1. הערעור שבפנינו, הינו ערעור ברשות על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 30.4.07 (עב 4571/06; השופטת שרה מאירי, להלן גם "ההחלטה"), בה חויבו המערערים בחיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. 2. בתיק העיקרי בבית הדין האזורי נדונות תביעה ותביעה שכנגד בין המערערים 1 ו-2 ובין המערערת 3, העוסקות בסכסוך עבודה שהתגלע בין הצדדים. 3. בהחלטת בית הדין מיום 11.9.06 נקבע כי "הצדדים יערכו רשימת מוסכמות-פלוגתאות מוסכמת ויגישו אותה לבית הדין בתוך 21 יום ממועד קבלת החלטה זו. במידה ולא הגיעו הצדדים לגיבוש רשימה מוסכמת - כל צד יגיש את הרשימה מטעמו". 4. בדיון המקדמי שנערך בבית הדין האזורי ביום 6.3.07 בקשו באי כוח הצדדים שהות בת שבועיים על מנת להגיש רשימת פלוגתאות מוסכמת. בהחלטתו הורה בית הדין לצדדים להגיש תוך 15 ימים רשימה כאמור. בהחלטה נאמר: "בתוך 15 יום תוגש רשימה מוסכמת כאמור, אחרת ידרש ביה"ד להכנתה, דבר העלול לגרור אחריו חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה, גם בגין אי כיבוד החלטה מ-11.9.06 עד להיום". 5. לאחר שהצדדים לא הגישו רשימה מוסכמת לבין הדין האזורי, הכין בית הדין האזורי בעצמו את הרשימה בהחלטה מיום 30.4.07, וחייב את המערערים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור של 2,500 ₪ לחובת המערערים 1 ו-2 ו-1,500 ₪ לחובת המערערת 3. המערערים 1 ו-2 חויבו בהחלטה בסכום גבוה יותר, הואיל ולא הגיבו לרשימת המוסכמות-פלוגתאות שנשלחה להם על ידי המערערת 3. 6. הצדדים הגישו בנפרד שתי בקשות רשות ערעור על ההחלטה, אשר נדונו במאוחד והתקבלו בהחלטה מיום 11.9.07 (בר"ע 363/07, בר"ע 471/07). על פי החלטה זו הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם בכתב, ופסק הדין ניתן על יסוד הסיכומים בכתב והחומר שבתיק בית דין זה ובתיק בית הדין האזורי. 7. בא כוח המערערים 1 ו-2 טוען כי טרם מתן ההחלטה הגישו הצדדים בנפרד רשימות של פלוגתאות לבית הדין האזורי אשר סייעה לבית הדין בהכנת הרשימה מטעמו. כן טוען בא כוח המערערים 1 ו-2 כי אין זה ראוי להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה מקום שהצדדים לא הגיעו להסכמה על מהות הפלוגתאות. בא כוח המערערת 3 טוען כי הוא הגיש את רשימת הפלוגתאות והמוסכמות מטעמו לבית הדין לאחר שפניותיו לבא כוח המערערת 1 ו-2 על מנת לגבש רשימה מוסכמת נותרו ללא מענה. על כן, טוענים המערערים, כי מלאו אחר החלטת בית הדין האזורי ולא היה מקום לחייבם בהוצאות לטובת המדינה. כן טוענים המערערים, כי טרם מתן ההחלטה היה על בית הדין האזורי לאפשר להם לטעון את טענותיהם בדבר הכוונה לפסוק נגדם הוצאות אלה. באת כוח המדינה טוענת כי החלטת בית הדין האזורי נעשתה ודאי מתוך הפעלת שיקול דעת, במסגרת סמכותו ובהתחשב בנסיבות העניין. 8. דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובחומר התיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. הלכה פסוקה היא, כי הסמכות שניתנה לבית הדין לפסוק הוצאות משפט על-פי שיקול דעתו הינה רחבה (לובוצקי, "סדר הדין בבית הדין לעבודה", 187 (1997)). הכלל הוא, שערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו דב"ע נא/9-6 חברת מייסון בע"מ נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פד"ע כג 430 (1994); עע (ארצי) 727/05 קרייזמן נ' חב' מלונות דן בע"מ (לא פורסם, 30.1.2007) עע140/05 סילביה שטינמץ ואח' נ' נאגו מריאטה, לא פורסם, 29.9.2005)). בענייננו מצאנו כי מדובר במקרה חריג, המצדיק את התערבותנו בקביעת בית הדין האזורי ואת ביטול ההוצאות לטובת המדינה שנפסקו נגד המערערים. אמנם, בית הדין האזורי הורה למערערים להגיש רשימת פלוגתאות מוסכמת, רשימה אשר לא הוגשה לבית הדין. אולם, מעיון בתיק של בית הדין האזורי עולה כי בא כוח המערערת 3 הגיש ביום 22.3.07 לבית הדין האזורי הודעה בה הוא מוסר כי הוא העביר רשימת מוסכמות ופלוגתאות לבא כוח המערערים 1 ו-2 אך טרם התקבלה התייחסותו, לכן הוא מגיש רשימה מטעמו. בעקבות הודעה זו ניתנה החלטה בה נאמר: "עם הודעה זו הונחה רשימת התובעים (מערערים 1 ו-2 - ו.ו.ל). תקבע הרשימה ע"י ביה"ד". מכאן עולה כי הצדדים הגישו לבית הדין רשימות נפרדות מטעמם של מוסכמות ופלוגתאות. בכך, נהגו הצדדים באופן סביר ומלאו את המוטל עליהם בנסיבות העניין. סבורים אנו כי אין זה ראוי להטיל סנקציה בדמות של חיוב בהוצאות לטובת המדינה במקרה שבפנינו בו הצדדים הניצים, המצויים בפתח הליך משפטי מורכב בו רבות המחלוקות, לא הגיעו לידי ניסוח רשימה מוסכמת של פלוגתאות. מסקנה זו מתחזקת לאור רשימת המוסכמות והפלוגתאות שנוסחה על ידי בית הדין האזורי בהחלטה, בה מנויים 8 סעיפים של מוסכמות ו-12 סעיפים של פלוגתאות. כן יצוין, כי בנסיבות העניין לא היתה הצדקה לחייב את הצדדים בהוצאות לטובת המדינה בגין אי קיום ההחלטה מיום 11.9.06. זאת לאור העובדה כי התקיים דיון מקדמי ביום 6.3.07 ובו קיבלו המערערים ארכה של 15 ימים להגשת רשימה מוסכמת. בנוסף, מקובלת עלינו טענת המערערים כי לא ניתנה להם הזדמנות להשמיע את דברם בפני בית הדין האזורי טרם ניתנה ההחלטה בדבר החיוב בהוצאות לטובת המדינה. בפסיקת בית הדין נקבע שתנאי להטלת הוצאות הוא מתן הזדמנות לבעל הדין להשמיע דבריו (ע"ע 300092/96 אבנר מיוסט נ' רשות השידור, עבודה ארצי כרך לב' (1) 60). רק במקרה של תמונת מצב ברורה המצביעה על מחדל או התנהגות המביאה לשיבוש הליכי המשפט או לבזבוז זמנו של בית הדין, מוסמך בית הדין להטיל הוצאות גם בלא לאפשר לבעל הדין להגיב (ע"ע 417/03 עמרם הרוש נ' מועצת בתי העלמין בירושלים, לא פורסם, 25.9.2005). בנסיבות העניין שבפנינו, בהן הגישו הצדדים רשימה מטעמם, לא היה מקום להטיל את ההוצאות בלי לאפשר למערערים להגיב בנושא. 9. סוף דבר: הערעור מתקבל, ובנסיבותיו של הערעור כל צד ישא בהוצאותיו. ניתן היום י' בחשוון תשס"ח (22 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים. הנשיא סטיב אדלר השופט שמואל צור השופטת ורדה וירט-ליבנה נציג עובדים מר יצחק ברק נציג מעבידים מר יצחק דויטש הוצאות משפט