השאלה העומדת בבסיס פסק דין זה, היא האם היו זכאיות תשע התובעות ל'דרגת פרישה' בעת פרישתן מרצון ממשרד הביטחון. התובעות טוענות כי הן זכאיות לדרגה זו בשל העובדה כי אי הענקתה מהווה אפליה אסורה ביחס לכלל העובדים במשרד הביטחון, בשל העובדה כי היא מגיעה להן עפ"י התקשי"ר, ומכוח הסכמים שנחתמו לאורך השנים. גרסת התובעות 1. התובעות הינן עובדות סוציאליות במקצוען, אשר שימשו בתפקידים שונים במשרד הביטחון - אגף השיקום. 2. התובעות נענו ל"תוכנית פרישה" שהוצעה ע"י הנתבעת ופרשו לפנסיה במועדים 31.12.97, 31.10.98 ו- 31.12.98 בהתאמה. 3. סמוך לפרישתן או מיד לאחריה, נדהמו התובעות להיווכח כי לא קיבלו "דרגת פרישה", דרגה אחת נוספת או יותר כמקובל בשירות המדינה בעת פרישה בכלל ובמסגרת התוכניות לעידוד פרישה בפרט, כשם שקיבלו עובדים אחרים במשרד הביטחון, שפרשו על פי אותה תוכנית. 4. עם היוודע להם הדבר פנו התובעות לנציבות שירות המדינה ולאיגוד העובדים הסוציאליים (תובע 10) לברר מהי הסיבה לכך. בתשובה, נאמר להן כי הזכאים לקבל דרגת פרישה הם רק העובדים המדורגים בדרגות בדרוג המנהלי, מח"ר, מהנדסים, טכנאים ומקצ"ט. 5. לפניה מיום 1.2.98 של תובע 10, נענו התובעות, באמצעות הגב' הניה מרקוביץ, כי למשרות בדירוג עו"ס צמודות רמות גמול תפקיד, ועל כן עובד המדורג בדרוג העו"ס, אינו זכאי לקבל דרגת פרישה, שכן מושג הדרגה אינו קיים בשיטת דירוג העו"סים. 6. כן נענו התובעות, ע"י עו"ד שחר כספי מנציבות המדינה, כי הן אינן זכאיות ל'דרגת פרישה' שכן דירוג העו"סים אינו היחיד עליו לא חל הסדר דרגות פרישה וכן בשל ייחודיות מבנה השכר וגמול התפקיד הנהוג בדירוג העו"סים. 7. טענת התובעות היא כי הן זכאיות לדרגת פרישה אחת או שתיים (כל אחת בהתייחס לדרגתה ולוותקה) מן הטעמים הבאים: 7.1. תוכנית הפרישה שהוצעה להם הינה חלק ממדיניות פרישה מרצון שהנהיגה נציבות שירות המדינה בשנים 1997-1998 במטרה לצמצם בכח האדם המועסק בשירות המדינה ולהגברת היעילות. מכאן, כי אין מקום להבחנה לעניין הענקת דרגות הפרישה בין עובדים סוציאליים לבין עובדים אחרים במשרד הביטחון. 7.2. התקשי"ר אף הוא מזכה עובד שפרש מחמת גיל בדרגת פרישה. 7.3. סעיף 4 לזכרון דברים מיום 22.2.81 קובע השוואת תנאי עבודה בין התובעות, כחלק מהעובדים הסוציאליים, לבין כלל העובדים במשרד הביטחון. את השוואת תנאי הפרישה ניתן להסיק מכוח עיקרון השוואת תנאי העבודה. 7.4. זכאותן לשוויון בתנאי הפרישה מעוגנת בעיקרון השוויון, שהינו 'עקרון על' החל במשפט העבודה הישראלי ומקל וחומר במשפט הציבורי בישראל. 7.5. אין לסמוך על הנימוק שנותנת הנתבעת, לפיו למשרותיהן של התובעות צמודות רמות גמול, וזאת לאור ההסכם הקיבוצי לשנים 7-1993 (שנחתם ביום 5.6.94), אשר שינה שינוי מהותי את שיטת דירוג העובדים הסוציאליים והפך אותם מ"לוח תפקוד" לסולם דרגות, כמקובל בדירוגי עובדים אחרים. 