השופט שמואל צור 1. השאלה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי ובפנינו היא האם זכאית המערערת, בתפקידה כמנהלת הגלריה העירונית, לדרגת "מפקח", על כל התוספות הנובעות מדרגה זו לרבות "גמול פיקוח". 2. המערערת היא עובדת עיריית ירושלים (להלן - המשיבה) מאז שנת 1977. המערערת החלה עבודתה כמדריכה וביום 1.12.80 קיבלה קביעות ומונתה לתפקיד של עוזרת מעצב אומנותי בדירוג עובדי הוראה. בשנת 1982 הומר תואר המשרה של המערערת ל"עוזרת למפקח אומנותי" ובשנת 1984 שונה תואר משרתה ל"מנהלת הגלריה העירונית". במרוצת שנות עבודתה רכשה המערערת השכלה אקדמית במספר דרגות ושכרה בדירוג עובדי הוראה עלה בהתאם. מעבר לכך זכאית המערערת לגמול פיקוח ברמה של "מורה-מדריך", אך לא הוכרה זכאותה לגמול פיקוח ברמה של "מדריך". 3. בבית הדין האזורי בירושלים הגישה המערערת תביעה לפסק דין הצהרתי לזכאותה לדרגת "מפקח", בדירוג עובדי הוראה, על כל התוספות הנובעות ממעמד זה לרבות "גמול פיקוח". לטענתה, במסגרת תפקידה היא ממלאת תפקיד של "פיקוח" על הגלריה ועל מיזמים אומנותיים נוספים. לטענתה, הזכאות לדרגת "מפקח" קמה לה מכח ההסכם הקיבוצי משנת 1997 החל על עובדי המשיבה ומכח הסדר קיבוצי שמקורו בהחלת חלק מהוראת התקשי"ר על עובדי המשיבה. כמו כן טענה המערערת כי היא זכאית לדרגת מפקח מכח נוהג או מכח הבטחה שניתנה לה. 4. המשיבה טענה בבית הדין האזורי כי המערערת זכאית לשכר בהתאם לתפקידה וכי אין היא זכאית לגמול פיקוח. המשיבה טענה כי, במרוצת השנים, חל שינוי בתואר משרתה של המערערת אך לא חל שינוי מהותי בתפקידה. המשיבה הכחישה כי הוראות התקשי"ר חלות על עובדיה וכן הכחישה קיומו של נוהג מכוחו זכאית המערערת למבוקש על ידה. לטענת המשיבה, עובדים אחרים שלה הזכאים לגמול פיקוח ממלאים תפקיד של מנהלי מחלקה - תפקיד שהמערערת אינה ממלאת - ואילו שלושה עובדים נוספים קיבלו גמול זה על בסיס אישי. 5. בית הדין האזורי (השופטת יפה שטיין; תיק עב 2872/03) דחה את תביעת המערערת. בית הדין האזורי ציין כי המערערת דורגה בדירוג עובדי הוראה למרות שלא הייתה זכאית לדירוג זה בהעדר השכלה פדגוגית. בית הדין האזורי התייחס לתיאור תפקידה של המערערת מיום 13.9.84 (נספח א' לתצהירה של גב' פחימה) וקבע שלא ניתן ללמוד מן האמור בו על תפקיד של "פיקוח" שהיא נדרשת למלא המזכה בדרת "מפקח". בית הדין לא קיבל את טענת המערערת כי זכאותה לדרגת "מפקח" קמה גם משינויים שחלו בתפקידה לאחר שנת 1984, היא השנה בה הוגדר תפקידה כאמור. בית הדין האזורי קבע כי דרגת "מפקח" במשיבה ניתנת לעובדים הממלאים תפקידי פיקוח של ממש ובהם עובדים בכירים במערכת החינוך העירונית. בית הדין ציין כי המערערת זנחה את טענתה בדבר זכאותה לגמול פיקוח מכח ההסכמים הקיבוציים. אשר לטענה בדבר נוהג - קבע בית הדין האזורי כי טענה זו לא הוכחה. אשר לטענה על עובדים אחרים המקבלים גמול פיקוח קבע בית הדין האזורי כי חלק מן העובדים שצויינו על ידי המערערת כיהנו במעמד של מנהלי מחלקה ושלושה נוספים קיבלו גמול פיקוח על בסיס אישי, אך תפקידם של אלה אינו זהה או מקביל לזה של המערערת. עוד קבע בית הדין האזורי כי המערערת לא הניחה תשתית ראייתית לביסוס טענתה על מצג או הבטחה שלטונית להעניק לה דרגת "מפקח". עם דחיית התביעה מצא בית הדין האזורי להעיר כי ראוי היה שהמשיבה תגבש נוהל מסודר ומפורט הכולל קריטריונים לקידום עובדים בתפקידים השונים שיובאו לידיעת כלל העובדים. 