1. המערער הינו בעל זכויות בחלקה 24 בגוש 17490 בכפר בית זרזיר, שיעודה הינו חקלאי. 2. ביום 23/10/07 הוצא צו מנהלי להפסקת עבודות בניה, אותם החל המערער לבצע על החלקה, עבודות שבוצעו, כאמור, על קרקע חקלאית וללא היתר כדין. שלב הבניה בעת הוצאת צו ההפסקה המנהלי היה יציקת קלונסאות וקורות קשר בגודל של 11 מ' X 11 מ' בשטח של 120 מ"ר. הצו נמסר למערער ביום 24/10/07. 3. ביום 31/10/07 הוצא צו הריסה מנהלי, אשר הורה למערער להרוס את כל שנבנה על החלקה, ללא היתר ובניגוד לדין. 4. בעקבות זאת, פנה המערער ביום 25/11/07 לבית משפט השלום בנצרת (ב"ש 5933/07), ועתר לביטול צו ההריסה. בין היתר, טען המערער בבקשה ובתצהיר התומך בה, כי מיד לאחר קבלת צו הפסקת הבניה, חדל מלבנות, ופנה אל הרשויות המתאימות בכדי לקדם קבלת היתר בניה. עוד לטענתו, קיבל מכתבים מראש המועצה וממהנדס המועצה, לפיהם הוגשה תוכנית מתאר של שינוי יעוד המקרקעין מקרקע חקלאית לקרקע למגורים, כאשר חלקתו של המערער כלולה בתוכנית ג/16443, הנמצאת בשלב מתקדם לקראת אישורה. 5. המשיבה התנגדה לביטול הצו, והבהירה בתגובתה כי תוכנית ג'/16443 הנמצאת בשלב ראשוני של הפקדה, טרם פרסום ושמיעת התנגדויות, הינה תוכנית מתאר לישוב זרזיר, אשר במסגרתה מתוכננת לעבור על חלקתו של המערער דרך עירונית, ומשכך, בניית המבנה ע"י המערער על תוואי הדרך מסכלת את אישור התוכנית. יתירה מכך, נטען בתגובה (והמערער איננו מכחיש זאת), כי המערער מסר למפקחים כי כאשר נדע לו, שלפי התוכנית אמורה לעבור דרך על חלקתו, ומאחר ויש לו רק דונם אחד, הוא החליט כי לא יאפשר מימוש התוכנית. 6. משמע, המערער נקט במכוון בצעד שמטרתו סיכול תוכנית מתאר כוללת, שמטרתה הסדרת הבניה בישובו, תוך הקצאת דרכי גישה, על ידי יצירת עובדות בשטח אשר יביאו לכך שדרך הגישה תעבור על שטחים אחרים, ובלבד שלא יהא זה על שטחו. 7. הצגת הדברים בתצהירו של המבקש, כאילו התוכנית הנמצאת בהליכי אישור תביא לשינוי היעוד של חלקתו לקרקע לבניה, אף שידע כי הדברים אינם נכונים, הינה מטעה ונועדה ליצור את הרושם השגוי כי קיים סיכוי טוב, שעם אישור התוכנית הוא יוכל לקבל היתר בניה. 8. אם לא די בכך, הוכח (באמצעות תצלומים) כי בניגוד להצהרתו, לא הפסיק המערער לבנות את המבנה לאחר הוצאת צו ההפסקה המנהלי והמשיך בבניה עד למתן צו ההריסה. 9. לאחר קבלת תגובתה המפורטת והמנומקת של המשיבה, אשר פרטה גם את הנזק שיגרם כתוצאה מהתנהגות המערער, כאשר עבודה רבה שהושקעה בהכנת תוכנית המתאר במשך שנים, תרד לטמיון, דחה בית המשפט קמא את הבקשה. 10. על החלטה זו הערעור שבפנינו, במסגרתו טוען המערער כי הוגשה תוכנית מתוקנת, שמטרתה הסטת הכביש מחלקתו של המערער לחלקה שיעודה ציבורי. 11. שמענו את טיעוני הצדדים ושוכנענו כי אין כל מקום להעתר לערעור. צו ההריסה המנהלי הוצא מכוח סעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965. (להלן: "החוק"). סעיף 238(ח) לחוק קובע כי: "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". מטרתו של צו ההריסה המנהלי הינה לאפשר אכיפה מהירה ויעילה של חוקי התכנון והבניה, ולפיכך, שיקול הדעת הנתון לבית המשפט לבטלו הינו מצומצם לשיקולים שפורטו בחוק, ואשר המערער איננו טוען כלל כי מי מהם מתקיים בעניינו. "לא למותר להזכיר, כי מטרתו של צו הריסה מנהלי הוא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח, כדי למנוע קביעת עובדות בשטח. משניתן צו הריסה כדין, נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצועו (ראו רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים (לא פורסם)(2004))... אכן, בית המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן שמקרה זה איננו נמנה עליהם". רע"פ 5205/07 - אוהרנסיאן תכפור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים). 12. המערער לא הצביע על שום נימוק חריג ומיוחד המצדיק עיכוב ביצוע ההריסה. ההיפך הוא הנכון, פעולותיו נעשו מתוך כוונה לסכל תוכנית מתאר, הוא לא בא לבית המשפט בידיים נקיות, והיתר הבניה רחוק מהישג ידו, ובדיוק לשם כך נועד צו ההריסה המנהלי. גם אם יש ממש בטענת המערער כי יש סיכוי שבעתיד, כי תוכנית המתאר המתוכננת תשונה באופן שהדרך לא תתוכנן על חלקתו, היה עליו להמתין לאישורה של התוכנית ולהימנע מקביעתן של עובדות מוגמרות בשטח. (ראה רע"פ 1905/07 - האני סייאד נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים). מתוך כל האמור, אני דוחים את הערעור. תוכנית בניהבניהתכנית מתארחקלאות