7.6. הענקת דרגת פרישה נועדה להבטיח לגמלאים, לאחר פרישתם, רמת חיים שתשקף את רמת חייהם לפני הפרישה ולהבטיח שהפער בין רמות ההכנסה מעבודה ומגמלה יהיה נמוך ככל האפשר, ולכן אי הענקת דרגת פרישה מנוגדת לעיקרון האמור בדבר צמצום הפער בין רמת המחיה שלאחר פרישה לבין זו שבמהלך העבודה. התובעות 7-1 הגישו כל אחת תצהיר מטעמה, וכן תצהיר מטעמו של אלי בן גרא וחוות דעת מומחים מטעם מר שלום גרניט ודוד פרלשטיין. גרסת הנתבעת 8. 8. הנתבעת טוענת כי התובעות מנועות מלטעון כנגד תנאי הפרישה שניתנו להן במסגרת פרישתן מרצון, וזאת מן הטעמים הבאים: 8.1. 8.1. התובעות בחרו מרצונן הטוב והחופשי לפרוש על פי התנאים שהציעה להן הנתבעת, כאשר במסגרתם היה ברור וידוע מראש כי לא תינתן לפורשות "דרגת פרישה" והן מנועות מלדרוש תנאים וזכויות אחרות, אשר תוכנית הפרישה לא העניקה להן. 8.2. 8.2. התובעות יכלו להמשיך ולעבוד בנתבעת, אילו סברו כי תנאי הפרישה מקפחים אותם, או להפנות לבית הדין בשלב הפרישה או מיד לאחריו את הטענות שהועלו על ידן. 8.3. 8.3. תכנית הפרישה לקחה בחשבון תקציב מסוים ולא ניתן לחייב את המדינה לשלם בדיעבד כספים נוספים אשר לא נלקחו על ידה בחשבון בעת ההחלטה על תוכנית הפרישה המוקדמת. 8.4. 8.4. התנהגות התובעות הינה חסרת תום לב ובדרך שאינה מקובלת. הנתבעת הגישה את תצהירהם של מר ראובן בוימל וגב' איילת יעקובוביץ מטעמה. בתצהיריה הרחיבה הנתבעת את טענותיה הבאות: 9. 9. דירוג העובדים הסוציאליים הינו הדירוג היחידי בו נקבע סולם שכר בזיקה ישירה לתפקיד אותו ממלא העובד. בסולם שכר זה ישנו "לוח תפקוד" במקום "סולם שכר" ו"רמות גמול תפקיד" במקום "דרגות". 10. 10. בעקבות הסכם 94 שנחתם בין הממשלה לבין איגוד העובדים הסוציאליים שופר שכרם של העובדים הסוציאליים יחסית לשכרם של העובדים בדירוגים האחרים, ובכלל זה בדירוג המח"ר. 11. 11. באשר לדרגת הפרישה, נקבע בחוזר נציבות שירות המדינה כי הזכאים לקידום בדרגה יהיו העובדים שנמצאים בדירוג המנהלי ובהקבלה בדירוגי המח"ר, מהנדסים, טכנאים ומקצ"ט בלבד. 12. 12. גם בתקשי"ר מוחרגים דירוגים וקבוצות שונות מהזכאות לדרגת פרישה. המדינה, במסגרת הפרורגטיבה שלה כמעביד, התוותה מדיניות המבוססת על שיקולים רלבנטיים ובחנה לאלו קבוצות עובדים ודירוגים מעניקים דרגת פרישה ובאילו תנאים. ההחלטה שלא ליתן דרגת פרישה לעובדים הסוציאליים, ביניהם התובעות, הינה החלטה סבירה שניתנה משיקולים עניינים. משאין כל בסיס להשוואה בין קבוצות העובדים והדירוגים השונים, הרי שאין מקום לטענת אפליה נטענת. 13. 13. דרגת פרישה לא נועדה לפצות על שחיקת גמלאותיהם של הפורשים משירות המדינה, אשר טופלה באופן נפרד בהוראת שעה משנת 2001 ובאמצעים ומנגנונים אחרים. בעניין זה מפנה מר בוימל לנספח ט' סעיף 3, המונע מן התובעות לטעון לפיצוי בגין שחיקה בקיצבתם. 14. 