1. המערערת מסתייגת מהחלטת ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן: "החוק"), לפיה נדחה ערעורה על החלטת המשיב להכיר בה כנכה על פי החוק. הרקע העובדתי והדיוני הרלוונטי להכרעה הינו כדלקמן: המערערת התגייסה לצה"ל בסוף חודש אפריל 2003 עם פרופיל 97 ושובצה לקורס מדריכות מורן בחיל התותחנים. הקורס אשר השתרע על כתקופה של 3 חודשים כלל לימודים עיוניים, אימונים פיזיים, תורנות מטבח ושמירות. עם סיום הקורס שובצה המערערת למחלקת מודיעין בתפקיד מדריכת תוד"א ועברה הכשרה בת 4 חודשים. לקראת סיום ההכשרה נערכו מיונים לקצונה. בתאריך 30.12.2003, הודיעו למערערת שלא תצא לקורס קצינות, אך למחרת הובהר לה שהמדובר בטעות ושהיא התקבלה לקורס. תוך מספר ימים קיבלה המערערת התקף פסיכוטי בעקבותיו אושפזה בבית החולים סורוקה בבאר שבע ושוחררה לאחר מכן. היא קיבלה חופשה והניסיון להחזיר אותה לפעילות ביחידה לא צלח עקב מצבה. תוך כחצי שנה היא קיבלה התקף נוסף, אושפזה ושוחררה מהשירות הצבאי בפרופיל 21. היא אובחנה כסובלת ממחלת אפקטיבית דו קוטבית. המשיב דחה את תביעת המערערת. בהליך הערעור העידו מומחה מכל צד והמערערת עצמה. הוועדה אישרה את עמדת המשיב, תוך קביעה שהמחלה התפרצה במהלך השירות אך לא עקב השירות. בנוסף נקבע שגם אם תנאי השירות גרמו למחלת המערערת מבחינה סובייקטיבית אין הם עונים על הדרישה האובייקטיבית. בהליך קמא המומחה מטעם המשיב ד"ר בקר הסכים שהמערערת סובלת ממחלת נפש ואף הסכים לדברי המומחה מטעמה שמחלתה החלה לפני המועד שדווח לה שלא תצא לקורס קצינות. לדעת המומחה, המדובר בתקופה של כשבועיים לפני כן. ד"ר בקר הבהיר שהוא "אינו מסכים לקביעה שהלחץ בצבא הוא שגרם למחלה...יש לכאורה גורם גנטי ויש עליה בהורמוני בלוטות התריס" (עמ' 11 לפסק הדין). עוד הוסיף, שתחילת המחלה באי שקט ובחוסר שינה, ולו הוצגו ראיות שבמשך חודשיים "מנעו ממנה שינה של שש או שבע שעות בלילה הייתי משנה את דעתי. אבל אין ראיות כאלה". לעומתו, סבור המומחה מטעם המערערת, ד"ר קנובלר, שהלחץ מתנאי השירות של המערערת הוא הגורם למחלתה. הוא הוסיף: "לשיטתי עצם השירות של חייל בצה"ל, הינו גורם לחץ ונתוני צה"ל מראים את זה...אני מסכים שגם ללא אותו אירוע, בקשר לקורס שקרה ביום 30.12.03, הייתה המחלה פורצת אצל המערערת בשל סיבות שלה" (עמ' 10 לפרוטוקול - הציטוטים בסעיף זה הובאו בפסק הדין). 2. כלל מושרש בפסיקה הוא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטת הוועדה לערעור נכים לבכר חוות דעת מומחה על פני רעותה. כאן, הוצגו שתי שתי דעות של מומחים בתחום הפסיכיאטריה שקשה ליישב ביניהן. על פי חוות דעתו של ד"ר בקר יש לדחות את הערעור ועל פי חוות דעתו של ד"ר קנובלר ראוי לקבלו. משכך, לו החלטת הוועדה הייתה מבוססת ומנומקת על יסוד העדפת המומחה מטעם המשיב, כי אז היה מקום לקבל את עמדת המשיב לפיה ערכאה זו אינה