הנתבעת כפרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובעת, וטוענת, כי התובעת הינה בעלת עסק עצמאי, אשר נתנה במסגרת התקשרות מסחרית רבת שנים עם הנתבעת. להלן פסק דין בנושא הכחשת יחסי עובד מעביד: 1. התובעת הינה מדריכה, מנצחת ומורה למוסיקה, ושימשה כמדריכה ומנהלת מקצועית של חבורת הזמר "רפא"לה" (להלן: "רפא"לה"), אשר הוקמה על ידי רפא"ל- רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ (להלן: "רפאל" או "הנתבעת"). לאחר תום ההתקשרות בין התובעת לנתבעת בשנת 2005, בשל החלטת הנתבעת לפיזור חבורת הזמר רפא"לה, הגישה התובעת את תביעתה זו שלפנינו, בה היא מבקשת לקבוע כי בינה לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד- מעביד, המקנים לה, בין היתר, את כל הזכויות המוענקות לעובדת עם פיטוריה מעבודתה. בתביעתה זו, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסעדים הבאים: - פיצויי פיטורים בסך של 103,118 ₪. - דמי פדיון חופשה שנתית בסך של 21,749 ₪. - הפרשי שכר, בגין חודשים 2005/ 12- 10 בסך של 21,276 ₪ או לחילופין דמי הודעה מוקדמת בסך של 7,092 ₪. - דמי הבראה בסך של 1,964 ₪. זאת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 2. הנתבעת כופרת בקיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין התובעת, וטוענת, כי התובעת הינה בעלת עסק עצמאי, אשר נתנה במסגרת התקשרות מסחרית רבת שנים עם הנתבעת, שירותי הנחייה, הדרכה וליווי לחבורת הזמר רפא"לה. עוד טוענת הנתבעת, בין היתר, כי לתובעת שולמו סכומים על בסיס הסכמה והבנה בין הצדדים, לפיה, לא שוררים ביניהם יחסי עובד-מעביד. כמו כן, לו הייתה התובעת במעמד של עובדת שכירה אצל הנתבעת, השכר שהיה משולם לה היה נמוך מהתשלומים ששלומו לה במסגרת ההתקשרות המסחרית עימה. בהתאם לכך, טענה הנתבעת, כי מכל סכום שיפסק לתובעת, זכאית הנתבעת לקזז את הסכומים ששילמה לתובעת, על בסיס ההנחה שמדובר בהתקשרות עם נותנת שירותים עצמאית. השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות לענייננו, הן כדלקמן: 3. התובעת הינה מדריכה, מנצחת ומורה למוזיקה. 4. הנתבעת הינה חברה ממשלתית העוסקת בפיתוח וייצור אמצעי לחימה. 5. חבורת הזמר רפא"לה הוקמה על ידי הנתבעת, במטרה לייסד מקהלת זמר אשר תופיע בפני עובדיה של הנתבעת, באירועים שונים ובטקסים, וכחלק מפעילות הנתבעת בתחום רווחת עובדיה בשעות הפנאי. בנוסף, רפא"לה הופיעה בטקסים, מופעים ופסטיבלים שונים ברחבי הארץ. 6. החל מיום 17/6/1991 שימשה התובעת כמדריכה ומנהלת מקצועית של חבורת הזמר רפא"לה (ראה תצהיר התובעת; נספח א3 לתצהיר התובעת). 7. צורת ההתקשרות בין התובעת לנתבעת הייתה על פי הסכם הזמנת עבודה, אשר חודש מידי שנה. 8. ביום 25/9/05 הודיע מר אהרון מנטל, הממונה על רכש מורכב, לתובעת כדלקמן: "1. אנו מוצאים לנכון להודיעך כבר בשלב זה כי אין בכוונת רפאל לשוב ולהאריך את תוקף ההזמנה שבנדון לאחר מועד פקיעתה (ביום 31/12/2005). זאת בשל החלטת רפאל לפיזור חבורת הזמר "רפאלה". 2. נבקש גם להביא לידיעתך כי אין בכוונת רפאל להזמין שרותים ממך במהלך התקופה שנותרה עד לפקיעת תוקף ההזמנה" (נספח ב' לתצהירה של התובעת). 9. עיקר טענות התובעת א. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת, משך כ- 14.54 שנים, כמדריכה וכמנהלת מקצועית של חבורת הזמר הייצוגית- רפא"לה. ב. התובעת היוותה חלק מהמערך הארגוני של הנתבעת, שהרי היא לא הוזמנה לצורך אירוע חד פעמי, אלא הועסקה בשירותה משך כ- 15 שנים. ג. הנתבעת משקיעה כספים רבים במפעלים שונים לרווחת העובד. בהתאם לכך, ארגון פעילות תרבותית, ובכלל זה חוגים ואירועים, מהווה חלק מהפעילות הרגילה של הנתבעת. ד. התובעת השתלבה בעבודתה אצל הנתבעת, בהתאם לסממנים הבאים: - התובעת לא נשאה בהוצאות כלשהן בעבודתה אצל הנתבעת, למעט הוצאות הנסיעה שחושבו בתוך שכרה וכחלק ממנו. - הנתבעת נשאה בהוצאות האולפן, ההקלטות והנגנים. - התובעת ביצעה את עבודתה בעצמה. - התובעת השתמשה בפסנתר של הנתבעת ובאולם שהנתבעת העמידה לרשותה. - עבודתה של התובעת בוצעה בהתאם להנחיות מנהלי הנתבעת ומנהל שירותי הרווחה. - התובעת התבקשה להפיק מספר תקליטים של רפא"לה, אשר הוצגו כחלק מהתפיסה הניהולית של הנתבעת, הכורכת בחובה תכנים חברתיים לקידום משאבי האנוש. ה. הנתבעת פיטרה את התובעת בטרם הסתיים חוזה העבודה אשר נחתם בין הצדדים. כמו כן, הפיטורים נעשו בסמוך לתחילת שנת עבודה, כאשר כל מקומות התעסוקה החליפיים תפוסים. 