פסק דין זה ניתן בהמשך להמרצת הפתיחה בה נתבקש בימ"ש זה להצהיר כדלקמן: המכולה המסומנת E03710 על תכולתה, לרבות זו המפורטת בתעודת משלוח מס' 020629HKGAS המצויה בנמל אשדוד במסוף קונטרם אשדוד בע"מ שייכת למבקשת, נמצאת בבעלותה הפרטית, וכי למשיבה 1 אין כל זכויות מכל סוג ומין במכולה זו. המשיבה 1 אינה רשאית להטיל הגבלות ו/או עיקולים על המכולה, השייכת למבקשת, בשל חוב או חובות כלשהם של המשיב 2, וכי למבקשת אין כל יריבות עם המשיבה 1. מר יוסי מאיה, מנהל המכירות של המבקשת, הגיש תצהיר בתמיכה לבקשה ובו נטען, בין השאר, כדלקמן: ביום 25/3/04 רכשה המבקשת את כל תכולת המכולה נשוא הבקשה, אשר הכילה 3,090 זוגות נעלים. בגין רכישת הנעלים העבירה המבקשת למשיבה 2 הסך של 163,800 ₪. ביום 2/4/04 פנתה המבקשת למחסני ארובה בבעלות חברת קונטרם בנמל אשדוד לשם שחרור המכולה אותה רכשה מהמשיב 2. לתדהמתו הודיע לו מנהל המחסן כי ביום 1/4/04 הוטל עיקול צד ג' על המכולה על ידי המשיבה 1, וזאת במסגרת הליכי הוצאה לפועל אשר ננקטו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל בהרצליה. מהודעת העיקול התברר כי העיקול הוטל בשל חובו של המשיב למשיבה בסך של 20,325.26 ₪. עם העברת התקבול הנ"ל לידי המשיב, חתמו המשיב והמבקשת על שטר העברת בעלות על כל תכולת המכולה, לשם תשלומי המס בגין שחרור המכולה והעברתה לידי המבקשת. המצהיר מפנה לרשומון על יבוא טובין לארץ - נספח ד', על שם המבקשת, מיום 30/3/04. עוד ביום 30/3/04 העבירה המבקשת לאגף המכס סך של 28,593 ₪ בגין אגרת מכס ותשלום מע"מ. המצהיר מתאר בתצהירו פניות סרק לב"כ המשיבה לבטל הליכי העיקול אשר לא נענו כלל, בין השאר מאחר והודיע ב"כ המשיבה כי המשיב חייב לה כספים נוספים בהיקף של 150,000 ₪. במסגרת בקשת ביניים, בוטל העיקול אשר הוטל על המכולה כנגד הפקדת מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל בקופת בית המשפט, והסכום הנ"ל אכן הופקד בהתאם. המשיבים לא הגישו כתבי תשובה או תצהירים כלשהם בעקבות הגשת המרצת הפתיחה. מר יוסי מאיה נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה, העיד, בין השאר, כי עמיל המכס קיבל את המסמכים ממי שקנו ממנו את הסחורה, וכי ראה את שטר המטען אשר הומצא לו על ידי כפיר עדי. מר מאיה נשאל מדוע לא צירף העתק של שטר המטען לתובענה, והשיב כי הוא לא ידע כי היה צורך בכך. שטר המטען זוהה על ידו במהלך החקירה והוגש לתיק לאחר שסומן מש/1. עוד עלה מהדיון כי התשלום עבור הסחורה בוצע באמצעות שיק דחוי, כאשר מועד הפירעון טרם הגיע נכון ליום התנהלות הדיון. מר מאיה הוסיף והעיד כי בעת שקיבל את הסחורה לא ידע אודות העיקול. הצדדים סכמו את טענותיהם בתום הדיון. ב"כ המשיבה 1 טען בסיכומיו כי הבעלות בטובין מיובאים עוברת אך ורק במסירת שטר המטען, כאשר שטר המטען לא הוצא על ידי המבקשת , אלא ששטר המטען הוסב לה עת באה לפדות אותו מהנמל, כאשר עולה ממש/1 כי שטר המטען הוסב לה ביום 2/4/04, יום לאחר הטלת העיקול. בהתייחס לקבלה נטען כי אין לה כל נפקות, מלבד היותה נלוות לשטר המטען. בנוסף לכך נטען כי אין בכך ששולמו מסים על ידי המבקשת כדי להעיד על העברת הבעלות בטובין. ב"כ המבקשת השיב לטענות ב"כ המשיבה וטען כי שם