התובעת עבדה כקופאית בסופרמרקט המנוהל על ידי הנתבעת במישור אדומים. הצדדים חלוקים באשר לתאריך תחילת עבודתה. התובעת טוענת כי החלה לעבוד ביום 15.8.06. הנתבעת טוענת כי החלה לעבוד ביום 24.8.06. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובעת פוטרה על פי מכתב פיטורים שנמסר לה ביום 22.1.07, שזו לשונו: "1. הנני להודיעך כי הוחלט על הפסקת עבודתך וזאת תוך שישה ימים מהיום, דהיינו ביום 28.1.07. 2. חשבת השכר במשרדנו תערוך גמר חשבון בקשר עם זכויותייך ותודיעך דבר. 3. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך הדרך". 4. אין מחלוקת על כך שבעת פיטוריה היתה התובעת בהריון. הצדדים חלוקים בשאלה אם פיטורי התובעת היו בשל הריונה, אם לאו. לעניין זה קיימת מחלוקת בשאלה אם הנתבעת ידעה על הריונה של התובעת בעת שפוטרה, אם לאו. 5. תביעת התובעת היא לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין פיטוריה בשל הריונה. בנוסף לכך, התובעת תובעת פדיון חופשה שנתית בסך 800 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך 695 ₪. התביעה לפיצוי בגין פיטורים בשל הריונה של התובעת 6. התביעה לפיצוי בגין פיטורי התובעת בשל הריונה מבוססת על איסור ההפלייה בפיטורים הקבוע בסעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון ההזדמנויות") וכן על טענה להפרת חובת תום הלב בביצוע חוזה עבודה המתבטא בפיטורי התובעת סמוך לפני מלאת 6 חודשים לעבודתה כדי להימנע מהצורך בקבלת היתר לפיטוריה לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954. 7. התובעת ובעלה, מר שימי אמויאל, העידו מטעמה. מטעם הנתבעת העיד מנהל סניף הנתבעת במישור אדומים, מר יעקב שמעוני. עדויות התובעת 8. בכתב התביעה טענה התובעת כי היא פוטרה בעת שהיתה בהריון וכי עובדה זו היתה ידועה לנתבעת. התובעת לא פירטה בכתב התביעה כל גרסה באשר לאופן הגעת הידיעה בדבר הריונה לנתבעת. כל שטענה התובעת הוא כי במהלך כל תקופת עבודתה לא הועלתה בפניה כל טענה על טיב עבודתה ולפיכך ברור לה כי היא פוטרה עקב הריונה. 9. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת כי התובעת פוטרה בשל הריונה וטענה כי במועד פיטורי התובעת כלל לא היה ידוע לה דבר הריונה. 10. גם בתצהיר עדותה הראשית לא פירטה התובעת גירסה כלשהי המפרטת את זהותו של נציג הנתבעת אשר עובדת הריונה הגיעה לידיעתו. כל מה שפירטה התובעת בתצהירה נאמר בסעיפים 9-10 לתצהירה, בהם נאמר: "9. באותה תקופה כבר הייתי בהריון ומנהלי במקום העבודה ידעו על כך. 10. אבקש לציין כי אני פוטרתי מיד לאחר שהודעתי לנתבעת שאני בהריון ובקשתי הקלות מסויימות באופן ביצוע בעבודה". 11. בעלה של התובעת, מר שימי אמויאל, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. דווקא בתצהירו פורטה גרסה באשר לזהות הגורם מטעם הנתבעת שהידיעה על הריונה של התובעת הגיעה לידיעתו. בתצהירו סיפר מר אמויאל כי נהג לאסוף את אשתו ממקום עבודתה בסופרמרקט ובמהלך אחד הפעמים שהגיע, שוחח עם מר יעקוב, מנהל הנתבעת. לדברי מר אמויאל, בשיחה זו שאל אותו יעקוב אם התובעת בהריון והוא השיב לו בחיוב. לדבריו, יעקוב התעניין במצבה של התובעת לאור העובדה שלעתים קרובות היא לא חשה בטוב במקום העבודה ואף הקיאה. 