מבנה אחסנה במושב ללא היתר 1. זוהי החלטה בבקשת המבקש' להאריך המועד לביצוע צו הריסה שניתן נגדו' במסגרת גזר הדין בתיק העיקרי. החלטתי לדחות את הבקשה ולהלן נימוקי ההחלטה. 2. ביום 17/05/01, הורשע המבקש על פי הודאתו, בעבירה של ביצוע עבודות והקמת מבנים הטעונים היתר ללא היתר. זאת בגין מבנה בשטח של למעלה מ - 1,300 מ"ר, (להלן: "המבנה"), אותו הקים על שטח חקלאי' בנחלתו במושב שדה עוזיהו (להלן: "המושב"). בגזר הדין שניתן באותו יום, צווה המבקש בין היתר להרוס את המבנה, כאשר מועד ההריסה נדחה ליום 01/01/02. ביום 04/04/02, הוגש נגד המבקש כתב אישום בגין הפרת צו שיפוטי, לאחר שלא הרס את המבנה כפי שצווה. המבקש הורשע בעבירה של הפרת צו שיפוטי, וביום 10/09/06 נגזר דינו. במסגרת גזר הדין האמור, הוארך מועד ביצוע צו ההריסה עד ליום 01/12/06 (על גזר הדין האחרון הוגש ערעור שטרם נדון). 3. בבקשה דנא טען המבקש, כי המבנה משמש ל"אחסון" שהינו שימוש הנכנס בגדר אחת החלופות בתכנית המתאר החלה על המושב. לבקשה צורפה חוות דעת המודד, מר משה שטרית, לפיה הקמת המבנה, תואמת את התכליות הקבועות בתכנית החלה על החלקה. יוער, כי מר שטרית התייחס אל המבנה בחוות דעתו, כאל "…מבנה שניתן להגדירו כמבנה משק באזור חקלאי". לבקשה צורפו מסמכים שונים, המעידים על פעילות שמטרתה להביא בסופו של יום, לשנוי הוראות תכנית המתאר החלה על המושב, כך שתתאפשר בנייה לצרכים לא חקלאיים. 4. המשיבה השיבה, כי יש לדחות את הבקשה, בין היתר משום שאין להניח כי ינתן היתר בנייה למבנה, בעתיד הנראה לעין. המשיבה הגישה בתמיכה לבקשתה, תצהיר של מר עלי פורטי, סגן מתכננת המחוז בלשכת התכנון מחוז דרום. מר פורטי הצהיר, כי "מושב שדה עוזיהו הוא מושב שיעודי הקרקעות שבו, מטבע הדברים, הם חקלאות, מגורים ומבני ציבור. בפועל, נעשים בחלק מחלקות א' של המושב שימוש למטרות אחרות. טרם החל הליך סטטוטורי לשינוי התכנית המפורטת של המושב שיאפשר פעילות כאמור וממילא טרם הוגשה תכנית שכזו". מר פורטי אישר, כי מזה שבע שנים מתקיימים דיונים ונבדקות "…חלופות לשינוי התכנית המפורטת החלה על מושב שדה עוזיהו", אך לדבריו, "…אין כל ביטחון כי ניתן יהיה בסופו של יום… לאשר אחת מהן אם בכלל. שכן מדובר מן הפן התכנוני בסוג פעילות והיקף פעילות הסוטים באופן ניכר מהשימושים המותרים בקרקע חקלאית…". מר פורטי עמד על כך, כי צפויים קשיים נוספים באישור מבנים המיועדים לפעילות לא חקלאית במושב נוכח הוראות חוק אחרות המתייחסות לקרקע במושבים, כגון חוק ההתיישבות והחלטות מועצת מנהל מקרקעי ישראל, ונוכח החריגה המשמעותית בהיקף הבניה במושב העולה בהרבה על שטח של 500 מ"ר. מר פורטי הצהיר, כי משך ההליך הרגיל לאישור תכנית מפורטת (הנדרשת לצורך שינוי יעוד כאמור), הינו כשנתיים, אלא שבעניינינו צפוי כי ההליך יהיה ארוך מהרגיל, נוכח הקשיים הצפויים בעניין, והצורך בקבלת אישור המועצה הארצית לתכנון ובנייה, לחלק מהוראות התכנית. המשיבה ביקשה לקיים דיון בבקשה, והודיעה כי בכוונתה לחקור את המבקש, את עורך חוות הדעת מטעמו, וכן כל עורך של מסמך שצורף לבקשה. 