תביעה בגין נזק למטעים חקלאיים עקב ריסוס 1. בפני תביעה בעילת רשלנות, שעניינה נזקי חקלאות, אשר נגרמו לתובע ואשר הביאו, לטענתו, נזקים כבדים לכרם הענבים אותו הוא מגדל, וזאת בין השנים 1995-1999. 2. רקע עובדתי: התובע, חקלאי תושב וחבר במושב כוכב מיכאל, אשר עסק בתקופה הרלוונטית, בין היתר, בגידול כרם סופיריור, קרי: ענבי מאכל, הגיש תביעתו בתיק דנן בגין נזקים שנגרמו, לטענתו, לכרמיו כתוצאה מריסוס רשלני שנעשה על ידי הנתבעים, שהינם חקלאים, שותפים בגידולים חקלאיים, לרבות חיטה, וזאת במהלך שנת 1995, כאשר ריססו חלקת קרקע הסמוכה מצד מערב לכרם התובע. עוד לפני כן, באפריל 1994, בעקבות רחף ריסוס של חומר מסוג "אלבר סופר" שנעשה על-ידי קיבוץ משאבי שדה בחלקת חיטה בסמוך לכרם התובע, ניזוקה באורח קשה חלקה 1 של כרמו. בעניין ההוא, תבע התובע דנן את קיבוץ משאבי שדה, ובסוף שנת 1997, קיבל מ"הביטוח החקלאי" פיצוי בסך של 4,337 ₪, עבור הנזק שגרם הריסוס לכרם הענבים שבבעלותו (נ/2), וכיום חלקה זו אינה מעניינו של תיק זה, כי אם חלקות 2 ו-3 בלבד. כעולה מעדויות המומחים שהובאו בתיק, ואשר יידונו בהמשך, תכשיר "אלבר-סופר" הינו חומר הורמונלי סינטטי, המוכר כקוטל עשבים הפוגע בצמחים רחבי עלים, באופן קשה במיוחד, ואשר ישים על חיטה, לצורך הדברת העשבים הגדלים סביבה, וזה שימושו היעודי. לטענת התובע, בסוף חודש מרס 1995, או בסמוך לכך, ביצעו הנתבעים בחלקת החיטה שלהם, ריסוס בתכשיר להדברת עשבים, אשר המרכיב הפעיל שבו הוא D-2.4, ושמו המסחרי "אלבר סופר", שגרם לנזקים קשים לחלקות 2 ו-3 בכרמיו. לדידו, הנתבעים לא שעו לאזהרותיו, וריססו את שדה החיטה שברשותם בעוצמה ובתנאי רוח בלתי מתאימים, וכתוצאה מכך חדר רחף מהתכשיר "אלבר-סופר" לכרמו, והיסב ליבוליו נזקים חמורים. בסמוך לקרות הנזק, הזעיק התובע לכרם מדריך לגידול גפן, אשר ליווהו במהלך שנות גידול הגפנים על ידו, מר יעקב כהן-אחדות שמו. הלה ביקר במקום ביום 31.03.95, ושיגר מכתב תגובה (נספח א' לכתב התביעה), לבקשת התובע, ביום 26.06.95, בו קבע כי "חלקת הסופיריור (גפן מאכל), שנה ב', 7 דונם פגועה כולה כתוצאה מרחף של חומר, כנראה אלבר סופר. כמו כן, נפגעו כ- 50% מהגפנים בחלקה המבוגרת יותר, שנה ג', של הזנים 637 ו- 86". עוד טוען התובע, כי הוא יידע את הנתבעים על התוצאות והמסקנות אליהן הגיע מר כהן-אחדות, וכי הם השיבו לו כי יקבלו עליהם כל ממצא שיתקבל מבדיקה מעבדתית של העלים. לפיכך, התובע הזמין את מעבדת "ספקטרולאב" לדגום ולבדוק הן את עלי הגפן והן את עלי החיטה, כאשר ביום 15.05.95, בדו"ח שהוצא על ידה (להלן: "דו"ח שלף"), נקבע כי נמצאו שרידי החומר הפעיל בריכוז של 0.080 על עלי הגפן, ו- 0.075 על עלי החיטה (נספח ב' לכתב התביעה). בסמוך לאחר קבלת הדו"ח, ניגש