השופט שמואל צור 1. בבית הדין האזורי בתל אביב התבררה תביעה שהגישה המשיבה נגד הממונה על תשלום הגמלאות במשרד האוצר (להלן - הממונה) לסעד הצהרתי כי היא זכאית להוספת "גמול פיקוח" במשכורת הקובעת שלה לצורך חישוב קיצבתה. בית הדין האזורי (השופט ד"ר יצחק לובוצקי; תיק עב' 9895/04) דחה תביעה זו של המשיבה. עם זאת קבע בית הדין האזורי כי יש לכלול במשכורת הקובעת של המשיבה את הרכיב של "תוספת הדרכה", על בסיס משרה מלאה בשיעורו המלא ולא בשיעור חלקי על בסיס מחצית המשרה, כפי שקבע הממונה. הערעור בפנינו הוא של הממונה והוא נסוב על אותו מרכיב בפסק הדין הנוגע ל"תוספת הדרכה". המשיבה אינה מערערת על דחיית תביעתה ל"גמול פיקוח". 2. המשיבה היתה עובדת הוראה במשרד החינוך משך שנים רבות. בתוקף תפקידים שמילאה המשיבה בנוסף לתפקידה כמורה, היא קיבלה "תוספת הדרכה" חלקית על בסיס מחצית משרה. אין חולק כי מרכיב זה של "תוספת הדרכה", בשיעורו החלקי, נכלל במשכורת הקובעת של המשיבה לצורך פנסיה. 3. בשנים האחרונות לפני פרישתה מילאה המשיבה גם תפקידים של "מפקח" בחצי משרה אשר זיכו אותה ב"גמול פיקוח" חלקי. תפקידים אלה נעשו על בסיס זמני, מכח מינויים בפועל שניתנו למשיבה והוארכו מעת לעת. לפי הכללים המקובלים במשרד החינוך, לא ניתן להאריך מינויים בפועל לתקופה העולה על 5 שנים ולכן לא חודש המינוי בפועל לתפקיד מפקח מעבר לתקופה זו שהסתיימה ביום 31.8.01. לאור זאת הוחזרה המשיבה לתפקידה המקורי בהוראה ולא שולם לה גמול הפיקוח. בפועל לא חזרה המשיבה לעבודה בהוראה בשל מצבה הבריאותי והיא פרשה על רקע זה מן השרות ביום 31.12.01. 4. לאחר שפרשה המשיבה מן השרות היא הגישה לממונה תביעה לגמלה לפי סעיף 42 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות). תביעתה אושרה, נקבעו לה אחוזי גמלה לפי תקופת שרותה עם הגדלה מסויימת של תקופת השרות (בסך הכל 62.5% לפי חלקיות משרה של 0.961). על פי החלטת הממונה, נכללה במשכורת הקובעת של המשיבה "תוספת הדרכה" על בסיס מחצית המשרה ואילו "גמול הפיקוח" לא נכלל בה. 5. סעיף 43(א) לחוק הגמלאות קובע לאמור: "תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה או החלטת ביניים של הממונה, רשאי לערער עליה לפני בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969". ולעניין זה קובעת תקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור) התש"ל-1970, כי - המועד להגשת ערעור על החלטה או החלטת ביניים של הממונה או של נציב שירות המדינה הוא ששים יום מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעת המערער, או מיום תחילתן של תקנות אלה, לפי המועד המאוחר יותר". המשיבה לא הגישה ערעור על החלטת הממונה בעניין גמלתה, לא במועד הקבוע ולא בכלל. תחת זאת הגישה המשיבה ביום 15.11.04 - כשנתיים ותשעה חודשים לאחר שניתנה החלטת הממונה - תביעה לבית הדין למתן פסק דין הצהרתי כי יש לכלול את גמול הפיקוח בחישוב משכורתה הקובעת לגמלה. 6. בבית הדין האזורי טענה המדינה כי דין תביעתה של המשיבה להדחות על הסף משום שהוגשה לא בהליך הנכון ומעבר לזמן הקבוע. בקשר לכך טענה המדינה כי בית הדין לעבודה אף אינו מוסמך להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הממונה. לעצם העניין טענה המדינה כי המשיבה אינה זכאית לגמול פיקוח במשכורת הקובעת מכיוון שגמול זה הוכר כ"תוספת קבועה" לעניין משכורת קובעת רק למי שקיבל את הגמול בקשר לתפקידו הקבוע ולא בקשר למינוי זמני לשם מילוי משרה או תפקיד מסויים (י.