פיצוי מוסכם של 15% מהתמורה בפניי תביעה כספית ובקשה למתן צווי עשה בנוגע לחוזה מכר דירה. כללי - התובעים 1 ו-2, ה"ה קרן אור רוזנברג ויניב רוזנברג, הינם רוכשי הדירה בה עסקינן, הנמצאת ברח' ההגנה 15/5 בקרית ביאליק (להלן - "הרוכשים" ו-"הדירה" בהתאמה). הנתבעים 1 ו-2, ה"ה נורית בן שטרית ואמנון בן שטרית, הינם המוכרים (להלן - "המוכרים") והנתבע מס' 3, עו"ד דניאל שפירא (להלן - "עורך הדין"), ניסח את חוזה המכר הרלבנטי וייצג את שני הצדדים בכל הנוגע לכריתתו. העובדות שאינן שנויות במחלוקת - 3. חוזה המכר (לעיל ולהלן - "החוזה") נחתם ביום 21/12/1998. 4. כאשר ניסו הרוכשים לקבל הלוואה מהבנק לצורך תשלום חלק מתמורת העסקה, התברר שלמעשה זכויות המוכרים עדיין לא רשומות על שמם אלא על שם הבעלים הקודמים. 5. בהתאם, פעל עורך הדין להעברת הזכויות על שם המוכרים, הזכויות הועברו, והרוכשים קיבלו את ההלוואה המבוקשת (כנגד רישום משכנתא לטובת הבנק, כמובן). 6. במקביל, התברר ששטח הדירה כפי שמופיע בלשכת רישום המקרקעין הינו רק 33 מ"ר למרות ששטחה גדול בהרבה, וזאת בשל תוספת בניה שביצעו המוכרים. לכן, התעורר הצורך לתקן בהקשר זה את צו רישום הבית המשותף ואת הרישום בלשכת רישום המקרקעין. 7. עוד מוסכם כי לאחר כריתת החוזה נחתמה תוספת לחוזה (להלן - "התוספת") שעניינה ביצוע תיקון רישום הבית המשותף. בתוספת נקבע כי המוכרים יבצעו את התיקון באמצעות עורך הדין וכי לצורך הבטחת ביצוע התיקון, יופחת המחיר החוזי ב-5,000 $ ארה"ב אשר יופקדו בנאמנות בידי עו"ד הלר, שבינתיים מונה על יד הרוכשים לייצגם. עוד הוסכם כי במידה והנושא לא יוסדר תוך חצי שנה, יפעל עו"ד הלר לביצוע התיקון ולצורך כך ישתמש ב-5,000 הדולרים שמופקדים אצלו. 8. נתון עובדתי נוסף, מהותי ומצער, שאינו שנוי במחלוקת, הינו שעד היום טרם תוקן צו הבית המשותף וטרם הועברו הזכויות על שמם של הרוכשים. המחלוקות - 9. לטענת הרוכשים - אי העברת הזכויות כאמור מהווה הפרה יסודית של החוזה ושל התוספת ולשיטתם יש לראות במוכרים ובעורך הדין אחראיים לכך שצו הבית המשותף טרם תוקן ולכך שהדירה עדיין רשומה על שם המוכרים. 10. בהתאם, הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הינם סעדים כספיים הכוללים : (א) השבת הסכום של 5,000 $ ששולם, כ-23,000 ₪ ; (ב) פיצוי מוסכם בשיעור 15% מהתמורה החוזית, כ-89,700 ₪ ; (ג) פיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה ביכולת למכור את הדירה, בסך 15,000 ₪ ו-(ד) פיצוי בגין תשלומים לבנק בגין אי רישום הזכויות. 11. כמו כן בסעיף 13 לכתב התביעה מתבקש מתן צו עשה אשר יחייב את המוכרים לתקן את צו הבית המשותף ולרשום את זכויות הרוכשים בלשכת רישום המקרקעין. 