תביעה לשיפור תנאי פרישה של מורה בפני כתב ערעור לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל - 1970 (להלן: "חוק הגמלאות"), במסגרתו תובעת המערערת להגדיל את הקצבה שנקבעה לה בשיעור של 9% ולקבל מענק בגובה 6 חודשי הסתגלות. 1. רקע כללי 1.1 המערערת הועסקה כמורה למלאכת יד במגמת אומנות כללית של חטיבת הביניים בכפר הנוער בן שמן, בו התגוררה עם בני משפחתה במשך עשרים ושש שנות עבודתה בכפר. 1.2 בעקבות החלטת משרד החינוך על סגירת המגמה בה עבדה המערערת, הוחלט על סיום העסקתה ביום 31.8.99 והמערערת נאלצה לעזוב עם משפחתה את כפר הנוער לאחר 26 שנות עבודה, בהיותה בת 52. 1.3 ועדת הגמלאות, אשר על חבריה נמנו נציגי משרד החינוך, נציבות שירות המדינה ומשרד האוצר, החליטה להגדיל את קצבת המערערת ב-5% בשל היותה מקרה חריג. 1.4 יחד עם זאת, דחה משרד החינוך את דרישת המערערת למענק בגובה שישה חודשי הסתגלות, לאחר שקבע שהמערערת איננה עומדת בקריטריונים האחידים למתן מענק כאמור. 1.5 בכתב הערעור המתוקן שהגישה המערערת, היא תובעת את להגדיל את קצבתה ב-9% נוספים במסגרת ביטול מגמה, וכן לקבלת מענק הסתגלות בגובה שישה חודשי הסתגלות. 1.6 בהליך שהתקיים בפנינו העידה המערערת וכן העיד מטעמה מר עמי כהן, נציג הסתדרות המורים לוועדה הפריטטית שדנה בעניינה של המערערת (להלן: "מר כהן"). 1.7 מטעם המדינה העיד מר מרקו נתן, מנהל אגף גמלאות, פיצויים והסבה באגף כוח אדם בהוראה במשרד החינוך (להלן: "מר נתן"). 2. טענות הצדדים 2.1 טענות המערערת בכתב הערעור המתוקן, הן, בתמצית, כדלקמן: א. ביום 12.4.99 זומנה המערערת להשמיע טיעוניה במסגרת ועדה פריטטית שהתכנסה בעקבות הכוונה לפטרה ממקום עבודתה. ב. בוועדה הפריטטית דרש מר כהן, נציג הסתדרות המורים כי המערערת תקבל פיצוי בגין הפסד הכנסה ופדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים כהסכמה לפיטורים, תוספת של 10% לשיעור הגמלה עקב ביטול המשרה, קורס להסבה והכשרה מקצועית ומספר מקסימאלי של חודשי הסתגלות. ג. מר כהן הבהיר כי אם לא יוצעו תנאי פרישה הולמים תתנגד הסתדרות המורים לפיטורים. ד. ביום 24.5.99 וברוח הדרישות המותנות, שהעלה מר כהן בוועדה הפריטטית, חתמה המערערת על הסכמתה לפרישה מוקדמת לגמלאות בתנאים הבאים: חמישה אחוזים עידוד פרישה; הגדלה בגין בריאות ל-3%; 6 חודשי הסתגלות; מימון קורס הסבה מקצועית; מענק פרישה כחוק. ה. במקביל הגישה המערערת בקשה להגדלת קצבה על פי סעיף 100 לחוק הגמלאות. ו. ביום 30.5.99 שלח המנהל הכללי של משרד החינוך דאז, מר בן-ציון דל מכתב בו הודיע על פיטורי המערערת שייכנסו לתוקפם ביום 31.8.99 עקב קיצוצים ושינויים במערכת החינוך. ז. כתוצאה מהשתלשלות האירועים, נאלצה המערערת לפרוש לגמלאות לאחר 26 שנות עבודה בהיותה בת 52 וזאת חרף רצונה להמשיך לעבוד, ובכך נפגעו זכויותיה לממש שנת שבתון ולהגיע לגיל 55 וכן נפגעו זכויותיה להגדלת הקצבה, לפיצויי ימי מחלה בלתי מנוצלים ולהפסד השתכרות. ח. מאחר ומגורי המערערת היו