פתח דבר המערערים (להלן גם - ההסתדרות) הגישו לבית הדין האזורי בתל-אביב בקשת צד בסכסוך קיבוצי, במסגרתה נטען, כי בין הצדדים לבין המשיבה (להלן גם - הבורסה) נתגלעה מחלוקת באשר לאופן חישובה הנכון של "תוספת ותק", בנוסחאות חישוב רכיבי השכר במשכורתם של עובדי הבורסה. כן נטען, כי במצב דברים זה יש למנות ועדת בוררות, בהתאם למנגנון יישוב חילוקי הדעות המעוגן בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים. בית הדין האזורי סירב להורות על העברת המחלוקות להליך הבוררות המוסכם ומכאן הערעור שבפנינו. ערעור זה עניינו העיקרי הוא אפוא, בשאלה האם ניתן להעביר לבוררות סכסוך שכבר הוכרע בהליך בוררות קודם. כמו כן, מתעוררות בו שאלות הנוגעות למידת השיהוי בבקשה לקיים הליך בוררות, והאם הסכסוך מתאים לבוררות לפי סעיף יישוב הסכסוכים שבהסכם הקיבוצי החל על הצדדים. [2] עובדות ורקע [א] יחסי העבודה בבורסה מוסדרים באופן קיבוצי, ומושתתים על הוראותיו של הסכם קיבוצי מיוחד בסיסי משנת 1974 (להלן - ההסכם הקיבוצי) וכן על שורה של הסכמי שכר שנחתמו בין הצדדים לאורך השנים. [ב] במסגרת ההסכם הקיבוצי נקבע מנגנון ליישוב חילוקי דעות בין הצדדים כדלקמן: "3 (ג) חילוקי דעות בין ההנהלה להסתדרות, בעניינים הנוגעים להסכם זה, יימסרו להכרעתה של ועדת בוררות שתהיה מורכבת משלושה חברים. ההנהלה וההסתדרות ימנו כל אחד חבר אחד, ושניים אלו ימנו את החבר השלישי...". [ג] בהתאם, קוים בין הצדדים במהלך שנת 1989 הליך בוררות, בפני סגן נשיא בית הדין הארצי לעבודה (בדימוס) השופט צבי טרלו, שעניינו היה דרישת הבורסה לשינוי נוסחת חישוב תוספת הוותק לעובדיה, וקביעת תקרה לצבירתו. פסק הבוררות ניתן ביום 30.11.1989 ולהלן נעמוד בקצרה על עיקריו כמו גם על הרקע לקיום הליך הבוררות. אופן חישוב המשכורת [ד] לפני מתן פסק הבוררות - חושבה משכורתם של עובדי הבורסה כך שהלכה למעשה, נלקחו בנוסחת החישוב חלק מרכיבי השכר יותר מפעם אחת. חישוב השכר נעשה כך שלשכר היסוד התווספו תוספת עידוד ותוספת ייצוג. תוספת הוותק המצטברת חושבה בהתאם לשכר היסוד בצירוף תוספות העידוד והייצוג, והתוצאה שהתקבלה שימשה בסיס לחישוב (כאחוז הימנה) של תוספת העידוד ותוספת הייצוג שהתווספו לשכר הכולל. חישוב השכר נעשה, אפוא, כך: אופן חישוב השכר לפני פסק הבוררות, לפי גרסת הבורסה [A] שכר יסוד (טבלאי) בצירוף תוספת יוקר . [B] תוספת שכר עידוד (טבלאי) = 134.68% מתוך A. [C] תוספת דמי ייצוג (טבלאי) = בין 3% - 31% מתוך A + B. [D] שכר בסיס (טבלאי) = A + B + C (לצורך חישוב התוספות E, F להלן). [E] תוספת ותק כללית מצטברת = תוספת של 2% לשנה מתוך D, כאשר החישוב הוא חשבוני ולא ריבית דריבית. [F] תוספת שהייה = תוספת של אחוז