הערעור שלפנינו מוסב נגד פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (שופטת ראשית עליה פוגל; עב 819/03) על כך שבנסיבות המקרה לא נשללו כליל פיצויי פיטורים מן המערער. העובדות 1. 1. המערערת היא חברה המפעילה רשת מסעדות מקדונלדס ברחבי הארץ (להלן: החברה). המשיב, התקבל לעבודה בדצמבר 1994, כעובד מסעדה. החל מפברואר 1998 שימש בתפקיד טכנאי מחשבים וקופות בחברה, עד לסיום העסקתו, ביום 25.2.01 בנסיבות המפורטות להלן. 2. במהלך ביקורת שנערכה בחברה, נמצאו חיובים בלתי סבירים עבור שיחות הטלפון הנייד שניתן למשיב לצורך עבודתו. עקב כך, נקרא המשיב לשיחת בירור עם מר מזיג הממונה הישיר עליו, וקצין הבטחון, מר שריד (להלן גם : הממונים). במהלך הפגישה, הופתעו הממונים לשמוע מפי המשיב, כי התקין תוכנות מחשב שהן רכוש החברה, במחשבים של אנשים פרטיים וקיבל תמורתן תשלום כספי או טובות הנאה. התקנות אלה ביצע כשהוא עושה שימוש ברכוש החברה - הרכב והטלפון הנייד שניתנו לו לצרכי ביצוע עבודתו. במעמד אותה פגישה חתם המשיב על מכתב התפטרות בזו הלשון: "1. בהמשך לשיחתי עמכם הודיתי בפניכם מרצוני החופשי וללא כפייה כי גנבתי מכם את הפריטים המובאים במהלך עבודתי עמכם: תוכנתWindows 98 מהדורה שנייה, התקנתי תוכנה זו על 20 מחשבים בעבור 20 אנשים שונים ללא אישור רישוי. 2. גנבתי מכם תוכנת אנטי וירוס נורטון, 6-GOST, 8-WINZIP. 3. כמו כן, אני מתפטר מתפקידי תוך שלילת פיצויים והודעה מוקדמת אם הנני אמור לקבלם וזאת לאור הגניבות שביצעתי. 4. הנני מסכים ומאשר כי תהיו רשאים לנכות משכרי כל סכום כסף המגיע לי עקב שווי הפריטים/ שיחות שגנבתי וביצעתי.אין לי בגין עבודתי ובגין סיומה כל טענה או תביעה נגדכם" (להלן: מכתב ההתפטרות). למחרת היום, בתאריך 26.2.01, שלח המשיב למנכ"ל החברה מכתב בו הודיע על "ביטול חתימה במיכתב היתפטרות" (כך במקור - נ.א.]. במכתבו זה טען המשיב כי "התפטרותו" נבעה מלחץ שהופעל עליו במהלך הפגישה על כן ביקש לבטל את מכתב ההתפטרות ואת חתימתו עליו ולפטר אותו במכתב פיטורים "כמו שצריך". החברה סירבה לבטל את מכתב ההתפטרות ולהשיבו לעבודה, והעסקתו בחברה הסתיימה ביום 25.2.01. התביעה ופסק הדין בבית הדין האזורי 3. כשנתיים לאחר סיום עבודתו הגיש המשיב תביעה נגד החברה לתשלום זכויותיו לתקופת עבודתו בה מיום 8.8.97 עד ליום 25.2.01. בין הסעדים להם עתר, היו: פיצויי פיטורים, תשלום הודעה מוקדמת, ורכיבים אחרים. במהלך בירור התביעה הודיע המשיב כי הוא מוותר על תביעתו לתשלום עבור שעות נוספות "... משום שמוסכם גם עליו, כפי שטענה הנתבעת למן ההתחלה, שהתובע 'עבד בתפקיד הדורש אמון'. הכוונה היא לכך שהתובע עבד בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ועל כן הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951, אינן חלות עליו". 4. 4. בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי את גרסת החברה במלואה, בנוגע להשתלשלות האירועים שקדמה למכתב ההתפטרות ולסיום יחסי העבודה. לפי שקבע, גרסת עדי החברה מר מזיג ומר שריד היתה "עקבית ואמינה" ואילו גרסתו של המשיב "השתנתה למן כתב התביעה, דרך גרסתו בתצהיר, וכלה בתשובותיו לשאלות שנשאל בחקירתו הנגדית"; תימוכין למסקנתו בדבר העדפת גרסת החברה על זו של המשיב מצא בית הדין האזורי בהתנהלותו של המשיב אשר "לא חשף את כל נסיבות סיום יחסי העבודה בכתב התביעה, ואף נמנע מלצרף אליו את מכתב ההתפטרות עליו חתם, בו גם הודה במעשים שביצע" ו"ניסה להתחמק ממתן תשובות ישירות בקשר עם המעשים שעשה, וגם ניסה להמעיט מחומרת המעשים הללו". בהסתמך על מסכת הראיות שהובאה לפניו, התרשם בית הדין כי המשיב ביצע את המעשים בהם הודה בשיחת הבירור, וכי הודה בביצועם מיוזמתו מבלי שהופעל עליו לחץ פסול מצד החברה ונציגיה. למרות חומרת מעשיו של המשיב קבע בית הדין האזורי כי החברה היא זו שיזמה את סיום יחסי העבודה בין הצדדים. עיקר טעמיו לכך היה באלה: המשיב "היה נתון במצב שהביאו להתפטר בניגוד לרצונו, ולכן אקט ההתפטרות לא היה "התפטרות", על אף שהצדדים כינוהו כך, אלא "פיטורים" לכל דבר"; בכך שהחברה לא הפעילה לחץ על המשיב להודות במעשים שעשה ולהתפטר ובכך שהמשיב "הודה בהם מיוזמתו וסביר שגם הבין את חומרתם", אין כדי לשלול את העובדה שהמשיב היה נתון ב"לחץ" בשיחת הבירור לאחר שהתגלו מעשיו והחברה ונציגיה מר שריד ומר מזיג "ראו במעשיו של התובע מעשי גניבה חמורים, המצדיקים אף פנייה למשטרה"; במצב דברים זה, לא הייתה החברה מעוניינת להמשיך ולהעסיק את המשיב; "התפטרותו" של המשיב נעדרת רצון כן ואמיתי להתפטר "שהרי מקום בו עובד מוצא עצמו, לפתע, כמי שנחשד בגניבה ממעבידו... כאשר הממונים עליו מטיחים בו את חומרת המעשים ואת התוצאות בפניהן הוא עלול לעמוד, ובמיוחד תוצאה של פנייה למשטרה - הרי שאם מחליט העובד להתפטר בנסיבות אלה ותוך כדי כך לוותר על כל זכויותיו כעובד שסיים עבודתו, והכל כשהדבר נעשה במהלכה של שיחה אחת ומבלי שניתנה לו אף שהות להרהר בדברים, לא ניתן לראות בהחלטה זו החלטה רצונית, מודעת, המעידה על התפטרות אמיתית". אשר לזכאותו לפיצויי פיטורים - קבע בית הדין כי הפיטורים נעשו על רקע חומרת מעשיו של המשיב, המגיעים לכדי הפרת משמעת חמורה ומעילה באמון המעביד. על כן ובשים לב לנסיבותיו האישיות, הוחלט להפחית משיעור פיצויי הפיטורים המגיעים לו ולהעמידם על 60% בלבד. בהתאם, נפסק לזכות המשיב סך של 12,033 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפיטורים. תביעתו של המשיב לתמורת הודעה מוקדמת נדחתה "בנסיבות בהן לא היה מקום לתבוע מהנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע לאחר שגילתה את דבר המעשים שעשה". רכיבי התביעה האחרים לפדיון חופשה וניכוי כספי בסך 3,596 ש"ח ממשכורתו האחרונה של המשיב נדחו אף הם, כמבואר היטב בפסק דינו של בית הדין האזורי. הערעור 5. ערעורה של החברה הוא בשניים אלה: קביעתו של בית הדין לפיה המשיב פוטר ולא התפטר, ואי שלילת פיצויי הפיטורים. לעניין הראשון, חזרה החברה על טיעוניה לפיהם היה זה המשיב שיזם את ההתפטרות וביטוי לה נתן במכתב, עליו חתם מרצונו החופשי והמלא. לחלופין, טענה החברה כי לא היה מקום לזכות את המשיב ב-60% מפיצויי הפיטורים, כפי שפסק בית הדין האזורי. בנדון זה, חזרה החברה והדגישה את החומרה היתרה במעשיו של המשיב, במיוחד נוכח חובת האימון האישי החלה עליו מתוקף תפקידו; עוד טענה כי המשיב אינו ראוי לתשלום סכום כלשהו מפיצויי הפיטורים, ושלילתם מתחייבת אף כמסר ראוי לעובדי החברה, שלא ישלחו יד ברכושה. 6. המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וחזר וטען כי החברה היא שפיטרה אותו, דבר הלמד גם מסירובה של החברה לבטל את מכתב ההתפטרות; וכי הודאתו בגניבה נעשתה בלחץ הממונים. בהתייחס לשיעור הפיצויים, טען, כי "... לא היה מעורב בגניבה"; כי בפועל לא נגרם לחברה נזק ממעשיו; לחלופין, אף אם נעשו מעשים חמורים, הרי שצדק בית הדין האזורי בקביעתו שהמדובר בעבירת משמעת המצדיקה את הפחתת הפיצויים בשיעור של 40% אשר נוסף על שלילת דמי הודעה מוקדמת. בכך נענש המשיב דיו ואין להוסיף ולהענישו. דיון והכרעה פיטורי המשיב 7. לא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בקביעת בית הדין האזורי לפיה המשיב פוטר מעבודתו בחברה. ככלל, ההכרעה אם בפיטורים או בהתפטרות עסקינן, נקבעת לפי ה"בדיקה מיהו הצד הפועל על מנת להביא לניתוק היחסים" [עע 184/03 עין בר מפעלי אפיה בעינת בע"מ - דוד יוסף , ניתן ביום 8.6.06; דב"ע שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע יב 375; דב"ע ל/3-1 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א 18; דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - "אתא" בע"מ, פד"ע ב 41; דב"ע לב/3-58 רשות השידור - מאיר אשל, פד"ע ד 298; דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב 271]. בענייננו, כפי שקבע בית הדין, העולה מכלל נסיבות המקרה הוא, שבפועל החברה היא שיזמה את סיום יחסי העבודה בין הצדדים, וכי למשיב לא היה רצון כן ואמיתי להתפטר. זאת, כאשר היה במצב בו נתפס בקלקלתו וכשהממונים עליו הודיעו לו כי מעשיו החמורים מצדיקים פנייה למשטרה על גניבה. "על כן היוזמה לסיום העבודה היתה שלהם, ולא של התובע, גם אם התובע נכנע, בסופו של דבר, לנסיבות והסכים 'להתפטר' ". בנסיבות המקרה, בהן ויתר המשיב על זכויותיו כעובד "...במהלכה של שיחה אחת ומבלי שניתנה לו אף שהות להרהר בדברים, לא ניתן לראות בהחלטה זו החלטה רצונית, מודעת המעידה על התפטרות אמיתית". מכל מקום, גם אם נקבל את עמדת החברה לפיה מכתב ההתפטרות נכתב מרצונו החופשי של המשיב, הרי שבסירובה לקבל את הודעתו בדבר חזרה מהתפטרותו למחרת היום, די בו במסגרת כלל נסיבות המקרה כדי לבסס את המסקנה לפיה בסופו של יום פוטר המשיב ולא התפטר מעבודתו בחברה. אף אנו סבורים, כי בנסיבותיו של מקרה זה, כפי שהוכחו, צדק בית הדין האזורי במסקנתו לפיה, יש לראות בהפסקת עבודתו של המשיב מעשה פיטורים של החברה, למרות מכתב ההתפטרות. לפיכך, דין ערעורה של החברה בנדון זה, להדחות. שונה המצב בנוגע לערעור החברה על שיעור פיצויי הפיטורים בתשלומם חויבה למשיב. פיצויי פיטורים - שלילה והפחתה - המסגרת הנורמטיבית 8. תכליתה של הזכות לפיצויי פיטורים להבטיח לעובד קיום בכבוד עד למציאת מקום עבודה אחר [ע"ע 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל - גלי צה"ל, פד"ע לו, עמ' 625]. חובת המעביד לשלם פיצויי פיטורים לעובד שפוטר, מעוגנת בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים או החוק). ואילו שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם אפשרית בהתקיים התנאים הקבועים בחוק בלבד. סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים שכותרתו "פיטורים ללא פיצויים מכוח הסכם קיבוצי" מורה: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד". ובסעיף 17 לחוק שכותרתו "פיטורים ללא פיצויים מכח פסק דין" נקבע כך: "בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי "שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר" [עע 1126/00 מלון עציון בע"מ - אביעזר שרוני, ניתן ביום 22.10.02] ; באשר "הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש" [דב"ע לא/3-3 רים בע"מ - נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219]. התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו "מהתנהלותו הפסולה של העובד" [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06]. 9. בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן: השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו; [וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.01]. מן הכלל אל הפרט 10. החלטה בדבר הפחתת פיצויי פיטורים ושיעורה, נתונה, ככלל, לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים והתרשמה מעדותם, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בכך [דב"ע נז/3-76 שגרירות ארצות הברית של אמריקה - עיזבון המנוח - מאיר מנשה, ניתן ביום 31.12.97; עע 300327/98 אטקה בע"מ - דוד רטר, פד"ע לט 49; דב"ע נב/3-109 גסטטנר (ישראל) בע"מ - פלג, לא פורסם]. אולם, ייתכנו מקרים חריגים בהם תימצא הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בשיעור פיצויי הפיטורים שנפסקו. ענייננו בא בגדר אותם מקרים. בשים לב לנסיבותיו ולמכלול השיקולים הצריכים לעניין החלטנו לקבל את ערעור החברה באופן חלקי, כך ששיעור פיצויי הפיטורים בתשלומם חויבה למשיב, יופחת מ-60% ויועמד על 20% בלבד. טעמינו לכך נבאר להלן. 11. לצורך הבחינה האם באים מעשיו של המשיב בגדר הוראותיהם של סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, ובהעדר הסכם קיבוצי החל על הצדדים ועל ענף העבודה, פנה בית הדין האזורי להסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים שהוא "הסכם קיבוצי כללי - תקנון העבודה" מיום 19.9.1962 (שתוקן ביום 18.6.1978) שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: התקנון) [דב"ע ל/ 6-3 שמואלי נ' שרייר, פד"ע א' עמ' 76, דב"ע לה/17-3, לה/ 20-3 רחצוויג נ' טקס כץ, פד"ע ו' 393]. סעיפים 51 עד 53 לתקנון עוסקים ברשימת עבירות המשמעת והעונש הצפוי עליהן. עבירות המשמעת החמורות יותר מנויות בסעיף 53 לתקנון ובהן גניבה, מסירת סודות המעביד, הפרת משמעת חמורה, ועבירה פלילית חמורה. העונש המירבי על עבירות אלה הוא פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. במדרגי הביניים של הענישה, רשאי המעביד, להחליט על פיטורים תוך שלילה חלקית של הפיצויים. הוראות תקנון העבודה יפורשו כ"התווית גבול עליון לסמכות הענישה, גבול שאינו דוחה אפשרויות של עונשי ביניים לפי שיקול דעת" [דב"ע מז/76-3 שגרירות ארה"ב של אמריקה נ' עזבון המנוח מאיר מנשה; דב"ע לז/3-33 חברת נוימן בע"מ - מסראווה, פד"ע ח' 315]. הוראות אלה, הן בבחינת מסגרת לשיקולים המנחים את בית הדין, בהפעלת שיקול דעתו בשלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. 