12. המוכרים, מנגד, טוענים כי הם עמדו בכל מחויבויותיהם על פי החוזה והמציאו לעורך הדין במועדים הרלבנטיים את כל המסמכים הדרושים לצורך העברת הזכויות על שם הרוכשים. באשר לתיקון צו הבית המשותף, לשיטת המוכרים הסכום של 5,000 הדולרים אשר נוכה מהתמורה החוזית, נועד להסדיר את הטיפול בנושא זה - והם אינם חייבים עוד מאומה לרוכשים בהקשר זה. 13. עמדת עורך הדין אינה ידועה - כפי שאפרט מיד. המסגרת הדיונית - 14. באשר לעורך הדין - ביום 24/10/2004 ניתן פסק דין כנגד עורך הדין בהעדר הגנה. ביום 28/12/2004 ביקש ב"כ של הרוכשים לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר, ופסק הדין בוטל, ללא הוצאות. בישיבה ביום 15/3/2005, בנוכחות עורך הדין, נקבעו מועדים להגשת כתב הגנה מטעמו, נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו ונקבעה ישיבה ליום 2/6/2005. לישיבה ביום 2/6/2005 לא התייצב עורך הדין, ועד אותו מועד אף לא הוגשו מטעמו כתב הגנה או תצהירים. לכן, ביום 11/9/2005 - בהעדר התייצבות נוספת מטעם עורך הדין ובהעדר הגנה ותצהירי עדות ראשית, ניתן נגדו פסק דין לגבי מלוא סכום התביעה לרבות הוצאות. 15. באשר למוכרים - בישיבה ביום 3/11/2005 הוסכם כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב על בסיס החומר הקיים בתיק לצורך מתן פסק דין, תוך שכל צד שומר לעצמו את הזכות להעלות טענות כנגד תצהירי הצד השני במידה והם כוללים עדויות סברה ו/או עדויות שמיעה ו/או שיש בהם טענות המהוות "הרחבת חזית". ביום 19/1/2006, לאחר הגשת סיכומי הרוכשים, הוחלט כי על המוכרים להגיש את סיכומיהם תוך 45 יום. ביום 19/3/2006, היות וסיכומי המוכרים לא הוגשו, הוריתי על אורכה בת 7 ימים להגשתם. ביום 27/3/2006 התבקשה אורכה נוספת להגשת הסיכומים מטעם המוכרים, וזאת עד יום 10/4/2006, ונעתרתי לבקשה. עד היום - 25/4/2006, לא הוגשו סיכומי המוכרים ולפיכך ינתן פסק הדין בהעדרם, וזאת בהתאם להוראות תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת שאי הגשת סיכומים בכתב שקולה לאי-התייצבות לדיון, ולאור תקנה 157(ב) לתקנות שעניינה אי התייצבות מטעם הנתבע לאמור : "התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב ... רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר". 16. אשר על כן, בהתאם להסכמה מיום 3/11/2005 - פסק הדין יתבסס על כתב התביעה, כתב ההגנה של המוכרים, תצהירה של הרוכשת מיום 31/3/2005 על נספחיו, תצהירו של המוכר מיום 28/9/2005 על נספחיו, וסיכומי ב"כ הרוכשים. דיון - 17. לאחר עיון במסמכים המפורטים מעלה מסקנתי היא כי דינה של התביעה להתקבל בחלקה, וזאת מהטעמים דלהלן. האם הפרו המוכרים את חובותיהם בנוגע לרישום זכויות הרוכשים ? 18. המוכרים טוענים שכיון שבסעיף 11 לחוזה הוטלה חובת העברת הזכויות בנכס על שכמו של עורך הדין שהיה משותף לשני הצדדים בשעתר - הרי שאין לייחס להם כל אחריות בשל העובדה שהזכויות טרם הועברו. 