12. רק בעדותה בבית הדין פירטה התובעת לראשונה גרסה באשר לאופן הגעת הידיעה על הריונה לנציגי הנתבעת. להלן מהלך עדותה בעניין זה: "ש. טענת שפוטרת בהיותך בהריון ועובדה זו היתה ידועה לנתבעת. למי זה היה ידוע? ת. יוסי, זה הסגן של יעקב, מנהל הסניף שיושב פה. נתן, לא יודעת תפקידו. זהו. ש. איך הם ידעו על זה? ת. כשהייתי בתחילת ההריון היו לי בחילות והקאתי. בא אלי יוסי ושאל אותי אם אני בהריון, אמרתי לו כן. ואז ביקשתי הקלה, להיות בקופות הראשונות, שאם אצטרך להקיא, שיש בהן פחות לחץ, שאוכל לצאת יותר מהר החוצה. הוא אמר לי בסדר אין בעיה. וגם שאלו את בעלי לפי מה שזכור לי, והוא ענה שכן". ש. מי שאל את בעלך? ת. יעקב מנהל הסניף. ש. מאיפה את יודעת. ת. עמדתי באותו רגע ליד בעלי. הוא הביא לי מים כי הקאתי. לשאלת ביה"ד, גרסתך היא שהקאת, ועמדת ליד בעלך, ואז יעקב שאל אותו אם את בהריון והוא השיב בחיוב, אשיב, שכן. ש. למה לא כתבת בתצהירך את כל זה? אני מפנה אותך לתצהיר שלי, סעיף 10". (עמ' 7-8 לפרוטוקול). 13. להלן מהלך חקירתו הנגדית של מר שימי אמויאל: ש. טענת שבמקרה מסוים הגעת לסניף לאסוף את אשתך ויעקב, מנהל הסניף, שאל אותך האם היא בהריון. גרסה זו, מתי קרתה, אחרי שהיא פוטרה או לפני? ת. לפני שהיא פוטרה. ש. איך אתה יודע? ת. כשהוא שאל אותי, היא עדיין עבדה. ש. היה מישהו חוץ ממך ששמע את יעקב שואל אותך? ת. לא. ש. וגם לא אשתך? ת. לא ש. אין לך עדות נוספות על המפגש הנ"ל. ת. לא. (עמ' 10 לפרוטוקול). 14. בהמשך עדותה נשאלה התובעת אם היא המציאה לנתבעת אישור רפואי על הריונה והיא טענה שאכן עשתה זאת: להלן מהלך עדותה: ש. כשאמרת, כשהודעת שאת בהריון, הבאת מסמך כלשהו? ת. יש להם מסמך מרופא הנשים שלי, שהייתי בחודש הרביעי. ש. היכן מסמך זה? ת. המקור אצלכם. אין לי. ש. למי הבאת אותו? ת. ליעקב. ש. כמה יצא לך לראות את יעקב, כל יום? ת. הוא מנהל הסניף, אז הוא מטייל, רואים אותו. ש. למה הטענה שמסרת אישור רפואי על ידך ליעקב, לא מופיעה בתצהיר ובכתב התביעה? ת. חשבתי שמספיק שאמרתי שאני בהריון. (עמ' 9, שורות 15-24). עדויות הנתבעת 15. בתצהירו של מר יעקב שמעוני הוא הכחיש שבשיחה שקיים עם בעלה של התובעת הוא שאל או התעניין על עובדת היותה של התובעת בהריון וטען כי כלל לא ידע על הריונה בעת שעבדה בסניף. 16. תצהירו המקורי של מר שמעוני כלל אך את העדות המפורטת בסעיף 15 לעיל. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר נוסף של מר שמוליק לוי, מנהל הנתבעת. מר לוי לא התייצב לדיון להוכחות. נטען כי הוא מרותק למיטתו עקב כאבי גב. מר שמעוני הגיש במעמד הדיון תצהיר נוסף בו אימץ את האמור בתצהירו של מר לוי, למעט האמור בשני סעיפים (סעיפים 24-25) (התצהיר הוגש כמוצג נ/7). במסגרת זו העיד מר שמעוני כי סיבת הפיטורים של התובעת היתה חוסר המקצועיות שלה ואי מילוי תפקידה לשביעות רצון הנתבעת, ביצוע טעויות חשבוניות רבות כתוצאה מחוסר ריכוז, ועוד. לדבריו, הנתבעת העלתה בפני התובעת טענות קשות בדבר דרך עבודתה וחוסר מקצועיותה ונתנה לה מספר הזדמנויות להראות שיפור בעבודתה, ללא הועיל. הוזכר אירוע ספציפי בו זוג מבוגר שהגיע לסניף יצא ממנו כאשר הם בוכים כתוצאה מיחסה של התובעת אליהם, ונטען כי נציגי הנתבעת נאלצו לא פעם להתנצל בפני לקוחות שהתלוננו על היחס שקיבלו מהתובעת. 17. עוד העיד מר שמעוני בתצהירו (על דרך אימוץ תצהירו של מר לוי) כי התובעת לא הודיעה למי מנציגי הנתבעת על הריונה וכי הנתבעת לא ידעה על ההריון, וממילא זו לא היתה יכולה להיות סיבת פיטוריה. 