פ. 751, תש"ך עמ' 1129). לטענת המדינה, המשיבה קיבלה גמול פיקוח משך מספר שנים במסגרת של מינוי בפועל זמני ולכן אין היא זכאית להכללת גמול זה במשכורתה הקובעת. 7. בית הדין האזורי דחה את בקשת המדינה לדחות את תביעת המשיבה על הסף. בית הדין קבע כי המשיבה לא ביקשה לשנות את אחוזי הפנסיה על פי החלטת הממונה אלא רק תבעה להצהיר כי יש לכלול את גמול הפיקוח במשכורת הקובעת. לעצם העניין דחה בית הדין האזורי את תביעת המשיבה לכלול את גמול הפיקוח במשכורת הקובעת מן הטעם שגמול זה ניתן באופן זמני לתקופת זמן מוגבלת. בית הדין קבע כי המשיבה לא הועסקה כמפקחת באופן קבוע ובלתי מותנה ולכן אין היא זכאית לגמול בחישוב גמלתה. עם זאת מצא בית הדין כי יש מקום לכלול במשכורת הקובעת של המשיבה את "תוספת ההדרכה" על בסיס משרה מלאה, ולא על בסיס מחצית המשרה. לדעת בית הדין, עם סיום תפקידה הזמני של המשיבה כמפקחת ועד לפרישתה לגמלאות, היא לא חזרה למשרתה הקודמת ויש לראות אותה במעמד של "מדריכה" ולא כמורה מן המניין. לדעת בית הדין האזורי, אם המשיבה היתה ממשיכה לעבוד לאחר סיום תפקידה כמפקחת, סביר להניח כי היתה מקבלת "תוספת הדרכה" על בסיס מלוא משרתה ולכן כך צריך לערוך את חישוב הפנסיה המגיע לה. 8. על פסק דין זה של בית הדין האזורי מערער הממונה בפנינו. ערעור הממונה נסוב על שני עניינים: האחד - על דחיית בקשתו לסילוק תביעת המשיבה על הסף והשני - על הכללת מלוא תוספת ההדרכה במשכורת הקובעת של המשיבה. אשר לעניין הראשון טוען הממונה כי בית הדין לא היה מוסמך כלל לדון בתביעת המשיבה שלא הוגשה בדרך של ערעור על החלטת הממונה בתוך הזמן הקבוע. אשר לעניין השני טוען הממונה כי תביעתה של המשיבה התמקדה בעניין גמול הפיקוח ועניין תוספת הדרכה לא נתבע על ידה וכלל לא עמד לדיון בבית הדין. 9. המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתה, מגבלת הימים הקבועה בתקנות אינה רלבנטית לעניינה משום שגדר המחלוקת אינו מתייחס לשיעור הגמלה אלא לשאלת הכללתו של רכיב שכר מסויים בחישוב הגמלה. לטענתה, מסגרת הזמן שנקבעה בתקנות להגשת ערעור על החלטות הממונה נועדה לפגוע בזכויות הגמלאים ולהפיק תועלת מהעדר המודעות שלהם לזכויותיהם. לעצם העניין טוענת המשיבה כי אין לראות בגמול הפיקוח ששולם לה משך כ-5 שנים כתוספת "זמנית" שאין מקומה בחישוב המשכורת הקובעת, לטענתה, הדרך בה נוקט משרד החינוך בכל הנוגע למינויים בפועל לתקופות זמניות אינה תקינה. 10. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין ערעור המדינה על שני חלקיו - להתקבל. 11. בפתח הדברים נחזור ונציין כי המשיבה לא ערערה על דחיית תביעתה בבית הדין האזורי לכלול את גמול הפיקוח במשכורת הקובעת. עניין זה אינו עומד לדיון בפנינו ובנקודה זו הפך פסק הדין של בית הדין האזורי לסופי. מעבר לצורך יש מקום לציין כי פסיקת בית הדין האזורי בנקודה זו נכונה. גמול הפיקוח הוכר כחוק כמרכיב במשכורת הקובעת לגמלה רק למי שקיבל אותו כחלק ממשרתו הקבועה והתקנית. מרכיב זה לא הוכר למי שקיבל את גמול הפיקוח כתוצאה ממילוי תפקיד מפקח באופן זמני ולתקופת זמן מוגבלת (ראו דב"ע מא/2-7 דנינו - נציבות שירות המדינה) והדברים ידועים. אין חולק כי המשיבה מילאה תפקיד של מפקח במינוי בפועל זמני, לתקופת