14. בחוזרי מדיניות הפרישה (נספחים א'1 א'2 לתצהירה של גב' יעקובוביץ) הופנו העובדים אל גב' יעקובוביץ על מנת לקבל הסבר מפורט ואישי בדבר תנאי הפרישה, לרבות הדרגה בה יפרשו. כך, שהיה לעובד את כל המידע הרלבנטי לפרישתו, עוד בטרם הפרישה, על מנת שיהיו לו הכלים להחליט האם הוא מעוניין לפרוש במסגרת התוכנית. 15. 15. באורח זה, כל אחת מן התובעות, ידעה עוד טרם פרישתה, את תנאי פרישתה ואף קיבלה מסמך בכתב המפרט את תנאי פרישתה (צורף כנספחים ב'1 - ב'9 לתצהירה של גב' יעקובוביץ). גב' יעקובוביץ ציינה בתצהירה כי בכל הפגישות עם התובעות עלה נושא דרגת הפרישה ונמסר על ידה לכל אחת מהן כי עובדים סוציאליים אינם זכאים לדרגת פרישה. 16. 16. דרגת פרישה הינה הטבה המוענקת בנסיבות מסוימות ואינה בגדר זכות מוקנית לעובדים. הכרעה השאלות העיקריות העולות מן המחלוקת הנטועה בין הצדדים הן כדלקמן: האם העובדה כי התובעות בחרו לפרוש מונעת מהן לטעון טענות כנגד תנאי הפרישה? האם הופלו התובעות ביחס לכלל העובדים במשרד הביטחון בעת פרישתן? האם נכונה הטענה שלגבי קבוצת העובדים הסוציאליים אין לדבר במונחים של דרגה אלא רק ברמות גמול ועל כן אין הם זכאיות לדרגה? האם מתן 'דרגת הפרישה' נועד על מנת למנוע שחיקה בהכנסת הגמלאים אל מול העובדים הפעילים, וכתוצאה מאותו רציונל זכאיות גם התובעות לדרגת הפרישה? גם במידה והתשובה לכך הינה חיובית - האם ההסכם מיום 31.12.99 מונע מהתובעות לטעון טענות בקשר לשחיקת גימלתן? מה משמעותו של ת/1 ביחס לטענות התובעות בדבר זכאותן לתוספת דרגה במועד פרישתן? כאמור, אלו הן השאלות המרכזיות העולות מתביעתן של התובעים, עם כי אין צורך להידרש לכולן על מנת להגיע להכרעה. 17. 17. נפתח בכך כי התובעות אינן מכחישות כי קיבלו מגב' יעקובוביץ את תנאי פרישתן לפני שבחרו לפרוש בפרישה מוקדמת (ר' עדותה של גב' שמשוני עמ' 3 לפרוטוקול הדיון שורות 6-5, עדותה של גב' גרנות עמ' 5 לפרוטוקול הדיון שורות 23-22, ועדותה של גב' כהן עמ' 9 לפרוטוקול הדיון שורות 20-19). 18. 18. לא רק זו, אלא ששוכנענו כי היה ברור לתובעות במסגרת תנאי פרישתם כי לא יקבלו דרגה נוספת בעת פרישתן. 19. 19. בעניין זה נציין כי לא ניתן היה להתעלם מסתירות שנמצאו בעדותה של גב' גרנות. על אף שניסתה לטעון כי לא ידעה בטרם הפרישה כי לא תקבל דרגת פרישה (ר' עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 24-23) טענה לאחר מכן כי נודע לה בסמוך לפני הפרישה כי לא תקבל דרגת פרישה, וכי המשיכה בתהליך הפרישה בכל מקרה, משגמלה ההחלטה בליבה (ר' עמ' 6 לפרוטוקול הדיון שורות 6-5). 20. 