מסוים מתוך D. [G] תוספת שכר עידוד = 134.68% מתוך A + E + F. [H] תוספת דמי ייצוג = בין 3% - 31% מתוך A + E + F + G. סה"כ המשכורת = A + E + F + G + H. צא ולמד, כי תוספת הוותק ותוספת השהייה נלקחו בחשבון פעמיים: פעם אחת כרכיבים בפני עצמם ופעם נוספת כבסיס לחישוב תוספת שכר העידוד ותוספת דמי הייצוג. בדומה, תוספות העידוד והייצוג נלקחו בחשבון פעם אחת כחלק משכר הבסיס לצורך חישוב תוספת הוותק ופעם שנייה כרכיבים עצמאיים שנכללו במשכורת הכוללת של העובדים. יוטעם, כי העובדים הציגו את אופן החישוב שנעשה לפני פסק הבורר בדרך שונה מזו בה הציגה אותו הבורסה. לטענתם, לפני פסק הבורר חושבה המשכורת באופן הבא: אופן חישוב השכר לפני פסק הבוררות, לפי גרסת המערערים [A] שכר יסוד (טבלאי) בצירוף תוספת יוקר. [B] תוספת שכר עידוד = 134.68% מתוך A + E + F. [C] תוספת דמי ייצוג = בין 3% - 31% מתוך A + B + E + F. [E] תוספת ותק כללית מצטברת = תוספת של 2% לשנה מתוך A+B+C, כאשר החישוב הוא חשבוני ולא ריבית דריבית. [F] תוספת שהייה = תוספת של אחוז מסוים מתוך A+B+C. סה"כ המשכורת = A + B + C + E + F. עיון בשתי צורות החישוב מלמד כי פרט להבדל סמנטי המתבטא בהעדר הגדרה נפרדת לתוספות העידוד והייצוג הטבלאיות בגרסת המערערים, אין הבדל מהותי בין שתי צורות החישוב, שכן שתיהן מובילות לאותה תוצאה בדיוק. ואולם, שוני זה משמש את המערערים בטענתם כנגד פרשנות הבורסה לפסק הבוררות, כפי שיודגם בהמשך. [ה] בפסק הבוררות - נקבע מנגנון חדש לעניין חישוב תוספת הוותק, החל מיום 1 בינואר 1990 כך שזו תילקח בחשבון רק פעם אחת. החלטה זו מצאה ביטויה המפורש בסעיף 3(ב) לפסק הבורר, בהאי לישנא: "תוספת הוותק הכללית תשולם על כל הרכיבים האחרים של משכורת עובד בורסה, כפי שיהיו מזמן לזמן". על סמך פסק הבוררות, החלה הבורסה לחשב את משכורת עובדיה, החל משנת 1990, כדלהלן: אופן חישוב השכר אחרי פסק הבוררות, לפי פרשנות הבורסה [A] שכר יסוד (טבלאי) בצירוף תוספת יוקר . [ללא שינוי] [B] תוספת שכר עידוד = 134.68% מתוך A [ללא שינוי]. [C] תוספת דמי ייצוג = בין 3% - 31% מתוך A + B [ללא שינוי] [D] שכר בסיס (טבלאי) = A + B + C [ללא שינוי] [E] תוספת ותק כללית מצטברת = 2% לשנה על 15 שנות עבודה, 1% ל-5 שנים נוספות, מתוך D + F + X. החישוב הפעם הוא לפי ריבית דריבית. [שינוי ]. [F] תוספת שהייה = תוספת של אחוז מסוים מתוך D [ללא שינוי]. [X] תוספת אישית = תוספת חדשה אשר גילמה את תוספת הותק הכללית המצטברת שהיתה קיימת לפני פסק הבוררות, נכון לחודש 12/1989 [שינוי]. סה"כ המשכורת = D + E + F + X. יוער, כי השוואה בין אופן חישוב משכורות עובדי הבורסה לפני פסק הבוררות ולאחריו מלמד, כי אחת מתוצאותיו החשובות