רקע כללי 1. בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים. להלן תמצית העובדות הצריכה להכרעה 2. התובעת הועסקה בנתבעת כמזכירה החל מיום 21.1.04 ועד ליום 2.3.08, עת פוטרה לאלתר. לטענת הנתבעת, הפסקת עבודתה של התובעת היתה עקב הפרות משמעת חמורות ומעילה באמון לאחר שהתובעת חדרה ללא הרשאה לתיקי הנהלת החשבונות של הנתבעת על מנת לעיין בנתוני השכר של העובדים ולאחר מכן, אף הפיצה את נתוני השכר בין עובדי הנתבעת. הנתבעת טענה כי למעשה זה קדמו הפרות משמעת נוספות כמו סירוב של התובעת להשיב לפניות טלפוניות, סרוב להכשיר עובדים חדשים בנתבעת ולמלא אחר הוראות הממונים עליה. מהראיות עולה כי עוד ביום 2.3.08 קיבלה התובעת מכתב פיטורים בו נכתב כך: "הריני להודיעך על הפסקת עבודתך לאלתר בחברת דסל החל מתאריך 2.4.08" (ראה - נספח ב' לכתב התביעה). אין חולק כי הנתבעת כתבה לתובעת מכתב פיטורים נוסף הנושא תאריך 3.3.08, אשר כותרתו: "הודעת פיטורין עקב הפרת משמעת חמורה". לטענת התובעת המכתב התקבל אצלה רק ביום 28.5.08, לאחר שדרשה לקבל פיצויי פיטורים. מנגד, טענת הנתבעת כי מכתב זה נמסר לתובעת עוד בחודש 3/08 והועבר אליה בשנית בחודש 5/08. מכל מקום, במכתב הפיטורים הנוסף נכתב כדלקמן: "בהמשך לבירור שנערך עמך בתאריך 2.3.08, הננו להודיעך כדלקמן: עקב הפרת משמעת חמורה, הבאה לידי ביטוי באופן שלא מילאת כראוי את חובותייך, נמנעת מלענות לפניות טלפוניות, נמנעת מלבצע את הוראות מעבידך והגדלת לעשות שעה שחדרת למידע בדבר גובה משכורות ותנאי העסקה של העובדים בחברה והפצת אותו בקרב עובדי החברה, הינך מפוטרת מעבודתך בחברתנו לאלתר החל מהיום 3.3.08. למרות שבשל המעשה החמור שעשית, אינך זכאית להודעה מוקדמת, הרי שחברתנו נכונה לשלם לך, לפנים משורת הדין, את דמי ההודעה המוקדמת והללו ישולמו לך בשכרך לחודש הבא. במועד בו תקבלי את שכר החודש האחרון לעבודתך ישולמו לך אף דמי פדיון החופשה ודמי ההבראה, להם הינך זכאית על פי דין." התובעת הכחישה מכל וכל את טענות הנתבעת במכתבה כאמור וטענה כי היא לא עברה עבירת משמעת וכי לא צוינה בו עילה לשלילת זכאותה לתשלום פיצויי פיטורים. 3. נקדים ונציין כי אשר למחלוקת העובדתית בין הצדדים הנוגעת להתנהלותה של התובעת, מעדיפים אנו את גרסתה של הנתבעת על פני זו של התובעת. לענין זה נציין כי התרשמותם של כל חברי המותב היתה כי דברי העד המרכזי מטעם הנתבעת, מנהל הנתבעת מר כתריאל, היו נכונים ואמינים ואילו עדותה של התובעת היתה בלתי מהימנה. מצאנו לנכון להקדים ולציין זאת שכן, ערים אנו לכך שהנטל להראות כי התובעת עברה עבירות משמעת מוטל על כתפי הנתבעת וכן ערים אנו לעובדה שהנתבעת לא תמכה את גרסתה בעדויות של עדים נוספים, מעבר לעדותו של מנהל הנתבעת מר כתריאל ושל עובדת נוספת הגב' אשטמקר. עם זאת, יש להעיר כי במקרה דנן איננו משוכנעים כלל ועיקר כי יש לזקוף לחובתה של הנתבעת את העובדה שהיא ביכרה שלא להעמיד עובדים נוספים המועסקים על ידה בסיטואציה בלתי נוחה של מתן עדות מטעמה בבית הדין והעדיפה לשים מבטחה בכך שאותות האמת יתגלו באמצעות שני העדים שהעידו בבית הדין, מנהל הנתבעת והעובדת הנוספת, הגב' אשטמקר. 