1. התובע, מכונאי רכב במקצועו, נקרא, במסגרת עבודתו, לבצע תיקון במלגזה אשר היתה ממוקמת בסניף קלאב מרקט ברחובות. התאונה ארעה במהלך ביצוע התיקון, עת - מסיבה לא ברורה, החלה המלגזה בנסיעה קדימה ומחצה את התובע לקיר (להלן: "האירוע"). הצדדים חלוקים בשאלה המשפטית, האם מהווה התאונה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 ( להלן: " חוק הפיצויים"). ביום 13.2.05 ניתן תוקף של החלטה להסכמה דיונית אשר הגישו הצדדים לתיק ביהמ"ש, לפיה תצהירו של התובע, אשר הוגש לתיק ביהמ"ש ביום 9.9.04, והודעתו של העד אריה גוזף מיום 3.9.98, יהוו את התשתית העובדתית המוסכמת באשר לנסיבות האירוע, וביהמ"ש יתן פסק דין בשאלת החבות, לאחר שיוגשו סיכומי הצדדים. 2. אין מחלוקת כי המלגזה מהווה "רכב מנועי", כמשמעות מונח זה בהגדרה הבסיסית של תאונת דרכים בחוק הפיצויים. המחלוקת היא, האם האירוע מהווה, על פי נסיבותיו, תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים. ב"כ התובע טוען, בסיכומיו, לשלוש אפשרויות לפיהן ניתן לכלול את האירוע בגדר "תאונת דרכים": האחת - יש לאמר שהרכב נסע, ולכן מדובר ב"שימוש ברכב מנועי", על פי ההגדרה הבסיסית, שכן, נסיעה ברכב מהווה "שימוש ברכב מנועי", אף אם בפועל לא היה מצוי על המלגזה איש. השניה - יש לראות באירוע "הידרדרות של הרכב", המופיעה אף היא כאחת מן החלופות העונות להגדרת "שימוש" ברכב. לעניין הגדרת "שימוש ברכב מנועי", המחריגה מצב בו אירעה התאונה תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו, טוען ב"כ התובע, כי בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 9332/99 מכלוף כנאפו נ' מגדל חברה לביטוח ואח', פ"ד נו(2), 808, כי חריג זה חל רק במקרה של רכב עומד אשר אינו מצוי בתנועה, ולפיכך אין להחילו על המקרה שבפנינו. השלישית - מדובר בתאונה שאירעה עקב "ניצול הכח המכני של הרכב", כאמור בחזקה המרבה המנויה בהגדרת "תאונת דרכים" אשר בחוק הפיצויים. ב"כ הנתבעת טוען כי התאונה אינה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים, אלא תאונת עבודה אשר התרחשה בעת תיקון המלגזה ע"י התובע. לגישתו, הניסיון לראות באירוע "נסיעה ברכב" הינו מאולץ ואינו הולם את נסיבות האירוע, שכן אם אין שום אדם על הרכב, הרי שאין נוסע ברכב ואין נסיעה ברכב. באשר לטענה בדבר היות השימוש במלגזה נופל להגדרת "הידרדרות הרכב", טוען ב"כ הנתבעת, כי אין המדובר כלל בהידרדרות אלא ב"קפיצה" של המלגזה, שכן, הידרדרות משמעותה גלישה של הרכב ממקום גבוה למקום נמוך, במצב בו בדרך כלל המנוע אינו פועל ולא כך קרה באירוע דנן. באשר לאפשרות השלישית טוען ב"כ הנתבעת, כי אין המדובר במקרה בו נגרמה תאונה עקב ניצול הכח המכני של הרכב, שכן במקרה הנדון לא בוצע כל שימוש ביעד הלא תחבורתי של המלגזה בעת התרחשות התאונה. 3. זו לשון ההגדרה הבסיסית למונח "תאונת דרכים" אשר בסעיף 1 לחוק הפיצויים: "'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". סעיף 1 קובע גם מהו "שימוש ברכב מנועי" - "'שימוש ברכב מנועי' - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". אבחן, להלן, את שלוש האפשרויות אשר מציג ב"כ התובע, לאו דווקא כסדרן. 4. נסיעה ברכב; מקבלת אני את טענת ב"כ הנתבעים, לפיה אין מדובר בנסיעה ברכב. התאונה קרתה תוך כדי תיקון הרכב ע"י התובע, במסגרת עבודתו. התובע עמד מחוץ לרכב, איש לא ישב ברכב, או נסע בו ואף לא היתה כל כוונה לבצע נסיעה ברכב. הכללת המקרה בגדר "נסיעה ברכב" הינה מלאכותית ומאולצת ואין לכך כל בסיס, לא עובדתי ולא משפטי. ללא נוסע בתוך הרכב, וללא כוונת נסיעה, אין נסיעה ברכב. 5. ניצול הכח המכני של הרכב; בנסיבות המקרה, לא נעשה כל שימוש בכח המכני של הרכב. לא היתה כוונה לניצול הכח המכני של הרכב למטרה כלשהי, ואף לא היה, בפועל, ניצול של כח זה. התאונה אירעה עקב קצר חשמלי או הזזת חוטים, במהלך תיקון הרכב ע"י התובע, והעובדה שהרכב נע בשל הכח המכני שלו אין בה, כשלעצמה, כדי לאמר שמדובר "במאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב", כדרישת ההגדרה. על פי הפסיקה, יראו כתאונת דרכים מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב, כאשר מדובר באירועים הנגרמים בשל שימוש בכח המוטורי של הרכב וכאשר הפעולה נעשית שלא למטרות תחבורה, אלא למטרות חקלאיות או תעשייתיות. במקרה שבפנינו לא בוצע כל שימוש בייעוד הלא תעבורתי של המלגזה ולפיכך, אף דין טענה זו להידחות. [רע"א 8061/95 - עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד נ(3), 532]. 6. הידרדרות; כך נרשמו פרטי האירוע במסמכים, אשר הצדדים הסכימו כי יהוו את התשתית העובדתית לפסק הדין: בתצהירו של התובע נרשם - "... בזמן התיקון היא (המלגזה) קפצה והתקדמה קדימה נסיעה קצרה בקפיצה כמטר בערך ומחצה אותי לקיר תוך שהמנוע שלה עובד, אני הספקתי להושיט יד בשארית כוחותי, תפסתי את בלם היד בחזקה עד שנעצרה, בינתיים המלגזה עד לעצירתה המשיכה ללחוץ אותי לקיר". בהודעתו של אריה גוזף נרשם - "... ואז כנראה מקצר חשמלי או מהזזת החוטים התחילה המלגזה לנוע ואז נסעה אחורה ומחצה את חוסאם לקיר...". סבורה אני כי יש מקום לכלול אירוע זה במסגרת "הידרדרות" של הרכב. אין חולק שהרכב נע, מרחק של כמטר, ומחץ את התובע אל הקיר. אמנם תנועה זו לא נגרמה בשל היות הקרקע משופעת, אולם סבורה אני כי אין מקום להגביל את תחולת המונח "הידרדרות" רק למקרה פרטי בו תנועת הרכב נגרמת כתוצאה מהמצאותו במדרון. נראה כי ההידרדרות נכללה בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בשל היותה תוצאה של הסיכון התחבורתי הגלום ברכב, אם כי סיכון של הידרדרות טמון לאו דווקא ברכב מנועי, אלא בעצם היות גלגלים לרכב, ויש בהכללת הידרדרות בהגדרה של שימוש ברכב מנועי, משום הרחבה. כאמור - חוק הפיצויים נועד לפצות נפגעי תאונות אשר נגרמות בשל השימוש ברכב