10. עיקר טענות הנתבעת א. הנתבעת הינה חברה ממשלתית אשר עוסקת בפיתוח וייצור אמצעי לחימה. הנתבעת הקימה את חבורת הזמר "רפא"לה" בשנת 1992, במטרה לייסד מקהלת זמר אשר תופיע בפני עובדיה באירועים שונים ובטקסים, בתוך הארגון וכחלק מפעילות רפאל בתחום רווחת העובדים בשעות הפנאי, אך לא כחלק אורגני מפעילותה של רפאל. ב. השקעת מאמצים ומשאבים על ידי הנתבעת לטובת פעילות חבורת הזמר רפא"לה לא היה שונה באופן כלשהו מהשקעה בתחומים אחרים בהם פועלת הנתבעת לטובת עובדיה. ג. התובעת לא גויסה לעבודה בנתבעת, אלא התקשרה עימה במעמד של עצמאית, וזאת, הן על פי הסכמי ההתקשרות עימה, הן על פי התנהגות הצדדים והן על פי התקשרותה עם גופים אחרים. ד. הסממנים העיקריים לכך, שהתובעת לא השתלבה במערך העבודה בנתבעת הם: - התובעת נשאה בעצמה בהוצאות הכרוכות לקיומו של עסקה העצמאי. - התובעת לא הופיעה לעבודה מידי יום ובשעות קבועות. - התובעת הגיעה לנתבעת באמצעות רכבה הפרטי ולא בהסעה המאורגנת של הנתבעת לעובדיה. - מועדי הפעילות של הלהקה, וכל הקשור להיבטים המקצועיים של הלהקה נקבעו והוכתבו על ידי התובעת ועל פי אילוציה. - שעות פעילותה של התובעת היו גמישות ובהתאם לצרכים המקצועיים של הלהקה. - התובעת קיבלה תמורה למתן שירותיה על פי ביצוע מטלות בפועל. - התמורה בגין שירותיה של התובעת ניתנה לה כנגד חשבונית. - חלק בלתי מבוטל ממתן שירותיה של התובעת נערך ובוצע בביתה. ה. מכוח היותה של התובעת עצמאית, היא הייתה זכאית לתמורה גבוהה באופן משמעותי מהשכר אותו קיבלו עובדי רפאל, ולו היה מעמדה של התובעת כשל עובדת שכירה בנתבעת, היא הייתה משתכרת סכום נמוך באופן ניכר. דיון והכרעה 11. לאורה של מערכת היחסים שבין התובעת והנתבעת, נראה, כי המחלוקת העיקרית שיש לדון בה, וממנה נגזרים למעשה מרבית רכיבי התביעה, הינה, השאלה האם התקיימו בין התובעת לנתבעת יחסי עובד ומעביד. ככל שהתשובה לשאלה זו תהא חיובית, נעבור לבחינת יתר רכיבי התביעה, הנובעים מיחסים אלו. קיומם של יחסי עובד- מעביד 12. המבחן הרווח כיום לקביעת מעמדו של מבצע העבודה, הינו, האם פלוני נופל בגדר "עובד" או "עצמאי" הוא המבחן המעורב. מבחן זה מכיל בקרבו את מבחן ההשתלבות ומבחני משנה נוספים, כגון: כפיפות או אופן הפיקוח על ביצוע העבודה; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה; צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף; ביצוע העבודה באופן אישי ועוד (ראה: ע"ע 300021/98 עו"ד זאב טריינין נ' חריש, פד"ע לז, 43 (2002), להלן: "פרשת טריינין"). 13. עם זאת נפסק, כי מבחן ההשתלבות הוא המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל המבחן המעורב, וכי יש ליתן לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב (סטיב אדלר "היקף תכולת משפט העבודה- מכפיפות לתכלית", ספר גולדברג (תשס"א) 17). מבחן ההשתלבות מורכב משני פנים, האחד חיובי והשני שלילי. במסגרת הפן החיובי, נבדקת השאלה האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה? ככל שהתשובה לשאלה ראשונה זו הינה חיובית, נבחן הפן השלילי של המבחן. במסגרת שלב זה של בחינת יחסי העבודה, נבחנת השאלה האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו? (ראה: פרשת טריינין; דב"ע לא/ 27-3 עיריית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג' 177; בג"צ 123/81 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' בית הדין הארצי, פ"ד לו (1) 423; בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי, פ"ד נ (4) 628). 14. ומכאן לענייננו. במסגרת מבחן ההשתלבות, נבחן תחילה את הפן החיובי, היינו, האם השתלבה התובעת בנתבעת, וככל שהתשובה לשאלה זו תהא חיובית, נבחן את הפן השלילי של המבחן, לאמור, האם ניהלה התובעת עסק עצמאי משל עצמה. מבחן ההשתלבות, הפן החיובי- האם השתלבה התובעת בנתבעת? 15. תנאי להשתלבות במפעל הוא שקיים מפעל יצרני לשירותים או אחד, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת נחוצה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, ועל כן, אינו "גורם חיצוני" (דב"ע לא/ 27-3 עיריית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג 177; דב"ע מב/ 123-3 תחיה סגל נ' רחל גור, פד"ע יד 190; דב"ע נז/ 86- 02 ברוור נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 166). אחד הביטויים לאותו שילוב יכול ויהיה בכך, שהרחקתו של מי שבו מדובר תפגע בפעילות הרגילה, היום יומית והשוטפת של המפעל או השירות, להבדיל מהמצב לגבי מי שפועל כגורם חיצוני למען המפעל או השירות. האחרון, פעולתו באה מבחוץ- להשלים את פעולות המפעל או לאפשר אותה (דב"ע לד/ 9-3 עוזר אדמון נ' מדינת ישראל, פד"ע ה 169). 16. מחומר הראיות ומהעדויות השונות, עולה כי בין התובעת לנתבעת חלה מערכת יחסים והסכמים שנמשכה משך שנים רבות, במסגרתה, שימשה התובעת כמדריכה ומנהלת מקצועית של חברות הזמר רפא"לה. בהקשר זה, מן הראוי לציין, כי לטענת התובעת ההתקשרות בינה לבין הנתבעת הינה מיום 17/6/1991, ואילו, לטענת הנתבעת חברת הזמר רפא"לה הוקמה בשנת 1992. התובעת צירפה לתצהירה את החשבונית הראשונה שהוציאה לנתבעת, לפיה, הנתבעת שילמה לה סך של 470 ₪ בגין חזרת חבורת הזמר מיום 17/6/1991. בהתאם לכך, ומשהנתבעת לא הוכיחה אחרת, אנו רואים את יום ה- 17/6/1991 כיום תחילת ההתקשרות בין הצדדים. 