18. בחקירתו הנגדית של מר שמעוני הוא העיד על תיעוד שקיים לשיחות שנוהלו עם התובעת בהן היא הועמדה על הביקורת הקיימת כלפי עבודתה. להלן מהלך חלק מעדותו בעניין זה: ש. בתצהירך טענת שהגב' לא היתה מקצועית. ת. נכון. ש. לא ראית את זה בחפיפות, בחודש הראשון? ת. לא. לא רואים את זה בחפיפות. והאם יכול להשתנות. בהתחלה לא בסדר, ואח"כ פתאום להתהפך. ש. מתי היא התהפכה? העד פונה לבא כוחו ת. בערך חודש לפני הפיטורין. ש. מה קרה אז? ת. התחילה לעשות בעיות. א. חוסר ריכוז בקופה. ש. זימנת אותה לשימוע? זה תועד? ת. זימנתי אותה לשימוע וזה תועד. ש. למה לא הגשת את זה לבית הדין? ת. למה אני צריך להגיש את זה. איני מבין את השאלה. ש. היו חוסר ריכוז, מה עוד? ת. היו לה בעיות עם לקוחות. ש. מתי זה קרה? ת. בחודש האחרון של הפיטורין שלה. ש. זימנת אותה שוב לשיחה, ושוב תיעדת את זה. ת. כן. ש. למה גם זה לא הוגש לבית הדין. ש. אבהיר, כי אני לא מגיש שום תביעה. אני מנהל הסניף וברגע שיש לי בעיות אני קורא לעובד ומסביר לו, עושה בירורים. אני מעביר את המסר שלי למשרדים למח' כוח אם והם מטפלים מול העובד. לשאלת ביה"ד, מדוע זימנתי אותה לבירור פעמיים, ותיעדתי זאת, היכן התיעוד, אשיב, שזה מסמכים פנימיים של הסניף אבל זה רשום בתצהיר גם האירוע עצמו". (עמ' 13, שורות 7-27). 19. לתצהירי הנתבעת לא צורף תיעוד כלשהי של שיחות שקויימו עם התובעת בהן הועלו בפניה הערות או ביקורת בנוגע לאופן ביצוע עבודתה. בהקשר זה נוסיף כי מר שמעוני העיד כי קיים אף תיעוד לשיחת שימוע לפני פיטורין שנעשה לתובעת אך לא הוגש לבית הדין כל מסמך המתעד שיחת שימוע כזו. 20. בהמשך עדותו סיפר מר שמעוני על תלונה שקיבל מסגן מנהל הסניף על התחצפות של התובעת כלפיו. לדברי שמעוני, סגנו (בשם גידי) התלונן על כך שהתובעת אמרה לו "מי נתן לך להיות סגן". מר שמעוני אישר כי גידי עדיין עובד בנתבעת. למרות זאת, לא הובא גידי לעדות. 21. מר שמעוני עמד על דעתו כי לא ידע שהתובעת היתה בהריון. הוא נשאל כיצד לא הבחין בהריונה של התובעת שהיה כבר בחודש החמישי. תשובתו היתה: "אני מנהל של הסניף, יושב בקומה השניה. כל העובדים, 140, 150, כל אחד עושה עבודתו. אני לא מודע אם היא מקיאה או לא. האם פיטורי התובעת היו "מחמת" הריונה 22. סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו מחמת הריון בפיטורים. בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס. 9) (ס"ח תשס"ד 436) שפורסם ביום 4.7.04, הוסף "הריון" כאחד מהמאפיינים שאסור למעביד להפלות מחמתם בין עובדים ודורשי עבודה. אף לפני תיקון מס. 9 הפליה "מחמת" הריון היתה אסורה על פי סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות שכן בית הדין הארצי לעבודה פסק כי הפליה מחמתם הריון היא הפליה בין עובדים "מחמת היותם הורים" (עע 1353/02 מרגליות אפלבוים נ. ניצה הולצמן, פד"ע לט 495). 23. כידוע, נקבעו בחוק שוויון הזדמנויות ובפסיקה כללים דיוניים מיוחדים לתובענות שעילתן בהפרת סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות, וזאת על רקע הקושי להוכיח באופן פוזיטיבי שהחלטה מסויימת של מעביד בקשר לעניינים שבהם אסורה הפלייה (קבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה, הכשרה והשתלמות מקצועית, פיטורים והטבות פרישה) היא "מחמת" אחד המאפיינים שבגינם אסור להפלות (מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הריון, טיפולי פוריות, גיל, גזע, דת, לאומיות, ארץ מוצא, השקפה פוליטית וכו'). 24. סעיף 9(א) לחוק שוויון ההזדמנויות קובע: " (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים ; (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. 