אמורה להתערב בקביעה כאמור. ברם, פסיקת הוועדה אינה נסמכת על העדפת מומחה אחד על רעהו. בהחלטתה, ציינה הוועדה שהיא מסכימה עם "מסקנתו של ד"ר בקר" והסיבה לכך היא כי אין לקבל את חוות דעת המומחה מטעם המערערת הואיל וזו אינה מתיישבת עם עובדות המקרה (ראה פסקה 12 לפסק הדין). אם זהו הבסיס לפסק הדין, הרי יש לבחון את המסקנה על פיו. בחינה כזו תחשוף את הטעות המשפטית שנפלה לדעתי בהחלטת הוועדה בדבר גישתה למחלה הנפשית של המערערת הן במישור הסובייקטיבי והן במישור האובייקטיבי. הוועדה ציינה שהמערערת לא התקבלה לקורס טיס ועברה קורס והליך הכשרה כמתואר לעיל בהצלחה. על פי קו זה, נתונים אלה מלמדים שהמערערת מסוגלת להתמודד עם כישלון מצד אחד ולהצליח חרף תנאי לחץ מצד אחר. הנמקה זו שימשה כנימוק המרכזי בהחלטת הוועדה. לדעתי, אין בכך לשכנע וההנחה בקו האמור אינה מבוססת על ניסיון החיים ועל חוות דעת מומחה. לעיתים אדם מתקדם בשלבים מסוימים בחיים אך "נופל" בשלבים אחרים בשל העדר יכולת להתמודד. אין בכך סתירה בהכרח אלא יש בזאת ללמד שהאדם הינו יצור מורכב ומתפתח ולא כל ההתמודדויות שוות מבחינת זמן ונסיבות. למשל, המערערת לא התקבלה לקורס טיס בהיותה תלמידת תיכון ולא בשלב שהותה תחת מסגרת צבאית. זאת ועוד. צודקת הוועדה שהמערערת לא ידעה לשים את האצבע על הזרז להתפרצות המחלה. ברם, תפקידה של המערערת לספר את סיפורה ותפקידו של המומחה לבחון אם יש בנתונים אלו כדי לבסס גורם כלשהו למחלה. המומחה מטעם המערערת התייחס למכלול הנתונים ולא הסיק את מסקנתו על סמך מרכיב בודד בתמונה. המערערת עברה תקופה של לחץ עקב הדרישות השונות בשירות. כן ניתן משקל מסוים אך לא מכריע לכך שהמערערת לא תמיד זכתה לשעות שינה כנדרש גם אם לעיתים החסר נבע מרצונה להשקיע שעות נוספות כדי להצליח בלימודיה במסגרת הצבא. בל נשכח שהמערערת התגייסה לצבא בפרופיל 97 ואחרי כשבעה חודשים עברה התקף פסיכוטי שאף חזר על עצמו במהלך השירות תוך כחצי שנה שהוביל לשחרורה. כמובן שאין די בכך שהמחלה פרצה במהלך השירות כדי להוכיח שהיא נגרמה עקב השירות. אלו הם שני מבחנים שונים. ברם, חוות הדעת של המומחה מטעם המערערת ברורה, קוהרנטית ומתיישבת עם עובדות המקרה ועל כן לא היה מקום לשלול אותה בשל תוכנה. מהצד האחר, המומחה מטעם המשיב שם דגש על ההסבר הגנטי למחלה. זאת על סמך דברי המערערת שסבתה סבלה ממחלת נפש. אולם לא מצאתי תשובה לטענת המומחה מטעם המערערת לפיה אין בכך כדי להוכיח בסיס גנטי למחלה שפקדה את המערערת בהיותה כבת 19. זאת משום שלא מדובר במסמכים רפואיים או אבחנה רפואית מדויקת של הסבתא אלא המערערת היא זו שציינה את מחלת סבתה, ניצולת השואה, אשר בגיל 60 החלה לסבול מדיכאון תגובתי (ראה עמ' 5 לחוות דעתו של המומחה מטעם המערערת). יש לזכור, שקיומה של מחלת המערערת שפרצה לראשונה במהלך שירותה אינו שנוי במחלוקת ולכן על הדוחה עמדת המומחה מטעם המערערת להציג הסבר חלופי שהוא מעוגן בעובדות. לצד זאת, חוות דעתו של המומחה מטעם המערערת מתייחסת כאמור למכלול הנסיבות. נכון שהמומחה מטעם המערערת ציין כהערה כללית שהשירות הצבאי הינו גורם לחץ מחד גיסא ושהמחלה ממנה סובלת המערערת יכולה לפרוץ גם ללא לחץ מאידך גיסא, אך מסקנתו לגבי המערערת נסמכת על בדיקה פרטנית לפיה הלחץ מתנאי שירותה גרם להתפרצות המחלה. 