20. על דרגתו המיוחדת והמועדפת של דירוג העובדים הסוציאליים ביחס לדירוג עובדי המח"ר ניתן ללמוד דווקא מעדותה של תובעת 3 - גב' חנה כהן (על אף, ומבלי לפגוע בעניינה הפרטי והמובדל משאר התובעות). כך, לא ניתן לקבל את טענת האפליה שמעלות התובעות, שעה ששוכנענו כי מכלול התנאים בין הדירוגים השונים אינם זהים, ואף טובים יותר בדירוג העו"סים (ר' סעיף 6 לתצהירו של מר בוימל). כך, מאשרת תובעת 3 כי נלחמה לעבור מדירוג המח"ר לדירוג העובדים הסוציאליים, כאשר עברה לעבוד מאגף השיקום לאגף להכוונת חיילים משוחררים וכי עשתה כן כי סברה שתנאי הפנסיה שלה יהיו טובים יותר אם תהיה מדורגת בדירוג העובדים הסוציאליים (ר' עמ' 10 לפרוטוקול הדיון שורות 20-16). בנסיבותיה האישיות של תובעת 3, שנלקחו בחשבון, אין כדי לפגוע בטענתה, לפיה תנאי עבודתם של העובדים המדורגים לפי דירוג העובדים הסוציאליים הינם טובים יותר. 21. 21. כבר נפסק בשורה ארוכה וידועה של פסקי דין, כי טענת אפליה אפשרית שעה שכל התנאים, מלבד הגורם בעתיו טוענים לאפליה, זהים. קרי קיומו של יחס שונה לשווים. נקדים את המאוחר ונטען כי זאת לא ארע בענייננו. בענייננו, תובעת 3 מאשרת כי דירוג השכר של העובדים הסוציאליים ביסודו עדיף על דירוג המח"ר, ולפיכך אין להשוות בין השניים. לא כל הטבה שמקבל דירוג המח"ר הופכת אוטומטית לאפליה כלפי מגזר אחר של עובדים במקום העבודה, רק בשל העובדה כי עובדים בדירוג אחר במשרד הביטחון לא זכו לה. התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה בעניין להראות כי שאר התנאים מלבד מתן דרגת הפרישה היו שווים בינם ובין עובדי דירוג המח"ר. 22. 22. התובעות אישרו כי הן מקבלות את התוספות של פיצוי שחיקה לגמלה שהוסדרו במנגנונים השונים (התוספות של 3.82% ו 3.2%). אף אם הייתה תוספת הדרגה מנגנון נוסף להסדרת עניין השחיקה בשכרם של גימלאים - כאשר לא שוכנענו כי מדובר במנגנון מונע שחיקה אלא בכלי שנועד לייעול השירות הציבורי - הרי שמוסכם על הצדדים שהיא אינה המנגנון היחיד וכי העניין מטופל ומוסדר באפיקים שונים. אין לכפות על הנתבעת ליצור מנגנון פרישה אחיד לכל הגימלאים, קל וחומר, כאשר לא קיים מנגנון אחיד כזה, וכאשר קיימים בפועל הסדרי פרישה שונים למגזרים השונים בשירות הציבורי. 23. 23. אין לקבל את הטענה כאילו הופלו התובעות, כעובדות סוציאליות, לעומת עובדים אחרים במשרד הביטחון. דרגת פרישה לא הוענקה אף למגזרים אחרים בנוסף לעובדים הסוציאליים (דוגמת עובדי הוראה רופאים ואחיות) ולא ניתן לטעון להחרגה לא עניינית וחריגה, שעה שעוד קבוצות עובדים אינן זכאיות לה. מעבר לכך, לטעמנו, לא ניתן לנתק בין תנאי השכר של העובד לתנאי פרישתו, באופן בו תיבדק טענת האפליה רק בנקודת הזמן של הפרישה בהקשר של "תוכנית הפרישה", דהיינו האם הועדף עובד פלוני על עובד אלמוני בנקודת זמן הפרישה. זאת שכן, עובד שנהנה מדירוג מסויים משך תקופת העסקתו, לעומת דירוג אחר, יכול ולא יזכה לדרגת פרישה, אשר היה זוכה לה אילו היה מדורג בדירוג האחר בתקופת עבודתו. לסיכום נקודה זו - הרי שאין לנתק בין תנאי עבודתן של התובעות לתנאי פרישתן ויש לראותן כ'מקשה אחת', בבואנו להכריע בטענת אפליה. משהוכח לפנינו, כי מדובר בדירוגי שכר נפרדים ושונים, אשר לא ניתן להשוות ביניהם וכאשר אף הוכח כי התובעות זכו להטבות מכח היותן מדורגות באותו דירוג בתקופת עבודתן, אין מקום לה - לטענת האפליה העומדת כאמור בבסיס תביעתן. 24. 24. בנוסף, גם אם נכונה טענתן של התובעות, כי לאחר הסכם 94 הושווה מעמדן לעובדי דירוג המח"ר, כך שלא הייתה עוד אבחנה בין דרגה ל"לוח תפקוד", הרי שאין בעובדה זו כדי להשוות את תנאי עבודתן לאלו של עובדי דירוג המח"ר וכדי להכיל את טענת האפליה. בנקודה זו נציין, כי שוכנענו כי בפועל אכן קיימת אבחנה בין אופן קידומם של העובדים הסוציאליים לבין אופן קידומם של עובדים בדירוג המח"ר, באופן בו העלאה בדרגה של עובד סוציאלי הינה תלוית תפקיד, ושל עובד המח"ר הינה תלוית תקן. באופן כזה יכול עובד סוציאלי להתקדם בתפקידו גם כאשר אין תקן פנוי עבורו. 25. 25. את משמעות ה'בחירה החופשית' של התובעות בהליך הפרישה מרצון מאשר אף מר בן גרא בעדותו (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מ 10.7.03 שורות 15-13). כך, הסכים מר בן גרא בעדותו כי נושא הדרגה מותנה בתפקיד (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון שורות 4-3). בנוסף, מאשר מר בן גרא כי אין כל התחייבות בכתב להעניק לעובד סוציאלי דרגת פרישה (ר' שם שורות 23-22). וכן מאשר הוא כי אין מדובר בתוספת דרגה אוטומטית (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון שורות 15-14). 26. 26. כך, בעדותו מעיד מר בן גרא לגבי ת/1 כי: "אני רוצה לציין שמיולי 2002 נקבע בנציבות וקיים חוזר על כך שעובדים סוציאליים שפורשים יהיו זכאים לדרגת פרישה והדבר בא לתקן את המצב שלו אנחנו טוענים במסגרת תביעה זו". מדבריו אלו עולה כי נכון לזמן פרישתן של התובעות, הן לא היו זכאיות לדרגת פרישה. דברים אלו מתיישבים עם מסקנתנו, לפיה חוזר מאוחר שמעניק זכות אין בו כדי להקים זכות תביעה לתובעות, אשר בחרו לפרוש, כאשר היה ברור באותו מועד כי הן לא זכאיות לזכות מסויימת, אף שהוקנתה בעתיד. בנוסף, אין בהענקת הזכות כדי להצביע על כך שאי הענקתה בעבר היוותה מטעמים פסולים או כתוצאה מאפליה. 27. 27. כך, בעניין זה נכונה טענתה של הנתבעת לפיה הוראה מאוחרת לא תיטיב עם העובד, אך גם לא תרע עימו. שכן לפי ת/2 לדוג', מורה שפרש ב 2002 משירות המדינה והיה זכאי לדרגת פרישה מצבו משופר לעומת מורה שפרש לאחר 1.1.04, אך בוודאי שבשל כך, לא ירעו את מצבו ויורידו אף לו את דרגת הפרישה שקיבל. כך, להיפך, עובד שפרש ללא זכות לדרגת פרישה ולאחריה, מסיבות שונות, היא הוענקה, לא יהנה מזכות שחברו שפרש אחריו, יוכל להנות. יתר טענותיהן של התובעות לפיהן זכאיות הן לדרגה מכוח מקור הסכמי או חוקי, דינן להידחות. 28. 