בקשה לעיון חוזר על החלטה לזימון עדים השופטת נילי ארד לפני בקשה לביטול החלטתו של בית דין זה מיום 10.7.06 אשר דחה את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת. הרקע בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים מתקיים דיון בתביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבה (להלן: בית החולים) בנוגע להפסקת עבודתה בבית החולים. המבקשת מיוצגת על ידי בעלה, מר יעקב כרמי (להלן גם: נציג המבקשת). במהלך הדיון בתביעתה, הגישה המבקשת בקשה להזמנת 16 עדים. בית הדין נענה לבקשתה בחלקה בלבד, ובהחלטותיו מיום 24.11.05 ומיום 15.12.05, אושרה הזמנתם של שלושה עדים בלבד לעדות. בקשה שהגישה המבקשת לבית הדין האזורי ל"עיון חוזר" בהחלטותיו אלה, נדחתה על ידי בית הדין בהחלטתו מיום 19.1.06 (השופטת אורנית אגסי; עב 1150/01) בה נקבע, בין היתר, כך: "משנתן בית הדין את החלטתו, החלטתו היא סופית ואין הוא צריך להידרש לעיון נוסף"; "בית הדין הבהיר לתובעת, אף בעת הדיון, ככל שתסבור שהחלטת בית הדין אינה תואמת את בקשתה, רשאית היא לערער על כך" וכי היא "רשאית לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי" (להלן: החלטת בית הדין האזורי). המבקשת קיבלה לידיה את החלטת בית הדין האזורי ביום 6.2.06. במסגרת הבקשה לרשות ערעור (ברע 189/06) על החלטת בית הדין האזורי, טענה המבקשת כנגד דחיית בקשתה ל"עיון נוסף" וכנגד החלטתו של בית הדין האזורי מיום 15.12.05בנוגע לזימון העדים. בהחלטת הרשמת השופטת לאה גליקסמן מיום 26.3.06 נאמר כך: "עיון בתיק מעלה כי ההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור ניתנה ביום 24.11.05 ולא ביום 6.2.06. ההחלטה מיום 6.2.06 עניינה דחיית בקשה לעיון נוסף. הגשת בקשה לעיון נוסף אינה מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור". למבקשת ניתנה אפשרות תגובה. המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין ופנתה בבקשה לעיון חוזר בהחלטותיו. ביום 19.1.06 דחה בית הדין האזורי (השופטת אורנית אגסי; עב 1150/01) את הבקשה ל'עיון חוזר' בציינו: "משנתן בית הדין את החלטתו, החלטתו היא סופית ואין הוא צריך להידרש לעיון נוסף". עוד הוסיף וציין בית הדין האזורי בהחלטתו כי "בית הדין הבהיר לתובעת, אף בעת הדיון, ככל שתסבור שהחלטת בית הדין אינה תואמת את בקשתה, רשאית היא לערער על כך" והמבקשת "רשאית לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי" (להלן: החלטת בית הדין האזורי). המבקשת קיבלה לידיה את החלטת בית הדין האזורי ביום 6.2.06. המבקשת הגישה ביום 21.2.06 בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי הדוחה את הבקשה לעיון נוסף (ברע 189/06). במהלך בקשת רשות הערעור טענה בהרחבה כנגד החלטת בית הדין האזורי מיום 15.12.05. ביום 26.3.06 ניתנה החלטת הרשמת השופטת לאה גליקסמן בה נאמר כך: "עיון בתיק מעלה כי ההחלטה נשוא בקשת רשות ערעור ניתנה ביום 24.11.05 ולא ביום 6.2.06. ההחלטה מיום 6.2.06 עניינה דחיית בקשה לעיון נוסף. הגשת בקשה לעיון נוסף אינה מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור". בהחלטתה, ניתנה למבקשת אפשרות להגיב, כאשר "בהעדר תגובה, תמחק הבקשה". בתגובה להחלטת הרשמת מיום 26.3.06, טענה המבקשת כי בפועל, בקשת רשות הערעור מכוונת כנגד החלטתו של בית הדין האזורי מיום 15.12.05 וכפי שציין בעלה של המבקשת במילים אלה: "עקב ההכנות הרבות שנדרשו להכנת הבר"ע ושבהן לא עמד נציג המערערת במסגרת כמות 15 הימים שנקבעה בחוק למטרה זו, עקב מצבו הרפואי המהווה טעם מיוחד - במקום להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע, וכן במסגרת נסיון נוסף המותר בחיקוק להבהיר לכב' השופטת קמא את טעויותיה בכל הקשור לרשימת פלוגתאות בתיק ביה"ד שבטיפולה...