3. כפי שצוין לעיל, הוועדה קבעה שאף אם תתקבל טענת המערערת שהלחץ בתנאי שירותה הוא הגורם למחלתה, הרי שבכל זאת דין תביעתה להדחות, הואיל ומבחן הגרימה עקב השירות כולל בחובו מרכיב אובייקטיבי שאינו קיים במקרה הנדון. אכן, מבחן ה"עקב" כולל מימד אובייקטיבי, אך לדעתי נסיבות המקרה עונות על הדרישה. בדיון הנוסף בעניין אביאן (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732), נדרש כב' השופט חשין להגדרת מבחן ה"עקב" בחוק הנכים. המבחן כולל מרכיב אובייקטיבי ומרכיב סובייקטיבי. המרכיב הסובייקטיבי נסוב סביב תגובתו המיוחדת של החייל ("הגולגולת הדקה") דהיינו "על הצבא לקבל את הנפגע כמות שהוא, וכל פגיעות שהחייל נפגע עקב שירותו בצבא ייראו בשלמותן כפגיעות שנגרמו עקב השירות" (שם, בפיסקה 34). המרכיב האובייקטיבי הוא נורמטיבי ולא רק עובדתי. יש לזכור "כי שומה עליו על התובע תגמולים להצביע על אירוע שארע לו או על מצב "שהיה נתון בו תוך כדי השירות, ולהוכיח כי יש קשר סיבתי-עובדתי בין אותו אירוע או מצב" לבין התפרצותה של המחלה". המרכיב האובייקטיבי בוחן לא רק את תגובת החייל לאירוע או למצב אלא גם את טיב אותו אירוע או מצב והאם קיים קשר או ייחוד בינו לבין החוויה הצבאית. כב' השופט חשין מבהיר שיש להוכיח שבאותו אירוע או מצב "תהא בו ממשות, שלא יהא זה אירוע טרוויאלי, שלא יהא אך קשר רופף בינו לבין פרוץ המחלה" (שם, בפסקה 40). המערערת בעניין אביאן שוחררה לאחר משבר פסיכוטי ואובחנה כסובלת ממחלת סכיזופרניה לאחר שרוב שירותה נסוב סביב הכשרתה כקלדנית ושירותה כקלדנית. בית המשפט העליון קבע בדיון נוסף ששירותה הכיל את המרכיב האובייקטיבי. כפי שנפסק: "ניתן היה לסווג את עבודתה...כ"עבודה פקידותית פשוטה באופייה" וכי "מן הבחינה האובייקטבית- לא היו תנאי שירותה...שונים מתנאים רגילים אחרים". ואולם, בה-בעת היה בו בחומר הראיות יסוד למסקנת בית-המשפט כי עניינה של אורית שונה ממקרים אחרים וכי (כלשון בית-המשפט) "שירותה...היו רווי מתחים". "מתחים", קרא: מתחים צבאיים" (שם, בפסקה 45). צא וראה, שהגם והמדובר בעבודה פשוטה באופייה שיש לה מקבילה במערכת האזרחית, המרכיב האובייקטיבי מתקיים בשל מתחים שהוגדרו כצבאיים אשר גרמו להתפרצות מחלת הסכיזופרניה. המבחן האובייקטיבי בוחן האם המסגרת הצבאית משפיעה ומורגשת בתנאי השירות של החייל אשר גרמו למחלתו. כאן עניינה של המערערת קשור קשר אמיץ לשירות הצבאי. הלחץ המצטבר של גיוסה, הטירונות, תורנויות