היבואן ברשומון מציין את שם המבקשת ביום 30/3/04, וכי בשלב זה הטובין כבר הגיעו לארץ, ועל כן העברת הבעלות הושלמה. ב"כ הצדדים בקשו להגיש פסיקה לביסוס טענותיהם. ב"כ המבקשת הגיש רשימת אסמכתאות לתיק בית המשפט ולעומת זאת ב"כ המשיבה 1 הגיש הודעה ובה טענות משפטיות ועובדתיות מעבר להפניה לפסיקה. ב"כ המבקשת הגיש התנגדות לצירופה של ההודעה, כאשר מדובר במהותה בהשלמת סיכומים, כאשר הצדדים סכמו את טענותיהם ביום הדיון ולא ניתנה לצד זה או אחר רשות להשלים את סיכומיו. דיון למעשה בפנינו שאלה אחת ומרכזית - האם עיקול אשר הוטל על טובין אחרי רכישת הטובין על ידי צד ג' אולם לפני הסבת שטר המטען בפועל, תקף ומחייב. בהעדר גירסה עובדתית מטעם המשיבה, וכן בהעדר טענות בדבר קנוניה בין המבקשת ובין המשיבה 2, או טענות בדבר חוסר תום לב או העדר תשלום תמורה בגין הטובין, יש לקבוע כי המבקשת אכן שילמה כספים עבור הטובין בתום לב ובתמורה. אמנם לא הוכח בפועל כי השיק הדחוי אשר נמסר על ידי המבקשת נפרע בפועל, מאחר והדיון התנהל לפני מועד הפירעון השיק. יחד עם זאת, וכאמור לעיל, אין בפי המשיבה טענה אודות העדר הוכחת תשלום תמורה בגין הטובין, ועל כן כאמור אין מקום להכשיל את התובענה מטעם זה. העובדות במקרה דנן ברורות וההכרעה בתובענה נעוצה בתשובה לשאלה מתי עוברת הבעלות במיטלטלין נשוא התובענה, האם באמצעות שטר המטען בלבד, או שמא בהתאם ליום רכישת הטובין בפועל. המבקשת הגישה מסמכים שונים מהם עולה כי אכן נכנסה לנעלי המשיב 2 לצורך קבלת הטובין לידיה לפני מועד הטלת העיקול. ניתן לראות בקבלה - נספח ב' לתובענה, מיום 25/3/04, כי שולמו 140,001.72 ₪ בגין הטובין על ידי המבקשת. הדבר עולה בנוסף מתוך בקשת המבקשת מיום 28/3/04 לתשלום מסים עבור הטובין על ידי המבקשת, כאשר בנספח ד', רשימון על יבוא הטובין מיום 30/3/04 מופיע שמה של המבקשת בלבד. לעומת זאת שטר המטען מראה כי המשיבה 2 הינה הבעלים הרשומים של הטובין, כאשר אין כל מחלוקת באשר לעובדה כי השטר הוסב לטובת המבקשת ביום 2/4/04, יום לאחר מועד הטלת העיקול. ב"כ המשיבה 1 הפנה בהודעתו מיום 1/6/04 לע"א 603/83 צים חברת השיט הישראלית נ' אדרס חמרי בנין בע"מ, פ' מ(3) 365 בעמ' 371 בקבעו כי שטר המטען משמש כמה מטרות, כאשר בין השאר מעיד על זכות הקניין בנכסים הרשומים בו. בנוסף לכך נטען על ידי ב"כ המשיבה 2 כי כל עוד לא הוסב שטר המטען לאדם שלישי (המבקשת), הרי שלנפרע בו, המשיבה 2, מוקנות הזכויות הרשומות בו. ב"כ המשיבה הפנה בנוסף בהתייחס למהותו של שטר המטען לע"א 6260/97 פולסקה מורסקה נ' בנק נשיונל דה פריס - ניו יורק, תקדין עליון 2003(2), 2869, בעמ' 2875: "על טיבו של שטר מטען שטר מטען ממלא, מן הבחינה המשפטית, שלושה תפקידים. ראשית, הוא מהווה קבלה מאת המוביל לשולח המטען המעידה על מסירת המטען לרשות המוביל. שנית, הוא מהווה ראיה לחוזה ההובלה בין המוביל לבין שולח המטען. שלישית, שטר המטען הוא מסמך קנייני (Document of Title) המקנה למחזיק בו את הזכות לדרוש ולקבל את החזקה במטען הרשום בו." ב"כ המשיבה 2 הפנה בנוסף לפסיקה אשר קובעת כי שטרי מטען הינם סחירים, אולם טען כי במקרה דנן שטרי המטען הוצאו "to order" ומשמעות הדבר היא שמדובר בשטרי מטען למוכ"ז, שהעברתם