הגישה המערערת לכן בתאריך: 17.1.06 את הבקשה לתיקון עיוות דין ושינוי החלטה... באופן הגיוני נקטה המערערת בהליך זה בטרם הגשת הבקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע ולא לאחר מכן, שכן בכוחו היה למנוע את הצורך בהגשתה ולהשאיר את הטיפול בביה"ד קמא" ו"עקב דחיית ביה"ד קמא בתאריך 19.1.06 את בקשתה" הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור. בהחלטת הרשמת מיום 7.5.07. נדחתה בקשת רשות הערעור, ללא צו להוצאות משלא התבקשה תגובת המשיבה. טעמיה של הרשמת למחיקת בקשת רשות הערעור היו אלה: ככל שהחלטת בית הדין האזורי מושא הערעור היא ההחלטה מיום 15.12.05, ולא ההחלטה הקודמת לה שניתנה ביום 24.11.05, הוגשה בקשת רשות הערעור באיחור; "בקשה לעיון נוסף אינה משנה או מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור"; לא הובאה בפניה בקשה להארכת מועד ולכן "הטענה בדבר 'טעם מיוחד' אינה רלבנטית"; "כשם שיכול היה נציג המבקשת להגיש בקשה לעיון מחדש, יכול היה להגיש בקשת רשות ערעור, או - לכל הפחות - בקשה להארכת מועד, וזאת בתוך התקופה להגשת בקשת רשות ערעור"; "ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בעניין זימון עדים"; החלטת בית הדין האזורי מיום 15.12.05 "מנומקת ומפורטת" ו"גם בהיבט של סיכויי הערעור אין מקום להאריך מועד להגשת בקשת רשות ערעור" (להלן: החלטת הרשמת). ביום 31.5.07 הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת משמתקיימים "טעמים מיוחדים הנובעים במישרין מסיבות רפואיות" נוכח מצבו הבריאותי של בעלה של המבקשת המייצגה בהליכים בבית הדין. בית דין זה בהחלטתו מיום 10.7.06, לאחר שבחן את טענות הצדדים, דחה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת (בש"א 443/06). במסגרת החלטתו, התייחס בית דין זה בהרחבה לסיכויי הערעור בציינו: "סיכויי הערעור על החלטת הרשמת נמוכים, וכמותם נמוכים גם סיכוייה של בקשת רשות הערעור. כמתואר לעיל, מר כרמי הגיש לבית הדין האזורי בקשה לזימון עדים ובקשתו נענתה בחלקה, תוך שבית הדין האזורי נימק כראוי את החלטתו. הוסיף מר כרמי והגיש בקשה נוספת לבית הדין האזורי, לשינוי החלטתו בנדון זה. כאמור בהחלטת הרשמת, הגשת בקשה ל"עיון חוזר", אינה משנה או מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. במצב דברים זה, שעה שסיכויי הערעור גופא נמוכים, אין במצבו הבריאותי של נציג המבקשת, כשלעצמו, די בכדי להיעתר לבקשה". ובאשר לבעלה של המבקשת ציין בית דין זה כי בנסיבות המקרה, מצבו הבריאותי אין בו די כדי לגבש 'טעם מיוחד' להארכת מועד וכלשון ההחלטה "ככל העולה מן החומר שהובא לפנינו, למרבית הצער, חולה בעלה של המבקשת במחלה קשה וממושכת. אכן יכול ומצב בריאותי יהא בבחינת טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. אולם נפסק, כי על מנת שמחלה תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, יש להראות כי המחלה מנעה מהמבקש לפעול או לטפל בעניינו בעוד מועד". ... בנסיבות מתאימות, יתכן והיה ניתן לראות במצבו הבריאותי של מר כרמי כמצדיק היעתרות לבקשה". המבקשת הגישה "בקשה לביטול ושינוי החלטה" שניתנה על ידי בית דין זה וטענותיה היו בעיקרן אלה: עובר להחלטתו של בית הדין, לא נשלח העתק תגובת המשיבה למבקשת ורק לאחר קבלת ההחלטה פנתה למזכירות בית הדין ונשלח לה העתק התגובה; הבקשה לרשות ערעור הוגשה "כנגד דחיית ביה"ד קמא את בקשתה ל'עיון חוזר' " ולא נגד החלטותיו של בית הדין האזורי מתאריכים 24.11.05 ו- 15.12.05; מועד הגשת בקשת רשות הערעור "נכלל במסגרת הימים שנקבעו לשם כך בתקנות" משהמבקשת קיבלה את ההחלטת בית הדין האזורי מושא בקשת רשות הערעור ביום 6.2.06; בהחלטתו של בית הדין האזורי נפלה טעות מהותית ולכן סיכויי הערעור טובים . דיון בבקשה לגופה לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה, ובכלל החומר הנוגע לבקשה לרבות בהחלטתו הקודמת של בית דין זה, בהחלטת הרשמת, ובהחלטות בית הדין האזורי, דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה. טענותיה המהותיות של המבקשת נבחנו ונשקלו על ידי בית דין זה בהחלטתו לדחות את הבקשה להארכת מועד, במסגרת בחינת סיכויי הערעור תוך שנקבע מפורשות כי "במצב דברים זה, שעה שסיכויי הערעור על החלטת הרשמת וסיכויי בקשת רשות הערעור גופא נמוכים, אין במצבו הבריאותי של נציג המבקשת, כשלעצמו, די בכדי להיעתר לבקשה". במסגרת בחינה לכאורית של סיכויי הערעור על החלטת הרשמת נבחנו כלל טענותיה של המבקשת המתייחסות הן לערעור על החלטת הרשמת והן לבקשת רשות הערעור המכוונות נגד החלטותיו של בית הדין האזורי. בהתאם, במסגרת הבחינה הלכאורית של סיכויי הערעור בחן בית דין זה בהחלטתו טענות אלה: (א) סיכויי הערעור בכל הנוגע לטענות המבקשת כנגד החלטת הרשמת. (ב) סיכויי בקשת רשות הערעור בכל הנוגע לטענות המבקשת כנגד החלטת בית הדין האזורי מיום 19.1.06 הדוחה את הבקשה לעיון נוסף. (ג) סיכויי בקשת רשות הערעור במסגרת בחינת טענות המבקשת לגופן המכוונות בעיקרן כנגד החלטתו של בית הדין האזורי מיום 15.12.05. ונבהיר. אף לשיטתה של המבקשת, כפי שפורט בתגובה מטעמה עובר להחלטת הרשמת שמחקה את בקשת רשות הערעור, היוותה הבקשה לעיון נוסף מושא בקשת רשות הערעור תחליף להגשת בקשת רשות הערעור; ובקשת רשות הערעור על החלטת בית הדין האזורי הדוחה את הבקשה לעיון נוסף מכוונת בעיקרה כנגד החלטת בית הדין האזורי מיום 15.12.05. החלטת בית הדין האזורי הדוחה את הבקשה לעיון נוסף והחלטות בית הדין מיום 15.12.05 ו- 24.11.05 עניינן ועיקרן בזימון עדים וככאלה הן החלטות בעלות "אספקטים דיוניים"; ו"ערכאת הערעור לא תתערב ככלל בהחלטות אלה של הערכאה בפניה מתנהל ההליך" [ברע 920/05 שמואל קלפנר - רשות הדואר, ניתן ביום 28.12.05]. נוכח ההלכה הפסוקה וכלל נסיבות המקרה, אין מקום לביטולה או לשינוייה של החלטת בית דין זה בדבר דחיית הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת. החלטתו של בית דין זה, במסגרת בחינת סיכויי הערעור, התייחסה כאמור לעיל, לכלל טענותיה של המבקשת. סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות. המבקשת פטורה מתשלום אגרת בקשה זו. עיון חוזרעדיםדיוןמסמכיםהזמנת עדים