19. אין באפשרותי לקבל טענה זו. 20. אמנם אין בחוזה התחייבות מפורשת של המוכרים לבצע את העברת הזכויות ברישום, אך ברי כי עד השלמתו של הרישום המוכרים למעשה לא "מכרו" את זכויותיהם ולא השלימו את עסקת המכר, כפי שהתחייבו לעשות בחוזה (וזאת בהתאם להוראותיו של סעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). 21. אמנם גם אין בחוזה התייחסות למועד המדויק לביצוע העברת הזכויות, אך כאן יש לפנות לסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 אשר קובע כי - "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש. " 22. במקרה דנן - אני סבורה שאי העברת זכויות המוכרים לרוכשים מאז שנת 1999 ועד היום אינה יכולה להחשב "זמן סביר". 23. אפנה בהקשר זה לע"א 305/87 שרביב בע"מ נ' משה פרוביזור (פז), פ"ד מד (3) 40 שם נקבע כי משך זמן סביר להעברת זכויות אמור לארוך מספר חודשים, וכי - "לא יכול להיות ספק, שצדק השופט המלומד כשקבע, שהייתה הפרה מצד המערערות באי-רישום הבית המשותף עד 31.12.79 ובאי-העברת החנות על שם המשיבים סמוך לאחר מכן. יש גם לדחות את טענת המערערות שעל-ידי רישום הערת אזהרה לזכות המשיבים הובטחו זכויותיהם, ועל-כן לא היה מקום לחשש מצד המשיבים ביחס לשמירת זכויותיהם. ... בצדק אומר על טענה זו בית המשפט: "עסקה שלא נסתיימה ברישום אינה אלא התחייבות לעשות עסקה, לאמר - אין בה הקניה של הזכות. ובמלים אחרות - זכויות הבעלות שהתובעים רכשו בחנות לא הוקנו להם ...".". 24. בנוסף, ראו את ע"א 10474/03 עודד הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ, שם נקבע לגבי סוגיה דומה, כדלקמן - "לא הובאו כל ראיות שיסייעו לקבוע מהו "פרק זמן סביר" לרישום זכויות בנכס מקרקעין. ניתן להניח כי לצורך קביעה זו לא די בנתונים אודות משך הזמן הנדרש לצורך ביצוע פעולות הרישום בלשכת רישום המקרקעין, אלא יש גם חשיבות לעצם היותו של רישום הזכויות על שמו של הרוכש שיקול חשוב ומשמעותי עבורו, עת שהוא מתקשר בחוזה לרכישת נכס מקרקעין. סעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 קובע כי השתכללותה של עסקה במקרקעין מותנית בהשלמת רישומה כדין ועל כן חוזה לרכישת זכויות במקרקעין שלא הסתיים ברישום הזכויות אינו מקנה לרוכשים את הזכויות במקרקעין עבורן שילמו במיטב כספם. מכאן, ככלל, ובהיעדר הסכמה אחרת, יש אינטרס בהשלמת הרישום במהרה. שיקול זה ועמו העובדה שרישום הזכויות נעשה בלשכת רישום המקרקעין ותלוי גם בסדרי העבודה שם, מאפשרים לטעמי לקבוע, לצורך ההכרעה בערעור, כי ברגיל רישום זכויות אורך לכל היותר חודשים ספורים, מבלי שנקבע פרק זמן מוגדר ונוקשה לעניין זה ..." וכן את ת"א (מחוזי תל-אביב) 62592/03 שלומי מרקו נ' דשה יוסף, שם נקבע כי אי העברת הזכויות במשך 3.5 שנים אינה סבירה ומהווה אף היא הפרה. 25. אף העובדה שעורך הדין נטל על עצמו את הטיפול בביצוע הרישום אינה יכולה לשחרר את המוכרים מחובתם להשלים את העסקה ברישום. אין ספק כי שני הצדדים ניזוקו מפועלו של עורך הדין במקרה זה, אך החובה לדאוג להשלמת העסקה רובצת על שכמם של המוכרים, ולא ניתן לשבת בחוסר מעש רק בשל מחדליו של עורך הדין. 26. אשר על כן, אני סבורה כי אי העברת הזכויות ברישום על שם הרוכשים עד היום אינה סבירה ומהווה הפרה של החוזה מצד המוכרים. האם הפרו המוכרים את חובותיהם בנוגע לתיקון צו הבית המשותף ? 