להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה עם מכונה - קטיעת אצבע: כללי: 1. התובע המיוצג ע"י עו"ד דקואר, יליד שנת 1973, תושב כפר מכר , הועסק עפ"י כתב התביעה ע"י הנתבעות 1 ו-2, דהיינו פארס נאג'ר בע"מ וזוגלובק בע"מ. בתאריך 25.11.01, עפ"י כתב התביעה, בשעה 10:30 לערך, עמד התובע על משטח ליד מכונה המכונה בפיו "מכונת הקורקבנים" (להלן: "המכונה"), שהייתה במפעל הנתבעת מס' 2. באותה עת הוא עסק בהוצאת קורקבנים מהעופות שהיו תלויים על שרשרת שעברה ונעה לפניו. התובע עבד ביחד עם פועל נוסף בהוצאת הקורקבנים ושליפתם מהעופות ופועל שלישי היה חותך במספריים את הקורקבנים והשומנים. 2. המשטח עליו עמד התובע לטענתו לשם ביצוע העבודה כנ"ל, כמו משטחים אחרים שעליהם עמדו פועלים נוספים, היה רטוב ושומני, אורך המשטחים היה כחצי מטר והם עשויים היו מנירוסטה. המשטח שהתובע עמד עליו לפי טענתו לא היה יציב. ארבעת רגליו לא היו מחוברות חיבור של קבע לרצפה. תוך כדי עבודתו בהוצאת הקורקבנים מהעופות ובהיותו עובד על המשטח הלא יציב כאמור, התהפך המשטח מתחת לרגליו, התובע איבד את שיווי משקלו, החליק ונפל לכיוון המכונה שתוארה לעיל. ידו השמאלית נתפסה במכונה ונחבלה. למכונה לא היה מגן שיימנע את התאונה. מגן שכזה הותקן לאחר התאונה וגם המשטחים שתוארו לעיל, חוברו חיבור של קבע לרצפה לאחר התאונה. כמו כן, לא ניתנה לתובע הדרכה כלשהי ע"י מי מהנתבעות 1 ו-2. ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס לבי"ח בגליל המערבי בי"ח נהריה, שם נבדק ואובחן כסובל מקטיעת גליל 2 באצבע 2 כף יד שמאל וכן פגיעה קשה באצבע 3, כף יד שמאל לרבות תלישה של הציפורן. כתוצאה מכך סובל התובע מנכות באצבעות 2 ו-3 בכף יד שמאל, צלקות מידבקות, רגישות וכאבים. התובע אשר למד רפואה, אמור היה לטענתו לעבור ביום 31.1.02, בחינה לקראת התמחות מטעם המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית, אולם כתוצאה מן התאונה הוא נאלץ לדחות אותה כך שנגרם לו עיכוב בקבלת רישיון רפואה. 3. הנתבעים 1 ו-3, הגישו כתב הגנה ובה כפרו בחבותם לתאונה ובסע' 15 לכתב ההגנה הם טענו כי התובע עצמו אשם בתאונה משום שלא ניקה את סביבת המכונה למרות שידע שהסביבה היא שומנית, נעל נעליים לא מתאימות,פעל בפזיזות ולא ווידא כי המכונה אינה פועלת קודם שהכניס לתוכה את ידו. יודגש כי הנתבעת מס' 3, הינה חב' ביטוח שהיתה המבטחת של הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים. 4. זוגלובק, הנתבעת מס' 2, בכתב הגנתה הכחישה את האמור בסע' 7 לכתב התביעה וכן הכחישה את חבותה לאירוע כשלעצמו והדגישה כי התאונה ארעה בשל רשלנותו הבלעדית של התובע שצריך להלין על עצמו בלבד. 5. הנתבעים 1 ו-3, דהיינו פארס נאג'ר והכשרת הישוב פתחו בהליכי צד ג' כנגד צדדים שלישיים, דהיינו כנגד: תשלובת נקניק נהריה (זוגלובק). ישראפק בע"מ. בהודעה לצד השלישי טוענים הנתבעים 1 ו-3 כי תשלובת נקניק נהריה דהיינו צד ג' 1, הינה חברה המאוגדת כדין בישראל, אשר התקשרה בהסכם עם המודיע 1 (פארס נאג'ר) לאספקת כוח אדם לביצוע הפעלת קו הפטמים ואילו צד שלישי מס' 2 (ישראפק) הינו היצרן המשווק והספק של המכונה שהוזכרה בתביעה, אשר יעודה להפריד בין המעיים של העופות ובין הקורקבנים ולשטוף אותם ושם נתפסה ידו השמאלית של התובע במהלך עבודתו. לדעתם של הנתבעים 1 ו-3, אם ארעה תאונה, הרי, הצד השלישי הראשון בשל היותו אחראי לתנאי העבודה של התובע ואשר לו היה פיקוח ושליטה על מעשיו, הוא האחראי למקרה משום שהוא אחראי לביטחונו של התובע ולאכיפת כללי הבטיחות והזהירות במפעלו. צד שלישי 2 אחראי לאירוע משום שהוא יצר וסיפק את המכונה כשהיא מסוכנת אינה מגודרת כאמור בחוק האחריות למוצרים פגומים 1980. לטענתם של הנתבעים 1 ו-3, חל במקרה זה הכלל של "הדבר מדבר בעדו" ועל הצדדים השלישיים הראיה להוכיח שלא היתה לגבי התאונה התרשלות שהם חבים עליה. 6. הנתבעת מס' 2 שלחה הודעת צד ג' אל הנתבעים 1 ו-2, דהיינו "פארס נאג'ר" ו"הכשרת היישוב". בהודעה טוענת זוגלובק כי צד ד' 1, דהיינו פארס, הוא קבלן לביצוע עבודות ובין היתר היה בעת הרלוונטית מעבידו הישיר של התובע ובין התובע לבין צד ד' 1, שררו יחסי עובד ומעביד. צד ד' 1 הוא ששילם לתובע את שכרו דאג לכל תנאיו הסוציאליים, הסעות ודיווח כלפי רשויות המס. העבודות במקום בוצעו עפ"י הנחיותיו של צד ד' 1 ובפיקוחו ובאחריותו הבלעדית שצד ד' 2, הוא זה אשר ביטח את צד ד' 1 וכן את "זוגלובק" בפוליסת ביטוח מתאימה. כמו כן טענה "זוגלובק" כי צד ד' 1 הפר את הסכם ההתקשרות שנערך ביניהם ואשר לפיו התחייב צד ד' 1 להעסיק עובדים מתאימים לפקח באופן אישי על ביצוע העבודה והצהיר כי הוא יהיה אחראי למעשיהם ומחדליהם סע' 6 להסכם ובסע' 15.1 קיבל צד ד' 1 על עצמו אחריות לכל פגיעה וכן התחייב לשלם דמי נזק המגיעים לעובדיו והתחייב לקבל אחריות לכל תביעה שתוגש תביעה ו/או כנגד זוגלובק. כמו כן טענה זוגלובק כי גם אם תמצא אחראית כלפי התובע, דבר המוכחש, הרי שחבותה זו מכוסה עפ"י תנאי הפוליסה, אשר הוצאה ע"י צד ג' 2, ואשר זוגלובק כלולה כמבוטחת. 