תביעת יורשים לפינוי חנות בשכירות

1. התובעים 3-4, בני משפחה ויורשיהם של התובעים 1-2, מרים X ואהרון X ז"ל (להלן: "המנוחים"), הגישו תביעה בסדר דין מקוצר, כנגד הנתבע לפינוי חנות הנמצאת בקרית אתא (להלן: "הנכס"), אשר הינם בעלי הזכויות בה. 2. רשות להתגונן ניתנה ביום 24/4/06 על-ידי כב' הרשמת ספרא-ברנע. 3. הרקע לסכסוך הוא שכירת הנכס על ידי הנתבע במשך למעלה מ- 20 שנה, כאשר במרבית שנות השכירות הסכם השכירות נעשה בעל פה. ביום 1/1/1999 נערך חוזה בכתב (להלן: "החוזה"). בחוזה הושכר הנכס לנתבע לתקופה של 12 חודשים החל מיום 1/1/1999. לנתבע ניתנה אופציה להארכת החוזה לשנתיים נוספות בשלמות או מידי שנה בשנה, אך בכל מקרה לא על תקופה שתעלה על שתי שנים מתום תקופת השכירות. לאחר חוזה זה, לא נחתם עוד חוזה שכירות בכתב בין הצדדים, והצדדים אינם חלוקים כי, הנתבע עמד בתשלומי השכירות. על החוזה משנת 1999 חתמו המנוחים ויתר התובעים כאן. 4. התובעים 3-4 טוענים, כי לאחר תום תקופת השכירות ב-1/12/2001 התחדש חוזה השכירות מכללא על-פי הוראות סעיף 19(א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א - 1971. בשלהי 2004 פנו לנתבע, באמצעות עו"ד גידי אינהורן ובעלה של התובעת 3 (להלן: "עו"ד אינהורן"), ודרשו חידוש חוזה השכירות או לחילופין פינוי המושכר. לאחר שהמו"מ על חידוש חוזה השכירות נכשל שלחו הודעה לנתבע, ביום 21/6/05, לפינוי המושכר תוך 90 יום. בפועל לא נחתם הסכם שכירות חדש בין הצדדים, לא הוארכה תקופת השכירות לתקופה שלאחר 21/9/05 והחזקת הנתבע בנכס, בעצמו או באמצעות אחרים, לאחר פקיעת החוזה המוארך ביום 1/12/2001, הינה ללא כל זכות ובלא הסכמת התובעים. 5. מנגד טוען הנתבע, כי הוא מחזיק בנכס ברציפות משנת 1983, ולנוכח יחסי אמון בינו לבין המנוחים לא נחתמו חוזי שכירות בכתב, למעט בשנת 1983 ובשנת 1999, אשר בכל הנוגע לאחרון נחתם ביוזמתו שלו, מכיוון שרצה להכניס שוכר משנה למושכר. בעקבות הסכמה זו הועלו דמי השכירות החודשיים של המושכר והוא מצידו ביצע על חשבונו, שינויים קלים, לשם התאמת הנכס לשוכר המשנה. המגעים בכל תקופת השכירות בנוגע לנכס נוהלו עם המנוחים. על-סמך הסכמת המנוח להשכיר את הנכס לטווח ארוך, השביח והשקיע בנכס בשווי של 82,650 ₪, כפי שעולה מחוות דעת המומחה מטעמו, האדריכל פורטל ניסים (להלן : "מר פורטל"). אשר על-כן, דרישת התובעים לפינויו, מהווה הפרה בוטה של ההסכמות בינו לבין המנוח ויש לאכוף עליהם להמשיך ולהשכיר לו את המושכר. לחילופין, במידה ויקבע כי יש לפנותו, יש להתנות את הפינוי בתשלום פיצוי הולם ובהשבת עלות השבחת הנכס, שתעמוד ביחס ישר לשווי ההשבחה. לנתבע טענות אפליה וקיפוח, כאשר כלפי שוכרים אחרים בבניין בו נמצא הנכס לתובעים היו דרישות אחרות (כמו למר יחיאל יונה). פרשת התביעה 6. מטעם התביעה העידו עו"ד אינהורן, ותצהירו הוגש וסומן כ- ת/1 והתובעת 3, אשר תצהירה הוגש וסומן כ- ת/2. 7. עו"ד אינהורן הצהיר כי הינו, בעלה של התובעת 3, ולאחר פטירת המנוח, נתבקש על ידי היורשים למלא את מקומו בניהול משא ומתן עם השוכרים לצורך חידוש ההסכמים. במסגרת זאת ערך הסכם שכירות לנתבע, ומשלא נענתה על ידי האחרון, הדרישה לחתום על ההסכם, נשלחו לו מכתבים ביום 1/11/2004 וביום 13/12/2004, ניתנה לו הזדמנות נוספת על-ידי היורשים להישאר בנכס תמורת תשלום דמי שכירות על-סך 1,000$. עו"ד אינהורן קיים עימו פגישות ביום 2/1/05 וביום 6/2/05, כאשר בפגישה האחרונה ערך פרוטוקול והוצע לנתבע הסכם שכירות הכולל את כל דרישותיו והנתבע מצידו יתחייב לפנות את המושכר בסוף תקופת השכירות ולהותירו AS IS. לאחר פגישה זו, הנתבע דחה את פניותיו וסרב לחתום על הסכם השכירות. בכל התקופה האמורה שילם שכ"ד בסכום ששולם עובר לפטירת המנוח. עו"ד אינהורן העיד כי, הוא נכנס לתמונה למול הנתבע ביחס לנכס, לקראת סוף שנת 2004. אין חובה חוקית להציע לנתבע חוזה שכירות זהה כמו שהוצע, למר יחיאל יונה, בנכס בין 28 מ' המצוי באותו המבנה בו נמצא הנכס של הנתבע (חוזה השכירות עם מר יחיאל הוגש וסומן כ- נ/1). ההשקעות בנכס לא נעשו על דעת התובעים, אם כי ייתכן ובמשך הזמן נודעו להם. הוא עצמו לא שלח מהנדס בנייה או ארכיטקט לבדוק את טיב הבנייה, שכן הוא אינו יורש. 8. התובעת 3 הצהירה, כי אמנם המנוח היה הגורם אשר ניהל את המו"מ למול השוכרים השונים, ובכלל זה הנתבע, בנכסים השייכים למשפחתם, אך הדבר נעשה תמיד בידיעתם, ותוך התייעצות עם כל התובעים. היא לא ידעה על מו"מ נפרד שנוהל עם הנתבע ותוצאותיו. מה גם, שכל אחד מבעלי הזכויות בנכס חתם באופן אישי על ההסכם, על-כן, לא ניתן לומר כי, אחד מהאחים יכול היה להתחייב בשמם של האחרים. לאחר פטירת המנוח, בנה נעם, המנהל את הנכס, ועו"ד אינהורן החלו לטפל בנושא חידוש הסכמי שכירות עם שוכרי החנויות לרבות הנתבע. במסגרת חובתם החוקית להקטנת הנזק, הסכימו לקבל תשלום מהנתבע עבור השימוש במושכר, על אף היותו משיג את גבולם. במסגרת חקירתה הוסיפה, כי לא זכור לה אם פגשה את הנתבע בשנת 99 במעמד חתימת ההסכם. ייתכן כי "דברים קטנים ביחס לנכס לא הובאו לידיעתם, אבל דברים גדולים כן". המנוחה בפועל קיבלה את דמי השכירות וכל זמן שהייתה בחיים הייתה המנהלת, אולם כשלא יכלה עוד, נכנס המנוח לתמונה. אין בידיעתה, מהם התיקונים אשר הנתבע ביצע בנכס משנת 99 עד 2003, היות ולא הייתה עד כדי כך מעורבת, ומה שווי השקעתו, אם כי ביצוע ההשקעה אינו שנוי במחלוקת. הנתבעת 3 לא שללה את האפשרות לביצוע תיקונים במושכר על חשבון הנתבע. התובעת 3 אישרה, כי במהלך 25 שנות ישיבת הנתבע בנכס, יצר יחסי אמון מיוחדים עם המנוחים, עד כדי כך שעד שנת 99 לא ידוע על חוזי שכירות נוספים שהיו. פרשת ההגנה 9. מטעם ההגנה העיד מר ניסים פורטל, חוות דעתו הוגשה וסומנה כ- נ/2, מר ראובן סעדון (להלן : "מר סעדון"), אשר תצהירו הוגש וסומן כ- נ/3, והנתבע אשר תצהירו הוגש וסומן כ- נ/4. 10. מר פורטל אמד את עלות השיפוצים שבוצעו על-ידי הנתבע בסך 82,650 ₪. השיפוצים כללו: בניית 2 וטרינות חדשות, כולל דלתות, וסילוק הישנות - 12,000 ₪; שיפור החזית ע"י אדני שיש - 1,200 ₪; החלפת גלריה + מדרגות - 23,000 ₪; תקרה דקורטיבית ותאורה חדשה - 4,600 ₪; ריצוף קומה ראשונה בקרמיקה - 4,800 ₪; הנחת שטיחים בגלריה - 2,600 ₪; קירות גבס - בנית חדר ומטבחון - 6,200 ₪. דלת וסורג - 1,650 ₪; התקנה במטבח של בערה, שיש, ארון וריהוט - 7,100 ₪; 2 מערכות מיזוג - 14,000 ₪; מערכת טלפונית מפוצלת - 2,500 ₪; שילוט - 3,000 ₪. מר פורטל העיד, כי הוא אדריכל במקצועו, ולא הוסמך לשמאות. חוות הדעת נכתבה על-סמך נוכחותו במקום וראיית הדברים שנעשו. הערכתו מבוססת על מחיר השוק ממוצע לאותה תקופה ולא על סמך ספרו של "דקל", שהמחירים שם גבוהים יותר. הוא שאל את הנתבע לגבי כוח המזגן, עשה סקר בשלוש חנויות דומות וחשב את הממוצע. רשם את מה שראה במקום ושאל בעלי מקצוע על מה שראה. לא הוצגו בפניו חשבוניות. אינו יודע להעריך את ההשקעה לאחר השימוש. ישנה ירידת ערך וגם עליית מחירים. בזמן השיפוצים לא נכח במקום או הכין תוכניות, וייעוצו התבסס, כאשר למשל היה צורך בהחלפת ויטרינה, שאלו הנתבע, איזה פרופיל איזה צבע. הוא יודע מה עשו שם אבל הוא לא תכנן. הוא פקח על העבודות באופן לא פורמאלי כחבר. בשנת 2003 החל השיפוץ, אולם אינו יודע כמה זמן ערך, כל פעם נעשה משהו אחר. במידה שהנתבע יעזוב הנכס, יהא ניתן להוציא ממנו רק את הטלפונים, המיזוג והשילוט. 11. מר סעדון הצהיר כי, הוא שוכר המשנה בנכס ושכר מהנתבע את הקומה הראשונה החל משנת 1999. בישיבה אשר התקיימה בין המנוח לנתבע נכח, והיה עד להסכמת המנוח לשיפוץ הנרחב, אשר בוצע לאחר מכן על-ידי הנתבע, להבעת כוונתו לאפשר לנתבע לשכור את המושכר "ללא הגבלה", היות והנתבע "שוכר טוב". תוכן שיחה זו זכור לו היטב, ובעקבותיה ידע כי, יוכל להמשיך ולשכור את הקומה הראשונה מהנתבע למשך שנים רבות נוספות. במסגרת חקירתו העיד כי, המנוח היה אצלו בחנות עם הנתבע. המנוח שאל, מדוע לא מחליפים את הוטרינה בקיר, ואז עלה נושא השיפוץ. המנוח הסכים שישפצו וישארו בנכס עוד שנים, הוא גם התלוצץ עם הנתבע, שאין לו חוזה כבר הרבה שנים והוא אף פעם לא אמר לו לצאת מהמבנה. הוא לא נשא בעלויות השיפוץ ואינו זוכר זמן ערך השיפוץ, אלא שבוצע בהדרגה. לשאלה האם הוצגה בפני המנוח בשיחה הזו תוכנית לשינוי של קונסטרוקטר, נגר או מערכות מיזוג אוויר השיב: "אהרון אף פעם לא היה לו נייר ביד, אצלו היה הכל בפה והוא אמר כל מה שהוא חשב באותו רגע. אף פעם הוא לא בא עם איזה תוכנית" (עמ' 18, ישיבה מיום 4/1/07). מר סעדון לא ידע על הסכם שנחתם בין הנתבע לבעלי הנכס ב-1999, אינו יודע על קיומם של בעלי בית, אלא ידע רק שהמנוחים הם הבעלים. מול הנתבע חתם על חוזה השכירות עם אופציה ולא היה חשוב לו לדעתם אם ישנם עוד בעלים ולקבל את הסכמתם, שכן למולו ישב המנוח אשר נתן את הסכמתו להיכנס למבנה, ואותו הוא מכיר בעיקרון. את השאר לא הכיר עד שלא התחיל "כל הבלאגן הזה, ומקרה המוות של המנוח בפתח חנותו". כאשר נכנס לחוזה ארוך טווח, הסתמך על דברי המנוח, וידע שהנתבע אדם ישר שלא ירמה אותו. 12. טענות הנתבע, כפי שעולות בתצהירו, מופיעות בקצרה בפתיח של פסק-הדין. במסגרת תצהירו הצהיר, כי במהלך כל השנים שימש הנכס כמשרד שלו, בו נהל ומנהל את עסקיו וענייניו, ובין היתר מנהל משרד לתיווך נדל"ן וחברת בנייה והשקעות (נופי ישראל בע"מ ש.ב. בנייה והשקעות בע"מ). התערערות היחסים בינו לבין התובעים 3-5, החלה על רקע נסיבות מותו הפתאומיות של המנוח, לאחר שלקה בליבו, בסמוך לאחר שיחה טלפונית שקיים עימו, ומאז פטירתו דומה כי, התובעים 3-5 גמלו בליבם לפנותו מהנכס, כאשר בתחילה עד כמה שהובהר לו, הם לא ידעו כלל כי הוא השקיע בנכס והשביחו. משהבין כי, התובעים 3-5 יעשו כל שלאל ידם כדי לפנותו מהנכס, סבר כי הפתרון והנכון והטוב לשני הצדדים הינו פינויו ומציאת שוכר מתאים שיקנה ממנו את השקעתו וכך יקטנו נזקיו, ואכן מצא שוכר כזה. בהתאם נשלח מכתב בנידון לתובעת 3, אלא שהיא במכתב נגדי לא הסכימה לשוכר חלופי שיוצע על ידו ודחתה על הסף שוכר כזה, שפנה אליה. התובעים מרוויחים והתעשרו על חשבונו מהשבחת הנכס על ידו, סך של 300$ בחודש, מבלי שהשקיעו אגורה. באשר לפרוטוקול שצורף לתצהירו של עו"ד אינהורן, פרוטוקול זה משקף אולי דברים שהוסכמו על ידי עו"ד אינהורן, אך אינו משקף את ההסכמות שלו. הוא לא הסכים לפנות את המושכר בתום 3 שנים ממועד עריכת הפרוטוקול ולהשאיר במושכר את כל השקעתו. במסגרת חקירתו העיד כי, בעת החתימה על החוזה ב- 1/1/99, היו כמה אנשים שהוצגו בפניו כמשפחתה של המנוחה. הודגש בפניו ונכתב במפורש (סע' 10 לחוזה), שדה פקטו המשכירה הינה המנוחה והמנוח הוא עוזרה. כל החשבוניות שולמו לה והיא קבלה את דמי השכירות. שישנה בעיה בנכס, פנה למנוחים. הסיבה שלא פנה לתובעים להשכרה ארוכת טווח, על-אף שידע בשנת 99, שבשביל לחתום על החוזה לא רק המנוחים מחליטים הינה, שלא היה ויכוח ביניהם. הייתה הסכמה, נאמר לו מפורשות שהוא משלם יותר מאחרים, אין להוציאו והוא שוכר טוב. יתר בעלי הבית לא היו צד אקטיבי בחוזה. התובע אישר בחקירה הנגדית, כי קוזז המע"מ בגין הוצאות השיפוץ בניהול עסקיו. אין לו פחת על הציוד שהשקיע, הוא קנה 10 מזגנים, 2 הוקצו למשרד ו- 8 לבתים אותם בנה. המשרד הוא חלק מהעסק (הנכס), זה מוכר במס הכנסה. המזגן הוכר כהוצאה. עת רצה בעריכת השיפוץ הנרחב, פנה למנוח, ופגישה התקיימה בנוכחות מר סעדון. המנוח אמר לו שהם נמצאים כבר 20 שנה וחידוש השכירות הוא אוטומטי, בלי שיגיד דבר. תשקיע ותישאר פה. אינו יודע מדוע בקשתו מהמנוח לערוך חוזה חדש לא נענתה. הסיבה שלא פנה לקבלת אישור מהמנוחה לשיפוץ הינה, תשובתו החד משמעית של המנוח שאין בעיה, מה גם שהמנוחה כבר לא הייתה אקטיבית כמו קודם, כמעט שלא דברה עימם. לא כל דבר שאל את המנוח, רוב המקרים אמר לו ושתפו, היחס ביניהם היה חברי. מ"חור שחור" עשה שני עסקים טובים. לעניין טיוטת החוזה אשר קיבל לעסקו בסוף שנת 2004 מאת עו"ד אינהורן, היתה מקפחת ולא עסקית. אדם בעל עסק שהשקיע כל כך הרבה, לא יסכים לשנה אחת של שכירות, גם מעל המחיר. כן, רצה להינות מהשקעותיו, ולא היה משקיע אם היה יודע שלא יהנה מהם. 13. הצדדים הגישו סיכומיהם, התובעים ביום 4/2/07 והנתבע ביום 1/4/2007. במסגרת סיכומיהם, חזרו הצדדים על עיקרי טיעוניהם, כפי שפורטו עד עתה, בהוסיפם כדלקמן: א. סיכומי התובעים - ב"כ התובעים טען, כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה ובנטל השכנוע מבחינת "המוציא על חברו, עליו הראיה" להוכחה, כי נחתם בינו לבין המנוח הסכם שכירות בע"פ, ועל כן יש לו מעמד של שוכר עפ"י דין, ולפיכך יש לו זכות להמשיך ולהחזיק בנכס. בנוסף טוען ב"כ התובעים, כי במסגרת תביעה זו - תביעת פינוי, לא ניתן לנהל תביעה נזיקית או תביעה לדמי שכירות ראויים, ולפיצוי בעבור הנזקים, מה גם שהנתבע לא עמד בחובתו להקטין נזקים, ובכך הפר את הוראת סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 (להלן: "החוק"), שכן על הנתבע היה להסכים ולהתקשר עם התובעים בהסכם שכירות שהוצע לו לתקופה של 3 שנים, החל מתחילת שנת 2005, באותם דמי שכירות. אילו עשה כן, הרי שהיה יכול לממש את השקעתו למשך 3 שנים נוספות, ולאחר מכן היה בודק אפשרות לחדש את ההסכם. באשר למר פורטל, אין מקום לראות בעדותו עדות מומחה. אמנם מר פורטל הינו אדריכל מוסמך, אך היכרותו את השיפוצים שערך הנתבע בנכס לא נעשתה במסגרת מקצועו כאדריכל. הוא לא קיבל שכר בגין