27. המוכרים טוענים בכתב ההגנה ובתצהירו של המוכר כי הרוכשים עיינו בנסח הטאבו לפני החתימה על החוזה וידעו ששטח הדירה הרשום הינו רק 33 מ"ר ולא 120 מ"ר, ולכן אין הם חייבים לתקן את הרישום ואינם אחראיים לכך שהוא לא תוקן עד היום. 28. אני סבורה שיש לדחות גם טענה זו, משלושה טעמים - 29. ראשית - הרוכשים הכחישו את הטענה שהם ידעו על הבעיה במועד החתימה והוכחת הידיעה במקרה זה רובצת על שכם המוכרים. מה גם שלשיטתי העובדה שנחתמה התוספת מלמדת על כך שבמועד החתימה על החוזה הרוכשים לא ידעו על הבעיה ורק לאחר שהיא התעוררה - נחתמה התוספת, שכל מהותה הוא הסדרת תיקון הרישום. 30. שנית - גם אם הרוכשים ידעו ששטח הדירה הרשום הינו רק 33 מ"ר במועד חתימת החוזה, לא יתכן שהמוכרים לא יהיו חייבים בתיקון הרישום, וזאת על מנת לאפשר את מכירת "הממכר" האמיתי. המוכרים התכוונו למכור את הדירה כולה, הם קיבלו תמורה כנגד הדירה כולה והם חייבים להעביר לרוכשים את הזכויות לגבי הדירה כולה, ולא רק 33 מ"ר מתוכה. 31. שלישית - המוכרים התחייבו בתוספת באופן אישי במפורש לדאוג לתיקון רישום הבית המשותף ולהשיג את הסכמת השכנים הנדרשת לכך. לכן, גם אם במועד החתימה על החוזה יתכן והיו ספקות בנדון - הרי שלאחר החתימה על התוספת הם הוסרו, ולא יתכן שהמוכרים יטענו שאין הם חייבים בתיקון רישום הבית המשותף. 32. לכן, לשיטתי, לא יכול להיות ספק כי אף החובה לתקן את צו הבית המשותף הינה חובה מהותית שרובצת לפתחם של המוכרים - ואי קיומה מהווה הפרה של החוזה והתוספת. מהם הסעדים הרלבנטיים ? 33. נותרה לבירור השאלה מהם הסעדים הראויים במקרה זה, ואזכיר כי בכתב התביעה נתבקשו צווי עשה וארבעה סעדים כספיים כדלקמן - (א) השבת הסכום של 5,000 $, כ-23,000 ₪. (ב) פיצוי מוסכם בשיעור 15% מהתמורה החוזית, כ-89,700 ₪. (ג) פיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה ביכולת למכור את הדירה, בסך 15,000 ₪. (ד) תשלומים לבנק בגין אי רישום הזכויות. 34. בתצהיר העדות הראשית של הרוכשת אין בכלל כל זכר לנושא הסעדים, ולכן אין בפני כל טענה מצד הרוכשים לגבי נזק שנגרם, לגבי נסיון למכור את הדירה (שלא לומר כשלונו), לגבי עוגמת נפש שנגרמה או לגבי מהות התשלומים לבנק ושיעורם. 35. לכן, יש לדחות את הדרישה לפיצוי כספי בכל הנוגע לפריטים שבסעיפים קטנים (ג) ו-(ד) לעיל, ואדון רק בדרישה לגבי הסכום של 5,000 $ ולגבי הפיצוי המוסכם. 