חלק מתנאי העסקתה, כתוצאה מהפיטורים היא נדרשה לעזוב את הכפר ולהתאקלם במקום אחר, דבר שהיווה קושי רב עליה ועל בני משפחתה. ט. בן זוגה של המערערת, כבן 57, נאלץ לפרוש לגמלאות טרם זמנו לפני כ-5 שנים עקב בעיות רפואיות והוא מקבל כיום פנסיה מקופת החולים. י. במקרים אחרים אושר תשלום של הגדלת קצבה כעידוד לפרישה לגמלאות. כך למשל בוועדה הפריטטית בנושא סגירת בית ספר "תקומה" מיום 4.10.99 הומלץ לנציב שירות המדינה להגדיל את שיעור הקצבה ב-6% וכן הומלץ להעניק ארבעה חודשי הסתגלות. גם כאשר נסגרה פנימיית עין כרם בירושלים אושרו לתשלום עידוד פרישה בגובה 10% וכן תשעה חודשי הסתגלות. יא. אי מתן הגדלה בשיעורים המקובלים והנהוגים לגבי יתר עובדי הוראה מהווה הפליה לרעה של המערערת. יב. לפיכך תובעת המערערת להעניק להגדיל את קצבתה במסגרת ביטול מגמה ב-9% וכן להעניק לה מענק בגובה שישה חודשי הסתגלות. 2.2 טענות המדינה בכתב ההגנה, הן בתמצית, כדלקמן: א. למערערת ניתנה אפשרות לערער על ההחלטה לפטרה בפני שר החינוך התרבות והספורט בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה על פיטוריה, כאמור במכתב הפיטורים, אך המערערת בחרה שלא לעשות כן ולפיכך אינה יכולה להלין כיום על פיטוריה. ב. לתנאים שציינה המערערת בכתב ההסכמה לפרישה מוקדמת אין כל תוקף מחייב מבחינת המדינה, באשר המערערת פוטרה ולא פרשה מרצונה. מורה המפוטר בפיטורי צמצום או בפיטורים פדגוגיים אינו יכול להתנות פרישתו בתנאים, שהרי פוטר. ג. כוונת המדינה הייתה להוציא את המערערת לפנסיה ככל הניתן, בתנאים שביקשה, במידה ואלו עומדים בהוראות החוק, התקשי"ר, אמות המידה המחייבות והחלטות הממשלה. ד. טענות המערערת בדבר הקשיים שנגרמו לה עקב הפיטורים אינן רלוונטיות שכן המערערת לא ערערה על פיטוריה כאשר הייתה לה אפשרות לעשות כן. לפיכך אל לה להעלות במסגרת ערעור הגמלאות הנדון טענות הנוגעות לפיטוריה או לפגיעה בזכויותיה. ה. המערערת לא הייתה זכאית לצאת לשנת שבתון במועד הרלוונטי לפרישתה, שכן מימשה את זכותה זו קודם לכן, ולא צברה מספיק שנים לצאת לשנת שבתון נוספת. עם זאת, הסכומים שנצברו לזכותה בקרן ההשתלמות עמדו לזכותה בעת פרישתה. כמו כן המערערת לא העלתה בקשה לשנת שבתון במועד הוועדה הפריטטית. ו. במסגרת פיטורי מורים עקב סגירת בית הספר "תקומה", אכן הוגדלה קצבתם של המורים ב-4%-6% בלבד ולא ב-10%, כנטען בכתב הערעור המתוקן. רק במקרה המיוחד של פיטורי מנהל הוגדלה קצבתו ב-10%. ז. בשני המקרים המוזכרים בערעור, מדובר היה בסגירת בית ספר ופיטורים "המוניים" עקב כך. לעומת זאת, במקרה הנדון מדובר בסגירת מגמה בלבד, ואין המקרים דומים האחד למשנהו. לפיכך אין מדובר בהפליה של המערערת לעומת אחרים, אלא ביחס שונה לשונים בהתאם לנסיבות המקרה. ח. על פי החלטת הממשלה מס' 2594 המתייחסת להגבלה בנושא הגדלת אחוזי גמלה בשירות המדינה - ממוצע ההגדלות לפורשים בשנה לא יעלה על שנתיים לפורש, דהיינו לא יעלה על 4% תוספת הגדלה לשנה, אלא רק במקרים חריגים ומיוחדים. ט. במקרה של בית ספר "תקומה" ופנימיית "עין כרם", מדובר היה במקרה נדיר של סגירת בית ספר ולפיכך נעשתה חריגה ואושר הגדלה של עד 6%. אין מדובר בשיעור הגדלה מקובל ונהוג לגבי עובדי הוראה. י. למערערת אושרה הגדלת קצבה של 5%, בנוסף לשיעור הקצבה הבסיסי מכוח שירותה הממשי במדינה (4% בריאות + 1% עידוד פרישה), וזאת כמקרה חריג ומעבר למותר על פי החלטת הממשלה הנ"ל. יא. המערערת איננה זכאית לחודשי הסתגלות או לקורס הסבה מקצועית כיוון שאיננה עומדת בקריטריונים המזכים בהם על פי אמות המידה שנקבעו. 3. המסגרת הנורמטיבית 3.1 עקרון השוויון הינו עקרון על בשיטת המשפט הישראלית והוא מערכי היסוד של משפט העבודה. אל מול עקרון השוויון ניצבת ההפליה, שסימן ההיכר שלה בדיני העבודה, כבדין הכללי, הוא כדלקמן: "סימן ההיכר הטבוע במושג זה Discrimination הוא יחס בלתי שווה ובלתי הוגן - איפה ואיפה - לגבי סוגים שווים של אנשים" (דב"ע (ארצי) לג/25-2 ועד אנשי צוות דיילי אויר - חזין, פד"ע ד' 365 (1973)). 3.2 טענת הפלייה נבחנת בדיני העבודה בשני מישורים: במישור הראשון - המישור הפרטי - נבחנת טענת ההפליה לאורם של תחומים מוגדרים אשר המחוקק מצא לנכון להגן עליהם במפורש. על נושאים אלה נמנים האיסור על הפליית עובדים על רקע: "מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, היותם הורם, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם, או שירותם במילואים..." (סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988). תחום נוסף המוגן בדיני העבודה הוא זכותם של עובדים עם מוגבלות לשוויון בעבודה (חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998). 3.3 בעת שמדובר בתביעה המופנית כנגד גוף אשר חלים עליו גם כללי המשפט המנהלי, תבחן טענת ההפליה בגם במישור השני - המשפט המנהלי - בו מוחל עקרון השוויון באופן מוגבר, ותחולתו רחבה יותר מתחולתו לפי העקרונות המשפטיים שנקבעו בחקיקה מפורשת. 3.4 בהקשר זה נפסק כי עקרון השוויון המוחל במישור המשפט המנהלי הינו כוללני יותר, ועל כן יש לקרוא לתוכו אף את עקרון ההוגנות. על פי גישת הפסיקה, עקרון ההוגנות איננו אך פן נוסף של חובת 'תום הלב', אלא עיקרון הניצב על רגליו שלו, שניתן להיעזר בו כאבן בוחן, בכדי להכריע האם קביעות שנקבעו בעניינו של עובד פלוני הינן שרירותיות או שיש בהן גם כדי לקפח את העובד באופן משמעותי (עב 5817/00 עליזה נגלר - אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, דינים אזורי יב' 940 (2002)): "הן בספרות והן בפסיקה, הושם דגש כי כאשר מדובר ביחסי עובד מעביד, חובת תום הלב כוללת אף את חובת ההגינות, שהיא מעבר לחובת תום הלב... אף בהגדרת הפליה, הדגישה הפסיקה כי הפליה משמעה אי הגינות, באומרה: לא כל הבחנה ביחס הרשות אל אזרחיה, בין אזרח למשנהו, מהווה הפליה. לעתים יש הצדקה להבחנה כזו, בשל שוני כזה או אחר בין השניים. וכבר נאמר, ש"לא כל הבדלה בין סוגי בני אדם שונים קרויה 'הפליה'; גלום בו במושג