עבודתו, ונתן ייעוץ ופיקוח בפועל מדי פעם במקום. הערכת השווי נעשתה באופן שאינו מקצועי, שכן אינו שמאי, ההערכה רלוונטית לשנת 2006, ולא כפי שצריך - לשנת 2003, ולא קיבל לידיו חשבוניות או קבלות. במהלך חקירת הנתבע, נתגלה כי מימון השיפוצים וההשקעה בנכס נעשו ע"י חברה של הנתבע, ולא על-ידו באופן אישי. הנתבע מודה, כי קיזז את המע"מ, ודיווח על ההוצאה בספרי החברה. משמע, שככל שנבקש ליישם את ההטבה במס על הסכומים שבחוות הדעת, נגלה כי בפועל ההשקעה של הנתבע מומשה זה מכבר. ב. סיכומי הנתבע - מניתוח העדויות והעובדות אשר הונחו בפני ביהמ"ש עולה באופן ברור, כי הן התובעים 3-5 והן הנתבע ראו במנוח שלוח ונציג של יתר התובעים בכל הנוגע למושכר, לרבות ביצוע פעולות משפטיות על כל המשתמע מכך, מכוח דיני השליחות אשר מוסדרים בחוק השליחות, תשכ"ה - 1965. באשר לחוות דעת המומחה, הימנעותם של התובעים מלהציג חוות דעת מומחה מטעמם אומרת דרשני, ומעידה כי חוות דעת כזאת, היה בה בכדי לחזק את האמור בחוות הדעת של מר פורטל. אילולא אחז הנתבע בכל הקבלות הרלוונטיות, כפי שדורשים ממנו התובעים, הרי שלא היה טורח להגיש חוות דעת מומחה בעניין זה מטעמו. המומחה הפגין ידע מקצועי נרחב, תוך שהוא יורד לפרטי פרטים, וגם העובדה כי הערכתו נכונה לשנת 2006, אין בה כדי להטיל דופי בחוות הדעת. העובדה, לפיה השבחת הנכס נעשתה ע"י הנתבע באמצעות משאבים אשר סופקו ע"י חברה בבעלותו, אין בה כדי לפגום שעלות השבחת הנכס בשווי שוק לשנת 2006 עומדת על סך 82,650 ₪. למותר לציין גם, כי דרישת התובעים לנתבע לחשוף את ספריו, אינה אלא עזות מצח, וניסיונם לפעול בכובע של רואה-חשבון לצורך ביצוע חישובי פחת הינו חובבני ובלתי מקצועי. הנתבע, בהיותו אדם מעשי, פעל להקטין את נזקיו, שעה שמצא שוכר חליפי לנכס, אשר הסכים לשכור את הנכס לאחר שיישלם לו את עלות השבחתו, דא עקא, שהתובעים הם אלו שטירפדו כל נסיון מצידו להקטין את נזקיו. התובעים חייבים להשיב לנתבע את עלות ההשקעה מכוח האמור בסעיף 9(א) לחוק החוזים, ומדיני עשיית עושר ולא במשפט, וסעיף 21(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. דיון 14. דין התביעה להתקבל, כך שעל הנתבע לפנות את הנכס. עם זאת, על התובעים 3-5 לשלם פיצוי בגין השבחת הנכס. כפי שיפורט להלן, אין בפניי נתונים מדוייקים, ועל כן, על דרך האמדן, הסכום המגיע לנתבע הוא 20,000 ₪. 