התובע לנתבעים, על מנת שהללו יכירו בנזקים שגרמו, ויפצוהו בגינם. משאלו סרבו, פנה התובע לשמאי חקלאי מטעמו, האגרונום - מר מנשה עבדא ("אגרו-שם"), אשר העריך את נזקיו לשנים 1995-1996, בשתי חוו"ד, מ- 24.07.95 ומ- 30.10.96, כפי שיובהר בהמשך. סכום התביעה, נכון ליום הגשתה, עמד על סך של 319,022 ₪, המורכבים מהפסדיו הנטענים בחלקה 3 (הסופרייר) בסך של 167,854 ₪, בחלקת הזן 637/86, שהיא חלקה 2, בסך של 147,606 ₪, וכן מהוצאות עבור הכנת דו"ח המעבדה החקלאית "שלף" ועבור חוו"ד האגרונום, בסכום כולל של 3,562 ₪. 3. לצורך קביעת אחריות בנזיקין בכלל ובעוולת הרשלנות בפרט, נטל ההוכחה, כידוע, עומד לפתחו של התובע, בבקשו להוכיח נזק אשר נגרם לו באשמו של המזיק. בחינת הוכחה זו תיעשה תוך הבאת הראיות הרלוונטיות, עדויות הצדדים, המומחים והתצהירים שהוגשו במהלך התנהלות התיק. לטענת התובע, הנתבעים ידעו ו/או היה עליהם לדעת כי רחף של "אלבר-סופר" יגרום נזק ודאי לצמחים רחבי עלים בחלקות סמוכות. לדידו, הנתבעים ביצעו את הריסוס בחלקת החיטה שלהם ברשלנות, בחוסר זהירות ותוך התעלמות מוחלטת מהסיכון של ריחוף התכשיר לכרמיו. הנתבעים, מצידם, טוענים בכתב הגנתם, כי פעלו היטב ועל-פי הנחיות היצרן, בחומר ידוע ותקני, שאינו "אלבר-סופר", וכי כרם התובע היה פגוע ממילא, ואין קשר כלשהו בין מצבו לבין הריסוס. מתצהירם וכן מחוו"ד המומחה מטעמם, מר צבי בנימין מ"סגמן שמאים", עולה כי כוונתם היתה לריסוס בחומר שנקרא "אקספרס", שאינו מכיל 2.4.D. הנתבע 1, מר שלמה כהן, אף מודה, וללא ספק מודע לזהירות הנדרשת, כך בסעיפים 5-7 לתצהירו, מיום , 4.08.02: "מניסיוני רב השנים בחקלאות אני יודע, וגם שותפי יודע, כי אסור לרסס חלקה הגובלת בכרם עם חומר ריסוס המכיל בתוכו את החומר D 2,4 ובמיוחד על מנת לרסס בחומר זה את חלקת החיטה הגובלת בכרם... הנני מצהיר כי חלקת החיטה הגובלת בכרם רוססה בחומר הריסוס מסוג "אקספרס" ולא בחומר כלשהו המכיל את ה- D 2,4". מהאמור עולה בבירור כי האחריות והסיכון שבריסוס היו ברורים לנתבעים, אשר ידעו אלו תוצאות חמורות יכולות להיגרם בשל חוסר תשומת לב ו/או רשלנות הנגרמת אגב ביצועו. 4. לראיה ולהוכחת עמדתם לעניין הריסוס בחומר הקרוי "אקספרס", הציגו הנתבעים 1 ו-2 כנספח לתתצהירם חשבונית שמספרה 112, המעידה על רכישת ריסוס מסוג זה. אלא, שיחד עם רכישת חומר זה, נרכשה - באותה החשבונית, כמות נכבדה של הריסוס "אלבר סופר". מעובדה זו עולה, שאין זו הוכחה ממשית ומספקת לכך שהשימוש נעשה דווקא בחומר זה ולא אחר. ועל-כן אין לאמר שבכך הוזמה טענת התובעים לפיה הריסוס נעשה ב"אלבר סופר". בחוו"ד המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר טוביה יעקובי, מיום 11.10.04, סעיף 3, נאמר: "עיקר מקרי הנזק נגרמים עקב