לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין. על פי האמור בכתב התביעה התובעת ילידת 1957 עבדה כמוכרת בחנות של הנתבעת. עבודת התובעת התבצעה בעמידה, כאשר לפעמים ולצורכי עבודה היה על התובעת לשבת על כסא, שהונח במעבר צר בין דלפק המכירות לבין קיר החנות. ביום 29.3.01 התכוונה התובעת לשבת על הכסא לצורכי מנוחה, אחת העובדות שביקשה לעבור הסיטה את הכסא ממקומו, והתובעת אשר לא ראתה ולטענתה לא יכלה לראות כי הכסא הוסט, נפלה ונחבלה בגבה. בעקבות התאונה טוענת התובעת כי הפסיקה לעבוד. התובעת צירפה חוות דעת רפואית של מומחה בכירורגיה אורתופדית דר' רון ארבל, אשר מצא בבדיקתו "את תנועות ע"ש הצווארי תקינות ללא חסר נוירולוגי בגפיים. התנועה בע"ש המתני נמצאה מוגבלת באופן שבין קל לבינוני ובלחיצה נמצאה עצם זנב רגישה, לא נמצא חסר נוירולוגי בגפיים התחתונות למעט ירידה בתחושה ברגל שמאל שלא ע"פ פיזור אנטומי". המומחה מייחס את המצב האמור לעיל לארוע תיק זה. המומחה מוסיף כי בפגיעה הזו נגרמו: פריצת הדיסק במרווח S1 - L5 הגורמת להגבלה בתנועה ולכאבים בגב התחתון וברגל. כאבים בעצם הזנב, מצב המפריע במצבים של לחץ על עצם הזנב, כגון: בישיבה. המומחה הרפואי חווה דעתו כי לתובעת נכות לצמיתות בשעור 19%. הנתבעת, בכתב הגנתה, טענה כי אם אמנם היה הארוע המוזכר הרי הוא נגרם כתוצאה מחוסר תשומת לב של התובעת. הכסא היה עם גלגלים, שהיה מיועד לתזוזה ממקום למקום. הנתבעת מכחישה שהתרשלה, וטוענת כי מי שהתרשל זו התובעת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי אם עובדת של הנתבעת הזיזה את הכסא הרי זו תקיפה ובגין כך, על פי סעיף 25 לפקודת הנזיקין אין הנתבעת אחראית. הנתבעת הגישה את חוות דעתו של דר' ולנטין ז'טלני. מומחה זה קבע כי אין נכות תפקודית בעמוד שדרה צווארי. ישנה התכווצות יתר קלה של השרירים המותניים מצד שמאל הגורמים לשינוי קל בזווית הפזיולוגית התקינה של עמוד השדרה. התנועות בעמוד השדרה המתני תקינות. כמו כן לא מצא אצל התובעת רגישות בלחיצה על עם הזנב, ובמיפוי עצמות לא נמצאה עדות לחבלה מקומית לעצם זו. בצילומי רנטגן מצא המומחה דר' ז'טלני כי נראה שינוי קל בזוית התקינה של עמוד השדרה המתני, המעיד על חבלה מקומית קלה. מצב זה עשוי להסביר תקופות של כאבים בעמוד השדה המתני והפרעה תיפקודית קלה. דר' ז'טלני לא מצא בליטת דיסק פתולוגית שלוחצת על עצב. דר' ז'טלני העריך את נכותה של התובעת בשעור 5% לצמיתות. עקב הפער הגדול בין חוות הדעת הרפואיות שהגישו הצדדים, מינה ביהמ"ש את פרופ' אברהם גנאל כמומחה מטעם בית המשפט. מומחה זה מצא כי לתובעת 5% נכות צמיתה בגין הגבלה קלה ביותר בטווח תנועות עמוד שדרה מותני. באשר לנכות הזמנית נראה למומחה כסביר לאשר לה חצי שנה נכות זמנית של 100%. אין לצפות לשיפור או להחמרה במצבה של התובעת שנגרם כתוצאה מהארוע. תלונותיה נשמעות לפרופ' גנאל כאמינות ולא מומלץ לעבוד בעבודה פיסית או בעבודה המחייבת ישיבה רצופה ללא יכולת לשנות תנוחה לעיתים. אין המומחה רואה צורך בטיפולים פיזיוטרפיים או