הפליה הרעיון של אי הגינות שבנהיגת אי שוויון בשווים"... עקרון ה"הגינות" יכול לשמש אבן בוחן להכרעה אם מדובר בקביעה לגיטימית של תנאי עבודה ושכר שונים, וזאת בשני מובנים: האחד - הגינות להבדיל משרירות: האם קביעת תנאי השכר והעבודה השונים נעשתה באופן שרירותי, או שהיא נובעת משיקולים הגיוניים כגון - הצורך להתאים את תנאי השכר והעבודה לתנאי השוק המשתנים, תיקון עיוות קודם, וכיו"ב השני - הגינות להבדיל מקיפוח: באיזו מידה תנאי השכר והעבודה השונים יוצרים קיפוח משמעותי, כאשר ניתן לומר שמידת הקיפוח כשלעצמה מהווה הפרת חובת תום הלב וההגינות כלפי העובד. באותם מקרים בהם קביעת תנאי השכר והעבודה השונים מביאה לקיפוח משמעותי, ייתכן מצב בו ייחשב המעביד כמפר את חובתו לנהוג בתום לב ובהגינות." 3.5 דברים דומים ציין בית דין זה בעניין 6836/03 דב שילוח - אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, דינים אזורי לה, 217 (2006), בעת שפסק כי טענת ההפליה יכול ותתגבש גם כאשר לא הועלתה על רקע קבוצתי, או השתייכותי:"בית דין זה אינו דוחה על הסף טענות הפליה בתנאי שכר ועבודה, גם כאשר הללו אינן נטענות על בסיס הפליה קבוצתית. כאשר מדובר בהפליה בין שווים בגופים שמוחלים בהם כללי המשפט המנהלי יבדוק בית הדין את טענת ההפליה לגופה (ראה: עע 1400/02 עוזי חתן נ' מדינת ישראל - המשרד לביטחון פנים (עבודה ארצי, כרך לג (10), 49; עב 5817/00 (ת"א) עליזה נגלר נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, עבודה אזורי, כרך יח, 728 והאסמכתאות המפורטות שם)." 3.6 סיכומו של דבר, טענת הפליה כנגד רשות מנהלית יכול ותועלה בבית דין זה אף כאשר אין מדובר בפגיעה בעקרון השוויון על רקע השתייכות קבוצתית, אלא גם כאשר מדובר בהפרת עקרון ההוגנות, שהמבחנים לקיומו הם כאמור התנהגות שרירותית המובילה לקיפוח משמעותי של העובד. 3.7 נסכם ונאמר כי הפליה הנובעת מהפרת עקרון ההוגנות הוגדרה במפורש כאחת משתי החלופות המקימות טענה של הפליה, וזאת לצד הפרת עקרון השוויון: "יחס בלתי שווה ובלתי הוגן - איפה ואיפה - לגבי סוגים שווים של אנשים". מכאן שבבואנו להכריע בשאלת קיומה של הפליה, אין די בכך שיוכח בפנינו כי לא הופר עקרון השוויון אלא עלינו להשתכנע כי אף עקרון ההוגנות נשמר. 4. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחומר הראיות שהובא בפני והתרשמתי מהעדויות, הגעתי לכדי מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, באופן שמתקבל הערעור לתשלום שישה חודשי הסתגלות ונדחה הערעור להגדלת שיעור הקצבה. להלן הטעמים להחלטתי: 4.1 התביעה להגדלת שיעורי הקצבה א. המערערת פוטרה לאחר 26 שנות עבודה בכפר הנוער בו התגוררה עם בני משפחתה כל תקופת עבודתה. בעקבות פיטוריה נאלצה המערערת להעתיק את מקום מגוריה ומגורי משפחתה, ולחפש תעסוקה בשוק העבודה בהיותה בת 52. ב. מקרה זה של פיטורים שבהם כרוכים לא רק אובדן פרנסה בגיל מבוגר אלא גם אובדן מקום מגורים, איננו מקרה פיטורים רגיל. אף המדינה