של הליך הבוררות הייתה הפסקת החישוב הכפול של תוספות העידוד והייצוג. זה מקור המחלוקת בין ההנהלה לבין העובדים, כאשר שיטת החישוב של העובדים מבקשת להשיב לחיים את שיטת החישוב הכפול. לטענת המערערים, על החישוב להיעשות כדלהלן: אופן חישוב השכר אחרי פסק הבוררות, לפי פרשנות המערערים [A] שכר יסוד (טבלאי) בצירוף תוספת יוקר. [B] תוספת שכר עידוד = 134.68% מתוך A + E + F. [C] תוספת דמי ייצוג = בין 3% - 31% מתוך A + B + E + F. [E] תוספת ותק כללית מצטברת (כפי שחושבה אחרי פסק הבוררות). [F] תוספת שהייה (כפי שחושבה אחרי פסק הבוררות). [X] תוספת אישית (כפי שחושבה אחרי פסק הבוררות). סה"כ המשכורת = A + B + C + E + F + X. בפועל, כאמור, משכרותם של עובדי הבורסה מחושבת מתחילת שנת 1990, על פי הוראות פסק הבוררות, כפי שפירשה אותן הבורסה. נוסיף, כי לאחר שמיעת טענות באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים בפנינו, התבקשו הם להגיש לבית הדין נייר, ככל הניתן משותף, המתאר באופן בהיר ומדויק את שיטות חישוב השכר השונות. מתן פסק הדין התעכב בעקבות מספר בקשות מטעמם של הצדדים להארכת המועד להגשת הנייר כאמור, שהוגש בסופו של יום על ידי כל אחד מן הצדדים בנפרד. [ו] בחלוף כמעט עשור ממועד הנהגת מנגנון החישוב שנקבע בפסק הבוררות, קרי בשנת 1999, פנתה ההסתדרות לבית הדין האזורי בתל-אביב [2] בבקשת צד בסכסוך קיבוצי שעניינה היה אופן חישוב "תוספת שהייה בדרגה". במסגרת הבקשה טענה ההסתדרות, כי יישום פסק הבורר על ידי הבורסה נעשה שלא כדין, וכי הבורר לא דן בשאלת תוספת השהייה. בית הדין האזורי דחה את גרסת ההסתדרות וקבע כי "תוספת השהייה בדרגה" מהווה רכיב מתוספת הוותק (להלן - פסק הדין הראשון). בנוסף, התייחס בית הדין, בעקיפין, גם לעניין חישוב תוספת הוותק במשכורתם של עובדי הבורסה, לרבות שאלת מיקומו בנוסחת החישוב בזו הלשון: "...תוספת הוותק החדשה, אשר מחליפה את תוספת הוותק ששולמה עד שנת 1990...תשולם 'על כל הרכיבים האחרים של משכורת עובד בורסה'. היינו, תוספת הוותק תשולם אחרי כל שאר התוספות" (ההדגשה במקור - ס.א.). על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב הוגש על ידי ההסתדרות ערעור לבית דין זה (סק 1010/01), אשר נמחק לבקשת המערערים בטרם נידון לגופו. פסק דינו ("החלטה") של בית הדין האזורי [3] ביום 28.4.2003 חזרה והגישה ההסתדרות בקשת צד בסכסוך קיבוצי לבית הדין האזורי בתל-אביב, היא הבקשה מושא דיוננו. במסגרת הבקשה התבקש בית הדין להורות על העברת המחלוקת שנתגלעה, לטענת ההסתדרות, בין הצדדים, בנושא אופן חישוב תוספת הוותק, לבוררות, בהתאם לסעיף 3(ג) להסכם הקיבוצי. ביום 19.1.2006 דחה בית הדין את בקשת ההסתדרות ומכאן הערעור שבפנינו. בפסק דינו קצר המילין נשוא הערעור נקבע, כי אין מקום להעביר את המחלוקת בעניין חישוב תוספת הוותק להכרעתה של ועדת בוררות. טעמיו העיקריים של בית הדין קמא למסקנתו זו, היו באלה: ראשית, קביעתו כי ההסתדרות לא השכילה להוכיח שהמדובר בסכסוך חדש שלא נידון בעבר. לשון אחרת, בית הדין סבר שבקשת עובדי הבורסה היא למעשה בקשה להעביר להליך בוררות, בפעם השנייה, את אותה מחלוקת שהועברה להליך הבוררות בשנת 1989 והוכרעה על ידי הבורר, סגן הנשיא (בדימוס) טרלו. שנית, מסקנתו כי במקרה דנא לא מתקיים אחד התנאים הקבועים בסעיף 3(ג) להסכם הקיבוצי, והוא שהסכסוך סב סביב "..עניינים הנוגעים להסכם זה...". לטעמו של בית הדין קמא אין המדובר בסכסוך כלכלי הנוגע להסכם הקיבוצי כי אם בסכסוך מעורב המעורר גם שאלות משפטיות הנוגעות להתיישנות, שיהוי ולנפקותו של פסק הבוררות משנת 1989. יוער, כי את הכרעתו בהליך הכתיר בית הדין קמא בכותרת "החלטה", אולם מאחר שהלכה למעשה סיים בית הדין קמא את בירור המחלוקת שבאה בפניו, הרי שמדובר בפסק דין, עליו ניתן לערער בזכות. תמצית טענות המערערים [4] לטענת המערערים, נמנע בית הדין קמא מלבחון את טענות הצדדים לגופן, להכריע בן, ולנמק את החלטתו כדבעי. כך, טוענים המערערים: כי בית הדין לא הכריע פוזיטיבית בשאלה המרכזית שבאה בפניו, והיא האם הסכסוך נידון בעבר אם לאו; חרף העובדה שבית הדין חייב את הצדדים לפרט את טיעוניהם לעניין טענות הסף שהעלתה המשיבה, הוא לא הכריע בן לגופן; אין מניעה משפטית, כי ועדת הבוררות האמורה להכריע במחלוקת לגופה תכריע גם בשאלות המקדמיות, לרבות בשאלה האם הונח בפניה סכסוך משפטי. נוסיף, כי בדיון בפנינו שבנו ושאלנו את באי כוח המערערים האם לטעמם מדובר באותו הסכסוך שהוכרע בפסק הבוררות משנת 1989, ובפסק הדין האזורי בהליך משנת 1999. תשובתם הייתה שלטעמם, מדובר בסכסוך חדש שעניינו מיקום חישוב תוספת הוותק. קרי, אין המדובר בסכסוך לגבי נוסחת חישוב תוספת הוותק - שאלה שהוכרעה בבוררות משנת 1989, או בשאלת תוספת השהייה שהוכרעה בפסק הדין הראשון. תמצית טענות המשיבה [5] המשיבה תומכת בהחלטת בית הדין האזורי מטעמיו ומוסיפה כי לשיטתה מן הדין לדחות את הערעור על הסף מחמת מעשה בית דין, השתק, מניעות ושיהוי. לטעמה של המשיבה, המחלוקת לה טוענים המערערים עניינה בתוספת הוותק ואופן חישובה במכלול המשכורת, וזו נדונה והוכרעה בעבר, הן בפסק הבוררות משנת 1989 והן בפסק דין חלוט של בית הדין האזורי בתל-אביב משנת 2001. כל אחד מאלה מהווה מעשה בית דין בפני עצמו. בתוך כך, ממילא שאלת קיומו או העדרו של "מעשה בית דין" מעלה מחלוקת משפטית גרידא, שאין זה מן הראוי שתדון בבוררות. זאת ועוד זאת, העובדה שהמערערים עצמם פנו בשנת 1999 