בטיפולים אחרים אך היא נזקקת ותזקק בעתיד לתרופות, אשר עלותן לפי הסוג והמינון. שאלת האחריות התובעת העידה על נסיבות הארוע. "ביום 29.3.01 עבדתי כמוכרנית משקפיים בחנות "אופטיקנה" בקניון רוטשילד בראשון לציון; במהלך עבודתי, עבדתי ליד הקופה, כאשר בין הקופה לבין הארונית שמאחוריה, נמצא מעבר צר, בו נמצא כיסא על גלגלים. הכיסא נמצא דרך קבע מאחורי הקופה, ואני ישבתי עליו לצרכיי העבודה. אני מדגישה, כי מיקומו של הכיסא הנו מאחורי הקופה באופן קבוע, והאדם שתמיד עובד על הקופה והמחשב שצמוד אליה (מוציא חשבונית, כרטיסי לקוח, גובה כספים ועוד) יושב במקום זה. בשלב מסוים הגיעה לחנות לקוחה, ואני קמתי מהכיסא לדבר עמה (הלקוחה היתה חרשת ואני שוחחתי עם הלקוחה בסימנים). לאחר שקמתי מכיסא, כאמור, חזרתי להתיישב, על מנת להוציא כרטיס לקוח, התיישבתי לאחור, הרגשתי שאני "יושבת באויר" "יושבת על ריק", נפלתי אחורה, וקיבלתי מכה חזקה בגב, בעצם הזנב ובראש. כאשר שכבתי על רצפה ראיתי כי הכסא הוסט מהמקום, ומאוחר לכך הבנתי כי עובדת אחרת של החנות, נדיה, הזיזה את הכיסא מהמקום כאשר אני עמדתי. נדיה לא הזהירה אותי כי הזיזה את הכיסא מהמקום, ואני התיישבתי אינסטנקטיבית על ריק, כי חשבתי שהכיסא במקום בו השארתי אותו רק לפני שניה, וזה גם המקום שלו. לא חשבתי שמישהו הזיז לי את הכיסא בזמן הקצר שקמתי, לא יידעו אותי כי הכיסא הוזז ממקומו, וגם לא חשבתי כי הכיסא הוזז מהמקום הקבוע שלו, במיוחד כאשר רואים שאני באמצע העבודה ליד הכיסא". התובעת העידה כי המקום היה צפוף וכדי לעבור צריך להזיז את הכסא. היא זוכרת שקמה ודיברה עם לקוחה כשרצתה לעשות פעולה של חזרה למקום הישיבה היא ישבה בחלל ריק. לפי עדותה היתה גב' נדיה בורד עובדת באותו מקום, צריכה לומר לה כי הזיזה את הכיסא. התובעת נחקרה בחקירה נגדית והשיבה כי עבדה עד למועד הארוע תקופה של 8 שנים. היא השיבה כי בדרך כלל גוררים את הכסא כאשר לא עובדים במחשב. פעולת ההזזה של הכסא לא היתה חד פעמית אלא הכסא הוזז לפי הצורך. התובעת ראתה את גב' נדיה, שהזיזה את הכסא, גב' נדיה באה לעזור לתובעת בעבודתה. גב' נדיה נגשה לארונית שמאחורי מקום עומדה של התובעת, והיא שהזיזה את הכסא. עוד השיבה התובעת כי במשך היום אם זז הכסא היא בודקת קודם שהיא מתיישבת, אך ביום הארוע היה לחץ בחנות והיא לא בדקה האם הכסא מאחוריה. גב' נדיה בורד העידה מטעם התובעת בעדותה מסרה כי: "בבוקרו של יום 29 למרץ 2001 דינה היתה בחנות והמוכרת השניה יצאה לסידורים בבנק, כך שדינה נשארה כמוכרנית יחידה. אני הייתי במעבדה כהרגלי ומנהל החנות היה בחדר הבדיקות. נכנסו כ- 5 לקוחות לחנות ויצאתי מן המעבדה (בה אני מצויה רוב היום) על מנת לעזור לדינה בטיפול בלקוחות. דינה קמה מכיסאה, אשר נמצא בין דלפק הקופה ומשטח העבודה לבין ארונית, על מנת לשוחח עם אחת הלקוחות. כשדינה קמה לשוחח עם אותה לקוחה היא עמדה במעבר שבין הארונית לבין משטח העבודה והקופה, כשהכיסא מאחוריה. ראוי לציין כי מיקום מושבה של דינה ומיקום הכיסא הוא שטח צר מאוד, כמעין מעבר, והכיסא הוא