זמן שאינה חורגת מן המסגרת הקבועה לכך, ולכן אין היא זכאית להכללת "גמול הפיקוח" במשכורתה הקובעת. יש לדחות, על פניהן, את טענות המשיבה על הדרך בה נוהג משרד החינוך במינויים בפועל. עניין זה כלל לא עמד לדיון בבית הדין האזורי ואין בפנינו כל שמץ של תשתית עובדתית המצביעה - ולו לכאורה - על התנהלות לא תקינה של המשרד בעניין זה. 12. צודק הממונה בטענתו כי היה מקום לדחות את תביעת המשיבה על הסף. זכותו של עובד מדינה לגמלאות קבועה בחוק והגורמים המופקדים על כך הם נציב שירות המדינה והממונה על תשלום גמלאות, כל אחד בתחומו. תביעה לגמלה מוגשת לממונה (סעיף 42 לחוק הגמלאות) ועל החלטתו ניתן לערער לבית הדין לעבודה תוך 60 ימים (סעיף 43(א) לחוק ותקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור). מסגרת זו של זמן קבועה, היא אינה חלק מסדרי הדין בבית הדין לעבודה ולא ניתן לחרוג ממנה או להאריכה. במיוחד נכונים הדברים כאשר מדובר בהליך המוגש בדרך שונה מזו הקבועה (תובענה לסעד הצהרתי במקום ערעור), קל וחומר כשמדובר בהליך המוגש באיחור של שנים (כשנתיים וחצי לאחר תום המועד להגשת הערעור). כך פסק בית דין זה בפרשת ירון (ע"ע 712/06 נאווה ירון - המרכז הרפואי "שיבא" ואח'; לא פורסם) וכך ראוי לפסוק גם כאן. נוסיף ונציין בהקשר זה כי החלטת הממונה הקובעת את הזכויות לגמלה אינה מתמקדת בקביעת אחוזי הגמלה בלבד, אלא היא חלה גם על רכיבי השכר הנכללים במשכורת הקובעת. משעה שהממונה הכיר בתוספת ההדרכה על מחצית המשרה לה היתה זכאית המשיבה בתוקף תפקידה הקבוע ולא הכיר בגמול הפיקוח בקשר לתפקידה הזמני, הרי השגות על כך חייבות להתברר, כמיצוות החוק והתקנות - בהליך המתאים ובזמן הקבוע. תביעה המוגשת שלא בהתאם לכך - דינה להידחות על הסף. בית הדין האזורי לא נהג כך ובכך טעה. 13. מעבר לכך ולעצם העניין, טעה בית הדין האזורי בכך שקבע כי המשיבה זכאית ל"תוספת הדרכה" על בסיס משרה מלאה: ראשית, תביעת המשיבה בבית הדין האזורי נסבה על גמול הפיקוח ולא על תוספת הדרכה. עניין תוספת הדרכה כלל לא עמד לדיון בבית הדין האזורי ובית הדין העניק למשיבה סעד שכלל לא ביקשה. בכך חרג בית הדין האזורי מסמכותו. מטעם זה בלבד דין הערעור להתקבל. שנית, תוספת הדרכה ניתנה למשיבה בתקופת שרותה על בסיס מחצית משרה, כפועל יוצא ממסגרת תפקידה כפי שהיה בפועל. לא היתה בפני בית הדין כל תשתית עובדתית שהצדיקה הרחבת מסגרת זו יש מאין. במיוחד לא היה כל בסיס של עובדה לקבוע שאם היתה המשיבה חוזרת למשרתה בהוראה היא היתה זוכה לתוספת הדרכה על בסיס משרה מלאה. שלישית, נדמה שבית הדין האזורי ביקש לעשות איזון כלשהו ולהמיר את גמול הפיקוח שלא הוכר בהכרה בתוספת הדרכה. לכך לא היה מוסמך בית הדין. הזכויות לגמלאות הן על פי חוק. עניינו של כל רכיב גמלה צריך להיבחן לגופו, על פי טיבו ועל בסיס תשתית עובדתית מבוררת ומסודרת הנוגעת אליו. אין זה מתפקידו של בית הדין לעשות "צדק" משלו בלא כל הצדקה עניינית ומנומקת לדבר. 14. ערעור המדינה מתקבל. תביעתה של המשיבה בבית הדין האזורי נדחית על הסף, במיוחד מתבטל אותו חלק מן הפסק הנוגע להכללת מלוא תוספת הדרכה במשכורת הקובעת של המשיבה. זכויותיה של המשיבה לגמלאות יהיו בהתאם להחלטת הממונה מיום 17.2.02. בנסיבות העניין ומאחר ומדובר בזכויות של גמלאית - לא יעשה צו להוצאות. גמול פיקוחמשכורתהשכר הקובע / משכורת קובעתתוספות שכר