6. בערעור בפנינו חוזרת המערערת על עיקר טענותיה בבית הדין האזורי. לטענתה, היא ממלאת תפקיד שבמהותו הוא "פיקוחי" ומסתמכת, בין השאר, על האמור לעניין זה בתצהירו של מר דוד סוזנה. לטענתה, היא הופלתה לרעה ביחס לעובדי עיריה אחרים שקיבלו גמול פיקוח. לטענתה, היא זכאית לגמול פיקוח בשל הבטחה שלטונית שניתנה לה. 7. המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתה, היא פועלת על פי הנחיות שנקבעו עוד לפני שנים לפיהן מוענק גמול פיקוח לנושאי תפקידים מוגדרים בתחום החינוך (נספח ב' לתצהירה של גב' פחימה). לטענתה, על אף שהמערערת אינה זכאית לדירוג עובדי הוראה, הרי זכותה נשמרת לה מכח ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 אשר הכיר בתוקפם של הסדרים חריגים לגבי עובדים ותיקים. לטענת המשיבה, מכח הסכם זה היא מנועה מלהעניק למערערת דרגת "מפקח". המשיבה חוזרת וטוענת כי תפקידה של המערערת - במהותו - אינו כולל דרישות של "פיקוח". המשיבה מוסיפה וטוענת כי המערערת לא הופלתה לרעה בהשוואה לעובדים אחרים ועל כל פנים, סטיה או חריגה מן הכללים לגבי עובדים מסויימים אינה מצדיקה הסתמכות על כך. המשיבה מכחישה את טענות המערערת על מצג שהוצג בפניה כביכול שאם תשלים את השכלתה האקדמית היא תזכה בגמול פיקוח. 8. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להידחות וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר, מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. מעבר לצורך נוסיף על האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי כמה דברים משלנו. 9. המערערת מכהנת כמנהלת הגלריה העירונית במשיבה ושכרה משולם לה לפי דירוג עובדי הוראה. הזכאות לגמול פיקוח מקורה בהסכמי השכר החלים על עובדי ההוראה. המערערת לא הצביעה על כל מקור הסכמי החל על עובדי הוראה לפיו היא זכאית לגמול פיקוח בשל תפקידה. אדרבה, טענתה המקורית בעניין זה נזנחה. 10. עניין לנו אפוא ביישום, בהתאמה, של הסכמי השכר החלים על עובדי הוראה על עובדי המשיבה. הוכח שגמול פיקוח משולם לשורה של נושאי משרה במשיבה המכהנים בתפקידים חינוכיים כאלה ואחרים או דומים להם (נספח ב' לתצהירה של גב' פחימה). לא הוכח כי תפקידה של המערערת זהה או דומה לתפקיד מן התפקידים המקבלים גמול פיקוחי במשיבה. לכל היותר ניתן להשוות את המערערת לתפקיד של "אחראי על הקמת תערוכות" או "יועץ אומנותי", אך אלה אינם זכאים לגמול פיקוח. גם אם נקבל את האמור בתצהירו של מר דוד סוזנה כי תפקידה של המערערת כולל "ניהול ופיקוח על מיזמים שונים בתחום האומנות" (סעיף 6 שבו), אין האמור מתייחס בהכרח לליבת התפקיד שממלאת המערערת ואין בדבריו כדי להצמיח זכות מובהקת או מוכחת לזכאות לגמול. יש לזכור שגמול פיקוח נועד לעובדי הוראה בעלי הכשרה ורקע פדגוגים בעוד המערערת אינה באה מרקע זה. 11. קיים ספק רב אם מלכתחילה היתה המערערת זכאית לשכר בדירוג עובדי הוראה. עמד על כך מבקר העיריה במכתבו מיום 4.9.97 (נספח ג' לתצהיר גב' פחימה). במכתב זה נאמר כי "על פי הכללים המחייבים, כפי שפורטו על ידי הביקורת, לא היה מקום לאשר לעובדת (היא המערערת - ש.