בקשת רשות ערעור להארכת דוגמא לפנינו ערעור על החלטת רשם בית דין זה השופט אילן סופר מיום 15.7.07 (בש"א 416/07) לפיה התקבלה בקשת המשיבה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. השתלשלות ההליכים בפני בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אפרת לקסר, בש"א 4516/07, עב' 10158/05) נדונו בקשתה של המבקשת (להלן: החברה) לביטול פסק דין שניתן נגדה ביום 29.3.06 בהעדר הגנה, ובקשתו של המערער למחוק את בקשת החברה מן הטעם שהוגשה באיחור (להלן: הבקשות). הדיון התקיים במעמד הצדדים ובנוכחות מנהל החברה, ובמהלכו הוצגו ראיות, ונחקרו עדים בעניין ביצוע המצאתו של כתב התביעה ומועדו. בהחלטתו מיום 8.5.07 הגיע בית הדין למסקנה, כי בתאריך 12.2.06 בוצעה מסירה כדין של כתב ולא נמצאה סיבה המצדיקה אי הגשת כתב הגנה במועד. עם זאת, ובהתייחס לטענת החברה כי "יש לה ולו לכאורה, טענות הגנה טובות" קבע בית הדין כי "חיוב המבקשת בהוצאות נכבדות במקרה דנן יאפשר מחד את בירור ההליך לגופו ומאידך, יביא לפיצוי הולם למשיב על הטרחה שנגרמה לו עד כה". על כן ו"לפנים משורת הדין" קיבל בית הדין את בקשת החברה, תוך שהביע את מורת רוחו מהתנהלותה. בהתאם, הוארך המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, בוטל פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, והחברה חויבה לשלם למערער 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ, כהוצאות ושכר טרחת עורך דין של המערער. הבקשה להארכת המועד והחלטת הרשם ביום 13.6.07 הגישה החברה לבית דין זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור (בר"ע 495/07), בצירוף בקשת רשות הערעור על שיעור ההוצאות שהושתו על החברה בפסק הדין (להלן: הבקשה להארכת מועד). לטענת החברה, יוצגה בדיון בבית הדין האזורי על ידי מנהלה, אשר סבר כי המועד להגשת בקשת רשות הינו 30 יום, ורק לקראת תום המועד שכרה עורך דין שייצגה. המערער מצידו, טען, כי החברה הייתה מיוצגת על ידי עורך-דין ולא הייתה מניעה להגשת הבקשה להארכת מועד במועד. בנוסף, טען, כי אין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, אף לא בשיעור ההוצאות שהושתו על החברה ושיש בהן כדי לרפא חלק מנזקיו בשל ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. בהחלטתו מיום 15.7.07 קיבל הרשם את בקשת החברה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, תוך שנתן דעתו לאיחור בהגשת הבקשה מחד, ולסיכויי הערעור מאידך. טעמי החלטתו היו בעיקרם אלה: טעות במניין הימים כמו גם איחור הנובע מאי ידיעת החוק של מתדיין בלתי מיוצג, אינם בגדר "טעם מיוחד" להארכת מועד באשר המדובר בטעות הניתנת לגילוי בבדיקה שגרתית ו"...אין ליתן לצד בלתי מיוצג עדיפות על הצד המיוצג". עם זאת, ייחס הרשם חשיבות יתרה לסיכויי הערעור תוך שקבע כי "לסיכויי הערעור יש משקל חשוב ומכריע בהחלטה בדבר הארכת המועד" ו"במקרה שלפנינו נראה על פני הדברים, כי סיכויי בקשת רשות הערעור אינם קלושים, כאשר מדובר בערעור על גובה פסיקת הוצאות בבקשה לביטול פסק דין, ועצם התנייתן בביטול פסק הדין. סכום ההוצאות הינו חריג, ומבלי לקבוע עמדה בקשר לצידוק שבפסיקה זו, ראוי כי ערכאת הערעור תביא עניין זה לבחינה חוזרת ובמידת הצורך אף תאשר זאת ככל שתמצא לנכון" (להלן: החלטת הרשם). טענות הצדדים בערעור בערעורו כנגד החלטת הרשם, טען המערער כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור להידחות, ולו רק מן הטעם שהוגשה באיחור ניכר ולאחר שנקבע כי המצאת כתב התביעה הייתה כדין. ועוד טען: "סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים ונמוכים מאוד" במיוחד נוכח העובדה שהחלטת בית הדין האזורי ניתנה לאחר ששמע עדויות והתרשם מהן; התצהיר התומך בבקשת רשות הערעור הינו "העתק התצהיר אשר תמך בבקשה לביטול פסק הדין"; טענותיה של החברה בבקשת רשות הערעור הינן למעשה ערעור "על קביעותיו העובדתיות" של בית הדין האזורי בהחלטתו, בהן לא תתערב ערכאת ערעור; הלכה היא כי בית דין שלערעור לא יתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בחיוב בהוצאות ושיעורן. במקרה הנדון, בית הדין האזורי "הוא שהתרשם ממצב הדברים - הן בחקירה, והן לאחר שמיעת טענות הצדדים" ועל כן צדק בקביעת שיעור ההוצאות וערכאת ערעור לא תתערב בפסיקתו זו. דיון והכרעה נוכח השתלשלות העניינים בפרשה זו, עליה עמדנו בהרחבה הנדרשת לעניין, לא ראינו צורך לבקש תגובת החברה לנטען בערעור. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר עיון בכלל החומר שהובא לפנינו ובטיעוני המערער בערעור זה, נחה דעתנו כי דין הערעור להדחות. החלטת הרשם בדין יסודה ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו בה. על כן ראויה החלטת הרשם להתאשר מטעמיה לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף את ההערות שלהלן. נעשה האיזון הנדרש בנסיבות המקרה כלל נקוט הוא בפסיקתנו כי סיכויי הערעור מהווים "שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור" כאשר "סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד" [עאח 14/07 בריסק לירן - המוסד לביטוח לאומי; עאח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן ביום 30.10.06]. ו"הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הוא סיכויי הערעור" [דב"ע נז/98-9 שלום כהן - מדינת ישראל - משרד התקשורת, מיום 12.2.97]. בהחלטת הרשם, מושא דיוננו, נלקחו בחשבון האינטרסים של הצדדים ונעשה האיזון הנדרש ביניהם, בנסיבות העניין. מחד גיסא - ניתן המשקל הראוי לשיקלול האינטרסים, כפי שמצאו ביטויים בהחלטתו של בית הדין האזורי. לאמור: האינטרס של החברה לבירור התביעה לגופה וביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, בכפוף לחיובה בהוצאות משפט שנגרמו למערער בהליך; ומנגד האינטרס של המערער לסופיות הדיון במחלוקת בדבר מועד המצאת כתב התביעה. מאידך גיסא - נשקל האינטרס החברה בהגשת בקשת רשות ערעור על גובה ההוצאות בהן חויבה, וסיכוייה הלכאוריים של הבקשה להתקבל, שיש בהם כדי להצדיק בחינת הבקשה לגופה [על השיקולים המנחים בעניין התערבות ערכאת הערעור בהוצאות משפט ראו בפסק דין עע 164/06 חברת יהודה ובני שירותי ביובית בע"מ - אליעזר שפר, ניתן ביום 30.10.06]. מכלול שיקוליו של הרשם נכונים הם ומקובלים על דעתנו, ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בהחלטתו. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות. רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור