משכון על דירה וכספים שלא הגיעו לחשבונה של חברה שנקלעה לכינוס נכסים - אלו הנושאים העומדים במוקד ההתכתשות הסבוכה בשתי התביעות שבפנינו. העובדות הצריכות לענין: 1. הנתבעים (להלן: "ואנונו") היו הבעלים של דירה בת ארבעה חדרים בקומה חמישית בבניין דירות ברח' הלל יפה 1 בחדרה (להלן: "הדירה הישנה"). מאחר שהבניין טרם נרשם כבית משותף, זכות הבעלות בדירה הישנה טרם נרשמה על שמם של ואנונו, ובמועד הרלוונטי לענייננו היתה רשומה לזכותם הערת אזהרה, לצד הערת אזהרה לזכות בנק טפחות ממנו נטלו הלוואה. 2. חפצה נפשם של ואנונו לשפר את תנאי מגוריהם ולרכוש דירה גדולה יותר. ביום 6.4.97 התקשרו ואנונו בזכרון דברים (טופס הרשמה) עם נ.ע.א. גני טלאון (1995) בע"מ (להלן: "החברה") ולפיו הוסכם כי ואנונו ירכשו מהחברה דירת קוטג' במחיר של 245,000 דולר (להלן: "הקוטג"). תנאי התשלום עבור רכישת הקוטג' נקבעו בזכרון הדברים כלהלן: ( - ) בחתימת חוזה - 20,000$. ( - ) מכספי הלוואת משכנתא תוך 30 יום מיום חתימת החוזה - 59,000$. ( - ) עד ליום 10.7.97 - 10,000$. ( - ) ממכירת הדירה הישנה באמצעות החברה - 153,500$. ( - ) כנגד מסירת החזקה - סך 2,500$. הנה כי כן, הוסכם בין ואנונו לחברה על עיסקת חליפין, 'טרייד-אין' כלשון הצדדים, לפיה חלק מהתמורה בסכום של 153,500$ ישולם כנגד מכירת דירתם הישנה. בזכרון הדברים אף נכתב כי "אם תימכר הדירה שבבעלותם מעל 150,000$ יהיו פטורים מתשלום שכ"ט עו"ד + ושיווק לא ישלמו בכל מקרה". לצורך רכישת הקוטג' הוסכם אפוא בין הצדדים כי מחיר הדירה הישנה יעמוד על סך 153,500$, ללא קשר למחיר שתימכר בפועל. דהיינו, אם הדירה הישנה תימכר בסכום נמוך מהסכום הנ"ל, יזוכו ואנונו בסכום של 153,500$ ואם תימכר מעבר לסכום של 150,000$, יהיו זכאים להנחה בכך שיהיו פטורים מתשלום שכ"ט עו"ד ושיווק, אך כל עודף ייזקף לזכות החברה (עו"ד נשר, עמ' 47 ש' 30 לפרוטוקול). 3. זכרון דברים הועבר על ידי החברה אל צד ג' מס' 3 (להלן: "עו"ד נשר"), שייצג את החברה. על בסיס זכרון הדברים ערך עו"ד נשר את ההסכם בין ואנונו לבין החברה לרכישת הקוטג'. כך אישר עו"ד נשר במפורש בחקירתו (עמ' 48 ש' 1-7) ובניגוד לאמור בסעיף 23 לתצהירו,שם נטען כי זכרון הדברים לא הוצג בפניו. בהסכם מיום 17.4.97 (להלן: "הסכם הרכישה", נספח ב' לתצהיר ואנונו) נקבע בנספח התשלומים כי סכום של 153,000$ ישולם על ידי הקונה "על פי תשלומי התמורה המתקבלים אצל הקונה ממכירת דירתו של הקונה לצד ג' ובתנאי שתשלומים אלה יתקבלו בפועל אצל החברה" (סעיף 2 (ד) לנספח ד' לתצהיר נשר). בנספח להסכם הרכישה הצהירו ואנונו כי זכויותיהן בדירה הישנה נקיות מכל חוב וזכויות צד שלישי, למעט משכנתא בדרגה ראשונה לזכות בנק טפחות, וכי אין מניעה למכירת הדירה הישנה והעברת תמורתה לחברה. סעיפים 2-4 לכתב ההתחייבות שנחתם בין החברה לבין ואנונו קובעים כלהלן (נספח ו' לתצהירו של עו"ד נשר) : "2. אנו מאשרים לכם בזאת כי אנו רשאים להתחייב ו/או למכור וכי נשלם ונעביר לכם את כל התמורה ממכירת הבית אשר תשולם על ידי מי שירכוש את הבית וזאת מיד עם קבלת התמורה על ידנו". 3. אנו נזוכה על ידכם לצורך המחיר שנקבע בהסכם לענין זה בסך של 153,500 דולר וזאת בין אם הבית (הדירה הישנה - י.ע.) יימכר בתמורה שתעלה על המחיר הנ"ל ובין אם תופחת ממנו. 4. למען הסר ספק מובהר בזאת ואנו מתחייבים כלפיכם בהוראה בלתי חוזרת כי כל התמורה שתתקבל ממכירת הבית תהיה שייכת לכם ולכם בלבד, ולא יהיו לנו כל טענות או תביעות בגין החזר כספי כלשהו". בסעיף 5 נקבע כי עו"ד נשר יטפל במכירת הדירה הישנה ואם זו תימכר בסכום העולה על 150,000$ יהיו ואנונו פטורים מתשלום שכר טרחתו. 4. בשלב זה נעצור את הילוכנו ונספר כי החברה עסקה במספר פרוייקטים של בניה, בליווי בנקאי של התובע, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק"). במסגרת הליווי הבנקאי, שועבדו כל נכסיה של החברה, לרבות המקרקעין עליהם נבנה הפרוייקט שבו רכשו ואנונו קוטג'. רוכשי הדירות בפרוייקט קיבלו עם מסירת החזקה בדירותיהם מכתב החרגה מטעם הבנק. אלא שגורלם של ואנונו לא שפר עליהם, כפי שנלמד לדעת מהשתלשלות העניינים שתתואר להלן. 5. לאחר חתימת הסכם הרכישה, הודיע עו"ד נשר לבנק על רכישת הדירה ועותק מההסכם הועבר לבנק. נציין כי בגוף ההסכם לא מוזכרת עיסקת החליפין, אך ניתן ללמוד אודותיה מנספח התשלומים. דומה שלא יכולה להיות מחלוקת של ממש כי הבנק ידע והסכים לעסקת החליפין בין ואנונו לחברה. כך עולה מעדותו של עו"ד נשר אודות פגישתו עם עו"ד טואף מטעם הבנק. כך עולה גם ממכתבו של עו"ד נשר מיום 2.6.98 לבנק (נספח ח' לתצהיר ואנונו), שם הוא מפרט מספר עיסקאות טרייד-אין שערכה החברה עם מספר רוכשים, וביניהם ואנונו. לכן, איני רואה טעם להבחין, כטענת מר כתב מטעם הבנק, בין הסכמת הבנק לכך שהתמורה של הדירה תיכנס לחשבון הליווי, לבין הסכמתו לכך שהדירה תהווה חלק מהתמורה. 6. לאחר חתימת הסכם הרכישה, נטלו ואנונו הלוואת משכנתא מהבנק הבינלאומי הראשון בסכום של 59,000$, וכנגד ההלוואה הוציא הבנק, בהיותו הבנק המלווה של הפרוייקט, ערבות חוק המכר (דירות) לטובת הבנק הבינלאומי. לבקשת הבנק, ככל הנראה בעקבות מכתבו הנ"ל של עו"ד נשר, רשם עו"ד נשר ביום 18.6.98 משכון על הדירה הישנה לזכות הבנק להבטחת התחייבויות החברה כלפי הבנק. עו"ד נשר חתם בשמם של ואנונו על שטר המשכון לזכות הבנק, והמשכון נרשם לזכות הבנק (להלן: "שטר המשכון"). נקדים ונספר כבר בשלב זה, כי על פניו, עו"ד נשר לא היה מוסמך לחתום על שטר המשכון על פי ייפוי הכוח שנמסר לו על ידי ואנונו בעת חתימת הסכם הרכישה. זאת, מאחר שייפוי הכוח התייחס לקוטג' ולא לדירה הישנה. עוד אקדים ואומר כי ספק אם ואנונו ידעו או הבינו "בזמן אמת", שהדירה הישנה שועבדה לזכות הבנק. בנקודה זו מתבקש הקורא לאזור כוחותיו לקראת ההמשך, כי אנו אך בתחילת מסענו להכרת העובדות. 7. חלפו כשנה ושמונה חודשים מחתימת הסכם הרכישה של הקוטג', וואנונו מכרו את הדירה הישנה על פי הסכם מיום 21.12.98, שנערך על ידי עו"ד נשר (להלן: "הסכם המכר של הדירה הישנה" - נספח י"א לתביעת ואנונו בה"פ 97/04). הדירה הישנה נמכרה לצד ג' 1 (להלן: "אבירם"), שהיה אחד הבעלים או המנהלים של החברה. עו"ד נשר סיפר בעדותו, כי אבירם היה בעל מניות בחברה עד לסוף שנת 1997, עת העביר את מניותיו בחברה והמשיך פעילותו בחברה כמשווק הדירות בפרוייקט, וכמי שתיאם את פעולות החברה מול הבנק (עמ' 48 ש' 15-16). עוד נספר, כי במעמד חתימת ההסכם בין ואנונו לאבירם, היה נוכח גם נועם אושרי, הבעלים והמנהל בחברה, מי שחתם בשעתו בשם החברה על הסכם הרכישה (עו"ד נשר בעמ' 51 ש' 22-25, ובעמ' 54 ש' 2-3). הבנק הציג דף של רשם החברות לפיו אבירם לא היה בעלים או מנהל בעת חתימת ההסכם למכירת הדירה הישנה, אך אין חולק כי מר אבירם היה פונקציונר בחברה (עו"ד נשר עמ' 51 ש' 20), כך הציג את עצמו בפני ואנונו וכך היה מוכר גם לעו"ד נשר, שייצג את החברה וטיפל בכל ענייניה. 8. בהסכם המכר של הדירה הישנה, שכאמור נערך על ידי עו"ד נשר שערך גם את הסכם הרכישה, התחייב אבירם לשלם תמורת הדירה סך של 550,000 ₪ כלהלן: ( - ) 275,000 ₪ - עד ליום 15.4.99 מתוך כספי משכנתא שאבירם יקבל מבנק למשכנתאות, ובלבד שעד אז ואנונו יגררו את המשכנתא הרשומה על הדירה הישנה לזכות בנק טפחות, וכנגד רישום הערת אזהרה לזכות אבירם ולזכות בנק למשכנתאות ממנו יקח את ההלואה. ( - ) היתרה בסך של 275,000 ₪ - ב-10 תשלומים שווים ורצופים בסך של 27,500 ₪ החל מיום 15.5.99. בסעיף 6ג. להסכם נאמר כי "כל תשלום מתשלומי התמורה יימסר למוכר (ואנונו - י.ע.) על ידי הקונה (אבירם - י.ע.) במשרדו של עו"ד צחי נשר במעמד המוכר והקונה. תשלום שלא יבוצע כאמור, לא ייחשב כתשלום שנתקבל על ידי המוכר ולא ייחשב כתשלום שנתקבל על חשבון התמורה". עוד נקבע בהסכם כי החזקה בדירה הישנה תועבר לאבירם ביום 15.4.99, אך מאחר שידוע לאבירם כי ואנונו מתעתדים לעבור לקוטג' שרכשו ושבנייתו טרם נסתיימה, החזקה לא תימסר לאבירם אלא רק לאחר שואנונו יקבלו את החזקה בקוטג' מהחברה (סעיף 9ב. להסכם). נציין, כי למרות שעל הדירה רבץ משכון לזכות הבנק, מכוח שטר המשכון עליו חתם עו"ד נשר בשם ואנונו, ולמרות שעו"ד נשר עצמו ערך את ההסכם, לא נזכר בהסכם כי על הדירה רובץ משכון לטובת הבנק. לאחר חתימת ההסכם למכירת הדירה הישנה, טיפל עו"ד נשר בגרירת המשכנתא של בנק טפחות מהדירה הישנה אל הקוטג', וביום 27.1.99 רשם הערת אזהרה על הקוטג' לזכות בנק טפחות (מוצג ו/6, עו"ד נשר עמ' 63 ש' 10-14). 9. בנקודה זו, נחזור מעט אחורה בזמן. על פי הסכם הרכישה, החזקה בקוטג' היתה אמורה להמסר לואנונו ביום 31.10.98. אלא, שבמועד זה טרם הסתיימה הבניה. לבקשת ואנונו, הודיעה החברה לבנק הבינלאומי, ממנו נטלו ואנונו הלוואה על סך 59,000$, כי הקוטג' יהיה מוכן "לא לפני פברואר 1999" (נספח יג לתצהיר ואנונו). ביום 13.1.99 הודיעה החברה לואנונו כי הם מוזמנים לקבל את החזקה בקוטג' (נספח יב לתצהיר ואנונו). למרות הודעתה של החברה, חלפו-עברו מספר חודשים והחזקה בקוטג' טרם נמסרה לואנונו. עו"ד ואנונו, בא כוחם דאז של ואנונו (אין קשר משפחתי למרות השמות הזהים), שלח ביום 16.6.99 מכתב לחברה (נספח טז לתצהיר ואנונו), ובו התריע על כך, שהחזקה בקוטג' טרם נמסרה לואנונו, למרות ששילמו את מלוא התמורה ולמרות שחלפו 8 חדשים מאז התאריך שנקבע בהסכם הרכישה למסירת החזקה. בנוסף, פירט עו"ד ואנונו במכתבו, מספר ליקויי בניה בקוטג', שהחברה נדרשת לתקנם. בסיפא למכתב, נדרשה החברה, בין היתר, לתקן את הליקויים ולפצות את ואנונו בגין הליקויים שאינם ניתנים לתיקון. 10. למכתב זה הגיב עו"ד נשר בשם החברה במכתבו מיום 28.6.99 שבו נטען לראשונה, כי ואנונו לא העבירו לחברה את הסכום של 153,500$, כספי התמורה שהיו אמורים לקבל ממכירת הדירה הישנה לאבירם וכי החזקה בקוטג' לא תימסר להם כל עוד לא ישלמו את התמורה. למרות חומרתה של הטענה שהעלה עו"ד נשר במכתבו, כביכול התמורה עבור הדירה הישנה לא הגיעה אל חשבון החברה, הפלא ופלא, כבר ביום 15.7.99, כשבועיים לאחר המכתב הנ"ל, נמסרה החזקה בקוטג' לואנונו. החזקה נמסרה כנגד חתימתם של ואנונו על כתב ויתור ותשלום יתרת התמורה בסך של 2,500$, וכנגד התחייבות החברה לבצע תיקונים שונים בקוטג' (נספח יח לתצהיר ואנונו). אקדים ואומר כי יש בעובדה זו כדי לחזק טענתם של ואנונו, כי מכתבו של עו"ד נשר מיום 28.6.99 נועד ליצור עליהם לחץ מצד החברה "לרדת" מנושא ליקויי הבנייה והאיחור במסירת החזקה בדירה. שאילולא שילמו לחברה את מלוא התמורה - כולל תמורת הדירה הישנה בסך 153,500$ - אין להעלות על הדעת שהחברה היתה מוסרת להם את החזקה בקוטג'. מבחינתם של ואנונו, עם קבלת החזקה בקוטג' הסתיימה העיסקה. מכאן ואילך ישבו להם ואנונו ספונים בביתם, מבלי לחזות את האירועים שעומדים "לנחות" עליהם. 11. ביום 12.8.99 חתם עו"ד נשר בשמם של ואנונו, אך ללא ידיעתם, על בקשה לביטול הערת האזהרה שהיתה רשומה לזכותם על הדירה הישנה ומסר את טופס הבקשה לאבירם. במקביל, התקשר אבירם ביום 10.8.99 בהסכם למכירת הדירה הישנה, שאותה רכש כאמור מואנונו, לצד רביעי בשם ה"ה פיקורבסקי (להלן: "פיקורבסקי"). עו"ד יאיר צדוק, שייצג את פיקורבסקי בעסקה זו, השתמש בבקשה לביטול הערת האזהרה של ואנונו, שנחתמה כאמור על ידי עו"ד נשר, מחק את הערת האזהרה של ואנונו ובד בבד רשם ישירות הערת אזהרה לזכות פיקורבסקי. נספר כי בהמשך, מכרו פיקורבסקי את הדירה הישנה לצד רביעי. בנקודה זו נרענן את זכרונו של הקורא ונזכיר כי כל אותה עת, ועד עצם היום הזה, על הדירה הישנה רבץ משכון לזכות הבנק. 12. ויהי היום, החברה נקלעה לקשיים ועו"ד ברינט מונה ככונס נכסים מטעם הבנק על נכסי החברה. במסגרת תפקידו, בדק עו"ד ברינט את כל עיסקאות המכר שביצעה החברה, כדי לבחון אם יש רוכשי דירות בפרוייקט, שנותרו חייבים כסף לחברה. בדיקתו העלתה כי על פי ספרי החברה, ואנונו נותרו חייבים הסך של 153,500$, בדיוק הסכום שאבירם היה אמור לשלם לואנונו על פי הסכם המכר של הדירה הישנה, בדיוק הסכום שהיה אמור להגיע ישירות לחברה במסגרת עיסקת ה'טרייד-אין' לרכישת הקוטג'. לאור זאת, הגיש עו"ד ברינט במהלך שנת 2000 בקשה למימוש המשכון הרשום לזכות הבנק על הדירה הישנה (תיק הוצל"פ 9-00-33122-02). באותה עת, לא ידע עו"ד ברינט כי הדירה הישנה כבר היתה בחזקתם של פיקורבסקי, והבקשה למימוש הוגשה כנגד ואנונו, כמי שמשכנו לזכות הבנק את הדירה. ואנונו הגישו התנגדות לבצוע המשכון באמצעות עו"ד ואנונו. בהתנגדות שנשאה כותרת "טענת פרעתי", טענו ואנונו כי משכון הדירה לזכות הבנק נחתם על ידי עו"ד נשר ללא סמכות. זאת, מאחר שייפוי הכוח ניתן לצורך ובמסגרת ההסכם לרכישת הקוטג', ולא בעסקה למכירת הדירה הישנה. במסגרת התצהיר והבקשה ציינו ואנונו כי כל התשלומים עבור הדירה הישנה, שנרכשה על ידי אבירם שהציג את עצמו כמנכ"ל החברה, היו צריכים להיות מבוצעים במשרדו של עו"ד נשר, וכי סברו לתומם שכל התשלומים בוצעו כראוי וכנדרש. בשורה התחתונה טענו ואנונו, כי הבקשה למימוש המשכון על הדירה, הוגשה כנגדם שלא כדין, לאחר ששלמו את כל הכספים המגיעים מהם לחברה. 13. משנוכח עו"ד ברינט כי לכאורה יש ממש בטענת ואנונו כי שטר המשכון נחתם על ידי עו"ד נשר שלא כדין ובחריגה מסמכותו על פי ייפוי הכוח, זנח את הליך מימוש המשכון בהוצאה לפועל והחליט לנקוט בדרך אחרת. בכובעו ככונס הנכסים של החברה, הגיש עו"ד ברינט כנגד ואנונו תביעה בסדר דין מקוצר לשלם את הסכום של 153,500$ שנותרו ואנונו חייבים, לטענתו, לחברה ושלא שולמו לחשבון הליווי של החברה בבנק. התביעה הוגשה במקור לבית משפט השלום בחיפה, אך אוחדה עם תביעת ענק שהגיש עו"ד ברינט ככונס נכסים כנגד החברה וכנגד עו"ד נשר בת"א 970/02 בבית משפט זה. זו התביעה העומדת כיום בפנינו בת"א 313/04. עם קבלת רשות להתגונן, הגישו ואנונו כתב הגנה והודעת צד ג' כנגד אבירם וכנגד עו"ד נשר. במקביל, הגישו ואנונו המרצת פתיחה כנגד החברה, כנגד הבנק וכנגד עו"ד ברינט ככונס נכסים, להצהיר כי הם זכאים להרשם כבעלים של הקוטג' כשהוא משוחרר מכל שעבוד של הבנק. התביעה הוגשה במקור בבית משפט השלום בחדרה אך אוחדה עם ת"א 170/02 הנ"ל. זו התובענה העומדת כיום בפנינו בה.פ. 97/04. נספר כי תביעת הענק בת.א. 170/02 הנ"ל הסתיימה בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט, וכך נותרו בפני שתי התובענות דכאן, תובענות שהוגשו במקור לבית משפט השלום. 14. מבולבלים? סיכום ביניים להבהרת התמונה: כונס הנכסים טוען כי החברה לא קיבלה את מלוא התמורה עבור הקוטג', ובחשבונה חסרים 153,500$, כספי תמורת הדירה הישנה במסגרת עיסקת הטרייד-אין. מנגד, טוענים ואנונו כי מבחינתם כל התמורה הועברה לחברה, לרבות כספי התמורה עבור הדירה הישנה. ככל שתמורת הדירה הישנה לא הגיעה בסופו של יום לחשבון החברה, אין להם יד ורגל בכך והדבר נובע ממעשה תרמית של אבירם, ככל הנראה בשיתוף פעולה עם מנהלי החברה, וכל התסבוכת נוצרה בגין רשלנותו של עו"ד נשר. האם ואנונו עשו יד אחת עם אבירם כדי להונות את החברה? 15. הבנק ועו"ד נשר סברו כי ואנונו פעלו בחוסר תום לב ואף מתוך קנוניה עם אבירם, וככל הנראה הכניסו לכיסם את כספי התמורה עבור הדירה הישנה, במלואם או בחלקם. בטענה זו, נסמכים הבנק ועו"ד נשר על התנהגותם המתמיהה לכאורה של ואנונו בעצם הגשת ההתנגדות לבקשת הבנק לממש המשכון על הדירה הישנה, ועל מסמך שחתמו ואנונו לאבירם ובו אישרו את מלוא קבלת התמורה עבור הדירה הישנה. נעמוד להלן על שתי נקודות אלו, ואקדים ואומר כי לטעמי אין בהן ממש. ההתנגדות שהגישו ואנונו למימוש שטר המשכון 16. תמיהה היא, מדוע מצאו ואנונו להתנגד לבקשה למימוש המשכון על הדירה הישנה, דירה שכבר לא התגוררו בה ושנמכרה על ידם לאבירם. לטענת הבנק ועו"ד נשר, הדבר מעיד על כך שפעלו בקנוניה עם אבירם, וביקשו להכשיל את כונס הנכסים בבואו לממש את המשכון. התשובה לתמיהה זו היא, שואנונו, וליתר דיוק, עו"ד ואנונו בא כוחם דאז, פעל ככל הנראה מתוך תגובה "פבלובית" של הגשת התנגדות לבקשה. מבחינתם של ואנונו הגשת ההתנגדות הייתה לכאורה מיותרת ונגדה את האינטרס העצמי שלהם. ההתנגדות עצרה את עו"ד ברינט מלהמשיך לפעול למימוש המשכון, וגרמה לו לנקוט בדרך החלופית של הגשת התביעה הכספית כנגד ואנונו, היא התביעה שבפנינו. ככל שהתרשמתי, ואנונו לא הבינו באותה עת, שכינוס הנכסים בהליכי הוצאה לפועל מתבקש על הדירה הישנה, וסברו כי הוא מתייחס לקוטג' (ראה סעיפים 137-138 לסיכומי עו"ד נשר). מנגד, ניתן להבין ולהצדיק את הדרך בה פעל עו"ד ואנונו, שמצא לנכון להגיש התנגדות לבקשה למימוש המשכון. הבקשה הופנתה כלפי ואנונו, שמבחינתם, מכירת הדירה הישנה הושלמה זה מכבר והם אפילו לא ידעו כי הדירה מושכנה לטובת הבנק. ואנונו לא יכולים היו להסכים לתוכנה של הבקשה, שאם היה הבנק מצליח לממש את המשכון, אזי היו עלולים למצוא עצמם חשופים לתביעות מצד אבירם, או מצד פיקורבסקי שרכשו מאבירם. מכל מקום, עיון בבקשת ההתנגדות מעלה כי למרות הכותרת "התנגדות למימוש משכון", ואנונו מסבירים למעשה, מדוע אין להם כבר אינטרס בדירה הישנה, שנמכרה כבר על ידי אבירם ללפיקורבסקי. עובדה זו הייתה ידועה לואנונו באותה עת, מאחר שאבירם ביקש את אישורם כי קיבלו את כל התמורה, על מנת שיתאפשר לו למכור את הדירה, ועל כך נעמוד בהמשך. 17. התנגדותם של ואנונו נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל, שלא לגופא, והוא הפנה אותם לדון בטענות כנגד שטר המשכון בבית המשפט המוסמך. ואנונו לא עשו כן, משהחליפו ייצוג, ועו"ד גולן, המייצג אותם כיום, יעץ להם שלא להתנגד לכך, ולדברי גב' ואנונו בחקירתה, הם הבינו שהגשת ההתנגדות למימוש המשכון הייתה שגיאה ולכן החליפו ייצוג (עמ' 31-32). ואכן, עו"ד גולן הצהיר בשם ואנונו, כי אין כל מניעה שהבנק ימשיך בהליכי מימוש המשכון על הדירה הישנה ויעשה בה כאוות נפשו, וכי ואנונו אף נכונים לאשרר בדיעבד את פעולתו של עו"ד נשר שחתם בשמם על שטר המשכון. על פי הייעוץ המשפטי החדש שקיבלו, בתביעתם בהמרצת הפתיחה דכאן, שינו ואנונו את טעמם, ואף הצהירו כי ייפוי הכוח ניתן לעו"ד נשר גם כדי לעשות כל פעולה בדירה הישנה (סעיף 16 לתצהיר התומך בהמרצת הפתיחה). גם עו"ד נשר הצטרף לואנונו וקרא לבנק להמשיך ולפעול למימוש המשכון אפילו כיום. אלא, שעו"ד ברינט לא "הרים את הכפפה", וזנח את הדרך של מימוש המשכון. 18. עו"ד נשר תהה בסיכומיו, מדוע ראה עו"ד ברינט לזנוח את מימוש המשכון, עוד טרם ידע על קיומו של פיקורבסקי. על כך השיב עו"ד ברינט, כי כ'פקיד בית משפט' מצא שאין מקום לפעול למימוש משכון שנחתם על ידי עו"ד נשר, על פי ייפוי כוח שעל פניו לא הסמיך אותו לחתום על המשכון. נראה כי עו"ד ברינט אף סבר כי ראוי להימנע מהתדיינות עם פיקורבסקי בשאלת התחרות בין הזכויות: בין משכון הרשום לזכות הבנק לבין זכותם של פיקורבסקי שרכשו בתמורה ובתום לב על סמך נסח "נקי", ואף מכרו בינתיים את הדירה לצד רביעי, שרכש מהם בתמורה ובתום לב. מאחר שתחרות זו לא עומדת בפני, אמנע מלחוות דעה בנושא הנוגע לפיקורבסקי שאינם צד לדיון בתיק זה. סופו של דבר, שהגשת ההתנגדות לביצוע המשכון נעשתה על ידי ואנונו, אם מתוך בהלה ובאופן אינסטקנטיבי, משנתגלה להם כי הדירה הישנה מושכנה לטובת הבנק ללא ידיעתם, ואם מתוך שיקול הגיוני, כי אם תתקבל בקשת הבנק למימוש המשכון, אבירם או פיקורבסקי עלולים לחזור עליהם בתביעה. מכל מקום, לאור העובדה שהדירה הישנה נמכרה כבר על ידי אבירם לפיקורבסקי, גם אם ואנונו לא היו מגישים התנגדות, שממילא נדחתה, ספק אם עו"ד ברינט יכול היה לפעול למימוש המשכון מול התנגדות של פיקורבסקי או מי שרכש מפיקורבסקי. רוצה לומר, כי הגשת ההתנגדות על ידי ואנונו, אפילו הייתה מיותרת - ואיני סבור כך - לא העלתה ולא הורידה בסופו של דבר. לכן, אין לראות את ואנונו כמי שסיכלו במו ידיהם, כטענת עו"ד נשר, את מימוש המשכון על הדירה. המסמך שחתמו ואנונו לבקשתו של אבירם 19. תמיהה לכאורית נוספת עולה ממסמך שנחשף במהלך עדותו של מר ואנונו, בהליך שהתקיים בין ה"ה שמעוני לבין פיקורובסקי ואחרים בבית משפט השלום בנתניה (ת"א 6470/02). נסביר במה מדובר. הנה כי כן, מתברר כי אבירם נטל הלוואה בשם החברה מזוג בשם שמעוני רחל וחיים, ולהבטחת פרעונה, התחייב לשעבד לזכותם את הדירה הישנה אותה רכש מואנונו. משלא החזיר אבירם את ההלוואה לשמעוני, הגישו הלה תביעה כנגד אבירם, כנגד החברה ומנהליה וכנגד עו"ד נשר. במהלך שמיעת הראיות באותה תביעה, זומן לעדות עו"ד יאיר צדוק שייצג את בני הזוג פיקורבסקי בעסקת רכישת הדירה הישנה מאבירם. עו"ד צדוק סיפר, כי עובר לביצוע העסקה ביקש מאבירם מסמך המעיד על כך ששילם לואנונו את מלוא התמורה עבור הדירה שרכש מהם. ואכן, אבירם המציא לו מסמך הנושא תאריך 20.7.99, שבו נכתב כלהלן: "הנדון: הסכם מיום 21.12.98 בגין מכירת דירה ברח' הילל יפה 1 חדרה גוש 10036 חלק מחלקות 351 353 355 356. אנו החתומים מטה ה"ה סטי ויוסף ואנונו מאשרים בזאת כי קבלנו את מלוא התמורה בגין הנכס שבנדון. כמו כן במעמד זה אנו מוסרים לך את החזקה בדירה. אין לנו ולא תהיינה לנו כל דרישות נוספות כלפיך. למען הסר ספק מיום זה ואילך יחולו עליך כל מיסי הארנונה החשמל המים והגז בגין הנכס שבנדון. באנו על החתום. X מסמך זה הוצג בבית משפט השלום בנתניה בפני מר ואנונו, שהעיד אחרי עו"ד צדוק, והוא אישר את חתימתו וחתימת אשתו ע"ג המסמך (המסמך, שסומן שם ת/11ופרוטוקול הדיון בת"א 6470/02 בביהמ"ש בנתניה, צורפו כנספחים לתצהירו המשלים של עו"ד נשר). 20. עו"ד ברינט ועו"ד נשר טענו כי המסמך מוכיח קנוניה של ואנונו עם אבירם, בכך שואנונו קיבלו מאבירם את התמורה עבור הדירה הישנה, אך שלשלו את התמורה לכיסם במקום להעבירה לחברה או לחשבון הליווי של החברה בבנק. לא אכחד כי עיון ראשון במסמך הנ"ל, גורם לקורא לקמט את מצחו ולחשוד כי ואנונו אינם צד תמים. שמא קיבלו את התמורה מאבירם, ששילם ישירות אליהם במקום לקופת החברה, וכעת הם מבקשים להנות מכל העולמות. אולם, אם מסתכלים על המסמך מנקודת המבט התמימה של ואנונו, האמור בו נכון: במועד בו חתמו על המסמך ואישרו כי קיבלו את מלוא התמורה, אכן קיבלו את מלוא התמורה, והתמורה היא הקוטג'. ביום 15.7.99 ואנונו קיבלו את החזקה בקוטג' ולכן לא היתה כל מניעה מבחינתם לאשר במסמך מיום 20.7.99 כי "קבלנו את מלוא התמורה" עבור הדירה הישנה. מה עוד, שמבחינתם של ואנונו, אבירם והחברה חד-הם, אבירם הוא שייצג את החברה בכל המגעים עמם והוא שמסר להם את מפתחות הקוטג'. כך בדיוק הסביר ואנונו בחקירתו בבית משפט השלום בנתניה. בתשובה לשאלה אם קיבל תשלום כלשהו עבור הדירה הישנה השיב " לא בוצע שום דבר" (עמ' 32 לפרוטוקול שם). בהמשך, נשאל ישירות לאיזו תמורה התכוון (שם, בעמ' 33): " ש. כשאתה בת/11 - …לאיזה תמורה אתה מתכוון שקיבלת? ת. התמורה היחידה זה הקוטג' שקיבלתי. אני נכנסתי לתוך הקוטג' הזה, אני לא אמור לקבל את היחידה של הקוטג' לפני שאני מסיים את כל התשלומים ורק לאחר שסיימתי לשלם את כל התשלומים קיבלתי את הקוטג', חלק מהתשלומים היה הטרייד אין". מפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום בנתניה, אנו למדים כי לאחר הפסקה, ולאחר שמר ואנונו הבין כנראה כי עומדים לעשות שימוש במסמך זה כדי לטעון כנגדו שקיבל תמורה מאבירם, ניסה ואנונו להתכחש בחצי פה לחתימתו על המסמך באומרו ש"אני לא שלם עם המסמך ת/11, מדובר אמנם במסמך הנושא חתימות שלי ושל אשתי אבל אני לא זוכר שחתמנו על דפי שורות". בעדותה בפני, גב' ואנונו לא התכחשה לחתימה, אך הסבירה, כפי שהסביר בעלה בבית משפט השלום בנתניה כי "התמורה שקבלנו זה רק הקוטג', זו התמורה שהתכוונו עליה" (עמ' 33 ש' 22). 21. גרסתם של ואנונו כי לא קיבלו אגורה שחוקה מאבירם, מהימנה עלי, ועולה בקנה אחד גם עם הגיונם של דברים. על פי הסכם המכר של הדירה הישנה, אבירם היה אמור לבצע כל תשלום במשרדו של עו"ד נשר. כאיש מרכזי וכמנהל בחברה, וכמי שלמעשה שיווק ומכר את הקוטג' לואנונו, אבירם ידע היטב כי הכסף אמור לעבור ישירות לחשבון החברה. איזה מניע היה לאבירם לשלם לואנונו מאחורי גבה של החברה, כאשר הוא עצמו בעל אינטרס בחברה? האינטרס של אבירם היה לדאוג לכך שכספי התמורה ייכנסו לחשבון החברה ויפחיתו את חובה בבנק, או לא לשלם כלל ולהותיר את הכסף בכיסו הפרטי, או לשלם באופן שהכספים יגיעו אישית אל מנהלי החברה. קיצורו של דבר, שלאבירם לא היה כל אינטרס להעשיר את ואנונו על חשבון החברה או על חשבונו שלו או על חשבונם של מנהלי החברה. האם שילם אבירם כסף לחברה וכמה שילם? זאת איננו יודעים. ייתכן שעשה יד אחת עם מנהלים אחרים בחברה, ייתכן כי לא שילם אגורה שחוקה עבור הדירה הישנה, וניצל את ההזדמנות למכור אותה כעבור זמן קצר לפיקורובסקי ולשלשל את הכסף לכיסו. לא למותר לציין כי אבירם לא התגונן כנגד הודעת צג ג' שנשלחה אליו על ידי ואנונו ולא התייצב לדיון. התרשמתי כי עו"ד נשר עצמו, אינו מאמין כי ואנונו אכן קיבלו כספים מאבירם. בחקירתו הודה עו"ד נשר ברוב הגינותו, כי לא סבר שואנונו קיבלו כסף מאבירם, אך משנחשף המסמך הנ"ל סבר שמא יש דברים בגו: "הם בסדר גמור, אתה רואה את האנשים, קשה לדעת כי המסמך הזה באמת הפתיע את כולנו. אם לא היה המסמך הזה לא הייתי חושב על משהו" (עמ' 51 ש' 27-28). ומשנשאל שוב אם ידוע לו שאבירם לא שילם לואנונו שקל על חשבון הדירה השיב: "אינני יודע, אצלי במשרד לא שולם. אם שולמו כספים על ידי אבירם לואנונו, ואם זה גם 10,000 דולר, ואיני פוסל את זה, לא יודע" (עמ' 60 ש' 9-10). 22. תחנת ביניים: משדחינו את התזה שהועלתה על ידי הבנק ועו"ד נשר, כי ואנונו עשו יד אחת עם אבירם, נקל להגיע למסקנה כי דין התביעה כנגדם להידחות, ודין תביעתם שלהם להתקבל. נבחן להלן את מהלך ההתרחשויות מנקודת מבטם של ואנונו כצדדים תמי לב ונמצא כי הם נקלעו לתסבוכת על לא עוול בכפם, כאשר כל הצדדים המעורבים מנסים לגלגל דווקא לפתחם את מחדליהם שלהם. ואנונו הם הצד היחיד בתביעות דכאן שפעלו בתום לב וללא רשלנות 23. כבר בעת חתימת זכרון הדברים, ואנונו היו אדישים לשאלה מה המחיר שיתקבל בפועל עבור הדירה הישנה ומי ירכוש אותה. בזכרון הדברים נקבע, כי הדירה הישנה תמכר "באמצעות החברה". כפי שהעיד מר ואנונו בבית משפט השלום בנתניה, ועל כך אין מחלוקת, ואנונו לא נקפו אצבע למכירת הדירה הישנה. בנספח התשלומים בהסכם הרכישה של הקוטג', התחייבו ואנונו באופן בלתי חוזר "כי כל התמורה שתתקבל ממכירת הבית תהיה שייכת לכם ולכם בלבד, ולא יהיו לנו כל טענות או תביעות בגין החזר כספי כלשהו". צירוף הדברים מלמד כי הלכה למעשה ואנונו המחו לחברה את כל זכויותיהם לקבלת התמורה בדירה הישנה ומבחינתם בכך יצאו מהתמונה (זאת להבדיל מחוזה לטובת צד שלישי בו הנושה נמצא בתמונה לצד המוטב, ולהבדיל מהוראה בלתי חוזרת לביצוע תשלום, שאינה מגעת כדי המחאת זכות). זו הדרך בה ראו ואנונו את הדברים, וכפי שהתבטאה גב' ואנונו בעדותה "אנחנו לא אמורים לקבל שום שקל, הרי הזדכינו ואז הכסף עובר ישר אליהם, הבית שלהם....לא היינו אמורים לקבל שום דבר...זה לא צריך לעבור דרכי אלא דרכם". 24. בהתאם להסכמה זו, הסכם המכר של הדירה הישנה, כפי שנערך ונוסח על ידי עו"ד נשר, לא מנוסח כהסכם רגיל למכירת דירה. בהסכם נקבע כי אבירם זכאי לקבל את החזקה בדירה הישנה עוד לפני שסיים לשלם את מלוא התמורה, ללא כל בטחונות להשלמת התמורה. בנוסף, התשלום הראשון על חשבון הדירה היה אמור להשתלם מהלוואת משכנתא שייקח אבירם, אף זאת בניגוד למקובל. אחת משתיים: או שעו"ד נשר היה רשלן בצורה בלתי רגילה וערך הסכם החורג מכל המקובלות בתחום, או שעו"ד נשר ידע כי מדובר בעיסקת חליפין, וידע כי לואנונו כבר אין כל אינטרס או חלק ונחלה בקבלת התמורה, ולכן ערך את ההסכם כפי שערך. כשלעצמי, אני מעדיף את האפשרות השניה, המשתלבת עם הרציונל של המחאת התמורה עבור הדירה הישנה לחברה. 25. צא ולמד כי עו"ד נשר התיימר לשעבד את הדירה הישנה, בשמם של ואנונו, במשכון לזכות הבנק להבטחת התחייבות החברה (העומדות כיום על סכום "זעום" של עשרות מליוני שקלים), מספר חודשים לפני שהדירה נמכרה לאבירם. ברי כי לואנונו לא היה כל אינטרס לשעבד את הדירה הישנה לזכות הבנק להבטחת חובות החברה. לא היה להם כל קשר לחברה, הם לא ערבו לחברה או לחובותיה, הם לא קיבלו הלוואה כלשהיא מהבנק (עו"ד נשר, עמ' 54 ש' 15-20) ובאותה עת טרם מכרו את הדירה הישנה וממילא טרם קיבלו אגורה שחוקה עבור הדירה. קשה להלום כי עו"ד נשר היה מהין לשעבד את הדירה הישנה של ואנונו להבטחת התחייבויות החברה, כבר באותו שלב, אילולא ראה את ואנונו כמי שהמחו את זכותם בדירה לחברה וכמי שהדירה כבר אינה שייכת להם. רק כך ניתן להסביר את משכון הדירה הישנה לטובת הבנק באותו שלב. עו"ד נשר ראה את ואנונו כמי "שנפרדו" מהדירה הישנה כבר בעת חתימת הסכם הרכישה של הקוטג' ולכן ראה עצמו רשאי לפעול מכוח ייפוי הכוח שניתן לו במסגרת הסכם הרכישה כדי לשעבד את הדירה הישנה לטובת הבנק. כך עולה מדבריו של עו"ד נשר, שהסביר כי לואנונו ממילא לא היה כל אינטרס באיזה סכום תימכר הדירה, וכשביקש מהם בטלפון לחתום על השעבוד, היו אדישים לכך ואמרו לו שיחתום בשמם. [במאמר מוסגר: כשלעצמי, איני מקבל טענת עו"ד נשר בסיכומיו, כי היה רשאי לפעול בדירה הישנה מכוח ייפוי הכוח עליו חתמו ואנונו לצורך הסכם הרכישה. ייפוי הכוח אכן מנוסח באופן גורף ונכתב שם כי "הביטוי דירה כולל גם את כל הקשור לזכויותי/זכויותינו או התחייבויותי/התחייבותנו בקשר לדירה הנ"ל". ברם, הדירה הוגדרה ברישא לייפוי הכוח כדירת הקוטג', ואין לייפוי כוח זה כל נגיעה לגבי הדירה הישנה. לכן, באותו שלב, חודשים מספר טרם נמכרה הדירה הישנה, לא היה רשאי עו"ד נשר לחתום מכוחו על שעבוד הדירה הישנה של ואנונו, להבטחת חובות החברה. לנקודה זו אין חשיבות כיום, מאחר שואנונו שינו טעמם והם נכונים להכיר בזכותו של עו"ד נשר, אם בדיעבד ואם ב"זמן אמת", לחתום בשמם על שטר המשכון מכוחו של אותו ייפוי כוח]. 26. ומזוית אחרת: עו"ד ברינט מונה ככונס נכסים של החברה, וככזה, אין לו יותר ממה שיש לחברה. החברה מסרה את החזקה בקוטג' לואנונו כנגד השלמת תשלום היתרה בסך 2,500$. במסירת החזקה בקוטג' יש להעיד כי החברה קיבלה את מלוא התמורה מואנונו. למצער, יש בכך להעיד כי המנהלים והבעלים בחברה בצעו מעשה תרמית כלפי הבנק, בכך שאבירם לא שילם לחשבון החברה עבור הדירה הישנה בידיעתם ובהסכמתם, או שמא אבירם שילם עבור הדירה הישנה אך הכספים לא הגיעו לחשבון הליווי של החברה, בשל מעשים או מחדלים של מנהלי החברה. בהקשר זה אציין, כי מהתביעה העיקרית שהוגשה על ידי הבנק בת"א 170/02 ניתן להסיק, כי בהיעדר פיקוח של ממש מצד הבנק על הפרוייקט, "זלגו" ככל הנראה לא מעט כספים מחשבונות הליווי, ולון מן הטעם שבהסכמי הרכישה של הדירות בפרוייקט לא נכלל סעיף המחייב את רוכשי הדירות להפקיד את הכספים בחשבון הליווי של החברה. 27. גם בהסכם הרכישה שבפנינו אין הוראה המחייבת את ואנונו להפקיד את הכספים לחשבון הליווי של החברה (עו"ד נשר בעמ' 51 ש' 13-15). בשל כך, הבנק תבע גם את עו"ד נשר בת"א 170/02 הנ"ל, ותביעתו נמחקה בעקבות הסדר מחוץ לכתלי בית המשפט. לכן, מה לעו"ד ברינט, ככונס נכסים, להלין על כך שדווקא התמורה עבור הדירה הישנה, לא מצאה את דרכה אל חשבון הליווי של החברה? שמא אבירם שילם לחברה את תמורת הדירה, אך התמורה לא עשתה דרכה לחשבון הליווי של החברה, אלא לחשבונות אחרים של החברה, כפי שקרה לכספים רבים אחרים של רוכשי דירות בפרוייקט? ולא רק זאת, אלא שבמקרה של ואנונו, היה סעיף מיוחד, שנועד להבטיח דווקא את ואנונו, מכל טענה עתידית של החברה כנגדם. כאמור, בסעיף 6ג להסכם המכר של הדירה הישנה, נקבע במפורש כי כל תשלום שיבצע אבירם יימסר לואנונו במשרדו של עו"ד נשר וכי "תשלום שלא יבוצע כאמור, לא ייחשב כתשלום שנתקבל על ידי המוכר ולא ייחשב כתשלום שנתקבל על חשבון התמורה". אין חולק כי סעיף זה הוכנס להסכם לבקשתם של ואנונו. למרות שואנונו לא היו מיוצגים על ידי עורך דין, הם ידעו להגן על עצמם מפני מצב בו אבירם לא ישלם לחברה עבור הדירה הישנה, בכך שקבעו שכל תשלום יבוצע על ידו במשרדו של עו"ד נשר. גב' ואנונו, שהתרשמתי מפיקחותה, הסבירה כי למרות שמנקודת מבטם, התמורה עבור הדירה הישנה הייתה צריכה לעבור ישירות לחברה, היא זהירה במיוחד בכל הקשור לנושאי כספים. לכן דרשה מיוזמתה להוסיף את הסעיף הנ"ל, כדי שלא ייטען כנגדם ביום מן הימים "קיבלתם לא קיבלתם, לא היינו אמורים לקבל שום דבר". עו"ד נשר אישר את דבריה בחקירתו הנגדית: "זו היתה שאלה-קושיה של ואנונו 'איך נהיה בטוחים שהכסף עובר מאבירם לחברה' ונסחנו את הסעיף הזה. הנוסח שלי... כן, הניסוח שלי, אבל זה עלה כשאלה של גב' ואנונו" (עמ' 62 ש' 27-31). מבחינתם של ואנונו, סעיף 6ג להסכם היה בבחינת זהירות יתר. הם היו אדישים לקבלת התמורה עבור הדירה הישנה, שהרי התמורה הומחתה מבחינתם לחברה. בדרישתם להוספת הסעיף, ביקשו ואנונו לוודא כי התמורה שולמה על ידי אבירם לחברה, בבחינת "גם חגורה וגם שלייקס". ניתן להתפעל מפקחותה של גב' ואנונו שידעה לדרוש את הכללת הסעיף בהסכם המכר של הדירה הישנה. אך כפי שמוכיחות התביעות דכאן, גם זה לא מנע מואנונו למצוא עצמם בעין הסערה במסגרת התביעות דכאן. 28. עו"ד נשר טען כי לא ייצג את ואנונו, כפי שנכתב במפורש בהסכם הרכישה, וכי אלו בחרו שלא להיות מיוצגים. דומני כי יש ממש בטענת ואנונו, כי כהדיוטות, ראו אותו כמי שמייצג אותם, לפחות בהסכם המכר של הדירה הישנה. עו"ד נשר ערך הסכם זה, ולהבדיל מההסכם הרכישה של הקוטג', אין בהסכם זה כל הוראה לפיה אינו מייצג את ואנונו. אם נקבל את טענתו של עו"ד נשר כי לא ייצג את ואנונו, המסקנה היא, שהוא ייצג את אבירם. במקרה כזה, על אחת כמה וכמה שיש לראותו כמי שפעל לטובת האינטרסים של אבירם, תוך הפרה של הוראות ההסכם, ובמיוחד הפרה של סעיף 6ג להסכם. מכל מקום, בהתחשב בכך שואנונו לא היו מיוצגים בעיסקת החליפין הסבוכה, ברי כי עו"ד נשר חב חובת זהירות מוגברת כלפיהם, גם אם לא ייצג אותם. על רקע זה, נקל להבין את טרונייתם של ואנונו. וכי מה היו יכולים לעשות יותר מאשר לדרוש כי התמורה תשולם על ידי אבירם, המזוהה מבחינתם עם החברה, במשרדו של עו"ד נשר, שייצג את החברה. מחדליו של עו"ד נשר 29. בנקודה זו אנו מגיעים לרשלנות המיוחסת לעו"ד נשר. על עסקת הטרייד-אין הוסכם בין החברה לואנונו, עובר לחתימת זכרון הדברים, ואין חולק כי עו"ד נשר לא השתתף בעיצוב העסקה. הטענות שהפנו ואנונו לעו"ד נשר, במסגרת הודעת צד שלישי, אינן נסבות על עצם העסקה או על דרך ניסוח ההסכמים, כך שהאמור בסיכומיו לעניין זה הוא התפרצות לדלת פתוחה. אקדים ואומר כי עדותו של עו"ד נשר היתה מהימנה עלי, ודווקא בשל כך, נקל עלי לקבוע כי חלק ניכר מהאחריות לתסבוכת שנוצרה רובצת לפתחו. 30. עו"ד נשר חתם בשמם של ואנונו על משכון הדירה הישנה לטובת הבנק להבטחת חובות החברה. זאת עשה, כארבעה חודשים לפני חתימת הסכם המכר של הדירה הישנה, תוך שימוש בייפוי הכוח שנועד לביצוע עסקת רכישת הקוטג'. ברם, כשערך עו"ד נשר את הסכם המכר של הדירה הישנה, הוא לא ציין במבוא להסכם או בהסכם גופו כי על הדירה רובץ שעבוד לטובת הבנק. נהפוך הוא - במבוא להסכם נאמר כי המוכר (ואנונו - י.ע.) מצהיר כי אין מניעה להעברת הזכויות בנכס על שם הקונה (אבירם - י.ע.). בסעיף 2ב' להסכם אף נכתב במפורש, כי הנכס חופשי מכל שעבוד וזכויות צד שלישי למעט משכנתא לטובת בנק טפחות. בקיצור, אין בהסכם המכר ולו ברמז, איזכור לגבי המשכון הרובץ לזכות הבנק ובכך באה לידי ביטוי רשלנותו של עו"ד נשר. בנסיבות אלו, תמהני הכיצד ניתן לבוא בטרונייה אל ואנונו על כך שמכרו דירה ממושכנת לטובת הבנק, כאשר לאורך כל הדרך לא ידעו כלל אודות רישום המשכון, שזכרו לא בא אפילו בהסכם המכר של הדירה הישנה. 31. ועיקרו של דבר. לזכות ואנונו היתה רשומה הערת אזהרה על הדירה הישנה. והנה, עו"ד נשר חתם בשמם ביום 12.8.99 על בקשה לביטול רישום הערת האזהרה (מוצג ו/2), ואת טופס הבקשה מסר לאבירם על מנת לאפשר לו לרשום הערת אזהרה לזכותו. במחיקת הערת האזהרה שהייתה רשומה לזכות ואנונו, גרם עו"ד נשר להעברת הזכויות מואנונו לאבירם וממנו לפיקורובסקי. זאת עשה, מבלי שטרח אפילו להודיע על כך לואנונו ומבלי שבירר אם אבירם שילם להם תמורת הדירה הישנה. עו"ד נשר אישר זאת בפה מלא בתשובה לשאלות בית המשפט (עמ' 59 לפרוטוקול): "ש. בדיעבד, אתה מבין שברגע שנמחקת הערת אזהרה, הנכס חשוף? ת. הסברתי גם קודם, שיש לנו את המשכון לטובת בנק דיסקונט להשקעות. לכן לא חשבתי שיש חשש. ש. אבירם בעצם 'עבד' עליך? ת. לא חושב שהוא עבד עלי באופן אישי, יכול להיות שעבד על החברה או על ואנונו. ש. אבל הזוג ואנונו ידעו בזמן אמת שאתה נותן לו ביטול הערת אזהרה שלהם? ת. לא." ובהמשך (בעמ' 53) : "ש. למעשה, לא התעניינת אם ואנונו קיבלו את התמורה לפני כל הפעילות הזו? ת. לא שאלתי אותם במועד מחיקת הערת האזהרה אם קיבלו את התמורה." עו"ד נשר לא היה רשאי לפעול לביטול הערת האזהרה של ואנונו, טרם בירר כי שולמה על ידי אבירם מלוא התמורה עבור הדירה הישנה. מה עוד, שבהסכם למכירת הדירה הישנה, הסכם שהוא עצמו ערך וניסח, נכתב סעיף מפורש לפיו התשלומים יבוצעו במשרדו. מה עוד, שכחודשיים לפני כן, הוא עצמו ניסח מכתב בשם החברה, שבו נטען כלפי ואנונו כי כספי תמורת הדירה לא הגיעו לחברה (המכתב מיום 28.6.99). בהתחשב בכל אלו, היה על עו"ד נשר להישמר כפל כפליים טרם מחק את הערת האזהרה שנרשמה לזכות ואנונו על הדירה הישנה, מחיקה שמשמעה הצהרה כלפי כולי עלמא כי לואנונו כבר אין זכויות בדירה. נראה כי עו"ד נשר סבר לתומו, בדיוק כפי שסברו ואנונו, שאבירם שילם לחברה את תמורת הדירה, ולכן החברה מסרה את החזקה בקוטג' לואנונו. משנרשמה הערת אזהרה לזכות ואנונו ולזכות בנק טפחות על הקוטג', הסתיימה עסקת רכישת הקוטג', כולל עסקת הטרייד-אין. מנקודת מבט זו, לא ייפלא כי עו"ד נשר סבר, שהוא רשאי למחוק את הערת האזהרה של ואנונו על הדירה הישנה. אם הוא עצמו סבר כך, הכיצד ניתן לבוא בטענות אל ואנונו, שאפילו לא ידעו על מחיקת הערת האזהרה על הדירה הישנה שבבעלותם? ככל שעו"ד נשר נפל קרבן להטעיה או תרגיל 'עוקץ' שנעשה על ידי אבירם ו/או מי ממנהלי החברה, האחריות לכך אינה נופלת על ואנונו אלא עוברת דרכו. 32. לדברי עו"ד נשר, הוא סבר כי יש למחוק את הערת האזהרה של ואנונו, על מנת לרשום הערת אזהרה לזכות אבירם ולזכות הבנק ממנו היה אבירם אמור ליטול הלוואה. תשובה זו יכול הייתי לקבל, אילו טרח עו"ד נשר לוודא עם ואנונו או עם החברה, כי כספי ההלוואה שנטל אבירם מהבנק, אם נטל, אכן הועברו בפועל לואנונו או לחברה. ברגיל, הבנק נותן ההלוואה משלם ישירות למוכר, ולכן, ככל שניטלה הלוואה הבנק היה אמור להעביר את הכסף ישירות לואנונו או לחברה (עו"ד נשר, עמ' 52 ש' 22-23). מעדותו של עו"ד נשר עולה כי שוחח עם פקידה מבנק דיסקונט למשכנתאות בסניף חדרה, שביקשה ממנו למחוק את הערת האזהרה של ואנונו על מנת לאפשר מתן הלוואה לאבירם. אלא שעו"ד נשר אישר במפורש, כי ידע שבסופו של יום, אבירם לא נטל הלוואה מהבנק: "ידעתי שהמשכנתא לא שולמה. אבל יכול להיות שהבנק אמר לאבירם 'תביא קודם הון עצמי ואחרי זה אתן לך משכנתא'. לא יודע. זו השערה שיכולה היתה לעמוד בפני. לגבי תשלומים אחרים אני לא יודע אם שולם או לא" (עמ' 62 ש' 8-10). למרות זאת, עו"ד נשר נזדרז לחתום בשמם של ואנונו על טופס בקשה לביטול הערת האזהרה שהיתה רשומה לזכות ואנונו על הדירה הישנה. אבירם נטל את טופס הבקשה לביטול הערת אזהרה של ואנונו, טופס שנחתם על ידי עו"ד נשר ללא ידיעת ואנונו, העביר אותו לעו"ד צדוק, ב"כ פיקורבסקי. הלה מחק את הערת האזהרה של ואנונו ורשם ישירות הערת אזהרה לזכות פיקורבסקי (עדותו עו"ד צדוק במסגרת ת.א. 6470/02 בבימ"ש השלום בנתניה נספח כא לסיכומי עו"ד נשר). מחיקת הערת האזהרה של ואנונו, היא שאפשרה את ביצוע העסקה בין אבירם לבין פיקורבסקי, ובפועל, לא נרשמה הערת אזהרה לא לטובת אבירם ולא לטובת הבנק, או לטובת כל בנק אחר ממנו נטל אבירם הלוואה. הדבר אך ממחיש כי אבירם לא נזקק למימון חיצוני כדי לרכוש את הדירה הישנה. ייתכן אפוא שאבירם לא שילם את התמורה עבור הדירה, או ששילם רק חלק מהתמורה לחברה, ומנהלי החברה שילשלו סכומים אלו לכיסם או לחשבון אחר של החברה, שאינו חשבון הליווי. לא למותר לציין כי אבירם נתן לעו"ד צדוק הוראה בלתי חוזרת כי התמורה ששילמו לו פיקורבסקי, תועבר לאחד בשם סמי זגורי, ככל הנראה בעל חוב שלו. פיקורבסקי עצמם כבר מכרו את הדירה לפלוני, צד רביעי, זמן קצר לאחר רכישת הדירה. סיכום ביניים: המשכון על הדירה הישנה נרשם לזכות הבנק ללא ידיעתם של ואנונו, קיומו של המשכון אפילו לא נזכר בהסכם המכר של הדירה הישנה. הערת האזהרה שהבטיחה את בעלותם של ואנונו על הדירה הישנה נמחקה ללא ידיעתם. בנסיבות אלו, דומני כי יש ממש בטענת ואנונו כי הדירה הישנה "נגנבה" מהם, פשוטו כמשמעו. הדבר אך ממחיש את האבסורד בהגשת התביעה דווקא כנגד ואנונו, במקום כנגד החברה או עו"ד נשר. 33. כספי התמורה עבור הדירה הישנה, בהיותם חלק מהתמורה ששילמו ואנונו לחברה, היו אמורים להיות מובטחים בערבות בנקאית על פי חוק המכר (דירות). קשה להלום כי ואנונו הבינו זאת, שהרי מבחינתם, כספי התמורה היו אמורים להשתלם ישירות לחברה. מכל מקום, עו"ד נשר לא טרח לבדוק אם ואנונו קיבלו ערבות בנקאית על סכום זה ולא התעניין בכך (עמ' 50 ש' 1-3). אין חולק כי בפועל, לא הוצאה ערבות בנקאית על הסכום של 550,000 ₪ שאבירם היה אמור לשלם לחברה תמורת הדירה הישנה, סכום שהיה אמור להיזקף לחשבונם של ואנונו. השיב על כך עו"ד נשר בחקירתו (עמ' 55 ש' 3-9): "ש. אתה לא התעניינת בזה שלא קיבלו ערבות בנקאית מהבנק? ת. לא... ש. הסברת לואנונו שהוא יכול לקבל ערבות לפי חוק המכר? ת. אני חושב שכן. בסעיף 14א לחוזה המכר שבין החברה לבין ואנונו" . גם בכך התרשל עו"ד נשר, וגם מחדלו זה ניתן להבנה מתוך כך שראה את הדירה הישנה כשייכת כבר לחברה וכך נהג לכל אורך הדרך. מכל מקום, אם עו"ד נשר ראה כך את מצב הדברים, מה לנו כי נלין על ואנונו. מחדלי הבנק 34. עמדנו על כך, שגם אם אבירם שילם לחברה את התמורה עבור הדירה הישנה, לא היה בכך כדי להבטיח כי הכספים ייכנסו לחשבון הליווי של החברה. זאת, בהיעדר הוראה בהסכם הליווי כי על הרוכש להפקיד את הכספים לחשבון הליווי של החברה. לכן, אפילו היינו מגיעים למסקנה כי ואנונו התרשלו בדרך כלשהי כלפי הבנק בכך שלא דאגו כי אבירם ישלם לחברה את תמורת הדירה הישנה, ספק אם הכספים היו מגיעים לחשבון הליווי של החברה. 