4. אשר לעדויות לגופן, יאמר - כי מנהל הנתבעת מר כתריאל העיד כי בחודשים האחרונים לעבודתה של התובעת הגיעו אליו תלונות על התנהלות לא תקינה מצד התובעת מצד עובדים אחרים בנתבעת. לדבריו, התקבלו תלונות על אי שיתוף פעולה מצד התובעת ועל אי מתן מענה לטלפונים. כמו כן, העיד כי גם הוא כמנהל הנתבעת היה לא אחת עד לכך שהתובעת לא ביצעה את עבודתה כראוי ובלשון הפרוטוקול: "בחודשים האחרונים לעבודת התובעת הגיעו אלי תלונות על התנהלות לא תקינה, גם בתוך החברה עם עובדים אחרים. היא [התובעת] היתה צריכה לעזור ולשתף פעולה עם עובדים אחרים והגיעו תלונות שאינה עושה כן ולא עונה לטלפונים. חלק גדול מהזמן היא לא נמצאת בעמדה אלא מסתובבת ונמצאת בעמדות של עובדים אחרים ושהיא מנמיכה את הטלפון, דבר שהיא מכחישה אבל אני נתקלתי בזה והיא תיקנה את זה באותו הרגע. אמרה שהיתה טעות והמשכנו הלאה. היו לה כעסים וצעקות עם עובדים אחרים." (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול ש' 18-23). מר כתריאל הוסיף והעיד כי בעקבות הדברים הללו הוא זימן את התובעת לשיחה וכי לאחר שהתובעת התלוננה בפניו על גובה שכרה, הוא הסכים להעלותו וזאת, במטרה "להשיב את התובעת לתלם" (ראה - סע' 12 לכתב ההגנה; כן ראה - עמ' 9 לפרוטוקול ש' 26-27). מר כתריאל הוסיף והעיד כי פניותיו לתובעת לשפר את התנהגותה - והנסיון ללבן את הקשיים הכרוכים בעבודתה היה כרוך לרוב בתגובה של הכחשה ובבכי מצד התובעת (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 26-27 ועמ' 10 שורות 21-22). זה המקום להעיר, כי ביטוי להתנהלות אימפולסיבית מצד התובעת ניתן היה למצוא גם בהופעתה בבית הדין, באופן שתמך בגרסתו של מר כתריאל בכל הנוגע לקשיי התקשורת שהיו לו עם התובעת. מר כתריאל הוסיף והעיד כי סמוך לפיטוריה של התובעת נודע לו (למר כתריאל) כי התובעת עיינה בתיקי הנהלת החשבונות של הנתבעת בהם היו מצויים נתוני השכר של עובדי הנתבעת וכי היא הפיצה נתונים אלה בין עובדי הנתבעת (ראה - סעיף 8 ו-9 לכתב ההגנה). לדבריו, סמוך לאותו ארוע "היתה עליה לרגל של עובדים ממורמרים שהתלוננו על השכר". כן הוסיף מר כתריאל והעיד כי העובדים "ידעו לצטט לי את נתוני השכר של עובדים אחרים שהם יותר בכירים וקבלו רמות שכר יותר גבוהות" וכן כי תופעה זו חזרה על עצמה שלוש פעמים במהלך יום וחצי, דבר שלא קרה בעבר. מר כתריאל העיד עוד כי בעקבות ברור שערך ובעקבות שיחות שערך עם העובדים מצא כי אלה האחרונים קיבלו את הנתונים מהתובעת, אשר סיפרה להם על תנאי השכר של העובדים האחרים. מר כתריאל נקב בשמות העובדים עמם ערך בירור. עובדים אשר כאמור, עדיין מועסקים על ידי הנתבעת. כן העיד מר כתריאל כי בעקבות קבלת מידע זה הוא החליט על פיטורי התובעת לאלתר, תוך שהוא מודה בכך שלא מצא לנכון לערוך עימה בירור בענין. זאת, משום שמדברי העובדים האחרים עלה חד משמעית כי ידה של התובעת היתה בהפצת נתוני השכר ומשום שמשיחות קודמות עם התובעת למד כי אין בהן תוחלת נוכח היותן רוויות "בשקרים והכחשות" (ראה - עמ' 10 לעדות מר כתריאל). תימוכין לגרסתו של מר כתריאל ביחס להתנהלות התובעת ניתן היה למצוא בעדותה של העובדת, הגב' אפרת אשטמקר, אשר העידה על כך שהתובעת אכן עיינה בקלסר הכולל את נתוני השכר של עובדי הנתבעת וכי היא (התובעת) אף הציגה לגב' אשטמקר שאלות לגבי נתוני השכר שלה (של הגב' אשטמקר), תוך שהיא מאזכרת את נתוני שכרה במדויק (ראה - עמ' 13 לפרוטוקול שורות 15-20). זה המקום להעיר, כי מהראיות שהוצגו בפני בית הדין עולה - כי על גבי קלסר זה היה כתוב באופן ברור כי הוא מכיל תלושי שכר של העובדים. מכאן - שניתן היה לדעת מה הוא מכיל ללא צורך בפתיחתו (ראה - עמ' 12 לפרוטוקול שורות 6-8). מדבריה של גב' אשטמקר ניתן היה גם כן להתרשם וללמוד על התסיסה שגרמה ההפצה של נתוני השכר בקרב העובדים (ראה - עמ' 14 לפרוטוקול שורות 1-7). תימוכין לטענת הנתבעת בדבר חדירתה של התובעת לנתונים לא לה בענין שכרם של העובדים האחרים בנתבעת ניתן היה למצוא גם בעדות התובעת אשר הודתה כי היא אכן עיינה בקלסר שכלל את תלושי השכר של העובדים. קלסר אשר היה לדבריה