12. בענייננו, צדק בית הדין האזורי בכך שקבע כי מעשיו של המשיב אינם מגיעים "כדי גניבה מהמעביד במובנה הרגיל". נגד המשיב לא התנהלו הליכים פליליים, ו"בהיעדר מימצאים פליליים, לא כל שכן בהיעדר הליכים פליליים, לא בנקל יקבע בית-הדין לעבודה, במסגרת בקשה לשלילה או להפחתה של פיצויי פיטורים, כי בוצעו עבירות פליליות" [עע 300327/98 אטקה בע"מ - דוד רטר, פד"ע לט 49]. עם זאת, קבע בית הדין האזורי, כי מעשיו של המשיב "מגיעים [הם] בוודאי לכדי הפרת משמעת חמורה ומעילה". קביעתו זו מקובלת עלינו, ולפיה תיבחן זכאותו לפיצויי פיטורים. 13. בין העבירות המנויות בסעיף 53 לתקנון העבודה, עליהן ניתן להחיל סנקציה של פיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית או מלאה של פיצויי פיטורים, כלולה גם עבירה של "הפרת משמעת באופן חמור". בהיותו מונחה על ידי הוראות התקנון הדנות בסנקציה על הפרת משמעת חמורה, ולאחר שנתן דעתו לכלל נסיבות המקרה ולהתנהלותו של המשיב בהליך, השית בית הדין האזורי על המשיב סנקציה של פיטורים ללא תמורת הודעה מוקדמת ושלילה חלקית של 40% מפיצויי הפיטורים. לדעתנו, נסיבות המקרה מחייבות החמרת הסנקציה. המשיב הודה בפני הממונים עליו, ללא לחץ ומרצונו החופשי, במעשיו הפסולים, לחומרתם היה מודע בעת ביצועם כמו גם בעת שנדונה תביעתו בפני בית הדין. המשיב הודה בכך כי שימש בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, למרות זאת הפר את האמון שניתן בו, עשה שימוש בתוכנות שהן רכוש החברה, התקין אותן בבתי אנשים פרטיים "ללא אישור רישוי", שלא בידיעת החברה ומבלי שקיבל הסכמתה לכך. בהתנהגותו זו, מעל המשיב בתפקידו, ומעל באימון המוגבר בו הוא מחויב כלפי החברה, בהיותו ממלא תפקיד אמון. בנסיבות אלה, צדקה החברה כאשר פיטרה את המשיב מעבודתו, בין אם על דרך קבלת "התפטרותו" ובין בכך שסירבה להמשיך ולהעסיקו בשירותה. נתנו דעתנו לנסיבותיו האישיות, כפי שבאו לידי ביטוי בפסיקתו של בית הדין האזורי, למצבו הכלכלי הקשה, לתקופת עבודתו בת שש השנים בחברה, ולכך שפוטר מעבודתו בחברה, תוך שלילת תמורת הודעה מוקדמת. במסגרת האיזונים הנדרשים להיעשות במקרה זה, נוטה, הכף לחומרה, באופן שפיצויי הפיטורים המגיעים למשיב יופחתו בשיעור של 80%, ויועמדו על 20% בלבד. החמרת הדין עם המשיב בשלילת החלק הארי שמסכום פיצויי הפיטורים, בנוסף לפיטוריו, אף מחזיקה עמה את המסר לכלל העובדים באשר לחובת הנאמנות ההדדית שביחסי העבודה, והסנקציה מכוח הדין, לה צפוי עובד השולח ידו ברכוש המעסיק. 14. כללם של דברים: ערעור החברה מתקבל בחלקו. זאת, באופן שסכום פיצויי הפיטורים אותו תבע המערער בסך 20,055 ש"ח, יופחת ויועמד על 20% בלבד מתביעתו ברכיב זה. לאמור: במקום הסכום של 12,033ש"ח שפסק בית הדין האזורי לזכות המשיב, יהיה המשיב זכאי לסכום כולל של 4,011 ש"ח בלבד, כפיצויי פיטורים בגין עבודתו בחברה. ככל שהחברה שילמה למשיב את סכום פסק הדין בו חויבה, יחזיר המשיב לחברה בתוך 30 יום מהיום, סכום של 8,022 ש"ח, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום שהתקבל אצלו ועד לתשלומו המלא בפועל לחברה. בתוך 30 יום מהיום ישלם המשיב לחברה שכ"ט עו"ד בערעור בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם סכום זה במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן בהעדר הצדדים, היום י"ד בסיון תשס"ז ( 31 מאי 2007) ויישלח לצדדים. השופט עמירם רבינוביץ, השופט יגאל פליטמן, השופטת נילי ארד נציג עובדים מר אבישי ספיר, נציג מעבידים מר מיכאל הילב פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםעבירות משמעת