מתבצעת במסירה בלבד. סעיף 39א לפקודת המכס אשר קובע כי: "תשלום מכס על ידי אדם אחר בהסכמת המנהל ובתנאים הנראים לו, רשאי אדם לקבל על עצמו את תשלום המכס על טובין, כולו או מקצתו, גם אם לא הוא שייבא אותם, ובמקרה זה דינו מיום מתן הסכמת המנהל, כדין מי שייבא את הטובין." מכאן נטען ע"י ב"כ המשיבה כי אין ההצהרה מלמד על זהות הבעלים של הטובין אלא בעיקר על זהות משלם המס. ב"כ המבקשת הפנה באסמכתאותיו לע"א 459/78 חברת בני פיפשקוביץ נ' חברת אבני יצחק ושות' בע"מ, לה(3) 169 ובין השאר לכך ש"הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". ב"כ המבקשת הפנה לפסקי דין נוספים כאשר רובם לא דנו כלל בסוגיות אשר קשורות ישירות לשטרי מטען. על אף חשיבות הדבר, כפי שעולה מן האמור לעיל, המבקשת לא מצאה לנכון לצרף לתובענה העתק מהסכם רכישה של הטובין, כאשר הוצהר בתצהירה כי הרכישה בגין הטובין בוצעה ביום 25/3/04. לאור זאת , אין אנו יודעים מהו מועד העברת הבעלות בטובין בהסכם, וזאת על רקע העובדה לפיה למרות הנפקת הקבלה הנ"ל, התשלום לא בוצע בפועל נכון ליום הסבת השטר מהמשיבה 1 למבקשת, ונכון ליום קיום הדיון בתובענה. הצגת הסכם רכישה, או התייחסות ספציפית לקיומו של הסכם בכתב או העדר קיומו של הסכם בכתב חיוני לצורך הוכחת התובענה. כפי שנקבע לעיל, שטר המטען הוא מסמך קנייני (Document of Title) המקנה למחזיק בו את הזכות לדרוש ולקבל את החזקה במטען הרשום בו." לאור זאת, קמה למבקשת הזכות לדרוש את המטען בפועל ביום הסבת השטר לשם המבקשת בפועל, קרי החל מיום 2/4/4 לראשונה ובהעדר הסבת השטר כלל, לא היתה באפשרותה של המבקשת לקבל לידיה את הטובין נשוא שטר המטען. כל שנותר, אם כן, הינה בחינת מהותו של שטר המטען כשטר קונסטטוטיבי או דקלרטיבי גרידא. טענת המבקשת לענין זה הינה כי שטר המטען הינו במהותו דקלרטיבי כגון רישון בעלות ברכב, כאשר הלכה ידועה היא כי הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד. לדעת הח"מ, שטר המטען הינו בעל מימד קוסנטיטוטיבי, כאשר ככל שנוגע למוביל עצמו, אין הוא רשאי לשחרר את הטובין לאחר ללא שינוי פרטי שטר המטען בהתאם. על כן, עד לקבלת שטר מטען מוסב לאחר, הבעלים המקוריים של הטובין כעולה משטר המטען הינו הבעלים של הטובין, וככזה, הודעת עיקול המגיעה לאותו מוביל קודם לשינויו של השטר, הנה תקפה. תוצאה אחרת תקשה על חיי המסחר ותערער את מעמד התובלה הימית. לאור האמור לעיל, כאשר, כאמור המבקשת לא טרחה להמציא תכתובות לגבי רכישת הטובין או ההעתק של הסכם הרכישה של הטובין, אשר יכלו בוודאות "לשפוך אור" על המועד המוסכם להעברת הבעלות במיטלטלין בפועל, הנני קובע כי העיקול תקף ואין מקום לבטלו. בקשת המבקשת, אם כן נדחית בזאת. כמו כן, הנני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה 2 סך של 2,500 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף לכך, הנני מורה לגזברות להעביר את הסכום אשר הופקד בקופת בית המשפט לצורך המרת העיקול למשרד ב"כ המשיבה 2, לעו"ד שריזלי. יחד עם זאת הנני מעכב ביצועה של העברת הסכום הנ"ל למשך 30 יום מהיום. המזכירות מתבקשת להעביר העתק מפסק הדין לצדדים. ניתן היום ביום 15/2/05 בהעדר הצדדים. מיכאל תמיר, שופטמכס