15. הנתבע טוען כי, הובטח לו על ידי המנוח, שיוכל לשכור את הנכס לתקופה ארוכת טווח של 10 שנים, תמורת השבחת הנכס. מנגד, טוענים התובעים 3-5 כי, הבטחה זו לא הוכחה, ולחילופין למנוח לא הייתה סמכות לחייב את יתר הבעלים, מכאן שכריתת החוזה בשמם בטלה מעיקרה. עדותו של הנתבע חוזקה ע"י עדות מר סעדון וההגיון הפשוט: אדם לא ישקיע ממיטב כספו בנכס אשר יעמוד לרשותו זמן קצר בלבד. מנגד, התובעים לא הוכיחו, כי המנוח לא הבטיח לנתבע כאמור, ואף לא הוכיחו את טענתם, כי המנוח לא יכל להתחייב בשמם. כל האמור על ידם הוא בגדר עדות שמיעה מהטעם, שלא נכחו בפגישה בה הביע המנוח את הסכמתו לנתבע, לביצוע השיפוץ הנרחב. עו"ד אינהורן נכנס לתמונה לאחר פטירת המנוח (סעיף 4 ל- ת/1). התובעת 3 העידה מחד שהמנוח היה נציגם וכל דבר שסוכם או נעשה הובא לידיעתם (עמ' 8 ישיבה מיום 4/1/07), אולם מאידך יתכן ודברים קטנים לא הובאו לידיעתם (עמ' 8 ישיבה מיום 4/1/07). המנוחה היא שניהלה את הנכס ודמי השכירות הועברו אליה. המנוח נכנס לנעליה, משלא יכלה היא לעשות עוד כן. לתובעים 3-5 לא היה בנכס יד ורגל. ההסכם, עליו חתמו ביום 1/1/1999, בו סויגו הם כצדדים פורמליים בלבד, מדבר בעד עצמו: "...הותנה והוסכם בין הצדדים כי ידוע לשוכר כי המשכירה בפועל היא גב' מרים X, מכח הסדרים פנימיים בין יחידי המשכיר, ודמי השכירות ישולמו לה במלואם ולשאר היורשים אין כל חלק בהם וכי חתימתם על הסכם זה הוספה מטעמים פורמליים בלבד". התובעת 3 לא ידעה לומר כיצד התבטא הקשר בין המנוח לשוכרים ולא זכרה באם פגשה את הנתבע בשנת 99, במועד חתימת ההסכם (עמ' 8, ישיבה מיום 4/1/07). היא אף לא ידעה מה היו התיקונים שהנתבע בצע בנכס בשנים 1999 עד 2003, מהטעם שלא הייתה עד כדי כך מעורבת (עמ' 9, ישיבה מיום 4/1/07). מנגד, מי שיכול להעיד יותר מכל על ההבטחות שניתנו לנתבע, הוא הנתבע בעצמו ומר סעדון. מר סעדון, שלכאורה האינטרס שלו בתביעה מופחת מהאינטרס של הנתבע, אישר שהמנוח ניהל את קשריו עם הנתבע ועימו בעל פה, וכי המנוח הסכים לשיפוץ תמורת הישארותם בנכס למשך שנים. 16. לאור האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא, כי התובעים 3-5, הסכימו לכאורה לחוזה בעל פה שנערך בין המנוח לנתבע, בין אם בשתיקה או בהתנהגות. הא ראיה, התובעת 3 אישרה, כי לא שלחו לנתבע הודעת פינוי למרות שהוא המשיך לשבת בנכס לכאורה בזמן שלא היה צריך לשבת בו, ואף אישרה, כי הנתבע יצר יחסי אמון מיוחדים עם המנוחים (עמ' 10 ישיבה מיום 4/1/07). גם אם היה מקום בעירוב התובעים 3-5 בקבלת ההחלטות, אין להטיל כל דופי ואשמה בהתנהגות הנתבע, שכן התובעים 3-5 הציגו בפניו מצג למשך תקופה ארוכה, כי אינם מעורבים בניהול המושכר, ולאחר מות המנוחה, המנוח הוא נציג המשפחה והוא הרשאי לקבל החלטות מטעמה, ואליו הלכה למעשה פנה הנתבע כדין, לקבלת אישור, עובר לביצוע ההשקעה בנכס. 17. עצם העדת התובעת 3 בלבד, מקרב יורשי המנוחים, פועלת לחובת התובעים, שכן אילו היה כגרסתם, חזקה עליהם שלא היו נמנעים מהבאת ראיה והיו מעידים את כל היורשים, ופורשים בפני בית-המשפט את דרך קבלת ההחלטות המשפחתיות. יתר על כן, התובעים כשלוּ בכך שלא הביאו להעיד את בנה של התובעת 3, שכן לגרסת האחרונה אחרי פטירת המנוח, בנה אשר נהל את הנכס פנה אל הנתבע ובקש ממנו לחתום על החוזה (עמ' 10 ישיבה מיום 4/1/07). 