35. כאמור, הדירה הישנה מושכנה לטובת הבנק מכוח שטר משכון, עליו חתם עו"ד נשר בשמם של ואנונו, ופיקורבסקי רכש את הדירה מאבירם. לכאורה, פיקורבסקי רכש נכס ממושכן, ויכול וצריך היה לברר ברשם המשכונות אם הדירה הישנה משועבדת. על פניו, מתעוררת תמיהה מדוע הבנק לא תבע גם את פיקורבסקי, אלא את ואנונו בלבד. התשובה לכך טמונה ברשלנותו של הבנק עצמו, שלא רשם על הדירה הישנה הערת אזהרה לזכותו על התחייבות לרישום משכנתא, אלא הסתפק ברישום משכון ברשם המשכונות. לא נעלם מעיני כי רישום הערת אזהרה לזכות הבנק לא היה בגדר פרוצדורה פשוטה, שהרי ואנונו לא היו רשומים כבעלים של הדירה הישנה, והיה צורך להשיג את חתימתו של הבעלים הרשום של המקרקעין, או של עורך הדין שהחזיק בייפוי הכוח מטעם הבעלים. אלא שעם מאמץ קטן, ניתן היה לקבל את הסכמת הבעלים הרשום ולרשום הערת אזהרה לזכות הבנק. כך נעשה בשעתו על ידי בנק טפחות שנתן הלוואה לואנונו ורשם לזכותו הערת אזהרה על הדירה הישנה. 36. ומזוית נוספת: עיסקת החליפין הושלמה. ואנונו קיבלו את החזקה בקוטג' ומסרו את החזקה בדירה הישנה לאבירם, וזכויותיהם בדירה הישנה הועברו ביום 12.8.99 לאבירם, עם בטול הערת האזהרה לזכותם. תם ונשלם מבחינת ואנונו, אין להם חלק ונחלה בדירה הישנה, ומבחינתם, וכפי שהצהיר בא כחם דהיום, הבנק מוזמן לממש את המשכון שיש לו על הדירה הישנה. אם הבנק אינו עושה כן, מטעמים הידועים לו היטב, אין זו בעיה של ואנונו, וייכבד הבנק וירוץ ויחפש את הדירה הישנה שנגנבה תחת אפו. 37. הזכרנו כי אבירם ביקש בשלב מסוים לקבל הלוואה מהבנק לצורך רכישת הדירה הישנה, ונעשו בירורים בהקשר זה, על ידי סניף הבנק בחדרה, מול עו"ד נשר. ביד ימין ליווה הבנק את הפרוייקט, וביד שמאל היה אמור להעניק לאבירם הלוואה על מנת לרכוש דירה שתמורתה אמורה להשתלם לחשבון הליווי של החברה. בהנחה ששתי הידיים לא ידעו זו אודות רעותה, ניתן היה להניח כי יד שמאל, שהייתה אמורה ליתן הלוואה לאבירם, צריכה הייתה לבדוק גם ברשם המשכונות את מצב הדירה הישנה. במקרה כזה, יד שמאל הייתה אמורה לגלות כי הדירה הישנה משועבדת ליד ימין של הבנק. העובדה שהדבר לא נתגלה מעלה שתי אפשרויות: או שהבנק התרשל גם בידו השמאלית, או שאבירם לא נטל בסופו של יום הלוואה מהבנק (עובדה שהבנק יכול היה לברר בנקל אך לא הובאה לידיעת בית המשפט). מכל מקום, ו"תודות" לעזרתו האדיבה של עו"ד נשר שמחק את הערת האזהרה שהייתה רשומה לזכות ואנונו, הצליח אבירם למכור אותה לפיקרבסקי בתמורה מלאה. כך יצא אבירם נשכר מכל הצדדים, ואם בנוסף לכל זאת, אף הצליח לקבל הלוואת משכנתא מהבנק ולהיעלם, על אחת כמה וכמה. סיכום לפני סיום 38. דחינו את הטענה כי ואנונו פעלו בקנוניה עם אבירם וכי קיבלו ממנו את כספי התמורה עבור הדירה הישנה. טענה זו התבססה על המסמך בו אישרו כי קיבלו מלוא התמורה, אך הראינו לעיל כי ואנונו הבינו כי בכך הם מאשרים שקיבלו את הקוטג', בהתאם להסכם הטרייד-אין בינם לבין החברה. 39. בהיעדר קנוניה בין אבירם לואנונו, דין התביעה כנגד ואנונו להדחות, בהתחשב במעשיהם ובמחדליהם של הצדדים האחרים כלהלן. רשלנותו של הבנק התבטאה בעיקר: ( - ) בכך שלא דאג, כבנק מלווה, להורות כי התמורה עבור דירות הטרייד-אין, תשולם ישירות לחשבון הבנק המלווה, במקום להעבירה תחילה לחברה. ( - ) בכך שלא רשם הערת אזהרה לזכותו על הדירה הישנה והסתפק ברישום המשכון. ( - ) בכך שלא המשיך לנסות לממש את המשכון לאחר שנדחתה טענת 'פרעתי' של ואנונו (ומבלי לקבוע מסמרות אם היה לבנק סיכוי כנגד פיקורבסקי או מי שרכש מפיקורבסקי). רשלנותו של עו"ד נשר מתבטאת בעיקר: ( - ) בכך שרשם משכון על הדירה הישנה לזכות הבנק להבטחת חובות החברה מבלי שלואנונו היה אינטרס בכך, עוד לפני שואנונו התקשרו בהסכם למכירת הדירה הישנה, תוך שימוש בייפוי כוח שלא נתן לו סמכות לכך, ומבלי שקיבל הסכמתם של ואנונו. ( - ) בכך שלא אזכר בהסכם המכר של הדירה הישנה את העובדה שנרשם עליה משכון לזכות הבנק. ( - ) בכך שלא דאג כי בהסכם הרכישה ייכתב כי ואנונו זכאים לערבות חוק מכר (דירות) גם עבור כספי דירת התמורה. ( - ) בכך שלא בירר עם ואנונו או עם החברה, אם אבירם שילם את התמורה עבור הדירה הישנה, אך למרות זאת חתם על ביטול הערת האזהרה שהייתה רשומה לזכות ואנונו. ( - ) בכך שלא הודיע לואנונו על מחיקת הערת האזהרה שהייתה רשומה לזכותם על הדירה הישנה. 40. צא ולמד לאיזה מצב ייקלעו ואנונו אם תתקבל תביעת הבנק ותדחה תביעתם שלהם. ואנונו יושבים מאז שנת 1999 בקוטג', אשר עדיין טרם הוחרג מהשעבוד לזכות הבנק. על הקוטג' רשומים שני שעבודים נוספים של בנק טפחות והבנק הבינלאומי הראשון. אם תתקבל תביעת הבנק ותידחה תביעת ואנונו, השעבוד שרשום לזכות בנקים אלו יפקע, ומובן כי הם יפתחו בהליכים כלפי ואנונו. כך, ימצאו עצמם ואנונו גם חסרי קורת גג וגם חייבים עשרות אלפי דולרים לבנקים למשכנתאות, וכל זאת ללא עוול בכפם. תוצאה זו, לא רק שאינה צודקת, היא אף אבסורדית בהתחשב באמור לעיל. סוף דבר 41. ת.א. 313/04 - אני דוחה את תביעת הבנק וכונס הנכסים כנגד ואנונו על כל חלקיה והסעדים הנתבעים בה, ומחייב את הבנק בשכ"ט ואנונו בסך של 20,000 ₪ (עשרים אלף) בצירוף מ.ע.מ. אילו היה כונס הנכסים תובע גם את עו"ד נשר, ייתכן שהיה מקום לחייבו בתשלום חלק מהסכום הנתבע, בהתחשב ברשלנותו כמפורט לעיל, ותוך חלוקת האחריות בינו לבין הבנק. משבחר הכונס שלא לעשות כן, ומשנדחתה התביעה כנגד ואנונו, איני רואה לחייב את עו"ד נשר, שצורף לתביעה דכאן כצד שלישי. משנדחתה התביעה כנגד ואנונו, ממילא נדחית התביעה כנגד עו"ד נשר. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שואנונו נגררו לקלחת, בין השאר, בשל מחדליו של עו"ד נשר כמפורט לעיל. אשר על כן, אני מחייב את עו"ד נשר, צד ג' מס' 3, בשכ"ט ואנונו בסך של 30,000 ₪ (שלושים אלף) בצירוף מ.ע.מ. התביעה כנגד עו"ד שלמה נשר, צד ג' מס' 2, נדחית. ה.פ. 97/04 - אני נעתר לתביעת ואנונו על כל חלקיה והסעדים הנתבעים בה, ומצהיר כי ואנונו זכאים להרשם כבעלים של הקוטג', כשהוא נקי ומשוחרר מכל שעבוד לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ. ואנונו רשאים להגיש פסיקתא מפורטת לחתימתי, תוך 30 יום מהיום. 42. בשולי הדברים אציין כי שמיעת הראיות בתיק זה נסתיימה ביום 30.11.2006, אך הגשת הסיכומים על ידי הצדדים נתארכה כשנה בשל סדרת בקשות/תחינות להארכת מועד, וסיכומי עו"ד נשר וסיכומי התשובה של הבנק הוגשו רק ביום 15.10.2007. ניתנה היום כ' בחשון, תשס"ח (1 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים. י. עמית, שופט המחאת חיובים