רכיב הפיצויים בביטוח מנהלים ערעור זה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו , עניינו בגובה ההפרשות שהיה על המשיבה (להלן: חברת מולטי מדיה או החברה) להעביר לפוליסת ביטוח המנהלים עבור המערערת (להלן: הגב' דריילבט או המערערת). בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה תביעתה של חברת מולטי מדיה להשבת סכום של 38,753 ש"ח, שלטענתה הופרש ביתר עקב טעות לפוליסת ביטוח המנהלים של הגב' דריילבט (להלן: התביעה). הגב' דריילבט הגישה מצידה תביעה שכנגד, בה עתרה לתשלום סכום של 10,087 ש"ח, אשר לטענתה הופרש על ידי החברה בחסר לביטוח המנהלים על שמה (להלן: התביעה שכנגד). רקע הדברים [2] חברת "מולטי קד"מ", היא חברת בת של חברת "מולטי מדיה" שתחום עיסוקה בהפקת אירועים. הגב' דריילבט הועסקה כמנהלת חברת הבת מולטי קד"מ, החל מיום 9.2.1999 ועד להתפטרותה ביום 15.11.2001. הגב' דריילבט שהתה בחופשת לידה בתקופה שבין חודש ינואר 2000 ועד שלהי חודש אפריל 2000. עם שובה מחופשת הלידה, הועלה שכרה של הגב' דריילבט - שעמד על 9,000 ש"ח ברוטו - לסכום של 20,000 ש"ח ברוטו; הועמד לרשותה רכב צמוד; והחברה החלה להפריש בעבורה כספים לביטוח מנהלים. במסגרת זו, החל מחודש ספטמבר 2000, הפרישה החברה כספים לביטוח מנהלים עבור המערערת, במסגרת שלוש פוליסות ביטוח שונות, רטרואקטיבית ממועד שובה לעבודה בחודש מאי 2000. בהתאם להוראות פוליסות הביטוח, הייתה הגב' דריילבט זכאית להעברת בעלות אוטומטית של כספיי הפיצויים שהופרשו בעבורה עם עזיבת מקום העבודה. ביום 31.12.2000 העבירה חברת מולטי מדיה לחברת הביטוח "שילוח" המחאה על סך 37,759.56 ₪ עבור המערערת. המדובר בהפקדה חד-פעמית ברכיב הפיצויים, במסגרת פוליסת ביטוח נוספת וחדשה שנפתחה למערערת ונחתמה על ידי החברה, מבלי שהתקבל אישור מנציבות מס הכנסה להפרשה ברכיב פיצויים (להלן: ההפקדה החד-פעמית). זכאותה של הגב' דריילבט לביטוח מנהלים על פי סיכום דברים בין הצדדים אינה נתונה למחלוקת בין הצדדים להליך זה. דיעותיהם של הצדדים נחלקו בעניין מועד תחילת זכאותה של הגב' דריילבט לביטוח מנהלים: האם כטענתה סוכם כי תבוטח רטרואקטיבית ממועד תחילת העסקתה בחברה בחודש פברואר 1999, או שמא כטענת החברה, סוכם כי תבוטח בביטוח מנהלים החל ממועד חזרתה מחופשת הלידה בחודש מאי 2000. שאלה זו עומדת במרכז דיוננו בערעור זה. התביעה והתביעה שכנגד בבית הדין האזורי [3] החברה הגישה לבית הדין האזורי תביעה כנגד הגב' דריילבט להשבת סכום של 38,753 ₪ שהופקד לטענתה ביתר ובשל טעות לפוליסת ביטוח המנהלים של המערערת. לטענת החברה, סוכם בין הצדדים במועד חזרתה של הגב' דריילבט מחופשת הלידה, כי היא תבוטח בביטוח מנהלים, במסגרתו יופרשו עבורה 5% מהשכר בגין תגמולים, 1.7% מהשכר בגין אובדן כושר עבודה ו- 8.33% מהשכר בגין פיצויי פיטורים. אולם, עקב טעות או הטעייה של סוכן הביטוח של החברה, הפרישה החברה עבור המערערת סכומים ביתר בסך 38,753 ש"ח, ברכיב פיצויים וברכיב תגמולים. הגב' דריילבט