רחף של החומרים בעת שמרססים אותם בתנאי רוח, ולו הקלה ביותר. לחומרים אלה גם יכולת "המראה"- סובלימציה... מרגע שמולקולות מצויות באוויר, הן נישאות בקלות ברוח למרחקים לא מבוטלים". המסקנה המתבקשת היא כי אם יוכח שבצעו הנתבעים עבודת ריסוס בתכשיר מסוכן, אזי הם חבו לתובע, בעל הכרם הסמוך, לנהוג בזהירות, שכן סביר לצפות שאותו רחף יקרה. אם יוכח הדבר, עשיית פעולת הריסוס ב"אלבר סופר", מבלי להשגיח היטב על כרמי התובע, יש בה משום התעלמות מראית הנולד, המקימה חבות נזיקית. 5. הנתבעים ביקשו, במסגרת הגנתם, לייחס את גרימת הנזק למטוס ריסוס של צד ג', אשר לגרסתם סביר יותר שריסס בטעות את שני השטחים גם יחד (לדוגמא בחקירתו הנגדית של התובע, בן דוד שמעון, מיום 7.04.03), אלא שממעשיהם ומעדות שניהם בביהמ"ש לא עולה כל ניסיון מצידם להוכיח, ולו במעט, את האמור, והדבר נותר כספקולציה. לו רצו הנתבעים להוכיח תיזה אפשרית אחרת לקרות הנזק - עליהם היה נטל הראיה לעשות כן. עוד טוענים הנתבעים, וזאת בסיכומיהם, כי התובע לא הוכיח את תביעתו, לרבות יום הריסוס, זהות המרסס וסוג החומר בו נעשה הריסוס, ועל-כן עומדת התביעה על כרעי התרנגולת, באשר ברור שנטל הוכחת התיזה "הבסיסית" הוא על התובע, מטבע הדברים. אולם - מצאתי שגם בהעדר ראיות ישירות, מכלול הראיות הנסיבתיות מצביע לכיוונם של הנתבעים, במידה המספיקה לביסוס קביעה זו לצורך המשפט האזרחי שבו עסקינן. נתבע 1, שלמה כהן, מודה בעדותו מיום 14.10.04, עמ' 33 לפרוטוקול, כי: "את ההוראות על גבי המיכלים של אקספרס קראתי ועוד איך" (ת/1). גם מר ניסן דניאל, נתבע 2, העיד ביום 7.02.05, עמ' 2, כי: "ההנחיות לשימוש באלבר סופר אני קראתי. האלבר סופר ואקספרס עושים את אותה עבודה". את הגורם לנזק, הוא מסביר באופן הבא: "אמרתי לו שלא ריססתי בחומר זה ולי ידוע ששנה לפני זה היתה לו תביעה עם הקיבוץ השכן על נזק מ- D-24 שהם ריססו. מניסיוני כחקלאי אם יש פגיעה בכרם משנה קודמת יש השלכות על שנה אחר כך". לסיכום חוות דעתו, קובע המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר טוביה יעקובי, כי: "א. בהעדר ראיות עובדתיות לריסוס בפועל של קוטל העשבים "אלבר סופר" ע"י הנתבעים, אין אפשרות לקבוע כי אכן חומר ספציפי זה בלבדית הוא הגורם לנזק לנגרם לתובע, והוא החומר שהנתבעים יישמו בשדות החיטה שלהם. ב. כמשתמע מסעיף 3 לעיל, ברור כי הגורם לנזק יכול היה להיות כל ריסוס באחד מן התכשירים שפורטו קודם לכן, שבוצע בריחוק רב מחלקת הכרם הניזוקה". ממצאי המומחה מטעם התובע, מר כהן-אחדות, העלו כי נמצאו סימנים ברורים של נזק אופייני לשימוש בקוטל עשבים מסוג "אלבר סופר". בסעיף 20 לחוות דעתו, מיום 23.05.02, הוא אומר: "לאור נתוני התנובה שהתקבלו מן הכרמים של התובע שניזוקו מן הריסוס ולאור הנתונים שהיו בידי לגבי כמות התנובה של כרמים אחרים באזור התחוור לי באופן חד משמעי, כי הריסוס הקטלני שבוצע בשנת 1995 ממשיך ונותן את אותותיו ההרסניים בכרמים, שכן קיימים היו פערים עצומים (למעלה מ- 50% !!!) בין התנובה הממוצעת בכרמים האחרים המצויים בסביבה לבין היבול בפועל בכרמים הניזוקים של התובע. אז כהיום, דעתי המקצועית היא כי פערי היבול העצומים הללו נגרמו כתוצאה מפגיעת האלבר סופר בכרמים וזו גרמה לעיכוב גדול בהתפתחות הגפנים". כפי שציין המומחה הנ"ל, כהן אחדות, בחוות-דעתו טרם תיקונה עמ' 2, סעיף 9: "לעץ הגפן ישנה רגישות מיוחדת לחומר האלבר סופר, כאשר השפעות החומר על הגפן, גם בכמות הקטנה ביותר, הן הרסניות ולרוב בלתי הפיכות עד כדי תמותת העץ ועקירת הכרמים שנפגעו על ידי החומר... ומדברים בעד עצמם, הוראות היצרן שבתוית האלבר סופר, כדלקמן: "להדברה ברירנית של עשבים... ובשטחים המרוחקים מצמחיה תרבותית... אלבר סופר קוטל עשבים... מועבר במהירות בצמח ומשפיע החל מריכוזים קטנים על פונקציות חיוניות שונות של הצמח. הפגיעה מתבטאת... הפסקת צמיחה ותמותה". המומחה מדגיש כי בהוראות היצרן, תחת הכותרת "אזהרה", נאמר מפורשות: "אין לרסס כשנושבת רוח, רחף התרסיס עלול לגרום נזקים קשים לגידולים סמוכים". אומר כעת, כי ראיתי לאמץ דווקא את חוות הדעת מטעמו של התובע, באשר היא מנומקת ומפורשת ועדותו בבית המשפט נמצאה מהימנה ומקובלת עלי. עדותו של מר עבדה מנשה (אגרו-שם) מטעם התובע, מיום 25.12.03, עמ' 21 ש' 7-29: "לשאלה האם יכול להיות שנזקי הכרמים הם כתוצאה מהריסוס שארע לפני כן על ידי קיבוץ משאבי שדה, אני משיב, בעוצמה שראיתי בזמן הלבלוב, ואני יחסית מומחה לקוטלי עשבים, זה נראה לי כאילו ריסוס של התקופה האחרונה, השפעה ממש ישירה". בעדותו של המומחה מטעם התובע, מר יעקב כהן-אחדות, מיום 25.12.03, עמ' 19 שורות 26-28, נאמר: "... השורות הקרובות לחיטה, נפגעו יותר קשה והיו קרובות למוקד הריסוס. הגלין לא מכיל מרכיבים של סופר אלבר והנזק אופייני וברור כשמש שזה אלבר סופר". גם בעדותו של מר עודד יפה, מנהל מעבדה חקלאית בשם "שלף", אשר ביקר בשטח ודגם את הכרמים מטעם "ספקטרולאב", מיום 25.12.03, עמ' 13 שורות 12-13, מתואר מדרג הנזק, כך: "באתי לשטח וראיתי את הנזק שנגרם לכרם באזור הקרוב לחיטה בחלקה הצעירה, ובחלקה הבוגרת לפי משב הרוח ממערב למזרח". עדותו של כהן-אחדות בבית המשפט, ביום 14.10.04, עמ' 28-29, העלתה כי: "עוצמת הפגיעה מראה שהריסוס היה קרוב... במקרה שלנו לפי עוצמת הפגיעה מקור הריסוס היה סמוך מאוד". וחשוב להדגיש את דברי מר צבי בר, המומחה מטעם הנתבעים, אשר במוצא פיו מעיד ביום 14.10.04, עמ' 40-41, כך: "ברוב קוטלי העשבים שהם נסחפים זה נכון שהצמחים הקרובים יותר לריסוס יפגעו יותר