לפני בקשה להצהיר כי הדירה ברחוב בן גוריון 25/12 ברמלה הידועה כגוש 5810 חלקה 27 תת חלקה 5 (להלן: "הדירה") היא של המבקש בלבד. א. עובדות שאינן במחלוקת הזכויות בדירה רשומות בשמה של המשיבה ובשמו של בעלה המנוח, אחיו של המבקש. הדירה משמשת למגורי המשיבה (ובחיי בעלה, גם למגוריו) מאז נרכשה על ידם ב-22.7.1983 (ראה חוזה מכר, נספח ו לבקשה). ב-11.7.1993 נחתם על ידי המבקש, אחיו המנוח והמשיבה חוזה מכר (נספח א לבקשה, להלן: "החוזה") לפיו מכרו המשיבה ובעלה המנוח למבקש את זכויותיהם בדירה בסכום של -.100,000 דולר. על פי האמור בחוזה שילם המבקש סך של -.10,000 דולר במעמד החתימה ואת היתרה התחייב לשלם בשני תשלומים: -.60,000 דולר ב-10.8.1993, ו-30,000 דולר במעמד מסירת החזקה ורישום הזכויות בשם המבקש, לא יאוחר מ-31.12.1993. ב-22.7.1993 העמיד משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק") הלוואה בסך -.120,000 ש"ח למימון העיסקה כנגד משכון זכויות המבקש על פי חוזה המכר. את כספי ההלוואה העמיד המבקש לרשות המשיבה ואחיו המנוח. ב. עובדות במחלוקת המבקש טוען כי "הוסכם בעל-פה שהמשיבים יכולים לקנות הדירה בחזרה באותו סכום ושהמשכנתא תשולם על ידי המשיבים עד שיקנו הדירה בחזרה... למעשה עד היום לא נקניתה הדירה בחזרה על ידי המשיבים והמשכנתא שולמה על ידי המבקש עד לפני 6 חודשים בערך". מנגד גירסת ההגנה היא כי המבקש סייע להם בכך שנטל עבורם הלוואה מהבנק, והוסכם שהמשיבים יפרעו את ההלוואה, ועם פרעון ההלוואה לא תהיינה למבקש תביעות כלשהן. המשיבה טוענת כי היא שילמה, ועדיין משלמת, את תשלומי המשכנתא באופן סדיר. את הגשת התביעה מסבירה המשיבה בתרגיל על דחיית חיזורי המבקש. אשר לחוזה המכר, לשיטת המשיבה זה נעשה למראית עין כדי לאפשר קבלת המימון הבנקאי, וסוכם בין הצדדים כי עם פרעון ההלוואה, לא תהיינה למבקש תביעות כלשהן. ג. דיון והכרעה ביסוד התובענה הנחה כי חוזה המכר משקף עיסקה אמיתית לפיה הדירה נמכרה למבקש, כאמור בחוזה. עובדות מוכחות מעבר לכל ספק סביר מפריכות את גירסת המבקש: 1. אין חולק שלא דווח על העיסקה לרשויות המס. 2. אין חולק כי המבקש לא רשם לטובתו הערת אזהרה (ראה נספח רישום, נספח י לבקשה). 3. אין חולק כי החזקה בדירה לא הועברה מעולם למבקש. 4. אין חולק כי המבקש לא דרש מהמשיבה למסור לו את החזקה בדירה. 5. בסעיף 4 לחוזה נקבעה התמורה ונקבעו מועדי התשלום. בתצהיר התומך בתובענה אין התייחסות לביצוע התשלומים. ככל שמדובר בתשלום הראשון -.10,000 דולר, שבחוזה נכתב ששולם במעמד חתימת החוזה, רשאי היה המבקש לראות בחוזה ראיה לביצוע התשלום. לא כן התשלום בסך -.60,000 דולר שעל פי האמור בחוזה נועד להשתלם ביום 10.8.93, וסך -.30,000 דולר שעל פי האמור בחוזה נועד להשתלם ב-21.12.93. בעניינם של 2 התשלומים הללו המבקש לא טען בתצהירו מאומה. בחקירתו הודה למעשה שלא שילם את התשלומים הללו לאחר חתימת החוזה, וגרס