לבית הדין לעבודה, בבקשה לקבל את הכרעתו במחלוקת זהה למחלוקת דנן ולא עשו כל ניסיון להעביר את הנושא לבוררות, מעידה על אומד דעתם, לפיו אין לדון במחלוקת במסגרת הליך של בוררות. כן נטען, כי המשיבה נוהגת מאז 1990 לפי אופן החישוב שנקבע בפסק הבוררות ואושר על ידי בית הדין האזורי בתל-אביב בפסק דין חלוט, ובעצם העובדה שהמשיבים לא פעלו בנושא משך 10 שנים, יש כדי ללמד על הסכמת הצדדים לגבי הפרשנות הראויה לפסק הבוררות. לבסוף טענה המשיבה לחוסר תום לב מצד המערערים. לטעמה, משמעות דרישתם כיום היא ששכרם יגדל, אף מעבר לשיעור הגידול שנהג קודם לפסק הבוררות ובניגוד גמור להסכם הבוררות. דיון והכרעה הנמקת פסק הדין [6] הטענה הראשונה שבפי באי כוח המערערים היא, שפסק דינו של בית הדין קמא אינו מנומק כדבעי וכי חלף זמן רב מתום הגשת טיעוני הצדדים ועד מתן פסק הדין. אכן אין לכחד, כי טוב היה עושה בית הדין קמא לו הרחיב מעט את יריעת הנמקתו והוסיף לה, למצער, את הרקע לסכסוך. עם זאת, בהתחשב במכלול החומר שהוגש לבית הדין, לרבות כתבי הטענות מטעם בעלי הדין והמסמכים שצורפו להם, אין באמור כדי לאיין את תוצאת פסק הדין קמא או כדי להביא להשבת ההליך לפתחו לשם הרחבת הנימוקים. אשר לחלוף הזמן - אכן חלף זמן ממושך בין מועד הגשת הבקשה בבית הדין קמא ועד למתן פסק הדין, ויש להצר על כך. אולם, אין בכך, בנסיבות המקרה דנא, ובעיקר משמדובר במחלוקת משפטית המבוססת על מסמכים, כדי להצדיק את ביטול פסק הדין. "מעשה בית דין" [7] מפסק הדין הראשון של בית הדין האזורי עולה, כי עניין אופן חישוב שכרם של עובדי הבורסה נדון והוכרע, לרבות בכל הנוגע לשיטת חישוב תוספת הוותק. בית הדין קמא קבע, כי שיטת חישוב משכורתם של עובדי הבורסה הוחלפה בפסק הבוררות ובתוך כך דחה את טענות המערערים כנגד אופן יישום פסק הבוררות על ידי הבורסה. כאמור לעיל, התייחס בית הדין בפסק הדין הראשון במפורש לשיטת חישוב תוספת הוותק. טענות המערערים לעניין ההפרדה בין שיטת חישוב תוספת הוותק לבין שיטת חישוב המשכורת נדחו אפוא בהליך הראשון בבית הדין האזורי. ההליך השני, מושא ערעור זה, הוגש זמן קצר לאחר מתן פסק דינו הראשון של בית הדין האזורי. משהכריע בית הדין האזורי בפסק דינו הראשון בשאלה אותה מבקשים המערערים להעביר לבוררות, מהווה הכרעתו זו מחסום בפני קיום דיון נוסף בבקשתם. לאמור, משהתקיים בבית הדין לעבודה דיון בסכסוך בין השותפים ליחסי עבודה והוא הוכרע בפסק דין סופי, אין מקום להעביר את אותו סכסוך גופו לבוררות זמן קצר לאחר מתן פסק דינו של בית הדין. יתירה מזו, עלינו להתחשב במכלול נסיבות המקרה. הבקשה להעביר את הסכסוך לבוררות הוגשה זמן קצר לאחר מתן פסק הדין הראשון של בית הדין האזורי אשר הכריע בשאלה שהמערערים