25. על פי סעיף 9(א) לחוק, עובד התובע בעילה של הפרת סעיף 2 לחוק יכול להביא להעברת נטל הראיה למעביד באופן שעל המעביד יוטל להוכיח שפעל שלא בניגוד להוראת סעיף 2. בפסיקה שפירשה את התנאים הנדרשים להעברת נטל הראיה למעביד על פי סעיף 9(א) לחוק נקבע כי על העובד להביא "ראשית ראיה" לכך שהחלטת המעביד הנתקפת היתה נגועה בהפליה פסולה (דב"ע נו/129-3 שרון פלוטקין נ. אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481, עע 627/06 אורלי מורי נ. מ.ד.פ. ילו בע"מ ואח' (לא פורסם, פס"ד מיום 16.3.08). 26. בתביעה שבפנינו טוענת התובעת כי פוטרה בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות. על פי סעיף 9(א)(2) לחוק ועל פי הפסיקה, כדי להעביר לנתבעת את הנטל להוכיח שלא פיטרה את התובעת מחמת הריונה, על התובעת להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת הפיטורים היתה נגועה בהפליה מחמת היותה בהריון ושלא היתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה. 27. איננו סבורים שהתובעת עמדה בתנאים להעברת נטל הראיה לנתבעת באופן שיוטל על הנתבעת להוכיח שלא פיטרה את התובעת מחמת הריונה. איננו מקבלים את עדויות התובעת ובעלה באשר לאופן הבאת דבר הריונה של התובעת לידיעת הנתבעת, מהנימוקים שיפורטו להלן. 28. התובעת נמנעה מלפרט בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית גרסה ספציפית באשר לזהות נציג הנתבעת לו הודיעה על הריונה. הפעם הראשונה שבה פירטה גרסה כלשהי בעניין זה היה בחקירתה הנגדית. תחילה אמרה שהודיעה זאת לסגן מנהל הסניף בשם יוסי לאחר שהקיאה וביקשה הקלות בעבודה. אחר כך הוסיפה שם של אדם נוסף שידע לדבריה על הריונה - "נתן". באותה נשימה אמרה התובעת "זהו", דהיינו שרק ליוסי ולנתן סיפרה על הריונה. בהמשך טענה שמסרה אישור רפואי על הריונה למנהל הסניף, יעקב שמעוני, באופן הסותר את עדותה הקודמת. לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא פורטה על ידה כל גרסה בתצהיר עדותה הראשית. מדובר למעשה בעדות כבושה על כל המשתמע מכך לעניין אמינותה. מכל מקום, בשל הסתירות הרבות והתמיהות, איננו מאמינים לעדות התובעת לפיה הקיאה ובעקבות זאת הודיעה ליוסי ולנתן על הריונה. 29. איננו מקבלים את עדותה של התובעת בדבר מסירת אישור רפואי לנתבעת על הריונה. מעבר לכך שהתובעת לא הציגה אישור כזה (בטענה שלא שמרה על העתק), בית הדין לא התבקש ליתן צו לגילוי מסמך כזה המצוי ברשות הנתבעת. הדעת נותנת שהתובעת היתה מבקשת מהנתבעת גילוי האישור במסגרת הליכי גילוי המסמכים, לו היה אמת בטענה כי מסרה למנהל הסניף אישור רפואי על הריונה. 30. זאת ועוד, כאשר התובעת נשאלה בחקירתה לראשונה למי מנציגי הנתבעת סיפרה על הריונה, תשובתה היתה שסיפרה זאת ל"יוסי" שהינו סגן מנהל, ולנתן, וכי הדבר קרה לאחר שהקיאה ובעקבות זאת ביקשה הקלה בעבודה. ואולם, המצאת מסמך רפואי למנהל היא הדרך הישירה והפורמלית להודיע למעביד על הריון. התובעת אמרה שעשתה זאת רק בתגובה לשאלת ב"כ הנתבעת, שהוצגה לה לקראת סוף חקירתה הנגדית, ולא בעת שנשאלה לראשונה למי היה ידוע דבר הריונה. לו היה אמת בטענת התובעת שמסרה למנהל הסניף, מר שמעוני, אישור רפואי על הריונה, הדעת נותנת שהיא היתה מציינת זאת במפורש בכתב התביעה, ולמצער בתצהירה, ולכל הפחות כתשובה ראשונה לשאלה למי מנציגי הנתבעת היא הודיעה על הריונה. 