אינטרס לגיטימי בפיצול סעדים מבוא: בפני בקשה למתן היתר לפיצול סעדים. המשיב הגיש תגובה, לפיה הוא מתנגד לבקשה מטעמים שפרט בתגובתו. המבקש השיב לתגובת המשיב. הרקע לבקשה וטענות הצדדים: המבקש הגיש תובענה על דרך של המרצת פתיחה, בה עתר למתן פסק דין הצהרתי, לפיו מינהל מקרקעי ישראל חייב להקצות למבקש את כל מגרשי המגורים במקרקעין הידועים כגוש 6429 חלקה 4 בכפר סבא, אשר התקבלו כתוצאה משינוי ייעוד המקרקעין, כהגדרתם לעיל, בהם היו למבקש זכויות חכירה. לחילופין, התבקשה הקצאתם של חלק מהמגרשים בייעודם החדש לפי התב"ע. בבקשה דנן טוען המבקש, כי נגרמו ונגרמים לו נזקים עקב התנהלות הקרן הקיימת לישראל בכל הפרשה נשוא התובענה דנן וכי נזקים אלה והיקפם תלויים באשר ייפסק בתובענה דנן ולכן הם טרם התגבשו במלואם. עוד טוען המבקש, כי יש לו טענות גם לגבי פיצויים וכספים המגיעים לו, הן על פי הדין והן על פי החלטות המינהל, וכי היקפם של אלה אף הוא תלוי באשר ייפסק בתובענה דנן. המבקש מוסיף, כי הבקשה מוגשת על דרך הזהירות, הואיל והמבקש סבור שמדובר בעילות שונות ובסעדים שונים. המשיב מתנגד לבקשה; לטענתו, אין מקום למתן ההיתר המבוקש, מאחר שהמבקש יכול היה לתבוע מלכתחילה גם את סעד האופרטיבי, ככל שקיים. המשיב סבור, כי משנמנע המבקש מלהצביע על אינטרס לגיטימי בפיצול הדיון, בין תביעתו לסעד ההצהרתי ובין התובענה הכספית, אין להיעתר לבקשתו. לטענתו, במקרה דנן היה על המבקש להגיש את התובענה דנן על דרך של תביעה רגילה, במסגרתה היה תובע גם את הפיצוי בגין הנזקים הנטענים שנגרמו לו, דבר שהיה מונע התדיינות כפולה. בתשובתו לתגובה שב והבהיר המבקש, כי התביעה לפיצויים כתוצאה מהנזקים שנגרמו וייגרמו לו תלויה בתוצאת פסק הדין בתובענה דנן, שהרי אם יזכה המבקש במלוא הסעד המבוקש על ידו, אזי ככל הנראה תביעת הפיצויים שלו תצומצם, ככל שתוגש כזו, ואם תדחה התובענה דנן, אין לראות מדוע לא יורשה לתבוע פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו עקב התנהלות המינהל וכיו"ב. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה; בעניינה של עילה אחת המצמיחה כמה מיני סעדים קובעת תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כדלהלן: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו". לשאלה אימתי יופעל החריג, קרי אימתי יינתן היתר לפיצול סעדים, השיב בעבר כב' השופט ח' כהן כי ההיתר יינתן "אם משום שקיימת סיבה עניינית לפצלן (את התביעות - צ.ב.) ואם משום שהתובע בוחר לפצלן מטעמי נוחיות או יעילות" [ראה ע"א 329/73 מלון סטפניה בע"מ נ' עזבון מילר, פ"ד כח( 1) 19 (1973), אליו הפנה המבקש בבקשתו]. נראה כי כב' הנשיא (כתוארו אז) שמגר נקט אמות מידה קפדניות יותר כלפי התובע. לדעתו, על המבקש לזכות בהיתר לפיצול סעדים "להצביע לפני בית המשפט על קיומו של אינטרס לגיטימי המצדיק פיצול התביעה למספר תובענות שונות" [ע"א 734/83 חברת החשמל נ' שפיר דוידוביץ, פ"ד לח(1) 613 (1984)] ובעניין אחר הוסיף ואמר: "ייתכן שתובע פלוני יראה בנסיבות מסוימות תועלת בפיצול הדיון כדי להכביד על הנתבע, אך בית המשפט אינו צריך להושיט לו עזר בכגון דא" [ע"א 372/85 פרץ נ' פרץ, פ"ד מ(4) 781 (1986)]. השאלה היא, אם כן, אימתי ייראה התובע כמי שיש לו אינטרס לגיטימי לזכות בפיצול הדיון. עיון בכתב התובענה מעלה, כי יש ממש בטענת המבקש, לפיה יתגבש נזקו הכספי רק לאחר הכרעה בתובענה, שכן מתבקשים על ידו סעדים אשר ההכרעה בהם יכול שתשפיע על גובה הנזק. משכך, הראה המבקש אינטרס לגיטימי לפיצול ההליך, שבכוחו לגבור הן על העניין הכללי שבמניעת כפל התדיינות והן על עניינו הפרטי של המשיב שלא להיות מוטרד יותר מפעם אחת בשל אותה עילה [השווה ע"א 571/88 בנייני איפל נ' סתוי, פ"ד מד(3) 642 (1990); ע"א 3790/02 אמיר אשורי נ' ויקטור אביזאדה ו-4 אח' (לא פורסם, 5.3.04)]. זאת ועוד, במצב דברים בו מוגשת תביעה כספית בעקבות תביעה לפסק דין הצהרתי שנדחתה, נפסק כי יתכן שכלל אין צורך בפיצול סעדים [ע"א 6637/05 דאוד הלאל נג'אר נ' סעיד אברהים דולה ואח' (טרם פורסם, 15.3.07); ע"א 3790/02 הנ"ל; נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991) 127, 131 - 132, 134). לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומתירה למבקש לפצל סעדיו, כמבוקש על ידו. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין בתובענה. פיצול סעדים