5. לבקשת המשיבה נקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים. בפועל, בשל בקשת המבקש לזמן עדים נוספים מטעמו, ולאחר שעדים שהזמין המבקש לא התייצבו לדיון, התקיימו בסופו של דבר שלושה דיונים בבקשה. א. מר שטרית, המומחה מטעם התובע, נחקר ואישר, כי עובר לעריכת חוות הדעת, לא ראה את המבנה ולא ביקר בשטח. מר שטרית נשאל למה התכוון, כאשר התייחס בחוות דעתו ל"מבנה שירות", והשיב, כי "…יכול להיות כל מבנה שמתפקידו לשרת את האיש החקלאי במקור. זה יכול להיות מחסנים, זה יכול להיות מוסך, אפילו לצורך ביצוע עבודות על טרקטורים. זה יכול להיות מבנה שירותים, ואפילו מבנה של עובדים שישנים שם". מר שטרית אישר, כי כיום לא ניתן לעשות בקרקע שימוש מסחרי. כן אישר, לאחר שהוצגה בפניו תכנית המתאר של מ.א. באר טוביה, בה נכלל גם המושב, כי בתחומי המושב, אין שטחים המיועדים לאחסנה ושירותי מסחר. בהתייחס לגודל המבנה, אישר כי על פי התכנית ניתן לבנות בקרקע מבנה חקלאי בגודל של 600 מ"ר לכל היותר, ומבני עזר בגודל 750 מ"ר. מר שטרית העיד מנסיונו, כי אישור שינוי תכנית מפורטת, עשוי להמשך כשנה וחצי, אלא שלדבריו, להליך האישור קודם הליך בדיקה שהינו "…הליך הלוקח זמן רב". ב. המבקש נחקר, ובין היתר אישר, כי לצד המבנה אליו מתייחסת הבקשה, ניצב על החלקה במשקו מבנה נוסף, ושטח שני המבנים יחד כ - 3,000 מ"ר. המבקש אישר, כי שני המבנים מושכרים לחברה הסוחרת בכלי בית ומתנות לצורך אחסון הסחורה, כאשר דמי השכירות בגין המבנים הינם בס"ך 3,750 דולר ארה"ב לחודש. המבקש העיד, כי לפני כארבע שנים, ניסה להגיש בקשה לקבלת היתר למבנה, אך הועדה המקומית סירבה לקבל את הבקשה, משום שמדובר ב"פניה חריגה". מאז לדבריו, לא ניסה להגיש בקשה נוספת, כיוון ש"…ראש המועצה אמר שהם רוצים להריץ את זה לבד". המבקש אישר, כי ביום 01/05/05, התחייב בפני בית המשפט (באמצעות ב"כ הקודם) להרוס את המבנה. ההתחייבות נכללה ב"בקשה דחופה להארכת מועד לביצוע צו הריסה", אותה הגיש המבקש בחודש נובמבר 2004, (הוגשה וסומנה מש/4) ובה נאמר בין היתר: "המבקש מבקש לציין, כי בכוונתו להרוס את המבנה. יחד עם זאת, לאור העובדה כי אנו מצויים בפתחו של החורף ובנכס מאוחסנים חפצים שונים ויקרי ערך אשר יארך זמן לפנותם, מתבקשת אורכה נוספת קצרה לביצוע צו ההריסה. במידה ויעתר בית המשפט הנכבד לבקשה זו, יבצע המבקש את ההריסה מיד עם תום החורף ולא יאוחר מיום 01/05/05". ג. עד המשיבה, מר עלי פורטי, נחקר וחזר ביתר פירוט על טענותיו שבתצהיר. העד העיד, כי "בנסיבות התכנוניות של מועצה אזורית באר טוביה", עשוי אישור תכנית מפורטת להמשך בין שנה לשנתיים, "מרגע שהיא מוגשת", אך הדגיש כי "…אישור תכנית שהופכת מיעוד חקלאי ליעודים מסחריים זה כבר סיפור אחר כי מדובר בתכניות מסחריות". ד. בדיון האחרון שהתקיים ביום 11/01/07, נחקרו העדים שזומנו לבקשת המבקש- אדר' גב' רוני פרידמן, אדריכלית שנשכרה ע"י ועד המושב, על מנת לערוך תכנית לשינוי התב"ע החלה על המושב, וכן מר דרור שור, ראש המועצה האזורית באר טוביה, המכהן גם כראש הועדה המקומית לתכנון ובנייה באר טוביה. אדר' פרידמן העידה בין היתר, כי מטרת התכנית שהיא עורכת, הינה הגדלת שטח השימושים הלא חקלאיים המותרים במושב. לדבריה, היא עוסקת בתכנית זו מאז חודש פברואר 2006, כאשר חלופות שהוצאו עד כה לא התקבלו על ידי הועדה המקומית, ועל ידי הועדה המחוזית. העדה העידה כי: "תכנית פשוטה שבה הכל לפי הנהוג, לוקחת כשנה עד שלוש שנים לצורך אישור, כאן מדובר בתכנית שאמורה לשנות את פני המושב ואני לא יודעת אפילו אם יש לה סיכוי להיות מאושרת אי פעם, ואם יש לה סיכוי