מהות ההליך 1. ערעור על החלטתה של ועדת הערעורים (להלן- "הועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן- "חוק התגמולים"), שליד בית משפט השלום בירושלים (השופט בן הדור אברהם, והחברים ד"ר שמחה ועו"ד גלעד), בתיק ע"נ 101/04, מיום 4.7.07. הועדה קיבלה חלקית את הערעור על החלטתו של קצין התגמולים, אשר דחה את תביעת המערער להכרה כנכה לפי חוק התגמולים בנימוק כי אין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לתנאי השירות. הועדה קיבלה חלקית את הערעור, וקבעה כי מחלתו של המערער פרצה טרם השירות והוחמרה עקב השירות בשיעור של 30%. העובדות 2. המערער, יליד שנת 1982, גויס לצה"ל ביום 18.3.01 בפרופיל 97 ללא סעיפי ליקוי. בחלוף כשלושה חודשים מיום גיוסו, ביום 14.6.01, זומן המערער לחקירה בבסיס מצ"ח באר שבע בחשד של שימוש בסמים מסוכנים. החשד נבע מהימצאות שקית כדורים בחזקתו אשר מאוחר יותר התברר בבדיקתם, כי אלה כדורי ויטמינים שקיבל מאימו (נטורופטית במקצועה) ומאודם בעיניו. המערער שהה בסיס מצ"ח כ-4 שעות, ובמהלך החקירה הרשו לו חוקריו להתקשר לאביו ולאמו. במסגרת החקירה נמסר למערער בקבוק לצורך מתן דגימת שתן, והוא מילא אותו במים, מכיוון שחשש, לטענתו, לתוצאות חיוביות עקב "עישון פאסיבי". לאחר שהדבר נתגלה, נתן המערער דגימה נוספת שנמצאה נקייה. לאחר החקירה, בדרכו לבסיס, התקשר המערער לאימו וסיפר לה שזימנו אותו לחקירה נוספת במשטרת גבעת זאב. אין חולק שזימון זה הוא פרי דמיונו של המערער. המערער חזר לשירות רגיל ביחידתו ובתקופה זו עבר מספר עבירות משמעת. הוא נעצר מספר פעמים, נחבש ביחידתו ואף נידון למאסר למשך 28 ימים, אך שוחרר לאחר מספר ימים עקב התערבות הוריו. ביום 2.9.01, פחות משישה חודשים לאחר גיוסו, שוחרר המערער משירות צבאי בפרופיל 21, לאחר שאובחנה אצלו סכיזופרניה פרנואידית. ביום 14.4.02 אושפז המערער במרכז לבריאות הנפש "איתנים" לתקופה של כחודש וחצי. ביום 20.5.02 הגיש המערער תביעה לפי חוק התגמולים לקצין התגמולים להכיר בו כנכה עקב מחלתו. קצין התגמולים דחה את התביעה, ועל כך הוגש ערעור לועדה. 3. הועדה קיבלה, כאמור, חלקית את הערעור. הועדה קבעה כי החקירה במצ"ח היתה טראומתית מבחינה אובייקטיבית. עם זאת, לגבי היסוד הסובייקטיבי, קבעה הועדה ממצאים סותרים. מחד, הועדה הבחינה בין נחקר המכיר באשמתו לבין נחקר היודע כי הוא חף מפשע. לדידה של הועדה, נחקר היודע שהוא אשם נלחץ מהחקירה מכיוון שהוא צופה תוצאות שליליות. לעומת זאת, נחקר היודע שאינו אשם אינו נלחץ בחקירתו. המערער העיד כי ידע שאינו משתמש בסמים, ולפיכך הסיקה הועדה כי החקירה לא הייתה כה מלחיצה מבחינתו, כפי שתיאר המערער. מאידך, בסיכום החלטתה, קבעה הועדה כי בעת השירות היה המערער "נתון ללחצים האופייניים למסגרת צבאית - לחצים שאינם מקובלים במסגרת אזרחית - לחצים אלה כללו בין היתר גם את חקירת מצ"ח". לאור מסקנה זו מצאה הועדה כי מחלתו של המערער התפרצה לפני גיוסו, והלחץ של השירות ואי מתן טיפול נאות החמירו את מחלתו בשיעור של 30%. על החלטה זו נסב הערעור שלפנינו. המסגרת המשפטית 4. סעיף 1 לחוק התגמולים קובע: "נכות"- איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה, שבאו לחייל משוחרר או לחייל בשירות קבע כתוצאה של אחת מאלה שאירעה בתקופת שירותו עקב שירותו: (1) מחלה; (2) החמרת מחלה; (3) חבלה;" "נכה" מוגדר כלהלן: "חייל משוחרר או חייל בשירות קבע, שלקה בנכות". הנה כי כן, החוק דורש, כי על מנת שתוכר נכות יש להראות כי המחלה פרצה בתקופת השירות ו"עקב שירותו" הצבאי של הנכה. בענייננו המדובר בנטייה קונסטיטוציונאלית לחלות במחלה מסוימת. נטייה זו נשארת רדומה, עד אשר אירוע סביבתי כזה או אחר גורם להתפרצותה. בית המשפט העליון, בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5), 203, 210 (1991) קבע כי: "מקום שמחלתו של התובע פרצה לראשונה בעת שירותו, והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה - עוד בטרם השירות - של נטייה קונסטיטוציונאלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כולה כאילו נגרמה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על ידיו". לאמור, על אף שהפוטנציאל לחלות באותה מחלה היה קיים אצל הנכה טרם השירות הצבאי - זוקפים את המחלה בשלמותה לשירות, זאת בתנאי שהוכח קשר סיבתי בין השירות לפריצת המחלה. פרשנות התיבה "עקב השירות" עמדה במרכזו של דיון נוסף (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5), 732 (2002)). השופט חשין אמר (בעמ' 744) את הדברים הבאים: "ההלכה שנתקבלה היא כי מחלה קונסטיטוציונלית שהתפרצה תוך כדי השירות, ונמצא כי יש קשר סיבתי-עובדתי בין השירות לבין התפרצות המחלה, מייחסים את המחלה במלואה לשירות, הגם שהחייל בא אל השירות כשהוא נושא את המחלה בגופו, באורח רדום כמובן". 5. קיימים ארבעה מרכיבים של הקשר הסיבתי: האחד, הנטל להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעה שנפגע בעת שירותו לבין השירות; השני, המבחן לקיומו של קשר סיבתי-משפטי הוא מבחן הקשר הסיבתי הקונקרטי - אירוע שאירע בעת השירות הצבאי או מצב שהחייל היה נתון בו, האם גרמו בעצמם או בצירוף גורמים אחרים, לפגיעה של החייל; השלישי, שאלת הדיקותו ועוצמתו של הקשר בין השירות הצבאי לבין הפגיעה בחייל, הינה שאלה של מדיניות משפטית, התלויה בנסיבות המקרה על-פי נסיבותיו. רביעית, בקביעת חבלה או מחלה שפגעו בחייל עקב שירותו יתפוס עקרון "הגולגולת הדקה". על הצבא לקבל את החייל כמות שהוא ולעניין זה יחול המבחן הסובייקטיבי. כאשר נקבע, כי יש קשר סיבתי-משפטי בין השירות והפגיעה שנפגע בה ופורצת מחלה קונסטיטוציונאלית זוקפים את המחלה בשלמותה לחובת השירות הצבאי. לעומת זאת, אם פורצת מחלה קונסטיטוציונאלית ולא ניתן לקשור באורח סביר בין המחלה לבין אירוע ספציפי שאירע לחייל תוך כדי השירות, אין לומר כי המחלה פרצה עקב השירות. לשון אחר, יש להוכיח אירוע שיש לו קשר סיבתי - עובדתי בין אותו אירוע לבין התפרצות המחלה. בלא יסוד זה לא תוכר מחלה קונסטיטוציונאלית שפרצה תוך כדי השירות כמחלה שפרצה עקב השירות (ראו דנ"א 5343/00, הנ"ל, שם, 760-758). 