אין פוסקים לזכות התובע סעד שלא נתבקש 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר אלון ומר אלעד ; עב 001083/05), בו התקבלה באופן חלקי תביעת המערערת נגד המשיבה, ונפסק כי על המשיבה לשלם לה הפרש פיצויי פיטורים, דמי חגים והפרשי שכר. 2. המערערת הועסקה אצל המשיבה כמטפלת בקשישים החל מיום 1.4.2003 ועד ליום 8.12.2004, מועד בו פוטרה מעבודתה. שכרה השעתי של המערערת עמד על 19.37 ש"ח לשעה. 3. בתביעה שהגישה המערערת נגד המשיבה טענה, כי המשיבה פיטרה אותה שלא כדין עקב מחלה בגינה היתה צפויה להיעדר מעבודתה שבועות מספר. עוד טענה המבקשת, כי על המשיבה לשלם לה את הסכומים הבאים 1,200 ש"ח עבור משכורת חודש דצמבר 2004, 8,337 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, 3,069 ש"ח עבור דמי הבראה, 3,958 ש"ח בגין פידיון חופשה שנתית, 2,926 ש"ח עבור דמי חגים, 8,913 ש"ח בגין הפרשי שכר ו - 12,000 ש"ח כפיצוי בשל פיטורים שלא כדין. זמן קצר לאחר הגשת התביעה שילמה המשיבה למערערת סכום של 11,383 ש"ח עבור פיצויי פיטורים, משכורת חודש דצמבר 2004, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. 4. בית הדין האזורי קיבל, כאמור, באופן חלקי את תביעת המערערת. 5. בערעורה טענה המערערת את הטענות הבאות : בית הדין האזורי לא נתן דעתו לעובדה כי המשיבה כמעבידה הפרה את ההוראות הקבועות בחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב - 2002 ולא פרטה בפני המערערת את תנאי עבודתה ; המשיבה הפרה חובתה לשלם למערערת תוספת יוקר החל מיום 1.1.2004 וזאת בסכום כולל של 960 ש"ח ; שכרה של המערערת שולם לרוב אחרי העשרה בחודש ; נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי לפיה לא הוכח כי המערערת עבדה בסמוך לימי החג ; היה מקום לפסוק כי אם פסק הדין לא יבוצע יושתו על המשיבה פיצויי הלנה ; המשיבה לא ערכה למערערת שימוע עובר לפיטוריה ; היה מקום לפסוק פיצויי הלנה על הפרשי השכר שלא שולמו במועד ; יש למקום להתערב בשיעור הוצאות המשפט שנפסקו לזכות המערערת. 6. המשיבה לא הופיעה לדיון שבפנינו למרות שהוזמנה כדין, ולפיכך החלטנו לקיימו בהעדרה. 7. לאחר שבחנו את טעמי הערעור ואת פסק דינו של בית הדין האזורי הגענו לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי אשר ראוי להתאשר מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. יחד עם זה מצאנו להעיר הערות מספר : א. המערערת לא תבעה בתביעתה סעד כלשהו בגין תוספת היוקר שלא שולמה לה, לטענתה ובגין שכרה ששולם לה, לטענתה, מדי חודש באיחור. לא זו אף זו עניינים אלה אינם מצויים ברשימת הפלוגתאות. משאין פוסקים לזכות התובע סעד שלא נתבקש לא נפלה כל טעות באי פסיקת הסכומים האמורים לזכותה. ב. אין מקום גם להתערב בפסיקת בית הדין האזורי בכל הנוגע לאי זכאותה של המערערת לדמי חגים מעבר לשני ימי חג לגביהם הודתה המשיבה כי עליה לשלמם. כפי שעולה מחומר הראיות, המערערת עבדה בימי חג והמשיבה שילמה לה שכר עבור עבודתה בימים אלה. הלכה פסוקה היא, כי : "עובד זכאי לדמי חגים בנוסף לשכר שהשתלם לו עבור אותו יום עבודה רק אם יוכח כי עבד ביום החג מתוך כורח (ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר (צפון בע"מ, לא פורסם). במקרה הנוכחי לא טענה המערערת וממילא לא הוכיחה כי עבדה בימי החג מתוך כורח. לאור האמור, גם אם יוכח כי עבדה בסמוך ליום החג, אין בכך כדי לזכותה בתשלום דמי חג בנוסף לשכר שהשתלם לה. ג. לא היה מקום לפסוק לזכות המערערת פיצויי הלנה ככל שלא יבוצע פסק הדין. כבר נפסק, כי אין בית הדין משים עצמו מוציא לפועל של פסיקתו שלו ואין הוא מוסמך לפסוק פיצויי הלנה לתקופה שלאחר מתן פסק הדין (ע"ע 1504/02 ניסים עדיקא - קפה נאוה - אניס צאלח בשאראת, לא פורסם, ניתן ביום 3.1.2006). ד. ככלל, שיעור הוצאות המשפט הנפסק נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לא מצאנו לחרוג מכלל זה במקרה הנוכחי. 8. סוף דבר - הערעור נדחה. מאחר שהמשיבה לא התייצבה לדיון, אין צו להוצאות. סעד שלא נתבקש