מונח על שולחנה. זאת, על אף שלדבריה, היא גילתה אחריות והחזירה את הקלסר (לאחר שעיינה בו) למנהלת החשבונות "כדי שלא יהיה מזה בלאגן" (ראה - עמ' 6 לפרוטוקול שורות 12-16). מה שלא ניתן היה להבין מעדות התובעת הוא - מדוע "מצאה לנכון" לעיין ב"דף או שניים" בקלסר שכלל את תלושי השכר של העובדים האחרים. זאת, שעה שהיא מודעת לכך כי עיון זה עשוי לגרום ל"בלאגן"; דהיינו - על אף שהיתה מודעת לכך שמדובר במעשה אסור. נציין כי כשלעצמנו מטילים אנו ספק באמינות הגרסה של התובעת לפיה, היא הסתפקה בעיון בדף או שניים בלבד מתוך אותו קלסר. 5. עדותה המתממת על התובעת באה לידי ביטוי אף בהמשך דבריה עת שנסתה להציג בפני בית הדין מצג כאילו לא ידעה על הסיבה לפיטוריה וכי לא זכור לה מתי נאמר לה כי הסיבה להם נעוצה בעבירת משמעת חמורה שיוחסה לה. גרסה זו אינה סבירה בשים לב לחומרת הטענה שהועלתה כלפי התובעת, אשר קשה לשער כי היא לא הטביעה עקבות משמעותיים בזכרונה של התובעת, לרבות עקבות הנוגעים למועד בו הועלתה כלפיה הטענה לראשונה. זאת ועוד, התובעת התבקשה להגיב בחקירתה הנגדית לטענותיו של מר כתריאל לפיהן תקופה קצרה לפני פיטוריה היא נקראה על ידו ל"שיחת מוטיבציה" ובתגובתה הכחישה טענה זו מכל וכל. דא עקא, שלאור מכלול הראיות נדמה כי הכחשה זו אינה משקפת את המציאות כהווייתה בשים לב לעובדה ששכרה של התובעת הועלה תקופה קצרה לפני פיטוריה (בחודש 1/08) ולהבנתנו, אין זה סביר כי העלאת שכר זו נעשתה בלא שהתקיימה שיחה מקדימה עם התובעת, כפי טענתו של מר כתריאל ובניגוד להכחשתה של התובעת. לאור האמור, בהמשך הדברים התבקשה התובעת להסביר כיצד מתיישבת העובדה כי שכרה הועלה בחודש 1/08 עם עדותה קודם לכן, בה הכחישה כאמור את הטענה כי היא זומנה לישיבה עם מר כתריאל זמן קצר לפני פיטוריה. תשובתה על כך לא שכנעה את בית הדין ובלשון הפרוטוקול: "ש. כחודש וחצי לפני פיטוריך נקראת לשיחה אצל כתריאל? ת. לא. ש. איך הועלה שכרך ב-1/08? ת. הייתי עובדת מעולה. הגעתי אליו, זה היה בענין כלשהו כדי לברר משהו והוא אמר שהוא מתכוון להעלות לי את השכר ואמר שאני עובדת טובה והוא מרוצה. לא זוכרת באיזה ענין הגעתי אליו." (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול שורות 1-6) למותר לציין, כי יש קושי להבין כיצד מתיישבת גרסתה של התובעת לפיה היא איננה זוכרת מדוע ולמה התקיימה שיחה עם מר כתריאל סמוך לחודש 1/08 עם גרסתה הנחרצת כי היא לא נקראה לשיחה כאמור. לא למותר לציין, כי העובדה שהנתבעת היתה מוכנה להעלות את שכרה של התובעת תומכת בסברה כי אכן היה צריך להתקיים ארוע בולט מבחינתה של הנתבעת אשר יגרום לפיטוריה של התובעת. 7. לאור מכלול הראיות שהוצגו בפנינו והתרשמותנו מהעדים, סבורים אנו כי יש לקבל את גרסתה של הנתבעת לפיה, התובעת אכן עיינה ללא רשות בנתוני השכר של עובדי הנתבעת תוך פגיעה בפרטיותם. כמו כן, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת כי התובעת לא הסתפקה בעיון אלא אף הפיצה את נתוני השכר בין העובדים ובכך גרמה לתסיסה בנתבעת. זאת שעה שהיא מודעת היטב לכך שמעשיה יצרו כנראה בוקה ומבולקה בנתבעת ובלשון התובעת: "בלאגן". המסגרת הנורמטיבית 6. אשר לסנקציה הראויה בגין מעשים אלה ולאפשרות של שלילת פיצויי פיטורים בגינם, יאמר כך: א. האפשרות של שלילת פיצויי פיטורים (בחלקם או במלואם) בנסיבות המתאימות הוסדרה בסעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") ובהקשר זה נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה כדלקמן: "עניינים אלה [של שלילת פיצויי פיטורים מעובד בשל נסיבות פיטוריו] הוסדרו בחוק והמחוקק גילה את דעתו