לא כפרה בכך שהמערערת הוכרה כמקרה חריג, וכי כפועל יוצא מכך החליטה נציבות שירות המדינה על הגדלת שיעור הפרישה ב-5%: - כך בסעיף 7.4 לכתב ההגנה: "המערערת, כאמור לעיל, קיבלה תוספת של 5% הגדלה לשנה, וזאת כמקרה חריג ומעבר למותר על פי החלטת הממשלה הנ"ל". - כך בסעיף 8 לתצהיר מטעמה: "נציב שירות המדינה פועל בעניין ההגדלות בכפיפות להחלטת הממשלה הנ"ל, ורק במקרים חריגים ומיוחדים מאושרת הגדלה החורגת מ-4% המותרים על פי החלטת הממשלה הנ"ל. לתובעת כאמור לעיל, אושר הגדלת קיצבה בגובה של 5%". ג. על התייחסות נציבות שירות המדינה לעניינה של המערערת כאל מקרה חריג ניתן היה ללמוד גם מעדותו של מר מרקו, אשר העיד כי נציבות שירות המדינה מאשרת העלאת שיעורי פרישה במקרים מסוימים: "בהחלטת ממשלה זו אין הבחנה בין שום דבר, פה ההחלטה זו הממשלה מגבילה את סמכותו של נציב שירות המדינה להגדיל את הפנסיה, השירות של כלל עובדי המדינה, לרבות מורים, בלא יותר משנתיים, דהיינו תוספת של 4%. כתוב כאן בממוצע לכלל עובדי המדינה, לכן האפשרות במקרים מסוימים לאשר יותר מ-4% ובמקרים מסוימים לאשר פחות ובלבד שהממוצע לא יעלה על 4%". ד. לפיכך אנו קובעת כי יש ממש בטענת המערערת כי עניינה מהווה מקרה חריג, אשר הצריך התייחסות מיוחדת בעת קבלת החלטה לעניין תנאי הפרישה. 4.2 טענת המערערת כי הופלתה לרעה בקביעת שיעורי הקצבה א. בכתב הערעור טענה המערערת כי המדינה אישרה במקרים מסוימים תשלום שכלל הגדלת קצבה למורים שפוטרו בנסיבות חריגות ובסמוך לגיל פרישה. המערערת הביאה כדוגמא את הוועדה הפריטטית שהתקיימה בעניין בית ספר "תקומה", ממנו פוטרו חמישה מורים אשר יצאו לגמלאות, ואשר בעניינם קיבל נציב שירות המדינה את ההמלצה להגדיל את הקצבה בשיעורים שנעו בין 4% ל-6%. ב. המדינה טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, כי קיים הבדל בנסיבות החריגות של המערערת לעומת הנסיבות החריגות של קבוצת המורים שפוטרו מבית הספר תקומה, שכן בעניינה של המערערת דובר על סגירת מגמה ואילו בעניינה של קבוצת המורים דובר ב-"פיטורים המוניים" עקב סגירת המוסד החינוכי. ג. המדינה לא הציגה כל אסמכתא לאבחנה טכנית או מהותית בין סגירת מגמה לסגירת בית ספר ואף לא אסמכתא שתתמוך בגרסתה לפיה פיטוריהם של חמישה מורים עולים כדי "פיטורים המוניים" המצדיקים התייחסות שונה. נציין כי מר כהן העיד כי המונח "פיטורים המוניים" כלל לא עלה במפגש כלשהו: "אני לא הייתי שותף למפגש כלשהו שבו השתמשו במונח פיטורים המוניים" (עמ' 17 לפר' מיום 22.5.2006 שורה 26). ד. לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכדי מסקנה כי בנסיבות העניין, לא מתעורר הצורך להכריע בשאלה זו, וזאת מן הטעם שמעת שנקבע כי ישנן נסיבות אישיות בהפסקת עבודתה של המערערת בפנימייה, שבעטיין הוחלט לראותה כמקרה "חריג", אין עוד רלוונטיות לשאלה האם החריגות הינה תולדה של סגירת מגמה, סגירת בית ספר או פיטורים המוניים, שכן שאלת ההטבות, להן תהיה זכאית המערערת כתוצאה מהגדרתה כמקרה חריג, נגזרת ממילא מהנסיבות האישיות הפרטניות של המערערת, אליהן יש להתייחס. ה. למעלה מהדרוש אעיר כי מקובלת עלי עדותו של מר כהן, לפיה מידת הכוח וההשפעה שהייתה להסתדרות המורים בתיאום מהלכי הפיטורים והוצאתם לפרישה של חמשת המורים מבית הספר תקומה, רבה הייתה מזו של המערערת, שהייתה המורה היחידה במוסד החינוכי בו עבדה ואשר לא היוותה קבוצת לחץ מערכתית: "לצערי, הסתדרות המורים לא תמיד נוקטת במהלכים גדולים או רציניים על כל פגיעה במורה בודד, זה בד"כ בסיטואציה של כלל המערכת..." (עמ' 17 לפר' מיום 22.5.2006 שורות 17-20). ו. הגם שבמבחן התוצאה ההחלטה שנתקבלה בעניינה של המערערת הטיבה עם המערערת פחות מההחלטה שנתקבלה בעניינם של המורים מבית הספר "תקומה", לא סברתי שדי בכך כדי לבסס עילת הפליה כלפי נציבות שירות המדינה, וזאת לאחר ששוכנעתי כי נציבות שירות המדינה שקלה לגופם של דברים את נסיבות המקרה של המערערת, החליטה להכיר בה כמקרה חריג, ואף העלתה גם את שיעורי הקצבה ב-5%. ז. מושכלות יסוד הן כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בהחלטתה, אלא אם נמצאו בה פגמים היורדים לשורש ההחלטה. בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות (רענן הר זהב, המשפט המנהלי הישראלי פרק 15, 435 (1996) והאסמכתאות שם). ח. אף כאשר העמדתי את הדברים במבחן עקרון ההגינות, לאור טענת ההפליה, לא סברתי כי המערערת קופחה משמעותית ביחס לקבוצת המורים שזכו לאחוז נוסף, וזאת לאחר שעמדתי על קיומו של ההבדל בכושר המיקוח לניהול המו"מ שניהלה הסתדרות המורים בעניינם של חמשת המורים אשר זכו להעלאה של עד 6%, ובכך שמדובר בהפרש של אחוז בודד. ט. לפיכך שוכנענתי כי נציבות שירות המדינה עשתה את המוטל עליה ולא ראיתי לנכון להתערב בשיקוליה בעניין ולקבוע שיעורי קצבה שונים מאלה שקבעה נציבות שירות המדינה. 4.3 התביעה לשישה חודשי הסתגלות א. המערערת תבעה בכתב הערעור להעניק לה שכר בגובה 6 חודשי הסתגלות. ב. המדינה מצידה, טענה בסעיף 12 לכתב ההגנה, כי המערערת איננה זכאית כלל לדמי הסתגלות מהטעם הבא: "על פי "אמות המידה למתן חודשי הסתגלות ו/או הסבה מקצועית לעובדי הוראה הפורשים מן השירות בתנאי גמלאות ו/או פיצויים (להלן: "אמות המידה"), עובד הוראה המתקיימים בו 2 מתוך התנאים המפורטים זכאי לחודשי הסתגלות ו/או הסבה מקצועית. בתובעת לא מתקיימים 2 מתוך התנאים המפורטים, ולפיכך אינה זכאית לחודשי הסתגלות ו/או הסבה מקצועית. אמות המידה מצ"ב, מסומנות ד'" ג. אין בידי לקבל את טענת המדינה בהקשר זה, שכן עיון באמות המידה שצירפה המדינה לכתב ההגנה (נספח ד') מלמד כי הציטוט המופיע בכתב ההגנה הינו חלקי וקטוע. מכתב ההגנה נשמט חלקו השני של התנאי המקים זכאות לדמי הסתגלות, זה הקובע כי מקרים שהוכרו כחריגים יידונו בוועדה מיוחדת שתקבע את זכאותם לדמי הסתגלות, אפילו אין מתקיימים בעניינם 2 מתוך התנאים שנקבעו: מי שהתקיימו בו 2 מתוך הסעיפים האמורים מעלה ניתן יהיה לאשר עד 3 חודשי הסתגלות; מקרים חריגים שאינם עונים על אמות המידה הנ"ל ידונו בוועדה מיוחדת שתקבע לצורך העניין על ידי מנהל האגף. ד. בחקירתו הנגדית הודה העד מטעם המדינה, מר נתן, כי עניינה של המערערת כלל לא הובא לדיון בוועדה המיוחדת שאמורה הייתה לדון ולהחליט האם להעניק למערערת דמי הסתגלות (עמ' 9 לפר' מיום 19.12.2005 שורות 15-16) : "ש. נכון שבמקרה של המערערת, לא הועבר הנושא לוועדה מיוחדת ת. לא, לא הועבר לועדה מיוחדת." ה. ועדת חריגים של רשות מנהלית, מעצם טיבה, הינה גוף מעין שיפוטי המקבל החלטות הנתונות לביקורת שיפוטית. מכאן שועדת חריגים מחויבת בהליך קבלת החלטות שעיקריו ועקרונותיו נקבעו בהלכה הפסוקה. בהקשר זה נפסק כי " …החלטה חייבת להיות, בכל מקרה, תוצאה של בדיקה עניינית, הוגנת ושיטתית; ואם, לאור אופיו של העניין, נדרשות בדיקה ומחשבה חוזרות ונשנות, אין לדחות את הפנייה החדשה במחי יד ובלי עיון הולם, תוך הסתמכות בלעדית על העובדה, כי לבעל הסמכות הוענק שיקול הדעת להחליט בעניין, או תוך דבקות בהחלטה הקודמת, אשר ייתכן שהיא טעונה שינוי" (ראו פסק הדין בעניין ע"ע (ארצי) 1091/00 אלעד שטרית - קופת חולים מאוחדת, דינים ארצי לג (53), 24 (2000) והאזכורים שם) ו. באי הקמת ועדה מיוחדת שתדון בשאלת זכאות המערערת לדמי הסתגלות, כבכל מקרה בו נידון עניינו של עובד שפוטר בנסיבות חריגות, נהג משרד החינוך במערערת בחוסר הוגנות ופעל בניגוד לחובתו שנקבעה באמות המידה שהוגדרו על ידו. ז. כתוצאה מכך קופחה המערערת באופן משמעותי, שכן ההחלטה לשלול ממנה את מענק ההסתגלות נתקבלה ללא דיון בוועדה, בלא שנתאפשר לה להציג טיעוניה ולהגיש מסמכים רלוונטיים, כפי שהודה מר נתן בחקירתו: "הועדה מונחית על ידי הקריטריונים שנקבעו במסמך הזה (יג') ואם אין מספיק מסמכים בפני הוועדה, מבקשים תסקיר סוציאלי" (עמ' 9 לפר' מיום 19.12.2005 שורות 6-7) ח. בסיכומי המדינה, טענה המדינה, לקיומה של ועדה שהתכנסה בעניינה של המערערת, אשר דנה והחליטה שלא לאשר למערערת מענק הסתגלות: "עניינה של המערערת נבחן היטב על ידי הועדה לעניין אישור חודשי הסתגלות במשרד, אשר דחתה את בקשת המערערת למענק של חודשי הסתגלות, משהמערערת לא עמדה בקריטריונים האחידים למתן מענק כאמור" (סעיף 5 לסיכומי המדינה). ט. ואולם, כפי שהעיד מר נתן בפנינו, הועדה לאישור חודשי הסתגלות איננה הוועדה המיוחדת שאמורה הייתה לדון בבקשתה המערערת למענק הסתגלות על רקע היותה מקרה חריג. מכאן שלא ניתן לרפא את הפגם שנפל באי כינוס הוועדה המיוחדת, על ידי כינוסה של ועדה רגילה, המוסמכת להכריע במקרים שלא הוכרו כמקרים חריגים. י. נציג ההסתדרות, מר כהן, הציג בפנינו שתי דוגמאות למקרים חריגים נוספים של פיטורים בסמוך לגיל פרישה, על רקע נסיבות חיצוניות שנעשו באותה עת ואשר בהם קיבלו המורים הפורשים מענקי הסתגלות ממשרד החינוך: האחד היה פיטורי חמישה מורים מבית הספר "תקומה" אשר נסגר, והשני היה פיטורי מנהל מוסד חינוכי בעקבות סגירת מוסד חינוכי אשר פעל בפנימיית נוער. יא. המדינה מצידה, לא הביאה בפנינו כל אסמכתא שתסתור את הנתונים שהוצגו ואף לא הציגה בפנינו, ולו דוגמא יחידה, למקרה בהם פוטר מורה, בנסיבות דומות שבהן נדרש לעזוב את מקום מגוריו, ועל אף זאת נשללו ממנו דמי הסתגלות. יב. כעולה מן הראיות שהוצגו בפני בית הדין ולא נסתרו, אישר משרד החינוך לכל חמשת המורים שפוטרו ארבעה חודשי הסתגלות, כאשר על פי החלטת משרד החינוך התווספו לכל אחד מן המורים מספר נוסף של חודשי הסתגלות - איש איש על פי מצבו האישי : "כמו כן מומלץ בנסיבות המיוחדות, לאשר למורים 4 חודשי הסתגלות ובדיקה לפי מצבם האישי של המורים להגדלת חודשי ההסתגלות" (נספח טו' לתצהיר המערערת). יג. עוד עולה מן המסמכים כי המנהל אשר התגורר עם בני משפחתו בכפר הנוער אותו נאלץ לעזוב, קיבל מענק של תשעה חודשי הסתגלות: "כמו כן יהיה זכאי ל-6 חודשי מענק הסתגלות חד פעמי + 3 חודשים בגין סגירת מסגרת וסך הכל ל-9 חודשי מענק הסתגלות בתשלום חד פעמי" (נספח יד' לתצהיר המערערת). יד. מר נתן, אשר העיד מטעם המדינה התייחס בדבריו לצורך האמיתי שבתשלום מענק הסתגלות לעובד אשר בעקבות פיטוריו נדרש לעזוב את מקום מגוריו עם בני משפחתו (עמ' 12 לפר' שורות 11-15): "ש. אם מורה שמפוטר בפיטורי צמצום, התגורר הרבה שנים באותו מוסד חינוכי, וצריך גם לעבור דירה, לשיטתך הוא זכאי לחודשי הסתגלות ת. זה לא שהוא זכאי, זה פתרון חריג, המקרה עצמו אני לא זוכר, שזה שיקול דעת של ועדה, של מערכת, אם זה סגירת פנימייה אתה מוציא אדם מהבית שלו." טו. מר כהן העיד כי בגל הפיטורים שביצע משרד החינוך בשנה הקודמת, שולמו מענקי הסתגלות אף בלא בחינה כלשהי של הקריטריונים, וכי בעת פיטורי מורים מפנימיית עין כרם היו מורים שזו ל-12 חודשי הסתגלות: "א. אני יודע. שנית, גם בלי קשר לקריטריונים, אני מכיר מקים רבים שבהם מורים קיבלו חודשי הסתגלות ובלי לפרט את הקריטריונים. היו כאלה שקיבלו והיו כאלה שלא. למשל בפיטורים האחרונים מלפני שנה, נקבע שכל המורים יקבלו חודשי הסתגלות. אני חוזר, בעניין מורי עין כרם, היו מורים שקיבלו עד שנה הסתגלות. לגבי הרי יהודה, לא השגתי את המורה שאני מכיר כדי לשאול אותה כמה קיבלו המורים אבל אני מוכן להשיג את הנתון" (עמ' 20 לפר' מיום 22.5.2006 שורות 11-16). טז. לאחר שעמדתי על כל אלה, הגעתי לכדי מסקנה כי דין תביעת המערערת לחודשי הסתגלות להתקבל במלואה. 5. סוף דבר 5.1 התביעה להעלאת שיעורי הקצבה נדחית. 5.2 התביעה למענק בשיעור של שישה חודשי מענק הסתגלות מתקבלת (להלן-המענק). 5.3 המדינה תשלם למערערת תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין את המענק (בערכיו ליום פרישת המערערת לגמלאות) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.8.1999 (מועד הפרישה לגמלאות) ועד היום. 5.4 המדינה תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד התובעת בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישולמו תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין. דיני חינוךפרישהמורים