מהרחוקים אך באלבר סופר, אפילו כמות מזערית גורמת לעיוותים לא צריך כמות גדולה. ראיתי בענין שלנו את הדרוג של הפגיעה מהקרוב לרחוק". לאור האמור לעיל, עולה שחלקות 2 ו-3 בכרם התובע ניזוקו בצורה הדרגתית, באופן שבו השטח שבסמוך לשדה החיטה של הנתבעים ניזוק במידה משמעותית יותר קשה, והיתר - בהתאם למרחקן משדה החיטה. בנוסף, העובדה שהנתבעים השתמשו בתכשיר ה"אלבר-סופר" ובסמוך לכך נפגע הכרם של התובעים מאותו תכשיר עצמו ובאותו אקט ריסוס, וזאת בהבדל זניח ומזערי בין שני הזנים, שנמצא בדגימתם ואשר המומחים היטיבו להסבירו כשוני במורפולוגיה, בטקסטורה ובמאפייני כל אחד מהצמחים, מעידה בעד עצמה שהנזק נגרם אכן על ידי הנתבעים ובאשמתם. הגם שהמסקנה אליה הגעתי, מבוססת על ראיות נסיבתיות, אין בכך דופי, כפי שלמדנו י. קדמי, בספרו "על הראיות", מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2003, חלק שני, בעמ' 690: ""ראיה נסיבתית" - יכול ותשמש אמצעי להוכחת "ממצא" בודד מן הממצאים הדרושים להכרעה; ויכול שתשמש - לבדה או עם ראיות "נסיבתיות" או "רגילות" אחרות - בסיס לקביעת התוצאה הסופית של הדיון... כוחה הראייתי של "ראיה נסיבתית"... זהה לכוחה הראיתי של ראיה ישירה; וכל שניתן להוכיח באמצעות ראיה ישירה ניתן להוכיח גם ראיה נסיבתית". ולעניין קביעת רשלנות על בסיס ראיות נסיבתיות, ראה: ע"א 73/86, לוי שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, פ"ד מג(3) 343. לחילופין - מעבר לכך - ייאמר כי מעדויות הנתבעים בבית-המשפט, עולה כי כמה ימים לפני ביצוע הריסוס נשוא התביעה דנן, השתמשו השניים במרסס, שהכיל את החומר "אלבר סופר". הוכח שהם לא ניקו את המרסס על-פי הוראות היצרן, וכך או כך, סביר שנשארו שאריות מהחומר במרסס, כפי שהעיד הנתבע 1, מר שלמה כהן, בחקירתו הנגדית, מיום 14.10.04, בראש עמ' 34 לפרוטוקול, ממנה עולה שלא נעשה שימוש בסודה קאוסטית לניקוי המרסס, כמתבקש עפ"י הוראות היצרן: "לשאלה, מה עשינו כדי לנקות את הדגניה לפני הריסוס השני, אני משיב, לפני בין אלבר סופר לאקספרס אנו משאירים במשך 24 שעות מרסס מלא עם חומר אמה או חומר מחטא, אמה זה חומר סבון ומשאירים את המרסס מלא למשך 24 שעות ברגע שעוברים פותחים מנקים את הדיזות והפילטרים מפעילים מחוץ לאזור את המרסס חצי שעה כדי לשטוף טוב את המערכת ורק אז שמים חומר באקספרס או בחומר אחר. אני עושה זאת כדי שלא התערבבו חומרי ריסוס". די בנתון זה ליתן מענה לשאלה הכיצד הגיע רחף החומר המזיק לכרמו של התובע, אפילו אם נכונה היתה טענת הנתבעים כי לא עשו שימוש ישיר בחומר המסוכן, עת ריססו את חלקת החיטה. אולם, כאמור, נחה דעתי, כמבואר לעיל, שהריסוס בו עסקינן היה גם היה בחומר ה"אלבר סופר", הוא ולא אחר. 6. סוגיית הנזק: כאמור, לאחר שהתרשמתי