5,000 הדולרים - 36. לאחר בחינת הטענות בהקשר זה מסקנתי היא שהרוכשים אינם זכאים להשבת סכום זה מאת המוכרים כיון שהם לא הוכיחו שהכסף הועבר לידי המוכרים (להבדיל מאשר לידיו של עורך הדין). 37. אזכיר כאן כי הוראות התוספת הינן שהתמורה בגין הדירה תופחת ב-5,000 $, כי מועד מסירת החזקה ידחה, כי במועד מסירת החזקה ישולם התשלום האחרון בניכוי 5,000 $ וכי 5,000 הדולרים יופקדו בנאמנות בידי עו"ד הלר - שבשלב זה ייצג רק את הרוכשים. 38. הרוכשת טוענת בתצהירה כי האמור בסעיף 1(א) לתוספת "לא הולם את המציאות" כיון שכל הכספים שהתקבלו מהבנק המלווה הועברו לידי המוכרים עוד לפני החתימה על התוספת, כלומר - הטענה שלה היא שכל התמורה החוזית שולמה לפני שהוסכם על הפקדת 5,000 $ בנאמנות אצל עו"ד הלר. 39. אין באפשרותי לקבל טענה זו. 40. ראשית, טענת הרוכשת לפיה התשלום האחרון שולם כבר ביום 15/6/1999 (סעיף 17 לתצהיר) וכי היה זה לפני החתימה על התוספת, לא מופיעה בכתב התביעה. המדובר בשינוי חזית משמעותי ללא שניתן כל הסבר לכך. 41. עוד אעיר בהקשר זה כי במקום אחר בתצהירה של הרוכשת (סעיף 9) היא טוענת שהתוספת נחתמה כשלושה חודשים לאחר החתימה על החוזה, כלומר שהיה זה במרץ 1999. אם התוספת נחתמה במרץ 1999 זה היה לפני מועד ביצוע התשלום האחרון גם לשיטת הרוכשת. 42. אוסיף ואציין כי טענתה זו האחרונה של הרוכשת אינה מתיישבת עם האמור במכתבו של עורך הדין אל עו"ד הלר מיום 27/5/1999 (נספח "ד" לתצהיר המוכר) שם נכתב שהמוכרים מסכימים לקחת על עצמם את האחריות לתיקון רישום הבית המשותף ושעל עו"ד הלר להכין תוספת להסכם שתשקף את ההסכמות בנדון. לכן, הוכח באמצעות המכתב שהתוספת נחתמה אחרי יום 27/5/1999 ונסתרת טענת הרוכשת לגבי חתימתה במרץ 1999. 43. מצאתי לנכון להרחיב מעט בנקודה זו כיון שיש לכך השלכה על אמינות האמור בתצהירה של הרוכשת והדבר מצטרף למסקנה שלא ניתן לקבל את הטענה שהתוספת נחתמה לאחר שכבר כל התמורה המקורית שולמה לידי המוכרים. 44. שנית, בסעיף 9(1) לכתב התביעה נטען שהסכום של 5,000 $ ניתן לידי עורך הדין (ולא לידי המוכרים) ואפנה גם לפרוטוקול הדיון מיום 28/12/2004 שם מסר ב"כ הרוכשים שטענתם היא שהכסף הועבר לידי עורך הדין. 45. שלישית, אם אכן התמורה שולמה לפני החתימה על התוספת אזי המשמעות היא שכל האמור בתוספת אינו מדויק, ועל הרוכשים לשאת בתוצאות. אם הרוכשים חתמו על התוספת בידיעה שהיא "אינה משקפת את המציאות" (כיון שהכספים כבר שולמו, כיון שהתשלום האחרון לא יהיה ביום 31/8/1999 אלא כבר היה, וכיון שהכסף לא יועבר לידיו של עורך דינם) - אין להם להלין אלא על עצמם. 46. מהמקובץ עולה שלא הוכח שהסכום של 5,000 $ שולם לידי הרוכשים. לפי האמור בתוספת הסכום מעולם לא הגיע לידי המוכרים ומבחינתם התמורה החוזית כבר הופחתה ב-5,000 $, ולכן הם לא חייבים להשיב סכום זה לרוכשים. 