עובדות והליכים ערעור זה החל כערעור על החלטת הממונה, רס"ן אפרים שיפטן, מיום 29.3.00 על פי סעיף 48 לחוק שרות הקבע בצה"ל (גימלאות), התשמ"ה-1985 (להלן: "החוק"). בעלה של המערערת, דניאל עוקב (להלן: "הגמלאי") הינו גמלאי צה"ל המרצה עונש מאסר של 20 שנה בבית הסוהר. על פי סעיף 61 לחוק חובה להפסיק תשלום קצבה לגמלאי, אשר נדון למאסר של מעל שלושה חודשים, ולכן קצבתו של הגמלאי הופסקה. המערערת פנתה לצה"ל בבקשה לשלם לה את קצבתו של הגמלאי מכח הסמכות הקבועה בסעיף 65 (א) לחוק ולפיה ניתן להורות, שגם במקרה בו נשללה מאדם הזכות לגמלה, תשולם הגמלה כולה או מקצתה "למי שאותו אדם חייב בפרנסתם". רס"ן שיפטן בהחלטתו בחן את טענותיה של המערערת בדבר מצבה הכלכלי הקשה למול הנכסים המצויים בידיה, אשר, לטענתה, אינם ניתנים למימוש בהיותם מעוקלים, וקבע כי לנוכח העבירות החמורות בהם הורשע הגמלאי (רצח ופציעה קשה) ומשום שמצא כי הנכסים שבידי המערערת (וילה באבן יהודה ומגרש) הינם בעלי ערך רב ביותר ושאלת אפשרות מימושם נתונה בידי המערערת והגמלאי, הרי שהוא קבע בהחלטתו מיום 29.3.00, כי אין לשלם למערערת תשלומים כלשהם על פי סעיף 65 (א) לחוק. המערערת הגישה ערר על החלטה זו של רס"ן שיפטן לועדה על פי החוק. המשיב הגיש כתב תשובה ויו"ר הועדה דאז, כבוד השופט מרדכי בן חיים, ביום 14.11.00 המליץ למשיב לשקול תשלום גימלה לפרק זמן מסוים בסכום שאינו בהכרח הסכום המלא של הגמלה. כתוצאה מאותה החלטה נקבעה למערערת קצבה בסך 3,000 ₪ לחודש למשך שנה. ביום 2.1.02 אושר למערערת המשך תשלום הקצבה בסך 3,000 ₪ לחודש לתקופה של שנה נוספת. משכך נדחה הדיון בתיק למשך שנה. בחודש אפריל 2003 הודע לועדה כי הממונה, סא"ל איריס דנון, האריכה שוב את המשך תשלומי הקצבה לתקופה של שנה נוספת עד ליום 31.12.04. בנסיבות אלה נדחה הדיון בשנה נוספת. בינואר 2005 התייצבו הצדדים בפני הועדה והודיעו כי נתקבלה החלטה חדשה של הממונה מיום 27.1.05 ולפיה הקצבה ששולמה למערערת תופסק, וישולם רק סכום מזונות בתם הקטינה של המערערת והגמלאי בסך 1,250 ₪ עד סוף יוני 2005 שבו היא מסיימת תיכון ותהיה מעל גיל 18. באותו הדיון התברר כי בשנת 2001 המערערת והגמלאי התגרשו. לאחר הדיון בחודש ינואר 2001 הוגש כתב ערעור מפורט ומתוקן אשר בו ערערה המערערת על ההחלטה מיום 27.1.05. המשיבה הגישה סיכומי תשובה והועדה נתנה החלטת ביניים ביום 5.5.05 ולפיה בשל העובדה כי נושא זכותה של אישה בגמלאות בעלה נמצא בדיון בבית המשפט העליון יש להמתין להכרעת בית המשפט העליון בסוגיה המשפטית והועדה תשהה את מתן ההחלטה הסופית עד לאחר פסק הדין. עוד נקבע בהחלטת הביניים כי עד למתן פסק הדין של בית המשפט העליון המשיבה תשלם למערערת כמחצית הגמלה. בהחלטת ביניים נוספת מיום 30.11.05 אישרה הועדה את סכום הקצבה של 1,500 ₪ המהווה מחצית הקצבה. ביום 14.6.07 נתקבל פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 10917/03 פלונית נ' צה"ל ואח' (להלן: "פסק דין צה"ל") ובעקבות פסק הדין פנתה הוועדה לצדדים, על מנת שיודיעו האם הם מתכוונים להמשיך ולנהל את התיק. ב"כ המשיבה הודיעה לוועדה כי על פי עמדתו פסק הדין של ביהמ"ש העליון דחה את הטענה לפיה הלכת השיתוף בנכסים מקנה לאישה זכות קניינית בגמלה אשר גוברת על ההגבלה על עבירות הגמלה הקבועה בסעיף 62 לחוק, וממילא במקרה זה סעיף 61 לחוק קובע כי בתקופה בה זכאי לקצבה שוהה במאסר של מעל שלושה חודשים לא תשולם לו קצבה, הרי שאין מקום להעניק למערערת את חלקה בזכויות, שנשללו מהגמלאי, היות ואין אדם יכול להקנות יותר ממה שיש לו. בכל מקרה טוען ב"כ המשיבה כי בית המשפט העליון פסק כי אין לאישה זכות לקבל את חלקה בקצבה מכח הלכת השיתוף ישירות מהמשיבה, גם כאשר הקצבה המשולמת במלואה לגמלאי. ולפיכך אין למערערת זכות לקבל את חלקה כאמור מהמשיבה ובפרט במקרה זה שבו הקצבה לא משולמת עקב היותו של הגמלאי במאסר ממושך. ב"כ המערערת ביקש כי ימשכו ההליכים וסיכם את עמדתו. בסיכומיו הוא טוען כי אין ללמוד מפסק דין צה"ל למקרה שבפנינו כיוון שכאן מדובר