מהעדים ולאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי הנזק שנגרם לכרמו של התובע, נגרם על-ידי הנתבעים, שריססו את שדה החיטה שלהם בחומר מסוג "אלבר סופר", כשהחומר ריחף ונחת בכרם וגרם לנזק. על מנת להוכיח את נזקיו, הסתמך התובע על חוות דעת המומחים מטעמו - מר כהן-אחדות ו"אגרו-שם". מנגד, הביאו הנתבעים חוו"ד של מר צבי בנימין ושל הד"ר טוביה יעקובי, להזמת טענות התובעים. חוות דעתו של המדריך החקלאי לענף הגפן, מר כהן-אחדות, לימדנו כי ישנם פערי יבול של עד 50%, בין היבול בפועל לבין היבול בכרם התובע בשנים 1996-1999, וזאת נוכח העיכוב בהתפתחות הכרם כתוצאה מריסוס הנתבעים באמצעות "אלבר-סופר", כפי שנאמר בסעיף 14 לחווה"ד המקורית: "כתוצאה מרחף "האלבר סופר" מצאתי כי הכרמים נפגעו כדלקמן: 14.1 חלקה 3 - נפגעה כולה, הפגיעה התבטאה בעליהם של כל הגפנים שבחלקה, כאשר השורות המערביות בחלקה - אלו הסמוכות לחלקת החיטה - נפגעו בצורה הקשה ביותר. 14.2 בחלקה 2 - המרוחקת יותר- אשר רק חלק מגבולה הדרום מערבי גובל עם חלקת החיטה של הנתבעים - נפגעו כ-50% מן הגפנים, שוב, כאשר הפגיעות החמורות יותר הופיעו בגפנים הממוקמים קרוב יותר לשדה החיטה". ביום 3.02.04 הוגשה חוו"ד משלימה של אותו כהן-אחדות, הדנה בבסיס הערכת הנזקים לשנים 1997-1999, וזאת באמצעות טבלאות לחישוב הנזק, אשר עורכות השוואה בין תנובת כרמי התובע לבין זו של כרמים אחרים באותו האזור, ולפיהם, הנזק לחלקה 2 עבור שנת 1999-1997, עמד על סך של 96,755 ₪, ואילו הנזק לחלקה 3 עבור שנים אלה, עמדה על סך של 106,856 ₪, נכון ליום 12.02.00 . "אגרו שם", כלומר, האגרונום מנשה עבדא, העריך את נזקי התובע, לשנים 1995-1996, כפי שהוזכר לעיל, באופן הבא: א. הפסד בגין אבדן יבול מוחלט בשנת 1995, בחלקת כרם בת 7 דונם, (חלקה 3) מזן סופרייר: סך של 26,200 ₪, לפי ערכם ל- 6/96. ב. הפסד בגין אבדן יבול מוחלט בשנת 1996, בחלקת כרם בת 7 דונם, (חלקה 3) מזן סופרייר: סך של 12,600 ₪, לפי ערכם ל- 10/96. ג. הפסד בגין אבדן חלקי שעניינו פער ביבול, בחלקת כרם בת 6 דונם, (חלקה 2) מזן 637/86: סך של 24,000 ₪, לפי ערכם ל- 10/96. מטעמם של הנתבעים, עם זאת, הוגשו שתי חוות דעת. האחת, של האגרונום והשמאי, מר צבי בנימין מ"סגמן שמאים" מיום 6.03.02, והשניה, של מר טוביה יעקובי. כידוע, שיעור הנזק הינו יסוד אשר יכול ויהא מוכחש על ידי התובע, אף מבלי לפרט גירסה נגדית ברורה. בעניינינו, הגם שהועלתה ההכחשה, מתבקש היה לבססה לנוכח הראיות המשכנעות שהציג התובע. לא נערכו בדיקות נזק, לרבות הצגת חוו"ד ממצה הסותרת את אלו שהביא התובע להוכחת נזקיו, מצד הנתבעים. יחד עם זאת, ועל אף שאין די במה שהביאו הנתבעים לקעקע את ראיות התובע על גובה הנזקים, מצאתי כי יש ממש בטענתם, ככל