28. כך, לגבי טענת התובעות להצמדה לדירוג המח"ר בהסכם משנת 1976, בהסכם משנת 1979 ו/או בזכרון הדברים מיום 22.2.81, הרי שהלכה היא כי בית הדין נוטה ליתן פרשנות מצומצמת להוראת הצמדה של סקטור עובדים אחד לסקטור אחר הן מבחינת זהות המוצמד והן מבחינת מהות הנושא המוצמד (ר' דב"ע מט/10-4 מדינת ישראל נ' הסתדרות עובדי המדינה, פד"ע כ' 152, דב"ע נו/13-4 עיריית ת"א נ' ההסתדרות במרחב ת"א, פסק דין מיום 6.11.96, דב"ע נו/192-3 משה קורן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פסק דין מיום 6.8.97). זאת כאשר כל הצמדה כזו כפופה בשירות הציבורי לחוק יסודות התקציב (ר' לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 6 עמ' 5 מהדורת 2006). בעניינו, לא נטען ע"י התובעות וממילא הוכחה "הצמדה כללית ומלאה" לדירוג המח"ר, ואף בשל כך לא היו זכאיות לתוספת דרגה רק כיוון שזו ניתנה לעובדי המח"ר, מכח טענת הצמדה. 29. 29. זאת ועוד, אף אם הוצמדו תנאי עבודתם של עובדים בדירוג העובדים הסוציאלים - ולא כן היא כאמור - אזי אין לראות בהצמדה זו כמתייחסת באופן אוטומטי גם להצמדה לתנאי פרישה, שעה שלא נכתב הדבר באופן מפורש (ר' דב"ע נו/ 3-192 משה קורן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פסק דין מיום 6.8.97). 30. 30. טענתן של התובעות כי הן זכאיות לדרגת פרישה מכוחו של תקשי"ר, נדחית אף היא. התובעות לא הוכיחו כי הן עומדות בתנאי סעיף 85.125 לתקשי"ר המקנה את דרגת הפרישה בתנאים מסוימים. זאת כאשר התובעות עצמם אינן טוענות כי הסעיף חל עליהן, אלא כי יש ללמוד ממנו קל וחומר לעניינן. 31. 31. לסיום פסק הדין, ברצוננו להביא מדבריו של כב' השופט צור, בע"ע 1140/00 יעקב אלבז נ' קופת חולים של ההסתדרות, פסק דין מיום 19.2.03, היפים אף לענייננו (בשינויים המחויביים כמובן): "במהלך הדיון בפנינו ביקש ב"כ המערערים להצביע על השוני בין הסדר העדכון שנקבע לעובדי הקופה שפרשו לפני המערערים לבין ההסדר שנקבע למערערים ועל כך שההסדר שנקבע למערערים נחות מזה של חבריהם שפרשו בעבר. טיעון זה דינו להדחות: ראשית - המערערים לא הניחו בבית הדין האזורי כל תשתית של עובדה לגבי השוני בהסדרים שנקבעו עימהם לעומת חבריהם שפרשו לפניהם (סעיף 6 לפסק הדין). לא זו בלבד שלא הוצג בבית הדין האזורי ההסדר של אלה שפרשו לפני המערערים, אלא שלא הובאו כל ראיות בפני בית הדין לגבי השוני בין שני ההסדרים ומשמעויותיו הראליות. שנית - עצם קיומם של שינויים בהסדרי פרישה בין קבוצת עובדים אחת לרעותה - הוא כשלעצמו - אינו מלמד, בהכרח, על כך שהסדר מסויים טוב מהסדר אחר. מטבע הדברים, לכל הסדר יש יתרונות וחסרונות ובהעדר מצב של הפליה ברורה ובלתי סבירה בין קבוצה לקבוצה, אין מקום לקפוץ למסקנה שיש צורך להשוות בין התנאים. (הדגשות לא במקור, ח.ב) סוף דבר לאור האמור לעיל, התובעות אינן זכאיות לדרגת פרישה לא על פי התקשי"ר, לא על פי מקור חוקי, הסכמי, ואף לא בשל טענת האפליה. מכאן מכאן ומכאן, נדחית תביעתן. לאור היות התובעות גמלאיות, אין צו להוצאות. ניתנה היום ט' בסיון, תשס"ו (6 ביוני 2006) בהעדר הצדדים. נ.צ. - אבנר כהן נ.צ. - רחל עוזיאל חנה בן-יוסף , שופטת אב"ד פרישהעובדי מדינה