כיסא שעומד על גלגלים. כשטיפלתי בלקוחות אחרים, הייתי צריכה לקחת דברים שונים מן הארונית שנמצאת מאחורי הכיסא של דינה (כגון כרטיסי עדשות מגע, שרשראות, חומרים לטיפול בעדשות מגע וכו'). תוך שאני ניגשת לארונית על מנת להוציא ממנה דברים שונים באופן אינסטנקטיבי הזזתי את הכיסא, שכאמור, הוא על גלגלים, ומספיקה נגיעה קלה ביותר בכיסא על מנת שיזוז. חזרתי לטפל בלקוחות השונים שהיו בחנות ופתאום, לאחר כמה שניות, שמעתי רעש של נפילה". מנהל החנות מר ליאון סוזין אישר בעדותו כי במקום שהתובעת עומדת ליד הקופה יש כסא גלגלים, לפי המקובל בחנות. הכסא צריך להיות ליד הקופה ושם הוא עומד תמיד. הנתבעת לא הביאה ראיות מטעמה. מחומר הראיות שהובא לעיל עולה כי התובעת אמנם עבדה במקום צר שבו היה כסא גלגלים נייד. מי שעבר באותו מקום, כמו הגב' נדיה, היה מזיז את הכסא. התובעת עבדה 8 שנים במקום וידעה כי הכסא מוזז מידי פעם. היא נהגה לבדוק בטרם התיישבה על הכסא כי הכסא נמצא במקום מאחוריה, אלא שבעקרה זה, בגלל לחץ בחנות, לא בדקה. כדי לבחון האם יש אחריות לנתבעת יש לבחון בראש ובראשונה האם קיימת מצד הנתבעת כלפי התובעת חובת זהירות מושגית. מאחר וקיימים במקרה זה יחסי עובד ומעביד מתקיימת חובת זהירות מושגית. שאלה שניה הצריכה הכרעה היא האם קיימת חובת זהירות קונקרטית. חובה זו תחול כאשר הנתבעת יכולה היתה לצפות את הנזק מאדם סביר ובנסיבות הספציפיות של הארוע. האם היתה הנתבעת צריכה לצפות מאדם סביר שתהא פגיעה לתובעת במהלך הדברים הרגיל כתוצאה ממעשיה או מחדליה של הנתבעת, שיצרו סיכון בלתי סביר. לא הובאה כל חוות דעת של מומחה בטיחות (להבדיל בפסק הדין שצורף לסכומי ב"כ התובעת, שבו הובאה חוות דעת כזו - ת"א -שלום חיפה- 18324/98. עם זאת יש לבחון האם הועמדה לתובעת סביבת עבודה בטוחה, אשר היתה מונעת את הארוע נשוא תיק זה. אין מחלוקת, וגם מנהל חנות הנתבעת מאשר, כי הכסא עומד לפי המקובל בחנות ליד הקופה. אין ספק כי המקום היה צר ועובדים מידי פעם נגשו לארון שמאחורי התובעת להוצאת דברים והיו צריכים להזיז את הכסא. לפיכך היה מקום או לסלק את הכסא או לקבע אותו באופן שלא ניתן יהיה להזיזו. לפיכך הופרה במקרה זה חובת הזהירות הקונקרטית. אין גם ספק כי הנזק נגרם כתוצאה מהפרת חובת הזהירות הקונקרטית. רשלנות תורמת האם התובעת התנהגה בנסיבות המקרה כאדם סביר או שמא היה בהתנהגותה משום העדר סבירות בהגנה על עצמה. אין ספק כי אם התובעת, שידעה כי הכסא מוזז מידי פעם, היתה בודקת אם הוא נמצא מאחוריה, כפי שהעידה שפעלה בדרך כלל היה נמנע הנזק. לנוכח האמור אני קובע כי יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת בשעור 15%. הנזק המומחה מטעם בית המשפט פרופ' גנאל נחקר בבית המשפט על האמור בחוות דעתו. הוא העיד כי בדרך כלל נהוג להמתין שנה לפני קביעת נכות קבועה. יצוין כי מומחה התובעת בדק אותה כ-10 חודשים לאחר הארוע. טענת ב"כ התובעת כנגד קביעת פרופ' גנאל מתבססת על כך שהמומחה העיד כי מצבה של התובעת הוא כמו גל ובעת הבדיקה הגל היה במצב הנמוך ביותר. אין