17. אומנם, הנתבעת הינה חברה ממשלתית אשר עוסקת בפיתוח וייצור אמצעי לחימה, כאשר לטענת הנתבעת, היא אינה מעסיקה בין שורותיה עובדים מן המניין, אשר עוסקים בלווי והדרכה של חבורות זמר. 18. ואכן, בהקשר זה, נראה כביכול כי, הפעולות המבוצעות על ידי התובעת אינן צריכות לפעילותה ה"רגילה" של הנתבעת, היינו, פיתוח וייצור אמצעי לחימה. 19. יחד עם זאת, מצאנו כי ארגון פעילות חברתית לעובדיה של הנתבעת, בהיקף כזה או אחר, היה חלק מפעילותה השוטפת והרגילה של הנתבעת, כפי שנפרט להלן: א. התובעת העידה לפנינו כי היא הגיעה לנתבעת באופן קבוע מידי יום ראשון, בשעה 17:00, לחזרות ולהקלטות (ש' 30- 22, עמ' 4 לפרוטוקול). ב. חבורת הזמר רפא"לה מנתה בין 20 ל- 26 חברים, כאשר כולם היו עובדי הנתבעת, פרט לחברה אחת שהייתה אשת עובד (ש' 10- 7, עמ' 3 לפרוטוקול). ג. תקליטורי חבורת הזמר רפא"לה חולקו כחלק מהשי לחג לעובדי הנתבעת, וכן, חולקו לאורחים ולגורמים אחרים (סעיף 12 לתצהיר התובעת). ד. מר אליעזר שחם, אשר משמש כממונה על יחסי העבודה החל משנת 1992, העיד לפנינו כי לנתבעת ישנה מחלקת רווחה- אשר עיקר התקשרותה של הנתבעת התבצעה דרכה (ש' 26- 25, עמ' 16 לפרוטוקול), וכי יש מספר לא מועט של קבוצות ספורט ייצוגיות לנתבעת, וביניהן, קבוצות כדורעף, כדורסל, טניס וריצה (ש' 5- 3, עמ' 17 לפרוטוקול). לדוגמה - מאמן קבוצת הכדורסל של רפאל, מעבר להיותו מאמן כדורסל שזהו תפקידו המשני ברפאל, הוא גם עובד כשכיר ברפאל בתפקיד אחר ועיקרי במסגרת פעילותה ה"רגילה" של פיתוח וייצור אמצעי לחימה. ככל הנראה, רפאל אינה מבחינה, בין עבודתו העיקרית של אותו מאמן כדורסל ברפאל, שמבצע עבודה בפעילותה הרגילה של פיתוח ייצור אמצעי לחימה, לבין עבודתו המשנית ברפאל כמאמן כדורסל והנתבעת לא מוציאה לאותו מאמן תלושי שכר רק בגין העבודה העיקרית המתבצעת בפעילות הרגילה של פיתוח וייצור אמצעי לחימה ואילו בגין האימון דורשת מאותו מאמן חשבונית, אלא ככל הנראה, מאמן הכדורסל מקבל שכר עבודה בתלוש, הן בגין עבודתו הרגילה כמהנדס או בתפקיד אחר במסגרת פעילותה הרגילה של הנתבעת במסגרת פיתוח וייצור אמצעי לחימה וכן מקבל הוא שכר עבודה באותו תלוש, בגין עבודתו המשנית ברפאל כמאמן כדורסל. כשם שרפאל הכירה בעבודתו של מאמן הכדורסל כשכיר גם בעצם עבודתו באימון הכדורסל, כך גם היה עליה להכיר בקיומם של יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובעת, שעבדה אצלה כמדריכה ומנהלת מקצועית של חבורת הזמר רפאלה, החל מ-6/91 ועד לשנת 2005. ה. עוד העיד מר אליעזר שחם כי, פעילות חבורת הזמר נעשתה לרווחת עובדי רפאל, ולצורך שעות הפנאי שלהם (ש' 24- 22, עמ' 20 לפרוטוקול). ו. בנסיבות ענייננו, ההתקשרות בין התובעת לנתבעת התקיימה משך שנים רבות- משנת 1991 ועד לשנת 2005, כאשר התובעת השתלבה והייתה חלק מהמערך הארגוני של הנתבעת, בתחום הרווחה, ובפעילות הפנאי השוטפת שארגנה הנתבעת לעובדיה. ז. עוד נוסיף כי, הנתבעת לא שכרה את שירותיה של התובעת לצורך אירוע או טקס חד פעמיים, שאז היה בכך כדי להצביע על מעמדה של התובעת כנותנת שירותים, אשר פעילותה הינה כגורם חיצוני, שאינה משתלבת בפעילותה של הנתבעת. ח. יתרה מכך, כבר נפסק כי היותו של עובד חיוני פחות לעבודה השוטפת של מפעל, אינו עושה את אותו העובד למשולב פחות במערכו הארגוני של המפעל. זאת, נוכח כך, שמבנהו של 'מפעל' כשלימות מחייב שיהיו בו בעלי תפקידים שונים, אשר יכול כי חשיבות תפקידיהם אינה שווה אולי, מבחינה כלכלית, מנהלית, ארגונית, אך כולם ביחד, במשולב, איש איש בתחומו, מהווים את המפעל (ראה והשווה: דב"ע לג/ 30- 0 המוסד לביטוח לאומי נ' אבא כהן, פד"ע ד 393). 20. בנסיבות אלו קובעים אנו, כי התקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, והתובעת היוותה חלק אינטגראלי, וחלק מהמערך הארגוני הרגיל בפעילותה של הנתבעת. (בהקשר זה, ראה והשווה: עב (ת"א) 303743/98 מירון מינסטר נ' ועד מקומי רמת אפעל, עבודה אזורי, כרך יג, 754; בל (חיפה) 595/97 עיריית קריית ביאליק נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה אזורי, כרך יד, 579). כעת, נעבור לבחינת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות. מבחן ההשתלבות, הפן השלילי- האם ניהלה התובעת עסק עצמאי? 