מנועי, ותיקון 8 אף הדגיש את המבחן התחבורתי. לכן, אם הידרדרות רכב מנועי, אשר אינה קשורה לפעולת המנוע, ולהיות הרכב רכב מנועי דווקא (שכן הידרדרות יכולה לקרות גם לרכב שאינו מנועי ואז לא יחול חוק הפיצויים), נחשבת, על פי חוק הפיצויים, כשימוש ברכב מנועי, על אחת כמה וכמה יש לקבוע כי התנועה של המלגזה, אשר הגורם לה הוא דווקא היות הרכב רכב מנועי, כפי המקרה דנן (בו היה למנוע המלגזה חלק בגרימת התנועה), תחשב כשימוש ברכב מנועי. פרשנות כזו הולמת, לעניות דעתי, את תכלית חוק הפיצויים. אשר לאופן תנועת המלגזה - אריה גוזף תיאר את תנועת המלגזה כ"נסיעה", ואילו התובע תיאר אותה כ"התקדמות קדימה, בנסיעה קצרה, בקפיצה". אמנם קיים הבדל דק בין שני התיאורים, אולם על פי שניהם, נעה המלגזה מעצמה, עקב אותו "טריגר" של קצר חשמלי או הזזת החוטים, התקדמה, ומחצה את התובע אל הקיר. סבורתני כי אין מקום להיכנס להבחנות "דקות מן הדק" [כפי הערתו של כב' הנשיא ברק בע"א 326/80 סואעד נ' טאהא, פ"ד לה(3) 197, 203], ודי בכך שהמלגזה נעה, לאחור או קדימה, בין בנסיעה רציפה ובין ב"קפיצה", או בשילוב השניים, כדי שניתן יהא לכלול את האירוע בגדר " הידרדרות". בין אם התנועה היא תוך כדי קפיצה, או תוך כדי נסיעה, או בשילוב בין השניים. נכון וראוי, לדעתי, לכלול כל תנועה של הרכב (קדימה או אחורה), ללא כוונת נסיעה, כהידרדרות. לפיכך, נכלל המקרה בחזקה המרבה של "הידרדרות" הקבוע בהגדרת שימוש ברכב מנועי, אשר בחוק הפיצויים. 7. קביעתי דלעיל בצירוף העובדה לפיה התובע ביצע, אותה עת, כבעל מקצוע, תיקון במלגזה, מעלה לדיון את שאלת היחס בין חזקה מרבה לחזקה ממעטת אשר באותה הגדרה - היא הגדרת השימוש ברכב מנועי. אומר מייד כי העובדה שהתובע ביצע את התיקון בחצרים של אחרים, אינה מוציאה את הפעולה מגדר "טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו", כאמור בהגדרת השימוש. עניין לנו, איפוא, בהתנגשות "פנימית", בין חזקה מרבה לבין חזקה ממעטת, אשר באותה הגדרת משנה. בהתנגשות כזו, תוך התייחסות גם לחזקת ההידרדרות וההתהפכות, דן פסק דין "אוסם" - רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב תק-על 2004(4), 3066, עמ' 3071. כב' השו' ריבלין מביא דוגמא של מקרה בו נגרמת פגיעת גוף תוך כדי כניסה לרכב במהלך תיקון-דרך הנעשה בידי אחר, שאיננו המשתמש, במסגרת עבודתו, וקובע כי נראה שתקום, במקרה כזה, זכאות, על פי השימוש המוכר של כניסה לרכב, הגם שהשימוש של תיקון הרכב, אינו שימוש מוכר. דהיינו - השימוש המוכר יגבר על השימוש הבלתי מוכר. בהמשך (בעמ' 3074) מתייחס כב' השו' ריבלין להתנגשות בין חריג הפריקה והטעינה לבין חזקת ההידרדרות או ההתהפכות, וגם כאן קביעתו הינה כי חזקת ההידרדרות גוברת. לענין "מיקומו" של חריג ההידרדרות וההתהפכות, והיחס בין שימושים מוכרים ובין חריגים, ראוי להביא את דבריו, כלשונם. וכך הוא כותב, בסעיף 5 לפסק דינו: "בחינה מעמיקה יותר של הסוגיה מגלה, כי לא כל ההתנגשויות בין חריג הטעינה והפריקה לבין דרכי השימוש המוכרות עשויות מעור אחד. ישנם מקרים, שבהם, על פניו, אין הדעת סובלת, שהריבוי ייסוג בפני המיעוט. כוונתי לאותם אירועים, שבהם השימוש המוכר הוא, באופן מובהק, בעל אופי עצמאי, ואיננו נספח, בבחינת סרח עודף, למעשה הטעינה או הפריקה. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בנסיבות, שבהן מתקיימים באירוע אחד הן חריג הטעינה והפריקה והן הריבוי של הידרדרות או התהפכות של הרכב. לגבי "דרכי שימוש" אחרונות אלה - הידרדרות או התהפכות - ברי, בדרך-כלל, כי הן נושאות אופי מובחן, ונהיר כי אף אם התרחשו בשעה שנתבצעה פריקה או טעינה, אין הן חוסות בצלה (ראו למשל י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עידכון משולב, תשנ"ו 58, 80). טלו למשל מקרה שבו מועבר, במהלך פעולת פריקה, מטען כבד אל צדו האחורי של ארגז משאית, והדבר מביא להתהפכות של הרכב או להידרדרותו, או מקרה שבו שינוי בזוית ארגז המשאית לצורך פריקת משא בתפזורת גורר עימו שינוי בנקודת מרכז הכובד של המשאית והתהפכותה. במקרים כאלו, למרות הזיקה שבין הריבוי לבין המיעוט, הרי זה הראשון הינו בעל "משקל סגולי", שדי בו כדי לקיים את דרישת החוק. מעורבותן של הפריקה או של הטעינה באירוע אינה גורעת דבר מתכלית החוק ומרצון המחוקק, להכליל במסגרת החוק את אותם מקרים של הידרדרות או התהפכות של הרכב. במאמר מוסגר יאמר, בהקשר זה, כי הידרדרות והתהפכות אינן מדגימות כלל סוג של שימוש ברכב מנועי, ונכון היה יותר לסווגן כתוצאה של השימוש ברכב - כהתרחשות, שראוי היה לה לבוא בגדרן של החזקות החלוטות שבהגדרה הכוללת, ולא בהגדרת המשנה הנוגעת לשימוש ברכב (ראו ההצעה לתיקון מס' 9 לחוק הפיצויים, משנת תשנ"א, וכן י' אנגלרד, בספרו הנ"ל, בעמ' 80). אכן, מיקומן של ההידרדרות וההתהפכות, בין כותלי הגדרת ה"שימוש ברכב מנועי", יוצר קשיים לא מבוטלים, החורגים מן הסוגיה המעסיקה אותנו כאן. כך, למשל, קשה להלום את ייחוס הדרישה של "למטרות תחבורה", למקרה של הידרדרות או התהפכות." ההדגשות שלי - ת.ש.נ.) על פי אותו עיקרון, יש לאמר שבהתנגשות שבין חריג "הטיפול המקצועי ברכב" לבין ההידרדרות, המהווה שימוש מוכר, יד השימוש המוכר על העליונה. לאור האמור לעיל אני קובעת, כי האירוע מהווה "תאונת דרכים", על פי חוק הפיצויים. 8. ב"כ הצדדים יבואו בדברים ביניהם על מנת להגיע להסכמות באשר לשאלת הנזק או, למצער, לגבי דרך הדיון בשאלה זו, וככל שיעלה בידם להגיע להסכמות יגישו לתיק בית המשפט הודעה מתאימה, לא יאוחר מיום 1.11.05. אם לא תוגש הודעה יתקיים קדם משפט ביום 10.11.05 שעה 08:30. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים. ניתן היום ט"ז באלול, תשס"ה (20 בספטמבר 2005), בלשכתי, בהעדר הצדדים. ת. שרון-נתנאל, שופטת רכבתאונת דרכיםשאלות משפטיותשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה