ערעור זה הוגש על החלטת קצין תגמולים מיום 28.12.06 אשר קבעה כי מחלת הסוכרת סוג 1 (להלן : "המחלה" או "הסוכרת") ממנה סובל המערער לא נגרמה עקב השירות המשטרתי. רקע המערער יליד 22.04.59 התגייס לשירות צבאי בשנת 1978 בפרופיל 97 ושירת בחיל הנדסה קרבית כמש"ק פלסים (חבלן) עד לינואר 1981. בשנת 1981 התגייס המערער למשטרת ישראל ושירת כחבלן משטרה במרחב שרון והמשיך לשרת בתפקידו זה גם בעת הגשת הערעור הנדון. ביום 09.03.06 הגיש המערער תביעה למשיב להכיר במחלת הסוכרת ממנה הוא סובל ככזו שנגרמה או הוחמרה כתוצאה מהשירות. תביעת המערער נדחתה בהחלטת המשיב מיום 28.12.06, היא ההחלטה נשוא הערעור, אשר נסמכה על חוות דעתו של ד"ר גפל מיום 18.06.06 לפיה אין מקום להכיר בקשר בין מחלתו של המערער לבין השירות. על החלטה זו הוגש הערעור הנדון. טענות המערער 6. לטענת המערער עם גיוסו למשטרת ישראל ולאחר תקופת ההכשרה הבסיסית הוצב לשירות כחבלן משטרה במשטרת ישראל. 7. לטענתו במסגרת תפקידו כחבלן משטרה טיפל באירועים רבים של פיגועי טרור בהם עסק בפירוק מטענים וחגורות נפץ, נטרול מטעני חבלה של מחבלים מתאבדים, השמדה של אמצעי לחימה כולל מטעני נפץ ורימונים, הפעלת רובוט לנטרול מטענים, טיפול שוטף בזירות באירוע פיגועים המוניים, כולל בדיקת גופות מחבלים מתאבדים, אמצעי לחימה ומטענים על גופות ועוד. 8. לטענת המערער השנים 2001 ו- 2002 טרום פרוץ מחלת הסוכרת, התאפיינו בתקופה ביטחונית רגישה מרובה בפיגועי טרור קשים. כאשר במסגרת עבודתו כחבלן הוזעק לזירות אירועים ונדרש לבצע עבודתו במקצועיות, תוך שהוא נתון לסכנת חיים ודאית וממשית ושעה שחיי אדם היו מונחים על הכף. בעקבות אירועים אלו מצא עצמו המערער בסכנת חיים תוך שהוא שרוי בפחד רב, וסבל מאירועים חוזרים ונשנים של דחק נפשי קשה. 9. בנוסף לאמור טוען המערער כי נגרם לו דחק נפשי קשה בעקבות אירוע טרור שאירע ביום 30.07.02 כאשר במסגרת תפקידו כחבלן נקרא לזירה בכפר קאסם של אירוע טרור, על מנת לנטרל חגורת נפץ שנתפסה בחזקתו של מחבל מתאבד שנתפס על ידי כוחותינו, וכי לאחר חקירה הסגיר המחבל את מיקום החגורה שהוחבאה. לטענת המערער המדובר באירוע חריג ביותר בעל רמת סיכון גבוהה מאוד וסיכון ממשי ביותר לחיים עקב אופיו של המטען, וכי המערער ביצע את המשימה תחת לחץ נפשי כבד תוך שהוא נתון בסכנת חיים ברורה ומיידית, כאשר נטרול המטען נעשה תחת עיניהם הפקוחות של סגל הפיקוד של המחוז שצפה במתרחש מרחוק, ותוך ידיעה כי כבישים רבים באזור המרכז נסגרו לכל זמן נטרול חגורת הנפץ, שלקח למערער 3 שעות. על פעולה זו קיבל המערער תעודות הוקרה והצטיינות. 10. לטענת המערער מחלתו נגרמה או לכל הפחות הוחמרה בשיעור גבוה בשל אירועים חוזרים ונשנים של דחק נפשי אליהם נחשף במהלך שירותו. 11. המערער הגיש חוות דעת מטעמו של פרופסור מיכה רפפורט מיום 30.03.07 בהתייחס לקשר בין דחק נפשי למחלת הסוכרת מציין פרופסור רפפורט את הדברים הבאים : "על סמך הבנתנו היום של התפתחות מחלת הסוכרת התלויה באינסולין קיים קשר מבוסס בין מצבי דחק נפשי והופעת המחלה. קשר זה מתבסס על מנגנונים פתופיזיולוגים, נתונים בחיות מעבדה ועבודות בחולים. לא ניתן להגיע למסקנה גורפת לגבי כלל החולים. אי לכך בקביעת הקשר בחולה מסוים יש לבחון כל חולה לגופו בהתבסס על הערכה של עוצמת הדחק הנפשי, על סמיכות הדחק להתפרצות המחלה, נוכחות גורמים אפשריים אחרים שתרמו להופעת המחלה ועל מאפייני החולה כגון משקל, גיל פעילות גופנית ורקע משפחתי. ...." 12. בהתייחס לקשר בין הדחק הנפשי לפריצת מחלת הסוכרת אצל המערער מציין פרופסור רפופורט את הדברים הבאים : "מהאמור ברקע המדעי ניתן להבין שקיימת אסכולה רפואית מבוססת ובעלת משקל הנתמכת ע"י מומחים לסוכרת בארץ ובעולם כולל הנחיות רשמיות של האגודה הישראלית לסוכרת המאגדת את מרבית הדיאבטולוגים המומחים בעלי השם בישראל והאגודה האמריקאית לסוכרת שהיא גוף הקובע בעולם בתחום הסוכרת, הרואה בדחק לסוגיו השונים גופני ונפשי גורם בעל משמעות חשובה ביותר היכול בתנאים מסוימים להביא לפרוץ מחלת סוכרת גלויה. מהאמור ניתן גם להסיק שהויכוח העיקרי כאשר מובא לדיון מקרה של הופעת סוכרת והקשר לדחק גופני ונפשי מתמקד בכל מקרה לגופו והשאלה לכן היא האם עוצמת הדחק, תגובת החולה לדחק וסמיכותו של הדחק להופעת המחלה תומכים במקרה הפרטי התומכים בקשר סיבתי בין הדחק והסוכרת. נסיבות המקרה מראות ללא כל צל של ספק שמחלת הסוכרת של מר ט. פרצה לאחר שהיה נתון במשך תקופה ארוכה בדחק נפשי משמעותי ביותר ואף קיצוני במשך שרותו כחבלן פעיל במשטרה. אירוע חשוב במיוחד המהווה דוגמא ברורה לסוג הפעילות ומצבי הדחק של מר ט. הוא האירוע המתואר מחודש יולי 2002 בו היה נאלץ לפרק "פצצה מתקתקת" כשזמנו קצוב והיה שרוי בדחק נפשי עז ביותר. חשוב גם להדגיש שמצב הדחק אצל מר ט. נמשך ללא הפסקה עד פרוץ מחלת הסוכרת אצלו. ברור שמתקיימת לכן במקרה זה גם סמיכות האירועים. מהלך אירועים זה שקדם לפרוץ מחלת הסוכרת אצל מר ט. מדגיש לכן את עוצמת הדחק, סמיכותו לפריצת המחלה ואת העדר גורמי סיכון אחרים שניתן לתלות בהם את האשם לפרוץ המחלה...". טענות המשיב 13. לטענת המשיב המערער שירת שירות ארוך ולא הוכיח כל אירוע חריג בשירותו, וכי אף אין סמיכות זמנים בין האירוע מיום 30.07.02 לפרוץ מחלת הסוכרת שאובחנה בסוף שנת 2003. 14. עוד טוען המשיב כי למערער היו גורמי סיכון של עודף משקל חוסר פעילות גופנית ועישון שגרמו לסוכרת. 15. המשיב הגיש חוות דעת של ד"ר דב גפל מיום 18.06.06 בסיכומה ציין ד"ר גפל את הדברים הבאים : "מר מ. ט. לוקה בסוכרת שאובחנה בהיותו בן 44 שנה. בתחילה נאמר לו שהוא לוקה בסוכרת סוג 2 ועל כן טופל בהתאם. בהמשך, על סמך מציאת נוגדנים בדמו, האבחנה שנמסרה לו היתה שהוא לוקה בסוכרת סוג LADA והוא אכן קיבל בנוסף גם זריקות אינסולין. אין ספק שמר ט. נחשף במהלך שירותו במשטרה למצבי לחץ פיזיים ונפשיים חריגים מתוקף עיסוקו באיתור וניטרול מטעני חבלה. על פי הספרות הרפואית המערבית, והניסיון הקליני, מתח נפשי לא מוכר כגורם להתהוות סוכרת מהסוג שלעיל. מסקנתי הינה, שאין קשר סיבתי בין תנאי שירותו במשטרה של מ. ט. , ובין מחלת הסוכרת בה הוא לוקה". 16. בנוסף הגיש ד"ר גפל חוות דעת מגיבה מיום 10.02.08 בחוות דעת זו התייחס ד"ר גפל למאמרים אליהם הפנה פרופסור רפפורט וחזר על עמדתו כי לא קיימת אסכולה התומכת בטענה כי דחק נפשי יכול לגרום למחלת הסוכרת. דיון והכרעה 17. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת העדויות בתיק אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל. להלן ננמק החלטתנו. 18. במקרה הנדון הצדדים אינם חלוקים על העובדה כי המערער נחשף לדחק נפשי במהלך עבודתו, וכי בשנים 2001-2002, נחשף לדחק נפשי חריג וזאת בשל אירועי פיגועי טרור רבים בהם עסק בפירוק מטענים וחגורות נפץ, וכן כי בחודש יולי 2002 נחשף לאירוע חריג של נטרול חגורת נפץ. הננו סבורים כי בנסיבות העניין בהן חל שינוי בעבודתו של המערער באופן שבמשך תקופה מסוימת נחשף לסוג עבודה שונה מהסוג אליו הורגל בו נחשף לפיגועים וכן לביצוע עבודה שונה ובכללה נטרול חגורת נפץ אליה לא נחשף בעבר, כאשר באירוע מחודש יולי 2002 דובר על חגורת נפץ אשר כללה 11 מטעני חבלה ביחד (ראו עדותו של המערער בעמוד 9 לפרוטוקול שורות 12-42), הרי שיש בכך כדי לקבוע כי המערער נחשף לדחק חריג, אשר לא היווה חלק מעבודתו עד אותה התקופה ואשר גרם לו ללחץ נפשי כפי שטען. יוער כי חיזוק לכך ניתן למצוא בבדיקות תקופתיות מיום 25.04.02 בו ציין המערער כי עבודתו הוא חשוף גם ללחץ נפשי (מסמך 429 בתיק הרפואי). 19. לאור האמור השאלה אותה על הוועדה לבחון היא האם יש קשר בין דחק נפשי לבין מחלת הסוכרת, והאם הדחק הוא אשר הוביל להתפרצותה של המחלה אצל המערער. שאלת הקשר והוכחת קיומה של אסכולה התומכת בקשר בין דחק נפשי לפריצתה של מחלת הסוכרת היא שאלה אשר טרם הוכרעה בפסיקה, וניתנו בה החלטות שונות על ידי הוועדות אשר דנו בתיקים אלו, ולעניין זה אף התייחס בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין רע"א 8495/09 חנן בן אסייג נ' קצין תגמולים (פורסם במאגרים המשפטיים, 12.01.10) על ידי כבוד השופט דנציגר, בו הצטרף השופט דנציגר לעמדתו של בית המשפט העליון ברע"א 471/06 ר.פ. נ' קצין תגמולים, כי ראוי שתוקם ועדה אשר תכלול מומחים אשר אינם מחווים דעה לבקשת צד מתיקים מסוג אלה אשר תחווה דעתה העדכנית בשאלה שעניינה הקשר בין דחק נפשי למחלת הסוכרת. 20. אף כי טרם הוכרעה המחלוקת בעניין קיומה של אסכולה התומכת בקשר בין דחק נפשי לבין פריצתה של מחלת הסוכרת הרי שבמקרים של דחק נפשי חריג הכיר בית המשפט בקשר בין התפרצותה של המחלה לבין השירות, כאשר נקבע כי כל מקרה ייבחן לגופו [ראו לעניין זה ע"א (חי) 4814/99 כהנא צבי נ' קצין תגמולים (לא פורסם, 02.10.2000)]. עוד נציין כי אף אם לא הוכח קיומה של אסכולה הרי שבהתאם לפסק הדין בעניין רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים. פ"ד נ(1), 529, הטוען להכרה בזכות לפי חוק הנכים אינו חייב לבסס את תביעתו על אסכולה רפואית והוא רשאי להוכיח כי בעניינו נגרמה או הוחמרה המחלה עקב תנאי השירות שלו. היו מקרים בהם וועדות שונות קבעו כי יש להכיר בין פריצתה של מחלה מסוימת לבין השירות אף בהעדר הוכחתה של אסכולה רפואית וזאת כאשר הוכחו תנאים מיוחדים ואירועים קיצונים אשר יוחדו לשירות. 21. המערער כאמור תמך את ערעורו בחווות דעתו של פרופסור רפפורט אשר קבע כי יש קשר בין דחק נפשי לבין התפרצות מחלת הסוכרת כאשר מנגד המשיב הביא את חוות דעתו של ד"ר גפל אשר קבע כי לא קיימת אסכולה התומכת בקשר בין פריצת המחלה לבין דחק נפשי . לעניין הוכחת קיומה של אסכולה הפנה ד"ר רפפורט לספר של נלסון מהדורה 18 משנת 2007, לעניין זה טען ד"ר גפל (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 1-14 ) כי יש הבדל בין גורם הדק לבין קשר סיבתי. וכי מדובר במצב בו המחלה קיימת ומקוננת בגוף והלחץ הנפשי יכול להיות טריגר המוציא מהכוח לפועל את המחלה, עוד ציין לעניין זה ד"ר גפל כי זה רק יכול להיות טריגר (may), וכי במאמר כתוב כי הביטוי serious life events, כאשר עניין זה נתון לפרשנויות, וכי אירועים אלו מהווים אך טריגר להוצאת המחלה מן הכוח אל הפועל (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 29-41). 22. במקרה הנדון אין חולק כי המערער היה חשוף במשך השנים 2001-2002 לדחק נפשי קיצוני אשר לא אפיין את עבודתו כעניין שבשגרה, כאשר אף נושא חגורת הנפץ היה משהו אשר המערער לא נחשף אליו עד לאותה העת ואשר גרם לו ללחץ נפשי (יוער כי ככל שהמשיב חולק על נושא זה לא הובאו על ידו ראיות לסתור את עדות המערער בעניין), וכי מחלתו של המערער התגלתה רק בבדיקות שנערכו לו בחודש דצמבר 2003 (בדיקות מיום 25.12.03 - ראו מסמכים 156-157 בתיק הרפואי). לעניין זה טען המשיב בסיכומיו (טענה אשר לא נטענה על ידי המומחה מטעמו) כי לא קיימת סמיכות זמנים בין התפרצותה של המחלה לבין הדחק הנפשי אליו נחשף המערער, המשיב הפנה למכתב מיום 2.1.97 של פרופסור קבילי ז"ל, היועץ הרפואי של המשיב אז, אשר התייחס לנייר העמדה של האגודה הישראלית לסוכרת משנת 1996 (אליו הפנה מומחה המערער) ובו נכתב כי המלצות הפאנל אינן מהוות אסכולה כי אם פשרה בין חברי הוועדה ועל כן יש לבדוק כל תיק לגופו. יחד עם זאת, מציין פרופסור קבילי באשר לסוכרת מסוג 1 (להבדיל מסוכרת מסוג 2) באותו מכתב כך : "האסכולה הרפואית המודרנית המופיעה בספרי הלימוד היא כי הסכרת מטיפוס 1 עשויה להתפתח תוך "מעט עד הרבה שנים מאותו ארוע" few to many years. זהו ציטוט מספר לימוד קלאסי לרפואה פנימית שמקובל בכל העולם המערבי. יחד עם זאת מוסכם הן בספרי הלימוד והן בתוך הפנל שארוע קשה וחריג, גופני או נפשי, בסמוך מאד להתגלות הסוכרת ניתן ליחס לו תפקיד של גורם לחשיפת הסכרת וגורם להאצת התהליך. לאור כל זאת אני מציע לשנות את מדיניותנו כדלקמן: להכיר בקשר לשרות רק על סמך בדיקה של רופא מטעמנו ולהכיר בכל מקרה לגופו, כבעבר. כהנחייה כללית להכיר בקשר של גרימה בסכרת שהופיעה אצל חייל אשר עברו כשלוש שנים מתחילת שרותו חובה או קבע." 23. לאור מכתבו של פרופסור קבילי ז"ל, למרות שנכתב לפני יותר מעשור, אך בשים לב ששני הצדדים נסמכים עליו, ומשום שטענת המשיב לעניין פער הזמנים לא נתמכה בחוות דעת המומחה מטעמו, הרי שאין לקבל את הטענה כי במקרה הנדון עצם העובדה כי מחלתו של המערער התגלתה רק לאחר שנה וחמישה חודשים ממועד נטרול חגורת הנפץ יש בה כדי לשלול את הקשר הסיבתי בין המחלה לבין שירותו של המערער. יחד עם זאת, אנו סבורים כי במקרה הנדון, בשים לב לגילו של המערער, לעובדה כי המדובר בשירות ארוך אשר ההנחה לגביו כי במשך שנות חיים ועבודה רבות יפרצו אצל המשרת שירות ארוך מחלות והפרעות שממילא היו פורצות אצלו במשך השנים, ממש כפי שהן מתפרצות אצל אחרים שאינם משרתים בצבא או בכוחות הבטחון, ובשים לב כי האירועים התרחשו בשנים 2001-2002 ואירוע פירוק חגורת הנפץ היה ביולי 2002, כאשר המחלה התגלתה בגופו של המערער רק בסוף דצמבר 2003 (25.12.03), הרי שיש לקבוע כי במקרה הנדון המחלה הוחמרה על ידי השירות ולא פרצה עקב השירות. 24. בהתייחס לטענות המשיב באשר לגורמי סיכון מהם סבל המערער כגון חוסר פעילות גופנית, עישון ועודף משקל הרי שאין בטענות אלו של המשיב, אשר לא נתמכו בחוות דעת המומחה מטעמו, כדי להשפיע על החלטת הוועדה בעניינו של המערער, וזאת בשים לב כי חקירת מומחה המערער (ראו חקירתו הנגדית בעמוד 6 לפרוטוקול) לא חיזקה טענות המשיב כי גורמי סיכון אלו הם אשר השפיעו על התפרצות מחלת הסוכרת אצל המערער. לסיכום 25. דין הערעור להתקבל ונקבע קשר של החמרה בשיעור של 50% בין מחלתו של המערער, סוכרת מסוג 1, לבין השירות. 26. המשיב ישלם למערער הוצאות חוות דעת רפואית עד לסך של 3,500 ₪ כנגד המצאת קבלה, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. 27. התיקים הרפואיים יוחזרו למשיב. 28. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. 29. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים. ניתנה היום, ‏ז' אייר תש"ע‏, 21 אפריל 2010, בהעדר הצדדים. ד"ר חנינא קכל חבר עינת רביד, שופטת יו"ר הועדה עו"ד יהודית ארבל חברה התחום הנפשינפגעי פעולות איבהטרורלחץ נפשי / מתח נפשיסוכרת