21. במסגרתו של הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, נבחן האם התובעת מנהלת עסק עצמאי משל עצמה (ראה: פרשת טריינין; דב"ע לא/ 27-3 עיריית נתניה נ' דוד בירגר, פד"ע ג' 177; בג"צ 123/81 אלקטרה (ישראל) בע"מ נ' בית הדין הארצי, פ"ד לו (1) 423; בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי, פ"ד נ (4) 628). עבודתה של התובעת בחבורות זמר נוספות 22. בראשית הדברים נתייחס לטענתה של הנתבעת, לפיה התובעת פעלה כעצמאית לכל דבר ועניין במסגרת עסקה "רחל גרוס- מוזיקאית" (כפי שמופיע על חשבוניות התובעת), ונתנה שירותי הדרכה והנחייה של חבורות זמר לרפא"לה ולחברות זמר אחרות. 23. התובעת העידה לפנינו כי במקביל לניהול חבורת הזמר רפא"לה, היא ניהלה כ- 4- 3 חברות זמר אחרות ונוספות. מעדותה עולה, כי צורת התשלום מחבורות הזמר האחרות, הייתה בתלושים או בחשבוניות (ש' 19- 4, עמ' 7 לפרוטוקול). 24. עוד העידה התובעת כי, עיקר פעילותה ועיקר פרנסתה היו בנתבעת (ש' 19- 14, עמ' 7 לפרוטוקול). 25. הלכה פסוקה היא שאדם יכול להיחשב כ"עובד" בו זמנית במספר מקומות עבודה (ע"ע 232/03 שמואל ליבוביץ נ' ימית שמירה אבטחה ושירותים בע"מ, עבודה ארצי לג (42) 49). 26. כמו כן, נפסק כי אין מניעה לכך שאותו אדם יהיה בעת ובעונה אחת עצמאי בעסק משלו, ועובד שכיר בעסק של מעבידו (ראה: ע"ע 337/06 נחום פבר נ' עודד מנור (טרם פורסם, ניתן ביום 15/7/07) והפסיקה המאוזכרת שם; ע"ע 408/03 משה שמאי נ' טראוב תעשיות בע"מ (ניתן ביום 30.1.07); ע"ע 1162/01 סמי בן חמו נ' המכון לפריון העבודה והייצור, פד"ע לח 433). 27. בנסיבות אלו, לאור ההלכה הפסוקה, אין בעבודתה המקבילה והנוספת של התובעת בחבורות זמר נוספות, כדי להכריע את הכף בעניינה ובקביעת מעמדה כעובדת. זאת בייחוד, נוכח ההתקשרות רבת השנים בין התובעת לנתבעת, ונוכח כך שעיקר עבודתה ופרנסתה של התובעת היה מעבודתה אצל הנתבעת. צורת תשלום השכר 28. לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה את התמורה למתן שירותיה על פי ביצוע מטלות בפועל, ולא על פי "כמות התוצרת". כמו כן, בין הצדדים נקבעה תמורה ל"מטלה" אשר הוגדרה כ"חזרה", "הופעה" או כ"הקלטה". מידי חודש ניתנה לתובעת תמורה לפי מספר המטלות שבוצעו על ידה באותו החודש. 29. התובעת העידה לפנינו כי המחיר לכל פעילות שביצעה במסגרת רפא"לה נקבע "פר פעילות, פר חזרה או קלטה או הופעות. המחיר היה תלוי במדד, הסכומים לא היו קבועים והשתנו בהתאם למדד" (ש' 13- 12, עמ' 4 לפרוטוקול). 30. יחד עם זאת, מעדותה של התובעת עולה כי בין הצדדים הייתה מתכונת העסקה שבסיסה קבוע, וכולל שתי חזרות ושתי הקלטות מידי חודש. וכך העידה התובעת לפנינו: "יש שני דברים בתוך הדיווחים- אחד זה הדבר הקבוע שהוא שתי חזרות בגין הקלטות, שתי פעילויות בחודש בגין הקלטות, וכל השאר בהתאם לקיים. כאשר מדובר על חזרה אחת בשבוע והתוספת הייתה בהתאם לדרישות, או חזרות נוספות או הופעות. לשאלת בית הדין כמה פעמים בחודש הגעתי לרפאל, אני משיבה שאם היו 4 שבועות, אזי הגעתי לרפאל 4 פעמים קבוע. פחות מ-4 פעמים בחודש לא הגעתי. בנוסף לזה היו הקלטות עוד פעמיים בחודש ומעל זה היו התוספות, אם היו 5 שבועות בחודש. זה היה יום קבוע, יום ראשון בשעה 17:00 תמיד הגעתי לשם. בנוסף היו הופעות ולפעמים גם חזרות נוספות לקראת פרויקטים" (ש' 26- 18, עמ' 4 לפרוטוקול; ההדגשות אינן במקור- א.ק). 31. כך גם עולה מהחשבוניות אותן הציגה התובעת, לפיהן, מידי חודש, היו לפחות שתי חזרות ולפחות 2 הקלטות לחבורת הזמר (מוצג ת/1). 32. אין חולק על כך כי התמורה בגין שירותיה של התובעת שולמה כנגד חשבוניות מס. 33. התובעת העידה לפנינו כי במקביל לניהול חבורת הזמר רפא"לה, היא ניהלה כ- 4- 3 חברות זמר אחרות ונוספות. מעדותה עולה, כי צורת התשלום מחבורות הזמר האחרות, הייתה בתלושים או בחשבוניות (ש' 19- 4, עמ' 7 לפרוטוקול). עוד עולה מעדותה של התובעת כי, מבחינתה לא היה כל שוני בין קבלת התשלום בדרך של תלוש שכר או בדרך של חשבונית, וכי צורת התשלום נקבעה על פי מקום העבודה. כך למשל, העידה התובעת כי, היא עבדה כ- 15 שנים בעיריית נצרת, קיבלה את שכרה כנגד חשבוניות, ובתום עבודתה שולמו לה פיצויי פיטורים (ש' 14- 7, עמ' 8 לפרוטוקול). זאת ועוד, התמורה שקיבלה התובעת בגין עבודתה הייתה זהה, בין אם היא קיבלה את שכרה כנגד חשבונית, ובין אם היא קיבלה תלוש שכר (ש' 21- 20, עמ' 9 לפרוטוקול). 34. בהתאם לכך, התובעת מוגדרת ברשויות המס הן כשכירה והן כעצמאית (ש' 18- 15, עמ' 13 לפרוטוקול). 35. ויודגש, אופן התשלום, היינו, תשלום כנגד הצגת חשבונית מס על ידי התובעת, אין בו כדי לשלול את מעמדה של התובעת כעובדת (ראה והשווה: דב"ע נב/ 254- 3 פריץ חיים נ' מפעל הפיס, פד"ע כו 372). מבחן הפיקוח והשליטה 36. בנסיבות ענייננו, אף נראה כי מתמלא מבחן הפיקוח והשליטה, לפיו, לנתבעת היה פיקוח ושליטה על עבודתה של התובעת, כפי שנפרט להלן: א. הנתבעת היא זו שהקימה את חבורת הזמר רפא"לה, והפנייה לתובעת נעשתה רק לצורך הניהול המוזיקלי (ש' 6- 3, עמ' 3 לפרוטוקול). ב. הנתבעת היא זו שקיבלה את ההחלטה על סגירת חבורת הזמר, והודיעה על כך לתובעת (נספח ב' לתצהיר התובעת). ג. התובעת העידה לפנינו כי, מפקח העבודה שלה היה מנהל שירותי הרווחה (ש' 8- 7, עמ' 11 לפרוטוקול). כך גם העיד בפנינו מר אליעזר שחם כי, שירות הרווחה היו בקשר עם התובעת, וחתמו איתה על הסכמי ההעסקה (ש' 26- 25, עמ' 16 לפרוטוקול). וכך גם ניתן ללמוד מטופס ההזמנה שהוציאה הנתבעת לתובעת ביום 24/7/05, הקובע בסעיף 1.