של הדולר נכון ליום מתן פסק הדין. על הסכומים האמורים יוסיפו הנתבעות וישאו באגרת המשפט ובשכ"ט ב"כ התובעים בשיעור 10% על חיוביהן בתוספת מע"מ. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ו (13 ביולי 2006), בנוכחות: דודקביץ אסתר, שופטת תביעות נגד חברות תעופהתעופההסתדרות העובדיםשביתהביטול טיסה