שהיא נוגעת לסוגיית העורלה, ולהלן אבהיר דברי. מר צבי בנימין, המומחה מטעם הנתבעים, מסכם את חוות דעתו, לפיה: "בקווים כלליים גם יבול עורלה אסור למכירה, רשתות השיווק מקפידים להפעיל משגיח כשרות אשר בודק שאין מכירת או ספק מכירות עורלה ע"י סימון המטעים והשחתת היבול על השיחים. בכרם א' - נמצא כי היבול הממוצע גבוה מהיבול בכרם שכנה של המגדל. בכרם ב' - לא נמצאו עדויות לפגיעה ביבול. בהתאם לאמור לעיל, אין אנו מוצאים מקום להציג הערכה אודות נזקים - שכנראה לא נגרמו במובן הכספי". על כך עונה שמעון בן דוד, התובע, בסעיף 26.7 לתצהירו מיום 27.05.02: "באשר לטענת בנימין בדבר היותו של היבול בחלקה 3 עורלה בשנת 95, הרי שעובדה זו אינה מפחיתה כלל וכלל מן הנזק שנגרם לכרם שכן אין כל מניעה, למעט הלכתית, לקטוף את היבול ולסחור בו. בנוסף, טענת בנימין באשר למשגיח כשרות מטעם רשתות השיווק המשחית כביכול את הייבול על השיחים הנה טענה מגוחכת וחסרת כל שחר". אף המומחה מטעם התובע, מר כהן-אחדות, מתייחס בחוו"ד לסוגיית העורלה, כך: "באשר לטענה בדבר היותו של היבול בחלקה 3 עורלה בשנת 95, הרי שעובדה זו אינה מפחיתה כלל מן הנזק שנגרם לכרם שכן אין כל מניעה, למעט הלכתית, לקטוף את היבול ולסחור בו, כפי שעושים חקלאים רבים". מר עבדא מנשה, העיד בעמ' 22 לפרוטוקול דיון מיום 25.12.03, ש' 31-32: לשאלה האם נכון שבמדינת ישראל מקובל שחקלאי שעובד מסודר, אינו משווק את פירות העורלה, אלא משמידם, אני משיב, אני לא בקיא בנושא. לשאלה האם נכון שהתובעים הביאו לידיעתי שהם משמידים את פירות העורלה, אני משיב, לא זכור לי. אתה מפנה למסמך מיום 12.07.95 של הגב' בן דוד אשתו של התובע, נכון שעולה ממכתב לשאורה, שהגב' בן דוד הביאה לידיעתי שהם נוהגים כמנהג ישראל, להשמיד את פירות העורלה, אני משיב, לפי המסמך, זה מובן. לפי דבריך, המשמעות היא שהחלק של הסופריור לא ימכרו אותו עד עונת 97 מבחינה דתית. לגבי הכרם השני שניטע שנה קודם, יוצא לפי המכתב שעד 96, אי אפשר היה לשווקו... הנושא של עורלה לא רלוונטי לנושא שלי, היא לא מענייני" במכתב שהוזכר לעיל, ואשר מוען למר עבדה משה מאת התובעים (נ/4) ביום 12.7.95, נכתב במפורש כי: "ביחס לשני זני הגפנים 637 ו- 86 הזנים הינם חדשים אשר שיווקם יחל רק בשנת 1996 לשוק המקומי וליצוא... מתוך היבול של השנה אשר הושמד עקב איסור דתי (עורלה) מראה שהינו פורה וניתן ליחס להם יבול של 3 טון לדונם ...". בתצהירו המשלים של התובע, אשר הוגש ביום 12.10.04, אמר כך: "אשתי אכן נוהגת לכתוב עבורי לפעמים בכתב ידה... לעצם הענין, אני מבין, כי הנתבעים מבקשים להגיש את המכתב בגלל התייחסותו לענין השמדת העורלה. אלא שלענין השמדת העורלה הנזכר במכתב הקודם אין כל רלבנטיות לתביעתנו. מכתבנו למנשה עבדה מתייחס במפורש