שאת התשלום האחרון בסך -.30,000 דולר שנועד להשתלם ב-31.12.93 במעמד מסירת החזקה ורישום הזכויות בשמו, שילם עוד לפני חתימת החוזה. מגירסת המבקש לפיה התשלום האחרון בסך -.30,000 דולר שולם עוד בטרם נחתם החוזה נובעת מאליה המסקנה כי לשיטת המבקש גם התשלום שקדם לכך, סך -.60,000 דולר שולם לפני חתימת החוזה. זו גירסה מופרכת על פניה. אם כל התשלומים שולמו לפני כריתת החוזה, מדוע לא אושרה קבלתם בחוזה, כפי שנעשה בעניין הסך של -.10,000 דולר? ומדוע נדחה מועד המסירה ל-31.12.93 והותנה בתשלום -.60,000 דולר ולאחר מכן -.30,000 דולר, ומדוע לא נרשמו הזכויות בדירה בשם המבקש? נמצא שגם לשיטת המבקש החוזה אינו משקף את אשר הוסכם בין הצדדים, ומאחר ואין להניח שהצדדים התכוונו להונות את עצמם ולהציג לעצמם מצגי כזב, על כורחך אתה אומר שהחוזה נועד להציג בפני צד ג מצג של עיסקת מכר, כשלמעשה החוזה לא משקף את העיסקה האמיתית בין הצדדים. ד. לשיטת המשיבה תוכנה של העיסקה האמיתית בין הצדדים היה נטילת הלוואה מהבנק עבור המשיבה ובעלה המנוח, כשהחוזה נועד להציג לפני הבנק מראית עין של עיסקת מכר בדירה, כשהאשראי התבקש כביכול למימון העיסקה. לגירסת המשיבה הוסכם כי כספי ההלוואה ימסרו על ידי המבקש למשיבה ולאחיו המנוח לצרכיהם, והמשיבה ובעלה יפרעו את ההלוואה. הא ותו לא. גירסתה זו של המשיבה מתיישבת עם הממצאים שפורטו בסעיף ג לעיל, והיא מקובלת עלי, מה גם שעדות המשיבה נשמעה כנה ואמינה, מה שאין כן עדות המבקש. נקבע בזאת כממצא עובדתי שהחוזה נכרת למראית עין, כדי להציג בפני הבנק המלווה עיסקת מכר, לצורך קבלת מימון, כשבפועל לא היתה כל כוונה להעביר את הזכויות בדירה למבקש. ה. בעלי הדין נחלקו בשאלה מי פרע את תשלומי ההלוואה לבנק, כשאין חולק שעל פי המוסכם בין הצדדים המשיבים נטלו על עצמם לשלם את התשלומים לבנק. ההכרעה במחלוקת אינה צריכה לכאן, שהרי תובענת המבקש הינה לאכיפת חוזה המכר, על יסוד ההנחה שהחוזה משקף את הסכמת הצדדים, וכאמור קבעתי כי החוזה נכרת למראית עין, ולכן על פי הוראות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 דינו בטלות ואין לאכפו. עם זאת, אציין כי גירסת המבקש כאילו המשיבה שילמה את כספי ההלוואה מכספים שהוא העמיד לרשותה מידי חודש לא נתמכה במסמכים, אף שהמבקש גרס בחקירתו בעמ' 5 שורה 13 שמסמכים להוכחת גירסתו מצויים ברשותו, ואילו נצרכתי לקבוע ממצא עובדתי במחלוקת זו לא היתי סומך על עדות המבקש ממצא עובדתי, והייתי מעדיף את גירסת המשיבה. משנקבע שהחוזה שאת אכיפתו תבע המבקש נכרת למראית עין, דין התביעה להדחות. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך -.20,000 ₪. המזכירות תמציא עותק מפסק דין זה לב"כ הצדדים בפקסימיליה. ניתן היום ב' בטבת, תשס"ח (11 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים. השופט יהודה זפט - סגן נשיא חוזהבנקהלוואה מהבנקהסכם הלוואהלמראית עיןהלוואה