6. מחלת הסכיזופרניה בה לקה המערער בעת שירותו הצבאי, הינה מחלה קונסטיטוציונאלית אשר יכולה להתפרץ במקרים מסוימים בעקבות מתח נפשי או מצבי לחץ. השאלה שבמחלוקת היתה האם החקירה במצ"ח היוותה הגורם לפריצתה של המחלה. מטעם המערער הוגשה חוות דעתו של המומחה ד"ר בראל מיום 7.4.05, אשר סבר כי "זימונו המיידי והלא מוצדק כחשוד בשימוש סמים היה טראומתי. הופיעו הפרעות נפשיות אשר צה"ל התייחס אליהן כאל הפרעות משמעת ואף שלח אותו לכלא". דעתו של ד"ר בקר, המומחה מטעם המשיב, שונה. לדעתו, בחוות הדעת מיום 30.7.04, המצב הנפשי של המערער "התפתח ללא טריגר ברור ובאופן הדרגתי במהלך שירותו הצבאי. סביר להניח כי ביטויי המחלה הראשונים היו כבר בסוף הטירונות - תחילת הקורס המקצועי. זה ההסבר כנראה לקושי שגילה לעמוד במבחנים התיאורטיים והסיבה להתנהגות המוזרה שהביאה לחשד שנוטל סמים. גם התנהגותו וההסברים להתנהגותו בזמן בדיקת השתן מעידים שהמחלה החלה לתת את אותותיה כבר אז". טענות הצדדים 7. המערער עותר לביטול החלטתה של וועדת הערעורים, ומבקש כי נקבע שמחלתו נגרמה עקב השירות, ולחילופין כי הוחמרה עקב השירות בשיעור של 100%. המערער טוען כי הוא התגייס כשהוא בריא ובפרופיל 97. שירותו הצבאי התאפיין בשורה של אירועים יוצרי דחק שאינם טריוויאליים, כאשר שיאם של האירועים היה בחקירת מצ"ח, שהייתה טראומטית ביותר מבחינתו. לפיכך, כך נטען, יש להסיק כי מחלת הסכיזופרניה של המערער פרצה במהלך השירות ועקב השירות. לטענת המשיב הערעור אינו מעלה "נקודה משפטית" (סעיף 34 לחוק התגמולים) ולכן דינו להידחות. גם לגופו של עניין, דין הערעור להידחות, מאחר שמחלתו של המערער לא נגרמה עקב שירותו הצבאי, אלא התפתחה באופן הדרגתי ללא קשר לתנאי השירות ולחקירה שעבר. המשיב העלה בעיקרי הטיעון השגות נגד קביעות שקבעה הועדה, כגון שהחקירה במצח היתה טראומטית. להשגות אלה אין לשעות בהיעדר ערעור מטעם המשיב. דיון 8. המערער מבקש כי נתערב בקביעותיה העובדתיות של הועדה. טענה זו יש לדחות מאחר שלפי הוראת סעיף 34 לחוק התגמולים ניתן לערער רק בנקודה משפטיות: "התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד". במקרה זה, באופן חריג, שני הצדדים מודים כי נפלה טעות מלפני הועדה, אשר קבעה, בניגוד למצע העובדתי שהיה מונח לפניה ובניגוד לחוות הדעת של שני המומחים, כי מחלתו של המערער פרצה לפני שגויס לצה"ל. לכן יש לקבל את התיקון המוסכם ולקבוע, כי שגתה הועדה כאשר קבעה כי מחלתו של המערער פרצה לפני שהתגייס לצה"ל (על מידת ההתערבות בקביעות עובדתיות ראו, רע"א 8001/98 קצין התגמולים לפי חוק הנכים נ' משה זבטני, פ"ד נד(1), 711, 717 (2000)). 9. הועדה העדיפה את חוות דעתו של דר' בראל וקבעה קשר סיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי. זהו "המצב" אשר מקים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין פרוץ המחלה, (כלשונו של השופט חשין בדנ"א 5343/00, שם, 760). הועדה קבעה כי בנסיבות בהן המחלה פרצה לפני השירות הצבאי ובהינתן קשר סיבתי כאמור לעיל, יש לראות בשירות הצבאי כגורם להחמרת המחלה. 10. משקבענו, בהסכמת הצדדים, כי המחלה לא הוחמרה אלא התפרצה במהלך השירות, והוועדה קבעה כי המחלה הוחמרה עקב השירות - קביעה זו מקפלת בתוכה קיומו של קשר סיבתי בין השירות לבין התפרצות המחלה. לפיכך, אין מנוס מהמסקנה המשפטית, כי נכותו של המערער נגרמה במלואה עקב השירות. 11. אשר על כן, דין הערעור להתקבל. מחלתו של המערער נגרמה תוך כדי השירות ועקב השירות. המשיב ישא בשכר טרחתו של המערער בסך של 5,000 ₪. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום, ח' בניסן תשס"ח (13 באפריל 2008), בהעדר הצדדים. משה רביד, שופט אורית אפעל-גבאי, שופטת אהרן פרקש, שופט התחום הנפשיצבארפואההחמרת מצבסכיזופרניהשירות צבאי