7. צד שלישי מס' 2, ישראפק שכנגדו טענו הנתבעות 1 ו-3 טען בכתב הגנתו כי הטענות והעובדות המצוינות בסע' 13 להודעה לצד שלישי נגדה מוכחשות. המבנה והמתקן שעליו עמד התובע בעת עבודתו ליד המכונה הנדונה, נבנה והותקן ע"י הנתבעת מס' 2, זוגלובק, קריסתו או התמוטטותו של המבנה היא באחריותה של זוגלובק וכל טענה של הצדדים האחרים המופנות כנגד המכונה, יש להפנות כנגד היצרנים של המכונה או כנגד הנתבעת מס' 1 או כנגד נתבעת מס' 2 ולא כנגד ישראפק שלא ייצרה ולא סיפקה את המכונה בתאונה הנדונה. השאלה המשפטית: המקרה מעורר מספר שאלות משפטיות כדלקמן: א. מי מבין הנתבעות 1,2 היא המעביד של התובע ועל מי מוטלת האחריות לספק לו מקום עבודה בטוח, ולדאוג לתנאי עבודה נאותים ולהדרכת העובדים. ב. האם בנסיבות המקרה התרשל המעביד כלפי התובע. זהות המעביד ואחריותו: הקושי הלכאורי המתעורר במקרה שבפני הוא שעובד אחד הוא בבחינת "עובדם של שני מעבידים". לצורך רשויות המס והמל"ל, נתבעת 1 הינה המעסיקה בפועל. ואילו נתבעת 2 הינה מעסיקה נוספת ברשותה ולמענה פועל ומייצר המפעל אשר גם הוא בבעלותה. סע' 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מגדיר מיהו מעביד לצורך הפקודה: "מעביד" - מי שיש לו ביחסיו עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבו אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו הוא עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה, ו"עובד" הוא מי שעבודתו נתונה לשליטה כאמור; "מעביד הוא אדם שביחסיו עם העובד יש לו שליטה גמורה על הדרך שבה מבצע העובד את עבודתו עבורו". ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים ואח', פ"ד לה (4) 748. פרופ' רות בן-ישראל מתייחסת למבחן השליטה הגמורה: "מבחן השליטה קובע, כי עובד הוא אדם הנתון למרותו של אדם אחר ולפיקוח מצידו, מקבל ממנו הוראות כיצד לעבוד, או מחויב על פי תנאי ההסכם לציית להוראות כאלה. אומנם מדובר בפיקוח בפועל, אך במשך הזמן הוברר, כי אדם ייחשב כעובד גם אם למעביד יש זכות לפקח, אך הוא אינו מממש אותה". רות בן-ישראל, דיני עבודה בישראל, האוניברסיטה הפתוחה, 1989 בעמ' 376. אולם, נקבע כבר בפסיקה לא אחת, כי אין מניעה שיוכרו לגבי אותו עובד מעבידים שונים, בין לצורך חוקים שונים (ראו ע"א 502/78 לעיל) ובין לצורך מלוי חובות כלפיו. אמור מעתה כי למרות שאין חולק כי נתבעת 1 עונה על מרבית המבחנים של הגדרת מעביד (וראו לעניין זה את פסק דינה המקיף של כב' השופטת פורת בדב"ע נב 142-3 חסן עלי אלהרינאת נ' כפר רות ואח', פד"ע כ"ד 535), ושלצורך פקודת הנזיקין - נתבעת 1 היא המעביד הישיר, אין מניעה שחובות של מעביד לגבי עובד יוטלו על גופים נוספים המעורבים בהעסקתו, בגדר מעבידים כללייים, קרי במקרה זה חברת זוגלובק שהינה "מעבידת העל". שהעובד הנפגע היה משולב גם בה - לפי מבחן ההשתלבות. האם הטלת אחריות של מעביד על הקבלן הישיר משמעה הסרת האחריות מחברת "זוגלובק" תשובה לכך נמצא בדבריו של כב' הנשיא ברנזון: "בעצם, העקרון כי מחובתו של מעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על פועליו מפני סכנות בעבודה, ויהיה המקום שבו הם עובדים באשר יהיה, הוא כה ראשוני ומובן מאליו עד שקשה להבין כי אי אפשר היה אי פעם לחלוק עליו או לכפור בו". ע"א 246/72 משה מנשה נ' שלמה דרומנו, פ"ד כז(1) 715,712. גם במקרה זה זוגלובק אשר "שתלה" את המכונה בקו היצור אותו הפעילה נתבעת 1, חייבת היתה לדאוג לשטח עבודה מתאים גם לעובדיו של נתבעת 1 משום שעובדים אלה היו בעצם עובדיה של זוגלובק שכן עבדו למענה בהליך היצור, במכונת הקורקונים. ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פד"י לח(1) 72, עמ' 76: "חובת הזהירות הקונקרטית, כחובת הזהירות המושגית, נקבעת על פי מבחן הציפיות...הפעלה ראויה של מבחן הציפיות מחייבת הבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק שכן רק בגין הסכנה האחרונה מוטלת חובת זהירות קונקטרית". ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פד"י מז(3) 345, נפסק כי למרות שחובת המעביד כלפי עובדו קיימת בכל סוגי העבודה, הפעלה ראויה של מבחן הציפיות מחייבת הבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי רגילה" לגבי הניזוק. היקף חובת הזהירות משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל ענין וענין. ובמקרה הנדון נפסק כי לגבי התובע שביצע עבודות חפירה והחליק על בוץ אין מדובר בסכנה בלתי רגילה, שהנתבעת חבה בגינה חובה כלפי התובע, מאחר ומדובר בחומר שמציאותו טבעית במקום ההחלקה ולכן הסכנה הכרוכה בו הינה סכנה רגילה צפויה וסבירה, ולכן התביעה נדחתה. בהיקש עם המקרה שבפנינו, הרי מדובר במתקן בלתי ממוגן ש"הושתל" בקו היצור ע"י נתבעת 2 ובגללו התרחשו תאונות קודמות, כמו כן לאחר תאונה זו נעשה נסיון בפועל לשנות ולמגן את המשפך, שהיה הגורם המזיק במתקן. מכאן, סביבה שכזאת שבה עבד הנפגע, על משטחים בלתי מחוברים ולא יציבים כשהם רטובים משמן, ובנוסף לכך פתח סכיני החלזונות חשוף להכנסת יד אדם, הינם סביבה מסוכנת ואינם מבחינת סביבה טבעית ולכן "הסכנה" היתה בלתי רגילה, בחינת "פח יקוש". לכך התיחס המומחה מטעם נתבעות 1ו 3 בפרק סיכום חווה"ד, בסעיף 27: "המכונה כפי שהותקנה בקו הייצור ע"י זוגלובק אינה מוגנת כנדרש בפקודת הבטיחות בעבודה התש"ל - 1970 בסעיף 37" לא התעלמתי משלושת פסקי הדין הבאים הנוגעים לעניין רשלנות תורמת, כוונתי ל : ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו ואח', פד"י לו (2) 593, שם בעמ' 604: "...יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להלקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת העבודה. כבר היו דברים מעולם, שחרף המגמה הבסיסית הנ"ל הוטלה על העובד אחריות כבדה משל המעביד. גם לגישה זו יימצא אישור בפסקי דין, שניתנו במקרים המתאימים (למשל, ע"א 227/67 (המ' 113/68) אברהם נ' כץ, פד"י כב (1) 313, 318; ע"א 53/57 מטרני נ' אוצר מפעלי יים בע"מ, פד"י יב 722)". בע"א 235/80 (לא פורסם) מציין כב' השופט שמגר כי: "...חייב גם העובד מצידו לגלות תשומת לב ועירנות לסכנות הטמונות בעבודתו לפי עצם טיבה ומהותה...". ע"א 30/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' גוברים רותי מחמוד ואח' (לא פורסם): "אכן, על העובד מוטלת חובה כלפי עצמו, להתנהג בצורה סבירה בנסיבות העניין. במקרה זה איני חושב שיש לקבוע כי לעובד (התובע) היתה רשלנות תורמת כלשהי משום שמדובר היה בסכנה בלתי רגילה ובעיני היתה זו "מלכודת" שבה כל עובד סביר היה נפגע, מה עוד שעובדה היא שע"י מפגע זה נפגעו עובדים נוספים לפני ואחרי פגיעת התובע. בתשובה לשאלה המשפטית שהצבתי בתחילת הפרק, אני משיב כי לתובע היו שני מעבידים ושניהם אחראים במידה שווה לנזק. שנהם לא הדריכו היטב את העובד לסכנות הצפויות לו מהשתלת המכונה הבלתי מוגנת. בסופו של דבר שני המעבידים חבו חובת זהירות מושגית לנפגע וכן גם לעובדים האחרים שנפגעו, כמו כן חבות שתי הנתבעות במידה שווה בחובת זהירות קונקרטית. מכאן אחריותן לאירוע המצער. 8. דיון בטיעוני הצדדים ובראיות ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי האחריות לקרות התאונה נופלת על שכמי הנתבעות 1 ו 2 ומנמק בכתב התביעה נימוקים כדלקמן: א. בזמן התאונה עבד התובע בשרות נתבעת 1 ו/או מטעמה והועסק כפועל במפעלה של נתבעת 2, בשירותה ולמענה ובנכסים בשטח שליטתה. התובע מאשר בחקירתו הנגדית כי מי שקיבלו אותו לעבודה וקבעו היכן יעבוד הם פארס ומחמוד נג'אר. (ע"מ 24 לפרוטוקול). ב. התובע החל עבודתו בשרות הנתבעות כחודש לפני התאונה. התובע היה עובד חדש, החל לעבוד בחודש אוקטובר למשך 5 ימים, לאחר מכן בחודש נובמבר עבד 11 ימים. סה"כ עבד התובע במפעל זה 16 ימים מתוכם רק 10 ימים עבד על מכונת הקורקבנים. ביתרת הימים עבד התובע במחלקות אחרות במפעל הנתבעת 2. (ראה תצהיר התובע ס' 6). ג. התובע טען כי לא ניתנה לו הדרכה ע"י מי מהנתבעות, בהפעלת המכונה ובכללי הזהירות הנדרשים והועסק בעבודה שלא הורגל לה ולא הודרך לשם ביצועה. כשנשאל התובע לגבי הדרכה שעבר במקום עבודתו השיב כי עבד כבר כמה ימים על המכונה אולם ההדרכה שקיבל הייתה לקויה והסתכמה בצפייה על דרך עבודתם של עובדים אחרים. "... ככה הם הדריכו אותי. פועל שהיה עובד אומרים לי ראה איך עובד ואיך שהוא עושה אומרים לי תעשה..." (ע"מ 26, שורות 10-13). (הלזאת תיקרא הדרכה? - הערה שלי ר.