ו להערות הכלליות כי מפקח העבודה יהיה מר דודו ויסברג (נספח א1 לתצהיר התובעת). ד. הנתבעת היא זו שקבעה את שעות הפעילות של חברי רפא"לה, כאשר אחד מהתנאים שקבעה הנתבעת היה שהתובעת תגיע בסיום יום העבודה של חברי רפא"לה, שרובם עובדי הנתבעת (ש' 30- 29, עמ' 9 לפרוטוקול; נספח ד' לתצהיר התובעת). ה. התובעת לא הייתה רשאית להשתמש בעובד אחר שימלא את העבודה במקומה. זאת, ניתן ללמוד, בין היתר, מעדותה של התובעת לפנינו, לפיה, היא הגיעה לנתבעת מידי יום ראשון בשעה 17:00, וכאשר היא לא הייתה יכולה להגיע באותו היום לנתבעת, היה נקבע יום חלופי, בתיאום עם שירותי הרווחה (ש' 30- 22, עמ' 4 לפרוטוקול). ו. במקרים בהם לא היה ביכולתה של התובעת להגיע לפעילות מסוימת, היא הייתה מודיעה למנהל שירותי הרווחה, ובמקביל גם למנהל הלהקה שיודיע לחברי הלהקה (ש' 30- 27, עמ' 11 לפרוטוקול). כך ניתן גם ללמוד מטופס ההזמנה שהוציא הנתבעת לתובעת ביום 24/7/05, בו נרשם: "1. ימי החזרות יהיו ימי א' בשבוע. כל שינוי יבוצע רק לאחר אישור מפקח העבודה. 2. כל הופעה והקלטה באולפן של החבורה תתבצע רק לאחר אישור ובתיאום עם מפקח העבודה" (נספח ד' לתצהיר התובעת). ז. התובעת עבדה 12 חודשים בשנה, פרט לשבועיים חופשה, בהם הנתבעת הייתה בחופשה. כאשר יודגש כי, התובעת תיאמה את מועד חופשה, עם מועד החופשה בה הייתה הנתבעת ועובדיה (ש' 2- 1, עמ' 12 לפרוטוקול). ח. לוחות הזמנים לעבודה באולפן ההקלטות נעשתה בתיאום עם שירותי הרווחה ועל פי אישורם. כמו כן, הנתבעת סיפקה הסעה לחברי רפא"לה לאולפן ההקלטה (ש' 12- 5, עמ' 6 לפרוטוקול), והתובעת נסעה להופעות עם חבורת הזמר בהסעה שהנתבעת סיפקה (ש' 3, עמ' 10 לפרוטוקול). ט. שכרה של התובעת נקבע על ידי מנהל שירותי הרווחה הראשון בנתבעת, מר אבי גלזר (ש' 21- 20, עמ' 6 לפרוטוקול). י. הנתבעת היא זו ששילמה לאולפן ההקלטות, עבור שימוש חבורת הזמר באולפן (25- 24, עמ' 5 לפרוטוקול). כמו כן, ההתקשרות עם הנגנים הייתה ישירות עם הנתבעת, וזאת, לאחר שהתובעת ביקשה הצעות מחיר (ש' 17- 12, עמ' 10 לפרוטוקול). ויובהר, הנתבעת היא זו ששילמה את שכרם של הנגנים (ש' 17- 16, עמ' 10 לפרוטוקול). יא. לצורך הופעות חבורת הזמר, הנתבעת היא זו שהייתה מתקשרת עם חברות הגברה, כפי שהעידה התובעת לפנינו: "לצורך ההופעות, רפאל הייתה מתקשרת עם חברות הגברה ולא תמיד לשביעות רצוני אלא קיבלתי את זה כדבר נתון שהונחת עלי מלמעלה" (ש' 2- 1, עמ' 11 לפרוטוקול). אספקת כלי עבודה 37. החזרות של חבורת הזמר רפא"לה היו במקום שהוקצה להם בתוך הנתבעת (ראה: עדותה של התובעת: ש' 23- 22, עמ' 10 לפרוטוקול; עדותו של מר אליעזר שחם: ש' 19- 12, עמ' 20 לפרוטוקול). 38. לתובעת לא היה מפתח למקום החזרות, אלא לאחד מחברי רפא"לה. כמו כן, לרפא"לה היה מנהל להקה בפועל, כאשר כל פעם נבחר חבר אחר מתוך חבורת הזמר, והוא היה האחראי לפתיחת מקום החזרות ולדאוג שיהיה כיבוד (ש' 25- 22, עמ' 10 לפרוטוקול). ויודגש, הנתבעת הייתה זו שנשאה בעלויות הכיבוד (ש' 4- 3, עמ' 14 לפרוטוקול). 39. זאת ועוד, הנתבעת רכשה פסנתר, שיהיה קבוע במקום החזרות (ש' 27, עמ' 10 לפרוטוקול; ש' 19- 16, עמ' 20 לפרוטוקול). 40. הנתבעת היא זו ששילמה לאולפן ההקלטות עבור שימוש חבורת הזמר באולפן (ש' 25- 24, עמ' 5 לפרוטוקול). 41. הנתבעת סיפקה הסעה לחברי רפא"לה לאולפן ההקלטות (ש' 12- 5, עמ' 6 לפרוטוקול). 42. אם כן, לאור העדויות, התצהירים, הראיות והמסמכים השונים שהוגשו לבין הדין, מצטיירת לפנינו התמונה הבאה: א. בראשית הדברים נבקש להזכיר כי, על מהות היחסים שבין התובעת לנתבעת ועל הסטאטוס הנובע מהם, למדים מנסיבות העניין כהווייתן, כפי שנוצרו הלכה למעשה, ולאו דווקא מההגדרה שנתנו הצדדים למערכת היחסים שביניהם, מלכתחילה או בדיעבד. ב. החל מיום 17/6/1991 ועד ליום 25/9/05 שימשה התובעת כמדריכה ומנהלת מקצועית של חבורת הזמר רפא"לה. ג. יום החזרות הקבוע של חבורת הזמר רפא"לה, היה יום ראשון, בשעה 17:00. ד. מפקח העבודה של התובעת היה מנהל שירותי הרווחה, שקבע גם את שכרה של התובעת. ה. הנתבעת היא זו שקבעה את שעות הפעילות של חברי רפא"לה, כאשר אחד מהתנאים שקבעה היה שהתובעת תגיע בסיום יום העבודה של חברי רפא"לה, שרובם עובדי הנתבעת. ו. התובעת לא הייתה רשאית להשתמש בעובד אחר שימלא את