31. כאמור, כאשר הגישה התובעת את תצהירי עדותה הראשית, ההתייחסות היחידה בתצהירים לזהותו של נציג הנתבעת שדבר הריונה של התובעת הובא לידיעתו היתה בתצהירו של בעלה, מר שימי אמויאל. ואולם, לא ניתן לאמץ את גרסת מר אמויאל בשל הסתירה הברורה בינה לבין עדות התובעת לפיה היא נכחה במעמד אותה שיחה בה בעלה נשאל על ידי מנהל הסניף אם התובעת בהריון. עדויות התובעת ובעלה סתרו זה את זה באופן שלא ניתן לתת אמון בעדותם כלל. 32. ראוי לציין גם את עדות התובעת בתצהירה לפיה החלה עבודתה בחודש 7/06. התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי עדות זו אינה אמת (עמ' 4, שורות 8-23). כפי הנראה, ביקשה התובעת לבסס טענה של צורך בקבלת היתר לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים לפיטוריה. 33. הגם שעולה תמיהה מאי הצגת התיעוד שלטענת מר שמעוני נעשה וקיים לעניין השיחות שהתקיימו עם התובעת בעניין תפקודה הלקוי, איננו סבורים שבשל כך יש להעדיף את גרסת התובעת לפיה לא היו לנתבעת תלונות על טיב עבודתה. מצאנו את עדותה של התובעת בלתי מהימנה במידה כזו שלא ניתן לאמץ את עדותה לפיה לא היו תלונות כלשהן לגבי טיב עבודתה, חרף אי הצגת התיעוד בעניין השיחות בהן הובאו בפני התובעת דברי ביקורת על עבודתה. 34. מהטעמים הללו איננו סבורים כי התובעת הצליחה להוכיח את התנאים להעברה לנתבעת של הנטל להוכיח כי פיטוריה היו שלא בניגוד לסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות. 35. אנו מעדיפים את גרסתו של מר שמעוני כי לא ידע על הריונה של התובעת. ממילא מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי פיטורי התובעת לא היה מחמת הריונה. 36. אשר על כן התביעה לפיצוי בשל הפרת סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות ובשל ביצוע שלא בתום לב של חוזה העבודה - נדחית. התביעה לדמי הודעה מוקדמת 37. לטענת התובעת, חרף האמור במכתב הפיטורים לפיו ניתנה לה הודעה מוקדמת בת 6 ימים, בפועל היא פוטרה על אתר ומר שמעוני אמר לה "ללכת הביתה" ולא איפשר לה לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת. הודעה דומה ניתנה לה, לטענתה, על ידי האחראית על הקופאיות. 38. לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה הודעה מוקדמת כאמור במכתב הפיטורים אך לא הגיעה לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת. התובעת המציאה לנתבעת אישור מחלה ל-3 ימים בתקופת ההודעה המוקדמת וקיבלה עבורם דמי מחלה (תלוש 2/07, מוצג נ/5). 39. התובעת למעשה הודתה בכך שלא הופיעה לעבודה בימי ההודעה המוקדמת שלא קיבלה בגינם אישורי מחלה (עמ' 7, שורות 5-25). 40. טענת התובעת לפיה לא אופשר לה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת אינה מקובלת עלינו והיא סותרת את המצאת אישורי המחלה ותשלום דמי מחלה עבורם. 41. אשר על כן התביעה לדמי הודעה מוקדמת נדחית. התביעה לפדיון חופשה 42. הנתבעת הודתה בחבותה לשלם לתובעת חופשה שנתית בסך 800 ₪ (עמ' 10, שורות 9-12). אשר על כן יש לפסוק לתובעת פדיון חופשה בסך 800 ₪. סוף דבר 43. התביעה נדחית ברובה. הנתבעת תשלם לתובעת פדיון חופשה בסך 800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.07 עד לתשלום בפועל. 44. בשים לב לכך שהתביעה ברובה נדחתה תשלם התובעת לנתבעת שכ"ט עו"ד 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. 45. הערעור על פסק דין זה הינו בזכות. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, י"ט בסיון, תשס"ט (11 ביוני 2009) בהעדר הצדדים. ד. גולדברג, שופט פיטורים