47. היות וניתן פסק דין כנגד עורך הדין לגבי סכום הגבוה בהרבה מאותם 5,000 $, אשר ככל הנראה הגיעו בסופו של יום לידיו, יכולים הרוכשים להיפרע ממנו לגבי 5,000 הדולרים. הפיצוי המוסכם - 48. סעיף 12(א) לחוזה קובע מהם סעיפי החוזה אשר הפרתם תחשב הפרה יסודית. סעיף 11, שעוסק במסמכים שיש להמציא לצורך רישום הזכויות ובכך שעל עורך הדין לבצע את העברת הזכויות, אינו נמנה על אותם סעיפים. עם זאת, סעיף 2 לחוזה - אשר קובע שהמוכרים מתחייבים למכור לרוכשים את הדירה - כן מופיע בסעיפים אשר הפרתם הוגדרה כהפרה יסודית. כיון שמסקנתי היתה שאי השלמת העסקה ברישום מהווה הפרה של החובה "למכור" את הנכס, משמע שהיא מהווה הפרה של סעיף 2 לחוזה, והפרה זו הוגדרה כהפרה יסודית. 49. בנוסף, אפנה לסעיף 12(ב) לחוזה שמוסיף ומורה כי הפרה של כל תנאי "עיקרי ויסודי" של החוזה תחייב אף היא את המפר בתשלום הפיצוי המוסכם לגבי הפרה יסודית. אמנם ההגדרה של הפרה יסודית כהפרת תנאי עיקרי ויסודי אינה הגדרה מוצלחת במיוחד (שלא לומר טאוטולוגית במידה מסויימת), אך יש גם בה כדי לחייב את המסקנה שהפרה החובה למכור את הזכויות מהווה הפרה יסודית. 50. יתרה מכך. סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע כי ישנם שני סוגים של "הפרות יסודיות" : הפרה יסודית מסתברת והפרה יסודית מוסכמת. 51. לשיטתי, אף אם לא ניתן לראות בהפרה דנן כהפרה יסודית מוסכמת, הרי שהיא הפרה יסודית מסתברת, ואפנה שוב לע"א 10474/03 עודד הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ הנ"ל, לאמור - "סעיף 6 רישא לחוק התרופות מגדיר הפרה יסודית מסתברת כ"הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה". מדובר איפוא במבחן אובייקטיבי. ... אני סבורה, כי ככלל, עיכוב קל ברישום הזכויות בנכס מקרקעין אין בו כדי לעקר את יסודותיו העסקיים של החוזה ומכאן גם שלא יעלה כדי הפרה יסודית מסתברת של החוזה. אלא, שבנסיבות המקרה שבפנינו אני נוטה לדעה כי לא ניתן לראות בעיכוב הנוסף ברישום היחידה, לאחר מתן פסק הבורר, איחור קל בלבד. אדם סביר, כך אני סבורה, לא היה נקשר בחוזה לו חזה כי הצד השני לא יקיים התחייבותו, כאשר ידוע לשני הצדדים כי מדובר בהתחייבות מחודשת שלכתחילה היתה אמורה להתבצע לפני זמן רב, ובשים לב לצורך ברישום הזכויות לצורך השלמת העיסקה, כפי שכבר הובהר. אני ערה לכך שניתן היה לטעון כי בכך שהמערערים יכולים היו לעשות שימוש ביחידה, על אף העיכוב ברישום, ובהתאם לסעיף 10 לחוזה הם אף היו יכולים למכור את זכויותיהם בה לאחרים. יחד עם זאת, אני סבורה כי הקושי שסביר שהיה צפוי למערערים במכירת זכויותיהם ביחידה - זכויות חוזיות גרידא כל עוד לא הושלמה העסקה ברישום - שולל במידה רבה את התועלת שהיה בידי המערערים להפיק מהנכס, לו מצאו כי אין הוא משביע את רצונם. לפיכך מסקנתי הינה כי החוזה הופר הפרה יסודית." 52. שיעורו של הפיצוי המוסכם (כפי שנקבע בסעיף 4(א) לנספח לחוזה) הינו 15% ממחיר הדירה. כיון שבתוספת נקבע שהמחיר הינו 125,000 $, המדובר בפיצוי של 18,750 $. 53. אני מודעת לכך שההלכה הינו כי בהמ"ש ימנע בדרך כלל מלהתערב בשיעורו של פיצוי מוסכם חוזי, ויעשה כן רק במקרים נדירים בהם הוכח ששיעור הפיצוי היה בלתי סביר באופן קיצוני במועד החתימה על ההסכם (להבדיל מראיתו כבלתי סביר בדיעבד - וראו את ספרה של ג. שלו, דיני החוזים, עמ' 593-594, ולדוגמא את ע"א 126/84 יצחקי נ' שור, פ"ד לח (3) 620, 627, ע"א 524/83 קן תור נ' אלון, פ"ד מ (2) 533, 559 וע"א 539/92 זקן נ' דוד, פ"ד מח (4) 89, 95 מול ד'-ז'). 54. אני גם מודעת לכך שיש להעלות טענה בדבר אי סבירותו של פיצוי מוסכם באופן מפורש, ובמקרה כאן - בכתב ההגנה כמו גם בתצהירו של המוכר - לא נטען במפורש כי יש להפחית את הפיצוי המוסכם (ורק נטען כי מוכחשת זכאותם של הרוכשים לקבל אותו). 55. עם זאת, אני סבורה כי יש להפחית את הפיצוי המוסכם ב-5,000 $, כיון שלמעשה המוכרים כבר שילמו פיצוי זה בהתאם להוראות התוספת, סכום משמעותי זה כבר נגרע מהמחיר החוזי המקורי ויש לראות בו כתשלום חלק מהפיצוי המוסכם. 56. לכן, אני מעמידה את הפיצוי המוסכם לתשלום על סכום של 13,750 $ בלבד. 57. היות ולא נדרשו כל תשלומי ריבית לגבי הפיצוי, הוא יחושב בהתאם לשער היציג נכון להיום (4.5 ₪ לדולר) - ויועמד על סך של 61,875 ₪. סיכום - 58. לצערי נקלעו שני הצדדים לסיטואציה בעייתית בשל התנהלותו של עורך הדין. 59. יחד עם זאת, גם הצדדים עצמם לא ניהלו את ענייניהם בצורה האופטימלית באשר המוכרים היו צריכים לדאוג לאינטרסים של הרוכשים ולדאוג להשלמת העסקה למרות מחדליו של בא כוחם ; והרוכשים - היו צריכים להפקיד את הכספים בנאמנות כפי שהורתה התוספת (שנועדה להגן עליהם). 60. נקודה משמעותית נוספת שיש לזכור הינה שלמרות שכתב התביעה הוגש בשנת 2004, ולמרות שכיום יש למוכרים עורך דין אחר - הם לא טרחו לבצע את תיקון הבית המשותף ו/או רישום הזכויות עד היום. הייתי מצפה שבסיטואציה שנוצרה, יעשו המוכרים כל מאמץ לנסות ולתקן את ההפרות החוזיות לפחות במהלך השנתיים בהן מתנהל התיק בבהמ"ש, ולו על מנת שיהא ניתן לנסות ולסיים את המחלוקות בפשרה מסויימת - אך לצערי לא כך היה. 61. אשר על כן, על המוכרים (הנתבעים), ביחד ולחוד, לשלם לרוכשים (התובעים) סכום של 61,875 ₪, וכמו כן ניתנים בזאת צווי עשה כדלקמן : (א) על המוכרים לבצע את תיקון צו הבית המשותף, כך שהרישום ישקף את העובדה שהדירה כוללת גם את תוספת הבניה שבוצעה. (ב) על המוכרים להעביר את הזכויות בנכס על שם הרוכשים בלשכת רישום המקרקעין. (ג) הפעולות הנ"ל יתבצעו על חשבון המוכרים (לרבות כל הוצאה הכרוכה בכך), והכל תוך 60 יום מהיום. 62. בנוסף, ישלמו המוכרים לרוכשים הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת מע"מ והחזר חלקי של אגרת בהמ"ש, וזאת בסך 1,200 ₪ נכון להיום. 63. כל התשלומים יבוצעו תוך 30 יום מהיום.פיצוייםפיצויים מוסכמים