העבודה במקומה. ז. התובעת עבדה 12 חודשים בשנה, פרט לשבועיים חופשה, בהם הנתבעת הייתה בחופשה. ח. החזרות של חבורת הזמר רפא"לה היו במקום שהוקצה להם בתוך הנתבעת. ט. לתובעת לא היה מפתח למקום החזרות, אלא למנהל חבורת הזמר רפא"לה. י. הנתבעת רכשה פסנתר, שיהיה קבוע במקום החזרות. יא. לוחות הזמנים לעבודה באולפן ההקלטות נעשתה בתיאום עם שירותי הרווחה ועל פי אישורם. כמו כן, הנתבעת סיפקה הסעה לחברי רפא"לה לאולפן ההקלטה. יב. הנתבעת היא זו ששילמה לאולפן ההקלטות, עבור שימוש חבורת הזמר באולפן. כמו כן, הנתבעת היא זו ששילמה את שכרם של הנגנים. יג. על מהות הקשר בין התובעת לנתבעת, חיוניות עבודת התובעת לנתבעת והשתלבותה בה, לומדים אנו מהתמשכות הקשר, רציפותו וסדירותו. ההתקשרות הסדירה, העקבית והממושכת שבין הצדדים ליחסי העבודה - יש בה כדי להעיד על כך שהצדדים התכוונו למערכת מקצועית קבועה, שאינה שאיננה ספורדית, או חד-פעמית. על תוצאותיה של התקשרות מעין זו, עמד כב' השופט גולדברג בבג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628: "...תקופת התמשכות הקשר אינה יכולה, כשלעצמה, להצביע על קיומם של יחסי עובד-מעביד. עם זאת, ככל שמתמשכת תקופת ההתקשרות, מתחזקים האלמנטים של תלות אישית ומחויבות המועסק, ובשל כך יש שהיחסים לובשים מהות שונה לאורך זמן... כשסדירות הקשר ורציפותו נוספות לאורך תקופת ההעסקה, יכולים סממנים אלה, במצטבר, להעיד על מידת המחויבות והתלות הקיימות בין המועסק והמעסיק. ממד הסדירות נבחן לפי מידת הקביעות של היקף ההעסקה (משבוע לשבוע, מחודש לחודש וכולי) לאורך תקופת ההעסקה... הסדירות אינה נמדדת בהכרח ביחידות זמן ויכול שתימדד ביחידות תפוקה, בהתאם לעניין" (ההדגשות שלי- א.ק). יד. מכאן, כי עצם התמשכות תקופת ההעסקה של התובעת על ידי הנתבעת, משך שנים רבות, יש בו כדי להשליך על קביעת מעמדו של התובעת כ"עובדת" (ראה והשווה: דב"ע נו/ 15- 4 מועצת פועלי רחובות נ' מכון ויצמן למדע, פד"ע ל 163; ע"ע 1189/00 לוינגר נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי לג(1), 25; ע"ע 359/99 לוין נ' רשות השידור, פד"ע לו 400). טו. בנסיבות ענייננו, נראה כי מתקיים מבחן הפיקוח והשליטה, וכן, נוצרה תלות כלכלית של התובעת בהכנסותיה מעבודתה בנתבעת. טז. עבודתה הנוספת של התובעת כמנהלת חבורות זמר אחרות, אין בה כשלעצמה כדי לשלול את היותה עובדת בנתבעת (ראה והשווה: ע"ע 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל- גלי צה"ל, פד"ע לו 625- שם נקבע כי הכנסתו הנוספת של התובע ככתב בעיתון "הארץ" אין בה כשלעצמה כדי לשלול את האפשרות לעבודתו הנוספת כ"עובד" בשירות גל"צ). יז. כל אלה מלמדים, כי מעמדה של התובעת היה כשל "עובדת" בנתבעת. 43. בהתאם לכך, ולאור מכלול נסיבות המקרה במצטבר, הגענו למסקנה, כי מעמדה של התובעת הינו בבחינת "עובדת", וכי התקיימו בינה לבין הנתבעת יחסי עובד-מעביד (בהקשר זה, ראה גם והשווה: עב (ת"א) 303743/98 מירון מינסטר נ' ועד מקומי רמת אפעל, עבודה אזורי, כרך יג, 754; בל (חיפה) 595/97 עיריית קריית ביאליק נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה אזורי, כרך יד, 579). נסיבות סיום עבודתה של התובעת בנתבעת, ותביעתה לפיצויי פיטורים 44. כאמור, ביום 17/6/1991 החלה התובעת את עבודתה אצל הנתבעת, וביום 25/9/05 הודיע מר אהרון מנטל, הממונה על רכש מורכב, לתובעת כדלקמן: "1. אנו מוצאים לנכון להודיעך כבר בשלב זה כי אין בכוונת רפאל לשוב ולהאריך את תוקף ההזמנה שבנדון לאחר מועד פקיעתה (ביום 31/12/2005). זאת בשל החלטת רפאל לפיזור חבורת הזמר "רפאלה". 2. נבקש גם להביא לידיעתך כי אין בכוונת רפאל להזמין שרותים ממך במהלך התקופה שנותרה עד לפקיעת תוקף ההזמנה" (נספח ב' לתצהירה של התובעת). 45. בהתאם לכך, אנו קובעים כי התובעת פוטרה על ידי הנתבעת, בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים. 46. על כן, הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים, בסך של 100,231.32 ₪. (14.28 שנים X 7,019 ₪ - שכר קובע). נציין, כי חישוב שכרה הקובע של התובעת נעשה לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתה, בהתאם לחשבוניות שהוצאו על שמה של התובעת (מוצג ת/1) (זאת, פרט לחשבונית שהוצאה ביום 2/5/05- לחודש 4/05 אשר לא נלקחה בחישוב, מאחר והחשבונית שהוגשה הינה קטועה). פדיון ימי חופשה 47. בתביעתה, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פדיון ימי חופשה עבור 92 ימי חופשה, שנצברו לזכותה ב- 4 השנים האחרונות לעבודתה, ומסתכמים בסך של 21,749 ₪. 48. משקבענו כי מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין התובעת לנתבעת, על הנתבעת לשלם לתובעת פדיון ימי חופשה, בגין ימי החופשה שנצברו לזכותה של התובעת ב- 3 השנים האחרונות לעבודתה. למעלה מהצריך נזכיר, כי לעניין פדיון ימי החופשה, המדובר בזכות קוגנטית שאינה ניתנת לויתור. 