המערער, הוא הנתבע בתובענה, הגיש ערעור על החלטת כבוד הרשמת גרבי מיום 28.11.06, לפיה נדחתה בקשתו של המערער למחיקת כותרת התביעה "בסדר דין מקוצר", אשר הוגשה בבש"א 3934/06 בת.א. 6011/04. ביום 30.7.00 נערך בין הצדדים הסכם שכירות, לפיו שכר המערער מהמשיבה חלק ממבנה הנמצא ברחוב המלאכה 21 בבאר-שבע (להלן: "המושכר"). משנסתיימה תקופת השכירות, הסכימו הצדדים להאריך את השכירות בהסכם בעל פה. המחלוקת העיקרית בין בעלי הדין נוגעת למשך תקופת השכירות. ביום 14.10.04, הגישה המשיבה כנגד המערער, תביעה לפינוי וסילוק יד מהמושכר וכן תביעה לתשלום דמי שכירות בגין חמישה חודשים, מחודש יוני 2004 ועד לחודש אוקטובר 2004, בסך של 2,000 ₪ לכל חודש ובסה"כ 10,000 ₪ (התביעה הוגשה על סך של 10,091 ₪, בהתחשב בתוספות של הפרשי ההצמדה והריבית). אין מחלוקת שהמערער פינה את המושכר בפועל רק ביום 30.6.05. פסק הדין שניתן כנגד המערער, בהעדר בקשת רשות להתגונן, בוטל. וביום 18.11.04 הגיש המערער בקשה למתן רשות להתגונן. ביום 10.7.06 הגישה המשיבה בקשה ובה עתרה שתינתן החלטה בבקשת המערער למתן רשות להתגונן, על יסוד בקשתו של המערער בלבד, ללא צורך בחקירתו; הואיל ולשיטתה של המשיבה למערער אין טענות הגנה המצדיקות מתן רשות להתגונן. בעקבות בקשה זו הגיש המערער ביום 21.8.06, שתי בקשות מטעמו: בבקשה הראשונה (בש"א 5334/04) עתר המערער, בין היתר לאפשר לו להגיש תצהיר משלים לתצהיר שהגיש במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן. בבקשה השניה (בש"א 3934/06) עתר המערער, להורות על מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר". יצויין כי הבקשה למחיקת הכותרת הוגשה כשנתיים לאחר הגשת התובענה וכשנה לאחר הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן. בהחלטה מנומקת שניתנה דחתה כבוד הרשמת את בקשתו של המערער למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" ומכאן הערעור שהוגש בפניי. המערער טוען כי משהוארך הסכם השכירות בעל פה ולאחר ששיעור דמי השכירות אף הוא שונה לסך של 2,000 ₪ (בעל פה), יש לשיטתו לשום את דמי השכירות הראויים ועל כן אין המדובר בסכום קצוב שניתן להגיש עליו תביעה בסדר דין מקוצר. מפאת חשיבותם של הדברים, מצאתי להביא ציטוט מתוך הנטען בסעיף 6 ד' לכתב הערעור, וכדלקמן: "אין כאן מחלוקת לגבי גובה דמי השכירות, אלא מחלוקת לעניין הערכת דמי השכירות הראויים". במהלך הדיון שהתקיים בפניי ניסיתי להביא את הצדדים לידי הסכמה לקיצור וייעול ההליכים שביניהם, אולם לצערי הדבר לא עלה בידי. לאחר שעיינתי בטענות המערער בכתב הערעור, בעיקרי הטיעון מטעמו החלטתי שדין הערעור - להידחות. עפ"י ההלכה, "ראיה בכתב" לפי מצוות תקנה 202 (1) (א) אינה חייבת להיות ראיה מלאה לכל התביעה על כל פרטיה, אלא מספיק ראשית ראיה בלבד. ראשית הראיה צריכה להתייחס לעילת התביעה במובנה המילולי המצומצם, דהיינו להתחייבות בלבד, ולא להפרת ההתחייבות או להיקף ההפרה. נקבע כי על ביהמ"ש לפרש לקולא את הצורך בראיה בכתב ואת ההסתפקות בראשית ראיה בלבד. אין חולק כי בין הצדדים נכרת הסכם שכירות בכתב, ולאחר מכן הוארכה תקופת השכירות, בהסכמת הצדדים (בע"פ) ושיעור דמי השכירות שונה אף הוא. הסכם השכירות מיום 30.7.00 המהווה את היסוד לכתב התביעה, ועונה על דרישות תקנה 202 (1) (א) לקיום חוזה או התחייבות. כאמור, הראיה בכתב הדרושה, איננה חייבת להיות ראיה מלאה הבאה להוכיח את התביעה על כל פרטיה, אלא די ב"ראשית ראיה" בלבד. "סכום קצוב" משמעו סכום כסף שניתן לקביעה על ידי חישוב חשבוני, כך שכאשר הבסיס העובדתי מונח במלואו בפני ביהמ"ש ומאפשר חישוב אריתמטי פשוט, כי אז יכולה התביעה להתברר בדרך של סדר דין מקוצר. סכום קצוב פורש בפסיקה כסכום, שהחישוב שלו יהיה עניין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה ובהערכה. מחלוקת לגבי הסכום הנתבע יכול שתצדיק מתן רשות להתגונן, אך היא אינה שוללת מעמדו של הסכום כ"סכום קצוב". המשיבה טוענת