בכך כדי לפגום בחוות דעתו של המומחה פרופ' גנאל, שכן המומחה מחווה דעתו על מצבה של התובעת בעת הבדיקה ואין הוא צריך לעשות מעקבים אחרי התובעת לאורך תקופה. נזק לא ממוני באשר לכאב וסבל, לנוכח אמינות טענותיה בדבר הסבל וכן לאור אחוזי הנכות אני קובע לתובעת סך של 25,000 ₪. הפסדי השתכרות לעבר התובעת היתה בחופשת מחלה שנראתה לפרופ' גנאל כסבירה במשך 6 חודשים. התובעת השתכרה לפני התאונה סך של 3,500 ₪ לחודש. מאחר והתובעת קיבלה תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי יש להשלים את את ההפרש בין מה שקיבלה לבין משכורתה ובסה"כ 4,500 ₪ ובשערוך סך של 4,963 ₪. מיום תום חופשת המחלה ועד היום התובעת לטענתה לא עבדה כלל. התובעת העידה כי עברה הסבה מקצועית על פי קביעת המוסד לביטוח לאומי. אין ספק כי בתקופת ההכשרה המוסד לביטוח לאומי משלם שכר. התובעת פוטרה מעבודתה אצל הנתבעת. על פי האמור בהודעת הנתבעת צירפה התובעת מכתב מרופא תעסוקתי כי אינה כשירה לעבודה, ועבודתה הופסקה ביום 4.2.02. על פי הודעת הנתבעת היא לא שבה לעבודה מאז התאונה. למעט העובדה שהתובעת עברה הסבה מקצועית לא הובאו ראיות על מקומות עבודה שבהם נסתה התובעת לעבוד ולא התקבלה. לנוכח האמור התובעת לא הוכיחה כי לא היתה מסוגלת לקבל עבודה מתאימה. אני מוכן לחשב הפסד הכנסה בשעור 5% לאותה תקופה. לפיכך בגין כך אני פוסק סך של 12,026.70 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד התובעת סיימה קורס מזכירות רפואיות ויש לשער כי תקלט בעבודה. אני אחשב את הפסד השתכרותה לפי 5%, דהיינו סך של 34,938.80 ₪. הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות מאחר ומדובר בתאונת עבודה על התובעת לקבל את מבוקשה לענין זה מהמוסד לביטוח לאומי. עזרת צד ג' על פי חוות דעתו של פרופ' גנאל ובהתחשב בכך שלא הובאו כל ראיות למעט עדותה של התובעת אני פוסק סכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך 15,000 ₪. סך כל הפיצוי הינו 91,928.50 ₪. ניכויים מהסכום האמור יש לנכות את מענק הנכות שמשוערך לסך 27,238 ₪. כמו כן יש לנכות את פיצויי הפיטורין בסך 38,000 ₪ (עפ"י עדות התובעת). אמנם ב"כ התובעת בסיכומי תשובתו מתנגד לניכוי פיצויי הפיטורין, אך עפ"י האמור בספרו של קציר "פיצויים בשל נזקי גוף" פרק 341 יש לנכות סכום זה. לפיכך סכום הפיצוי הינו 26,690.50 ₪. מסכום זה יש לנכות רשלנות תורמת בשעור 15%. סך כל הפיצוי שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הינו 22,687 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בנוסף לאמור לעיל את הוצאות המשפט, כולל המומחים הרפואיים, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ע"י התובעת ועד לתשלום בפועל ע"י הנתבעת. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום. המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים. ניתן היום י"ט בניסן, תשס"ו (17 באפריל 2006) בהעדר הצדדים. א. קידר, ש ו פ ט תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילהעצם הזנב