בשלילת גמלה. הוא הפנה את הועדה לפסק דין נוסף של בית המשפט העליון בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית וממנו עולה לדבריו כי אין לפגוע בזכויות האישה בנושא נכסי קריירה. עוד טוען ב"כ המערערת כי יש לחייב את המשיבה במזונות הבת, למרות שמדובר בבת בגירה, אין בכך לגרוע מזכותה למזונות עוד משנת 2000. בנסיבות אלה כאשר בפני הועדה עומדות כל הראיות הנדרשות וכל טענות הצדדים והפסיקה הרלוונטית הוגשו, קבעה הועדה ביום 9.10.07 כי התיק יועבר לכתיבת החלטה. דיון והכרעה 10. צודקת המשיבה כי פסק דין צה"ל מכריע בסוגיה של זכויותיה של המערערת כלפי המשיבה ישירות. בית המשפט העליון קבע במפורש כי על פי החוק אין למערערת כמו לכל נושה אחר של הגמלאי זכות ישירה כלפי המשיבה לקבלת גמלה. 11. עוד צודקת המשיבה כי בית המשפט העליון לא קיבל את הטענה כי הלכת השיתוף בנכסים מקנה לאישה זכות קניינית בגמלה אשר גוברת על ההגבלה על עבירות הגמלה הקבועה בסעיף 62 לחוק. 12. בנוסף, בתיק שבפנינו מלכתחילה אין לגמלאי זכות כלפי המשיבה לקבלת גמלה וזאת על פי חוק ולכן אין המערערת, אשר אין לה על פי פסיקת בית המשפט העליון זכות ישירה כלפי המשיבה, זכאית לדרוש מהמשיבה זכות כלשהי בגמלה. פסק הדין בעניין נכסי קריירה אינו משפיע על פסק דין צה"ל, מאחר והוא דן בזכויות שבין בני הזוג עצמם. 13. בחנו גם את טענת המערערת כי מגיעים לה מזונות בתה הקטינה. על פי הסכמת המערערת והגמלאי, שקיבלה תוקף של פסק דין בבית משפט לענייני משפחה ברמת גן, התחייב הגמלאי במזונות בתו בסך של 1,250 ₪ עד לתום לימודיה התיכונים. המערערת טענה כי הסכומים שקבלה במסגרת ההסדר לא כללו את מזונות בתה ולכן היא זכאית לתשלום רטרואקטיבי וכן היא זכאית לתשלום גם בעבור תקופת שרותה בצה"ל על פסק הדין בע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית ואח', פ"ד מח(3) 461 (להן: "פסק דין קירשנר"). 14. המשיבה טענה כי על אף שפסק הדין הקובע את מזונות הבת ניתן ביום 16.11.01, הרי שהוא עבר לעיון המשיבה רק בחודש ינואר 2003 והיא מוצאת כי המערערת זנחה את בקשתה לתשלום מזונות הבת בנוסף לתשלום מחצית הקצבה של הגמלאי. המשיבה מזכירה כי במשך 4 שנים שולמה קצבה בסך 3,000 ₪ אשר עונה על מלוא הדרישות הכספיות מהמשיבה ואין לדרוש כעת תשלום מזונות הבת. עוד טענה המשיבה בענין זה כי הלכת קירשנר עוסקת בחזקה בדבר שיעור המזונות שיש לשלם לילדים בגירים במהלך שרותם הצבאי, אולם בפני הועדה לא עומדת כל החלטה של בית משפט לענייני משפחה המחייבת מזונות מעל גיל 18. עוד טוענת המשיבה כי מדובר בעילת תביעה של הבת, אשר היא כבר בגירה ולכן אין מקום לדיון בטענה זו במסגרת ערר זה. 15. ב"כ המערערת הסביר בסיכומיו כי המערערת לא חזרה בה ולא ויתרה על מזונות הבת וכי העובדה שקיבלה קיצבה בסך 3,000 ₪ אינה מורידה מזכאותה לקבלת מזונות הבת. יתר על כן, היא טוענת כי ראיה לכך שהממונה ראתה במזונות הבת תשלום שהיא חייבת בו יש למצוא בהחלטתה מיום 27.1.05 בו היא קובעת כי יש לשלם סך של 1,250 ₪ לחודש בגין מזונות הבת עצמה. 16. לעניין זה איננו מוצאים כי למערערת מגיעים מזונות בגין בתה הקטינה. המערערת קיבלה במהלך 4 שנים גמלה מצה"ל בסכום של 3,000 ₪ וזאת במסגרת הסדר בין הצדדים, בהמלצת הועדה, הסדר שכלל את כל תביעותיה של המערערת כלפי המשיבה, לרבות מזונות בתה הקטינה. הועדה רואה בסכום זה סכום שאין מקום להוסיף עליו את מזונות הקטינה. לעניין זה ראוי לציין כי כאשר פנתה המערערת באמצעות בא כחה לממונה ואף לוועדה זו היא טענה גם להוצאות גידול ילדיה ולא רק לגמלה המגיעה בעבורה. אשר להלכת קירשנר, הרי שאין היא חלה במסגרת הדיון בועדה זו, כל עוד לא נקבעה זכות הקטינה על פי הלכה זו בבית המשפט לענייני משפחה. כאמור, על פי פסק הדין בבית המשפט למשפחה נקבע חיובו של הגמלאי במזונות בתו הקטינה עד לתום לימודיה התיכוניים. סוף דבר הועדה קובעת כי הערר נדחה. בנסיבות אלה אין הועדה עושה צו להוצאות. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה. נכסי קריירהגירושין