מבקשים להעביר לבוררות בתובענה שלפנינו. חלפו עברו כמעט 10 שנים ממתן פסק הבוררות בשנת 1989 ועד להגשת העתירה בהליך הראשון ויש בכך גם כדי לשקף הסכמה מכללא של הצדדים באשר לפרשנות הראויה לפסק הבורר. ועוד זאת - חשיבות לא מבוטלת נודעת לסופיות הדיון המשפטי. פסק בוררות מהווה מעשה בית דין על פי סעיף 21 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968, וכן על פי הפסיקה. לא עלה בידי באי כוח המערערים להסביר ולשכנע מדוע הסכסוך שברצונם להעביר לבוררות שונה מזה שהוכרע בשנת 1989 בפסק הבוררות ואף נדון בפסק דינו של בית הדין האזורי משנת 2001. בוררות חוזרת באותו סכסוך [8] במקרים בם הסכם קיבוצי מאפשר לצדדים לו להעביר סכסוך הנוגע להסכם הקיבוצי לבוררות, מתעוררת השאלה האם ניתן להביא את אותו סכסוך לבוררות מספר פעמים. עלינו להשיב על שאלה זאת על פי נסיבות המקרה שלפנינו, כאשר תיתכן תשובה שונה בנסיבות שונות. לדידי, התשובה במקרה דנן היא שלילית, שכן המחלוקת הוכרעה לפני זמן לא רב בפסק דין חלוט של בית הדין האזורי לעבודה. עוד שקלנו את המדיניות הרצויה בעניין העברת סכסוכים לבוררות. ככלל, יש לעודד יישוב סכסוכים באמצעות משא ומתן, בוררות, גישור ודרכים אלטרנטיביות (ADR - Alternative Dispute Resolution). אולם, במקרה דנן, הצדדים כבר העבירו את הסכסוך לבוררות וכעבור זמן רב אף הביאוהו לפתחו של בית הדין, וניתנו בו הכרעות סופיות. בנסיבות אלו אין מקום להעביר את הסכסוך לבוררות פעם נוספת. [9] אחרית דבר - לו תשמע דעתי, ידחה הערעור. השופט יגאל פליטמן משכורתם של עובדי הבורסה חושבה מאז שנת 1990 על פי פסק הבורר, כפי שפורש על ידי הבורסה. באותו האופן, שולמה להם במשך שנים תוספת הוותק. משכך התנהלו הדברים, אזי אופן תשלום תוספת הוותק ראוי להיחשב בנסיבות המקרה, כמשקף את הסכמת הצדדים. אשר על כן, בקשת ההסתדרות לשינוי אופן חישוב אותה התוספת על סמך פסק הבורר; משמעה למעשה, בקשה להפרת המוסכם עליה, ויצירת מחלוקת מלאכותית, מקום שאין עומדת בו מחלוקת. מטעם זה, הנני מצטרף לדעתו של חברי הנשיא בדעתו. השופט שמואל צור הנני מסכים לאמור בפסק דינו של חברי הנשיא סטיב אדלר. נציג עובדים מר שלום חבשוש הנני מסכים לאמור בפסק דינו של הנשיא. נציג מעבידים מר חיים קמיניץ הנני מסכים לפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר. סוף דבר דין הערעור להידחות. כאמור בפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר, לא מצאנו כי היה מקום למינוי ועדת בוררות על מנת שתדון באופן חישוב "תוספת ותק". זאת, בין השאר, משעניין זה הוכרע, אך לא מזמן, בפסק דין חלוט של בית הדין. משעסקינן בסכסוך קיבוצי, לא ייעשה צו להוצאות. ותק בעבודהתוספת ותקתוספות שכר