בכתב התביעה כי הסך של 2,000 ₪ לחודש הינו סכום שהוסכם בין הצדדים עבור דמי השכירות החודשיים בגין השימוש במושכר: "התובעת הסכימה להשכיר לנתבע את המושכר ואת המבנה הצמוד לו בתמורה לסך של 2,200 ₪ לחודש. לאחר מו"מ בין הצדדים הסכימה התובעת להשכיר את המושכר ואת המבנה הצמוד לו בתמורה לדמי שכירות בסך של 2,000 ₪ לחודש" (סעיף 5 לכתב התביעה). כל אימת שיש ספק אם תביעה ברת תביעה בסדר דין מקוצר לפי תקנה 202 (1) (א), יש להעמידה במבחן הכניסה לסימן ג' לחוק החוזים, ולפי מבחן זה יחתך גורלה לעניין זה. המסמכים שצורפו לכתב התביעה ובראשם נספח א' לתביעה, הוא הסכם השכירות, חותכים לעניין החוזה שנכרת בין הצדדים. אין מחלוקת, כי הסכם השכירות הוארך בהסכמת הצדדים וראה בעניין זה סעיף סעיף 6 ב' לתצהירו של המערער שהוגש במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן: "לאחר תום התקופה של החוזה הסכמנו בעל פה, כי החוזה השכירות יוארך". גם אם היה פגם כלשהו בכשירותה של התובענה להתברר בהליך של "סדר דין מקוצר" לאור כך שהחוזה איננו נוקב במפורש בשיעור דמי השכירות המוסכמים (2,000 ₪), הרי שעפ"י ההלכה ניתן הפגם לתיקון באמצעות המערער עצמו. הכללים שנקבעו בענין זה הינם ברורים ופשוטים. נתבע יכול להכשיר בדיעבד את חשבונותיו ומסמכיו של התובע, גם אם אינם חתומים על ידו וזאת כאשר הוא מודה בתצהירו, כי אלה משקפים את ההתקשרות החוזית שבין הצדדים. במסגרת סעיף 8 ג' לבקשה למתן רשות להתגונן מודה המערער בכך שהמשיבה הסכימה להאריך לו את חוזה השכירות בכפוף לתשלום של 2,000 ₪ לחודש, וכן מודה המערער כי הוא שילם למשיבה דמי שכירות בשיעור זה, וכך ציין בתצהירו: "למרות האמור לעיל ולמרות מחאותיו המשיכה המשיבה לגבות 2,000 ₪ לחודש, וזאת עד לחודש 5/04. נאלצתי להמשיך לשלם הואיל והמשיבה איימה כי אם לא אשלם תסלק אותי מהנכס..." אם נוסיף לדברים אלה טענתו של המערער בסעיף 6 ד' לכתב הערעור, לפיה: "אין כאן מחלוקת לגבי גובה דמי השכירות" וכן אם נפנה לסעיף 3 ה' לעיקרי הטיעון מטעם המערער: "המשיבה אמנם מסתמכת על דמי שכירות שנהגו בין הצדדים בעבר", הרי שלפנינו נתבע שתיקן את הפגם, ככל שהיה קיים פגם באשר לשיעור דמי השכירות המוסכמים. כבר נאמר לעיל כי תביעה מבוססת על "סכום קצוב", אין פירושו "סכום מוסכם" דווקא, אלא סכום שהחישוב שלו יהיה ענין אריתמטי, ללא צורך בשומה ובהערכה. מכאן שהמשיבה איננה תובעת מהמערער "דמי שכירות ראויים" אלא "דמי שכירות מוסכמים" בסך של 2,000 ₪ לחודש, אשר שולמו על ידי המערער, במהלך תקופה מסויימת, עד שהחליט להפסיק את התשלומים. טענתו של המערער כי המושכר השתנה ולכן נדרשת הערכה מחדש של גובה דמי השכירות, הינה טענת הגנה שראוי לה שתתברר במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, אך אין בה כדי לפגום בכשירות התובענה להתברר ב"סדר דין מקוצר". הואיל וטענה זו לא הועלתה כלל במסגרת התצהיר שצורף לבקשה למתן רשות להתגונן הרושם שנוצר הוא, כי המערער מנסה באמצעות בקשה זו, שעוסקת "במחיקת כותרת", לתקן מחלדים בניסוח התצהיר שצורף לבקשה למתן רשות להתגונן. מכל האמור לעיל, בהתחשב ביתר נימוקי כבוד הרשמת גרבי, אשר מקובלים עליי, הגעתי למסקנה כי התביעה כשירה להתברר בהליך של "סדר דין מקוצר". בנסיבות העניין, אני מחליט לדחות את הערעור. אני מחייב את המערער בהוצאות בסך של 3,000 ₪ (כולל מע"מ). בהתחשב בכך שבעלי הדין לא התייצבו לדיון ובהתחשב בעובדה שהמשיבה הגישה עיקרי טיעון סמוך לפני הדיון מצאתי לקבוע שמחצית ההוצאות, סך של 1,500 ₪, ישולמו למשיבה והיתרה בסך של 1,500 ₪ נוספים ישולמו לטובת אוצר המדינה. המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים וכן למרכז לגביית קנסות. בשולי בדברים מצאתי לנכון לשוב ולהמליץ לצדדים לגבש הסכמות שיהא בהם כדי לייעל את הדיון במחלוקת שנתגלעה ביניהם. ניתנה היום ט"ז באדר, תשס"ז (6 במרץ 2007), בהעדר הצדדים. עידו רוזין, שופט בקשת רשות להתגונןחוזהחוזה בעל פהבעל פה