צ.) גם את גמול הפיקוח "מורה מדריך". מכאן שדירוגה של המערערת בדירוג עובדי הוראה היה מהלך חריג אשר קיבל הכשר - בדיעבד - רק מכח ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 אשר הכשיר חריגות שכר לגבי עובדים ותיקים של הרשויות המקומיות. בקשת המערערת להעניק לה גמול פיקוח אינה אלא בקשה לחריגה מן החריג. לפי ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, אין למשיבה סמכות לאשר חריגה כפולה שכזו. 12. המערערת אינה זכאית לגמול פיקוח על בסיס טענת הפליה. הוכח שרבים מאלה המקבלים גמול פיקוח במשיבה, זכאים לכך בשל אופי תפקידם השונה מזה של המערערת, הן בהיבט המקצועי פדגוגי, הן בהיבט רמת המשרה והן בהיבט דרישות הניהול. עם זאת עולה כי שלושה עובדים קיבלו גמול פיקוח "על בסיס אישי, בהתאם לתנאי העסקה הספציפיים של עובדים אלה" (סעיף 28 לתצהירה של גב' פחימה). ככל הנראה דברים אלה משקפים, בשפה "נקיה", מציאות של הענקת גמול פיקוח לעובדים אלה בלא הצדקה עניינית. אלא שמציאות זו אינה מצמיחה זכות למערערת לקבלת הגמול מן הטעם שלא הוכח שתפקידם של עובדים אלה דומה או זהה לזה של המערערת, כך שלא ניתן לקבוע שהם נמצאים באותה "קבוצת שיוויון". 13. אין יסוד לטענת המערערת כי הוצג בפניה מצג או כי ניתנה לה הבטחה שלטונית שאם תשלים השכלה אקדמית היא תהיה זכאית לגמול פיקוח. כמי שמדורגת בדירוג עובדי הוראה, זכאית המערערת להטבות שכר עם התקדמותה במעלה המסלול האקדמי ואמנם אין חולק כי היא זכתה להטבות שכר עם קבלת התואר הראשון, התואר השני ותהיה זכאית להטבת שכר עם השלמת התואר השלישי. הסתמכות המערערת על מכתב המשנה למנכ"ל דאז מיום 12.2.97 (מוצג ת/1) אינה יכולה להועיל. כל שנאמר במכתב הוא כי אחד התנאים לתשלום גמול פיקוח "מדריך" הוא השכלה אקדמית ולא נאמר בו כי המערערת תקבל גמול פיקוח "מדריך" או גמול "מפקח" אם תשלים את השכלתה האקדמית. יותר מכך, באותו מכתב נאמר שאמנם בעבר ניתן גמול פיקוח גם למי שלא היה בעל השכלה אקדמית, "... אך מעתה ואילך בכוונתנו להקפיד ולפעול על פי קריטריונים המחייבים..." אלה דברים ברורים שאינם יכולים להתפרש כהבטחה להענקת גמול פיקוח עם השלמת השכלה אקדמית. על כל פנים, גם אם ניתן היה לייחס למכתב זה משום "מצג" או "הבטחה", הרי בא מכתבו של מבקר העיריה מיום 14.5.97 וחיזק את עמדת המשנה למנכ"ל שלא להעניק למערערת גמול "מדריך", שהוא ברמה נמוכה מזה של גמול פיקוח. מכאן שאם המערערת אינה זכאית לגמול "מדריך", קל וחומר שאין היא זכאית לגמול פיקוח. 14. לסיכום דברנו יאמר כי המערערת לא הוכיחה את זכותה לקבלת גמול פיקוח, לא מכח הסכמים או הסדרים קיבוציים, לא מכח תפקידה, לא מכח טענת הפליה ולא מכח נוהג או הבטחה. צדק אפוא בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערערת ודין ערעורה להידחות. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בערעור בסכום של 7,500 ש"ח. גמול פיקוחתוספות שכר