בנידון, באופן שאינו משתמע לשתי פנים: ה'שלילה' כולה או מקצתה, אפשרית רק מכוח הסכם קיבוצי (ס' 16) או על פי שיקול דעתו של בית-המשפט ('רשאי בית-המשפט לקבוע ....') כשהוא מונחה על פי כללים של הסכם קיבוצי (ס' 17).." (ראה - דב"ע לח/23-3 איבון אהרון נ' בנק ירושלים לפיתוח משכנתאות בע"מ, ניתן ביום 27.7.78) הצדדים לא טענו לקיומו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים או לקיומו של הסכם קיבוצי הכולל הוראות בענין משמעת החל על המספר הגדול ביותר של העובדים בענף בו הועסקה התובעת. על כן לא הוכח כי ניתן היה להפעיל את הוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים (ראה - דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים "רים" בע"מ נ' ניסים יוסף פד"ע ב 215 וכן בג"צ 623/87 שרה שלפי ואח' נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד מב(3) 148). משכך, רשאי בית-הדין להניח שהמדובר בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי וכפועל יוצא מכך לקבוע, מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים - האם פיטוריו של התובע היו בנסיבות המצדיקות שלילתם. בבוא בית הדין להכריע בסוגיה זו הוא יונחה ע"י הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים וזאת, כשם שנקבע בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים לאמור: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים." ב. נקבע כי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים הינו הסכם קיבוצי כללי - תקנון עבודה, שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "התקנון"). על פי הוראות סעיף 53 לתקנון עובד שגנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה יהיה צפוי לאחד מאלו: "א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום. ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים. ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים." (ראה - סעיף 53 לתקנון) עוד נקבע בתקנון כי הישנות עבירה על הוראותיו תגרום להחמרת האחריות האמורה (ראה - סעיף 55(1) לתקנון). ג. על השיקולים אותם יש לשקול לצורך ההכרעה בדבר אופן יישומו של סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, לאור הוראות סעיף 53 לתקנון, עמד בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.00 לאמור: "... שעה שבאים אנו לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות ממין אלה, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל; את משך תקופת העבודה; את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים; את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור". בע"ע 300353/98 יוסף הרמן נ' סונול ישראל בע"מ, ניתן ביום 29.1.02 נכתב בהקשר זה לאמור: "בבואנו לקבוע את שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים המגיעים למערער, אנו לוקחים בחשבון בין מכלול שיקולינו את חומרת הפרת המשמעת, את מספר שנות עבודתו של המערער אצל המשיבה, את הסכום שהופקד בקרן מבטחים עבורו ואת דרך פיטוריו." 