מטבח, השמירות, הלימודים העיוניים, הקורס וההכשרה במסגרות צה"ל תוך בחינת התאמתה למערך הקצונה - עומד בלב ליבה של חוויית השירות של המערערת. המבחן אינו כללי אלא פרטני. למשל, יומה של המערערת היה ארוך ודחוס במשימות. שלבי השירות שלה על פני תקופה קצרה היו תובעניים ודורשי תוצאות. הייחוד בשירות הצבאי תרם לאי שקט ולחוסר שינה שאפיינו לעיתים את סדר יומה של המערערת. נדמה שהמקרה דנא ברור יותר מעניין אביאן. יודגש, שעסקינן בתגובת המערערת ללחץ המצטבר של חוליות שונות שחברו ויחד הן מהוות שרשרת של חוויה צבאית, לאמור- לא מדובר באירוע נקודתי אלא בתקופה רצופה, כפי שעולה מחוות דעתו של המומחה מטעם המערערת ויש לבחון את המבחן האובייקטיבי על בסיס זה. אכן, הניסיון מלמד שרוב החיילים אינם מגיבים כפי שהגיבה המערערת לתנאי השירות, אך נקודה זו עניינה המבחן הסובייקטיבי של מבחן ה"עקב" ולא המבחן האובייקטיבי. החייל שמגיש תביעה לתגמולים אינו חייב להוכיח שתגובתו הינה סבירה או ממוצעת אלא כפי שכב' הנשיא ברק קבע בעניין פוטשניק (רע"א 6270/98פוטשניק נ' קצין התגמולים, תק-על 2003 (2) (741)) "כי על הצבא לקבל את הנפגע כמות שהוא, על תכונותיו, מעלותיו וחסרונותיו הסובייקטיביים". דומני שהמקרה בפנינו איננו גבולי. המומחה לתורת המשפט פרופ' יוסף רז הטיב להסביר כי ישנה מחלוקת אם מלאכת השיפוט אמורה לעסוק בקביעת עובדות או בקביעת נורמות. נראה שבפועל בתי משפט עוסקים בשני סוגי המלאכה והמתח נוצר בשאלות המידה והמקום. כך או כך, נראה לי כי ברי שבסוגית קביעת קשר סיבתי משפטי של "עקב השירות" בחוק סוציאלי בדבר תשלום תגמולים לנכי צה"ל שתפקידו של בית משפט לקבוע נורמה ראויה להגדרת המונח שנאמנה למטרת החוק ותכליתו. בפסק דין אביאן קבע כב' השופט חשין שהפירוש שיש להעניק לחוק הנכים- פירוש רחב לב הוא. אין המשמעות כמובן שיש לקבל כל תביעה שמוגשת, אך מהצד האחר הדין דורש הכרה בזכות החייל לקבל תגמול אם הוא נפגע עקב השירות ותוך כדי השירות. ניתן לומר שמבחן ה"עקב" חייב לשקף את מציאות החייל כפי שהוא - קרי, הבדיקה הסובייקטיבית- וחייב לשקף את מציאות השירות הצה"ל כפי שהיא - קרי, הבדיקה האובייקטיבית. כאן, סיפור המערערת - על רקע חוות דעת המומחה מטעמה - מבססים את ערעורה. 4. סוף דבר, הייתי מציע לחברותיי לקבל את הערעור, לבטל את החלטת הוועדה ותחת זאת לקבוע שיש לקבל את הערעור ושמחלתה של המערערת נגרמה במהלך שירותה הצבאי ועקב שירותה הצבאי. הייתי מציע שהמשיב יחויב בהוצאות המערערת ושכר טרחת עו"ד בגין שני ההליכים בסך 7,500 ₪ מהיום. נ. הנדל - ס. נשיא אב"ד השופטת-ש. דברת: אני מסכימה. ש. דברת - שופטת השופטת-צ. צפת: אני מסכימה. צ. צפת - שופטת ניתן היום ט"ז באלול, תשס"ח (16 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים. נ. הנדל - ס. נשיא ש. דברת - שופטת צ. צפת - שופטת אב"ד התחום הנפשיבלוטת התריספסיכוזה