49. התובעת עבדה 12 חודשים בשנה, פרט לשבועיים חופשה, בהם הנתבעת הייתה בחופשה. זאת, כאשר יודגש כי, התובעת תיאמה את מועד חופשתה, עם מועד החופשה בה הייתה הנתבעת ועובדיה (ש' 2- 1, עמ' 12 לפרוטוקול). כמו כן, התובעת העידה כי היא לא קיבלה תשלום/תמורה כלשהי, בגין חופשתה (ש' 4- 3, עמ' 12 לפרוטוקול). 50. כאמור, מתכונת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת הייתה בימי ראשון בשעה 17:00. 51. בהתאם לסעיפים 4 ו- 15 לחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית"), זכאית התובעת לפדיון חופשה שנתית בסך של 4% משכרה, ב- 4 השנים האחרונות לעבודתה (ע"ע 547/06 משה כהן נ' ויליאם אנויה (טרם פורסם, ניתן ביום 8/10/07), סעיף 10 לפסק הדין). התובעת הגישה את תביעתה לבית הדין ביום 9/3/06, בעוד שיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו, כאמור, ביום 25/9/05. בהתאם לכך, ובהתאם לסעיפים 7 ו- 31 לחוק חופשה שנתית, זכאית התובעת לפדיון חופשה שנתית בגין 3.54 השנים האחרונות לעבודתה אצל הנתבעת. 52. מכאן יוצא, שהתובעת זכאית לקבל מהנתבעת סך של 993.89 ₪, בגין פדיון ימי חופשה. (מאחר והתובעת לא הציגה לפנינו חשבוניות בגין 3 השנים האחרונות לעבודתה, החישוב נעשה בהתאם לשכרה הקובע של התובעת: 7,019 ₪ X 3.54 שנים X 4%). פדיון ימי הבראה 53. לטענת התובעת, היא זכאית לדמי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתה, המסתכמים בסך של 1,964.80 ₪. 54. מנגד טוענת הנתבעת, כי התמורה ששולמה לתובעת, כמוסכם בין הצדדים, היוותה את מלוא התמורה לה היא הייתה זכאית, ומשכך אין היא זכאית לתשלום כלשהו בגין דמי הבראה כנתבע על ידה . 55. הפסיקה קבעה, כי אין כל מניעה לכלול בשכרו הכולל של העובד גם תשלומים בגין דמי הבראה, אלא שהכללת זכות זו, שמוקנית לעובד מכוח צווי הרחבה, צריכה להיעשות באופן בהיר וחד-משמעי (דב"ע 98/ 63-3 גדי בובליל נ' א.א.צ. שרותים משפטיים בע"מ, פד"ע ל"ב 91). 56. ניתן היה להכליל את דמי ההבראה בשכרה של התובעת, רק אם היינו משתכנעים שחוזה העבודה עיגן זאת באופן מפורש ולו היינו מוצאים באותו חוזה הסכמה חוזית מפורשת לכך, שדמי ההבראה כלולים בשכר העבודה: "האיסור על "שכר כולל" והמשמעות המשפטית של הפרתו אינם קיימים, שעה שהשכר כולל רכיבים, שתשלומם אינו מתחייב מחוק שעות עבודה ומנוחה ומחוק חופשה שנתית. כך למשל, "דמי נסיעה" לעבודה וממנה אינם רכיב האסור בהכללה במסגרת "שכר כולל". הוא הדין לעניין "דמי הבראה". אולם יש להניח, כי מעביד, שיבקש להוכיח, כי "דמי נסיעה" או "דמי הבראה" נכללו במסגרת "שכר כולל", ששילם, ייאלץ להביא ראיות חזקות וחד משמעיות המלמדות על הסכמת העובד לתשלום כולל זה. שכן, גם כאשר אין איסור שבחוק על תשלום הכולל "דמי הבראה" ו"דמי נסיעות", צריכה להיות הסכמה חוזית של הצדדים ליחסי העבודה לצורת תשלום כזאת" (י' לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 12, 35 (הוצאת ניצן, 2006) וראו האזכורים שם). 57. עוד קבעה הפסיקה, כי אין בהכללת דמי הבראה בשכר כולל מוסכם כדי לפגוע בזכויות העובד מכוח צו הרחבה, אולם יש לעדכן את השכר כאשר עולים תעריפי ימי ההבראה (השוו: דב"ע ש"ן/7-1 אליקים הדני - אורינט קולור תעשיות צילום (1984) בע"מ, פד"ע כג' 45, 58-47 - לעניין הכללת "דמי נסיעה" בשכר כולל). 58. בנסיבות אלו, משלא צויין באופן בהיר וחד-משמעי, שהשכר כולל דמי הבראה ומשקבענו, כי מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין התובעת לנתבעת, על הנתבעת לשלם לתובעת פדיון ימי ההבראה, בגין ימי ההבראה שנצברו לזכותה של התובעת בשנתיים האחרונות לעבודתה. 59. על כן, תשלם הנתבעת לתובעת דמי הבראה, בגין השנתיים האחרונות לעבודה בנתבעת, בסך של 1964.80 ₪, בהתאם לפירוט התובעת בכתב תביעתה. שכר עבודה לחודשים 2005/ 12- 10 60. לטענת התובעת, חוזה עבודתה עם הנתבעת היה לתקופה קצובה, ומשהפרה הנתבעת את חוזה העבודה בסמוך לתחילתה של ראשית שנת העבודה, היא זכאית לתשלום שכר בגין התקופה המלאה של החוזה, היינו, לחודשים 2005/ 12- 10, המסתכם בסך כולל של 21,276 ₪. לחילופין טענה התובעת כי, יש לחייב את הנתבעת בפיצויים בשל הפרת חוזה, ולחילופי חילופין, היא זכאית לכל הפחות, לדמי הודעה מוקדמת. 61. לטענת הנתבעת, סעיף 16 להזמנת העבודה, אשר נחתם בין הצדדים קובע כי הנתבעת רשאית לסיים את ההתקשרות בין הצדדים מכל סיבה שהיא. 62. בהקשר זה, העיד לפנינו מר אליעזר שחם, כי סיום ההתקשרות עם התובעת לא נעשתה לאלתר, וכי התובעת המשיכה לקבל כספים גם לאחר המכתב מיום 25/9/05. יחד עם זאת, העיד מר שחם כי אין לו כל ראיה לכך, שאכן שולמו לתובעת כספים לאחר יום 25/9/05 (ש' 14- 3, עמ' 19 לפרוטוקול). 