7. נראה כי השיקולים שצריכים להנחות את בית הדין אמורים להיגזר מתכליתה של הזכות לפיצויי פיטורים מחד ומהתכלית שבשלילתם מאידך. אשר לתכליתה של הזכות לפיצויי פיטורים - נפסק כי היא נועדה, בין היתר, להבטיח לעובד קיום בכבוד עד למציאת מקום עבודה אחר (ראה - ע"א 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 16.10.01). אשר לתכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים - הרי שזו נועדה להביא להענשת העובד בגין עבירת משמעת חמורה ולהרתיע עובדים אחרים מפני ביצוע מעשים דומים. במקרים מסוימים שלילת פיצויי הפיטורים נועדה לאפשר למעביד להיפרע על הנזקים שגרם לו העובד מתוך כספי הפיצויים שנצברו בקופת גמל. הכרעה מן הכלל אל הפרט 8. לאור התכליות הללו נראה כי בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים עליו לשקול שיקולים כגון: מידת חומרתם של המעשים בגינם פוטר העובד, היקף הנזק שנגרם למעביד (או שהעובד התכוון לגרום למעביד), תפקידו של העובד ומידת האמון הנגזרת הימנו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו הפסולים, השפעת המעשים הללו על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה, האופן בו ביצע העובד את עבודתו בדרך כלל, משך תקופת עבודתו - עובדה המשליכה מחד על עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד במקרה של שלילת פיצויי הפיטורים ומאידך גם על קביעת עוצמתה של הפרת האמון מצד העובד, שהינה רבה יותר ככל שמערכת היחסים ממושכת יותר. כמו כן, יש להביא בחשבון נתונים כמו סכום פיצויי הפיטורים שיוותר בידי העובד למחיה לאחר הפעלת הסנקציה של שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים (וזאת ביחס לתקופת עבודתו וביחס לתקופת העבודה (הצפויה) העומדת בפניו), לנסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת השתכרותו העתידית. 9. אנו סבורים - כי ישום כללים אלה במקרה דנן צריך להוביל למסקנה כי יש לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים מן התובעת וזאת משום שאין להקל ראש בהתנהלותה המתוארת לעיל, הן בשל הפגיעה שיש בה בפרטיותם של העובדים האחרים והן בשל המניע והתוצאה שעניינם גרימת נזק וחבלה למעביד באופן מכוון. יוער, כי מדובר בעובדת שהועסקה בנתבעת למעלה מ-4 שנים, כאשר הפרת האמון שבמעשיה היתה כרוכה לא במעשה חד פעמי, אלא בשורה של מעשים ובכללם עיון בנתונים לא לה תוך פגיעה בפרטיות העובדים האחרים ולאחר מכן גם הפצה של הנתונים למספר עובדים. לא למותר לחזור ולהדגיש גם את השפעת המעשה על העובדים האחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה; קרי - את חומרת המעשה מבחינת תוצאותיו והשפעתו על מערכת יחסי העבודה במקום העבודה. כמו כן, שוכנענו כי מעשה זה בוצע על רקע התנהלות לא תקינה של התובעת בעבר, כפי שהעיד עליה מנהל הנתבעת. מנגד התובעת לא הציגה בפני בית הדין נתונים אודות נסיבות אישיות המצדיקות התחשבות מיוחדת והקלה בחומרת הסנקציה ההולמת מעשה שנעשה בכוונת מכוון לגרום לנזק למעביד תוך פגיעה בזכותם הבסיסית של העובדים האחרים לשמירת פרטיותם. 10. כסרח עודף יאמר - כי סביר בעיננו כי התובעת בעשותה את המעשה היתה מודעת היטב לכך שהוא יתגלה וכן כי בתגובה לו היא תפוטר מעבודתה. לפיכך, לא נחטא לאמת אם נאמר כי המסקנה המתבקשת היא כי התובעת עשתה את המעשה כחלק ממניפולציה שנועדה להביא להפסקת עבודתה ולזכייה בתשלום פיצויי פיטורים; קרי - מבחינה מהותית יהיה נכון להתיחס למעשיה של התובעת כאל התפטרות ולא כפיטורים. סוף דבר 11. אי לכך אנו דוחים את התביעה ומחייבים את התובעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבעת, בסך כולל של 1,500 ש"ח וזאת, תוך 30 יום ממועד המצאת פסה"ד אליה. 12. הצדדים רשאים להגיש בקשת ערעור על פסק דין זה תוך 15 יום מהמועד שיומצא להם. 13. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר. ניתן היום, ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים. נ.צ. גב' בת שבע הולצמן נ.צ. מר דן זלינגר נטע רות, שופטת פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםשלילת פיצויי פיטורים (חשד לגניבה)