18. עם זאת, יש להורות על פינוי הנתבע מהנכס, המחזיק בנכס ללא חוזה בכתב, ובניגוד לחוזה משנת 1999. ההסכם בע"פ עם המנוח אינו יכול לגבור על החוזה בכתב. בנוסף, עו"ד אורי שרם, הביע במכתב שכתב לתובעת 3 ביום 21/6/05, את עמדת הנתבע לעזיבת הנכס, לאור האווירה העכורה שנוצרה בינו לבין התובעים ואי שביעות רצון הנתבע מסעיפי החוזה שהוצג לו על-ידי עו"ד אינהורן, וזאת לאחר שימצא מבנה ושוכר חליפי. כן, העיד הנתבע שמה שמונע ממנו את עזיבת המושכר הינה ההשקעה שהשקיע (עמ' 35, ישיבה מיום 4/1/07). הנתבע הגיש חוות דעת של מר פורטל על-פיה עלות ההשקעה שהשקיע נאמדת ב- 82,650 ₪. התובעים 3-5, טענו שלל טענות כנגד חוות דעת זו, אך לא הגישו כל חוות דעת נגדית מטעמם בכדי לסתורה. עם זאת, איני רואה לקבלה כלשונה וככתבה, משני טעמים: א. מר פורטל העיד, כי ניתן להוציא מהנכס את שלושת הרכיבים האחרונים בחוות הדעת, דהיינו מיזוג אוויר בשווי של 14,000 ₪; מערכת טלפונים וחשמל מפוצלת לקומת הגלריה בסך של 2,500 ₪ והצבת שילוט ומתקני שילוט, בשווי של 3,000 ₪. משמע, שבעת עזיבת הנכס יכול הנתבע לקחתם עימו ולא יגרם לו כל נזק בר פיצוי, בגין פינויו. ב. לא ניתן להתעלם מכך שלאורך השנים חלק מהציוד התבלה, ישנו פחת והאומדן של מר פורטל, נעשה על סמך מחירי השוק הממוצעים באותו זמן (עמ' 14, ישיבה מיום 4/1/07), מבלי שהוצגו לו קבלות או חשבוניות על ידי הנתבע לגבי ההשקעה (עמ' 36, ישיבה מיום 4/1/07). גם לא הוצגו בפניו כל תכניות, והערכתו היא גם של אדריכל ומצוי במחירים, אך גם כחבר, לטעמי. התובעים 3-5 טענו שההשקעה של הנתבע מומשה זה מכבר, עת קזז את המע"מ ודיווח על ההוצאה בספרי החברה. הנתבע אומנם מאשר כי קוזז בגינם מע"מ, עם זאת איני יכולה להסתמך על תחשיב התובעים 3-5, בלא שהוצג כל דו"ח מטעם רו"ח, לאישור תחשיב זה. בנסיבות העניין, פיצוי בסך של 20,000 ₪, בעבור ההשקעה הנדונה הינו הוגן וצודק. סיכומו של דבר 19. אני מורה על פינוי הנכס, נקי מכל אדם וחפץ, תוך 45 יום, וזאת על מנת לאפשר לנתבע להתארגן קראת פינויו. הנתבע ימשיך וישא בתקופה זו, בגין תשלומי השכירות. 20. התובעים 3-5 ישלמו לנתבע, תוך 45 יום פיצוי בסך של 20,000 ₪. 21. בנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.פינוי מושכרירושהפינוי עסק / חנותשכירותפינוי