הרי מדובר בשנים רבות. עדיין לא התחלנו בדיונים עם מנהל מקרקעי ישראל ולא ניתן לדעת אם התוכנית תאושר וכמה זמן זה יקח". מר דרור שור העיד בין היתר, על הקשיים הצפויים באישור תכנית אשר תשנה את יעודי הקרקע במושב, בשל התנגדות "ברמה הארצית" לשינוי כאמור. לדבריו, נעשים נסיונות למצוא פתרון לבעית הבניה בחריגה, כאשר הכוונה הינה לחתור לכך, שבעתיד ניתן יהיה להקים במושב מבנה כגון סככה, בשטח של 1,000 מ"ר לכל היותר. הערכתו הינה, כי גם הפתרון המתוכנן לבניית מבנה בגודל של עד 1,000 מ"ר, לא יאושר בזמן הקרוב, ולדבריו: "…אני לא מאמין שזה יגיע לדיון אפילו בעוד 12 שנים, לא בגלל הועדה המקומית אלא בגלל הועדה הארצית…". בהתייחס למבנים הבנויים במשק המבקש, העיד מר שור, כי "…נכון שלא ניתן יהיה לאשר את המבנה הזה… וזאת שבמשק הזה יש שני מבנים, יש יותר, אך יש שני מבנים שמשמשים לשימוש חורג , אחד כ - 1,400 מטר והשני 1,380 מטר. המבנים לא נבנו כדין וגם השימוש בהם לא כדין". 7. בסיכומיו טען ב"כ המבקש, כי "המבקש נאלץ להשתמש במבנה שנבנה לפני שנים רבות, בשל נסיבות ואילוצים תכנוניים וכלכליים. האילוץ הכלכלי נבע מהעובדה שישנו והיה משבר מתמשך בענף החקלאו בארץ בכלל ובמושב שדה עוזיהו בפרט". לטענת ב"כ המבקש, במצב בו מנסות הרשויות למצוא פתרון, אשר יסדיר את "השימוש החורג בנושא האחסנה" במושב, וכאשר לסברתו ניתן יהיה לאשר תכנית כזו, תוך 18 חודשים, יש להעתר לבקשה ולהאריך מועד ביצוע ההריסה לתקופה האמורה. ב"כ המשיבה טען, כי אין להעתר לבקשה בנסיבות שהוכחו, כאשר מדובר במבנה שנבנה שלא כדין, ונעשה בו שימוש לא חוקי למטרת מסחר. זאת גם משום שהוכח לטענתו, כי לא ניתן יהיה לאשר המבנה "בעתיד הנראה לעין". ב"כ המשיבה טען, כי השימוש שנעשה במבנה, נוגד גם דינים אחרים החלים על הקרקע או על המבקש, מלבד הוראות חוק תכנון והבנייה. 8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובראיות שלפני, סבורני כי אין להעתר לבקשה. א. המבקש הורשע כאמור בבניה שלא כחוק, ובשימוש במבנה שנבנה ללא היתר, לפני כשש שנים. המבקש המשיך לעשות במבנה שימוש מסחרי בכל הזמן הזה, תוך שהוא ממשיך בכך לעבור עבירה, ותוך התעלמות מהוראות החוק, ומהחלטת בית המשפט. העובדה שהמבקש מתפרנס מן העבירה אותה ממשיך הוא לבצע כאמור, ודאי שאין בה להצדיק המנעות מנקיטת אמצעים להפסקתה, קרי הריסת המבנה הבלתי חוקי. ב. בכל הזמן שחלף מאז ניתן צו ההריסה, לא עלה בידי המבקש להכשיר את המבנה, וסבורני כי הוכח, כי לא ניתן יהיה לאשר את המבנה בשנים הקרובות. הדברים עולים בבירור מעדויות כל העדים (לרבות עדי המבקש), המדברות בעד עצמן. כפי שהוכח, בשלב זה לא הושגה הסכמה כלשהי, באשר למתווה אפשרי לתכנית, אשר תאפשר בנייה למטרות מסחר בשטחים החקלאיים במושב, ונראה כי תחלופנה עוד שנים עד שתוכן תכנית כזו. הוכח, כי אין בשלב זה כוונה להכשיר במועד כלשהו, מבנים בשטח הדומה לשטח המבנה בו מדובר. התוצאה היא, כי לא ניתן יהיה להכשיר את המבנה תוך פרק זמן סביר, אשר יצדיק עיכוב ביצוע צו ההריסה . במצב כזה - אין מקום להמשיך ולעכב את ביצוע צו ההריסה [ור' רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)]. 9. לשיטה אחרונה, הבקשה נדחית. הנאשם יבצע את צו ההריסה תוך 30 ימים, ואם לא יבצעו תיהא המשיבה רשאית לבצע את הצו במקומו. אחסנהמבנהמושבים נחלות ומשקים