63. התובעת העידה לפנינו, כי הפסקת עבודתה אצל הנתבעת נעשה בחודש 9/05 (ש' 7- 1, עמ' 5 לפרוטוקול; ש' 24- 23, עמ' 12 לפרוטוקול). 64. משקבענו כי מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, בהתאם לסעיף 4(4) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א- 2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"), היה על הנתבעת לתת לתובעת הודעה מוקדמת בת חודש ימים. נזכיר כי, תכלית מתן ההודעה המוקדמת, הינה, מתן האפשרות לתובעת לחפש עבודה אחרת, כשהיא עדיין עובדת ועדיין מקבלת שכר. 65. בהתאם לכך, ובהתאם לסעיף 7(א) לחוק הודעה מוקדמת, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסכום השווה לשכרה הרגיל של התובעת, בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת, בסך של 7,019 ₪. משפסקנו לטובת התובעת פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, אין מקום לפסוק לטובתה גם פיצוי בגין אי תשלום שכר עבודה עד סיומה של תקופת החוזה. קיזוז 66. הנתבעת טענה בכלליות בכתב הגנתה כי, מכל סכום שיפסק לתובעת, היא זכאית לקזז את כל הכספים ששולמו לתובעת על בסיס ההנחה שמדובר בהתקשרות עם נותנת שירותים עצמאית לכל דבר ועניין. בסיכומיה, טענה הנתבעת כי התמורה ששולמה לתובעת בגין שירותיה הינה גבוהה בעשרות אחוזים מהמשכר לו היא הייתה זכאית כעובדת שכירה. בהתאם לכך, המדובר הוא בפער משמעותי שבגינו על בית הדין להורות להשבה, ולכל הפחות, על קיזוז, ובכל מקרה אין להשית על הנתבעת לשלם לתובעת כספים כשלהם. 67. התובעת הציגה לפנינו "סקציית מנצחי המקהלות וחבורות הזמר", הקובעת תעריפי מינימום החל מיום 1/9/02 (נספח ג לתצהיר התובעת). לטענת התובעת, שכרה כלל בחובו חזרות שבועיות, הלחנה, עיבודים, תזמורים והקלטות. זאת, כאשר יש להביא בחשבון את הוותק של התובעת ואת המוניטין שלה. 68. טענותיה של הנתבעת בהקשר זה, הן בסיכומיה והן בכתב הגנתה, הינן טענות כלליות, כאשר הנתבעת לא הציגה בפנינו כל ראיה שהיא, מהו שכר של עובד שכיר במעמדה ובמקצועה של התובעת, וכאשר הנתבעת כלל לא כימתה את טענותיה להשבה או לקיזוז. בהקשר זה, אין די בהעלאת טענות בעלמא, והיה על הנתבעת לכמת את תביעתה, וכן, לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה לצורך הוכחת טענותיה אלו. משכך, דין טענותיה של הנתבעת ביחס לזכות הקיזוז אשר עומדת לה, להידחות. 69. לא נסיים פסק דין זה, מבלי להתייחס לטענותיה של הנתבעת ביחס לעב (באר שבע) יאיר קלינגר נ' המועצה האזורית באר טוביה (טרם פורסם, ניתן ביום 7/2/08). כידוע, פסק דין של ערכאה אזורית בבית הדין לעבודה, אינו מהווה הלכה פסוקה, אשר יש לפעול על פיה. יחד עם זאת, מצאנו כי נסיבות המקרה אשר נדונו בפרשת קלינגר שונות באופן מהותי, מנסיבות המקרה שלפנינו. עב (באר שבע) יאיר קלינגר נ' המועצה האזורית באר טוביה (טרם פורסם, ניתן ביום 7/2/08) (להלן: "פרשת קלינגר"). בפרשת קלינגר, התובע ניהל את עסקיו באמצעות חברה בע"מ, שהייתה בבעלותו ובבעלות אשתו. מיום שהוקמה החברה, מעמדו של התובע היה כעובד בחברה, והוא דיווח לשלטונות המס והביטוח הלאומי כעובד החברה. כמו כן, כעובד החברה, קיבל התובע משכורת מהחברה. בנוסף על כך, אופי ההתקשרות בין התובע לנתבעת בפרשת קלינגר, שונים באופן מהותי מנסיבות המקרה שלפנינו. כך למשל ובין היתר, הגיע בית הדין למסקנה כי התובע הפעיל 'עסק' בתחום המוזיקה, וחוזי ההתקשרות בין התובע לנתבעת ציינו מפורשות כי התובע איננו במעמד של עובד, כאשר התובע היה מודע לתנאי זה שבחוזה. כמו כן, ככלל, החזרות נקבעו על ידי התובע, בחלק מתקופת ההתקשרות חברי חבורת הזמר השתתפו בכ- 50% מעלות העסקתו של התובע והתמורה ששילמה הנתבעת לתובע היא בסדר גודל של כ- 10% בלבד מהכנסות החברה בע"מ. בהתאם לכך, ולאור השוני המהותי בין נסיבות פרשת קלינגר לבין המקרה שלפנינו, לא מצאנו מקום להקיש מפרשה זו לענייננו. 70. סוף דבר 71. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים, בסך של 100,231.32 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25/9/05 ועד לתשלום המלא בפועל. ב. פיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת, בסך של 7,019 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25/9/05 ועד לתשלום המלא בפועל. ג. פדיון חופשה שנתית בסך של 993.89 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25/9/05 ועד לתשלום המלא בפועל. ד. דמי הבראה בסך של 1,964.80 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25/9/05 ועד לתשלום המלא בפועל. ה. כמו כן, תשא הנתבעת בשכר טרחת עורך דינה של התובעת, בסך של 3,000 ₪ + מע"מ. 72. על הנתבעת לשלם את כל הסכומים הנ"ל לתובעת, תוך 30 יום. יחסי עובד מעביד