הגישה תביעה שכנגד, בה טענה כי החברה הפרישה עבורה לביטוח מנהלים סכומים בחסר בסך כולל של 10,087 ₪. המערערת סמכה תביעתה על סיכום הדברים בין הצדדים במועד חזרתה מחופשת הלידה, לפיו ההפרשות לביטוח מנהלים היו אמורות להשתלם לה רטרואקטיבית החל ממועד תחילת העסקתה בחברה. הגב' דריילבט טענה עוד, כי החברה התחייבה להפריש בעבורה תגמולים בשיעור של 6.7% מהשכר ולא בשיעור 5% כפי שנעשה בפועל. פסק דינו של בית הדין האזורי [4] בית הדין האזורי קיבל באופן חלקי את תביעתה של חברת מולטי מדיה וחייב את הגב' דריילבט להשיב לחברה סכום של 31,676 ש"ח, לגביו נקבע כי הופקד ביתר בפוליסת ביטוח המנהלים של המערערת. בעניין זה, קיבל בית הדין האזורי את עמדת החברה, לפיה המועד המוסכם לתחילת ביצוע ההפרשות לפוליסת ביטוח המנהלים הוא בחודש מאי 2000, ולא במועד תחילת ההעסקה, כטענת המערערת. עוד קבע בית הדין האזורי, כי הגב' דריילבט לא הרימה את נטל ההוכחה לעניין התחייבותה של החברה להפריש 6.7% מהשכר לרכיב התגמולים ולא 5% מהשכר כפי שנעשה בפועל. במסגרת התביעה שכנגד, חייב בית הדין האזורי את החברה לשלם לגב' דריילבט או להפקיד בפוליסת הביטוח המתאימה הפרשים חסרים לרכיב התגמולים בסך 331 ₪. בית הדין האזורי השית על הגב' דריילבט הוצאות בסך 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. על פסק דינו של בית הדין האזורי, הגישה הגב' דריילבט ערעור לפנינו. הערעור [5] עיקר טענות המערערת הגב' דריילבט טענה, כי בית הדין האזורי הפך את נטל הראייה בכל הנוגע לשאלת מועד זכאותה לביטוח פנסיוני. לטענתה, מעת שהופקדה ההפקדה החד-פעמית, הנטל להוכחת ה'טעות' בהעברת הכספים רובץ לפתחה של החברה בהתאם לכלל היסודי של "המוציא מחברו עליו הראיה". חרף זאת, טענה הגב' דריילבט, ביסס בית הדין קמא את פסק דינו על הקביעה כי המערערת לא הוכיחה את טענתה בדבר המועד המוסכם לביטוחה בביטוח מנהלים, תוך דחיית גרסתה כי ההפקדה החד-פעמית נועדה לכיסוי התחייבותה של החברה לבטחה בביטוח מנהלים החל ממועד תחילת העסקתה. לטענת המערערת, בית הדין האזורי התעלם מטענתה בעניין התחייבות החברה כלפיה במועד חזרתה מחופשת הלידה, וכתנאי לחזרתה, להשלמה רטרואקטיבית של ביטוח המנהלים החל ממועד תחילת העסקתה. הגב' דריילבט הוסיפה וטענה, כי החברה לא עמדה בנטל הוכחת ה'טעות' בעניין ההפקדה החד-פעמית ולא הציגה גירסה סדורה בעניין זה. בתוך כך, מנכ"ל החברה לא השיב על שאלות מהותיות כגון זהות החותם על ההמחאה שהועברה לחברת הביטוח; החברה לא הביאה לעדות את המנהלת, הגב' אלדור, שטיפלה כפי הנראה בפתיחת הפוליסה; וסוכן הביטוח אשר לטענת החברה טעה או הטעה אותה לא זומן להעיד. לטענת הגב' דריילבט, הסכום הכולל שנצבר לזכותה בפוליסות ביטוח המנהלים, לרבות ההפקדה החד פעמית, עולה בקנה אחד עם טענתה כי ההפקדה החד פעמית נועדה לכיסוי תקופת עבודתה הראשונה, ובית הדין קמא לא נתן דעתו לכך שהפקדה חד פעמית בפוליסה נפרדת ובסכום מדויק, מצביעה באופן ברור על כוונה להפריש סכומים