ח). ד. המשטח עליו עמד התובע לשם ביצוע עבודתו היה רטוב ושומני, לא יציב ועמד על ארבע רגליים שלא היו מחוברות חיבור של קבע ברצפה. תוך כדי עבודתו התהפך המשטח הלא יציב כאמור, התובע איבד את שיווי משקלו, החליק ונפל לכיוון המכונה וידו השמאלית נפגעה ונחבלה. התובע טען בחקירתו כי עמד על משטח נירוסטה מחוספס, אשר לטענתו לא היה מקובע חיבור של קבע לרצפה, עקב כך החליק והמשטח התהפך (ראה פרוטוקול ע"מ 28 שורה 18-23). ה. למכונה לא היה מגן אשר ימנע את כניסת היד לפתחה ולטענת התובע הותקן מגן כזה לאחר התאונה כמו כן חוברו המשטחים לרצפה חיבור של קבע ע"י ברגים, כאמור גם הם רק לאחר התאונה. ו. במישור הנכות התפקודית, טוען ב"כ התובע כי מלבד קטיעת האצבעות סובל התובע מהפרעות ממשיות בתפקודו היום יומי, בפעולות הדורשות כוח אחיזה תקין באצבעות כף היד. לנכות שנותרה ישנה השפעה תפקודית ניכרת הן על תפקודו כפועל והן על תפקודו העתידי כרופא. ז. כתוצאה מהתאונה התובע אושפז 3 ימים, לתובע אושרה תקופת אי כושר עבודה של 6 חודשים ובפועל בשל חומרת פגיעתו שוהה התובע עד ליום זה בתקופת אי כושר עבודה עקב כך נגרם לו הפסד שכר ממשי מאז התאונה ועד היום. 9. חיבור המשטחים אל הרצפה במפעל הצדדים נחלקו בשאלה אם המשטח עליו עמד התובע, היה מקובע בחיבור קבע לרצפה או לא. עדותו של התובע לעניין זה אמינה ומהימנה ונתמכה בעדות ניטרלית של עד ראייה, פועל נוסף מר מוחמד חוסני קואמנה אשר עבד במפעל זוגלובק כעובד של חברת פארס נג'אר בע"מ. במועד התאונה עבד מר מוחמד חוסני בסמוך לעמדת התובע במכונת הקורקבנים, על כן הבחין בכך שהתובע נפגע ונפל אל הרצפה. בעדותו אישר כי העובדים במחלקה זו עומדים על משטח הנרוסטה, אשר אין הוא מחובר חיבור קבע לרצפה. עוד מוסיף העד כי בטוח הוא בכך שהמשטחים לא היו מקובעים לרצפה, ומנמק שכל בוקר כשהיו מגיעים העובדים היו מחפשים את המשטחים על מנת להתחיל לעבוד: "... בבוקר מתי אנחנו מתחילים פעם לוקחים את המשטחים פועלים. אני משאיר אותם, אני מחר בבוקר מחפש. למה? כי היו עושים שמה ניקיון, היו מזיזים את המשטחים..." (ראה עמ' 14 לפרוטוקול). לטענתו רק ביום התאונה חיברו את המשטחים, לקחו מידות למגן המכונה שהורכב ביום שלאחר התאונה. " יצאנו אנחנו להפסקה, חזרנו, אין חצי שעה קיבל המכה סאלח, עשינו קצת חצי שעה עבודה, עצרנו את העבודה, באו חיברו את זה, לקחו מידות של המגן של המכונה וזהו" נתבעת 1 טוענת, כי בעת התאונה עמד התובע על משטח בטיחותי, עשוי נירוסטה ומחוספס באופן מיוחד למניעת החלקה ואף מקובע לרצפה באמצעות מוטות מתכת מרותכים לרגלי הבמה באמצעות קידוח (ראה סעיף 25 לסיכומי הנתבעת), על כן אין אפשרות שהמשטח התהפך. מטעם נתבעת 1 העיד מר פארס נג'אר - בעליה של נתבעת 1. מר פארס העיד כי למיטב ידיעתו, משטחי הנרוסטה, עלהם עומדים העובדים, מקובעים לרצפה חיבור של קבע. אולם בתשובתו לשאלה האם בביקוריו במפעל ראה את העובדים עומדים על המשטחים כשהם מקובעים, השיב: "... יש עובדים עובדים על המשטחים ויש עובדים אין צורך שיעבדו על המשטחים" (ראה עמ' 58 לעדותו שורה 20). אם כן באיזה עמדות קבעו את המשטחים ובאיזה לא? בהמשך משיב העד כי ישנן עמדות בהם המשטחים אינם מחוברים, מכיוון שעובדים על העמדות אינם קבועים ומידי פעם מועברים מעמדה לעמדה. עובד מספיק גבוה אינו צריך הגבהה אז המשטח לא חייב להיות מחובר וניתן להזיזו ממקום למקום. (ראה פרוטוקול עמ' 60). עדות זו של מר פארס, מתישבת עם עדות התובע ועדות העובד הנוסף, מר מוחמד חוסני קואמנה, אשר העידו כי המשטחים אינם מחוברים לרצפה, וכשהעובדים מגיעים בבוקר הם מחפשים את המשטחים שהוזזו בערב קודם לכן, לצורך נקיון המפעל. (ראה עדותו של מר קווארמנה ע"מ 14 לפרוטוקול). ולכן, אי קיבועם של המשטחים הווה חלק נכבד בגרימת התאונה. מר מחמוד נג'אר, מנהל העבודה מטעם חב' פארס נג'אר, נשאל בחקירתו האם לאחר התאונה שאל את התובע לנסיבות נפילתו מן המשטח, העד השיב כי כלל לא דיבר עם התובע בזמן התאונה מכוון שהנ"ל החזיק את אצבעו כשהוא על הרצפה, על כן רק הזמין לו עזרה רפואית ולא בירר אודות התאונה. לעומת זאת בתצהירו (ראה תצהיר ע"מ 2 שורה 13), טוען: "... עוד אציין כי התובע, למרות שסיפר לי כיצד ארעה התאונה לא טרח לומר לי במעמד זה כי המשטח העבודה התהפך". סתירה זו בדברי העד, שהינו מנהל העבודה מצביעה בעליל כי העד חושש מכך כי ימצא אחראי לגרם התאונה, משום שלא טרח לקבע את משטחי העבודה המתכתיים אל הקרקע וכמו כן להתאים את מקום העבודה הנקודתי ליד המסוע לגובהו של הפועל, עוד נראה על פי עדותו כי פועלים התחלפו לעיתים קרובות. על כן מוצא אני כי עדותו לעניין קיבוע המשטחים עליהם עמדו העובדים, אינה מהימנה ודבריו בבית המשפט אינם תואמים את הנאמר בתצהירו. מעדות זו ניתן להסיק מסקנה לאופן ניהול ופיקוח של זוגלובק על עובדי חברת פארס נג'אר. "עוד עלי לציין כי בכל פעילותנו, שלי ושל עובדי פארס נג'אר בזוגלובק, אנו כפופים להנחיות והוראות של מנהלי זוגלובק.... אשר זכותם זה להעיר הערות, לדרוש דרישות, להטיל מטלות לרבות על תפקוד העובדים והנחיות בתפעול המכונות. תפקידי להעביר את האמור לעובדים ולדאוג לביצוע ההוראות כראוי..." (ראה תצהיר מר מחמוד נג'אר). 10. שילוב המכונה בקו היצור ומיגונה נתבעת 2 הינה הבעלים של המפעל, היא זו שסיפקה את אתר העבודה ואת המכונות שפעלו בקו היצור והיו בבעלותה, היא זו שניהלה את המפעל, היא האחראית על כל הציוד ומיגונו, בעוד שנתבעת 1, מספקת את כוח העבודה, על פי הסכם שנחתם עם זוגלובק. ב"כ הנתבעת1 טען, כי נתבעת 1 דיווחה לזוגלובק על כך שפתח המכונה קטן מדי וחלקי עופות נופלים מחוצה לו, על כן התקינה זוגלובק משפך רחב יותר. מכאן בהנחה כי התובע יוכיח כי נפילת חלקי עופות גרמו לתאונה, אזי תאונה זו נגרמה בשל תנאי עבודה לקויים שסיפקה חברת זוגלובק לעובדיה. מנהל האחזקה מטעם זוגלובק,מר קאופמן, מאשר דברים אלו בעדותו, ע"מ 50 לפרוטוקול שורות 23-26: "כתוצאה מזה שראינו שבתהליך העבודה כשזורקים את החומר, זורקים אותו הצידה והוא הולך לאיבוד לכן עשינו אותו הרבה יותר רחב מאשר הוא קיים, גם לפי התמונה הוא הרבה יותר רחב" כמו כן אישר כי מי שסיפק את משטחי הנירוסטה (דרגשים), עלהם עמדו העובדים היא חב' זוגלובק. ( ע"מ 33 שורה 13-16). "... אנחנו סיפקנו ע"פ דרישה של פארס כי יש לו אנשים בגבהים שונים ולכן הוא העמיד שם אדם בגובה מסויים ביקש דרגש אותו שמנו וקבענו". מר פארס, בעדותו מטעם נתבעת 1, מדגיש כי לא היה שותף ברכישת המכונה, אנשי זוגלובק לא התייעצו עימו, הוא לא השתתף בבחירתה, בתכנון שילובה בקו היצור ואף לא באחזקת המכונה. (ע"מ 74 לפרוטוקול שורות 19-28). לטענת פארס, זוגלובק רכשה את המכונה בפועל, תחזקה אותה והדריכה את העובדים בהפעלתה (ע"מ 70 ש' 5-16). מוסיף פארס כי אין בידיעתו מי הרכיב בפועל את המכונה במקום, ואף אין בידיעתו מי התקין את המשפך לאחר תאונה קודמת. לשאלה האם הוא יודע על עובדים נוספים שנפגעו מן המכונה הנדונה, השיב כי ידוע לו שנפגעו שני עובדים לפני פגיעת התובע. (ראה ע"מ 46, שורה 20). עמדה שכזו מצביעה על כך כי פארס עצמו לא ידע מה התחולל אצלו במפעל ולא הבחין בסיכונים השונים. מר פארס מאשר כי הן הוא עצמו והן האחראי מטעמו מר מחמוד נג'אר עברו קורס בטיחות כנדרש ע"י חב' זוגלובק (ראה פרוטוקול ע"מ 72, שורות 11-19). דברים אלו נאמרים בניגוד לדברי מנהל העבודה מטעם פארס, מר מחמוד נג'אר, אשר העיד כי במקצועו הוא קצב ותפקידו במפעל להשגיח כי העובדים יבצעו את עבודת השחיטה ואת חיתוך העופות. לדבריו מספר העובדים משתנה בהתאם לכמות העבודה, והעובדים המועסקים מטעמו, אינם עובדים קבועים.(ראה פרוטוקול ע"מ 43, שורה 19). על אף הניגוד בין דברי פארס לבין מנהל העבודה מטעמו, דברים אלו מצביעים גם על כך כי עובדיו של פארס לא היו בקיאים בצד הטכני והבטיחותי של קו השינוע, אלא רק אולי במקצוע הקצבות כאמור וטיפול בעופות כנדרש. לאור האמור בעדויות אלו, לגבי אופן הפיקוח של נתבעת 2 בביצוע העבודה, סבור אני כי גם הנתבעת 2 אחראית לתאונה מכוח היותה בעלת פיקוח על עובדי פארס , וכן היא אחראית מכוח הכלל מדבר בעד עצמו, הנתבעת 2 מבחינת פיקוח "על", והנתבעת 1 מבחינת הפיקוח בפועל -על כן, הפיקוח והשליטה היתה בידי הנתבעות כאחד! ראה חיבורו של השופט ברק "הדבר מדבר בעד עצמו" עמ' 19 ואילך. זאת ועוד רשלנותה של זוגלובק לגבי עצם התאונה מוכחת באופן רטרוספקטיבי, שכן מעיד מחמוד נג'אר כי אנשי זוגלובק הם אלו שהחליפו ושילבו בפועל את המכונה ומוסיף: "... יותר מאוחר הם התקינו מגן? הם הגביהו אותו,כן... אני אומר לך כל יום עושים משהו אחר, כן החליפו מסוע... לך אין סמכות לעשות נגיעות במכונה? לי לא ... לא אני ולא פארס ולא העובדים גם כן" ( ראה פרוטוקול בעמ' 54-55 שורה 20). מטעם נתבעות 1ו 3 הוגשה חוו"ד ע"י מר סעדי סלים - מהנדס המתמחה בבטיחות המומחה מר סעדי סלים הינו מהנדס מכונות ע"פ השכלתו המתמחה בבטיחות. המומחה הגיש חוות דעת מטעמו בדבר מיגון ובטיחות במפעלי חברת זוגלובק. חוו"ד זו לא נסתרה בחקירות הנגדיות ואף לא הוגשו חוו"ד נגדיות ע"י הצדדים. במסקנותיו קובע המומחה, כי המכונה כפי שהותקנה בקו היצור של זוגלובק אינה מוגנת כנדרש. התקנת המכונה אחזקתה ואמצעי המיגון היו נתונים בידי חברת זוגלובק באמצעות מחלקת האחזקה שלה. לנתבעת 1 לא היתה הסמכות או הכלים המקצועים לתחזק את המכונה ולקבוע התקני בטיחות נחוצים ע"פ דרישות החוק. (ראה חוו"ד עמ' 6). עוד מוסיף המומחה כי הדרכה והזהרה מצד הספק אודות הסיכון הכרוך בשימוש המכונה ללא מסוע הזנה ואפילו ללא מגן קבוע לפתח ההזנה היו לדעתו מונעים את התרחשות התאונה. (ראה חוו"ד פסקה 25). בסעיף 17 לחווה"ד מציין המומחה כי המשפך שהיה אינו מהווה מגן קבוע שכן הפתח המוביל לשני החלזונות (6X18) ס"מ אינו מונע כניסת כף היד והעומק של החלזונות משפת המשפך (18X29) ס"מ אינו מספיק כדי למנוע הגעת כף היד לנקודת הסכנה. בחקירתו עוד מוסיף המומחה כי אף כעת לאחר התאונה ולאחר מיגון המכונה ע"י זוגלובק עדיין לא נפתרה הבעיה הבטיחותית לגמרי. "... המסוע שהתקינה חב' זוגלובק לאחר התאונה נתן פיתרון של הזנה מסוימת לחלק מן המכונה אבל לא פתר את הבעיה לגמרי ולדעתי עדיין, על אף המיגון החדש יד אדם עלולה להיכנס לשם ולהיפגע..." (ראה פרוטוקול עמ' , 17 שורה 21-25). כבר בשלב זה אומר, כי אני מקבל את חוות דעתו של המומחה, ויש בדבריו כדי להשית אחריות על חברת זוגלובק. מטעם נתבעת 2 העיד מנהל האחזקה במפעל מר קאופמן: סבור אני כי מוטב היה שחברת זוגלובק תעיד מטעמה נציגים נוספים הבקיאים במהלך העבודה ובחתימת החוזה בין החברה לפארס אולם לא הובאו עדים נוספים מטעם זוגלובק, למעט מר קאופמן. בחקירתו אישר מר קאופמן כי במפעל קיימת מחלקה המיועדת לאחזקה ומיגון, מחלקה זו אחראית על אחזקתו של כל המפעל. (ראה עמ' 23 לחקירתו שורה 10). העד נשאל לתפקידה של מחלקת האחזקה אשר בראשה הוא עומד והשיב כי המחלקה מאחזקת ומתחזקת את כל המכונות של המפעל (ע"מ 31 שורה 18-22). העד אישר כי קיים פיקוח של זוגלובק על ניהול עובדי חברת פארס אך מדגיש כי פיקוח זה הוא רק על טיב המוצר הסופי ולא על נושאי בטיחות בעבודה (ע"מ 36 שורה 9-13) . מוסיף העד כי בנוסף לפיקוח זה ישנו פיקוח אבטחת איכות המבוצע ע"י שכירים של זוגלובק (ע"מ 37 שורה 24-27). בנקודה זו אני קובע כי אין לקבל את דבריו של מר קאופן בעניין פיקוח טיב המוצר הסופי בלבד, דבר שאינו מתקבל על הדעת. אם נמצאים אנשי פיקוח מטעם זוגלובק הם מפקחים גם על דרך ביצוע העבודה, מה עוד שתאונה זו התרחשה במחלקה המיועדת לעיבוד חלקי עופות (קורקונים), ולא במחלקה אחרת בה בודקים את טיב המוצר הסופי. מר קאופמן מעיד בעניין מיגון המכונה כי בעבר פתח המשפך היה כזה שכל היד היתה נכנסת בו. (ראה עמ' 47 לפרוטוקול שורות 14-16). מאשר מר קאופמן כי כיום פתח המשפך 7 ס"מ, כלומר לדעתו היום המכונה ממוגנת לחלוטין והיד לא נכנסת. דברים אלו אינם מתיישבים עם עדותו כפי שהובאה בע"מ 65 שורות 8-27: "... כי ראינו שאנשים עושים שטויות ומכניסים ידיים שם, לכן הלכנו למנוע את זה". עובדה היא כי גם לאחר שהבחין מנהל האחזקה כי ישנה האפשרות להכניס ידיים לפתח המשפך, חשב כי מנע זאת אך עובדה היא כי נפגע התובע לאחר שנפגעו עובדים נוספים באותה צורה. עדות זאת אף היא, מצביעה בעליל על תרומת רשלנות גבוהה של זוגלובק עצמה לגרם התאונה. העד נשאל האם כמנהל מחלקת אחזקה במפעל, נראה לו כי המכונה כפי שנקנתה הינה מספקת מבחינה בטיחותית העד השיב כי כן, לדעתו המספקת כפי שנקנתה. כיצד מתיישבת תשובה זו של מנהל האחזקה עם העובדה כי כבר נפגעו מס' עובדים ע"י מכונה זו ונראה כי היה צורך וודאי למגן את המכונה "המושתלת" מיגון לבטח. העד מוסיף כי מחלקת האחזקה בראשה הוא עומד לא פעלה לקבל את אישורו של ממונה הבטיחות במפעל,על כך שהמכונה עומדת בתקן בטיחות ראוי, לדבריו מכיוון שברכישת מכונה חדשה מביאים את היבואן לאשר את בטיחותה,ולא את מנהל מחלקת הבטיחות במפעל. (ראה פרוטוקול ע"מ 48, ו 49). במפעל היו תאונות קודמות שנגרמו ע"י אותה מכונה, חב' ישראפק לא זומנה למפעל והנושא טופל ע"י מחלקת האחזקה במפעל. דבר זה מצביע כ 100 עדים כי מחלקת האחזקה ברשותה של זוגלובק מטפלת בעניין תחזוק ומיגון המכונות בעצמה. לראיה אף לאחר תאונות קודמות היתה זו זוגלובק שמיגנה עפ"י הבנתה במיגון חלקי ולא פנתה את היצרן עצמו בבקשה לרכישת מיגון מתאים. העד טען כי פונים ליבואנים רק במקרה שקשור במכונה עצמה ולא במקרים שקשורים לעובדים עליה. "... ממתי אנחנו מודיעים על תאונות שקורות אצלנו?.. אם זה משהו שקשור למכונה, כן. אם זה משהו שקשור לאדם, לא ..."(ראה פרוטוקול עמ' 63 ). מוסיף העד כי גם מיגון המכונה ע"י הגבהת המשפך, טופל ע"י מחלקת האחזקה במפעל, ללא התיעצות עם חב' ישראפק ואף חמור מכך ללא התיעצות וחוות דעת עם איש הבטיחות במפעל זוגלובק. המכונה הגיעה למפעל כשהיא מצוידת במשפך קטן בגובה 5 ס"מ ולאחר מקרה קודם בו נפגעה עובדת נוספת מאותה מכונה פוגעת, הותקן המשפך הנוכחי בגובה 25 ס"מ. ב"כ הנתבעת מעלה טיעונים גם כנגד צד ג' 2 חב' "ישראפק בע"מ". אנשי "ישראפק" מדריכים את רוכשי המכונות במפעלים בארץ. חברת זוגלובק, לדבריו אינה מתחילה בתפעול מכונה חדשה אלא בכפוף לבדיקות תקינות והדרכה של נציג היבואן (ראה סיכומי הנתבעת ס' 3.7). מטעם חברת "ישראפק", העיד מנהלה, מר דן לבנשטיין, אשר אישר כי אם היה מהנדס בטיחות שבודק את המכונה מיד לאחר התקנתה במפעל זוגלובק ושילובה בקו הישן, היה מחייב לשים את המשפך עם איזה חסימה לידיים.(ע"מ 108 לפרוטוקול שורות 4-7). מטעם חב' "ישראפק" הובאה עדות נוספת של מר חובישי, טכנאי העובד בחברה. מר חובישי העיד כי המכונה היא חלק מקו יצור. זוגלובק לא רכשה את כל קו היצור אלא רק את המכונה הספציפית ואילתרה את שילובה עם המכונות שלה. המכונה במקורה הייתה חלק מקו יצור אשר אמור לעבוד ללא פועלים, כך שחיבורה, אלתור הגובה, המשטחים, התקנת מגן המשפכים, נעשו מידי פעם אחרי שאירעו תאונות.(ראה עדותו ע"מ 100 לפרוטוקול שורות 7-18). האם בגין מעשים שכאלה ניתן להטיל אחריות מלאה על נתבעת 1, דבר שאינו מתקבל על הדעת? אני קובע כי העניין שהוזכר לעיל, הינו מחדל חמור. זוגלובק רכשה את המכונה כחלק מקו יצור שלם ואחר, והשתילה אותו בפס היצור שלה שמתחילתו תופעל ע"י העובדים בידיים חשופות וללא אמצעי מיגון ו/או הדרכה מתאימה בתפעול המכונה. עובדה זו, כי אין אישור של ממונה הבטיחות במפעל ואף לא אישור בטיחות מן היבואן או היצרן מהווה מחדל חמור ומעיד על רשלנותה של זוגלובק. זוגלובק לא דאגה בכל צורה לרכישה או התקנה של חלקי מיגון לבטח על אף ידיעתה הוודאית כי מכונה זו כפי שנקנתה לא יועדה לפס יצור הזה. טענת השיפוי ב"כ נתבעת 2 מעלה טיעונים כנגד נתבעת 1 מן הפן החוזי לאמור, ביום 21.01.01 נחתם חוזה אשר הסדיר את מערך היחסים בין זוגלובק לחברת פארס נאג'ר בע"מ. חוזה זה מטיל אחריות על נתבעת 1, לכל נזק או פגיעה שיגרמו תוך כדי או עקב ביצוע העבודה לגופו של אדם כלשהו. להבטחת חיוביה צרפה נתבעת 1 כתב שיפוי לטובת זוגלובק. סעיף השיפוי הרלוונטי הוא סעיף 15 להסכם בין חברת זוגלובק לבין חברת פארס נג'אר, וזו לשונו: " הקבלן יהיה אחראי לכל נזק ו/או אובדן ו/או פגיעה שיגרמו תוך כדי או עקב ביצוע העבודה לגופו או לרכושו של האדם כל שהוא לרבות צדדים שלישים, בין במקום העבודה ובין מחוצה לו לרבות רכושה של החברה ו/או עובדיה ו/או הבאים מטעמה ו/או כל הנמצא במקום העבודה או בקרבתו וינקוט בכל האמצעים הדרושים למניעתם" " מבלי להמעיט מאחריות הקבלן על פי סעיף דלעיל, מתחייב הקבלן לשלם דמי נזק או פיצוי מכל סוג שהוא, המגיעים על פי דין לעובד הקבלן או לכל אדם אחר בשרותו, עקב או כתוצאה מתאונה או נזק כלשהם שאירעו תוך כדי או עקב ביצוע העבודה". בענייננו מדובר בתניה בה מקבל על עצמו קבלן המשנה (פארס נג'אר בע"מ), כל אחריות לכל תאונה או נזק שייגרמו מעבודתו ו/או עבודת הפועלים בביצוע העבודה. ע"א 3192/93 - משה"ב חברה לשכון בנין ופיתוח נ' מאיר כחלון פ"ד נ(1), 210 ,עמ' 213-214. פסק הדין ניתן פה אחד. את פסק הדין כתבה כבוד השופטת שטרסברג כהן , תוך ציון כי היא משנה את עמדתה מפסק דין שנתנה קודם לכן בהיותה שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה. כב' השופטת קבעה, כי על קבלן המשנה לשפות את הקבלן הראשי על אף העובדה כי בהסכם בין הצדדים לא נקבעה תניה מפורשת לגבי שיפוי, במקרה רשלני של הקבלן הראשי. כב' השופטת מזכירה בפסק הדין את ת"א 2481/82 פ"מ תשמ"ט 88/89 ב' 326 שנידון ע"י כבוד השופט ח. אריאל ואת ע"א 541/67 חב' מקורות בע"מ נ' נעה שאלתיאל פ"ד כב(1) 625 וכן ע"א 686/75, 675 צינורות המזרח התיכון בע"מ נ' סלים שעבי ואח' פ"ד ל"א(3) 225, שם נקבע כי על תנייה כזו להיות ברורה ומפורשת. כב' השופטת מזכירה את ההלכה בע"א 971/90 חרושת ברזל פ"ת בע"מ נ' סמרי פד"י מ"ו 4, 421. שם חויב קבלן המשנה לשפות את הקבלן הראשי כדי מלוא חיובו כלפי הנפגע. בית המשפט קבע כי יש לפרש את ההתחייבות לשיפוי כמיועדת גם למקרה שבו התרשל הקבלן הראשי. לעניינו, היה זה הקבלן הראשי, זוגלובק, אשר סיפק את המכונה באופן כזה שהזמין אותה מן היבואן, שיחרר אותה בהגיעה מן הנמל, שילב אותה ע"י עובדי זוגלובק ולא ע"י עובדיו של פארס, כחלק מקו היצור של זוגלובק וזאת בידיעה טרם הרכישה וטרם שילובה כי אינה מיועדת במקורה לתפעול בקו שכזה, המתופעל ע"י יד אדם. שילוב מאולתר זה חייב אלתור גם מצידו של פארס, כך ששילוב המכונה אף לא התאים לקו היצור הקיים מבחינת הגובה על כן פארס נאלץ להוסיף את המשטחים על מנת שעובדיו יגיעו אל המסוע שהיה גבוה. במקרה זה עובדיו של פארס לרבות התובע שאף לא עברו הכשרה ראויה לאחר שילוב המכונה בקו יצור זה הפעילו את המתקן כשלמעשה שילוב המכונה היה "פח יקוש". מכאן רשלנותה של נתבעת 2, חב' זוגלובק . בנסיבות אלה הייתי קובע כי הנתבעת הראשונה והשנייה חבות כל אחת בשיעור 50% לאחריות בתאונה ולתוצאותיה. אולם לאור ההלכה בפסק הדין הזה ולאור סעיף 15 להסכם בין הצדדים תושט האחריות על הנתבעת הראשונה בלבד. אני מוצא כי זוגלובק התרשלה באופן שילוב המכונה במפעלה, ואת הנתבעת 2 כרשלנית עקב חוסר הדרכה מתאימה לאור העובדה כי פארס עצמו העיד בפני כי גם הוא וגם מנהל התפעול מטעמו עברו הכשרה מתאימה בנוגע לבטיחות בעבודה. רשלנותו של פארס מוצאת ביטוי חמור בכך שלמרות שמדובר בסביבה רטובה ושומנית המהווה סכנת החלקה, הוא לא דאג לסיקול המכשול במועד, אף לא דאג כי הדרגשים יהיו מקובעים בחיבור של קבע. על מנת לפטור בעיה טכנית הנובעת מהבדלי גובה בין הפועלים אשר היו צריכים להגיע את העופות וחלקיהם הפנימיים, נאלצו העובדים הנמוכים יותר לחפש דרגשי עבודה עליהם עמדו כשדרגשים אלה אינם מקובעים לרצפה בחיבור של קבע. במצב זה בו עומד עובד על משטח עבודה רעוע מעין זה ובתשלובת של סביבת עבודה שומנית ומחליקה צפוי הוא כי כאשר אותו עובד עומד על הדרגש ומנסה להגיע אל העוף הנמצא מעליו ונמצא בתנועה מתמדת, כי הדרגש יתהפך ויסכן את בטיחות העובד שעליו, דבר שאכן קרה. עוד אני מוצא כי זוגלובק ידעה על תאונות קודמות אשר דווחו לה ע"י פראס או מטעמו, על אף תאונות קודמות אלו מיגנה באופן חלקי בלבד את המכונה כך שהוסיפה משפך שלא שימש הגנה לבטח ע"פ פקודת הבטיחות בעבודה כשהיתה יכולה לפעול למניעת התאונה ובעוד שיש בידיה את האפשרות לפנות לחברת ישראפק על מנת לקבל יעוץ ותדרוך יעיל לגבי מיגון המכונה, לבטח אותה מכונה אשר הושתלה כנטע זר בקו הייצור. חב' ישראפק אליה נשלחה הודעת צד ג', העידה בבית המשפט. בעדות מטעמם אותה אני מקבל כמהימנה כי מעולם לא דווחה זוגלובק על התרחשות תאונות קודמות דבר המצביע על עצימת עניים של זוגלובק. כללית אני קובע כי אין לקשור את התאונה עם אי הצלחתו של התובע לעבור את מבחני הרפואה בארץ ולכן לא התחשב בטיעוניו של התובע בגין הפסד השתכרות לעתיד בשיעור 30,000 ₪ לחודש. חישוביי התבססו לפי משכורתו שבעבר לחישוב נזקי העבר ולפי השכר הממוצע במשק בגין הפסד השתכרות בעתיד, כשאני מקבל את דעתו של פרופ' שטיין שקובע שנכותו של התובע היא 14.5% בגלל פגיעה באצבעות כף ידו השמאלית. 1. הפיצוי בגין כאב וסבל סך 30,000 ₪. 2. הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר לפי שכר חודשי בשעור 4,000 ₪, לתקופה של 6 חודשים, סך של 30,000 ₪. 3. הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד, לפי שכר ממוצע במשק, סך 260,000 ₪. סך הפיצוי 320,000 ₪, בניכוי תגמולי מל"ל ומענק נכות בשיעור 63,623 ₪. לפיכך אני מחליט כי נתבעת מס'1 חב' פארס נג'אר בע"מ בצרוף המבטחת, נתבעת מס' 3, שתיהן יחד וכל אחת לחוד, סכום כולל של 256,377 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ וכן את הוצאות המשפט, הסכום צמוד למדד יום פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. התביעה נגד נתבעת 2, תידחה וזאת לאור פסיקת כב' השופטת שטרסברג- כהן המוזכרת לעיל. הודעות צד ג' של חב' פארס והכשרת הישוב נ' זוגלובק, נדחות, אולם לאור רשלנותה הגדולה של זוגלובק ותרומתה לנזק אנני פוסק הוצאות. כמו כן נדחית הודעת צד ג' של פארס נג'אר והכשרת הישוב נ' ישראפק בע"מ, איני פוסק בעניין זה הוצאות. הודעת צד ד' של זוגלובק נ' פארס הכשרת הישוב וישראפק נדחית. זוגלובק תשלם לצדדי ד' 10,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק. הועיל והצדדים מימנו את ההקלטה בדיונים, אני פוטר מיתרת אגרה את כל הצדדים. קטיעת איבראצבעותתאונות עבודה עם מכונהתאונת עבודה