לגפן מזן 637, אשר נטענו בשנת 1993 בחלקה מס' 2... שנות העורלה בזמנים ובחלקה אלו הסתיימו אפוא בשנת 1995, עבורן לא תבענו כל פיצוי ואין להן אפוא כל נגיעה והשפעה על סכומי התביעה". ובחקירתו הנגדית של התובע, מר בן דוד שמעון, בבית המשפט, ביום 14.10.04, הוא מעיד כך: "המכתב נ/4 אני כתבתי וחתמתי עליו וגם רעייתי חתומה עליו. תוכנו אמת ויציב. מכתב רלוונטי רק לגבי זן 637 ו-86. סופריור זה בנפרד. בקשר לסעיף 10 בתצהיר גם 86 וגם 637 באותה חלקה 2. בשנת 95 היתה זו כרם עורלה שנטעה בשנת 93-94 ולכן ב-96 הסתיימה העורלה והתחלנו לשווק. ב-95 לא שווקתי אותה. גם לא יכולתי לשווק בגלל הפגיעה. בכרם 3 נטעתי אותה ב- 1994. היא היתה עורלה בשנים 94-95 ו-96. אני מתעסק עם הרבנות הראשית ויש לי אישורים על כך רק בשנת שמיטה השנה לא חשבת. ב-97 היא היתה כשרה לשיווק. זה בקשר לסופריור חלקה 3... לא התכוונתי לשווק באותם שנים של עורלה גם לגבי 2 ו-3". אין מחלוקת בין הצדדים כי חלקה 2 מזן 637 ו- 86, ניטעה בשנת 1993, ועל כן פירותיה עורלה בין השנים 1993-1995, וכי חלקה 3 מזן סופריור, ניטעה בשנת 1994, ועל כן פירותיה עורלה בין השנים 1994-1996. בהתאם לכך, החלטתי כי במסגרת קביעת "נזקם הכלכלי" של כרמי התובעים, אשר התבסס בעיקרו על תחשיב הנזק מטעם התובע, על פי הטבלאות שהוזכרו לעיל, תופחתנה השנים בהן ממילא היו הכרמים "עורלה", ולפיכך - סך הנזק כדלהלן: א. עבור כרם 2 - החל משנת 1996 - 147,606 ₪. ב. עבור כרם 3 - החל משנת 1997 - 106,856 ₪, וזאת לאחר שהופחתו סך של כ - 60,000 ₪ אשר פורטו בטבלת הנזקים בעבור שנים 1995-1996. מן הנתונים שהובאו ניתן ללמוד כי אכן חל פיחות משמעותי ביבול ובתפוקה שנתקבלה מן הכרמים נשוא הדיון. יחד עם זאת, כאמור, אין להתעלם מיבול העורלה, אשר לא היה נמכר בכל מקרה, ועל כן אין לראות בפגיעתו משום "נזק כלכלי". 7. סיכום ותוצאה: משעמד התובע בנטל ההוכחה, כאמור לעיל, והראה, ולו על בסיס נסיבתי כי היה גם היה קשר סיבתי בין הנזקים הנטעים על ידו לבין פעולת הריסוס שנעשתה בשנת 1995 מושא תביעתו, הרי שהוכחה אחריותם של הנתבעים לגבי אותם נזקים. על יסוד מכלול הנימוקים דלעיל, נחה דעתי שיש לקבל את התביעה, ולקבוע שהנזקים להם טוען התובע, אכן נגרמו לו, ברשלנותם של הנתבעים 1 ו-2. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2, יחד ולחוד,לשלם לתובע סך של 254,462 ₪, עפ"י החישוב הבא: א. הפסדים לחלקה 2, בסך של 147,606 ₪. ב. הפסדים לחלקה 3, בסך של 106,856 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בצרוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים לתובע את הוצאות המשפט לפי שומה שתוגש ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל. מטעיםריסוסחקלאות