רטרואקטיבית בעד תקופת עבודה קודמת. [6] עיקר טענות החברה החברה תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי ומוסיפה טענות אלה: במסגרת שיפור התנאים עליהם הוסכם עם הגב' דריילבט במועד חזרתה מחופשת הלידה, סוכם עימה כי תבוטח בביטוח מנהלים החל מחודש מאי 2000 ולא רטרואקטיבית ממועד תחילת העסקתה. לטענת החברה, חקירתה של הגב' דריילבט בפני בית הדין מעלה, כי תפקידה הבכיר בחברה איפשר את מעורבותה באישור תשלומים על ידי החברה, וכי בתקופת ההפקדה החד פעמית, היה מנכ"ל החברה במצב קשה בעקבות תאונת דרכים שעבר. דיון והכרעה [7] השאלה העומדת במרכז דיוננו בערעור זה, עניינה במועד זכאותה של הגב' דריילבט לביטוח מנהלים על פי סיכום דברים בין הצדדים. לצורך הכרעה בשאלה זו, נדרש תחילה לקביעת נטל ההוכחה בסוגיה זו. סבורים אנו, כי משעה שהופקדה ההמחאה החד-פעמית בפוליסת ביטוח המנהלים של המערערת, רובץ נטל ההוכחה לעניין הטעות בהפקדתה על כתפי החברה העותרת להשבת הכספים, ואין יסוד להיפוך נטלי ההוכחה כפי שנעשה בפסק דינו של בית הדין האזורי. [8] מועד זכאותה של המערערת לביטוח מנהלים, יקבע במידה רבה על יסוד הנתונים העובדתיים וחומר הראיות שהניחו הצדדים בפני בית הדין בעניין נסיבות ההפקדה החד-פעמית והטעמים שעמדו ביסודה. אכן, ערכאת הערעור אינה מתערבת דרך כלל בקביעות עובדתיות של הערכאה אשר שמעה את העדים והתרשמה מחומר הראיות. במקרה דנא, נוכח היפוך נטל הראיה כפי שנעשה בפסק דינו של בית הדין האזורי, יש מקום לחרוג מן הכלל ולבחון את חומר הראיות שהונח בפני בית הדין. [9] מכלול חומר הראיות שהונח בפני בית הדין מביא לטעמנו לידי מסקנה, כי ההפקדה החד-פעמית בחברת הביטוח על שם המערערת נעשתה לצורך כיסוי ביטוחי של תקופת עבודתה הראשונה. לא מצאנו בחומר הראיות תימוכין לקביעה כי ההמחאה הופקדה בטעות בפוליסת ביטוח על שם המערערת. ואלה הטעמים העומדים ביסוד מסקנתנו: א. החברה לא הציגה גירסה סדורה באשר לנסיבות ההפקדה החד-פעמית, שתהווה תמיכה לטענת הטעות בהפקדה החד-פעמית או לטענה כי המועד המוסכם לביטוחה של הגב' דריילבט בביטוח מנהלים הוא מחודש מאי 2000 ואילך. לעומת זאת, טענתה של המערערת כי ההפקדה נועדה לכיסוי ביטוחי של תקופת עבודתה הראשונה, מוצאת לה תימוכין בחומר הראיות, ועניין זה יבואר בהמשך דברינו מטה ב. ההפקדה החד-פעמית אושרה על ידי מנהליה הבכירים של החברה וההמחאה נחתמה על ידי הגורמים המוסמכים לכך בחברה. לטעמנו, אין יסוד סביר להניח, כי הפקדה בסכום מדוייק בסדר גודל מעין זה תיעשה באורח טעות. ככל שאכן נפלה טעות, ניתן היה לצפות שמנכ"ל החברה, אשר זומן לעדות מטעמה, יניח הסבר מניח את הדעת לאותה טעות. אולם, מנכ"ל החברה לא הציג גירסה סדורה בעניין, לא השיב לשאלה בעניין זהות חותם ההמחאה, ושותפתו, הגב' אלדור, גם היא מורשית חתימה בחברה, לא הובאה לעדות. ג. הטענה בדבר טעות בהפקדת הכספים לא נטענה במהלך תקופת העסקתה של הגב' דריילבט ובמשך שנה מיום ההפקדה. טענה זו הועלתה לראשונה לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים, כאשר בשלב ראשון, החברה הגישה תביעה להשבת סכום של 11,680 ש"ח. מאוחר יותר, בכתב תביעה מתוקן שהוגש ביום 17.7.2002, כשנה וחצי לאחר ההפקדה החד פעמית, עתרה החברה להשבת סכום של 38,753 ₪, שהופרש לטענתה לפוליסת ביטוח המנהלים בטעות. ד. פוליסות ביטוח המנהלים של הגב' דריילבט, ובכלל זה הפוליסה מושא דיוננו, היו בניהולה של החברה. הפוליסה מושא דיוננו נפתחה לצורך הפקדה חד-פעמית ונחתמה על ידי נציגי החברה לבדם. סביר להניח, כי החברה ערכה בדיקות תקופתיות של הפקדותיה בחברת הביטוח וסביר אף יותר כי בדיקות מסוג זה נערכו עובר להתפטרותה של הגב' דריילבט. בכל זאת, הטענה בדבר טעות בהפקה הועלתה רק לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים ויתכן שסיום ההתקשרות הוא שעמד ברקע טענה זו. ה. דעותיהם של הצדדים אינן חלוקות בנוגע לכך שלמערערת הובטח ביטוח מנהלים. ו. בית הדין האזורי סמך קביעתו, בין היתר, על כך שהגב' דריילבט לא פנתה לחברה בדרישה כתובה לבטחה בביטוח מנהלים בתקופה שלפני יציאתה לחופשת הלידה. לטעמנו, אין די בעובדה זו כדי לתמוך בטענת החברה. ההעלאה המשמעותית בשכרה של הגב' דריילבט לאחר שובה מחופשת הלידה, הטבת הרכב הצמוד שקיבלה וביטוחה בביטוח מנהלים - כל אלה לא מצאו ביטויים בכתובים והגב' דריילבט לא פנתה לחברה בבקשה כתובה לממש הבטחותיה. ז. טופס 161 אשר הוגש על ידי חשבת השכר של החברה לרשויות המס לאחר התפטרותה של הגב' דריילבט, מפרט את תקופת עבודתה בחברה ואת גובה הפיצויים להם היא זכאית. ממסמך זה ניתן ללמוד, כי אף לשיטת המעסיקה זכאית הגב' דריילבט לפיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתה בחברה, לרבות התקופה שלפני יציאתה לחופשת הלידה. הנתונים אותם הציגה החברה בטופס זה אינם עולים בקנה אחד עם טענתה כי הגב' דריילבט אינה זכאית לביטוח מנהלים, הכולל רכיב פיצויים, בעד התקופה שלפני חזרתה מחופשת הלידה ח. מכתבה של המנכ"ל הגב' דינה אלדור מיום 26.12.2001 אל חברת הביטוח "שילוח", תומך גם הוא בגרסתה של הגב' דריילבט. במכתב נאמר, כי הפיצויים המגיעים למערערת בגין תקופת עבודתה בחברה מגיעים לכדי 55,389 ש"ח, בהתאם לאמור בטופס 161. לאמור, פיצויים בעד כל תקופת עבודתה של המערערת. בנוסף, בכתב התביעה המקורי נכתב, כי תקופת העבודה בגינה יש לחשב את פיצויי הפיטורים הינה של 33 חודשים ו- 6 ימים, לאמור, מיום תחילת העבודה. ט. איננו מוצאים מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי לפיה אין ליתן משקל ראייתי לעדותו של מר פלינט, מי שמשמש כיום סוכן הביטוח של החברה. מר פלינט אישר בחקירתו הנגדית, כי המידע המצוי בידיו בעניין תנאי הביטוח של הגב' דריילבט מקורו בעדות מפי השמועה. בהכרעתנו הובאה בכלל חשבון אף העובדה, כי החברה לא מצאה לנכון להביא לעדות את סוכן הביטוח הקודם שלה, שהיה אחראי לטענתה לטעות או להטעיה בחישוב הסכום שהועבר לחברת הביטוח עבור המערערת. י. בפסק הדין בעניין אסרף נקבע, כי מקום בו ניתנה לעובד הטבה במשך שנים והטבה זו ניתנה בשל טעותו של המעביד, לא יהא זה צודק לחייב את העובד להשיב למעביד הטבה זו, שעה שהנתונים הנוגעים להטבה היו מצויים בידי המעביד והעובד נהג בתום לב וכלכל את צעדיו על סמך ההנחה שההטבה ניתנה לו כדין. בדומה, לא יהא זה צודק לחייב את המערערת במקרה דנא להשיב לחברה את הסכום שהופרש עבורה לביטוח המנהלים, שעה שהגב' דריילבט נהגה בתום לב, והנתונים הרלוונטיים היו כל העת בידי המעסיקה. [10] מסקנת הדברים היא, איפוא, כי החברה לא הרימה את הנטל ההוכחה לעניין הטעות בהפקדה החד-פעמית. לפיכך, לא היה מקום לחייב את הגב' דריילבט להשיב לחברה את סכומי ההפקדה. על מנת לסבר את האוזן, נפרט להלן את תחשיב ההפקדה החד-פעמית בחברת הביטוח, וכיצד הוא מתיישב עם גירסתה של המערערת. תחשיב ההפקדה החד פעמית אשר העבירה החברה לחברת הביטוח [11] תחשיביו של בית הדין האזורי נערכו על יסוד קביעתו כי המועד המוסכם לתחילת ביצוע ההפרשות היה ביום 1.5.2000. כאמור, באנו לכלל מסקנה, כי החברה לא הרימה את הנטל לעניין טענת הטעות ולא הביאה ראיות התומכות בגרסתה כי סוכם על ביטוחה של המערערת בביטוח מנהלים החל מחודש מאי 2000. לפיכך, נפנה לבחון האם סכום ההפקדה החד-פעמית, הוא אותו סכום שלטענת המערערת הופקד לצורך כיסוי ביטוחי החל ממועד תחילת העסקתה, וסכום זה הופקד בפוליסת פיצויים מאחר ובשל היבטי מיסוי לא ניתן לבצע הפרשה רטרואקטיבית של תגמולים. הפרשות לתקופת העבודה הראשונה שמיום 9.2.1999 ועד ליום 1.5.00: שכרה של הגב' דריילבט בתקופה זו - 9,000 ש"ח ברוטו. פיצויים - 8.3% X 9,000 ש"ח X 15 חודשים = 11,205 ש"ח תגמולים מעסיק - 5% X 9,000 ש"ח X 15 חודשים = 6,750 ש"ח אובדן כושר עבודה - 1.7% X 9,000 ש"ח X 15 חודשים = 2,295 ש"ח מסכום זה יש לנכות סך 405 ש"ח בגין שמונת הימים הראשונים של חודש פברואר 1999. סה"כ: 19,845 ש"ח הפרשות לתקופה שמיום 1.5.00 ועד 31.8.2000 שכרה של המעסיקה בתקופה זו - 20,000 ש"ח ברוטו פיצויים - 8.3% X 20,000 ש"ח X 4 חודשים = 6,640 ש"ח תגמולים מעסיק - 5% X 20,000 ש"ח X 4 חודשים = 4,000 ש"ח אובדן כושר עבודה - 1.7% X 20,000 ש"ח X 4 חודשים = 1,360 ש"ח תגמולים עובדת - 5% X 20,000 ש"ח X 4 חודשים = 4,000 ש"ח שונות - 0.4% X 10,710 ש"ח X 4 חודשים = 171.36 ש"ח סה"כ: 16,171.36 ש"ח 19,845 ש"ח + 16,171.36 ש"ח = 36,016.36 ש"ח לסכום זה יש להוסיף הפרשי ריבית והצמדה: כ- 1700 ש"ח (סכום משוער) סה"כ: 37,716 ש"ח הנה כי כן, סכום ההפקדה החד פעמית תומך בטענתה של המערערת כי הוא נועד לכיסוי ביטוחי של תקופת עבודתה הראשונה. סוף דבר - [12] ערעורה של הגב' דריילבט מתקבל ואנו מורים על ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי. החברה תשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא למעסיקה פסק דיננו, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד המצאת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. פיצוייםביטוח מנהלים